בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת בבא בתרא דף צ״ח עמוד א׳פרק 6 המוכר פירות

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בבא בתרא דף צ״ח עמוד א׳

    מסכת בבא בתרא דף צ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־290 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לשון המקור

    מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ״ – חַיָּיב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. וְ״יָשָׁן״ – מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד, וּ״מְיוּשָּׁן״ – מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

    גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּקַנְקַנִּים דְּלוֹקֵחַ, אֲבָל בְּקַנְקַנִּים דְּמוֹכֵר – אָמַר לֵיהּ: הָא חַמְרָךְ וְהָא קַנְקַנָּךְ.

    וְכִי קַנְקַנִּין דְּמוֹכֵר מַאי הָוֵי? לֵימָא לֵיהּ: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְשַׁהוֹיֵי! לָא צְרִיכָא, דַּאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה.

    וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא לְאוֹקֹמַהּ לְמַתְנִיתִין בְּקַנְקַנִּין דְּלוֹקֵחַ – וְדַאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה? לוֹקְמֵהַּ בְּקַנְקְנִּין דְּמוֹכֵר, וּדְלָא אֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה!

    אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ, דְּקָתָנֵי: אִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ – הֲרֵי זֶה מִקָּח טָעוּת. אַמַּאי? לֵימָא לֵיהּ: לָא אִיבְּעִי לָךְ לְשַׁהוֹיֵי! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ דַּאֲמַר לֵיהּ לְמִקְפָּה? שְׁמַע מִינַּהּ.

    וּפְלִיגָא דְּרַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף – דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף: חַמְרָא – מַזָּלָא דְמָרֵיהּ גָּרֵים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְגוֹ׳״

    אָמַר רַב מָרִי: הַאי מַאן דִּיהִיר – אֲפִילּוּ אַאִינָשֵׁי בֵיתֵיהּ לָא מִיקַּבַּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ – מַאי ״וְלֹא יִנְוֶה״? בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ.

    אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל הַמִּתְגָּאֶה בְּטַלִּית שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם, וְאֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם – אֵין מַכְנִיסִין אוֹתוֹ בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּתִיב הָכָא: ״וְלֹא יִנְוֶה״, וּכְתִיב הָתָם: ״אֶל נְוֵה קׇדְשֶׁךָ״.

    אָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּזַבֵּין לֵיהּ חָבִיתָא דְחַמְרָא לְחַנְוָאָה אַדַּעְתָּא לְסַבּוֹיֵיהּ, וּתְקֵיף אַפַּלְגָא אוֹ אַתִּילְּתָא, דִּינָא הוּא דִּמְקַבֵּל לַהּ מִינֵּיהּ. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שַׁנִּי בְּבַרְזָא, אֲבָל שַׁנִּי בְּבַרְזָא – לָא. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא, אֲבָל מְטָא יוֹמָא דְשׁוּקָא – לָא.

    וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּקַבֵּיל חַמְרָא אַדַּעְתָּא דְּמַמְטֵי לֵיהּ לְפַרְווֹתָא דְּ״ווֹל שָׁפָט״, וְאַדְּמָטֵי הָתָם זָל; דִּינָא הוּא דִּמְקַבֵּל לֵיהּ.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֲוָה חַלָּא, מַאי? אֲמַר לֵיהּ רַב הִלֵּל לְרַב אָשֵׁי: כִּי הֲוַאן בֵּי רַב כָּהֲנָא, אֲמַר לַן: חַלָּא לָא, וּדְלָא כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.

    וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: אֲפִילּוּ חַלָּא נָמֵי מְקַבֵּל. כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.

    ״יָשָׁן״ – מִשֶּׁל אֶשְׁתָּקַד כּוּ׳.