דף ביאור

מסכת סנהדרין דף י״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סנהדרין דף י״ח עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף י״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ההורג כהן גדול בשוגג גולה לעיר מקלט ואינו יוצא משם לעולם דכיון דאין כהן גדול במקדש כשהוא גולה במיתת מי ישוב וכן כהן גדול שהרג את הנפש בשוגג במיתת מי ישוב הא ליכא כהן גדול:

הרי הוא כהדיוט לידון בשלשה:

דבר גדול ממש אם עבר עבירה שיש בה מיתת בית דין הוא דבעי סנהדרי גדולה אבל במלקות לא:

הרי שהיה מוצא אבידה כהן והיה האבידה בבית הקברות או שהיה זה זקן ואינה לפי כבודו שאם היתה שלו לא היה מחזיר':

או שהיתה מלאכה שלו מרובה משל חבירו כגון נוקב מרגליות שאם ילך ויחזירנ' יפסיד בבטלותו יותר מדמיה:

לכך נאמר והתעלמת אלמא כבוד הבריות דוחה לאו דלא תוכל להתעלם וה"נ זילותא הוא לגבי כהן גדול ליתי לאסהודי לבעל דין:

אמר רב יוסף הא דקתני מעיד למלך קאמר שהיה מלך בעל דין וכהן גדול יודע לו עדות:

והא לא דנין אותו מאי סהדות' בעי:

ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sanhedrin 18b · Sefaria

תוספות

אינו יוצא משם לעולם פירוש וכגון שלא מינו אחר עד שנגמר דינו וכגון דליכא משוח שעבר וליכא משוח מלחמה דמשוח שעבר מחזיר הרוצח לדברי הכל ומשוח מלחמה פלוגתא דר' יהודה ורבנן פרק בתרא דהוריות (דף י):

מעיד והא תניא והתעלמת וכו' ואם תאמר ולוקמה בעדות החדש דודאי כהן גדול מעיד דבמידי דאיסורא אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' כדאמר גבי צורבא מרבנן פרק שבועת העדות (שבועות דף ל:) והא דאמרינן דדוחין (עשה) בשביל כבוד הבריות הני מילי ממונא אבל במידי דאיסורא לא כדפרישי' וי"ל דמעיד משמע לכל דבר בין באיסורא בין בממונא דומיא דמלך לא מעיד דמיירי (אפי') בממונ' דאי באיסורא אין חכמה וכו':

והא תנן מלך לא דן ולא דנין אותו וכו' וא"ת ולוקי מתניתין דתני מלך לא דן ולא דנין אותו במלכי ישראל ומתניתין דתני מעיד למלך דמשמע דדנין אותו במלכי בית דוד דאמר לקמן (סנהדרין דף יט.) דדן ודנין אותו וי"ל דכולה מתניתין מסתמא איירי במלכי ישראל דומיא דמלך לא דן ולא דנין אותו:

והא אין מושיבין מלך בסנהדרין תימה לפרוך ממתניתין דתנן מלך לא דן ועוד מאי קמ"ל מתניתין היא מלך לא דן וכו' וי"ל דהא דאין מלך דן ה"מ לבדו משום דאין דנין אותו דלא קרינן ביה התקוששו וקושו אבל עם אחרים שפיר מצי דן דאין הדין נגמר על פיו לבד כך נראה למהר"ן וא"ת מ"מ היאך דן את בנו דמסתמא בבן מלך קאי שמועה עכשיו וי"ל דודאי היה יודע שפיר דלדון לא בא אבל קשה ליה דאפילו ישב וידום נמי לא ובהכי ניחא דלא פריך ממתני' דתנן מלך לא דן:

משום צינה פ"ה משום שכהן גדול טעון טבילה ולא נהירא דמשמע ביומא (דף לא:) שהיו מחממין לו קומקמום של חמין ביוה"כ לכן נראה לפרש משום קרירות הרצפה שכל היום היה עומד יחף:

שתא בתר ירחא אזלא פירש הקונטר' קור וחום של שנה אחר החדשים אם לא היתה השנה מעוברת וקור שהיה ראוי לעשות במרחשון אם לא היתה השנה מעוברת יעשה בתשרי דאי בתר חדשי חמה אזלא מה לו לכהן אם נעבר השנה וקשה והלא כל מה שאנו מעברים היינו כדי להשוות חדשי חמה לחדשי הלבנה ולעשות ממרחשון תשרי כדי שתפול בו תקופת תשרי ותהא מקצת החג בתקופה החדשה והלא ברוב השנים כמו כן היא נופלת תקופת תשרי בתשרי של לבנה ופי' בתוס' דמיירי בשמעתתא משום אביב ופירות האילן דאז משתנה קור של תשרי זה מקור של תשרי של שאר שנים להיות בו צינה כצינה של מרחשון ולהכי פריך שפיר משלשה רועי בקר דמשמע שהפירות והצינה שוים שהרי סימני הרועים האחד היה נותן לפירות והאחר לצינת הרוח:

Tosafot on Sanhedrin 18b · Sefaria

מאירי

אע"פ שהשבת אבדה מצות עשה כל שהוא זקן ואינו לפי כבודו עד שאף אם היתה שלו לא היה מחזירה פטור ואין צריך לומר אם היה כהן והאבידה בבית הקברות שאין עשה של השבת אבדה דוחה לא תעשה ועשה של טומאה לא יטמא וקדושים יהיו ואע"פ שבאבידה ג"כ יש לאו ועשה השב תשיבם ולא תוכל להתעלם מוטב שידחה עשה של אבדה מאיליו ואל יעבור עשה של טומאה בידים וכן אין צריך לומר אם היתה אבדה שלו מרובה משל חבירו כגון שהיתה אומנותו בעלת ריוח גדול ובטולו מפסידו ביתר מדמי האבידה שרשאי הוא להתעלם שהרי אמרו לא יהיה בך אביון שלך קודם לכל אדם נמצא שלא הוצרך והתעלמת אלא לזקן ואינה לפי כבודו וכבר בארנו דבר זה במקומו בבבא מציעא:

אין מושיבין מלך בסנהדרין ואפילו אותם מלכים שדנין את העם אע"פ שאינם בכלל סנהדרין ודנין אותם כגון מלכי בית דוד כמו שיתבאר אין מושיבין אותן בסנהדרין מפני שאסור לחלוק עליהם שנאמר לא תענה על ריב לא תענה על רב ושמא תאמר יתחילו מן הצד אין כבוד מלך בכך וכן אין מושיבין לא מלך ולא כהן גדול בעבור שנה כמו שבארנו בפרק ראשון מ"מ מלך מיהא איני יודע מה הוצרכו אחר שכבר למדנו שאין מושיבים אותן בסנהדרין שהרי אין מעברין את השנה אלא במזומנין מן הסנהדרין ושמא היה להם רשות לזמן בעבור שנה אף שלא מן הסנהדרין אם היו יודעים עליו שנעשה חכם מופלג:

שנת העבור אין זמנה הולך אחר החדשים לענין חום וקור אלא אחר השנה ר"ל שאדר זה שאנו מוסיפין חדש אחר אחריו לא היה במקומה הראוי לה להשוות חמה עם לבנה עד שיהא בשנת העבור אדר שני כניסן לענין חום וקור שאלו היה בזמן הראוי לו לא היינו צריכים לעבר מטעם זה אלא שמתוך קוצר שנת הלבנה היה תחלת אדר זה לסוף שלש שנים בתחלת שבט וכשאנו מעברין החזרנו אדר שני למקום הראוי לאדר ואחר שכן אתה צריך לשאול למה אין כהן גדול מעבר אלא בעבור אחר שאף בעבור זה לא נדחה תשרי ממקומו שהרי אלמלא העבור היה תשרי זה במקום אלול ועכשיו שנתעברה שנה חזר תשרי למקומו וכי לחומו של אלול הוא צריך עד שהדברים נראין מכאן שהשנה הולכת אחר החדשים ר"ל שאלמלא העבור היה תשרי במקומו הראוי לו לענין חום וקור וכשאנו מעברין חזר לו כמרחשון וצנת מרחשון בו ומתוך כך יש לו קפידא אינו כן אלא כמו שכתבנו וכל שהעבור מפני התקופה להשוות שנת חמה ולבנה אין לו קפידא אבל לפעמים היו מעברין לשאר סבות אע"פ שלא הוצרכו לעבר משום השואה ובאותם עבורין היה תשרי יוצא ממקומו הראוי לו ונדחה מרחשון ומתוך שאין מושיבין אותו לקצת עבורין לא נושיבהו לאחד מהם וא"כ מה שהעלו כאן שתא בתר ירחא אזלא לא נאמר אלא בעבור של שאר סבות ואע"פ שאמרו אחושבניהו סמיך הוא שאף בשאר הסבות צריכים היו לחכמה לחשב אם נתעברה בסמוך לה או אם יהא הכרח נותן לעבר בסמוך לה מצד התקופה שלא לסמוך עבורין זה לזה יותר מדאי או שהוצרכנו לעבר מפני התקופה ונהנה כשהיה הזמן מראה צרכו באצבע אף להמון אע"פ שאם לא היו אותם הסימנין באותו זמן לא היו נמנעין מלעבר:

Meiri on Sanhedrin 18b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה מעיד והא כו' דמלך לא מעיד דמיירי אפי' בממונא דאי כו' עכ"ל כצ"ל דמלך לא מעיד איירי דוקא בממונא ודומיא דהכי בכ"ג מעיד נמי בממונא ושכתבו בין באיסורא כו' היינו דודאי באיסורא נמי מעיד דמכ"ש הוא ואפי' מלך מעיד בו והגהת מהרש"ל בזה אינה מבוררת לנו וק"ל:

בד"ה והא אין מושיבין כו' ועוד מאי קמ"ל מתני' היא כו' עכ"ל ק"ק דהא טובא שמעינן מהך דאין מושיבין כו' דאפילו מלכי בית דוד אין מושיבין בד"נ משום לא תענה על רב כמ"ש התוס' לקמן דממתני' לא שמעינן אלא מלכי ישראל משום מעשה דינאי כדאמרינן לקמן וק"ל:

Chidushei Halachot on Sanhedrin 18b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' שתא בתר ירחא אזיל ע' תשובת מעיל צדקה סי' ה' באורך:

Gilyon HaShas on Sanhedrin 18b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, אוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ – אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם; אֵימָא לָא לִיגְלֵי – קָא מַשְׁמַע לַן. וְאֵימָא הָכִי נָמֵי? אָמַר קְרָא ״לָנוּס שָׁמָּה כׇּל רֹצֵחַ״ – אֲפִילּוּ כֹּהֵן גָּדוֹל בַּמַּשְׁמָע.

קטע 2

עוֹבֵר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. לָא סַגִּי דְּלָא עָבַר? הָכִי קָאָמַר: אִם עָבַר עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה, הֲרֵי הוּא כְּהֶדְיוֹט לְכׇל דְּבָרָיו.

קטע 3

פְּשִׁיטָא! סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וּתְנַן: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וְאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: ״כׇּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ״ – דְּבָרָיו שֶׁל גָּדוֹל, אֵימָא כׇּל דְּבָרָיו שֶׁל גָּדוֹל, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 4

וְאֵימָא הָכִי נָמֵי: מִי כְּתִיב דִּבְרֵי גָדוֹל? ״הַדָּבָר הַגָּדֹל״ כְּתִיב, דָּבָר גָּדוֹל מַמָּשׁ.

קטע 5

מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ. מֵעִיד? וְהָתַנְיָא: ״וְהִתְעַלַּמְתָּ״ – פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, וּפְעָמִים שֶׁאִי אַתָּה מִתְעַלֵּם. הָא כֵּיצַד?

קטע 6

כֹּהֵן וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, זָקֵן וְאֵינָהּ לְפִי כְּבוֹדוֹ, אוֹ שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה שֶׁלּוֹ מְרוּבָּה מִשֶּׁל חֲבֵירוֹ – לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהִתְעַלַּמְתָּ״.

קטע 7

אָמַר רַב יוֹסֵף: מֵעִיד לַמֶּלֶךְ. וְהָתְנַן: לֹא דָּן וְלֹא דָּנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי זֵירָא: מֵעִיד לְבֶן מֶלֶךְ. בֶּן מֶלֶךְ הֶדְיוֹט הוּא!

קטע 8

אֶלָּא, מֵעִיד בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְהָא אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בְּסַנְהֶדְרִין! מִשּׁוּם יְקָרָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל אֲתָא וְיָתֵיב. מְקַבְּלִי נִיהֲלֵיהּ לְסָהֲדוּתֵיהּ, קָאֵי הוּא וְאָזֵיל, וּמְעַיְּינִינָא לֵיהּ אֲנַן בְּדִינֵיהּ.

קטע 9

גּוּפָא: אֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין, וְלֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִיבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ בַּסַּנְהֶדְרִין – דִּכְתִיב: ״לֹא תַעֲנֶה עַל רִב״ – לֹא תַעֲנֶה עַל רַב.

קטע 10

לֹא מֶלֶךְ וְכֹהֵן גָּדוֹל בְּעִיבּוּר שָׁנָה. מֶלֶךְ – מִשּׁוּם אַפְסַנְיָא, כֹּהֵן גָּדוֹל – מִשּׁוּם צִינָּה.

קטע 11

אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ, שַׁתָּא בָּתַר יַרְחָא אָזֵיל. אִינִי? וְהָא הָנָךְ שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר דַּהֲווֹ קָיְימִי, וְשַׁמְעִינְהוּ רַבָּנַן דְּקָאָמְרִי:

קטע 12

חַד אָמַר: אִם בַּכִּיר וְלַקִּישׁ כַּחֲדָא יֵינֵץ – דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו – לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם תּוֹר בִּצְפַר בִּתְלַג יְמוּת, וּבְטִיהֲרָא בְּטוּל תְּאֵינָה יִדְמוֹךְ יַשְׁלַח מַשְׁכֵּיהּ – דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו – לֵית דֵּין אֲדָר. וְחַד אָמַר: אִם קִידּוּם תַּקִּיף לַחֲדָא יְהֵא, יִפַּח בְּלוֹעָךְ נָפֵיק לְקִיבְלֵיהּ – דֵּין הוּא אֲדָר, וְאִם לָאו – לֵית דֵּין אֲדָר. וְעַבְּרוּהָ רַבָּנַן לְהַהִיא שַׁתָּא.

קטע 13

וְתִסְבְּרָא רַבָּנַן אַרָעֲווֹתָא סְמוּךְ? אֶלָּא, רַבָּנַן אַחוּשְׁבָּנַיְיהוּ סְמוּךְ, וְרוֹעֵי בָקָר אִיסְתַּיּוֹעֵי הוּא דְּאִיסְתַּיַּיעָא מִילְּתַיְיהוּ.

קטע 14

חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין כּוּ׳. קָא פָּסֵיק וְתָנֵי, לָא שְׁנָא מִן הָאֵירוּסִין וְלָא שְׁנָא מִן הַנִּישּׂוּאִין. בִּשְׁלָמָא מִן הַנִּישּׂוּאִין, הָוֵי עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה -

מסכת סנהדרין דף י״ח עמוד ב׳

מסכת סנהדרין דף י״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור