מסכת שבועות דף ג׳ עמוד א׳פרק 1 שבועות שתים קמא

וְעַל הַזָּקָן שְׁתַּיִם מִיכָּן וּשְׁתַּיִם מִיכָּן וְאַחַת מִלְּמַטָּה;

חֲדָא דְּמִיחַיַּיב עֲלַהּ תַּרְתֵּי; תָּנֵא שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.

מַאי שְׁנָא הָכָא דְּתָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי יְצִיאוֹת שַׁבָּת וּמַרְאוֹת נְגָעִים, דְּלָא קָתָנֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ?

אָמְרִי: שְׁבוּעוֹת וִידִיעוֹת הַטּוּמְאָה דְּגַבֵּי הֲדָדֵי כְּתִיבָן, וְדָמְיָין אַהֲדָדֵי בְּקׇרְבַּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד – תָּנֵי לְהוּ גַּבֵּי הֲדָדֵי; וְאַיְּידֵי דִּתְנָא תַּרְתֵּי – תְּנָא כּוּלְּהוּ.

פְּתַח בִּשְׁבוּעוֹת, וּמְפָרֵשׁ יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה! אַיְּידֵי דְּזוּטְרָן מִילַּיְיהוּ, פָּסֵיק שָׁרֵי לְהוּ; וַהֲדַר תָּנֵי שְׁבוּעוֹת דִּנְפִישָׁן מִילַּיְיהוּ.

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – ״שֶׁאוֹכַל״ וְ״שֶׁלֹּא אוֹכַל״; שֶׁהֵן אַרְבַּע – ״אָכַלְתִּי״ וְ״שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי״.

יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – יְדִיעַת טוּמְאַת קֹדֶשׁ וִידִיעַת טוּמְאַת מִקְדָּשׁ; שֶׁהֵן אַרְבַּע – קֹדֶשׁ וּמִקְדָּשׁ.

יְצִיאוֹת שַׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: שְׁתַּיִם – הוֹצָאָה דְעָנִי וְהוֹצָאָה דְּבַעַל הַבַּיִת; שֶׁהֵן אַרְבַּע – הַכְנָסָה דְעָנִי וְהַכְנָסָה דְּבַעַל הַבַּיִת.

מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה: שְׁנַיִם – שְׂאֵת וּבַהֶרֶת; שֶׁהֵן אַרְבָּעָה – שְׂאֵת וְתוֹלַדְתָּהּ, בַּהֶרֶת וְתוֹלַדְתָּהּ.

מַנִּי מַתְנִיתִין? לֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְלָא רַבִּי עֲקִיבָא! אִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – הָאָמַר: אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא. אִי רַבִּי עֲקִיבָא – הָאָמַר: עַל הֶעְלֵם טוּמְאָה הוּא חַיָּיב, וְאֵינוֹ חַיָּיב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.

אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא. אִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר. וְאִיבָּעֵית אֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא – מֵהֶן לְחִיּוּב וּמֵהֶן לִפְטוּר.

לִפְטוּר?!