דף ביאור
מסכת בבא קמא דף נ״ד עמוד א׳פרק 5 שור שנגח את הפרה
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת בבא קמא דף נ״ד עמוד א׳
מסכת בבא קמא דף נ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 14 קטעים ממוספרים, כ־310 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לשון המקור
״אוֹ״, מִיבְּעֵי לֵיהּ לְחַלֵּק. וְרַבִּי יְהוּדָה – לְחַלֵּק מִ״וְּנָפַל״ נָפְקָא. וְרַבָּנַן – ״וְנָפַל״, טוּבָא מַשְׁמַע.
אֵימָא ״וְנָפַל״ – כָּלַל, ״שׁוֹר וַחֲמוֹר״ – פָּרַט; כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; שׁוֹר וַחֲמוֹר – אִין, מִידֵּי אַחֲרִינָא – לָא!
אָמְרִי: ״בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם״ – חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט; מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – בַּעֲלֵי חַיִּים, אַף כֹּל בַּעֲלֵי חַיִּים.
אִי, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָש, דָּבָר שֶׁנִּבְלָתוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – אַף כׇּל דָּבָר שֶׁנִּבְלָתוֹ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אֲבָל עוֹפוֹת לֹא!
אִם כֵּן, נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא חַד פְּרָטָא! הֵי נִכְתּוֹב? אִי כְּתַב ״שׁוֹר״, הֲוָה אָמֵינָא: קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – אִין, שֶׁאֵינוֹ קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ – לָא. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״חֲמוֹר״, הֲוָה אָמֵינָא: קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה – אִין, שֶׁאֵין קָדוֹשׁ בִּבְכוֹרָה – לָא!
אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ״ – כֹּל דְּבַר מִיתָה.
בֵּין לְרַבָּנַן דְּקָא מְמַעֲטִי לְהוּ לְכֵלִים, וּבֵין לְרַבִּי יְהוּדָה דְּקָא מְרַבֵּי לְהוּ לְכֵלִים – כֵּלִים בְּנֵי מִיתָה נִינְהוּ?! אָמְרִי: שְׁבִירָתָן זוֹ הִיא מִיתָתָן.
וּלְרַב דְּאָמַר: בּוֹר שֶׁחִיְּיבָה עָלָיו תּוֹרָה – לְהֶבְלוֹ וְלֹא לַחֲבָטוֹ; בֵּין לְרַבָּנַן בֵּין לְרַבִּי יְהוּדָה – כֵּלִים בְּנֵי הַבְלָא נִינְהוּ?! אָמְרִי: בְּחַדְתֵי, דְּמִיפַּקְעִי מֵהַבְלָא.
הַאי ״וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין שֶׁנָּפַל לְבוֹר – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַמֵּת יִהְיֶה לוֹ״ – בְּמִי שֶׁהַמֵּת שֶׁלּוֹ, יָצָא זֶה שֶׁאֵין הַמֵּת שֶׁלּוֹ.
אֶלָּא אָמַר קְרָא: ״כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו״ – לְרַבּוֹת כֹּל דְּאִית לֵיהּ בְּעָלִים. אִי הָכִי, אֲפִילּוּ כֵּלִים וְאָדָם נָמֵי!
אָמַר קְרָא: ״שׁוֹר״ – וְלֹא אָדָם, ״חֲמוֹר״ – וְלֹא כֵּלִים. וּלְרַבִּי יְהוּדָה דְּקָא מְרַבֵּי לְהוּ לְכֵלִים, בִּשְׁלָמָא ״שׁוֹר״ – מְמַעֵט בֵּיהּ אָדָם, אֶלָּא ״חֲמוֹר״ מַאי מְמַעֵט בֵּיהּ?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: ״חֲמוֹר״ דְּבוֹר לְרַבִּי יְהוּדָה, וְ״שֶׂה״ דַּאֲבֵידָה לְדִבְרֵי הַכֹּל – קַשְׁיָא.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּיב. מַאי ״שׁוֹר חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן״? אִילֵימָא שׁוֹר שֶׁל חֵרֵשׁ, שׁוֹר שֶׁל שׁוֹטֶה, שׁוֹר שֶׁל קָטָן – הָא שׁוֹר שֶׁל פִּקֵּחַ פָּטוּר?!
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שׁוֹר שֶׁהוּא חֵרֵשׁ, שׁוֹר שֶׁהוּא שׁוֹטֶה, שׁוֹר שֶׁהוּא קָטָן.