מסכת סנהדרין דף ד׳ עמוד א׳

יש אם למקרא בתר קרייה אזלינן דהיא עיקר:

הא דאמרן ירשיעון קרינן:

אקרא אני יכולני לקרות וטמאה שבעים כנדתה (ויקרא י״ב:ה׳) דהא לא כתיב שבועיים מלא:

טמא בזכר שבעת ימים:

וטיהר שלשים ושלשת ימים:

וטימא בנקבה לשבועיים:

וטיהר ששים יום וששת ימים:

כפלים וטומאה דיולדת זכר שבעה הלכך דנקבה שבועיים:

ורבנן ירשיען כתיב וישכבן כתיב דפרק במה בהמה (שבת דף נה:) אפי' רבי מודה משום דקרא מוכח דפנחס לא חטא שייחסו הכתוב:

כולהו סבירא להו יש אם למקרא הא דלא חשיב הכא רבי יוחנן בן ברוקא דמסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה דף מה:) דאמר חריות של דקל היו מביאין ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחת ללולב ואחת (לערבה) למזבח ורבנן מפרשי' כפת כתיב משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ונראה דדוקא הכא שמקרא ומסורת מכחשי אהדדי אית להו יש אם למקרא אבל היכא דלא מכחשו אהדדי דרשי תרווייהו דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות דף יז:) ובפרק דם שחיטה (כריתות דף כב:) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי ואפשר לקיים שניהם שבא המקרא דמצוות קרינן לחייב אשני מצות דהיינו ב' חתיכות והמסורת בא לחייב על כל מצוה אחת ובפרק כל שעה (פסחי' דף לו. ושם) נמי דריש ר"ע גבי לחם עוני מקרא ומסורת ובפרק לולב הגזול (סוכה דף לד:) תנא נמי ר"ע אומר כשם שלולב אחד כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן ר"ש דריש בפ"ק דקדושין (דף יח:) גבי בבגדו בה מקרא ומסורת ומיהו קשה מר' עקיבא דלא דריש התם אלא מקרא לחוד ואמאי לא דריש התם תרווייהו כמו גבי לחם עוני וע"ק דמסקינן בפרק קמא דסוכה (דף ו:) לחד לישנא דכ"ע רבי שמעון ורבנן יש אם למסורת ובפרק כיצד צולין (פסחים דף פו:) גבי בבית אחד יאכל קסבר יש אם למקרא וע"ק דפ"ק דסוכה (ד' ט:) פסלינן לכ"ע סוכה תחת סוכה מדכתיב בסכת ולא אמרינן יש אם למקרא:

אקרא אני שבעים ה"מ לשנויי כדמשני בפ' ב"ש (זבחים ד' לח:) משום דכתיב כנדתה פירוש כך יש להוסיף בנקבה על ימי שבע טומאה דזכר:

מה כשטיהר בזכר ה"מ למימר מה בזכר ימי טהרה מרובים על ימי טומאה אף בנקבה ימי טהרה מרובים על ימי טומאה:

כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר בזבחים בריש ב"ש (זבחים דף לו:) תניא מניין לניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך ונראה דהך דרשה אתיא אליבא דבית שמאי דלב"ה לא צריך קרא דלא עדיפי מחטאת וכן משמע התם בסוף הסוגיא דקאמר דלהנך תנאי דמפקי האי דם זבחיך ישפך לדרשה אחרינא כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר מנא להו ומשני סברי להו כבית הלל דאמרי אף חטאת שנתנו במתנה אחת כיפר וילפי כולהו מחטאת ותימה למ"ל קרא דמהי תיתי דמעכבי הא אפילו לב"ש לא ילפי מחטאת דאיכא למיפרך שכן חטאת וד' קרנות ועוד דמשמע התם דאפילו לב"ה ה"א דמעכבי אי לאו דילפי מחטאת ונראה לפרש דהיינו טעמא משום דמתנות של קרנות נפקא לן בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נג:) מדכתיב סביב והוה חשבינא כולה במתנה אחת א"נ משום דכתיב סביב טובא ושינה הכתוב לעכב להכי איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה:

ושתים לעכב וא"ת הוה ליה למימר שלש לעכב דכי לא כתיב נמי אלא ד' הוה ידעינא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי בית הלל ואכתי מייתרי תרי לרבות שנים וי"ל דבית שמאי לית להו ההיא סברא א"נ קסברי כיון דאיכא שפיכות דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא:

מניין לרביעית דם כו' תימה למ"ל קרא להכי מ"ש משני חצאי זיתים מב' מתים שמטמא ובפרק בהמה המקשה (חולין דף עב:) נמי דבעי רבי ישמעאל קרא לרביעית דם הבא מן המת שמטמא למה לי קרא תיפוק ליה מידי דהוה אבשר המת דדם חשוב כבשר כדמוכח בהמוציא יין (שבת דף עז. ושם:) ובהמנחות והנסכים (מנחות דף קד. ושם) גבי דם נבלה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוה אבשר ויש לומר דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמר במסכת נדה בפרק דם הנדה (נדה דף נה.) דבעי אין גזעו מחליף הלכך דם כיון דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה"ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח (זבחים דף יז. ושם) כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב והא דאיצטריך קרא בדם השרץ בפרק קדשי מזבח (שם) אע"ג דחשיב כבשר מכל מקום איצטריך לדם צלול דמטמא בכעדשה אף על גב דכי מיקריש מפחית טובא ולהכי תנן התם (שם) דם השרץ ובשרו מצטרפין דשיעורן שוה אבל דם נבלה ובשרה לא וכן מוכח בירושלמי בריש המוציא יין דאמר דם הנבלה טמא והתנן דם השרץ ובשרו מצטרפין ואין לנו כיוצא בו ומיהו קשה דבפרק כל שעה (פסחים דף כב. ושם) לא משני אקושיא דדם כשהותרה נבלה היא ודמה הותרה כדמשני אקושיא דחלב וגיד משמע דדם לא חשיב כבשר לכך צ"ל שיש שום ריבוי דמרבינן ביה דם נבלה ולבתר דמרבינן מסתבר לאוקמי ברביעית שיכול לקרוש ולעמוד על כזית אבל קשה דאם כן דם שרץ נמי דאית ביה ריבויא נבעי מיניה כל כך שיכול לקרוש ולעמוד על כעדשה:

ורבנן נפשת כתיב תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה (חולין דף עב.) דפליגי ר' ישמעאל ור"ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר"ע לטעמיה דאמר אף משני מתים מטמא לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי בדם המת דמטמא:

ורבנן ירשיען כתיב חסר ו' כלומר אחד הוא ר' סבר יש אם למקרא ואע"פ שנכתב ירשיען ירשיעון קרינן לא חיישין לכתיבה אלא לקריאה דיש אם למקרא וכן ר' יהודה בן רועץ היה דורש שבועיים אע"פ שכתב שבעים אמר שבועיים קרינן ויש אם למקרא וכן בית שמאי לענין הזאות אע"ג דכתיב קרנת חסר כיון דקרינן קרנות הרי כאן שנים דיש אם למקרא. וכן ר' שמעון דריש בענין דפני סוכה יש אם למקרא ר' שמעון סבר יש אם למקרא בסוכות בסוכות בסוכות קרינן הרי כאן שש דל חד קרא לגופיה פשו להו ארבעה אתאי הלכתא וגרעתה לרביעית אוקימתא אטפח. וכן רבי עקיבא היה אומר יש אם למקרא ואע"ג דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא כיון דקרינן נפשות אפילו רביעית דם משתי נפשות מטמא באהל.

ומ"מ לענין טומאת לידה שבזכר טמאה שבעה אף בלא ראיית דם ושלשים ושלשה ימי טוהר ר"ל שהיא טהורה בהם אף אם היא רואה בהם ובנקבה כפלים בימי טומאה וכפלים בימי טהרה וכדכתיב וטמאה שבעים אע"פ שכתוב שבעים אין מרבין בימי טומאתה שהרי המסורת מכחשת את המקרא ואינך צריך להם לבוא בה מכח מה טהרתה בכפלים בין למקרא בין למסורת אף טומאתה בכפלים שהרי שבועים קרינן ויש אם למקרא שאלו אתה דורש שבעים אתה מכחיש את המקרא וכן לא תבשל גדי בחלב אמו אלו אתה דורשו מלשון חלבים אתה מכחיש את המקרא וכן בכל כיוצא בזה:

זריקת הדם האמורה בקרבנות חלוקה על שלשה דרכים אחת של רוב קרבנות והיא שתי מתנות שהן ארבע והיא בעולה ושלמים מפני שנאמר בהן סביב וכן באשם מפני שדינו שוה להם לענין זריקה כמו שיתבאר במקומו וענין זריקה זו הוא שזורק הכהן מן הדם במזרק שתי זריקות על שתי זויות המזבח למטה מן הסיקרא והוא למטה מחצי המזבח על קרן מזרחית צפונית ועל קרן מערבית דרומית ומתכוין שיהא הדם הולך מן הזוית לשני צדדיו כדי שיהיו שתי מתנות שהן ארבע ר"ל שימצא הדם בארבע כותלים ושירי הדם נשפכין על יסוד דרומי:

השניה היא בחטאת ודינה חלוק לשני פנים והוא שהחטאות הנאכלות דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות של מזבח חיצון למעלה מן הסיקרא שהרי נאמר בהן קרנות והזאה שבהן נעשית באצבע ולא במזרק שנאמר וטבל אצבעו וענינה הוא שהיה טובל אצבעו הימנית והוא האצבע הסמוכה לגודל בדם וסומך באצבעו האמצעית מצד אחד של קרן ובגדלו מצד אחר ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן עד שיכלה כל הדם שבאצבעו וכן בכל קרן וקרן ואם לא נתן בחדה של קרן כל שנתן באמה אחת מכאן או מכאן כפר והזאה הוא שעולה לכבש שהיה לדרומו של מזבח ופונה לסובב ומהלך בו לימינו ומתחיל בדרומית מזרחית ואחר כך במזרחית צפונית ואחריה בצפונית מערבית ואחריה במערבית דרומית ושם שופך שירי הדם ודרך שני שבחטאת הוא בחטאות הנשרפות שבהן נכנס לפנים להיכל ומזה ממנו בקצתם הרבה הזיות על בין הבדים ועל הפרוכת ובאמצע המזבח כמו שבארנו במקומו בפר ושעיר שביום הכפורים ובקצתם חלוקות לדרכים אחרים מבוארות במקומן:

השלישית היא במתנה אחת והיא בבכור ומעשר ופסח והיא נעשית בשפיכה כנגד היסוד באיזה רוח שירצה חוץ ממזרחית דרומית שלא היה שם יסוד שהיסוד לא היה מקיף כל המזבח כמו הסובב אלא שמשוך מצד מזרח הסמוך לצפון אמה ועל פני רוח צפון כולו ועל פני המערב כולו ועל פני הדרום הסמוך למערב אמה אחת ודברים אלו צריכין ביאור גדול בענינים ארוכים ולא הוצרכנו להם בכאן אלא לידע שאע"פ שמיני הזריקות חלוקים על הדרכים שבארנו כל הדמים הניתנין במזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר ולא סוף דבר באותם שדינן בשתים שהן ארבע אלא אף אותם שדינן בארבע כגון חטאת ואין צריך לומר שכן בחטאת שנתנו בשתים ואע"פ שמתנה אחת בשפיכה שהרי כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אבל אותם הניתנין על מזבח פנימי הואיל והכתוב הקפיד על מנינם שבע פעמים וכו' כל שחסר מתנה אחת עיכב:

התבאר במקומו שהסוכה אינה כשרה אא"כ יש לה שלש דפנות ומ"מ די לנו בה בשתים כהלכתן קשורות זו בזו כמין גאם ושלישית אפילו טפח כמו שיתבאר במקומו:

דם המת מטמא באהל כמת עצמו שנאמר בנפש האדם כי הדם הוא הנפש ושיעורו ברביעית אבל רביעית דם הבאה משני מתים אינה מטמאה באהל כמו שיתבאר במקומו:

תפילין של ראש ושל יד אין מנין הבתים שוה בו אלא של ראש בארבעה בתים כל פרשה מארבעה פרשיות שבתפילין בבית מיוחד ושל יד אין בה אלא בית אחד וכל ארבע פרשיות נכללות בקלף שבו כמו שיתבאר במקומו:

סומא באחת מעיניו פטור מן החגיגה שנ' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות כשם שהוא בא לראות בשלימות אורו כך הוא בא ליראות בשלמות אורו וכבר בארנוה במקומה במס' חגיגה:

גמרא שנתן במתנה אחת כפר כו' ובחטאת שתי מתנות וב"ה כו' כצ"ל ול"ג במתני' ודם זבחיך ישפך אלא בברייתא גרסינן ליה התם בריש פרק ב"ש כדמוכח מדברי התוס' וק"ל:

תוס' בד"ה כולהו ס"ל יש כו' ובפרק לולב הגזול כו' ומפרש בגמרא לולב אחד משום דכתיב כפת וכן כו' עכ"ל וכהאי לישנא כתבו התוס' בפרק לולב הגזול ומשמע דכל זה ראיה לדבריהם דבמלתא דמכחשי אהדדי המקרא עיקר וזה אינו דאדרבה הוא סתירה להם דלפי המקרא דכפות קרינן יצטרך ב' לולבין וכן הקשו בפרק כל שעה ע"ש מיהו כאן יש ליישב קצת שסמכו עצמם אמה שכתבו לעיל לר"י בן ברוקא דאיכא לקיומי המקרא א' ללולב וא' לערבה אבל הוא דחוק לומר דר"ע יסבור דוקא כר"י ב"ב ועוד שהרי כתבו דסוגיא דהכא ס"ל דאיכא טעמא אחרינא לר"י ב"ב כר' לוי דהתם ועוד דלפי זה לא הוצרכו למימר הא דלא חשיב הכא ר' יוחנן ב"ב משום דר' לוי הא בלאו הכי איכא למימר דלא חשיב הכא אלא היכא דמכחשי אהדדי והך דר"י ב"ב לא מכחשי דאיכא לאוקמא המסורת כפת דלולב א' כר"ע גם בתוספות דבפרק לולב הגזול הוא דחוק לומר כן דהתם לא זכרו התוספות הא דר"י ב"ב ע"ש ודו"ק:

בד"ה כל הניתנין כו' איצטריך קרא בין לב"ש בין לב"ה עכ"ל התוס' שם בריש פרק ב"ש כתבו דב"ה דדריש לקמן מוכפר כו' וקאמר מה דמים האמורים למטה שנתנן מתנה אחת כפר אף כו' ולמטה מנלן אם לא מודם זבחיך ישפך אלמא דב"ה נמי דרשי ליה כו' עכ"ל אבל התוספות שהביאו הכא דאיכא תנאי דמפקי לדם זבחיך לדרשה אחרינא וס"ל כב"ה וילפי כולהו מחטאת ע"כ הא שכתבו דאצטריך קרא לב"ה ע"כ לאו היינו קרא דודם זבחיך ישפך אלא דהיינו קרא דאיצטריך להו למילף מחטאת ולית להו להני תנאי הא דבעי למימר בברייתא מה דמים האמורים למטה כו' דהא אי לאו קרא בחטאת ה"א בשאר קרבנות נמי שתים לעכב דקרא דודם זבחיך ישפך אתא לדרשה אחרינא וק"ל:

בד"ה מנין לרביעית כו' דאי במת אחד היה טמא ה"ה בב' מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן כו' כל שטומאתו ושיעורו כו' עכ"ל ומהך מתני' נמי הוה פסיקא להו שכתבו לעיל מ"ש משני חצאי זיתים כו' ומיהו ק"ק לדבריהם דאיכא למימר אף שהיה לו פשוט במת אחד בלאו האי קרא איצטריך ליה לב' מתים משום דלא נימא נפשת חסר כתיב למעט ב' מתים כרבנן וק"ל:

בא"ד והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר' נפשת כו' עכ"ל ואפילו למאי דבעי למימר לקמן דרבנן דרשי המקרא נפשות דעלמא משמע מכל מקום דרשי נמי המסורת נפשת למעט ב' מתים כיון דהמקרא לא מכחיש להמסורת דאיכא לפרושי נפשות דעלמא וק"ל:

בגמרא ואימא כולהו למצוה וכו' ר"ל דהא פשיטא דלמצוה בעי לזרוק על הד' קרנות ואם כן כל הד' קרנות דכתיבי בקרא כולהו למצוה ואין כאן שום יתור ואם כן אחת לעיכוב מנלן ומשני כפרה בכרי לא אשכחן ולכך אם לא זרק כלל אפי' על קרן אחת פשיטא דמעכב הכפרה והשתא לפי האמת צ"ל הא דקאמר רב הונא וב"ה אומר שלש למצוה ואחת לעכב לאו דוקא דהא כל הד' קרנות דכתיבי אתי למצוה ואחת דלעכב אתי מסברא ואם לא שנפרש הא דקאמר שלש למצוה לאו אקרנות דקרא קאי אלא אקרנות דמזבח קאי ור"ל הזאת ונתינת ג' קרנות מהד' הוו למצוה דלעכב לא בעינן כ"א אחת והג' הנותרים מזין למצוה:

ברש"י ד"ה בחלב אמו יכול בחלב אמו אבל בחלב אחר מותר לבשל כצ"ל:

בתוס' ד"ה ורבנן ירשיען כתוב בפ' במה בהמה וכו' כצ"ל וקאי אשני בני עלי חפני ופנחס ואמר התם דפנחס לא חטא מדמייחסו הכתוב דכתב בן אחיה בן אחיטוב בן אי כבוד בן פנחס בן עלי הכהן ופריך והא כתיב אשר ישכבון וגו' ומשני ישכבן כתיב:

ד"ה כלהו סבירא להו יש אם למקרא וכו' חריות של דקל פירוש של תמרים היו מביאים ומניחים אצל המזבח ומפרש בגמרא משום דכתיב כפות אחד ללולב ואחד למזבח ורבנן מפרשי כפת כתיב כצ"ל:

בא"ד משום דרבי לוי מפרש התם טעמא אחרינא ר"ל דרבי לוי מפרש התם דלא פליגי רבי יוחנן בן ברוקא ורבנן בקרי וכתיב וטעמו של רבי יוחנן בן ברוקא לאו מן המקרא נפק אלא סברא רמז לקילוסין של ישראל מה דקל זה אין לו אלא לב אחד אף ישראל וכו' כדאיתא התם דף מ"ה:

בא"ד ובפרק לולב הגזול תני נמי ר"ע אומר כשם שלולב א' ומפרש בגמרא משום דכתיב כפת לא אתמר כן שם בגמרא בפירוש אלא דבברייתא איתא התם פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד וכו' משמע דכפת כתיבי מקשין התלמידים והא גבי לולב נמי מכחשי הקרי והכתיב אהדדי דהקרי מצריך שני לולבין והכתיב אינו מצריך כי אם לולב אחד וכל היכא דמכחשי אהדדי סבירא ליה לר"ע יש אם למקרא וגבי לולב סבירא ליה לולב אחד ואם כן דריש המסורת ודוחק לומר דר"ע כרבי יוחנן בן ברוקא סבירא ליה דלמזבח נמי בעינן חריות של דקל ואם כן דרש התם המקרא והמסורת מן המקרא יליף דבעינן תרי כפות דהיינו אחת ללולב ואחת למזבח ומן המסורת יליף דלא בעינן ללולב כי אם אחת דאי לאו המסורת ה"א דלולב בעינן תרי לולבין דאם כן לר' לוי דמפרש דרבי יוחנן בן ברוקא בטעמא אחרינא כדלעיל מאי איכא למימר גם לא מצינו בשום מקום לר"ע דאית ליה דבעינן חריות דקל לגבי מזבח דלא שמעינן לה משום תנא כי אם מר' יוחנן בן ברוקא ונראה לי דגם התם דריש ר"ע שניהם המקרא והמסורת ומן המסורת יליף לולב אחד ומן המקרא יליף דלהוי לשון כפות לשון אגודה שיהא דבר שהוא נפרד וראוי לאגדו וזהו לולב דאל"כ הוה אמינא דהוא חרותא דהוא ענף כדאיתא התם בדף ל"ב אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי לישנא כפות תמרים דלולבים היא אימא חרותא ומשני בעינן כפות וליכא כדאיתא התם ועוד פריך התם ואימא תרתי כפי דתמרים ומשני כפת כתיב וכתבו שם התוס' כפת כתיב בהאי כ"ע מודו דיש אם למסורת וצריך טעמא עכ"ל ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ואפשר דהתוס' סבירא להו דכפת בלא וי"ו דקרי נמי משמע לישנא דאגד אבל כדי ליישב הקושיא דלעיל נראה לומר דמהקרי דכפות ילפינן דהוא לשון כפיתה ואגודה ואף על גב דשם משמע דרבי יהודה דסבירא ליה במתניתין דהתם שאם נפרד יאגידנו ומפרש בגמרא בברייתא דדריש לה מדכתיב כפות תמרים כפות אם היה פרוד יכפתנו משמע אבל תנא קמא דמתניתין דהתם לא סבירא ליה הכי מכל מקום כולי עלמא מודו דילפינן מספות דבעינן דבר הראוי לאגוד ולכפות אלא שהתנא קמא לא מצריך לאגדו אבל מכל מקום דבר הראוי לאגוד בעינן ועיין בר"ן ודוק נראה לי:

בא"ד ומיהו קשה מרבי עקיבא דלא דריש אלא מקרא לחוד ר"ל שם בקידושין גבי בגדו לא דריש רבי עקיבא כי אם המקרא לחוד:

ד"ה ורבנן נפשת כתיב תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן וכו' לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי וכו' יש לדקדק למה להו להתוס' להביא ראיה דרבי ישמעאל סבר יש אם למסורת כדי להקשות לרבי ישמעאל תרי קראי למה לי הא אי נימא נמי דרבי ישמעאל סבר יש אם למקרא כר"ע כל שכן דתקשה טפי למה לי לרבי ישמעאל קרא דהנוגע במת בנפש דרביעית דם ממת אחד מטמא הא אפילו מתרי מתים מטמא כמו לר"ע ונראה דהא דקאמרי התוס' והיינו כרבנן דדרשי נפשת ר"ל דהואיל ואשכחן דרבי ישמעאל סבר יש אם למסורת מסתמא ררבנן דר"ע דקאמרה הגמרא דס"ל נפשת כתיב היינו ר' ישמעאל דהוא בר פלוגתיה לקמן גם בפ' המקשה ודריש נפשת לרביעית דם ממת אחד וא"כ תרי קראי למה לי והוצרכו התוס' לדייק הכא דאי בלא זה הוה מצי לתרוצי דדלמא רבי ישמעאל דריש קרא דעל כל נפשות מת לא יבא לשום דרשה אחרינא אבל השתא דמוכח דרבנן דר"ע היינו ר' ישמעאל וקאמרה הגמרא ורבנן נפשת כתיב א"כ ש"מ דדריש רבי ישמעאל מקרא דנפשת מת דרביעית דם ממת אחד מטמא א"כ שפיר קשיא תרי קראי למה לי ואי לא מסתפינא הוה אמינא דראוי לגרוס והיינו רבנן דדרשי נפשת וכו' ודו"ק: