מסכת בבא בתרא דף ע״ג עמוד א׳

המוכר את הספינה ולא את האנתיקי. משום סיפא דקתני בזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה כולן מכורין נקט לה אבל משום רישא לא איצטריך דכיון דאשמועינן דמרצופין דכל שעה נשארים בספינה עצמה לא מכר כל שכן סחורה עצמה:

המוכר את הספינה וכו' כבר ביארנו בראש המסכתא על חלק רביעי ממנה שהוא סובב לבאר עניני המכירות ודיניהן מה שנכלל בכלל המכר ומה שלא נכלל בו וכן דרכי המכירה במטלטלין במה נקנין ובמה אין נקנין ואם נמצא בענינים אלו טעות או הפסד מה דינו ושכל ענינים אלו מתבארים בארבעה פרקים והם הבית והספינה והפירות ובית כור וביארנו בפרק הבית שהיתה הכונה לבאר בו מה שנכלל במכר הקרקעות ואמנם כונת זה הפרק להשלים בו ענין זה החלק והוא לבאר במכירת קצת המטלטלין מהו נמכר עמהם ומהו שאינו נכלל עמהם ויתחיל אח"כ בחלקים אחרים שבדיני המכירות ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון להשלמת ביאור החלק שקדם ר"ל לבאר במכירת המטלטלין מה שנכלל במכר ומה שאינו נכלל בו ויתגלגל בחלק זה קונה אילנות בקרקע של חברו בכמה מהם קונה קרקע עד שבפחות מהם לא יהא קונה קרקע השני כשנמצא טעות במכירה על איזה צד יכולים שניהם לחזור ועל איזה צד אין רשות לחזור אלא לאחד מהם ועל איזה צד אין רשות לחזור אף לאחד מהם השלישי במכירת הפירות איזה גמר קנייתן שמאותה שעה ואילך לא יהא יכול לחזור בו הרביעי באונס הבא לסחורה או לכלים שהעמידוה בהם מאימתי הם ברשות בעל הכלי שלא להתחייב עוד אחר באונסיהן והחמישי בדברים הראויים לעשות לחנוני בעניני מכירתו מצד נאמנות ומצד מכירה בעין יפה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בה דברים על ידי גלגול כמשפט סוגית התלמוד כמו שביארנו:

והמשנה הראשונה ממנו תכוין להתחיל בביאור החלק הראשון והוא שאמר המוכר את הספינה מכר את התורן מכר את הנס ואת העוגין ואת כל המנהיגים אותה אבל לא מכר את העבדים ואת המרצופין ולא את האנתיקי ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולם מכורין אמר הר"ם התורן הוא עץ גבוה שתולין עליה הנס והנס בלשון גמרא וילון ובלשון הפסוק קלע וכן בערב קלאח עוגין הברזלים שקושרין אותם בחבלים ומשליכין אותם בים כדי להעמיד הספינה מנהיגים אלו המשוטות ומרצופין אמתחות שנושאין בהם הסחורות בספינות יש מהם עשויים משער או מנעורת הפשתן או מעורות או מעץ אנטיקי הסחורות עצמן שנושאין בספינה:

אמר המאירי המוכר את הספינה מכר את התורן והוא העץ הגבוה שתולין בו הנס וכן מכר את הנס ר"ל הוילון ואת העוגין והוא כלי הברזל שמשליכין אותן במים להעמיד הספינה וכל המנהיגים אותה ופירשו בגמ' המשוטות והם הקורות הדקות שמנהיגים בהם הספינה והטעם לאלו מפני שאי אפשר לספינה בזולתם והם מיוחדים למלאכה זו לבד אבל לא מכר את העבדים שבעל הספינה מעמיד בה להעלות הוילון ולהורידו ולסדר את המשוטות ולהנהיג את הספינה בים מפני שאין אלו מיוחדים לספינה והרוצים לירד בתוכה הרי הם יכולין לסדר את המשוטות ולהעלות את הנס ולהורידו וכן לא מכר את המרצופים והם שקים של עור להצניע שם מאכליהם ואין זה מיחוד דברים שבספינה ויש מפרשים שהם עשויים להצניע שם את הוילון ואף זה אינו מיחוד דברים שבספינה שאין סוף הענין אלא לשמירה מעולה או לנקיות ולא את האנתיקי ר"ל הסחורה שבתוכה וזה לא היה צריך לו לומר אלא שבא ללמדנו בה מה שאמר אח"כ שאם אמר לו היא וכל מה שבתוכה כל אלו מכורין מפני שאף הסחורה לפעמים צרך הספינה היא כדי להכבידה ובגמ' פירשו שהמוכר את הספינה מכר את האיסכלא והוא סלם קטן העומד על פתח הספינה לעלות מן הספינה הקטנה לספינה הגדולה או לירד בה מגדולה לקטנה וכן מכר את בית המים והוא בית שבספינה שבו מכנסין מים מתוקים בכלים אבל לא מכר את הביצית והיא ספינה קטנה שקושרין לספינה גדולה וכשרוצים לצאת ליבשה נכנסים לאותה קטנה שהגדולה אינה יכולה להתקרב על שפת הנהר וכן שהמלחים יורדים בה תמיד לצוד בה דגים ויש פוסקים בזו שהיא בכלל המכר אלא שגדולי הפוסקים והמחברים כתבו בזו שאינה בכלל המכר מפני שהיא דברי יחיד ושנכלל דעת זה בשטה כמו שהוזכר בפרק זה:

ודברים אלו שאמרנו עליהם שאינן בכלל המכר כתבו חכמי הצרפתים שאם הקדיש את הספינה אף אלו אין קדושים בכללה וכן במתנה ונכסי הגר וחלוקת אחים ואין דומים לאותם השנויים בפרק הבית שהם הקרקעות או הדברים הצריכים לקרקע ובטלים במקצת אגב קרקע אבל אלו הנזכרים כאן הם מטלטלין ואין צרך בהם לספינה כלל ומפני זה הכל שוה בו וכן בכל השנויים בפרק זה והדברים נראין:

זהו ביאור המשנה וכלה עם מה שהוספנו בה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מכר את התורן ואת הנס כו' עד עכשיו דברו במוכר קרקע מה מוכר עמו עכשיו דברו במטלטלין. והטעם לאלו מפני שאי אפשר לספינה זולתם והם מיוחדים למלאכה זו בלבד אבל העבדים המשמשים את הספינה לסדר המשוטות ולהעלות התורן והנס ולהורידן אינם מיוחדים לכך ולכל מלאכה הן עומדים גם אפשר זולתם כי האנשים ההולכים בה הם מסדרין ומעלין ומורידין וכן המרצופים שמכניסין בהם הנס בשעה שמורידין אותה או שמצניעין בהם מאכלם אינם מיוחדים למלאכה זו. ולא את האנתיקי עסקא דאית ביה והוא לשון לעז של תוספת דבר שנוסף בה שאינו לצורך הספינה וזה לא היה צריך אלא משום סיפא נקט ליה. הראב"ד ז"ל.

נס אדרא לשון דרי אכתפיה הני דדרו אכפא לשון הולכה כי הנס טוען אותה ומוליכה. הראב"ד ז"ל.

אלו המשוטות פירוש החבלים שבהם מושכין הספינה ומכניסין אותה לנמל. ויש לפרש העצים שבהם מנהיגים הספינה שקורין להם בערבי אלמקאדיף. הראב"ד ז"ל.

וכן היא אומר אלונים מבשן עשו משוטיך לא מייתי ראיה דמנהיגין היינו משוטין דמלתא דפשיטא הוא דהא חזינן דמנהיגין נינהו אלא הכי מייתי ראיה דלא תימא כיון דלא מחברי איכא למימר דלאו בהני מנהיגין איירי דלא הוי כשאר דברים הנזכרים במשנה המחוברים לספינה אלא בחבלים קשורין לה להכי מייתי ראיה מקרא כיון דהם דברים שהם עיקר הספינה מייתי אותן בקרא שמע מינה דמצי שפיר למימר דמתניתין איירי גם במשוטות דהא חזינן בקרא דאף על גב דלא קא מחברי כמאן דמחברי דמי. ומנאן עם שאר הדברים שהן עיקר הספינה ומכל תופסי משוט נמי שמעינן שהן עיקר הנהגה מדלא מדכר אלא משוט. תוספות הרא"ש ז"ל.

האסכלא היא שנקראת אל-אסק-עליה והוא בית הכסא שבספינה. בית המים מקום כניסת המים והוא הנקראת אלפגטם. אוזילא דימא בר יומיה פירוש דג קטן בר יומא. רמא נופתא וסכר לירדנא השליך רקיקה אחת מפיו בירדן וסכר הירדן באותה רקיקה. הרא"ם ז"ל. אבל בתוספי הרא"ש ז"ל כתבו ואפיק כופתא היינו רעי וכן מפרשים כיפת הירדן ענבירא וריחו נודף ורעי של דג הוא ושל ירדן היה טוב יותר משל שאר נהרות. עד כאן.

הַאי גַּלָּא דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא מִתְחֲזִי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא, חִוַּרְתִּי בְּרֵישָׁא. הנה נודע כל מאמרים אלו לא דברו בהם דברים כפשוטן אלא הם דברי משל ואפילו שיש בהם דברים שאפשר להיות במציאות עם כל זה לא נאמרו אלא דרך משל וחידה והמה הנקראים במשלי (משלי א, ו) לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם. והריטב"א ז"ל כתב בשם הגאונים כל היכא דאתמר 'לְדִידִי חָזִי לִי' במראה החלום היה עיין שם. ובין כך ובין כך הדברים האלה לא נאמר בשביל פשוטן אלא רק לרמוז בהם עניינים שונים הן בדרך הפשט והן בדרך הסוד וכבר דשו בהם רבים לבארם בדרך רמז וגם אנא עבדא אכתוב ממה שחנני השם יתברך ברוב רחמיו וברוב חסדיו והיינו: נְחוּתֵי יַמָּא הם החכמים היורדים לעומק תורה שבעל פה דכתיב בה רְחָבָה מִנִּי יָם (איוב יא, ט) הַאי גַּלָּא הוא היצר הרע דְּמַטְבַּע לִסְפִינְתָּא הוא גוף האדם הנה בתחלה מתחפש ובא בצורת היצר הטוב שהוא אישא חוורא כי היצר הרע המחטיא במצות עשה והוא נקרא אש אדומה ויצר הרע המחטיא במצות לא תעשה נקרא אש שחורה וזהו שאמר מִתְחֲזִי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא ברישא שיהיה מדבר כמו יצר הטוב. ושוב ראיתי דהגאון מהר"י בי"ר פירש 'גַּלָּא' על יצר הרע שבתחלת דבריו מדבר דברי היתר. או יובן בס"ד הַאי גַּלָּא הוא נחש הקדמוני שהטביע את הספינה חוה והוא מטביע ומפתה בני אדם להטביעם במים הזדונים מִתְחֲזִי כִּי צוּצִיתָא דְּנוּרָא חִוַּרְתִּי בְּרֵישָׁא רצונו לומר ניצוץ טוב בראשו כי אין קליפה שאין בה ניצוץ טוב ולכן נחש התחתון ארסו בראשו וּמָחִינָן לָהּ באותיות אמת [441] שהם מספר כ"א פעמים אֶהְיֶה [21×21=441] וזהו אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה.

בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא תְּלַת מְאָה פַּרְסֵי נראה לי בס"ד יש יצר הרע נמשך מן קליפות העשיה ויש מיצירה ויש מבריאה אבל באצילות כתיב לֹא יְגֻרְךָ רָע (תהלים ה, ה) וידוע כל קליפה כלולה מעשר ועשר מעשר הרי מאה ויותר אין נפרטים וכמו שאמרו בגמרא (פסחים קי.) הוה עובדא עד מאה וחד ופקע שידא, וידוע בכל עולמות בבי"א [בריאה יצירה אצילות] יש בכל עולם בי"א [בריאה יצירה אצילות] ולזה אמר בֵּין גַּלָּא לְגַלָּא תְּלַת מְאָה פַּרְסֵי פירוש בין יצר הרע של עשיה ליצר הרע דקליפת יצירה יש תלת מאה פרסי. זִימְנָא חֲדָא הֲוָה אַזְלִינָן בְּאוֹרְחָא רמז שעשו הוא וחביריו החכמים את הכוונות על עליית הפרדס שבימיו עדיין היה להם אפר פרה להטהר בו וְדָלִינָן גַּלָּא הם הקליפות שבעליית הפרדס צריך לפניני תחלה במדור הקליפות ולעלות בהם ולעלות משם למחיצת אור המלאכים ומשם למקום אור הספירות כמו שאמר רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל (בשערי קדושה חלק ג' שער וי"ו) עיין שם וזהו דלינן גלי שעלינו למעלה מן הגלים וגברנו עליהם עַד דַּחֲזִינָא בֵּי מַרְבַּעְתָּא דְּכוֹכְבָא זוּטָא כי ממקום הקליפות עברנו למקום אור המלאכים ומשם הגענו למקור אור הספירות וראינו מרבעתא דכוכבא זוטא רמז לאור המלכות שהיא קטנה שבספירות וְהַוְיָא כְּמִבְזַר אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי בִּיזְרָא דְּחַרְדְּלָא הכונה על פי מה שפירש בקהילת יעקב ז"ל אות מ' רומזת למלכות מפני שיונקת מן תנה"י [תפארת נצח הוד יסוד] דז"א [זעיר אנפין] שכל האחד כלול מעשר הרי מ' עד כאן לשונו. וזהו שאמר כְּמִבְזַר אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי וקראם חַרְדְּלָא כי הגבורות נקראים בשם חרדל כמו שכתוב בספר מאורי אור, וְאִי דָּלִינָן הֲוָה טְפֵי הֲוָה מִקְלִינָן מֵהַבְלָא פירוש בעליית הפרדס ההיא לא יכלו לעלות ולהשיג יותר מאור ספירת המלכות שהיא כוכבא זוטא שבעשר ספירות דאם היו עולין להשיג סוד למעלה מספירת המלכות היו נשרפים מתוקף האור מלמעלה וְרַמְיָא לָהּ גַּלָּא קַלָא לַחֲבֶרְתָּהּ פירוש כשעברו במדור הקליפות שהם הגלים שמעו דבר זה שהיתה אומרת קליפה לקליפה כן וידוע כי פסוק (ירמיה ה, כב) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם וכו' פשוטו על ים התחתון וסודו על ים העליון.

לְדִידִי חָזִי לִי הוּרְמִין בַּר לִילִיתָא, דְּהַוָה קָא רָהִיט אַקּוּפֵיהּ דְּשׁוּרָא דִּמְחוֹזָא, וּרְהֵיט פָּרָשָׁא. הנה המאמר הזה מוכח מתוכו שהוא מדבר בענין הקליפות וכוחם ולכן לא פרשתי בו כלום דאין ראוי להעמיק ולפרש דבריו מפני הפחד וכאשר ישתברו הקליפות ורוח הטומאה יעבור מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שד־י אז יהיו מובנים הדברים האלה מאליהן ורק אפרש סוף המאמר הזה שהוא מדבר על עלוי הקדושה אחר העברת הקליפות והוא מה שאמר וְאוֹתוֹ הַיּוֹם (תהלים קז, כו) 'יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת' וְשֹׁמַעַת מַלְכוּתָא וְקַטְלֵיהּ. ונראה לפרש בס"ד הכונה יַעֲלוּ ניצוצי הקדושה שהם חלק בחינת הַשָּׁמַיִם מתתא לעילא וְיֵרְדוּ תְהוֹמוֹת שירדו אורות הנקראים מ"ד [מיין דוכרין] ליסוד דמלכות הנקרא תהום ועל ידי עליית אורות מ"ן [מיין נוקבין] מתתא לעילא וירידת אורות מ"ד [מיין דוכרין] מעילא לתתא אז שֹׁמַעַת מַלְכוּתָא כלומר תתחבר המלכות דקדושה עם יסוד דקדושה ושמעת מלשון וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א' טו, ד) וְקַטְלֵיהּ לסטרא אחרא הנזכר שיתקיים והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי כלומר התחברות מלכות דקדושה עם היסוד הנקרא שַׁדַּ־י.