מסכת סנהדרין דף ל״ח עמוד ב׳

גופו מבבל על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה:

וראשו מארץ ישראל שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות:

ואיבריו ידיו ורגליו:

משאר ארצות מכל העולם כדיליף לעיל:

מאקרא דאגמא בבבל הוה והוא עמוק מאד:

בל ילין לינת לילה:

עד זקנה כל ימיו [אסבלנו]:

מסוף העולם ועד סופו היה ארכו:

וירדו ארבעה אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב (בראשית ד) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל:

שעה ראשונה הוצבר עפרו שניה נעשה גולם כו' חמשה עלו למטה שנים וירדו ארבעה כו'. אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה שנאמר ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה. לאן לבך נוטה. ר' יצחק אמר מושך בערלתו היה כו'. פי' רב ור' יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים כי אדם הראשון מין היה כמותינו ומושך ערלתו היה וכופר בעיקר השכינה היה. ומביאין ראיה לדבריהם מאלו הפסוקים הוו זהירין בתשובתם ללמד מה שתשיבו להם. וכן פירוש כל כיוצא באלו. אבל חכמי התלמוד חס שאומר' על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם. והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין. אמר רב כשביקש הקב"ה לבראות את עולמו ברא כת של מלאכי השרת אמר נעשה אדם אמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. וכן כת שניה. וכן כת שלישית כו'. אמר רב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון דור דור וחכמיו ודורשיו ופרנסיו וכיון שהגיע לדורו של ר' עקיבא שמח בתורתו ונעצב במיתתו שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. תנן התם ר' אליעזר אומר הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס. אמר ר' יוחנן אפיקורוס נכרי. אבל אפיקורוס ישראל כל שכן דמפקר טפי. וכל מקום דמיפקרי מינים תשובתן בצידם. נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. ויברא אלהים את האדם בצלמו. הבה נרדה. וירד ה'. כי שם נגלו אליו האלהים. לאל העונה אותי. אשר לו אלהים קרובים אליו. כה' אלהינו בכל קראנו אליו. אשר הלכו אלהים לפדות לו. ולא כתיב להם. חזה הות עד די כרסוון רמיו ועתיק יומין יתיב. כר' דאמר אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאילתא. מאי כרסוון אחד לו ואחד לדוד ונדחו דבריו. ועוד חזר ואמר אחד לדין ואחד לצדקה וא"ל ר' אלעזר בן עזריה כלך למדברותיך אצל נגעים ואהלות כלומר דבר בקושיות ובהוראות כי בהגדות איניך כך. מדרשי הפסוקין בהגדות הן. אחד לכסא לישיבה ואחד לשרפרף להדום. כדכתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי. א"ל ההוא מינא לרב אידית כתיב ואל משה אמר עלה אל ה' עלה אלי מיבעי ליה. א"ל חזי לרישא דעינינא דכתיב הנה אנכי שולח מלאך וכו' ומלאך זהו מטטרון וכתיב ביה כי שמי בקרבו מלשון בקרב העם הזה בקרבי אתה יושב. והוא אמר עלה אל ה' א"ל אי הכי ששמו בקרבו פלחו ליה. א"ל אל תמר בו כתיב דמשמע אל תמירני בו כי לא ישא לפשעכם ששמי בקרבו כלומר הוא יודע כי שמי אל קנא ונוקם. נוקם ה' ובעל חמה לפיכך לא ישא לפשעכם א"ל הימנותא כלומר בשבועה אפי' כפרוונקא שהוא כתייר לא קיבלנוהו כדכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. א"ל מינא לר' ישמעאל בר' יוסי כתיב וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מאתו מיבעי ליה למימר. א"ל ההוא כובס ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך. נשיי מיבעי ליה למימר אלא משתעי קרא הכי. הכא נמי משתעי קרא הכי. א"ר יוחנן כי הוה דריש ר' מאיר בפרקא הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וש' משלות

לעולם יהא אדם שקוד ר"ל מהיר וזריז ללמוד תורה כדי להשיב את אפיקורוס המוציאים משם ראיות לאמונותיהם הקדומות ונכשלים באמונת השניות ושאר עבודות של צבא השמים והביא אחת מהן דרך הערה על כלן שאם יביאו בעלי השניות ראיה מאמרו נעשה בלשון רבים תשובתם מאמרו ויברא וכן בכלם למי שיתבודד בזה ולא הוזכרו הדברים בלשון רבים אלא מצד שהפעולות הטבעיות נעשות על ידי סבה ראשונה באמצעות הפמליא כמו שנודע למבינים לא שייוחס להם שום ממשלה כלל מעצמם והוא ששלל מענינם כל הדברים הבלתי טבעיים הבאים מצד ההשגחה לרוב מיני התפלות והצדקות ושאר עניני הדברים הדתיים ואף לשומם אמצעיים בינו ובין הבורא כלל והוא שאמרו הימנותא בידן דאפילו בפרונקא לא קבילנא ליה ובמדרש אמרו כל הנקרא בשם י"י ימלט לא תצווח לא למיכאל ולא לגבריאל צווח לי ואנא עני הה"ד כל הנקרא בשם י"י ימלט שאין אנו צריכים למכניסי רחמים ולסרסורין לפני הקב"ה אלא נקרא והוא יענה בכל קראינו אליו וכבר הארכנו בדברים אלו בשלמות בילדותינו בחבור התשובה:

בגמרא א"ר אליעזר מן הארץ עד לרקיע היה שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים כצ"ל וצריך למחוק כאן ועד קצה השמים ופריך קשיא קראי אהדדי דהא נמי ועד קצה השמים דמשמע מסוף עולם עד סופו:

גמ' וכתיב כי ה' עיניו משוטטות עיני ה' המה משוטטים כצ"ל:

שְׁבִיעִית, נִזְדַּוְּגָה לוֹ חַוָּה (תהלים מט, יג) נראה לי בס"ד לכן עושין נשואין שבעת ימים ומילה בשמונה ימים כי שעה שביעית נזדווגה לו חוה ושעה שמינית עשה מצות פריה ורביה ונולדו לו הבנים ולכך מברכין שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים אֲהוּבִים כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם.

תְּשִׁיעִית נִצְטַוָּה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן הָאִילָן, וַעֲשִׂירִית סָרַח (תהלים מט, יג) הנה מאמר זה חולק עם שאר מאמרי רבותינו ז"ל וזוהר הקדוש דמוכח מנייהו כי לידת קין והבל היתה אחר החטא וכן מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער הפסוקים ובשער הגלגולים) שכתב קין והבל כל אחד היה כלול מטוב ורע, טוב מסטרא דאדם ורע מסטרא דזוהמת הנחש עד כאן לשונו. והכי מסתברא מלתא ואפשר להגיה כאן שְׁמִינִית נִצְטַוָּה עַל הָאִילָן תְּשִׁיעִית סָרַח עֲשִׂירִית עָלוּ לַמִּטָּה שְׁנַיִם אַחַת עֶשְׂרֵה נִדּוֹן מיהו כאן אמר וְיָרְדוּ אַרְבָּעָה ובמקום אחר אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כב, ב) 'וְיָרְדוּ שִׁבְעָה' כי היו תאומה עם קין ושתים עם הבל, וכן מפורש בדברי רבינו ז"ל בשער הפסוקים על פי וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א) וזה לשונו לדברי האומר כי בגן עדן עצמו עלו למטה שנים וירדו שבעה עד כאן לשונו. ואפשר אמר כאן 'אַרְבָּעָה' דלא חשיב התאומות דטפלים היו לקין והבל או אפשר עלו למטה ב' פעמים בזה אחר זה ובפעם ראשונה נתעברה בקין ותאומתו הרי כאן ארבעה דוקא ואחר שירדו ארבעה חזרו אדם וחוה ועלו למטה לבדם ונתעברה בהבל ושתי תאומות וירדו חמשה. ובעל כרחך צריך אתה לומר דקין והבל באו משני זווגים חדא מחמת כי שרשם ובחינתם חלוקים זה מזה מאד ולפי סודם של דברים צריך שיהיה לכל אחד זיווג בפני עצמו. ועוד דאם לא כן במה זכה הבל בשתי תאומות וקין רק תאומה אחת דאם נאמר מפני שתאומה אחת יצאה מן הבטן אחר שיצא קין ושתי תאומות יצאו אחר שיצא הבל אין דבר זה מספיק לזכות את הבל בשתים ויפסיד קין הבכור מאחר דכולם יצאו מבטן אחת בלידה אחת אלא ודאי היו חלוקים בזווג שלהם. ומה שאמר שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה נִטְרַד וְהָלַךְ לוֹ פירוש נִטְרַד מגן עדן וְהָלַךְ לוֹ לעשות תשובה שקבל עליו יסורין קשים ק"ל שנה. גם אמר 'הָלַךְ לוֹ' רצונו לומר הָלַךְ ממנו מה שאמר הקדוש ברוך הוא אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, יח) לּוֹ דייקא ומאחר שבסוף היום יצא בדמוס שרצה הקדוש ברוך הוא בתשובה שעשה לכן עושין סדר התשליך בסוף היום.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, "מָה אֶנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ" הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם, וּשְׂרָפָם (תהלים ח, ה). קשא למה שרפם, והלא הוא שאלם תחילה כדי שישיבו מה שיעלה בלבבם כפי רצונם ודעתם? ונראה לי בס"ד כי שאלו בתחילה מה מעשיו? והשיב כך וכך, רצונו לומר טוב ורע שעל ידי כך יתחייב להוליד צדיקים ולהוליד רשעים ולכן בשמעם זו היה צריך לקטרג על לידת רשעים בלבד ולא על הרשעים ועל הצדיקים דהא אמרו 'מָה אֶנוֹשׁ' הוא לידת הרשעים 'וּבֶן אָדָם' הוא צדיק גמור נמצא קטרגו גם על הצדיקים ולכך נענשו. או יובן בס"ד נענשו על התשובה שהשיבו כי הוא יתברך אינו צריך לעצתם ורצונם ורק אמר להם רצונכם נעשה אדם כדי ללמד דרך ארץ שיהיה הגדול נמלך בקטן אף על פי שאינו צריך לו ולכן היה להם להשיב כמו שאמרו כת שלישית: כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלְּךָ הוּא, כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה. וכן יחזקאל הנביא ע"ה כשאמר לו הקדוש ברוך הוא בֶּן אָדָם הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? והשיב: וָאֹמַר הֳ' אֱלֹקִים אַתָּה יָדָעְתָּ ד' אלקים אתה ידעת (יחזקאל לז, ג) וכיון שהשיבו מָה אֶנוֹשׁ וכו' משמע ומוכח שהקדוש ברוך הוא היה צריך ח"ו לעצתם ולדעתם והגידו לו מה שדעתם נוטה לכך הענישם בשריפה. ודע כי מה שאמר הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה בֵּינֵיהֶם לשון מליצה הוא זה והכונה ששרפם באש הגבורה כי הגבורה מכונית בשם 'זרת' שהיא אצבע קטנה בתחתונים כמו שאמרו בתיקונים (זהר חלק ב' קעה:) וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ, יב) דא גבורה. ואין זה סותר למה שאמר רבינו זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בדרוש הציצית בשער הכונות בסוד חמש אצבעות שהגודל חסד ואצבע הסמוך לגודל גבורה וזרת שהיא אצבע קטנה הוד עיין שם. כי באמת גם ההוד הוא בסוד הגבורה ועומד בקו שמאל תחת ספירת הגבורה ממש ורק היא גבורה קטנה לגבי גבורה העקרית שלמעלה ממנה ולכן אמר כאן אצבעו הקטנה ודוק.

וְכֵן כַּת שְׁנִיָּה (תהלים ח, ה) יש להבין והלא כת שניה ודאי ידעה מה שאמרה ראשונה דאפילו אם נאמר נבראת אחר שריפת הראשונה ודאי ידעה ברוח הקודש מה שאמרו הראשונה דהא כת שלישית אמרה 'מה הועילו ראשנים' נמצא ידעה מה שהיה לראשונה ולשניה, וכיון דידעה דנשרפה הראשונה למה השיבה כאשר השיבה הראשונה? ונראה לי בס"ד דהשניה חשבה מה שנשרפה הראשונה לאו בשביל שאמרה 'מָה אֶנוֹשׁ' אלא בשביל ששאלה 'מַה מַּעֲשָׂיו' כי משאלתם זו מוכח שחשבו היה צריך ח"ו לתשובתם ולכך רצו לעמוד על הדבר היטב כדי שישיבו ובאמת הקדוש ברוך הוא שאל אותם כדי ללמד דבר אחר וכדכתיבנא לעיל והם היה ראוי להשיב תכף ומיד מה שיבא בפיהם דלכך נענשו ולכן נזהרו שלא לומר 'מַה מַּעֲשָׂיו' אלא תכף השיבו מה אנוש ובאמת גם אלו נשרפו דלא היה להם לומר 'מָה אֶנוֹשׁ' אלא יהיו משיבין כמו השלישית עשה כרצונך. ועוד נראה לי בס"ד השניה חשבה שנענשה הראשונה בשביל ששאלו תחילה 'מַה מַּעֲשָׂיו' שבזה ניכר שהם השכילו יותר ח"ו בדבר זה לידע מה מעשיו תחילה כדי שישיבו ובאמת לא היה להם לשאול אלא היו צריכים להבין מדעתם שאין התשובה נוגעת לשאלה זו דאם נוגעת היה מן הראוי שיודיע להם השם יתברך דבר זה מאליו כדי שישיבו תשובה נכונה, וכיון דמוכח מדבריהם דאי אפשר להם להשיב תשובה נכונה אלא עד שידעו תחילה 'מַה מַּעֲשָׂיו' דבזה גילו שהם השכילו יותר ח"ו לכך שרפם ולכן השניה לא שאלה 'מַה מַּעֲשָׂיו' אלא תכף השיבו מָה אֶנוֹשׁ וכו' אך באמת גם אלו נענשו על אשר השיבו תשובה מדעתם מָה אֶנוֹשׁ וכו' ולא השיבו ככת השלישית 'כָּל הָעוֹלָם הוּא שֶׁלְּךָ עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ'. ולכן נתחכמה כת שלישית שלא תשיב דברים משלה כלל וכך אמרה ' רִאשׁוֹנִים שֶׁאָמְרוּ לְפָנֶיךָ ' דברים ' מָה הוֹעִילוּ ' כלומר אין אתה צריך לעצה ולדעת אחרים ח"ו כי הראשנים שחשבו כן לחדש תשובה מדעתם ואמרו לפניך דעתם מה הועילו דהא ודאי דברים שהשיבו הם גלויים וידועים לפניך ומה הועילו בדברים אלו נגדיך? לכן ראוי לנו שלא נדבר כלום ולא נגיד דעתינו ורצונינו דמה נדע אשר לא תדע אלא כך נאמר ' כָּל הָעוֹלָם שֶׁלְּךָ הוּא כָּל מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמְךָ עֲשֵׂה '.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא יָפֶה אָמְרוּ רִאשׁוֹנִים לְפָנֶיךָ? (תהלים ח, ה) נראה לי בס"ד אין כונתם להצדיק דברי אותם שקטרגו על הבריאה של אדם כולה דאם כן גם הם עתה היו צריכין שריפה כאשר עשה בראשנים כי באמת מה שעשו דור המבול ודור הפלגה היה יודע הקדוש ברוך הוא כל זה מתחילה בעת שדבר עם אותם שלשה כיתות ואין כל חדש לפניו יתברך אך כונתם להצדיק קטרוג שקטרגו על הרשעים באומרם 'מָה אֶנוֹשׁ' והם חשבו כי הראשנים לא נענשו על זה אלא נענשו על בריאת הצדיקים באומרם 'וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ' דזה קאי על הצדיקים כמו שכתבתי לעיל ולכן אמרו יפה קטרגו על הרשעים שאמרו 'מָה אֶנוֹשׁ' ובוודאי אתה לא כעסת עליהם ושרפת אותם בעבור קטרוג זה אלא רק בעבור קטרוג שקטרגו על בריאת הצדיקים. והשיב להם 'וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא, וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל' (ישעיה מו, ד) כלומר גם על בריאת הרשעים אין קטרוג כהוגן כי מעשה הרשעים יש להם תקנה על ידי הצדיקים והיינו אני אסבול ואשא קלקולם של רשעים אלו עד שיבא אברהם שהוא בעל הזקנה והשיבה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא פז.) עד אברהם לא היה זקנה עד שבא אברהם ונגלית הזקנה שהיה לו שערות לבנות והגיד להם בזה שכל קלקולים של אלו יהי נתקנים על ידי אברהם בעל הזקנה והוא לקח שכר כולם כי קלקול שסופו נתקן על ידי הצדיקים עדיף טפי מאם לא היה קלקול כלל שיש בזה הרוחה גדולה על מה שהיה קודם הקלקול וכמו שאמרו המקובלים ז"ל בענין בעל תשובה שמהפך העונות לזכויות ולהכי במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (ברכות לד:).

אָדָם הָרִאשׁוֹן, בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר הנה ודאי אדם הראשון היה יודע שבעים לשון אך כל הספור שלו היה בלשון הקודש דהא אמר לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת (בראשית ב, כג) הרי כינה לה שם שהוא גזור מלשון הקודש כי אִישׁ הוא לשון הקודש אך בא המאמר כאן לומר דגם בלשון ארמי היה רגיל לספר מאחר דמצינו מאמר 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ' (תהלים קלט, יז) ותיבת יָּקְרוּ הוא תרגום של כבוד כמו שנאמר כְּבוֹד הֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל תרגומו יקרא דה' ומוכיח הגמרא דפסוק זה אמרו אדם הראשון מהא דאמר ריש לקיש מאן דאמר וכו'.

כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. נראה לפרש בס"ד שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ על אשר דרש אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (בבא קמא מא:). וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ שראה סיבת מיתתו נוגעת אליו והיינו כי חקרנו במקום אחר למה נתגלגלו עשרת השבטים בעשרה הרוגי מלכות כדי שיהיו נהרגים בעון מכירת יוסף, והלא עון מכירת יוסף נתקן בקושי השעבוד במצרים וגם בגלות יון כמו שאמרו רבותינו ז"ל? ותרצנו שלא היה גלגולם בעשרה הרוגי מלכות בשביל המכירה אלא בעבור מחשבתם שחשבו להרגו דכתיב וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ (בראשית לז, יח) ולכן נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות ונהרגו. ונמצא ממיתתו של רבי עקיבה נודע לו שהקדוש ברוך הוא מעניש הצדיקים על המחשבה כמעשה ולכן נעצב בעבור עצמו כי הוא במעשה של אכילת עץ הדעת לא עבר אלא על איסור לאו אך במחשבה עשה פגם גדול וקלקול רב מאד בענין כונתו בעולמות ופרצופי הקדושה למעלה כמפורש בשער הפסוקים בפרשת בראשית ובמקום אחר. ומה שאמר אדם הראשון על רבי עקיבה 'וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ־ל' (תהלים קלט, יז) נרמז רבי עקיבה בתיבת 'רֵעֶיךָ' שהוא ראשי תיבות ' ר בי ע קיבה י דרוש כ תרים' שהשיג בתורתו לדרוש כתרי אותיות.

אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִין הָיָה ראיתי להרמ"ה ז"ל שכתב וזה לשונו: כתב רבינו חננאל, רב ורב יצחק ורב נחמן באו להודיע כי המינים אומרים דאדם הראשון מין היה כמותם ומושך ערלה וכופר בעיקר היה ומביאים ראיה לדבריהם מאלה הפסוקים והגידו זאת להודיע שתהיו זהירים ללמוד תשובות מה שתשיבו להם וכן פירוש כל כיוצא באלו אבל חכמי התלמוד ח"ו שאומרים על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם והמפרש זולתי זה הפירוש עתיד ליתן את הדין עד כאן לשונו רבינו חננאל ז"ל. וכתב הרמ"ה ז"ל על דבריו וזה לשונו: ואנן אמרינן דודאי מרן לשם שמים נתכוון מיהו גמרא לא משמע הכי דהיכי אפשר דמייתו ראיה מקראי דסתרי למלתייהו דהא אי מייתו ראיה דמין היה מדכתיב 'אַיֶּכָּה' (בראשית ג, ט) להיכן לבך נוטה גריעותא היא ולאו שפיר עבד וכו' ומאי דקאמר דח"ו דחכמי התלמוד לא אמרו על אדם הראשון ועל כיוצא בו פגם מאי קשיא ליה, אי מהוה הוה אמאי לא הוה אמרינן? עד כאן לשונו. ואחר המחילה מה שטען מחמת קראי, הנה לפי דברי רבינו חננאל גם הוכחות דקראי הם מדברי המינים שאומרים כך וכך היה ומוכח מקראי ומה שטען אי מהוה הוה אמאי לא אמרינן, אחר המחילה זה אינו דהא מצינו (שבת צו:) דדרש רבי עקיבה 'מקושש' זה צלפחד ואמרו לו ממה נפשך אתה עתיד ליתן את הדין! אי הוה כן, התורה כיסתו ואתה מגלהו, ואם לא היה כן, נמצא אתה מוציא לעז על אותו צדיק! וכן כאן בתורה לא נזכר אלא אכילת עץ הדעת שהוא איסור לאו ולפי דברי רב ורבי יצחק ורב נחמן לא נשארו עוללות והתורה כסתו והם מגלים וזה היה טעמו של רבינו חננאל להחליט הדבר הזה ולומר שלא באו לספר בגנותו של אדם הראשון אלא אמרו כך המינים אומרים. ברם אנא עבדא אימא מילתא בס"ד דכונתו אינו רצונו לומר שהיה מין ח"ו ממש לפקור כפקרות המין חלילה אלא כונתו לומר פגם חטא שלו דומה לפגם חטא של מין שפוגם מאד יותר מפגם עבודה זרה כן אדם הראשון לרוב גודל מעלת נשמתו ואחיזתו למעלה למעלה אז חטא קל שעושה שהיא רק איסור לאו עשה בו פגם וקלקול גדול כמו פגם של מין. דכיוצא בזה תמצא אצל ראובן דכתיב ביה וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה (בראשית לה, כב) דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, אלא מחמת שבלבל יצועי אביו נכתב עליו כך. וכן כתוב בשלמה המלך ע"ה וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים וכו׳ אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב (מלכים א' יא, ז) ואמרו רבותינו ז"ל (שבת נו:) נכתב עליו כך אף על פי שלא בנה ולא הלך אלא בשביל שלקח נשים נכריות. וכן הענין בבני עלי דכתיב בהו אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים (שמואל א' ב, כב) ואמרו רבותינו ז"ל (שבת נה:) בשביל ששהו הקרבה שלהם ומחמת כן לא הלכו לשכב עם בעליהם העלה עליהם כאלו שכבום. כי מי שהוא גדול במעלה נחשב לו חטא קל לחטא גדול וכל שכן אדם הראשון שהיה עליון על כל בני אדם והיה לו אחיזה במקום עליון וגבוה מאד דחטא קל שלו פוגם למעלה כפי גודל ערכו לכן אמר רב ' מִין הָיָה ' כי חטא לאו שעבר עליו פגם וקלקל בו כמו פגם של מין שאין פגם יותר ממנו. וכן כיוצא בזה הוא הכונה בדברי רבי יצחק ורב נחמן דרצונו לומר חטאו גרם פגם וקלקול כמו הכופר בעיקר ומושך בערלתו וכן על דרך זה יש לפרש דברי רבותינו ז"ל במקום אחר שאמרו אדם הראשון עבר על עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים, שלא עבד עבודה זרה ממש ח"ו ולא גילוי עריות ולא שפיכות דמים אלא רצונו לומר פגם שלו כמו פגם שעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים דהיינו לפי ערך מעלתו. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר ' מִין הָיָה ' רצונו לומר מעשה דומה למעשה מין שנטה מדרך האמת כן הוא נטה מדרך האמת והלך בדרך הנחש ועצתו שעשה לו צד היתר. ומה שאמר ' מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה ' לשון מליצה הוא זה והכונה על זוהמת הנחש שנמשכה על זרעו היוצאים מאמתו. ומה שאמר ' כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה ' רצונו לומר עיקר אחד מין שלש־עשרה עקרים והוא מה שאמר 'שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲנִישׁ לָרְשָׁעִים וּמְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים' שאם לא כפר בעיקר זה לא היה אוכל מעץ הדעת אלא חשב אף על פי שיחטא יוותר לו הקדוש ברוך הוא. ומה שאמר ' כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִין, תְּשׁוּבָתָן בְּצִדָּן ' נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ (משלי כג, א) ונראה בצד אותיות ' מִין ' מקודם יש אותיות ' מלט ' פירוש מלט עצמך בתשובה שתמצאנה לפניך.