דף ביאור

מסכת בבא מציעא דף ק״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא מציעא דף ק״ז עמוד ב׳

מסכת בבא מציעא דף ק״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־443 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

לא קשיא דרב אדרב:

שורא וריתקא חומה ורתוקת גדר של נצרים כמו (איכה ב) חיל וחומה:

כל חלי דבר שכל החלאים תלוין בו וזו העין עין רעה:

עבד מה דעבד יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת אם מת בזמנו אם בעין רעה:

הכל ברוח כל החלאים ותוצאות מיתה על נשיבת הרוח באין הכל לפי השעה והאדם יש לך אדם שרוח פלוני קשה לו ובשעה פלוני:

והאיכא הרוגי מלכות הרוגי חרב:

אי לאו זיקא שנכנס במכה:

עבדי סמא וחיי סם המחבר בשר חתוכה ומן העשבים הוא כדאמר בהמוכר את הספינה (בבא בתרא עד:):

ועוד 30 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Bava Metzia 107b · Sefaria

תוספות

תשעין וט' מתו בעין הרע ואחד בדרך ארץ וא"ת א"כ בני יוסף שלא שלטה בהן עין הרע. היה להן לחיות הרבה מכל השבטים וי"ל שמתו בדרך ארץ יותר מאחרים כשהקב"ה היה רוצה להמיתן היה שולח להם חלאים אחרים:

צנים קור כדמוכח הכא פחים חום כדמוכח בריש מסכ' ע"ז (דף ג: ושם ד"ה הכל) ומיירי הכא במאורעות הבאים על האדם דאילו במדות אמר בפ' כל היד (נדה דף טז: ושם ד"ה הכל) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים:

שיתין רהיטי רהוט יש מפרשים דנקט שיתין לפי שימי החורף ששים וכן ימי הקיץ כדאמר לעיל (בבא מציעא דף קו:) ופת שחרית מצלת מן החמה ומן הצנה א"נ כן דרך למינקט בכל מקום שיתין כדאמר בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תכלי מטייה לככא דקל חבריה שמע כו':

ארבע גרמידי דאניגרי זלזל בהו פירוש ארבע אמות שאתה מודד לבני אניגרא שדולים משם להשקות שדותיהם זלזל פירוש מדוד אותם שחוקות ולא מצומצמות כדי שיוכלו לעמוד שם בריוח ולא כפי' הקונט' דעל נהרא שמניחין מקום גם למושכי ספינות לא תמשח כלל שצריכין ריוח הרבה שלא יפלו במים אלא בלא מדידה יתנו שיהא ניכרת ונראה לעינים:

בתרי עברי נהרא קוצו פי' ענפי אילנות היער קוצו שצריכין להטות כתפיהם לצד היער שלא יפלו במים וא"ת דאמרינן בסוף פרק המוכר פירות (ב"ב דף צט: ושם ד"ה ואמה) אמה בית השלחין אני מוכר לך נותן לו ב' אמות לתוכה אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה וי"ל דהתם מיירי באמת המים שהוא לאדם אחד שהוא עושה חריץ תוך שדהו להשקות ממנה ואין צריך לאגפיים רק אמה מכאן ואמה מכאן והכא אניגרא הוא יאור גדול להשקות כל אותה בקעה לכך צריך ארבע אמות לאגפיה תדע דהתם זורעים אותן אמות ונוטעין שם אילנות כדאמר התם אבל הכא אין זורעין ונוטעין כלל שכל העם הולכים שם להשקות שדותיהם והא דקאמר דאנהרא לכ"ע לאו משום דאניגרא ליהוו כולהו דאדם אחד אלא אינו דכ"ע אלא לאותן המשקין שדותיהם לבד אי נמי ארבע אמות דהכא היינו ב' אמות של תוכה ואמה מכאן ואמה מכאן:

Tosafot on Bava Metzia 107b · Sefaria

מאירי

המוכר לחברו במדה או אחים שחלקו והלכו להם אצל אחד למוד להם מדה בחבל צריך לו להזהר שלא יקל במדה ולא יזלזל שמדת הקרקעות מיעוט אונאה שבה עולה לחשבון גדול אין לך כל טפח וטפח בקרקע שלא יהא ראוי לזרוע בה דבר שערכו גדול כגון כרכום החשוב וכיוצא בו:

יש מקומות שנהגו בני בקעה לחפור בשפת שדותיהם חריץ על פני כל שדות שבבקעה מצד אחד ומעבירין שם אמת המים שממשיכין אותה מן הנהר ומשאירין בעלי שדות כל אחד בשדהו ארבע אמות משדותיהם בצד אמת המים להיות כל בני הבקעה הולכין דרך שם ואומר עכשו שכשהם מודדים אותם יהו מזלזלין במדידתן ר"ל שיהו מודדין בריוח ומ"מ אין צריך להניחן מרווחות כל כך עד שיהא נכר לעין בלא מדידה ודיו שימדדם בריוח שהרי אין ארבע אמות אלו משועבדות אלא לבני אותה בקעה ואין המדרס גדול כל כך אבל אם היה הנהר עובר דרך שם צריך כל אחד להניח בשלו ארבע אמות בשיעור מרווח כל כך שיהא ניכר בלא מדידה שמתוך שהנהר משועבד לכל העולם אף שפתו משועבד להם לפירוק משא שבספינה לשפת הנהר או להכניס משא שבשפת הנהר לתוך הספינות וצריכים לשיעור גדול ומפני זה הוא מזהיר שלא למדוד בהם כלל ויש מפרשים בשמועה זו דרך אחרת וזה עיקר:

יש שפרשו בה בשני אחים שבאו לחלוק שדה זה שצדו אחד לנהר שאם באו לחלקו בארך למשך הנהר עד שנמצאו כל ארבע אמות אלו לחלקו של אחד שאין ארבע אמות אלו נכנסות בכלל החלוקה כלל שאם כן הרי נתאונה זה שחולק מצד הנהר והוא שאמר לא תמשחינהו כלל ואם הוא סמוך לאמת המים מכניסין אותם בכלל החלוקה אלא שמוותרין מהם לזה ואין מודדין לו את כלם והוא שאמר זלזל בהו:

כל נהר שהספינות באות דרך בו ויש במקומות שבו יער או אילנות נטועים בצדו כופין את הבעלים לקוץ ברוחב מלא כתף מושכי חבל הספינה משני צדי הנהר שפעמים שיוצאים בצד זה ופעמים בצד זה ושיעור זה צריך להם שכשהם מותחים החבלים להוליך הספינה מותחין אותן בצדי הנהר סמוך לשפתו כדי שלא יערבבנה שטף שבאמצע הנהר ואם יהו אילנות לשם כשהם ממצרים עצמם במתיחת החבלים כתפיהם פוגעים באילנות ונזוקין ומתוך כך צריך לקוץ ברוחב מלא כתפיהם והוא כשיעור שתי אמות ואם היו למעלה מזה או למטה יער שהוא של בית המלך או של אנס שאין בידנו לכופו לקוץ אף אין כופין לזה שהרי אין קציצתו משתרשת לבני הספינה הא כל שאין שם כן כופין לקוץ ואף ביד הדיין לצוות לקוץ שלא מדעת בעלים ומ"מ אם היה של תלמיד חכם ראוי להזהר שלא לקוץ אלא מדעתו שהרי אף הוא אינו מסרב במדת הדין ויקוץ ומי שעשה כן עשה שלא כהוגן ויזהר מקללת חכם:

Meiri on Bava Metzia 107b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה ארבע גרמידי כו' כפי' הקונט' דעל נהרא כו' ונראה לעינים בתרי עברי נהרא כו' עכ"ל כצ"ל והד"א:

Chidushei Halachot on Bava Metzia 107b · Sefaria

מהר"ם

ד"ה ארבעה גרמידי וד"ה דעל נהרא וד"ה בתרי עברי נהרי כו' הכד"א הוא והקושיא שהקשה וא"ת דאמרינן בסוף פ' המוכר כו' קאי אלעיל אד' גרמידי דאניגרא:

Maharam on Bava Metzia 107b · Sefaria

שיטה מקובצת

עבד מאי דעבד פירש בערוך שנטע אילנות על הקברים והשביען שלא יוציאו פרח אלא אותן שנטועין על אותן שמתו בזמנן. הרא"ש.

אבל רבינו חננאל פירש וזה לשונו עשה שאלת חלום ואמרו לו בחלומו תשעים ותשעה מתים בעין ואחד בדרך ארץ. והגאון אמר אנו לא גרסנו עבד מאי דעבד וכו'. עד כאן.

אי לאו זיקא וכו' ואפילו בביתא דשישא איכא קצת זיקא. תלמיד הר"ף.

הכל בידי שמים וכו' ולא דמי להא דאמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים דהתם מיירי במדות שנגזר על האדם להתנהג בו כל ימי חייו והכא מיירי במאורעות שנגורין על האדם מידי יום יום. הרא"ש.

דאנהרא לכולי עלמא וכו' ואם תאמר פשיטא שהן לכולי עלמא שלדעת כן מניחין אותן מידי ומאי קמשמע לן מהכא משמע דבלאו בני הספינות היו מניחין אותן בשביל אותן שמשקין משם שדותיהן וקמשמע לן שאינו דוקא לאותן שמשקין שדותיהן. מפי רבי. תוספות שאנץ.

Shita Mekubetzet on Bava Metzia 107b · Sefaria

בן יהוידע

רַב לְטַעֲמֵיה, דְּרַב סָלִיק לְבֵי קִבְרֵי נקיט סָלִיק מפני שהיה מנהגם לעשות הקברים במקום גבוה כדי שלא יעמדו שם מי גשמים ויחריבו הקברים. ואומרו תִּשְׁעִים וְתִּשְׁעָה בְּעַיִן־רָעָה לשון מליצה הוא זה להפליג הדבר גם כיון לפי דרכו במספר זה של צ"ט שהוא מספר טִּיט הַיָּוֵן [104] שהסטרא אחרא נקראת טִּיט הַיָּוֵן (תהלים מ, ג) וממנה נמשכת עין הרע בר מינן השם יתברך יצילינו ברחמיו אמן כן יהי רצון.

וְנִזְקָק לְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת נראה לי בס"ד מטעם זה קאמר דְמוֹצִיא אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה, כלומר מוֹצִיא הַקִּנְאָה מלב אשתו דאם מתאוה לאשה אחרת אז כפי הטבע מרבה שיחה עם נשים אחרות ומשחק עמהן ואשתו תראה ותתקנא אך כיון דאינו מתאוה לאשה אינו פונה לנשים אחרות וממילא מוֹצִיא הַקִּנְאָה מלב אשתו וּמַכְנִיס אֶת הָאַהֲבָה בינו לבין אשתו כי הוא מוסיף לה אהבה והיא גם כן מוספת אהבה.

זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁרֹאשׁוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר (דברים ז, טו) נראה לי בס"ד הכונה בתחלה ידבר מתוק שיאמר שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ (קהלת יא, ט) ויש זמן הרבה לפניך שתעשה התשובה ותתקן המעוות ונמצא אתה נוחל שני עולמים ואחר שירשיע ביותר ויקריבו ימי הזקנה חושש פן יעשה תשובה אז אומר לו דע כי רעתך גדולה והסכלת עשו ואם תחשוב לתקן ולשוב על מה שכבר עשית אין תועלת בזה לחומר הדבר שאפילו על שיחה קלה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹקִים בַּמִּשְׁפָּט ואם כן למה תהיה קרח מכאן ומכאן? טוב שתשלים ימיך בתענוגים והחשבון אחד הוא! ונראה לי בס"ד רֹאשׁוֹ מָתוֹק קודם אותיות 'יצר' יש 'קטף' שהוא צֳּרִי ואתמר בברייתא (כריתות ו.) הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף ובערבי נקרא עוד אל בלטאן וְסוֹפוֹ מַר דאחר יצר 'כקש' [420] שהוא מספר כת [420] שהוא לשון נשיכה בתלמוד.

Ben Yehoyada on Bava Metzia 107b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

לָא קַשְׁיָא: הָא דִּמְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא, הָא דְּלָא מְהַדַּר לֵיהּ שׁוּרָא וְרִתְקָא.

קטע 2

״וְהֵסִיר ה׳ מִמְּךָ כׇּל חֹלִי״, אָמַר רַב: זוֹ [הָ]עַיִן. רַב לְטַעְמֵיהּ. דְּרַב סָלֵיק לְבֵי קִבְרֵי, עֲבַד מַאי דַּעֲבַד, אֲמַר: תִּשְׁעִין וְתִשְׁעָה בְּעַיִן רָעָה, וְאֶחָד בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ.

קטע 3

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: זֶה הָרוּחַ. שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל בָּרוּחַ. וְלִשְׁמוּאֵל: הָא אִיכָּא הֲרוּגֵי מַלְכוּת! הָנָךְ נָמֵי, אִי לָאו זִיקָא, עָבְדִי לְהוּ סַמָּא וְחָיֵי.

קטע 4

רַבִּי חֲנִינָא אָמַר: זוֹ צִינָּה, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים. שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״.

קטע 5

רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר: זוֹ צוֹאָה. דְּאָמַר מָר: צוֹאַת הַחוֹטֶם, וְצוֹאַת הָאוֹזֶן – רוּבָּן קָשֶׁה, וּמִיעוּטָן יָפֶה.

קטע 6

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: זוֹ מָרָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״מַחֲלָה״ – זוֹ מָרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ ״מַחֲלָה״ – שֶׁהִיא מַחֲלָה כׇּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם. דָּבָר אַחֵר: ״מַחֲלָה״, שֶׁשְּׁמוֹנִים וּשְׁלֹשָׁה חֳלָאִים תְּלוּיִן בַּמָּרָה. וְכוּלָּן, פַּת שַׁחֲרִית בְּמֶלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם מְבַטַּלְתָּן.

קטע 7

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּפַת שַׁחֲרִית: מַצֶּלֶת מִן הַחַמָּה, וּמִן הַצִּנָּה, וּמִן הַזִּיקִין, וּמִן הַמַּזִּיקִין, וּמַחְכִּימַת פֶּתִי, וְזוֹכֶה בַּדִּין, לִלְמוֹד תּוֹרָה וּלְלַמֵּד, וּדְבָרָיו נִשְׁמָעִין, וְתַלְמוּדוֹ מִתְקַיֵּים בְּיָדוֹ,

קטע 8

וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְנִזְקָק לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵינוֹ מִתְאַוֶּה לְאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְהוֹרֶגֶת כִּינָּה שֶׁבִּבְנֵי מֵעַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף מוֹצִיאָ[ה] אֶת הַקִּנְאָה וּמַכְנֶיסֶ[ת] אֶת הָאַהֲבָה.

קטע 9

אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָרִי: מְנָא הָא מִילְּתָא דְאָמְרִי אִינָשֵׁי: שִׁיתִּין רָהֹיטֵי רְהוּט וְלָא מְטוֹ לְגַבְרָא דְּמִצַּפְרָא כְּרַךְ. וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: הַשְׁכֵּם וֶאֱכוֹל, בְּקַיִץ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּבַחוֹרֶף מִפְּנֵי הַצִּינָּה.

קטע 10

אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ״, לֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ – כֵּיוָן דְּלָא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ.

קטע 11

אֲמַר לֵיהּ: אַתְּ אָמְרַתְּ לִי מֵהָתָם, וַאֲנָא אָמֵינָא לָךְ מֵהָכָא: ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״. ״וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם״ – זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה. ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״ – זוֹ פַּת בַּמֶּלַח וְקִיתוֹן שֶׁל מַיִם, מִכָּאן וְאֵילָךְ: ״וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ״.

קטע 12

אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב אַדָּא מָשׁוֹחָאָה: לָא תְּזַלְזֵל בְּמִשְׁחֲתָא, דְּכֹל פּוּרְתָּא וּפוּרְתָּא חֲזִי לְכוּרְכְּמָא רִישְׁקָא. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב אַדָּא מָשׁוֹחָאָה: אַרְבַּע אַמּוֹת דְּאַנִּיגְרָא – זַלְזֵל בְּהוּ. דְּאַנַּהֲרָא לָא תִּמְשְׁחִנְהוּ כְּלָל.

קטע 13

רַב יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: אַרְבַּע אַמּוֹת דְּאַנִּיגְרָא – לִבְנֵי אנִיגְרָא. דְּאַנַּהֲרָא – דְּכוּלֵּי עָלְמָא.

קטע 14

מַכְרִיז רַבִּי אַמֵּי: מְלֵא כַּתְפֵי נַגָּדֵי בִּתְרֵי עֶבְרֵי נַהֲרָא – קוּצוּ. רַב נָתָן בַּר הוֹשַׁעְיָא קַץ שִׁיתְּסַר אַמְּתָא. אֲתוֹ עֲלֵיהּ בְּנֵי מַשְׁרוֹנְיָא, דַּפְנוּהּ. הוּא סָבַר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְלָא הִיא: הָתָם בָּעֵינַן כּוּלֵּי הַאי, הָכָא מִשּׁוּם אַמְתּוֹחֵי (אַשְׁלֵיהֶן) [אַשְׁלַיְהוּ] הוּא, כִּמְלֵא כַּתְפֵי נַגָּדֵי סַגִּי.

קטע 15

רַבָּה בַּר רַב הוּנָא הֲוָה לֵיהּ הָהוּא אִבָּא אַגּוּדָּא דְנַהֲרָא, אֲמַרוּ לֵיהּ: נִיקּוֹץ מָר! אֲמַר לְהוּ: קוּצוּ עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי, וַהֲדַר נִיקּוֹץ אֲנָא. הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָכְתִיב: ״הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ״, וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: קְשׁוֹט עַצְמְךָ וְאַחַר כָּךְ קְשׁוֹט אֲחֵרִים!

קטע 16

הָתָם אִבָּא דְּבֵי פַרְזַק רוּפִילָא הֲוָה, וְאָמַר: אִי קָיְיצוּ – קָיֵיצְנָא, וְאִי לָא קָיְיצוּ – אַמַּאי אִיקּוֹץ. דְּאִי מִמַּתְחִי לְהוּ – אַשְׁלַיְיהוּ מִסְתַּגִּי לְהוּ,

מסכת בבא מציעא דף ק״ז עמוד ב׳

מסכת בבא מציעא דף ק״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

שיטה מקובצת

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור