מסכת בבא קמא דף י״ח עמוד ב׳

מי שמעת ליה הא לא הוי לה תמות מעולם ואי בצרורות כי אורחיה מוקמת לה ולמפשט דצרורות מגופו משלם דר' אלעזר תיקשי:

אלא אי בעית לאוקמא בצרורות כי אורחייהו ולמפשט בעיא דרבא דמגופו משלם לא תוקמא בצרורות דחד זימנא וכי אורחיה דאם כן דר' אלעזר לא משכחת לה אלא בדשני בצרורות ואייעד שלשה זימני בהכי דהדר הוה ליה כאורחיה ואמרי רבנן חצי נזק כשאר צרורות דמועדין מתחילתן ואפ"ה חצי נזק ותו לא האי נמי דשני ואייעד לא חמור ממועד מתחילתו ואין העדאה לצרורות ששינה בהן ומדקתני מגופו אלמא צרורות כי אורחיה נמי מגופו ורבי אלעזר סבר דצרורות כי אורחייהו כרבנן דפליגי אסומכוס ושני ואייעד נפקא מתולדה דרגל ונעשה תולדה דקרן ויש להן העדאה לשלם נ"ש החצי מגופו דצד תמות במקומה עומדת וחצי מן העלייה. לישנא אחרינא אלא בדאייעד בצרורות כי אורחייהו תלתא זימני ובהא פליגי רבי אלעזר סבר יש העדאה לצרורות כשאר חצי נזקין שבאין על ידי העדאה לכלל נ"ש האי נמי שתחילתו ח"נ כי אייעד תלתא זימני משלם נזק שלם ומגופו אצד תמות כך שמעתי ועיקר אבל קשה לי כיון דמעיקרא הוי אורחיה ואפי' הכי ח"נ משלם מה לי חד זימנא מה לי מאה זימני:

אלא הא דבעי רבא יש העדאה לצרורות כי אורחייהו אם עשאן שלש פעמים מי אמרינן כיון דבזימנא קמייתא משלם חצי נזק כי קרן לקרן מדמינן ליה (ולגיר' קמיית' אלא הא דבעי רבא יש העדאה לצרורות אם שינה בהן ועשה ע"י שינוי ג' פעמים מי אמרינן כיון דשינוי הוא נפקא מדין צרורות דרגל וחל עלייהו דין קרן וכי אייעד משלם נזק שלם וכי גמיר הלכתא אצרורות כי אורחייהו שהן תולדה דרגל גמיר) א"ד כיון דתולדה דרגל היא דהא אורחיה הוא אין להם העדאה דהא מזימנא קמייתא אייעד ליה ואפי' הכי אינו משלם אלא חצי נזק:

אמר לך רבא כי קמבעיא לי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס וכדפרשינן והכא ס"ל דבין רבנן ובין רב אלעזר כסומכוס ובזימנא קמייתא קמיפלגי דקאמר רבי אלעזר נ"ש ורבנן אמרי חצי נזק ובדשני בצרורות כגון שזרק הכלב הגחלת בידו על הגדיש דכיון דלאו הני צרורות כי אורחייהו הוו תולדה דקרן הלכך לרבנן ח"נ ומגופו ור"א כרבי טרפון דמשונה בחצר הניזק משלם נ"ש וניחא ליה לרבא לאוקמינהו לרבנן ורבי אלעזר כסומכוס דאילו לרבנן לא פסיקא ליה לאוקמי להא בצרורות ע"י שינוי דכיון דבכי אורחיה סבירא להו לרבנן דפליגי עליה דסומכוס דח"נ הוא דמשלם ותו לא דלמא בצרורות ע"י שינוי סבירא להו דיש שינוי לרביע נזק וכדבעי רב אשי לקמן יש שינוי לרביע נזק כו':

מהיכא קמייתי ליה רבי טרפון למשונה בחצר הניזק:

מקרן ברה"ר כדמפרש במתניתין הלכך דיו לבא מן הדין להיות כנדון ומה להלן מגופו אף כאן מגופו:

והא רבי טרפון לית ליה דיו דאי אית ליה דיו לא ישלם אלא חצי נזק כקרן ברה"ר:

כי לית ליה דיו היכא דמפריך ק"ו כו' כגון אי הוה אמרינן דיו דלא משלם אלא פלגא מאי אהני לן ק"ו הא מקרא נמי שמעינן דברשות הניזק לא גרע דהא בקרא דנגיחת תם לא כתיב רה"ר אבל היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו כי הכא דאתי ק"ו לנזק שלם ואהני ליה דיו למגופו:

אלא הא דבעי רבא יש העדאה כו' ואע"ג דרבא לא הוה ידע הברייתא מדבעי מגופו משלם מ"מ דייק גמרא דנפשוט מינה תרוייהו ודחי לא נפשוט מינה לא הא ולא הא:

בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס ס"ל והיינו דיחוי דלמעלה ותסברא [אלא שלא האריך למעלה כל כך] וא"ת ולמה דחק לומר כסומכוס ס"ל וי"ל משום דאי כרבנן א"כ תפשוט דאין שינוי לצרורות לרביע נזק ועוד דאי בצרורו' כי אורחייהו יסבור רבי אלעזר ח"נ כרבנן בצרורות ע"י שינוי לא יתחייב נזק שלם אע"ג דסבר כרבי טרפון דליכא ק"ו דכיון דבצרורות שן ורגל בחצר הניזק אין משלם אלא ח"נ גם צרורות דקרן לא ישלם כ"א ח"נ ולא רצה להעמיד כרבנן ובמקום גחלת וכגון דאנחה אנוחי על הגדיש בשינוי דניחא ליה למימר דמשלם ח"נ על כל הגדיש כרבי יוחנן:

היכא דלא מפריך ק"ו אית ליה דיו וא"ת ונימא איפכא ק"ו לשלם מן העלייה ודיו לח"נ וי"ל דהכי שפיר טפי דכי אמר דיו לענין מגופו לא משנינן מח"נ כלל מכמו שהיה אלא שאנו מוסיפין עליו עוד ח"נ אחר אבל אי אמרת דיו לח"נ עקרת ליה לגמרי מח"נ קמא דמפקא ליה מתשלומי גופו ומוקמינן אתשלומי עלייה ובכל צד שאנו יכולין לעקור קל וחומר ולקיים דיו יש לנו לקיים:

ודחי' רב חמא להאי סברא ואמר אימור דשמעת ליה לרב יהודה האי סברא בקרן (ליה) [דשייכא ביה] תמות ומועדות אבל בשן ואש דמועדין מתחילתן הן (אין) [מי] יש בהן צרורות אלא האי כלב כגון דאייעד פי' שעשה זה הכלב ג' פעמים כך נטל חררה והלך ואכלה על גבי הגדיש והדליק הגדיש ור' אלעזר סבר אע"פ שהן כצרורות מועד הוי ורבנן סברי כי האי גוונא לא הוי מועד.

ואמר אלא הא דבעי (רבה) [רבא] יש העדאה לצרורות אי לא כו' אמר לך (רבה) [רבא] כי קמיבעי לי יש העדאה לצרורות אי לא אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס אבל הכא בין רבנן דאמרי חצי נזק ובין ר' אלעזר דאמר נזק שלם כסומכוס סבירא להו דאמר צרורות כי אורחייהו נזק שלם. ומתולדות דקרן מוקמי להו והכא בדשני הכלב ולא אייעד ורבנן כרבנן ור' אלעזר כר"ט דאמר משונה [קרן] בחצר הניזק נזק שלם. ומקשינן עלה אימור דאמר ר' טרפון במשונה נזק שלם מגופו מי שמעת ליה דאמרת ר' אלעזר כר' טרפון.

ומהדרינן אין מהיכא קמייתי לה מקרן ברשות הרבים והכי קאמר ומה קרן שמתחלת חצי נזק חייב במשונה שן ורגל שמתחלתן נזק שלם אינו דין שחייבין במשונה דיו לשן ורגל הבאין מן הדין להיות כקרן הנדון. מה קרן במשונה מגופו משלם אף שן ורגל במשונה מגופו. ומקשי' והא ר' טרפון לית ליה [דיו]. ופרקינן כי לית ליה דיו היכא דמפריך ק"ו כגון שדן זה בנזק שלם וזה בחצי נזק.

וא"ת דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה קרן חצי נזק אף שן ורגל חצי נזק כי עקר הדין שהקרן קל מפני שמשלם חצי נזק ושן ורגל חמורין שמשלמין נזק שלם ואם תעמיד זה חצי וזה חצי אין אחד מהן חמור על חברו ונתפרך הקל וחומר אבל אם תדין דיו לבא מן הדין להיות כנדון לא מיפריך ק"ו אית ליה ולשלם מגופו לא איפריך ק"ו ואסיקנא לשמעתא בתחלת ד' אבות נזיקין הא דבעי (רבה) [רבא] חצי נזק צרורות מגופו משלם או מן העלייה לרב פפא פשיט' ליה דמן העלייה משלם.

גופא בעי (רבה) [רבא] יש העדאה לצרורות אי לא ת"ש הידוס אינו מועד וי"א הרי זה מועד ואוקים הידוס והתיז צרורות ש"מ חלוקה ודחינן לה ואמר לעולם בדלא אייעד ובפלוגתא דסומכוס ורבנן פליגי.

ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה (ר') [רב] יהודה אומר נזק שלם ור' אלעזר אומר חצי נזק מאי לאו דעביד ג' פעמים ובהא קמפלגי ר' יהודה סבר יש העדאה ור' אלעזר סבר אין העדאה ודחינן לא בחדא זימנא ובפלוגתא דסומכוס ורבנן פליגי גללים משונה היא ופרק דדחיק ליה עלמא כלומר היה דחוק ונתזו הגללים בתוך העיסה כגון זה אינו שינוי כדבעי' למימר לקמן היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה וכו'.

ולימא ר' יהודה הלכה כסומכוס ור' אלעזר הלכה כרבנן גללים איצטריכא לה סד"א הואיל ובתר גופא גרירא כי גופא דמיא קמ"ל דכצרורות הן.

ת"ש דתני רמי בר יחזקאל תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית ותקע בו ושברו משלם נזק שלם.

היכי דלא מיפרך ק"ו אית ליה דיו וא"ת אימא איפכא ק"ו לענין עליה ודיו לחצי נזק וי"ל דהכי עדיף טפי דכי אמרינן דיו לענין מגופו לא משנינן חצי נזק מכמות שהי' אלא שאנו מוסיפים עליו עוד חצי נזק אחר אבל אי אמרת דיו לשלם מן העליה חצי נזק הראשון ולשנותו לעליה ולהוציאו מדין גופו נמצאת נעקר חצי נזק לגמרי שהוציאתו מתשלומי גופו והעמידתו על תשלומי עליה ובכל צד שאנו יכולין להעמיד הדיו יש לנו להעמידו לקיימו.

אלא הא דבעיא רבא יש העדאה לצרורות וכו' איכא למידק ומאי קושיא דהא רבא לא ידע להאי ברייתא דאי ידע לה לא הוה מספקא ליה בעיא קמייתא דהא מהכא שמעינן לה דמגופא משלם, וי"ל דה"ק אי איתא להאי אוקמת' אפילו בעיא דאי יש העדאה בצרורות או אין העדאה איכא למיפשט מיהא ואי הוה שמיע' ליה ברייתא לרב' תרוייהו לא הוה פשיט מינה לא הא ולא הא.

הא דבעי רבא יש העדאה או אין העדאה בין בכדרכה בין ע"י שינוי בעי לה ותדע לך מדקא מסיק או דלמא תולדה דרגל היא משמע דבלא שינוי בעי לה דהא תולדות של רגל כאורחייהו הן וכן נמי מדמייתי לה ת"ש מהידוס והידוס כי אורחיה נסיב לה לעיל ובתר הכי מייתי ת"ש מבהמה שהטילה גללים וכי מוקי לה בחדא זמנא אקשינן והא משונה וכן נמי באידך דמייתי מדתני רמי בר יחזקאל ודחי לה בחדא זמנא אקשינן והא משונה ומשמע דאי הוו מוקמי לה בתלתא זמנא לא הוה קשיא מידי דאלמא בעיא דרבא בשנוי היא ולפיכך משמע דבין בהכין ובין בהכין בעי לה.

הא דאמרינן דדחיק ליה עלמא. פרש"י ז"ל שהיתה משלשת ור"ח ז"ל פירש שהי' המקום דחוק וניתזו הגללים לתוך העיסה (כגון) [כעין] דבעינן למימר לקמן (בבא קמא יט, א) היתה מהלכת במקום שאי אפשר לה ואינו שינוי.

ואמר רב יוסף אמרי בי רב וכו' מאי לאו בהא קמיפלגי וא"ת וכי אמרה ביה רב דהיינו רב הונא או רב המנונא היכי פליגי אברייתא וי"ל דאמרי בי רב משמיה דרב אמרי לה ורב תנא הוא ופליג.

צרורות כבר ביארנו שהם תולדה של רגל לשלם מן העליה וליפטר ברשות הרבים מעתה אין בהם העדה שאע"פ שהתיזה כמה פעמים אינה אלא בחצי נזק שאין העדה אלא במכוין להזיק והוא הקרן ותולדותיו וכן אם התיזה צרור על ידי שנוי אין אומרים שהשנוי ישנה את הדין מחצי נזק לרביע נזק כדין שנויין שמביאין דין נזק שלם לחצי נזק אלא שכל שהם צרורות כדרכם משלמין חצי נזק מתורת צרורות מן העליה ובחצר הנזק וכל שיש בהם שנוי משלמין חצי נזק מדין קרן מגופו ואף ברשות הרבים וגדולי המחברים נראה שנסתפקו בפסק זה אם יש שנוי אם לאו ומעמידין את התשלומין ברביע נזק ואם תפש הרביע האחר שאין מוציאין מידו ואין דבריהם נראין:

בהמה שהטילה גללים לעיסה אם היה המקום דחוק לה עד שהיא מוכרחת בכך הרי זה בדין צרורות ומשלמת חצי נזק מן העליה ופטורה ברשות הרבים ואין בה העדה ואם אין מקומה דחוק משונה הוא והרי הוא תולדה של קרן ומשלמת חצי נזק מגופה וחייבת ברשות הרבים ויש בה העדה:

תרנגול שהוציא ראשו לאויר כלי ותקע בו ושברו מכח הצוחה וכן בדרך זה סוס שצנף וחמור שנער ונבקע הכלי לקולם אם הוא בכלי אוכלין הראויים להם הרי זה דרכם ומשלמין חצי נזק מדין צרורות ואם אין שם אוכלין הראויים להם הרי זה משונה ומשלמין אותו חצי נזק מדין קרן וחייבין ברשות הרבים ומשתלמין מגופם ויש בהם העדה וחכמי הדורות שלפנינו פירשו בכל אלו שאם אין שם אוכלין שאין משלמין אלא רביע נזק ואם תפש הרביע האחר שאין מוציאין מידו וכל זה מפני שנסתפק להם אם יש שנוי בצרורות אם לאו ואין דבריהם נראין לי שהרי כל אותן השאלות כלן סובבות אם הצרורות מתולדת קרן או מתולדת רגל ומאחר שנתברר שתולדת רגל הן אין לנו בהן לא העדה ולא שנוי:

רש"י ד"ה דדחיק ליה עלמא וכו' ואי קשיא דרבי אליעזר אדרבי אליעזר וכו' בפלוגתא דרבי טרפון ורבנן ובמקום גחלת וכו'. רוצה לומר דלא פליגי רבנן ורבי אליעזר בכל הגדיש ומטעם צרורות אלא במקום הגחלת לחוד הוא דפליגי ובאנחה כלב בשינוי ולא באדיי אדויי דהוה צרורות כדלקמן אלא דמנחה בשינוי דלא הוי צרורות דרבנן מחייבי ליה ח"נ מדין קרן ור"א נזק שלם משום דס"ל כרבי טרפון דקרן ברשות הניזק משלם נזק שלם אבל בצרורות תרוייהו ר"א ורבנן כרבנן דסומכוס סבירא להו דלא מחייבי ליה כי אם ח"נ:

תוס' ד"ה בין לרבנן בין לר' אליעזר וכו' ולא רצה להעמיד כרבנן ובמקום גחלת וכגון דאנחי אנוחי בשינוי ר"ל דהוי קרן דברשות הרבים משלם ח"נ וברשות הניזק ס"ל לר' אליעזר כר' טרפון דמשלם נ"ש מק"ו דשן ורגל דהא אי הוה אנחי כאורחיה על הגדיש היה חייב נ"ש על מקום גחלת וברשות הרבים היה פטור והשתא דאנחיה בשינוי דהוי קרן ילפינן שפיר דברשות הניזק לחייב נזק שלם ולא איירי כלל ר' אליעזר ורבנן בצרורות דלא איירי אלא במקום גחלת ובלאו אדייה אדויי דלא הוי שם צרורות ובשאר הגדיש לא איירי כלל דיכול להיות דתרוייהו ס"ל דפטור לגמרי כר"ל דלקמן פליג אר' יוחנן:

אבל הכא בין רבנן בין רבי אלעזר כסומכוס סבירא להו אין להביא ראייה מכאן למה שפירשו התוספות לעיל דבתרווייהו קא מיבעיא ליה דהיינו בצרורות כי אורחייהו ובצרורות על ידי שינוי דאילו בכי אורחייהו דוקא מיבעיא ליה לוקי פלוגתייהו דרבי אלעזר ורבנן בצרורות על ידי שנוי ורבא לא קא מיבעיא ליה אלא בצרורות כי אורחייהו אלא ודאי מדלא מוקי הכי שמע מינה רבא בתרווייהו מיבעיא ליה דאם כן אז צריך אתה לומר שרבא כמו כן קא מיבעיא ליה אליבא דרבי אלעזר ורבנן גם בצרורות על ידי שנוי ואם כן תפשוט דאין שנוי לרביע נזק מדרבי אלעזר דאי יש שנוי איך יבוא על ידי העדאה מרביע נזק לנזק שלם. אבל קשה נימא דמיבעיא ליה לרבא אליבא דרבנן דרבי אלעזר והכי קא מיבעיא ליה יש העדאה לצרורות על ידי שנוי דבלא העדאה חייב רביע נזק ועל ידי העדאה חייב חצי נזק או דילמא אין העדאה דאפילו בלא העדאה חייב חצי נזק ואז אינו קשה תפשוט דאין שנוי. יש לומר כיון דרבי אלעזר ורבנן סבירי להו כרבנן דסומכוס דצרורות כי אורחייהו משלם חצי נזק אי אפשר לומר דמספקא ליה לרבא אליבא דרבנן דרבי אלעזר אם יש שנוי או אין שנוי ופשיטא אליבא דרבי אלעזר דאין שנוי דכיון דיש העדאה וחייב נזק שלם אם כן אין שנוי דאי יש שנוי איך יבא מרביע נזק לנזק שלם על ידי העדאה. וא"ת נוכיח דמגופו משלם דאי מן העלייה אם כן נילף צרורות על ידי שנוי דמשלם מן העלייה מקל וחומר ומה צרורות כי אורחייהו שפטורין ברשות הרבים חייבין חצי נזק ברשות הניזק מן העלייה צרורות על ידי שנוי שחייבין ברשות הרבים אינו דין שחייבין חצי נזק ברשות הניזק מן העלייה. ויש לומר דאיכא למימר קרן יוכיח דחייב ברשות הרבים ואינו חייב אלא מגופו. גליון. הקשו בתוספות דלמה דחק לומר כסומכוס סבירא ליה אפילו כרבנן מתוקמא שפיר דקסבר רבי אלעזר כרבי טרפון. ותירצו בתוספות דאם כן תפשוט דאין שנוי. והקשה הרא"ש ז"ל על התירוץ דאין הכי נמי דתפשוט דהא שקיל וטרי לאוקמי בעיא דיש העדאה ורבא באם תמצא לומר דאין שנוי קא בעי לה כדלקמן. ותירצו בגליונות דמשום דקתני בפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן ותני עלה מגופו משלם משום הכי לא מוקי לה כרבנן דסומכוס דלא מכרחא מילתא דרבנן דסומכום מגופו משלם סבירי להו דכיון דסברי אין שנוי דהא בהכי שייכא בעיא דהעדאה איכא למימר דסבירי להו דמשלם מן העלייה. ע"כ. אבל קשה נימא לעולם כרבנן סבירי להו וכי תימא תפשוט דאין שנוי לרבנן איכא למימר דרב אשי מסופק אליבא דרבנן דאפילו יש שנוי דילמא הא דקאמרי חצי נזק היינו משום קל וחומר ומה צרורות כי אורחייהו שפטורין ברשות הרבים חייבין חצי נזק ברשות הניזק צרורות על ידי שינוי שחייבין ברשות הרבים רביע נזק אינו דין דחייבין חצי נזק ברשות הניזק. וי"ל דליכא למימר הכי דאם כן לא תמצא שנוי רביע נזק דאי ברשות הרבים לעולם פטור כדאמר רבי ירמיה לקמן וברשות הניזק לעולם משלם נזק שלם. מיהו אם נימא דבעיא דרבי ירמיה דלקמן בכי אורחיה דוקא קא מיבעיא ליה קשה. ותירץ ה"ר ישראל ז"ל דאם כלהו כרבנן ויש שנוי לרביע נזק אם כן לרבי אלעזר דסבירא ליה חייב נזק שלם היינו משום דהקל וחומר מעלהו מרביע נזק לנזק שלם ואם כן מסברא נפשוט דיש העדאה דכי היכי דחצר הניזק חשיב להעלותו מרביע נזק לנזק שלם הכי נמי העדאה תיהני להעלותו מרביע נזק לנזק שלם דלא גריע מחצר הניזק. ועוד יש לומר דאי מקל וחומר אתה רוצה ללמוד חצי נזק אליבא דרבנן וכרבי טרפון אם כן תעלה אותו לנזק שלם מרביע נזק אם יש שנוי ונעשה קל וחומר משן ורגל עצמן ומה שן ורגל שפטורין ברשות הרבים חייבין נזק שלם ברשות הניזק צרורות שעל ידי שנוי שחייבין ברשות הרבים רביע נזק אינו דין שיתחייבו נזק שלם ברשות הניזק. ומיהו איכא למימר דיו חצי נזק ברשות הרבים ואהני קל וחומר לרביע נזק ודיו לחצי נזק ויתחייב שלשה רבעים ואם כן לא תוכל להעלותו לנזק שלם ומשום הכי לא מחייבי רבנן נזק שלם. וכי תימא ליחייבו שלשה רבעים לאו קושיא היא דאם כן לרבי טרפון יעשה כך ויאמר דיו ויהיה שלושה רבעים ולמה אמר נזק שלם אלא מאי אית לך למימר דאין לנו לומר פרעון חדש כי לא מצינו אלא נזק שלם וחצי נזק ורביע נזק והכי נמי לרבנן לנזק שלם לא נוכל להעלותו כדכתיבנא ולחייבו שלושה רבעים אי אפשר הילכך מוקמינן ליה אחצי נזק. ועוד נראה דלא אמרינן קל וחומר להעלותו מרביע נזק לנזק שלם דאם כן נימא כולהו כרבנן ולא תפשוט דאין שנוי דרב אסי מספקא ליה אליבא דרבי אלעזר ומסופק אם יש שנוי וחייב רביע נזק ומקל וחומר מעלינן ליה לנזק שלם ברשות הניזק או אין שנוי וחייב חצי נזק ומקל וחומר מעלינן ליה לנזק שלם ברשות הניזק. מיהו הא לאו קושיא היא דלא מסתבר לי למימר דפשיטא ליה לרב אשי אליבא דרבנן דאין שנוי ומספקא ליה אליבא דרבי אלעזר. ע"כ מתלמידי ה"ר ישראל ז"ל.

עוד כתבו בתוספות ועוד דאי בצרורות כי אורחייהו יסבור רבי אלעזר חצי נזק כרבנן בצרורות על ידי שנוי וכו'. וכן כתב ריב"א וזה לשונו להכי לא מצי לאוקמה כרבנן דפליגי עליה דסומכוס דמחייבי כי אורחייהו חצי נזק דאם כן מנא ליה לרבי אלעזר אליבא דרבי טרפון דצרורות על ידי שנוי בחצר הניזק נזק שלם דאי מקל וחומר שן ורגל דיין בצרורות דשן ורגל דאף כי אורחיה לא משלמי אלא חצי נזק וכי דיינינן קל וחומר לחייב קרן בחצר הניזק נזק שלם היינו משום מכח קל וחומר חשבינן ליה כאלו הוי אורחיה אבל בצרורות על ידי שנוי אפילו כי עבדינן להו כאלו הוי אורחיה מכח קל וחומר לא משלמי נזק שלם לרבנן דהא אף כי אורחייהו חצי נזק הוא דמשלמי. ה"ר ישעיה ז"ל. וא"ת והשתא נמי כי מוקמינן להו כסומכוס היכי עבדינן קל וחומר בצרורות על ידי שנוי לחיוביה נזק שלם דהא לבעיא דרבי ירמיה צרורות על ידי שנוי פטורים ברשות הרבים ותו ליכא קל וחומר. וי"ל דאם כולי עלמא סוברים כסומכוס אז ודאי הוו כי גופו ואם כן צרורות על ידי שנוי ודאי חייבים ברשות הרבים ובעיא דרבי ירמיה אליבא דרבנן. וא"ת אמאי לא דחו התוספות דאי מוקמינן כרבנן ליכא קל וחומר כיון דסבירא ליה לרבי ירמיה דצרורות על ידי שנוי פטורין ברשות הרבים ושמא לא גרסי התוספות לקמן בעטה והתיזה. תלמידי ה"ר ישראל ז"ל. וזה לשון רבינו ישעיה ז"ל ובאחד המפרשים פירש דלהכי לא אוקמה לברייתא כרבנן וסבירא ליה לרבי אלעזר ורבנן דצרורות כי אורחייהו חצי נזק דאם כן לא הוה מצי לאוקומי לרבי אלעזר כרבי טרפון לומר דצרורות בשנוי בחצר הניזק נזק שלם משלמת דמהיכא נפקא לן דקרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מקל וחומר דשן ורגל ומכח דקרן חייבת ברשות הרבים חצי נזק ואם כן תפשוט בעיין דלקמן דבעי תלמודא אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס היתה מהלכת ברשות הרבים ובעטה והתיזה צרורות אי מיפטרא ברשות הרבים תפשוט מהכא דמחייבא ומשום הכי לא מוקי פלוגתייהו דהכא דרבי אלעזר ורבנן כרבנן דסומכוס אלא כסומכוס ולא מפשטא ההיא בעיין דרבנן היא. אמנם דקדוק זה שדקדק הקונטרס היינו לפי הספרים דגרסי בבעיא דלקמן בעטה והתיזה ויש ספרים דלא גרסי ליה. ע"כ. עוד תירצו תלמידי ה"ר ישראל ז"ל דלהכי לא דחו התוספות דליכא קל וחומר כיון דצרורות על ידי שנוי פטורים ברשות הרבים דסוף סוף איכא קל וחומר ומה שן ורגל דפטורין ברשות הרבים צרורות שלהן חייבין ברשות הניזק נזק שלם קרן דחייב ברשות הרבים צרורות שלהן אינו דין שיהו חייבין ברשות הניזק נזק שלם. מיהו איכא למיפרך מה לשן ורגל שמשלמין מן העלייה להכי דין הוא שצרורות שלהן ישלמו נזק שלם ברשות הניזק אף על פי שמכח דיו הוא מה שאינו משלם מן העלייה קרן מכל מקום חשיבא פירכא. עד כאן.

ותלמיד ה"ר פרץ ז"ל כתב וז"ל ויש מתרצים לעיקר קושיין דאמאי לא אוקמה כרבנן דהכי קאמר דאפילו אי כסומכוס סבירא להו מיתוקמא שפיר וכגון דשני וכו'. ודוחק דלישנא משמע דדוקא קאמר. ויש מתרצים דלא מתוקמא נזק שלם לרבי טרפון לרבנן דסומכוס דהא פשטינן לקמן לרבנן דחצי נזק דצרורות פטור לרבנן ברשות הרבים ואם כן ותו ליכא למידן קל וחומר כרבי טרפון מחצי נזק דחייב ברשות הרבים בצרורות דהא ליתא כדפרישית. וגם זה לא נהירא דהא פירשו בתוספות לקמן דהיינו דוקא בצרורות כאורחיה התם פשיטנא דפטור אבל בשנוי חייב לעולם ברשות הרבים אפילו לרבנן דסומכוס. ויש מתרצים דמכל מקום לא מיתוקמא קל וחומר דרבי טרפון לרבנן דהא דיינינן קל וחומר מרגל דפטור ברשות הרבים וברשות הניזק נזק שלם והא ליכא למילף צרורות דשנוי מרגל דהתם גופו והכא כחו בעלמא ואי מצרורות כי אורחיה נילף קל וחומר לצרורות על ידי שנוי אמרינן דיו דהתם ליכא כי אם חצי נזק גם בחצר הניזק לרבנן וכרבי טרפון. וגם זה לא נהירא דשפיר ילפינן מרגל גופיה דהא אסיקנא דכחו כגופו דמי אלא הילכתא גמירי לה. ויש לומר כיון דלרבנן צרורות כאורחייהו דהוו תולדה דרגל חצי נזק הוא דאיכא בחצר הניזק אין להעדיף צרורות על ידי שנוי בחצר הניזק מכח שום קל וחומר טפי מבצרורות כי אורחיה דלא ליהוי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. וקשה דהא טעמא אית בה דגבי כי אורחיה ליכא למילף מקל וחומר דהא ברשות הרבים פטירי אבל על ידי שנוי דחייב ברשות הרבים איכא למילף מכח קל וחומר. ויש מתרצים עוד דכי היכי דאין דנין קל וחומר מהלכה כדאיתא פרק רבי אליעזר דמילה הכי לא דיינינן קל וחומר להלכה למילף הלכה מעלמא מקל וחומר. וגם זה קשה דהא רבי אליעזר הוא דאית ליה אין דנין קל וחומר מהלכה אבל רבי עקיבא דן קל וחומר מהלכה גבי רביעית דם מן המת כדפר"ש פרק רבי אליעזר דמילה ואין כולה סוגיא כרבי אליעזר. ועוד קשה לכולהו פירושי דהא לעיל בסוגיא לשיטתיה קמייתא דדחי ומוקי לה כדשני ורבי אלעזר כרבי טרפון אמאי לא קאמר דכסומכוס סבירא להו כדקאמר השתא. ובתוספות דחקו לתרץ דשינוייא דהכא היינו שינוייא דלעיל אלא דלעיל קצר בו וחוזר ומפרש הכא באריכות וכל זה דוחק. לכך נראה דדוקא השתא דבעי לאוקומי בעיא דרבא דיש העדאה ואין העדאה הוצרך לומר דכסומכוס סבירי להו כדי לחיובינהו נזק שלם לרבי אלעזר משום דסבר כרבי טרפון ולא הוה מתוקם לרבנן דסומכוס כרבי טרפון דכיון דלרבנן שמא אין העדאה דלא מחייב נזק שלם בשביל העדאה שמא אין הכי נמי דליכא לחיובינהו נזק שלם בחדא זימנא בחצר הניזק לרבי טרפון. וכי תימא היא גופה מנלן דהא בהא תליא והלא רבי טרפון בא מכח קל וחומר ומי יכול לבטל אותו קל וחומר. וי"ל משום דמוכח לקמן דבעיא דרבא דיש העדאה או אין העדאה שהוא מסופק דשמא אין העדאה היינו משום דאף על גב דמסתברא דיש העדאה מידי דהוה אחצי נזק דקרן מכל מקום כיון דחצי נזק הלכתא גמירי לה אף על גב דכחו כגופו דמי והוא ממש רגל וראוי לחייבו נזק שלם אפילו הכי הילכתא גמירי לה ואין בהם כי אם חצי נזק ואפקיה רחמנא על ידי הלכתא מדין נזק שלם דרגל כמו כן אפקיה הלכתא מדין נזק שלם דהעדאה דכך נשנית הלכה שלא להוסיף על החצי נזק הלכך מהאי טעמא גופיה ליכא לחיובי נזק שלם לרבי טרפון בחצר הניזק דאף על גב דאיכא קל וחומר הא חצי נזק הוא דגמירי בלי תוספת כלל. והשתא ניחא הא דהוצרך לומר השתא שהזכיר בעיא דרבא בהעדאה כסומכוס ולא כרבנן כדפרישית. וניחא נמי דשנויא קמא דהוה משני מעיקרא כרבי טרפון לא הוצרך לומר כסומכוס דאז מתוקמא דרבי טרפון אפילו כרבנן דסומכוס משום דבשינויא קמא דהוה משני מעיקרא אכתי לא אייתי בעיא דרבא דיש העדאה ואיכא למימר דיש העדאה דכך הוא מתוך הסברא כמו חצי נזק דקרן וכיון דאתי לכלל נזק שלם על ידי העדאה כמו כן אתי שפיר לכלל נזק שלם בחצר הניזק לרבי טרפון אפילו בחדא זימנא שניתנה הלכה להוסיף ולהביא לכלל נזק שלם מתוך הסברא כמו בעלמא כך נראה למורי שיחיה. ובהכי ניחא קושיא אחרת שמקשין מאי קאמר תפשוט הא דבעי רבא יש העדאה והלא להאי שנויא דאמרינן כגון דאייעד איפשיטא ליה בעיא דרבא. ואם כן צריך לומר על כרחך דרבא לא הוה ידע להך ברייתא דתני עלה מגופו כדדחי לה מעיקרא או לדחותה כדשני ולא אייעד ומה לי חדא בעיא ומה לי תרי בעיי הא משום דלא הוה ידע לה רבא או משום הוה דחי לה כדשני לכך איבעיא ליה בעיא דמגופו וכיון שכן תרווייהו לא מיפשטא בין בעיא דמגופו בין בעיא דהעדאה. ולמאי דפרישית ניחא דההוא דרבי טרפון תליא בבעיא דהעדאה כדפרישית הילכך אין לומר דהוה ידע לה רבא והוא דחי לה כדשני מכח בעיא דרבא דמגופו ומשום דאוקמא כרבי טרפון בשנויא קמא פריך שפיר תפשוט בעיא דיש העדאה משום דבשנויא קמא שני סתמא כדשני וכרבי טרפון דהוה משמע דאף לרבנן דסומכוס איתא לדרבי טרפון אם כן פשיטנא מיניה דיש העדאה דהא בהא תליא כדפרישית. ואם תאמר והלא תלמודא קאמר תפשוט אי לרבי אלעזר דיש העדאה אי לרבנן דאין העדאה דמשמע דלא קאי רק אההוא שינויא דאייעד ולא אשינויא דהוה דחי מעיקרא בדשני ולא אייעד. וי"ל דלא חש התלמוד רק להזכיר תפשוט בעיא דהעדאה דלכל הפחות תפשוט דתנאי היא לשינויא דאייעד ולחכימא ברמיזה די דכל שכן לדיחוייא דשני ולא אייעד דמוקי רבי אלעזר כרבי טרפון דתפשוט דיש העדאה לכולי עלמא גם לתנא קמא דרבי אלעזר דאמר חצי נזק דהא על כרחך לא פליג תנא קמא ואמר חצי נזק אלא משום דסבור כרבנן דרבי טרפון דלית להו נזק שלם למשונה בחצר הניזק הא לרבי טרפון מתוקמא שפיר נזק שלם בחצר הניזק בדשני שמע מינה דיש העדאה לרבנן דסומכוס דהא בהא תליא כדפרישית. וא"ת התינח לפירוש הקונטרס דבעיא דהעדאה ואין העדאה בצרורות על ידי שנוי והילכך פשטינן בעיא דהעדאה מדרבי טרפון בחצר הניזק בדשני אבל לפירוש התוספות דבעיא דרבא דהעדאה הויא בצרורות כי אורחיה וכן הוא דגריס דאייעד בלא שני השתא מה ענין זה לזה. ויש לומר דמוכחת הסוגיא גם לפירוש התוספות דמוקי אבעיא דרבא דהעדאה בכי אורחיה דהכי נמי הויא בעיא העדאה גם בצרורות על ידי שנוי ובתרווייהו מיבעיא ליה לרבא אם יש העדאה או אין העדאה. כך נראה למורי שיחיה. עוד כתב וז"ל ובדשני ולא אייעד. היינו שינויא דשני לעיל דשני בהאי גהלת ורבי אלעזר סבר לה כרבי טרפון אלא דלעיל לא מסיימינן בה דבין לרבנן ובין לרבי אלעזר כסומכוס סבירא להו כדפרישית לעיל אבל השתא במסקנא דשמעתא בעי תלמודא לאדוחי לההוא שינויא דלא ליהוי שינויא דחיקא דהא ודאי מאי דקתני ועל הגדיש משלם חצי נזק לא משמע דעל מקום גחלת בלבד קאמר משום הכי קאמר כסומכוס סבירא להו ועל כוליה גדיש קאמר רבי אלעזר דמשלם נזק שלם. והא דמוקמינן בין רבנן ובין רבי אלעזר כסומכוס ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן קא מיפלגי ולא אמרינן בין רבנן ובין רבי אלעזר כרבי טרפון ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי דרבנן אמרי חצי נזק כרבנן דסומכוס ורבי אלעזר דאמר נזק שלם כסומכוס וכרבי טרפון. דאם כן תפשוט מדרבנן אין שינוי לצרורות לרביע נזק. וכי תימא רב אשי דמספקא ליה יש שינוי לצרורות או אין שינוי לצרורות מוקי לה לפלוגתייהו דרבנן ורבי אלעזר כגון דאייעד וביש העדאה לצרורות קא מיפלגי לא מצית אמרת הכי דאם כן תפשוט מדרבי אלעזר דאמר יש העדאה לצרורות דאין שנוי לצרורות דהכי מוכח לקמן דאי יש העדאה לצרורות ודאי דאין שנוי לצרורות. ועוד דקיימא לן דחצי נזק צרורות מן העלייה משלם כרב פפא דסבירא ליה הכי בריש מכילתין הלכך מיבעי לן לאוקמה לפלוגתא דרבי אלעזר ורבנן כדשני בגחלת דהא תני עלה מגופו על כרחך כסומכוס סבירא ליה דאי סבירא להו כרבנן דסומכוס ומשום הכי קאמרי חצי נזק אם כן תפשוט דאין שנוי לצרורות. עד כאן. וזה לשון הראב"ד ז"ל אמר לך רבא כי איבעיא לי לדידי אליבא דרבנן דפליגי עליה דסומכוס ובצרורות כי אורחייהו והכא בדשני בהו בצרורות ולא אייעד ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן וכדאמרינן מעיקרא. ולהאי אוקמתא מיחזי לרבא דאין שנוי בצרורות לרביע נזק סבירא ליה ולהכי קאמר לקמן רבא באם תמצא לומר מיבעיא ליה אם תמצא לומר אין שנוי יש העדאה או אין העדאה. ומה שפירשתי דבשני בצרורות קאמר ולא פירשתי בדשני בגופה כגון שדחפה ברגלו ממקום למקום ושורפת מקום הנחתה מפני שראיתי מה שאמר דהכא בין לרבנן בין לרבי אלעזר כסומכוס סבירי להו ובדשני ולא אייעד ואי בדשני בגופו קאמר שלא על ידי צרורות למה לי למימר הכי. ולפיכך פירשתי דבשני בצרורות קאמר דכי אורחייהו נזק שלם משלם דכסומכוס סבירא להו והיכא דשני ודאי קאי אחצי נזק. והוה נמי מצי למימר בדשני ואייעד ורבנן סבירא להו יש שנוי לצרורות לרביע נזק והיכא דאייעד קאי אחצי נזק ומגופו דכל חצי נזק משונה ומגופו ורבי אלעזר סבר אין שנוי לצרורות לרביע נזק והיכא דאייעד קאי אנזק שלם וכי קתני מגופו אצד תמות כרבי יהודה ולעולם כרבנן סבירא להו צרורות כאורחייהו חצי נזק. ולאו מילתא היא דאם כן פשיטא ליה דלתרווייהו אין העדאה לצרורות כי אורחייהו סבירא להו דאפילו לרבי אלעזר על ידי שנוי הוא דקא מייעד להו אבל כי אורחייהו לא. אי נמי דלרבנן ודאי פשיטא להו דאין העדאה שהרי יש שנוי לרביע נזק ושלושה דינים אלו לא מצינו אותם במקום אחד ולרבי אלעזר פשיטא ליה דיש העדאה לצרורות כי אורחייהו דאי לצרורות על ידי שנוי יש לנזק שלם העדאה כל שכן שלא על ידי שנוי. מיהו הא קשיא לי מאי טעמא אוקמה בצרורות על ידי שנוי וכסומכוס לוקמה בדשני בגופיה ובפלוגתא דרבי טרפון ורבנן ולעולם כרבנן סבירא להו אלא משום דקיימא לן כרבי יוחנן דאמר על כל הגדיש חצי נזק משום דהוו חיצי כלב והיינו צרורות. ואף על גב דרבי יוחנן מוקים לה דאנחה אנוחי ועל חררה ועל מקום גחלת נזק שלם ועל גדיש כוליה חצי נזק משום צרורות כי אורחייהו ורבא אמר על ידי שנוי אפילו הכי מצרורות לא מפקינן לה. ע"כ.

היכא דלא מיפריך קל וחומר אית ליה דיו וא"ת ונימא איפכא וכו' ככתוב בתוספות עד סוף הדיבור. ועוד יש לומר דיש לנו להשוותו למלמד לענין התשלומין והיינו לענין דמשלם מגופו דדמי לתשלומי קרן אבל אם משלם מן העלייה אם לא ישוה לו לענין התשלומין רק לענין שאינו משלם נזק שלם ואין השוואה כל כך. תלמיד הר"ר פרץ ז"ל. והר"ש ז"ל תירץ בשם הרי"ך דאיפכא ליכא למימר דכל דיו שאתה דן תחילה להחמיר וסופו להקל אינו דיו דפעמים דגופו מספיק היטב לתשלומי חצי נזק ואי אמרת דאהני קל וחומר לשלם מעלייה אם כן זימנין דיהיב ליה סובין ולא יפרע לו מגופו. ע"כ.

בעי רבא יש העדאה לצרורות וכו' לקרן מדמינן לה. פירוש בצרורות על ידי שנוי ניחא וגם כי אורחיה יש לדמותו לקרן כיון שהוא שוה לו לענין חצי נזק או דילמא תולדה דרגל היא. לכאורה הכי פירושו וכיון דתולדה דרגל היא אם כן אין העדאה לצרורות כמו שאין העדאה ברגל. וקשה דמי דמי ברגל ודאי אין העדאה לפי שבפעם ראשונה יש ברגל נזק שלם וטפי מנזק שלם ליכא למימר אבל בצרורות דחצי נזק הוא דאיכא אימא שיש העדאה להביאו לנזק שלם. לכן נראה דהכי פירושו או דילמא תולדה דרגל פירוש דהוי אורחיה ואפילו בפעם ראשונה הוא ראוי לחייבו נזק שלם כמו ברגל גופיה דמועד מתחילתו הוא דהא כחו כגופו דמי ואפילו הכי אתאי הלכתא וגרעתיה לחצי נזק ואפקיה מנזק שלם דרגל הכי נמי נימא דאפקיה הלכתא מנזק שלם בהעדאה דגזרת הכתוב דעליו אין להוסיף ומינה נשמע לנזק שלם דרבי טרפון כדפירשתי לעיל. וא"ת התינח בצרורות כי אורחייהו שייך האי טעמא דפרישנא אבל על ידי שנוי מאי איכא למימר דהא בעיא על ידי שנוי כדפירשתי לעיל. וי"ל דמכל מקום קאמר דהא בהא תליא דכיון דרגל תולדותיהן מועדין מתחילתן כמו במשונה בג' פעמים ואפילו הכי אפקיה הלכתא מדין העדאה דרגל מתחילתו הכי נמי אפקיה מדין העדאה דקרן דג' פעמים דהא ניתנה הלכה שלא להוסיף על חצי הנזק בצרורות בשביל שום העדאה. כך נראה למורי שיחיה. תלמיד הר"פ ז"ל.

לקרן מדמינן ליה וכו' פירש רש"י ז"ל הואיל ומשונה וחצי נזק הוא דמשלם כי קרן או דילמא תולדה דרגל הוא דהא אורחיה הוא והיזקו מצוי וכו'. אין לשון זה מיושב הא דקאמר הואיל ומשונה הוא ובתר הכי קאמר תולדה דרגל הוא דהא אורחיה הוא והיזקו מצוי. ואפשר שרצונו לומר משונה הוא לדין זה שאינו משלם אלא חצי נזק. הרא"ש ז"ל.

בפרש"י בד"ה אלא אי בעית לאוקמי בצרורו' כי אורחייהו ולמפשט בעיא דרבא וכו' מה שיש לדקדק בזה דמאי דס"ד כלל לפשוט הבעיא כיון דכבר דחי לעיל דאיכא לאוקמי כדמשני ובדר"ט פליגי דאע"ג שנדחה הותסברא גוף התי' במקומו עומד ויתבאר בסמוך ע"ש:

בא"ד ומדקתני צרורות מגופו אלמא צרורות כי אורחא נמי מגופו וכו' עכ"ל יש לדקדק מה ראה רש"י לפרש בפשיטות להוכיח מכאן דצרורות כי אורחא מגופו דלמא שאני הכא שהוא ע"י שינוי והוי תולדה דקרן לכך משלם מגופו כדדחי הש"ס לעיל ואי משום דאיירי בדאייעד מה לנו בכך כיון דאליבא דרבנן קיימינן ולדידהו ס"ל דאין העדאה לצרורות וא"כ כמו שאין מועיל העדאה לענין נזק שלם אלא דינו כתם לכך משלם נמי מגופו וכמ"ש התו' אבל באמת לשון רש"י מדוקדק היטב לפי שיטתו שמפ' עכשיו דהא דס"ל לרבנן אין העדאה לצרורות היינו ע"י שינוי וא"כ צריך ליתן טעם למה באמת נשתנה נזק זה מכל נזקין דלאו אורחייהו שמצינו בהם העדאה א"ו דלפ"ז הסברא היא כך שאין ההעדאה מועלת כלל בענין הנזק אלא לענין שחזר השינוי להיות אורחא בכך כמו בקרן דכיון דאייעד נעשה אורחא וכל אורח' משלם נ"ש משא"כ בצרורו' דהלכתא גמירי לה דאע"ג דהוי אורחא אינה משלמת אלא ח"נ וא"כ היכא דשני ואייעד אף אם נאמר דחזר השינוי להיות אורחיה מ"מ צרורות מיקרי ומשלם ח"נ אבל לענין לשלם מעליה דייק רש"י שפיר דאי ס"ד דצרורו' כי אורחא משלם מעליה אף בדשני ואייעד ודאי שאין שום סברא לומר שלא תועיל ההעדאה לענין זה דכיון שנסתלק השינוי ונעשה אורחא למה משלם מגופו א"ו דצרורות כי אורחא נמי משלמת מגופו וא"כ תפשט האיבעיא ואף שהדברים האלה הם פשוטים ממש בל' רש"י הוצרכתי להאריך דלפ"ז דברי תוס' תמוהי' שהק' על רש"י בזה ודו"ק:

בגמרא אלא הא דבעי רבא ובו' גם כאן יש להקשות מאי מקשי דהא שפיר אבעיא לרבא כיון דיש לדחות כל זה כדדחי הש"ס לעיל דפליגי בדר"ט ורבנן וכ"כ רש"י עצמו לעיל דלא דחי הש"ס אלא הותסברא אבל גוף התירוץ דיש לדחות פשיטת האיבעי במקומה עומד וא"כ איך רוצה לפשוט האיבעיא שניה ועוד דאף לפי מ"ש רש"י למטה בסמוך דלא ניחא לן לפרש בדשני וכר"ט דאפשר דס"ל יש שינוי לרביע נזק כדבעי רב אשי לקמן וא"כ אפשר דמשום הכי רוצה הש"ס לדחות לגמרי התי' דלגגיל דבר"ט פליגי ובדשני דהא ודאי לא שייך הכא לפרש כן דהא אף למאי דמשני עכשיו דאיירי בדשני ואייעד ע"כ ג"כ לומר דס"ל דאין שינוי לרביע נזק וא"כ שפיר מצינו לאוקמא נמי בדשני גרידא ובדר"ט פליגי והדרא קושיא לדוכתיה:

עוד בגמרא אמר לך רבא כי מיבעיא לי וכו' אבל הכא בין רבנן ובין ר"א כסומכוס ס"ל וכו'. הסוגיא בכאן תמוה כיון שעתה חוזר לתירוץ הראשון שזהו ממש אוקימתת הותסברא כמ"ש רש"י ותוס' א"כ למה שינה לומר דאתי' כסומכוס כיון דאתיא שפיך אפילו לרבנן דסומכוס כדקאמר לעיל ומה שפירשו רש"י ותוס' דאי כרבנן א"כ תפשוט דאין שינוי לרביע נזק והתוס' כ' עוד תירהן אחר אבל מ"מ גם לדבריהם יקשה לעיל מעיקרא אמאי ניחא ליה לאוקמיה כרבנן דסומכוס ולבסוף מאי קשיא ליה עד שחזר בו ועוד שלפי זה עיקר התירוץ חסר מן הספר. ואף דרש"י פי' לעיל נמי דס"ל כסומכוס מ"מ אמאי לא מפרש כן בגמרא בהדיא וכאן הוצרך לפרש. וכן בסמוך דמקשי הש"ס אימר דשמעת ליה לר"ט וכו' אמאי לא קשיא ליה הכי לעיל תיכף כדמוקי לה כר"ט ונ"ל ליישב המשך לשון הסוגיא דהא דשני לעיל ר"א ס"ל כר"ט אין הכוונה דפשוט ליה דלר"ט קרן בחצר הניזק משלם נ"ש מגופו דא"א לומר כן דמצד הסברא נראה להדי' עוזה גופיה נוגע בבעיא דבעי רבא דהא עיקר בעיא דרבא הוא משום דמצינו דקרן תמה משונה מכל הניזקין שמשלמת מגופה משא"כ בכולם ולא ידענא מ"ט אם נאמר שהטעם הוא משום דקילא מכולם במה שמשלמת ח"נ או משום דלאו אורחיה היא לכך איבעי ליה בח"נ צרורות דאי טעמא משום ח"נ צרורו' נמי משלמת מגופ' ואי טעמא משום דלאו אורחא א"כ בצרורו' דהוי אורחיה משלם מעליה וכן פי' רבא להדיא בל' האיבעיא וא"כ בכה"ג גופי' יש להסתפק בדברי ר"ט בקרן בחצר הניזק דא"א דטעמא דקרן בר"ה משלם מגופו היינו משום דקילא בח"נ א"כ בחצר הניזק שמשלם נ"ש משלם מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופיה אלא ח"נ גורם הקולא והיינו אם נאמד דח"נ צרורות משלם מגופו אע"ג דאורחא הוא דלא איכפת לן באורחא ולאו אורחא אלא הכל תלוי בח"נ אבל אם נאמר דקולת קרן בר"ה היינו משום דלאו אורחים לכך נאמר דח"נ צרורו' משלם מעליה דלא אשכחן כי אורחים דמשלם מגופו ואע"ג דמשלמת ח"נ לא איכפת לן בזה דעיקר הקולא היא דלאו אורחיה וא"כ בקרן בחצר הניזק דהוי נמי לאו אורחא משלם מגופו דלא אשכחן לאו אורחא דמשלם מעלי ואע"ג דמשלמת נ"ש לא איכפת לן בזה אלא הכל תלוי באורחא ולאו אורח' וא"כ עוזו הסברא נכונה א"א לומר דלמאי דמקשי ותסברא וקאמר אלא בדשני ור"א ס"ל כר"ט היינו משום מגופו דא"כ תפשוט איבעיא דרבא לאידך גיסא דצרורו' מעליה משלם דאי מגופו והיינו משום דח"נ משלם א"כ מוכח דלא איכפת לן באורחא או לאו אורחא אלא בח"נ ונ"ש תליא מלתא א"כ בחצר הניזק אע"ג דלאו אורחא היא יש לה לשלם מעליה ולא שייך לומר מהיכי יליף לה מקרן בר"ה דיו וכו' כדמסיק לבסוף דלא שייך לומר דיו כיון דכל זה חדא ק"ו הוא דכיון דרבינן לה לנ"ש ממילא משלם מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופו. א"ו דמאי דקאמר ור"א כר"ע ס"ל עיקר הענין הוא לפרש הא דקאמר ר"א נ"ש ועל מאי דקאמר מגופו לא חש לתרץ דסבר המתהן דאי ס"ל לר"א כר"ט דמשלם נ"ש יוצ לפרש מגופו דר"א מצד תמות דעכ"פ אף אם נאמר דס"ל לר"ט דקרן בחצר הניזק משלם מעליה סבר המתרץ דעכ"פ מודה ר"ט בצד תמות דבמקומה עומדת ואע"ג דקאמו מעיקרא ותסברא מק שלם מגופו מי אשכחן ולא ניחא ליה בצד תמות היינו משום דס"ד דבצרורות לא שייך צד תמות משא"כ לענין קרן אליבא דר"נ ס"ל דשפיר אשכחן צד תמות ומכ"ש אם נפשוט איבעיא דרבא דצרורו' מעליה משלם כיון דבאורח' תליא מלתא וא"כ יסבור ר"ט דקרן בחצר הניזק משלם כל המק מגופו כיון דלאו אורחא אתיא דר"א שפיר על כל המק וא"כ לא שייך להקשות כאן אימר דשמעת לר"ט וכו'. ולכך אתי שפיר נמי הא דקאמר הש"ס ע"ז ולא היא מ"ט מוקמית נר"ט משום נ"ש ולא קאמר דמוקי לה כריט משום מגופו א"ו דעיקר התירהי הוא משום נ"ש אבל מגופו ממילא אתיא ליה שפיר ולפ"ז הא דאקשי ר' סמא אימר דשמעת ליה לר' יהודא בתם ונעשה מועד אבל במועד מתחילתו לא שייך צד תמות א"כ אזלא לה נמי הך סברא קמייתא דא"א לאוקמי דר"א כר"ט והא דקאמר מגופו היינו אצד תמות דלא אשכחן במועד תחילתו צד תמות וא"ל נמי דהא דקאמר ר"א מגופו היינו משום דקרן בחצר הניזק משלם נ"ש מגופו דתקשי אימר דשמעת לר"ט וכו' כיון עוזו איבעיא דרבא עצמו שאם נאמר דצרורות משלם מגופו והיינו משום דבח"נ תליא מלתא ולא בלאו אורחא א"כ אין סברא ללמוד לר"ט חצר הניזק מרה"ר לענין מגופו דלא דמי כלל דכיון דאתרבי חצר הניזק לר"ט ממילא משלם ג"כ מעליה דלא אשכחן נ"ש דמשלם מגופו. וא"כ דלסברת רב סמא נדחו כל האוקימתות ונשאר הא דר"א בקושיא וא"כ קאמר שפיר אלא כי קאמר ר"א נ"ש בדאייעד לכך סבר דמשלם מגופו צד תמות כרבי יהודא ממש ופרש"י שפיר דלפ"ז אתי למיפשט בעיא דרבא דכיון שנדחו שני האוקימתות דלעיל וא"א לפרש בענין א' אלא בדאייעד וקאמרי רבנן מגופו משמע דצרורות גרידא נמי מגופו כדפרישית לעיל. ובזה נתיישב נמי הא דמקשי הש"ס אלא הא דבעי רבא יש העדאה וכו' דכיון שאין לך אוקימתא אחרת מזה ע"כ דנפשטו שני האיבעיות של רבא וע"ז מסיק הש"ס דלא תיפשוט לא הא ולא הא דאע"ג שנדחו שני האוקימתות אמר לך רבא והיא אוקימתא שלישית והיינו דבין ר"א ובין רבנן כסומכוס גף"ל ובדר"ט פליגי וכדמסיק לבסוף דלר"ט ודאי קרן בחצר הניזק משלם מגופו והיינו לסברת סומכוס דלא ס"ל ח"נ צרורות כלל וא"כ לא אשכחן שום ח"נ במידי דאורחא וא"כ ודאי נראין הדברים דקולת הקרן הוא דלאו אורח' וא"כ יליף שפיר רשות הניזק מר"ה לענין מגופו כיון דזצניהם לאו אורחא אבל לא מצינו לאוקמי כרבנן דסומכוס דס"ל ח"נ צרורות אע"ג דהוי אורחא ולדידהו יש להסתפק בבעי' דרבא וא"כ לא שייך לומר דס"ל כר"ט דברשות הניזק משלם מגופו כיון דלאו אורחא היא וילפינן לה מר"ה דהא צרורות אורחא הוא ואפ"ה מספקא לן אי משלם מגופו משום דנוכל לומר דבח"נ תליא מילתא ואם נאמר באמת דלפ"ז הסברא בצרורות משלם מעליה א"כ תפשוט בעיא דרבא ועיקר סוגי' הש"ס כאן דלא תפשוט שום איבעי' דרבא לא הא דמגופו ולא הא דהעדאה לצרורות ולכך מוקי לה כסומכוס ומקשי אימר דוצמעת ומסיק והיכי יליף לה וכדפרישית אבל לרבנן דסומכוס קיימי שני אבעיות דרבא כנ"ל בסוגית הש"ס ודוק היטב שנ"ל נכון לולי דרש"י גופיה לא פי' כן:

בתוספות ד"ה בין לרבנן בין לר"א וכו' וא"ת ולמה דחקו וכו' וי"ל דאי כרבנן וכו' והיינו כפרש"י אלא שהוסיפו לכתוב עוד תי אחר וכתבו ועוד דאי בצרורות כי אורחיה כו' עכ"ל. לכאורה עוזו הסברא מוכרחת עד שיפלא למה הוצרכו לתי' הראשון כלל ועוד לפמ"ש בסוגית השן"ס והוכחתי דלעיל מעיקרא בסברת הותסברא דמוקמינן לה כר"ע היינו אפילו לרבנן דסומכוס וכן משמע להדיא מל' הגמ' א"כ תקשי אין אפשר לומר כן דבצרורות כי אורחיה סבר ריא ח"נ וש"י שינוי נ"ש דהא ליתא בק"ו דר"ט. אמנם אחר העיון נ"ל ליישב ולומר ג"כ דסברת התוספות לא שייכי אלא דוקא במסקנא אחר כל השקלא וטריא אבל מעיקרא לא דלכאורה נראה אדרבא להיפך מסברת התוספ' ולומר דגוף סברת ר"ט בק"ו מפרשא בענין זה שהוכיח ר"ט דכל נזק לאו אורחא לעולם יותר חמור מנזק שהיא אורחא ולמד כן מדחזינן דבר"ה פטור כל נזק שהוא אורחא דהיינו שן ורגל ואפ"ה חייב בקרן א"ו דלאו אורחיה חמור טפי והא דאינו משלם אלא ח"נ היינו מפני שהרשות הוא קל שיש רשות למזיק לילך שם וא"כ מטעם זה מחייב ליה ברשות הניזק נ"ש מק"ו והיינו כיון שהנזק חמור והרשות חמור מחייב מק"ו וא"כ לפ"ז אזלא לה סברת התוספות דשפיר נוכל לומר בדשני בצרורות מחייב נ"ש משום שהיא תולדה דקרן לגמרי כיון דלאו אורחיה ולאו צרורות מקרי ואף על גב דצרורות כי אורחא לא משלם אלא ח"ג אפילו ברשות הניזק אין זו קושיא דודאי דמק ש"י שינוי חמור טפי מכי אורחא דהא צרורות כי אורחיה לא מחייבי בר"ה כלל ואפ"ה ע"י שינוי מחייב ח"נ. אבל דעת הרמב"ם דאפי' בצרורות ע"י שינוי פטור בר"ה דתליא בבעיא דר' אשי ועיין מה שנכתוב גבי בעיא דר' ירמיה מרבי זירא לקמן. א"כ ברשות הניזק מחייב ע"י שינוי מ"ש כמו קרן גופא משום דשינוי חמור מאורחא. ובאמת אין זה סברת התוספות כלל אלא לדידהו ס"ל שאין הסברא נותנת כלל לחייב ע"י שינוי יותר מכי אורחא אף לר"ט אלא דיינו אם נאמר ששוים הם ולכך מחייב בקרן ברשות הניזק נ"ש כיון דבכי אורחא נמי מחייב אבל בצרורות דבכי אורחא לא משלם אלא ח"נ לרבנן דסומכוס לא שייך להחמיר ולומר ש"י שינוי מחייב נ"ש דלא אשכחן שינוי חמור מאורחא. וכבר כתבתי באיבעיא דרבא אי יש העדאה לצרורות או לא שאם נפרש האיבעי' ש"י שינוי כמ"ש רש"י וכן הסכימו התוספות בסוף דבהא נמי איבעי ליה ונראה לפ"ז שהאבעי' מתפרשת ג"כ וסובבת על אותן הסברות שזכרתי כאן שאם נאמר אין העדאה לצרורות ע"י שינוי ש"כ צ"ל הטעם כמ"ש לעיל דלעולם אין ההעדאה מועלת אלא שנעשה השינוי על ידה כי אורחיה וא"כ בצרורות אין העדאה דאף אם נעשה השינוי אורחא הא צרורות כי אורחיה משלמת ח"נ וא"כ ש"כ דאורחא חמיר יותר משינוי וא"כ הדין נותן נמי דבצרורות ע"י שינוי בחצר הניזק לר"ט לא יתחייב נ"ש דלא מצינו שינוי חמור מאורחא אבל אם נאמר לאידך גיסא דיש העדאה לצרורות וע"כ נ"ל דשינוי חמור מאורחא ומועד במידי דלאו אורחא אף על גב דאייעד לאו אורחיה מיקרי לענין החומדא לסברת א"א דאורחא ק"ל טפי. דאל"כ איך יתחייב ע"י העדאה בנ"ש כיון דאורחא משלם ח"נ ומכ"ש לפרש"י לעיל בסמוך דבצרורות כי אורחא פשיטא דאין מועיל ההעדאה אלא ש"י שינוי אפשר דמועיל א"כ מוכח להדיא דשינוי חמיר מאורחא ולפ"ז הדין נותן לר"ט בצרורות ע"י שינוי בחצר הניזק אף על גב דלא אייעד שישלם נ"ש דהא לר"ט תם בחצר הניזק ומועד בר"ה שוין הם לענין נ"ש. ובענין זה נתיישב היטב דלעיל בסברת הותסברא כי מוקמינן לה לר"א כר"ע מצינן לאוקמי שפיר אפי' לרבנן דסומכוס דאף על גב דס"ל בצרורות כי אורחא ח"נ אפ"ה ס"ל ע"י שינוי בחצר הניזק נ"ש ואי משום קושית התוספות ה"א דליתא לפי דשינוי חמור לעולם מאורחא וא"כ באורחא דפטר לגמרי בר"ה חייב ברשות הניזק נ"ש וע"י שינוי דבר"ה ח"נ דהוי לגמרי תולדה דקרן משלם בחצר הניזק נזק שלם. ואף על גב דלא שייך ק"ו דר"ט לענין צרורות דהא לא אשכחן צרורות בשום מקום נזק שלם וצרורות ודאי קילי מנזק גמור אפ"ה נראה דבלאו ק"ו נמי ילפינן שפיר כיון דצרורות הלכתא גמירי להו ואי לאו הלכתא הוי חייב נ"ש כדסבר סומכוס ואם כן איכא למימר דלר"ט אליבא דרבנן נמי לא גמירי הלכתא אלא בכי אורחא דהוי תולדה דרגל משא"כ בלא אורחיה דחמור לא הוי תולדה דרגל אלא תולדה דקרן וממילא חייב דהא לא אשכחן פטורא דצרורות אלא ברגל. ובאמת בסוגיא דלעיל הוי אמרינן דשינוי חמיר טפי מאורחא דהא בע"כ ה"א דהא דס"ל לרבנן דר"א דמשלם ח"נ בדשני היינו משום דס"ל אין שינוי לצרורות לרביע הנזק והיינו כדאמרינן דשינוי אדרבא חמיר מאורחא ולפ"ז הוי קי"ל באמת דיש העדאה לצרורות כדפרישית אבל בסוף הסוגיא דמקשי הש"ס מהא דאיבעיא לרבא יש העדאה לרורות או לא דליפשוט ורוצה לתרץ אמר לך רבא דלא תפשוט וא"כ מוכרח שפיר לאוקמי כסומכוס דאי נוקמי כרבנן דסומכוס יקשה קושיית תוספות דאיך יסבור ר"א דכי אורחא ח"נ ועל יד שינוי ברשות הניזק נ"ש דהא ליתא לק"ו דר"ט ונצטרך לומר דאיתא לק"ו דר"ט והיינו משום דשינוי חמיר טפי שמשלמת בר"ה לכך משלם ברשות הניזק נ"ש כמו בקרן גמוד וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דתפשוט בעיא דרבא דכיון דס"ל דוצינוי חמיר מאורחא מהיכא תיתי לא תועיל ההעדאה עכ"פ בשינוי כדפרישית לעיל ותפשוט נמי בעיא דרב ששת דאין שינוי לרביע מק דכיון דשינוי חמור אין שייך לומר שישלם רביע לכך מוקי לה כסומכוס דצרורות כי אורחא נמי משלם נ"ש וא"כ לא תפשוט כלל בעיא דרבא דאיהו אליבא דרבנן מיבעיא ליה ודו"ק:

בא"ד ולא רצה להעמיד כרבנן ובמקום גחלת וכגון דאנחה אנוחה על הגדיש בשינוי וכו' וכוונתם בזה דאם נוקי דאיירי במקום גחלת ע"י שינוי הוי תולדה דקרן גרידא וכ"ע מודו בזה והיינו כר"ל דמוקי לה הכי ע"ש דף כ"ג ועיין במהר"ם וכן פרש"י בסמוך:

כפרש"י לקרן מדמינן לה והואיל ומשונה הוא ח"נ משלם וכו' עכ"ל והיינו כלשון ראשון שהביא רש"י לעיל דאיבעיא דרבא בצרורות ע"י שינוי אבל ללשון שני שהביא רש"י דבצרורות גרידא מיבעיא ליה אי יש העדאה לא שייך לשון משונה וצ"ל הא דאמרינן לקרן מדמינן לה היינו לפי שמשלמת ח"נ כמותה וק"ל:

שם בפרש"י או דלמא תולדה דרגל היא דהא אורחא היא עכ"ל פי' כיון דצרורות גרידא אורחא ואפ"ה ח"נ משלם וא"כ ע"י שינוי נמי ואף על גב דאייעד אין לנו להחמיר ביותר מכי אורחא והיינו ללשון ראשון דרש"י אבל ללשון השני יתבאר בפשיטות כמ"ש לעיל באריכות:

גמ' ותקע בו ושברו עיין ב"י יו"ד סי' קיג ד"ה מ"כ דניפוח: