דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף פ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף פ״ח עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף פ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 12 קטעים ממוספרים, כ־279 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

אחד מעשרה בליטרא לי' ליטרא מלישנא דמתני' דייק דקתני אחד לעשרה ולא קתני אחד מעשרה וא"ת אמאי לא תני במתני' אחד ממאה ונראה לרשב"א לפרש דלא מיחייב גירומיו כלל מדאורייתא אלא כששוקל עשר ליטרין אבל בפחות מכאן אינו חייב מדאורייתא והא דתניא לקמן היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא לא יאמר שקול לי ג' רבעי ליטרא כו' לפי שהיה חייב הכרע על כל משקל ומשקל הני מילי גבי הכרעה דלאו דאורייתא ובמקום שנהגו:

התם אפשר בתשובה ודוקא בעריות שאין בהן ממזרות אבל הבא על אשת איש והוליד ממנה בן או שאר עריות שיש בהן ממזרות זהו מעוות לא יוכל לתקן כדאמר (ביבמות (דף כא)) וא"א בתשובה וה"ר חיים אומר אע"ג שהוא מעוות לא יוכל לתקן מ"מ אפשר בתשובה שצוה לו הקב"ה דלא צוה אלא לעשות לו תשובה אבל גזלן שתשובתו הוא שיחזיר הגזילה כדכתיב והשיב את הגזלה וגו' והיכא דגזל לרבים אינו יודע למי ישיב דאע"ג דאמרי' (ב"ק דף צד:) יעשה בהן צרכי רבים מ"מ לאו תשובה מעלייתא היא:

וקללם בעשרים ושתים מוהיה אם לא תשמעו וגו' מכאן אין נראה לר"י פירוש רב נסים גאון דפירש דהאי דמחלקים וילך מאתם נצבים כשיש שתי שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יו"ט אע"פ שהיא פרשה קטנה ומחברין מטות ומסעי שגדולות יותר היינו משום דבעינן שיתמו שנה וקללותיה שיש קללות באתם נצבים ואין אנו רוצים שיכנסו תוכחות של שנה שעברה בשנה הבאה דהא הכא משמע דלא קרי קללות אלא באם בחקותי ובוהיה כי תבוא דקאמר מואם לא תשמעו עד ואין קונה אבל משם ואילך לא חשיבי קללות אבל נראה לר"י דלהכי אנו קורין לעולם אתם נצבים לפני ר"ה כדי להפסיק בפרשה בין קללות דשנה שעברה דוהיה כי תבוא לשנה הבאה ולכך נמי לעולם אנו קורים במדבר לפני עצרת כדי להפסיק בה בין קללות דאם בחקותי לעצרת שהוא ר"ה לפירות האילן שנדונין על הפירות והכי איתא במס' מגילה (דף לא: ושם) דקורין קללות שבתורת כהנים לפני עצרת:

Tosafot on Bava Batra 88b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

יש דברים בגזלות וחמסים שאין התשובה מצויה בהם מפני שאינו נודע למי ישיב ומתוך כך ראוי להזהר בהם ביותר ומחלק זה ענשן של מדות שהרי מוכר בכל יום ולכמה בני אדם שאינו מכירן ואע"פ שגזל ואינו יודע למי יתבאר במקומו שעושה בה תקוני העיר שהם מעשים שכל בני העולם נהנים בהם מ"מ אין התשובה מצויה בהם ולא עוד אלא שהיא קלה בעיני העובר מתוך שהוא דבר מועט ומתוך שאין בהם כרת אלא לאו גרידא ומתוך כך צריך להזהר בהן הרבה:

Meiri on Bava Batra 88b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה וחייב להכריע כו' וה"ה לי' לטרין ביחד להכריע טפח כו' ונראה בעיני דלפחות כו' עכ"ל משמע מפירושו דלמעלה לעולם אינו נוהגין יותר הכרע מטפח אבל לקמן גבי תלויה באויר ג' טפחי' משמע דבעי הרחקה כ"כ משום הכרע ג"ט וצריך לומר דהיינו במשקל גדול כדמוקי לה בגרדומי אבל במשקל בעה"ב וחנוני דהכא שוקלין בו בשר לעולם למעלה אינו נוהגין רק טפח וק"ל:

בד"ה לא ימוד כו' כ"כ א"נ משום שמודד לו בריוח ובדקה מודד יותר וכשמודד בגסה מפסיד הקונה עכ"ל וכן נ"ל להגיה פירושים הישנים וכה"ג פי' רשב"ם ג"כ לקמן בשוקל שא"א שלא ישקול לו בריוח כו' ע"ש ודו"ק:

תוס' בד"ה וקללם כו' במסכת מגילה דקורין קללות שבת"כ לפני עצרת עכ"ל והוא ראייה לפר"י דהא אנן לא עבדינן הכי דאנן קורין במדבר לפני עצרת וע"כ אית לן למימר כדי להפסיק בין קללות לעצרת ה"נ אית לן למימר דקורין נצבים לפני ר"ה כדי להפסיק בקללות דכי תבא דכי הדדי מתניין התם וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 88b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

ואי הכרעה דאורייתא היכי יהיב ליה עין בעין ואפילו שכבר שקל ליה גירומין כיון שעוות המאזנים צריך לשקלו פעם אחרת בהכרעה ואין לו תקנה על ידי נתינת הגירומין אלא רישא במקום שנהגו ולכתחלה צריך להכריע אפילו לעיין על מנת ליתן גירומין אסור כדאמרינן לקמן שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות מן הדמים אסור אבל דיעבד אם שקל עין בעין נותנין גירומין.

וקללן בעשרים ושתים מוהיה כו' פירש רבינו נסים הא דמפלגינן וילך מואתם נצבים כו' ככתוב בתוספות. דנראה שאין נקראין קללות מה שבואתם נצבים אלא דוקא דבאם בחוקותי ודוהיה כי תבא כדאמרינן הכא משה קללן והיה אם לא תשמעו עד ואין קונה אבל הנך דאתם נצבים לא חשיב כקללות אלא העברת ברית שהעביר ישראל בברית. תוספות הרא"ש ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 88b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

בן יהוידע

"אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק", צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ נראה לי בס"ד לכך סיים הכתוב יִהְיֶה לָּךְ (דברים כה, טו) כי דבר זה שאני מצווך לוותר הנה הוא לך להנאתך שאם אתה מוותר במאזנים לשקול הבשר יותר מן הליטרא כן במאזניים שלמעלה אשר כף אחד של זכיות וכף אחד של עונות יוותר לך להכביד כף הזכיות בחשבון טפי מן העונות שבכף השני. ובזה יובן בס"ד מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי הֳ' (תהלים קז, מג) דאמר הכא קָשֶׁה עוֹנֵשׁ מִדּוֹת מִן עֲרָיוֹת, כי במידות כתוב 'אֵלֶּה' (דברים כה, טז) ובעריות 'אֵל' (ויקרא יח, כז) וזהו שנאמר מִי חָכָם וְיִשְׁמָר 'אֵלֶּה' רמז למידות דכתיב בהו 'אֵלֶּה' לעשות להם שמירה על ידי שיוותר בכף המאזנים אז בזה יִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי הֳ' מה שיוותר לאדם במשקל הזכיות והעונות במאזנים של מעלה.

קָשֶׁה עָנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מֵעָנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בָּהֶן (ויקרא יח, כז) 'אֵל', וְזֶה נֶאֱמַר בָּהֶן: (דברים כה, טז) 'אֵלֶּה'. נראה לי בס"ד הטעם שהוסיף בהן אות ה' במידות כי מצאתי כתוב בשם רב אחד ז"ל דבמאזיים הם כנגד אותיות שם הוי־ה ברוך הוא דהשלשלת שבאמצע העמוד הנושאת את כל המאזנים וקורין אותה בערבי שיי'אלה היא כנגד אות יו"ד של הוי־ה והעמוד כנגד אות ו' ושני כפות הם כנגד ב' ההי"ן והחוטא לשקול חסר פוגם בשם הוי־ה לכן כתיב (ויקרא יט, לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק וכו' יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי הֳ' אֱלֹקֵיכֶם, רמז בזה דהמאזנים רמוזה לאותיות שם הוי־ה ואיך תשקול בה עול עד כאן דבריו. ובזה פרשתי הפסוק בישעיה (ישעיה לג, יח) לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל, כלומר צריך שתביט איה נוגע המשקל ששוקל האדם בעול. ובזה מובן הטעם דקרי לעבירה של המידות תוֹעֲבַת הֳ' (דברים כה, טז) דנמצא השוקל חסר פוגם באות ה' שבשם שהיא כנגד כף המאזנים לכך הניח במידות אות ה' יתר על 'אֵל' כי אל קשה ורמז בזה שהקושי מגיע לאות ה' הרמוזה בכף אחת של מאזניים שמניח בה משקל החסר.

קָשֶׁה גֶּזֶל הֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגֶּזֶל גָּבוֹהַּ נראה הטעם אם גזל מאדם אחד והלך הנגזל למדינת הים ולא בא ורצה הגזלן לעשות תשובה לא יוכל כי אין הנגזל מצוי שישיב לו. וכן אם גזל חפץ מראובן והיא לא שלו אלא של שמעון ונפטר ראובן ובא זה להחזיר ליורשי ראובן לא עשה כלום דאין זה חפץ של אביהם והוא לא יודע שהוא של שמעון כדי שיחזיר לו. וכן גזל מן רבים ואינו מכירם איך יעשה תשובה? אבל גזל מהקדש בכל עת שירצה להשיב ישיב ויפטר אפילו אחר מאה שנה!

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרַךְ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם וכו' נמצא לפי זה ברכות של הקדוש ברוך הוא מאלף ועד תי"ו וברכות משה רבינו ע"ה מן וא"ו ועד מ"ם. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב וְתַחַת כְּנָפָיו תֶּחְסֶה צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ (תהלים צא, ד) תיבת 'אֲמִתּוֹ' רמוז בה ברכות הקדוש ברוך הוא שהיא מן א' עד ת' וברכות משה רבינו ע"ה שהיא מן מ' עד ו' הרי צירוף 'אֲמִתּוֹ' ולזה אמר יִשְׁלַח אֱלֹקִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ (תהלים נז, ד). ובזה יובן כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת הֳ' לְעוֹלָם הַלְלוּ יָ־הּ (תהלים קיז, ב) תיבת 'וֶאֱמֶת' רמוז בה שתי ברכות אלו של הקדוש ברוך הוא ושל משה רבינו ע"ה. ובזה יובן יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ (שמות טו, ו) הם שתי ברכות אחת של כ"ב ואחת של וא"ו סך הכל כֹּחַ [28] וזהו שנאמר (דברים ח, יח) וְזָכַרְתָּ אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ 'כֹּחַ' ברכות הנזכר כדי לַעֲשׂוֹת בזה חָיִל מתורה ומצות. ובזה יובן יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת הֳ' (תהלים כד, ה) כי ברכות ה' הם מן אלף ועד תי"ו וזהו 'מֵאֵת' וזה צְדָקָה מֵאֱלֹקֵי יִשְׁעוֹ כי אין זאת מדת בשר ודם.

Ben Yehoyada on Bava Batra 88b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

וְחַיָּיב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן, נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִין. אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח, וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ.

קטע 2

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בְּדַקָּה – לֹא יָמוֹד בְּגַסָּה. בְּגַסָּה – לֹא יָמוֹד בְּדַקָּה. לִמְחוֹק – לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ – לֹא יִמְחוֹק.

קטע 3

גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר קְרָא: ״אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק״ – צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ. אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן – נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִין. וְאִי הַכְרָעָה דְּאוֹרָיְיתָא, הֵיכִי יָהֵיב לֵיהּ עַיִן בְּעַיִן?

קטע 4

אֶלָּא רֵישָׁא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ; וְאִי אִיתְּמַר דְּרֵישׁ לָקִישׁ – אַסֵּיפָא אִיתְּמַר: הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן – נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִין. מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר קְרָא: ״וָצֶדֶק״ – צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ. וְכַמָּה גֵּירוּמִין? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל אָמַר רַב: אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בַּלִּיטְרָא בַּלַּח – לַעֲשָׂרָה לִיטְרִין.

קטע 5

אֶחָד לַעֲשָׂרָה בַּלַּח, וְאֶחָד לְעֶשְׂרִים בְּיָבֵשׁ וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר? אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בַּלַּח – לַעֲשָׂרָה דְלַח, וְאֶחָד מֵעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ – לְעֶשְׂרִים דְּיָבֵשׁ; אוֹ דִלְמָא, אֶחָד מֵעֲשָׂרָה – לַעֲשָׂרָה דְּלַח וּלְעֶשְׂרִים דְּיָבֵשׁ? תֵּיקוּ.

קטע 6

אָמַר רַבִּי לֵוִי: קָשֶׁה עוֹנְשָׁן שֶׁל מִדּוֹת יוֹתֵר מֵעוֹנְשָׁן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁזֶּה נֶאֱמַר בָּהֶן ״אֵל״, וְזֶה נֶאֱמַר בָּהֶן ״אֵלֶּה״. וּמַאי מַשְׁמַע דְּהַאי ״אֵל״ – קָשֶׁה הוּא? דִּכְתִיב: ״וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח״.

קטע 7

גַּבֵּי עֲרָיוֹת נָמֵי, הָכְתִיב ״אֵלֶּה״! הָהוּא לְמַעוֹטֵי מִדּוֹת מִכָּרֵת.

קטע 8

וְאֶלָּא מַאי עוּדְפַּיְיהוּ? דְּהָתָם אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה, וְהָכָא לָא אֶפְשָׁר בִּתְשׁוּבָה.

קטע 9

וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: קָשֶׁה גֶּזֶל הֶדְיוֹט יוֹתֵר מִגֶּזֶל גָּבוֹהַּ, שֶׁזֶּה הִקְדִּים ״חֵטְא״ לִ״מְּעִילָה״, וְזֶה הִקְדִּים ״מְעִילָה״ לְ״חֵטְא״.

קטע 10

וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: בּוֹא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר וָדָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – בֵּרַךְ יִשְׂרָאֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, וְקִלְּלָן בִּשְׁמֹנֶה. בֵּרְכָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם – מֵ״אִם בְּחֻקֹּתַי״ עַד ״קוֹמְמִיּוּת״;

קטע 11

וְקִלְּלָן בִּשְׁמוֹנָה – מִ״וְּאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ״ עַד ״וְאֶת חֻקֹּתַי גָּעֲלָה נַפְשָׁם״.

קטע 12

וְאִילּוּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ – בֵּרְכָן בִּשְׁמוֹנֶה, וְקִלְּלָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. בֵּרְכָן בִּשְׁמוֹנֶה –

מסכת בבא בתרא דף פ״ח עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף פ״ח עמוד ב׳

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

בן יהוידע

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור