מסכת בבא בתרא דף ע״ה עמוד ב׳פרק 5 המוכר את הספינה

וְקָנַסְתִּי מִיתָה עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן.

מַאי ״וְעַל מִקְרָאֶהָ״? אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא כִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַבָּא; יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה – כָּל הָרוֹצֶה לַעֲלוֹת עוֹלֶה, שֶׁל עוֹלָם הַבָּא – אֵין עוֹלִין אֶלָּא הַמְזוּמָּנִין לָהּ.

וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרָאִין עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו, יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו״. וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵלּוּ הֵן: צַדִּיקִים, וּמָשִׁיחַ, וִירוּשָׁלִַים.

צַדִּיקִים – הָא דַּאֲמַרַן. מָשִׁיחַ – דִּכְתִיב: ״וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה׳ צִדְקֵנוּ״. יְרוּשָׁלַיִם – דִּכְתִיב: ״סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף, וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה׳ שָׁמָּה״, אַל תִּקְרֵי ״שָׁמָּה״ אֶלָּא ״שְׁמָהּ״. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן ״קָדוֹשׁ״ – כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם, קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ״.

וְאָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַגְבִּיהַּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ״; מַאי ״תַּחְתֶּיהָ״ – כְּתַחְתֶּיהָ. וּמִמַּאי דְּהַאי ״תַּחְתֶּיהָ״ תְּלָתָא פַּרְסֵי הָוְיָא? אָמַר רַבָּה, אֲמַר לִי הָהוּא סָבָא: לְדִידִי חֲזֵי לִי יְרוּשָׁלַיִם קַמַּיְיתָא, וּתְלָתָא פַּרְסֵי הָוְיָא.

וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לַעֲלוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה, וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם״. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ, הַאי עֵיבָא – תְּלָתָא פַּרְסֵי מִידְּלֵי.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָתֵת אֶת יְרוּשָׁלַיִם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ, וַיֹּאמֶר אֵלַי: לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַם, לִרְאוֹת כַּמָּה רׇחְבָּהּ וְכַמָּה אׇרְכָּהּ״ –

אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְבֵּה כְּרַכִּים בָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁל אוּמּוֹת הָעוֹלָם – וְלֹא נָתַתָּ מִדַּת אׇרְכָּן וּמִדַּת רׇחְבָּן; יְרוּשָׁלַיִם – שֶׁשִּׁמְךָ בְּתוֹכָהּ, וּמִקְדָּשְׁךָ בְּתוֹכָהּ, וְצַדִּיקִים בְּתוֹכָהּ – אַתָּה נוֹתֵן בָּהּ מִדָּה?! מִיָּד – ״וַיֹּאמֶר אֵלָו, רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר: פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ״.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף עַל יְרוּשְׁלֶם אֶלֶף טֶפֶף גִּינּוֹאוֹת, אֶלֶף קֶפֶל מִגְדָּלִים, אֶלֶף לִיצוֹי בִּירָנִיּוֹת, אֶלֶף וּשְׁנֵי שִׁילֹה טוֹטַפְרָאוֹת; וְכׇל אַחַת וְאַחַת הָוְיָא כְּצִפּוֹרִי בְּשַׁלְווֹתָהּ.

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רָאִיתִי צִפּוֹרִי בְּשַׁלְווֹתָהּ, וְהָיוּ בָּהּ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף שְׁוָוקִים שֶׁל מוֹכְרֵי צִיקֵי קְדֵירָה.

״וְהַצְּלָעוֹת צֵלָע אֶל צֵלָע, שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים״ – מַאי ״שָׁלוֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים פְּעָמִים״? אָמַר רַבִּי לֵוִי, אָמַר רַב פַּפֵּי מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִי: אִם שָׁלֹשׁ יְרוּשָׁלַיִם הֵן, כׇּל אַחַת וְאַחַת יֵשׁ בָּהּ שְׁלֹשִׁים מְדוֹרִין לְמַעְלָה; אִם שְׁלֹשִׁים יְרוּשָׁלַיִם הֵן, כׇּל אַחַת וְאַחַת יֵשׁ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מְדוֹרִין לְמַעְלָה.

אִיתְּמַר: סְפִינָה – רַב אָמַר: כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ כׇּל שֶׁהוּא – קָנָה. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּמְשׁוֹךְ אֶת כּוּלָּהּ.

לֵימָא כְּתַנָּאֵי – כֵּיצַד בִּמְסִירָה? אֲחָזָהּ בְּטַלְפָּהּ, בִּשְׂעָרָהּ, בְּאוּכָּף שֶׁעָלֶיהָ, בִּשְׁלִיף שֶׁעָלֶיהָ, בִּפְרוּמְבְּיָא שֶׁבְּפִיהָ, בְּזוֹג שֶׁבְּצַוָּארָהּ – קְנָאָהּ. כֵּיצַד בִּמְשִׁיכָה? קוֹרֵא לָהּ וְהִיא בָּאָה, אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ בְּמַקֵּל וְרָצְתָה לְפָנָיו – כֵּיוָן שֶׁעָקְרָה יָד וָרֶגֶל, קְנָאָהּ. רַבִּי אַחַי וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: עַד שֶׁתְּהַלֵּךְ מְלֹא קוֹמָתָהּ.

לֵימָא רַב דְּאָמַר כְּתַנָּא קַמָּא וּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר כְּרַבִּי אַחָא? אָמַר לְךָ רַב: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי אַחָא – עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אַחָא אֶלָּא בְּבַעֲלֵי חַיִּים; דְּאַף עַל גַּב דְּעָקְרָה יָד וָרֶגֶל – בְּדוּכְתַּהּ קָיְימָא; אֲבָל סְפִינָה, כֵּיוָן דְּנָדָה בַּהּ פּוּרְתָּא – נָדָה לַהּ כּוּלָּהּ.

וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ כְּתַנָּא קַמָּא – עַד כָּאן לָא קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא אֶלָּא בְּבַעֲלֵי חַיִּים, דְּכֵיוָן דְּמִיעַקְרָא יָד וָרֶגֶל – אִידַּךְ לְמִיעְקַר קָיְימָא; אֲבָל סְפִינָה, אִי מָשֵׁיךְ לַהּ כּוּלַּהּ – אִין, אִי לָא – לָא.

לֵימָא כְּהָנֵי תַּנָּאֵי – דְּתַנְיָא: סְפִינָה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: סְפִינָה וְאוֹתִיּוֹת נִקְנוֹת בִּמְשִׁיכָה