מסכת בבא קמא דף נ״ה עמוד ב׳

מתני' הכונס פטור דהא נטרה ומאי הוי ליה למעבד:

הניחה בחמה מצערא לה שמשא ולא סגי ליה בנעילה כראוי דמוקמינן בגמרא דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה:

נכנס הרועה תחתיו להתחייב בנזקין:

נפלה לגינה באונס מגג בעלה הסמוך לגינת חבירו או שהיתה רה"ר גבוה מן הגינה ונפלה:

מה שנהנית לפי הנאתה ולא לפי הזיקה:

שמין בית סאה באותה שדה אין שמין את הערוגה לבדה מפני שמפסיד מזיק ששמין אותה בכל שווייה ורחמנא אמר ובער בשדה אחר ודרשינן בגמ' מלמד ששמין אותו על גב שדה אחרת אלא שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת וכמה היא יפה עכשיו והשתא לא משלם כולהו דמיה דמי שלוקח בית סאה כשהיא בתבואתה אינו מזלזל בה בשביל הפסד ערוגה אחת כי אם דבר מועט:

ר"ש אומר אכלה פירות גמורין שכבר בישלו כל צרכן:

משלמת כל ההיזק והיכא שיימינן אגב שדה היכא דעדיין לא נגמרו:

מתני' הכונס צאן לדיר זה היה ראוי לשנות לעיל בהדי מילי דשור דלא היה לו להפסיק במילי דבור אלא אגב דתנא נפל לבור והבאיש מימיו תנא בתריה מילי דבור א"נ מילי דבור ראוי לשנות תחילה קודם שישנה דיני שמירה וגם דיני אש היה ראוי לשנות תחילה אלא אגב דתנן כסהו כראוי בבור דהוצרך להזכיר דין פותח וכורה שבו דבר הכתוב תנא נמי הך דנעל בפניה כראוי:

נפרצה בלילה אע"פ דתנא נעל בפניה כראוי פטור אצטריך למתני נפרצה בלילה פטור כדדייק בפ"ק (דף יד.) הא ביום חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא ידע שנפרצה אי נמי בלילה אפילו נודע לו שנפרצה ויצתה הבהמה אין לו לטרוח יותר מדאי לחזר אחריה באפילה:

או שפרצוה לסטים ואצטריך לאשמועינן דאפילו הלסטים פטורים כשלא הוציאוה:

שמין בית סאה באותה שדה פי' בקונטרס (בריש פירקין) שאם אכלה ערוגה אחת שמין אותה אגב בית סאה כמה היתה יפה קודם שאכלה ממנה וכמה היא יפה עכשיו וקשה לר"י דאי אבית סאה קאי ה"ל למימר כמה היה יפה וכמה הוא יפה בלשון זכר ועוד דקבעי בגמ' היכי שיימינן הלא פירשה יפה משנתינו ששמין ערוגה בבית סאה ומה שפ"ה בגמ' היכי שיימינן דבית סאה באנפי נפשה לא שיימינן דמכחישין ליה למזיק דקרחת ערוגה של קב או קביים חשובה לפי דמיו אלא שמין ס' סאין ורואין כמה דמים מגיעים לבית סאה וחוזרין ושמין כמה נפחתה בשביל הערוגה וקשה דהיכן מצינו שתי שומות הללו דבקרא לא כתיב אלא בשדה אחר ששמין מה שהזיק אגב שדה אחרת ומן המשנה לא משתמע כלל ועוד דלמ"ד בגמ' קלח בששים קלחים כלומר בששים שיעורים כמותו אמאי נקט במתניתין בית סאה ועוד קשה דפריך בגמרא אכולהו אמוראי מהא דתניא אכלה קב או קביים רואין אותה כאלו היא ערוגה קטנה ומשערין אותה מאי לאו בפני עצמה תקשי ליה. ממתני' דקתני שמשערינן אותה בבית סאה ונראה לפרש דשמין בית סאה דקתני היינו בית סאה הנאכל שמין באותה שדה כדקתני סיפא במילתא דר"ש אם סאה סאה אם סאתים סאתים ולפי שלא פי' משנתינו בכמה שמין אותה אלא שבאותה שדה שמין אותה מפרש בגמרא היכי שיימינן ומפרש ר' יוסי בר חנינא סאה בששים סאין בין אכלה פחות בין אכלה יותר לעולם שמין סאה בששים ומשלם לפי החשבון חזקיה אומר קלח בששים קלחים כלומר לעולם מה שאכלה בששים שיעורין כמותן ר' ינאי אומר תרקב בששים תרקבין ובין אכלה פחות או יותר משלם לפי חשבון ולר' ינאי משביח יותר מזיק מלר' יוסי בר חנינא דקרחת תרקב אינה ניכרת בשלשים סאין כמו קרחת סאה בס' סאין כדאמר רב פפא דאין שמין כור בס' כורים מפני שפוגם מזיק ואע"ג דקתני במתניתין בית סאה באותה שדה לרבי ינאי לא לשיעורא נקטינן שאין משערין בו כלל אלא בתרקב משערין ונראה לר"י דכי משערין למר בתרקב ולמר בסאה לאו בבית סאה זרע קאמר דהוי נ' על נ' דאין דומה שדברה משנתינו בזה דבבהמה אחת איירי ומתי אכלה כל זה אלא בסאה פירות קאמר דמשערין כדקתני אם סאה סאה ואין לתמוה על לשון בית סאה דקתני במתניתין דכיון שהפירות מחוברין לקרקע שייך שפיר לקרות לסאה פירות הנאכל בית סאה והא דפריך בגמרא אברייתא האי ולא בית כור ולא כור מבעי ליה היינו משום דברישא קתני קב ובסיפא בית כור ומיהו אי הוה מפרשינן דבבית סאה זרע קאמר כגון נ' על נ' הוי ניחא טפי אע"ג דבגמרא נקט לכולהו בלא בית כדקאמר סאה תרקב קב וכור אין להקפיד דלפעמים קרי נמי לבית כור זרע כור סתם כדאשכחן בפרק המקבל (ב"מ דף קה:) נותן ארבעה קבין לכור ומסיק דארבעה קבין לכור זרע קאמר:

מאן תנא מועד בשמירה פחותה סגי ליה לא בעי למימר דמתני' בין בתם בין במועד וכדר"א בן יעקב בפרק ד' וה' (לעיל בבא קמא דף מה:) דמשמע ליה דמתני' במועד לחודיה איירי מדנקט צאן דאין רגילות להיות בהן קרן אלא שן ורגל שאין רגילות שיתכוונו להזיק דהכי דייק בסמוך וס"ל לגמרא השתא דמועד דשן ורגל כמועד דקרן ולהכי קאמר ר"י היא דלר"מ כי היכי דבעי שמירה מעולה במועד דקרן ה"נ בעי בשן ורגל אע"ג דבקרן קראי כתיב נלמוד סתום מן המפורש ועוד דכולהו נזקין כתיב בתר קרן וקיימא אההוא דין שמירה המפורש בה:

רבי יהודה היא קצת תימה דר"י דריש לעיל (בבא קמא דף מה:) ולא ישמרנו לזה ולא לאחר:

התורה מיעטה בשמירתם ואע"ג דלעיל בפ"ב (בבא קמא דף כה:) הוה בעי למילף דשן ורגל חייב ברשות הרבים מק"ו מקרן וכן בעי למילף למפטר קרן ברה"ר משן ורגל בק"ו אי לאו קראי ולא פרכינן שכן מיעטה בשמירתם משום דאין שייך להקשות משמירה אתשלומין אי נמי כר"א בן יעקב דאמר אחד תם ואחד מועד סגי ליה בשמירה פחותה:

הא כסהו פטור וא"ת ודלמא בכסוי מעולה הרבה קאמר וכ"ת למה לי קרא דסד"א עד דטאים ליה כדאמר לעיל (בבא קמא דף נ.) וי"ל דפשיטא ליה דכסוי מעולה כטאים ליה חשיב אי נמי השוה הכתוב הכורה לפותח ופותח שמצאו מכוסה בכיסוי כעין שמירה פחותה מסתמא לא החמירה עליו לכסותו בכיסוי מעולה יותר מן הראשון ולא אמר הכתוב לא יכסנו אלא בכסוי הראשון ואפותח ואכורה קאי בשוה ובקונטרס משמע דכל כיסוי עד דטאים ליה חשיב כשמירה פחותה:

ר"ל כאן שנה רבי תרנגול טווסי פסיוני כלאים זה בזה איכא למידק ממתני מנא לן דהא ממניתין לא שמעינן אלא דכלאים אית בהו אלא דלא להוו מין אחד כי מרבו אהדדי מנא לן תירצו בתוס' דה"ק כאן הודיעך דכלאים שייך בעופות וכיון שכן יש לדעת מדעתנו שאלו המינין חלוקין זה מזה אע"ג דרבי אהדדי וכיוצא בזה יש בתלמוד.

דמרבו אהדדי פירוש הראב"ד ז"ל שזה מגדל אפרוחים של זה וזה מגדל אפרוחים של זה כאלו הן מין א' דאלו מפני שגדלים זה על זה א"כ כבשים ועזים גדלים אלו עם אלו והן ב' מינין לכלאים.

אמר ר' ירמיה אמר ר"ל המרביע שני מינים שבים לוקה איכא למידק דהרבעה לא שייך בדגים כדאמרינן בב"ר כל שנאמר ביה למינהו כלאים נוהג בו ופריך והרי דגים נאמר בהן למינהו וכי כלאי הרבעה נוהג בהן היאך יכול להרביעם ומשני דכלאי הנהגה דוקא נוהג בהן אבל הרבעה לא משכחת להו ולפיכך אמרו משמו של ר' יצחק בר' יהודה שהיה גורס כאן המנהיג בשני מינים שבים ובתוס' אמרו שאין צורך למחוק הגירסא דבדגים סתם הוא שאמרו שאין כלאי הרבעה נוהג בהן והתם בב"ר אמרו המרביע מין חית הים לוקה והא דשמעתין לאו בדגים סתם אלא כמין חיה שבים.

אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא אתיא למינהו מיבשה כיון דכתיב בהו למינהו דכל שנאמר בו למינהו אסור בכלאי הרבעה וכלאים נמי למה להו למילף מבהמתך בהמתך משבת והא בכלהו כתיב למינהו ומכאן בני נח מוזהרין בהרבעה שלא במינו מדכתיב את חוקותי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר תירץ הראב"ד ז"ל ההוא לעשה והכא למלקות וכדאמרינן המרביע שני מינין שבים לוקה והיינו דאצטריך למינהו למינהו מיבשה.

הא דתנן אחד שור ואחד כל בהמה לתשלומי כפל ולהשבת אבדה. לאו משום דבעינן להו בעלי חיים דאפילו כלים נמי איתנהו בהני אלא משום דכתיב בהו שור וחמור אתא למימר דלאו דוקא נינהו.

בדברות אחרות נאמר בהן טוב פירוש דכתיב למען ייטב לך והארכת ימים.

מתניתין או שפרצוה לסטים. אתא לאשמועינן שהלסטים פטורין על היזק הבהמה כל שלא הוציאוה הם כדקתני בסיפא ומסתברא דאדרבה משום צריכותא דסיפא נקט רישא דאתא לאשמועינן דכל שהוציאוהו קיימא ברושתיה אפילו לתשלומי נזק.

גמרא מאן תנא דמועד סגי ליה בשמירה פחותה. כלומר דמדנקט צאן שמעינן דבהיזק שן ורגל קמיירי דמועדין מתחלתן דקר בצאן לא כתיבה ולפיכך בשמירה פחותה סגי ליה כמועד דקרן דס"ל דכל מועדות אפילו דשן ורגל כמועדות דקרן וכולן בשמירה פחותה סגי להו זה כזה וא"נ משום דושלח את הבערה בתר קרן דשור כתיב ועל אותו דין הנכתב בקרן שבו פתח הכתוב תחלה נאמרו אף אלו מש"ה אמר דמתניתין ר' יהודה תני לה:.

הכונס צאן לדיר וכו' כבר בארנו שעקר הכונה באלו שני הפרקים ר"ל פרק שור שנגח את הפרה ופרק הכונס הוא לבאר עניני המועדים שאינם בעלי חיים והם הבור והאש ובאו עניני הבור בפרק שור שנגח ובא אח"כ זה הפרק בעניני האש וכמו שבפרק שור שנגח כיון להשלים מעט מה שחסר מעניני השור קודם שיתחיל בביאור עניני הבור כן בזה הפרק כיון להשלים מעט מה שהניח מעניני השן קודם שיתחיל בביאור עניני האש ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשבעה חלקים הראשון בעניני השן והרגל איזו שמירה פוטרת בהם:

השני על איזה צד ישתלמו נזקיהם:

השלישי בשן המזקת ברשות שלה על איזה צד פטורה ועל איזה צד חייבת:

הרביעי יתחיל בנזקי האש ויבאר בו מבעיר על ידי אחר או בסיוע אחר כיצד הוא דינו:

החמישי אף במבעיר עצמו איזו סבה פוטרת בו ונתערב בזה החלק מעט מן החלק הששי:

הששי לבאר בו איזה דבר חייב אדם בו בנזקי האש ואיזה דבר אדם פטור בו:

השביעי באש הפוגע בפשתן והזיקו זה את זה על איזה צד יתחייב האחד ויפטר חברו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים שלא מן הכונה כמו שיתבאר:

המשנה הראשונה ממנו תכוין לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר הכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה פטור לא נעל בפניה כראוי ויצתה והזיקה חייב נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים ויצתה והזיקה פטור הוציאוה לסטים הלסטים חייבין הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה חייב מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו אמר הר"ם כראוי הוא שישים באותו מקום שכנסה שם דלת שלא תפילה הרוח מצויה ומה שאמר הוציאוה לסטים אינו רוצה לומר כשהוציאו הבהמות בידיהם כי זה מבואר אבל ר"ל כשהיו סבה ליציאתן כגון שיעמדו בפניהם עד שישובו מלפניהם בצד אחר ואבדו אותם והוא כאלו הוציאו אותם בידיהם דרך הרועים שיש להם משמשים תחת ידם ימסרו להם עדרי הצאן לשמרם ואמר כי הרועה הגדול כשמסר לאשר תחת ידו נכנס תחתיו וכשהזיקה יתחייב בנזקה הרועה השני לא הראשון ולא נאמר בכגון זה שומר שמסר לשומר חייב לפי שמנהג הרועים שעושין כך:

תוספות בד"ה נפרצה בלילה כו' הא ביום חייב דקלא אית ליה כו' עכ"ל נראה דרישא דנעל בפניה כראוי ודאי דלא איירי דוקא בלילה והיינו משום דמיירי דיצאה בפתיחת הדלת וליכא קלא למילתיה ופטור אף ביום כיון דנעל כראוי משא"כ בנפרצה דאיירי בנפילת הכותל דאית ליה קלא וק"ל:

שם תוס' ד"ה מאן תנא וכו' דמשמע ליה דמתני' במועד לחודיה איירי מדנקט צאן. יש לדקדק כיון דרבי מני ג"כ הרגיש בדקדוק דמתני' דנקטא צאן ולא נקטא שור כדדייק רבה בסמוך אלא דרבי מני הוה ס"ל דמשום הכי נקט צאן דליתא גבי תם ולאשמועינן דדוקא מועד סגי ליה בשמירה פחותה ולא תם א"כ מאי קאמר רבה בסמוך מתני' נמי דיקא דהטעם הוי משום דהתורה מיעטה בשמירתה אבל מועד דקרן לא מדנקט במתני' צאן ולא נקט שור הא רבי מני נמי הוה ידע דקדוק זה ושני ליה דלהכי נקט צאן לאשמועינן דתם לא סגי ליה בשמירה פחותה וא"כ מאי דייק רבה ויש לתרץ דרבה דייק הכי דאי לאפוקי תם אתא לאשמועינן ליתני שור המועד מ"ש דנקט צאן אלא משום דליתא גבי קרן אלא שן ורגל וק"ל:

בתוספות בד"ה נפרצה בלילה כו' הא ביום חייב דקלא אית ליה למילתא ומסתמא ידע כו' עכ"ל. לכאורה קשה התינח לרב דאמר לעיל גבי בור בכדי שידע וכפי' התוס' שם דמסתמא שמע א"כ ה"נ דכוותיה אבל שמואל ור"י דסבירא להו דבעינן שיודיעוהו וכפי' התוספ' משום דאינו סומך אשמיעה לחוד א"כ מ"ש הכא דמחייבינן ליה מסתמא מטעמא דודאי שמע בשלמא לעיל בפ"ק דדייקינן להדיא הא ביום חייב יש לומר משום דאיירי בקרן שהתורה החמירה בשמירתו מחמרינן נמי בהא משא"כ בבור שמיעטה התורה בשמירתו אבל כאן במשנתינו דאיירי משן כו' כדמסקינן בסמוך ומיעטה התורה נמי בשמירתו קשה מ"ש מבור ויש ליישב דנפרצה דהכא אית ליה קלא טפי מנתגלה הבור דהתם משום שראו ג"כ הבהמה יוצאה מן הדיר לאחר שנפרצה או פרצוה ליסטים וק"ל:

לעיל במשנה הכונס צאן לדיר כו' לולי דברי התוס' היה נראה דהא דלא נקטיה לעיל גבי מילי דשור והפסיק בדיני הבור היינו משום דלמאי דמסקינן דאיירי הכא בשן ורגל וכ"ש דכולהו בבי דסיפא דמתני' איירי להדיא מתשלומי השן א"כ ניחא ליה לתנא לשנות כסדר המקראות ממש דתחילה כתיב קרן ואחר כך בור ואח"כ שן ורגל ואחר כך אש וכדרך שנשנו גם כן בריש מכילתין ואע"ג דכבר שנה התנא דיני שן ורגל בפ' כיצד היינו אגב גררא דה' תמין וה' מועדין משום דבשן ורגל שייך נמי תשלומי חצי נזק כמו בקרן תמה כגון חצי נזק צרורות ובשן אכלה דברים שאינם ראוים לה אבל עיקר דין התשלומין ושמירתן דשן ורגל הכא נקט לה כסדר המקראות וצ"ע למה נדחקו התוס' לפרש בענין אחר:

בפרש"י בד"ה מה שנהנית כו' אלא שמין בית סאה כו' קודם שנאכלה ממנה הערוגה הזאת כו' עכ"ל. ואע"ג דבגמ' אמרינן דמשערינן בששים מ"מ הכא איירי לאחר שכבר שמו הבית סאה בששים חוזרין לשום אותה כמה היא יפה בלא הערוגה וכמ"ש רש"י להדיא בגמ' אבל לחזקיה דאמר קלח בששים קלחים ודאי א"א לפרש כן וכמ"ש תוספ' שם וצ"ל לפי' רש"י דלחזקיה נקיט במתני' בית סאה לדוגמא בעלמא ואיירי כגון שאכלה חלק ששים מבית סאה שמין כל הבית סאה כמה היתה יפה כו' וק"ל:

בתוספות בד"ה ר' יהודא היא קצת תימה דר"י דריש לעיל ולא ישמרנו לזה ולא לאחר עכ"ל. ואף ע"ג דהאי לזה ולא לאחר משמע להדיא לעיל דלמעוטי תם דקרן אתא וא"כ למאי דס"ד השתא דמועד דשן ורגל שוה למועד דקרן לא שייך למעטינהו מלזה ולא לאחר מ"מ משמע להו לתוספ' דכיון דחידוש הוא שחדשה התורה לומר תם חייב בשמירה פחותה ומועד פטור דמסבר' איפכא מסתברא וא"כ אין לומר בו אלא חדושו בלבד במאי דגלי קרא ולא נילף מיניה בדוכתא אחריני כיון דגלי לן קרא ולא ישמרנו לזה ולא לאחר ממילא יש לומר דאפילו במועד דשן ורגל ליבעי שמירה מעולה כפי הסברא מק"ו דתם דקרן אך לפי שיש מקום לדחות זו הסברא לכך כתבו תוס' בלשון קצת תימה וק"ל:

בגמרא ד' דברים התורה מיעטה בשמירתן כו' לכאורה יש לדקדק אמאי לא קתני כל הנזקין מיעטה בשמירתן חוץ מקרן ונראה דקאי אי"ג נזקין דר' אושעיא כדאיתא בריש מכילתין והיינו ד' שומרים וה' דברים דנזקי אדם ובכל אלו ריבתה התורה בשמירתן דאדם מועד לעולם וחייב אפי' באונס וכן שומרים נמי חייבים בשמירה פחותה ואפי' שומר חנם נמי בעי שמירה מעולה כענין שאמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכה"ג טובא משא"כ בהנך דקחשיב דסגי לה בשמירה פחותה וק"ל:

שם אמר רבה מתני נמי דיקא כו' אין להקשות איך אפשר לומר דעיקר רבותא דמתניתין דבשמירה פחותה סגי והא סתמא קתני נעל כראוי דמשמע טפי שמירה מעולה מ"מ ע"כ דבשמירה פחותה איירי דאי בשמירה מעולה היאך יצאה והזיקה דשמירה מעולה היינו דוקא כל היכא שא"א בשום ענין להזיק כדפרשינן גבי בור דכל היכא דלא טאים לה הוי שמירה פחותה וכדדייקינן נמי לעיל כסהו כראוי היכא נפל ומוקי לה שהתליע מתוכו ואפ"ה הוי שמירה פחותה וק"ל:

בפרש"י בד"ה מדקתני צאן דאין הזיקה אלא בשן ורגל עכ"ל פי' שאין עיקר הזיקה אלא בשן ורגל דהיזק קרן דצאן לא שכיח אבל הזיקה בקרן ודאי חייב דכל מילי איתרבו בקרן בשור שור משבת וכמ"ש לעיל ס"פ הפרה והוא פשוט:

בתוספות בד"ה אילימא בכותל בריא כו' אף על גב דאין דומה שיתחייב בדיני שמים כו' עכ"ל נראה כוונתם כדמסקי לבסוף משום דהסותרו אדרבה מצוה קעביד והא דמסיק בגמ' דאפ"ה חייב בדיני שמים על הבהמה היינו שיש לו לשמור הבהמה כיון שסותר הכותל אבל על הכותל ודאי אין לחייבו כיון שנתכוין להסיר התקלה וק"ל: