מסכת סנהדרין דף ב׳ עמוד א׳

מתני' דיני ממונות בשלשה בגמ' ילפינן להו:

גזילות כופר בפקדון דמששלח בו יד הוי גזלן וכן החוטף מיד חבירו הוי גזלן כגון ויגזול את החנית מיד המצרי (שמואל ב כ״ג:כ״א) אבל לוה ולא שילם לא מיקרי גזלן דמלוה להוצאה ניתנה:

וחבלות החובל בחבירו חייב בחמשה דברים כדאמרינן בבבא קמא (דף פד.) ואיש כי יתן מום בעמיתו וגו' כן יעשה לו בממון ובגמ' פריך היינו דיני ממונות:

נזק דשור המועד או אדם שהזיקו ובגמ' פריך היינו חבלות:

תשלומי כפל דגניבה שנמצא בידו דכתיב (שמות כ״ב:ג׳) אם המצא תמצא בידו וגו':

ותשלומי ארבעה וחמשה דשור או שה שטבחו או מכרו:

האונס ומפתה נערה בתולה חמשים כסף:

מוציא שם רע לא מצאתי לבתך בתולים וגו' וענשו אותו מאה כסף וגו' (דברים כ״ב:י״ז):

מתני' דיני ממונות בשלשה אחר ששנה דינים בתלתא בבי משמיענו בכמה דנין אותם הא דלא תנא כופר ושלשים של עבד כדתנן שאר קנסות י"מ משום דשור מיתתו בכ"ג ובזמן שהשור בסקילה בעלים משלמין כופר ושלשים של עבד (ב"ק דף מג.) ודלא כר"א דמחייב ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים בפרק ארבעה וחמשה (שם מא:) ואין נראה דהא איכא אמוראי התם דסברי דאפי' ר' עקיבא דריש. אם כופר לרבות שלא בכוונה ונראה לר"ת דכופר ול' של עבד הוי בכלל חבלות אי נמי תנא ושייר הני ושייר נמי יציאת עבד בראשי אברים דקנסא הוא ובעי נמי ג' מומחין וללישנא קמא לא חשיב הא שייר דאיכ' למימר דפשיטא ליה דהוי מכלל חבלות אי נמי התנא לא איירי אלא בממון הניתן מיד ליד:

דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כו' אוקמה (רב בהו) [ר' אבהו] למתני' הכי דיני ממונות בשלשה ומה הן גזילות וחבלות הן שצריכין ג' מומחין כדכתיב בעסק גזילות בענין השומרין ג' אלהים והן מומחין:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תכוין להתחיל בבאור עניני החלק הראשון והוא שאמר דיני ממונות בשלשה גזלות וחבלות בשלשה ושאלו בגמ' אטו גזלות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו והעלו הענין שרצה להזכיר דיני ממונות משום הודאות והלואות והזכיר גזלות וחבלות מצד עצמם וזה שחלק ביניהם ולא כלל את כלם בדיני ממונות מפני שאין הדין שוה בהם והענין הוא ששלשה הנזכרים במשנה זו פירושו שהם מומחין והוא שיהא כל אחד מהם סמוך מפי סמוך ובארץ ישראל כמו שיתבאר והם הנקראים אלהים במקרא בפרשת גזלות ונזכרו שם שלשה ונקרב בעל הבית אל האלהים וכו' עד האלהים וכו' אשר ירשיעון אלהים וכו' וזה שאנו קורין ענין זה גזילות והוא דין ארבעה שומרים מפני שיש בהן דין טוען טענת גניבה או גזלה ונמצא שולח ידו בפקדונו וזו היא גזילה ואנו מצרפין חבלות עמהם מטעם מה לי חבל בגופו מה לי חבל בממונו הואיל ואף חבלת גופו דין ממון הוא לחייבו בחמשה דברים:

ונמצאת למד שגזלות וחבלות אע"פ שהן ממון ולא קנס אין מגבין אותן אלא בבית דין מומחין והיה הדין כן אף בהלואות והודאות ר"ל הלואות שבאו לדין לדון בעידי הלואה או בעידי הודאה מפני שעירוב פרשיות כתוב כאן ר"ל שפרשת ארבעה שומרין ופרשת אם כסף תלוה מעורבות הן ליתן את האמור של זה בזה במה שיצטרך לשניהם ונמצא דין מומחין מוסב גם כן על הלואות והודאות ואע"פ שבדין מודה במקצת עקרנו מטעם עירוב פרשיות כי הוא זה מארבעה שומרין לגמרי שאין ארבעה שומרין צריכין כפירה והודאה במקצת כמו שיתבאר במקומו טעם הדבר מפני שאין אנו צריכין כפירת מקצת למה שאין הלה טוענו אלא בשעה שאין כאן עזות פנים בכפירתו ואנו דנין עירוב פרשיות ליתן לכל דבר כפי מה שצריך לו אבל מומחין ראוי להזקיקם בגזילות כבהלואות או יותר ומתוך כך משאירין את דינו בשתיהן והרי אף בפקדון כל שהוא כעין מלוה כגון שכופר בגוף הפקדון אנו משאירין אותו לדין מודה במקצת כמו שיתבאר בקמא פרק תשיעי ק"ז א':

ונשוב לדברינו והוא שאף הודאות והלואות היינו צריכין למומחין אלא שהקלו לדונם בשלשה הדיוטות כדי שלא תנעול דלת בפני לווין וכמו שאמרו שדבר תורה אף דיני ממונות בדרישה וחקירה אלא שלא תנעול דלת בפני לווין שימנעו מלהלוות שמא קטעו העדים ביום או בשטר ולא תהא עדותם מכוונת ויפסיד ואף כאן יחוש שמא לא ימצא מומחין לדין שימנעו מלהלוות אבל גזילות וחבלות נשארו בדינם לשלשה מומחין ואע"פ שלענין דרישה וחקירה אף הם בכלל דיני ממונות שלא להצריכם דרישה וחקירה וכדי לנעול דלת בפני הגזלנין והחבלנין לענין מומחין מיהא אינם בכלל שבהודאות והלואות בהכחשה כל דהו אדם נמנע מלהלוות אבל גזילות וחבלות יודע היה הגזלן והחבלן שהנגזל והנחבל מחזרים אחריהם עד שימצאו מהם וכן כתבת אשה והמתנות הם ודומיהם כלם בכלל דיני ממונות שלא להצריך בהן מומחין ואין צריך לומר דרישה וחקירה:

נזק והוא אדם שהזיקו אדם שחייב בחמשה דברים ואחת מהם נזק או אדם שהזיק שור או שור שהזיק שור או שור המועד שהזיק אדם והקשו בגמ' שכל אלו כבר היו בכלל חבלות ותירצו שמתוך שהיה לו להזכיר כפל וארבעה וחמשה שהם ממון שאין משתלם בראש ר"ל כמה שהזיק הזכיר חצי נזק ומתוך שהיה לו להזכיר חצי נזק הזכיר נזק ואמר עליו שאע"פ שהוא ממון דינו בשלשה מומחין כמו שהזכיר בחבלות שהנזק בכללם וכל שכן בחצי נזק של תם ובתשלומי כפל של גניבה ובתשלומי ארבעה וחמשה של טביחה ומכירה בשור ושה שכלן קנס:

וכן אונס ומפתה נערה בתולה שבא האב לתבוע ממנו חמשים של קנס וכן המוציא שם רע ופירשוה גדולי הרבנים לפי מה שנמצא בקצת פירושים באומר פתח פתוח מצאתי ובא להפסידה כתובתה והרי אין כאן אלא דיני ממונות שהרי אין טוען עליה שזינתה תחתיו בעודה ארוסה אלא שבא להפסידה כתובתה ומתוך כך דינו בשלשה מומחין וחכמים אומרים בעשרים ושלשה מפני שיש בו צד דיני נפשות שאפשר שעל ידי כן יבואו עדים שזנתה מן האירוסין ומ"מ לא יראה לפרש כן שלא נקרא מוציא שם רע אלא בטוען שזנתה ושנתברר לו ואלו עדיו ואח"כ בא האב והזימן שהעדים נסקלים ובעל לוקה ונותן מאה כסף ובטענת פתח פתוח אינו מתחייב במאה כסף אע"פ שהוכחש על ידי מפה ועוד שכל משנתינו עסוקה בדיני קנסות ואלו כתובה דיני ממונות הוא ועוד שהרי בגמ' ח' ב' אמרו תבעו ממון בשלשה ואי בכתובה תבעה מבעי ליה ועוד שהרי בעל מוחזק הוא בה ועומד ואחרים הוא שתובעין לו ומאי תבעה דקאמר ומתוך כך נראה לפרש שעל תביעת האב הוא אומר כן שאחר שהזימן הוא תובע מאה כסף ואחר שכן אף זו קשה לפרש אחר שאין דין מוציא שם רע אלא בשהביא עדים שזנתה האיך אמר ר' מאיר בשלשה והרי לדונה בנפשות הוא בא אלא שלא נאמר כאן בשלשה אף לדעת ר' מאיר בתביעת הבעל להביא לבית דין ולברר שזינתה שזו ודאי אין דנין אותה אלא בעשרים ושלשה אלא אחר שהביא האב עדים להזים את עדיו של בעל ונסקלו עידי הבעל ולקה הבעל שדינו במלקות ומאה כסף ואחר שלקה הבעל היה האב תובעו במאה כסף ועל זו אמר ר' מאיר שדינו בשלשה מומחין אע"פ שתחלת הדין היה בו צד לדיני נפשות הואיל וכבר נסתלקו מכאן דיני נפשות מכל וכל וכן הלכה וכמו שאמרו בגמ' בא לגבות ממון מבעל בשלשה ואע"פ שזה נכון לענין פסק לענין פירוש מיהא יש מפקפקין בה לומר שאף חכמים לא נחלקו בזו והם סבורים לפרש שהביא הבעל עדים שזנתה ואינו מביאם אלא לענין כתובה ואין זה כלום שאין אנו מדקדקים על מה הוא מביאם אלא שהם חוזרים ומפרשים שהביא הבעל עדים שזנתה אלא שאומרים שלא התרו בה והאב הזימם והם סבורים לחייב את זה במאה כסף ולדעת ר' מאיר דנין בשלשה מתחלתו ולענין כתובה מאחר שאין כאן עידי סקילה ולדעת חכמים שמא יבאו עידי התראה ויבא הענין לידי סקילה ומ"מ יראה שאין כאן דין מאה כסף הואיל ולא הביא עידי סקילה אלא שאפשר לפרשה כן לענין כתובה ובגמ' יתבארו בה טעמים אחרים אלא שלענין פסק הלכה כר' מאיר על הדרך שביארנו לשיטתנו אלא שגדולי המחברים פסקו כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שבארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

במשנה והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו כו' כצ"ל וי"ל בהיקש בהמה הרובע לאשה ובהמה הנרבעת מאיש כן נראה מפרש"י דהכא ולקמן בפירקין אבל דברי הרמב"ם בפי' המשנה אינן מבוררין לי בזה ע"ש:

בפרש"י בד"ה ואין דנין לא את השבט רובו של שבט כו' עכ"ל כתב מהרש"ל לא דק דבין לפי המקשן ובין לפי המסקנא איירי בכל השבט עכ"ל ואני אומר דרש"י ודאי דק יפה וכן פי' הרע"ב והא דקאמר המקשה אבל כולו לא היינו רובו דרובו ככולו בכ"מ וה"ק רבי יונתן בהדיא עד רובו משמע דמרובו ואילך דינו ככולו וכן פסק בהדיא הרמב"ם פ"ד מהלכות עבודת כוכבים כרבי יונתן ורובו ככולו וז"ל ויהיו המודחין ממאה ועד רובו של שבט אבל אם הודחו רובו של שבט דנין אותן כיחידים כו' עכ"ל ע"ש ובמסקנא נמי דקאמר ואי אתה מוציא כל השבט כולו לשעריך היינו רובו ככולהו דמה"ט דממעטינן כולו מאיש ואשה אתה מוציא ואי כו' מה"ט ממעטינן נמי רובו דאי אתה מוציאו לשעריך ועיר א' נמי ממעטינן מאיש ואשה:

בד"ה שומע אני לטובה כו' שאפילו מיעוט המזכין ורבים כו' עכ"ל לכאורה משמע מפירושו דבמיעוט המזכין ורבים המחייבים כתיב לא תהיה וגו' והולכין אחר הזכות וא"א לומר כן דנהי דאין הולכין אחר רוב המחייבין אחר מיעוט המזכין נמי ודאי דאין הולכין אפילו בב"ד שקול אלא דמוסיפין אבל שיעור דבריו כך הוא משום דלזכות הולכין אחר הרוב שפיר אשמועינן דאפילו במיעוט המזכין ורבים מחייבין לא תהיה וגו' אבל אי ברוב מזכין נמי לא היו הולכין אחר רוב מזכין ודאי דלא דהוה איצטריך למיכתב לא תהיה וגו' וק"ל:

מתניתין והרגת את האשה ואת הבהמה ואומר ואת הבהמה תהרוגו כן צריך להיות:

ברש"י ד"ה גזלות וכו' דמלוה להוצאה ניתנה וכתב זה משום שקשה ליה מה לי כופר בפקדון או כופר במלוה ולמה לא מקרי גזלן ותירץ דשאני פקדון דאיהו בעין ומיד שכופר בו נעשה כאילו עתה גוזלו מיד בעלים אבל מלוה אינו בעין דלהוצאה ניתנה וכשכופר בה ולא רצה לשלם אינו נעשה כאלו גוזל עתה מיד הבעלים לכך לא מקרי גזלן:

ד"ה הערכין הממלטלין בגמרא מפרש ר"ל משום דבמטלטלין וקרקעות לא שייך ערכין אלא הקדש קדושת דמים במטלטלין שמין שוה ובקרקעות לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל ולא שייך ערכין כי אם גבי אדם כשאומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי ולכך מפרש בגמרא דערכין המטלטלין דקתני דאיירי בענין שמקדש דמי שוויו של כלי עיין לקמן בגמרא (סנהדרין דף ט"ו) וכן הא דקתני ואדם כיוצא בהן לא איירי באומר ערכי עלי לכך פריך בגמרא אדם מי קדיש ומוקי באומר דמי עלי והא דלא קתני במתניתין ערכין גמורין משום דהתם לא צריך שומא דדמיהם קצובים בפרשה דאם הוא מבן כ' עד ששים חמשים שקלים ומבן חמש עד עשרים עשרים שקלים:

ד"ה הרובע והנרבע שור שרבע אשה וכו' נידונית הבהמה ליסקל בכ"ג כאדם דאיתקש להדדי והוא סוף הדבור כן צ"ל ורצה לומר נידונית הבהמה בין שהבהמה היא הרובע ובין שהבהמה היא הנרבעת נידונית ליסקל בכ"ג באדם ד"ל בין שהאדם הרובע ובין שהאדם הוא הנרבע כגון אשה דבשניהם איתקש הבהמה והאדם להדדי כמו שמפרש אחר כך בהפסוקים שמביא שהרי בפסוק והרגת את האשה איתקש הבהמה שהוא הרובע להאדם שהיא האשה ובפסוק ואת הבהמה תהרוגו איתקש הבהמה שהיא הנרבעת להאדם שהוא האיש הרובע:

ד"ה כמיתת הבעלים וכו' דהאי בעליו יומת קרא יתירה להך דרשה וכו' עיין לקמן (סנהדרין דף ט"ו) ועיין שם בתוס' דף הנ"ל דיש ע"ב למה איצטריך יתורא להאי דרשה ולא יליף לה מהיקשא דאיתקש בהמה לאדם כמו גבי רובע ונרבע:

ד"ה שומע אני דלטובה לזכות הלך אחריהם שאפילו מיעוט המזכים ורבים המחייבין כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות דברי רש"י צריכין ביאור דהא אי אפשר לפרש כפשוטו דאזלינן בתר מיעוט המזכין אלא ר"ל דלא אזלינן בתר רוב המחייבין אלא מוסיפין עליהם כדלקמן פרק היו בודקין מכלל דאם היו רוב מזכין הולכין אחריהן אם כן אחרי רבים להטות למה לי דלזכות לא איצטריך דמדיוקא שמעינן ליה אבל צריך ליתן טעם לדברי רש"י דלמה האריך לכתוב לשון זה היה לו לומר בקצור שומע אני דלזכות הולכין אחריהן דמדכתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות מכלל דלטובה תהיה אחרי רבים וצ"ל דרש"י סבירא ליה דהא דקאמר שומע אני דלטובה הולכין אחריהן לא מדיוקא דייק לה אלא מסברא כיון דחזינן שאפילו היכא דמיעוט מזכין ורבים מחייבין אין הולכים אחר המחייבין סברא הוא דהיכי דמזכין הן רבים פשיטא דהולכין אחרי רבים המזכין:

בתוס' ד"ה ד"מ וכו' אחר ששנה דיני וכו' בא לתרץ מפני מה שנה רבי משנה סנהדרין אחר הג' בבות ב"ק בבא מציעא בבא בתרא ותירץ דבהתלתא בבי שנה הדינים ואחר ששנה הדינים משמיענו בכמה דיינים דנין הדינים:

בא"ד והא דלא תנא כופר ול' של עבד וכו' כצ"ל וענין בפני עצמו הוא:

סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד (במדבר יא, טז) נראה לי בס"ד טעם למספר זה שהוא מספר חֲזוֹן [71] דכתיב וְהָיָה הֳ' עִם הַשֹּׁפֵט (שופטים ב, יח) שיהיה חכם עדיף מנביא כי יערה עליו הקדוש ברוך הוא רוח ממרום לכוין על האמת שלא יכשל בדין מרומה ולא יטעו אותו העדים ובעלי דין לצאת מתחת ידו דבר הפך האמת אלא יזכה לדון דין אמת לאמיתו כנביא וחוזה שהוא רואה הנסתרות, לכן מספר הסנהדרין מספר חֲזוֹן [71] כי ימצאו חזון מעם ה' לכוין על האמת כאלו הם נביאים וכאשר אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א) הם הסנהדרין נמצא נשלם אצלם מספר ע"ב. ולזה אמר הִנֵּה אֲדֹנָ־י נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ (עמוס ז, ז) והיינו אֲנָךְ [71] הוא מספר ע"א שהוא מספר הסנהדרין ובידו מסורים ה'אֲנָךְ' שלא יכשלו בשום דבר כי הוא יתברך הנצב עליהם מטה לבבם לכוין על האמת והיושר ולכן הם מספר יוֹנָה [71] כי כנסת ישראל נמשלה ליונה (ברכות נג:). וכיון דְ'אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל' הם הסנהדרין שהם שבעים ואחד נמצא נשלם בזה מספר חֶסֶד [71] ועל ידי כך העולם מתקיים דכתיב עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהלים פט, ג) וכן כתיב (תהלים קל, ז) 'כִּי עִם הֳ' הַחֶסֶד' רצונו לומר בצרוף השכינה הנצבת על הסנהדרין נשלם מספר החסד המקיים את העולם ובזה 'הַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת' אך סנהדרי קטנה הם כ"ג כמנין חוּט [23] שהם חוט של חסד כי כוחם נמשך מכח סנהדרי גדולה והוא חוט ממש הנמשך משם.