מסכת בבא מציעא דף ס״ג עמוד ב׳

מה לי דמיהן מה לי הן נמי אמרינן כו' בתחלת התנאי נמי שיצא השער פוסק עמו ואע"פ שאין פירות בידו ובלבד שיתן לו זה מעות דכי היכי דאם היו דמי המעות הללו בידו והיינו הפירות. הוי מותר הכי נמי כי הוו המעות בידו מותר שהמעות ודמיהן שוין דמה לי טוב אם היו החטין שהם דמים למעות הללו בידו מעכשיו שהם עצמן בידו אף הוא יכול ליקח בהן פירות ומן הטעם הזה פוסקין על סמך שער שבשוק והוא שער היוצא על ידי חמרין המביאין תבואה לשוק בכרכים ואע"פ שאין פירות לזה וא"ת משנתינו היא זו (לקמן בבא מציעא דף עב:) יצא השער פוסקין איכא למ"ד לקמן אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי למתניתין באכלבאי וארבי דמתניתין לאו שער שבשוק תנן אלא יצא השער סתמא הא דמפיך לישנא ונקט למימר מה לי דמיהן מה לי הן משום דבשעת פרעון הוו המעות שמשלם לו דמי הפירות ושייך למימר מה טוב הן מדמיהן כי היכי דהן שרו דמיהן נמי שרו ובשעת הפיסוק נותן לו זה מעות לקבל חטין בדמי המעות ומיקרו הפירות דמיהן של מעות ושייך למימר מה טוב דמיהן של מעות מהן כי היכי דדמיהן שרו אם היו הפירות בידו הן נמי כי הוו הן בידו שרי קצרו של דבר לשון הפסקה נמשך אצל לוקח לשון הפרעון נמשך אחר המוכר גבי תנאי ראשון פוסק ונותן לו דמים לקבל כנגדן חטין הלכך החטין קרוין דמים אצל לוקח דמי מעותיו וגבי פרעון המעות שזה פורע הוו דמי החטין שזה חייב לו:

אין לו אסור בהא דרבי אושעיא:

היני ושילי מקומות הן שהיו סמוכין לפומבדיתא שהיו רבה ורב יוסף יושבין בה כלומר בכל מקום הוא מוצא סביבותיו בדמים הללו:

חטי דקדחי באכלבאי בתמיה וכי אם הנחתי חטים שלי באוצרי כלום היו גשמים יורדים עליהן שיהיו צומחות בהן צמחים להתקלקל לישנא אחרינא דקדחי לשון חמימות כמו (ישעיהו סד) כקדח אש:

והא בעי למיתב זוזי לספסירא היכי אמרינן מאי אהני לפסוק על שער שבשוק והא אהני דבעי למיתב זוזי לספסירא סרסור שמבקש למוכרי חטין נמצא משתכר זוזי בהקדמת המעות:

ומשני דיהיב צריך הלוקח ליתן למוכר דמי הסרסור:

רב אשי אמר לא צריך זוזי דאיניש עבדי ליה ספסירות החמרין הולכין אצל בעלי המעות להוליך לו תבואה:

האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער הבכיר שהיא סמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזולא זה סאה וזה סאתים ותנן מתני' (דף עב:) דאם יש לו מותר לפסוק ואע"פ שלא יצא השער דקתני היה הוא תחילה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש:

ופוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו פ"ה וא"ת מתני' היא יצא השער פוסקין איכא למ"ד אין פוסקין על שער שבשוק ומוקי לה למתני' באכלבאי וארבי ולא היה לו לפרש כן דאפילו לר' יוחנן דאמר לקמן אין פוסקין על שער שבשוק מודה דלא בעינן תרעא דמשיך כולי האי כמו אכלבאי וארבי ולא בעי אלא כדורמוס ולא אמר ר' יוחנן דאין פוסקין אלא בשוק של עיירות וא"ת והיכי שמעינן מר' ינאי דפוסק על שוק של עיירות ולא בעינן דורמוס וי"ל דהכי דייק מדאמר רבי ינאי מה לי הן מה לי דמיהן ויכול לפרוע לו דמים כמו שיכול לפרוע לו חטין משום דמן החטין יכול למצוא דמים ה"נ פוסקין אפילו על שוק של עיירות דיותר יזדמן לבעל המעות לקנות חטין אפי' בשוק של עיירות ממה שיזדמן לבעל חטין למכור אפילו בשוק של אכלבאי וארבי:

ואמר ליה יהיבנא לך חמשה בזוזא פי' לזמן פלוני איתנהו שרי ליתנהו אסור אבל ד' בזוזא שרי לפסוק כיון שכן השער דפוסקין על שער שבשוק וא"ת אמאי אסור לפסוק חמשה בזוזא מאי שנא מטרשא דרב נחמן גופיה אמר לקמן (בבא מציעא דף סה.) טרשא שרי למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש [לו] אם מעכשיו בפחות וי"ל כיון דאזלי הכא ד' בזוזא הוי כאילו פירש אם מעכשיו בפחות ואם לזמן פלוני ביותר ולפי זה לא שרי ר"נ לקמן טרשא אלא בדבר שאין שומתו ידוע כגון פרה או טלית אבל פירות אם יצא השער אסור לעשות מהן טרשא:

מהו דתימא כעד שיבא בני דמי קמ"ל וא"ת והא רב נחמן פסק לקמן בשילהי פירקין (בבא מציעא דף עה.) כהלל דאסר עד שיבא בני וי"ל דודאי דרך הלואה אסור אפילו סאה בסאה אבל דרך מקח וממכר כי הכא שרי אפי' ה' בארבע דאי לאו הכי תקשה דאפילו רבנן לקמן לא שרו אלא סאה בסאה אבל סאה בסאתים לא אלא כדפרישית דדרך מקח וממכר שרי טפי חמש בארבע מדרך הלואה אפילו סאה בסאה דהכי שרי לכ"ע וא"ת דטפי ה"ל לאתויי הכא דפוסק על הגדיש דדמיא טפי דהוי מקח וממכר וי"ל דפוסק עמו על הגדיש לא שרינן אלא לפסוק עמו בשער לקוטות אבל לפסוק שוי שיתא בחמשא לא כיון דאכתי לית ליה שעדיין צריך תיקון ואי מוזיל גביה כולי האי מחזי כאגר נטר אבל כשיש לו מזומן בעין אלא שמחוסר ביאת בנו או הבאת מפתח מותר אפילו שוי חמשא בארבע וה"ק נעשה כעד שיבא בני ושרי הכא לכ"ע כדשרי התם לרבנן:

כשם שביארנו במוציא מעות על הפירות כשיצא השער שמותר ואפילו הוקרו ושלא סוף דבר שמקבל הם עצמן אלא אף דמיהם וכשער של עכשו והוא שאמרו מה לי הם מה לי דמיהם כך אומרין על דרך זה מה לי דמיהם מה לי הם ודבר זה פרשוהו מקצת גאונים שאמר לחברו הלוני שלשים דינרין ואני אתן לך בגרן חטים בשלשים דינרין לשער של עכשו ואמר לו מעות אין לי פירות יש לי הרי לך חטים בשלשים דינרין ומכרן ולגרן תתן לי חטים בשלשים דינרין נתן לו שלשים סאין בשלשים דינרין סאה בדינר והוא שער של עכשו הגיע לגרן הוזלו ועמדו שני סאין בדינר ונתחייב לו ששים סאין שהרי חטים בשלשים דינרין התנה שמא תאמר הואיל וחטים הוא נוטל נראה כרבית ששלשים הלוה וששים הוא נוטל ולא יפרע אלא בדמים בא ללמד מה לי דמיהם מה לי הם וגדולי המפרשים פירשו מה לי דמיהם מה לי הם כלומר אע"פ שלא נתן לו מעות תחלה אלא חטים כשער השוק פוסק על היין כשער השוק כאלו נתן לו מעות אע"פ שאין לו והוא שהקשה בכלן אם יש לו מותר אלמא כל פירות בפירות צריך שיהו לו חלופיהן ותירץ שבאותה שאמרו יש לו מותר הלואה היתה לכתחלה וכמו שאמרו היה נושה וכו' אבל זו בענין מכר הוא והקשה על סתם משנתנו היאך פוסקין על שער שבשוק ושלא יתן יותר והלא אם לקח בשוק על ידי ספסר היה קונה והיה צריך לפרעו ותירץ שכמה בני אדם קונין שלא על ידי סרסור וכל שיש לו מעות מוצא לקנות בלא סרסור וכמו שאומרים במשל הדיוט זוזי דאיניש אינון עבדין ספסירותיה ולמדת מ"מ שהלוקח פורע שכר הסרסור או שמא בין הלוקח והמוכר:

יש מי שמפרש דבר זה על מה שביארנו סאה בסאה שאם יש לו סאה שמותר ללות עליה אע"פ שלא יצא השער ובא ולמד שאם אין לו סאה אם יש לו מקום מעות לסאה לוה עליהם כאלו היתה לו סאה ויש חולקין בזה שהרי בפרק ראשון אמרו וכי מותר ללות סאה בסאה במקום שיש לו קרקע ומ"מ אין זו ראיה שלא נאמר כן אלא בקרקע והוא הדין למטלטלין הא מעות אפשר שדינן כפירות אלו שאין מחזרין אחריהם הואיל ובידו לקנות בהם אלא שהדברים נראין שאין זה כלום:

יש מי שמפרשה על מה שביארנו שאם יצא השער פוסקין על הפירות אע"פ שאין לו ואם לא יצא אין פוסקין אא"כ יש לו הא יש לו פוסקין אע"פ שאינו מושך ובא ולמד שאם אין לו פירות הואיל ויש לו דמי פירות פוסקין אע"פ שלא יצא השער ומה שאמר ופוסקין על שער שבשוק אע"פ שאין לו לשטת פרושים אלו ענין אחר הוא וזה שהקשה מואין לו אסור פי' אין לו פירות אע"פ שיש לו מעות ועיקר הדברים כפירוש ראשון:

זה שביארנו בפסיקה על הפירות שכל שיוצא השער פוסק אע"פ שאין לו כבר כתבנו שהטעם על זה הוא מפני שמאחר שיש מעות ביד הפוסק הרי היה יכול לקנות בכל מקום שירצה והרי המלוה אומר ללוה שקילא טיבותיך ושדי אחיזרי הא חיטי בחיני והא חיטי בשילי ושמא תאמר אם כן למה אמרו סאה בסאה והרי יכול לומר ללוה הרי אפשר לי להעמיד חטי באוצרי והוא שאמר דרך צחות אטו חטי קדחי באכלבאי כלומר וכי חטים שלי מתקלקלים באוצרי תדע שאינו דומה שסאה בסאה דרך הלואה היא ופסיקת מעות על הפירות אינן אלא דרך מכר ויש מקשים באיסור סאה בסאה והרי קרוב לזה ולזה הוא שהרי אפשר שיהא שוויו בפחות כמו שאפשר ביתר וכל שהוא קרוב לזה ולזה מותר אף בהלואה כגון עסק אינו דומה שהעסק יש בו ריוח ונותן לו החצי מאותו ריוח כמו שיתבאר ואינו נראה כרבית אבל סאה בסאה אין שום ריוח למקבל וכשנותן לו סאה תחת סאה ונתיקרה נותן לו רבית ממונו ואסור:

כבר ביארנו שאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער הא יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו ואם יש לו פוסקין אע"פ שלא יצא השער מעתה פסק מעות על שער הלקוטות המוכרים סאה וסאתים אחר שקצרוה בשדות אחרים והוא שער שאינו ברור ואין פוסקין עליו אלא למי שיש לו אם רצה אחד מהם לחזור אע"פ שיש כאן מסירת מעות חוזר ואפי' מי שפרע אין כאן ומ"מ אם לאחר שקנה נראה עמו בגרנו וראה את התבואה ולא ערער בקנייתו כבר סמכה בזה דעתו של מוכר ויש כאן מי שפרע וכן אפילו לא נראה עמו בגרן אלא שמצאו בשוק והזכירו קנייתו ואמר לו שהוא מחזיק בה קנה ויש כאן מי שפרע הא כל שאין אחת משתי אלו לא קנה כלל שלא סמכה דעת המוכר הואיל ולא יצא השער וחושב עליו שכבר מצא יפה הימנה באותו השער וקנאה:

כלל גדול שברבית כל אגר נטר לי אסור פי' כל שכר וריוח הבא בשביל המתנת מעות או הקדמתן כגון שאין המקח עכשו ביד המוכר ומוזיל מקחו בהקדמת המעות או שלוקח ואין בידו מעות ומייקר מקחו בשביל המתנת המעות אסור ואם היה המקח בידו אע"פ שבהקדמת המעות מוכרו בפחות יש לומר אוזולי הוא דקא מוזיל גביה הא כל שאין בידו אסור מעתה לא אמרו שפוסקין על הפירות משיצא השער אע"פ שאין לו אלא שנותן לו כפי השער אבל אם הוזיל לו בהקדמת המעות הרי יש כאן אגר נטר לי ומכל מקום אם היו בידו הרי מזכהו פירות אלו מעכשו ואין כאן המתנה ואם הוזיל מקחו יוזיל ואנו אין לנו מעתה פסק לו מעות על חלות של שעוה וערך שלהם בעיר ארבעה חלות לדינר ואמר פסוק לי מעות עליהם ואני אתן לך חמשה לדינר אם ישנן בידו אע"פ שאינן בעיר או שהם ביד בנו ואינו כאן וצריך להמתין עד שיבא או שנסגר שער ביתו ואבד המפתח וצריך להמתין עד שימצא מותר ואם אין חלות שעוה בידו של זה אסור ואפילו היה לו חנוני בעיר שמקיפו מה שהוא רוצה ואפשר לו ליטלם ממנו הואיל ומכל מקום לא נטלם עדין אסור וזהו ענין מה שאמרו כאן דאית ליה אשראי במתא ויש מפרשים בו שאף הוא פסק על אותם הדברים לאחרים של אותה העיר ולמד שאע"פ שאחרים חייבים לו אין זה קרוי יש לו ונראין הדברים:

גדולי המפרשים כתבו שאפילו פסק כשער שבשוק שמוכר אע"פ שאין לו או שהלוהו סאה בסאה ויש לו אם הזכיר כלל שכר המתנה אסור:

בד"ה ופוסקין על שער שבשוק כו' ממה שיזדמן לבעל חטין למכור אפילו בשוק של אכלבאי וארבי עכ"ל אע"ג דאפילו ר"י לא מוקי מתני' אלא כדורמוס מ"מ הך דרבי ינאי הוה מצינן לאוקמי באכלבאי וארבי ודו"ק:

גמרא רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו מ"ט אמרו רבנן פוסקים על השער שבשוק וכו' משום דא"ל שקלי טיבותך וכו'. וצריך לומר דאינהו מפרשי הא דקתני יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה דר"ל דהלוקח יכול למצוא לקנות במעותיו שאע"פ שאין לזה יש לזה ואין המוכר הפוסק עמו עושה לו שום טובה ולא מחזי כלל כרבית:

מי שפרע ומאן דיהב זוזי אתרעא חריפא לבי תרי וכו' כצ"ל:

אמר רב נחמן כללא דרבית וכו' כצ"ל בלא וי"ו:

ואמר רב נחמן האי מאן וכו' כצ"ל בוי"ו:

תוס' ד"ה וא"ל יהיבנא לך חמשה וכו' וא"ת אמאי אסור לפסוק חמשה בזוזא מ"ש מטרשא וכו'. ר"ל דלא שנא היכא דמוכר לו סחורה ונותנה לו ביוקר בשביל המתנת המעות או שמקדים לו המעות והמוכר מוזיל גבי' בשביל המתנת הסחורה:

והא בעי למיתב זוזא לספסירא פירוש אמתניתין קפריך היאך פוסקים על שער שבשוק ולא יתן לו יותר והלא אם היה קונה בשוק על ידי ספסר היה קונה ובעי למיתב ליה זוזא ונראה כי הקונה נותן זוז לספסר ולא המוכר. רב אשי אמר זוזי דאיניש אינון עבדי ספסרותיה. כלומר הרבה בני אדם קונים בשוק בלא ספסר ומי שיש לו מעות ימצא פירות שלא על ידי ספסר. הראב"ד.

כתב הרא"ש מדבריהם למדנו שאין ללוקח להשתכר כלום בקניה זו לפיכך נראה לי שמנכה לו החסרונות שהיתה התבואה חסרה אם היתה בביתו בשעת פסיקה עד שעת פרעון לפי הזמן לפי המדה כדתנן לעיל פרק המפקיד עד כאן. ודבר תימה הוא אם איתא כדבריו איך לא הוזכר דבר זה בתלמוד. ואפשר לי לומר דדבר זה לא מינכר לפיכך לא גזרו בו רבנן. עוד אפשר לומר דבמידי דלא פסיד מוכר לא גזור ובזוזי דספסירא פסיד מוכר דאפשר להזדמן אדם שיבקש לו פירותיו בלא ספסירא ויתן לו יותר מדמי שוויין תחת דמי הספסירא שאינו נותן אבל בחסרונות לא פסיד מידי שהרי אוכלן עתה ואף על גב דפסיד היוקר כנגד החסרונות דבר זה ודאי לא מנכר ולא גזרו ביה רבנן. שיטה.

וכתב הריטב"א וזה לשונו ואקשינן והא קא בעי למיהב זוזא לספסירא. פירוש ונמצא משתכר הזוז הזה. ושמעינן מהכא דכל שהמלוה מרויח בסבתו של לוה במעותיו אף על פי שאינו מחסרו כלום כיון שעל ידו הוא בא לו אסור דהכא אין המוכר מחסר כלום אלא שהלוקח מרויח אותו. הילכך האומר לחברו הריני מלוה לך מנה ודבר עלי לשלטון והמלוה משתכר בדיבור זה אסור ורבית קצוצה הוא אם הוא דבר שנוטלין עליו שכר אבל אם הוא דבר שאפילו לאדם אחר עושה כן ואינו קוצץ שעושה כן מפני הלואה זו מ? תר שאין המלוה מודר הנאה מן הלוה. וזה ברור עד כאן.

רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי מאן דיהיב זוזי אתרעא חריפא צריך לאיתחזויי בבי דרי וכו'. נראה מכאן דלגבי פוסקים על הפירות בשיצא השער אי נמי בשיש לו הני מילי כי קני להו קנין מיהא לגבי מי שפרע דאי לאו הכי מאי שייכא הכא בפירקין דרבית האי מילתא. ולפיכך פירש רש"י לעיל בדרבי אושעיא בכולן אם יש לו מותר משום דקני להו לענין מי שפרע והיינו כדברי הרמב"ם שכתב דמלוה קונה בקרקע קנין גמור ובמטלטלין מוסרין אותו למי שפרע בנתינת מעות בעין. ומיהו מהכא אין ראיה דיכולני לומר ואגב דנקט רבה ורב יוסף תרווייהו ולאו משום רבית כלל נקט לה כדנקט בסמוך בשמעתין ואמר רב נחמן האי מאן דיזיף פשיטי מחבריה וכו' ואף על גב דלא שייכא הכא לענין רבית. כן נראה לי. שיטה.

וזה לשון תלמיד הר"פ צריך לאיתחזויי אבי דרי. פירש הקונטרס הפוסק על מעות עד שלא יצא השער הברור על שער הראשון שסמוך לקציר שהלקוטות מוכרין בזול ועל זה השער אין פוסקין אלא אם כן יש לו גורן דאינו שער ברור צריך לאיתחזויי אבי דרי של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן. ופריך למאי בעי לאיתחזויי דאין זה משום רבית דהא קאמר לקמן פוסק עמו על הגדיש ולא קאמר שיהא צריך לאיתחזויי אחר מכאן אבי דרי ואם כן אמאי צריך לאיתחזויי. עד כאן.

אי לקבולי עליה מי שפרע אם חוזר בו. אבל הפוסק על שער שבשוק כשאין לו וחוזר בו אין עליו מי שפרע ואפילו הכי כשפוסק על הפירות עד שלא יצא השער אסור משום רבית כשהוקרו הפירות ואף על פי שהיה יכול לחזור בו מתנאו דכל שאומר ועושה בדבר שיש בו רבית או אבק רבית אסור. מפי רבי. הריטב"א.

כל אגר נטר לי אסור כתב הראב"ד נראה לי דהכי אתא לאשמועינן רב נחמן דאפילו על שער שבשוק או יש לו שהוא מותר אם הזכיר לו שכר השימור אסור דהוה ליה כרבית מאוחרת. עד כאן. וכתב הריטב"א וזה לשונו: כל אגר נטר לי, פירוש לא מיבעיא אגר נטר הלואה שהרויח לו עליה זמן אלא אפילו אוזולי במכר משום הרוחת זמן אסור והיינו דנקט כל. עד כאן. לא צריכא דאית ליה אשראי במתא סלקא דעתך אמינא דליהוי כמי שיש לו קמשמע לן דכיון דמחסרי גוביינא כמאן דליתנהו. ואומר מורי הרב דכיון דנקיט טעמא משום דמחוסר גוביינא אפילו קיימים לו בשבועה ואפילו יש בידו משכון אסור. הריטב"א.

מהו דתימא נהוי כמו עד שיבא בני וכו' ואם תאמר היכי סלקא דעתין לדמויי הכא להתם התם לא מוזיל גביה והכא מוזיל גביה דיהיב ליה חמשא ולא אזלן אלא ארבע. ויש לומר דהכי הוה סלקא דעתין לדמויי כי היכי דבהלואה שרי כי לא מוזיל גביה מיהא אם כן יש לנו לומר דבמקח וממכר שרי ביש לו אשראי במתא אפילו מוזיל גביה. תלמיד הר"פ. ולענין פסק כתב הרמ"ך וזה לשונו: האי מאן דיהב זוזי אקירא ואזלן ארבע אוקיות בזוזא ואמר ליה מוזילנא גבך ויהיבנא לך חמשא מאשראי דאית לי במתא אסור דכמאן דליתיה לקירא ברשותיה דמי כיון דמחוסר גוביינא. ואי איתיה ברשותיה שרי דאוזלי הוא דמוזיל גביה כמאן דאמר ליה עד שיבא בני וכו' והוא בדהוה גביה קירא כשיעור זוזי דשקל מיניה דלוקח דאי לאו הכי לא יהיב לה ניהליה אלא בשיעור מאי דהוה גביה. ולא אמרינן הכא הא יש לו סאה לוה וליה כמה סאין דלוין איתמרן מוכרין לא איתמר ואין אדם מוכר יותר על מה שבידו על שער השוק דהא חיטי בהיני ובשילי. אבל האי משום זוזי דאקדים ליה אוזיל גביה ואסור משום רבית אף על פי שיש לו מקצת השעוה. ובקמייתא איכא למידק מאי איכא בין הא מילתא למאן דמזבין חוביה בבציר ממאי דהוי בשטריה דההוא נמי מחוסר גוביינא הוא ובין במלוה בשטר ובין במלוה על פה שרי הכא נמי אשראי דאית ליה במתא חוב הוא דאית ליה גבייהו ושרי ליה לזבוניה בפחות ממה שהוא. ונראה לומר דלא דמיין אהדדי דהתם לא מקבל עליה אחריות מהנהו חובות ואי מיעט הנהו לוים פסיד לוקה אבל הכא איהו הוה מקבל עליה אחריותא דקירא הילכך אפילו במוכר חובו בעלמא אסור היכא דמקבל עליה אחריות ואין צריך לומר היכא דהוי שטר שכתוב בו רבית על הגוי ומכרו לישראל באחריות בעלמא כגון עניות הלוה שהוא אסור משום רבית דכמאן דאוזפיה לדידיה גופיה דמי. כן נראה. עד כאן.

בגמרא מה לי דמיהם כו' ופוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו עיין פרש"י ותוספות אלא דיש לתמוה כיון דעיקר מילתא דרבא לפ"ז אינו אלא לאשמעינן דלא בעינן שער דאכלבי וארבי או כדורמוס ולאפוקי מדר' יוחנן א"כ כל כה"ג לא ה"ל לסתום אלא לפרש ועוד דלשון מה לי דמיהן מה לי הן אינו מיושב שפיר כמ"ש רש"י ז"ל בעצמו דמפיך לישנא והאריך ליישבו. ולולי פרש"י ותוספות היה נ"ל לפרש מילתא דרבא בענין אחר דאשמעינן דכמו שהתירו חכמים לפסוק במעות מזומני' על השער אע"פ שאין לו ה"ה דמותר בכה"ג אפילו אינו נותן לו עכשיו מעות אלא שבתחלה נתן לו מעות ופסק על הפירות ועכשיו מעמיד אותן הפירות לפסוק על מין אחר דמותר מטעמא דמה לי דמיהן ומה לי הן פי' דסד"א דבפירות לא שייך לומר שקילא טיבותא קמ"ל דאפ"ה שרי וכן נראה באמת דהא קי"ל בכל דוכתי שוה כסף ככסף וכעין זה כתבתי לעיל בשם הר"ן ונ"י וע"ז מקשה שפיר מברייתא דר' אושעיא דאוסר באין לו יין אע"ג דמחמת פסיקת חיטין דמעיקרא אתו ומשני שפיר התם הלואה פי' דמעיקרא בא בהלוואתו משא"כ הכא שפסיקה הראשונה בא באיסרו והיינו ממש כמ"ש לעיל באריכות בשם הר"ן כן נ"ל לולי דמסתפינא לפרש נגד פירוש הקדמונים. אח"ז מצאתי שהנ"י כ"כ בשם הרשב"א ז"ל ותלי"ת שכוונתי לדעת הגדול בע"ה:

בתוספות בד"ה ופוסקין על שער שבשוק כו' ולא היה לו לפרש כן דאפילו לר"י כו' עכ"ל. ולא ידענא מאי קשיא להו על פרש"י דאדרבה לרש"י ז"ל בא להשוות המחלוקת דרבא נמי כר' יוחנן ס"ל דבעינן כדורמוס ולא בא למעט אלא אכלבי וארבי ואע"ג דעל כדורמוס פרש"י לקמן דהיינו אטליז רב וכאן כתב דלרבא פוסקין ע"י שער היוצא ע"י חמרים אפשר דדא ודא א' היא ואי קשיא א"כ מאי קמ"ל רבא דהא ר' יוחנן אמרה אין בזה קושיא שלא בא רבא כאן אלא לפרש הטעם ולומר דממילתא דר' ינאי נמי שמעינן להאי דינא מטעמ' דמה לי דמיהן כו' כן נ"ל וגם זה מצאתי בנ"י אליבא דרש"י ע"ש:

בגמרא דא"ל שקילא טיבותך כו' מאי אהנית לי אי הוי לי זוזי בידי כו' עכ"ל. ואע"ג דאהני ליה לענין אחריות שאם היה קונה במעותיו במקח גמור היה כל האחריות עליו ועכשיו הם באחריות המוכר מ"מ לא איכפת לן בזה כיון דעיקר מה שנראה כריבית היינו משום שנתייקרו ובהא לא אהני ליה מידי:

בתוספות בד"ה וא"ל יהיבנא לך כו' פי' לזמן פלוני כו' עכ"ל כוונתם מבואר דכשלא קבע לו זמן אלא שהתחייב עצמו ליתן מיד אין כאן שום איסור ריבית כלל כיון דזבינא מעלי' הוא ולא דמי לאגר נטר כלל שרי ואף למאי דמסקינן דאיירי דאית ליה אשראי במתא היינו נמי כשקובע לו איזה זמן כדי שבתוך כך יגבה האשראי שלו וא"כ הוי שפיר אגר נטר אבל אם לא קבע לו שום זמן כלל אלא מכר לו סתם ויכול לתובעו מיד שיתן לו מביתו הרי הוא כאילו הודה שיש לו ועוד אף אם אין לו יצטרך לקנות תיכף בשוק ולהפסיד הדינר מכיסו ואוזיל הוא דקא מוזיל גבי' והרי זה כאילו א"ל בפירוש אותן הפירות שבשוק הנמכרים בד' ד' אני מוכר לך בה' ה' שזה מותר לכ"ע וכל זה מבואר בהסכמת כל הפוסקים שכל שהוא דרך זבינא ובלא קביעות זמן מותר ודווקא בהלוואת סאה בסאה אסרו אף בלא קביעות זמן וגדולה מזו כתב הב"י בשם תלמידי הרשב"א בסי' קע"ב דאף במי שמוצא חבירו בשוק וא"ל הלוה לי מאה זוז ובא עמי לביתי ואתן לך מאה ועשרים דמותר כיון שלא קבע לו זמן והטעם נ"ל דכיון שאמר בא עמי לביתי הרי הוא כאילו הודה שיש לו בביתו ומש"ה לא דמי לסאה בסאה דאסור אפילו בלא קבע זמן דסתם הלואה כקביעות זמן דמי וא"כ כ"ש בנדון דידן דזבינא הוא. ואף שכל זה מבואר בל' רש"י כאן ובל' התוספות ובכל הפוסקים בלי שום חולק אלא לפי שראיתי לבעל טורי זהב בי"ד סי' קע"ג כתב לפרש דברי התוס' בע"א והשיג בזה על הב"י ורמ"א ע"ש. לכן הוצרכתי להאריך קצת:

בא"ד וא"ת כו' מאי שנא מטרשא דר"נ כו' עכ"ל גם בזה האריך בעל טורי זהב בסימן הנ"ל והקשה מאי ענין קושיא זו אמימרא דר"נ דהכא דיותר ה"ל להקשות אהא דשרי ר"נ טרשא ומ"ש מהא דתנן במתני' אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער דמשמע דאפי' שוה בשוה אסור מטעמ' דשמא יתייקר כ"ש דאסור כשמוכר ביוקר וא"כ ה"ה לטרשא ומחמת זה העלה להשיג על ל' הש"ע והגהת רמ"א וכתב דע"כ מימר' דר"נ דהכא איירי כשחזר והוזל השער בשעת הפירעון ועמדו בה' ה' אלא דמסתימ' ל' הש"ס לא משמע כן. לכך נראה לענ"ד לפרש דברי התוספות כפשטן דוודאי בלא מימרא דר"נ דקיראי דהכא לא הוי ס"ד לאסור כלל למכור ביוקר כשיוצא השער דסד"א דהא דאסר במתני' לפסוק על הפירות כשלא יצא השער וגם אין לו פירות הטעם בזה משום דאין כאן מקח כלל שהרי זה אין לו פירות משלו עכשיו וגם בשוק אינן מצויין לקנות דכיון שעדיין לא יצא השער אפשר שיצטרך לקנות בכפלי כפלים מדמי המקח וכפי שמבואר בל' הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מהל' מכירה ובכסף משנה שם דאפילו מי שפרע לא שייך בכה"ג וא"כ שאין כאן מקח כלל ה"ל זוזי הלואה גבי' ומש"ה אסור אם יתייקרו אח"כ משא"כ כשכבר יצא השער ס"ד דמותר למכור אפילו בזול דכל שיצא השער כיש לו בביתו דמי כדקתני טעמא אע"פ שאין לזה יש לזה והדבר ידוע דביש לו בביתו מותר למכור אפילו הרבה פחות מכדי השער וא"כ ה"א דה"ה באין לו ויצא השער שמותר למכור אף בזול בפחות מהשער ואין תימה בזה שהרי בספר פרישה כתב באמת שאין הכרע בדבר אי מותר למכור בפחות מהשער כשיצא השער ואין לו ע"ש ובש"ך ואף דבאמת יש לתמוה שהרי הוא ממש מימרא דר"נ הכא בקיראי מ"מ אין תימה לומר דאי לאו מימרא דר"נ ה"א דשרי למכור בזול דאוזולי הוא דקמוזיל גבי' כיון שידע שהשער ביוקר ואפ"ה מוכר לו בזול. ועוד דאף בהלואת סאה בסאה שהחמירו חכמים בכמה דיני' יותר מפסיקת השער ואפ"ה כתבו כל הפוסקים בפשיטות דכשיצא השער מותר אף אם אין לו כלל מאותו המין וכמה פוסקים כתבו דאף אין לו מעות כלל אפ"ה ה"ל כיש לו דכיון שיצא השער יוכל לקנות באשראי העולה מכל זה דוודאי אי לאו מימרא דר"נ בקיראי ה"א דכיון שיצא השער תו לא הוי כהלואה אלא דרך מקח וממכר וכיש לו דמי ומש"ה מותר למכור אפילו בפחות מהשער. וא"כ לפ"ז אין כאן מקום להקשות על טרשא דר"נ דכ"ש דשרי שהרי קנה הלוקח במשיכה גמורה ואי משום שמוכר לו ביתר משוויו לא איכפת לן דאדם רשאי לעשות בשלו כמו שירצה. אבל עיקר קושיית התוס' כיון שחידש ר"נ דאע"ג דיצא השער ומותר למכור בשוויו אפ"ה אסור ביתר משוויו וע"כ הטעם דכל שמוכר ביתר משוויו בהמתנה ה"ל כאגר נטר ואסור אפי' דרך זביני א"כ מקשו שפיר דמה"ט גופא שייך לאסור בטרשא למכור ביוקר דאע"ג דזביני גמורה הוי מ"מ כיון שעושה דמי המקח הלואה ומוכר ביתר משוויו בהמתנה ה"ל כאגר נטר כן נ"ל ליישב דבריהם וממילא יתיישב דברי הש"ע ממה שהשיג הט"ז שם ואין כאן מקומו להאריך יותר. אלא שהתלמוד חושב מילתא דר"נ לסברא פשוטה ומש"ה מקשה פשיטא ומוקי לה בדאית ליה אשראי ודו"ק:

בגמרא אמר ר"נ האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה כו' מפירש"י ז"ל נראה דהלוה אשכח ביה טופיינא בשעת הלואה משמע מזה שאם מצא המלוה טופיינא בשעת הפרעון לא שייך למימר מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה דהא ה"ל מיהא ריבית מאוחרת וכ"כ הרב המגיד בפ"ד מהל' מלוה ואע"ג דלשיטת רש"י ז"ל ריבית מאוחרת גופה אינו אסור אלא כשאומר לו בפירוש בשביל מעותיך שהיו בטילו' אצלי הא בסתמא שרי י"ל דשאני הכא כיון שניתן לו בשעת הפרעון ממש ה"ל כמפרש. אבל הרמב"ם ז"ל כתב דין זה ג"כ לענין אם המלוה מצא בהם טופיינא בשעת הפרעון וכתב הרב המגיד דהא דלא חיישינן שלשם ריבית מאוחרת נתן לו היינו דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן וקשה לי שהרי הטוי"ד כתב בשם הרמב"ם דריבית מאוחרת ששיגר לו דורון אחר הפרעון אסור אפילו בסתם וא"כ התם נמי נימא אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ויש ליישב וצ"ע:

גמ' ואי לאו מתנה בעלמא עיין ב"ב דף עח ע"א תוס' ד"ה אבל: