מסכת בבא בתרא דף ס״ה עמוד א׳

הכי גריס רבינו חננאל ואזדו לטעמייהו וצריכא והוצרך לפרש וצריכא דלא תקשי והא איפליגו בה חדא זמנא וכן היא סוגיית הגמרא בכל מקום:

לא מכר לו את התנור ולא את הכירים ולא את הריחים להאי גירסא איירי בתלושין דהא קתני מכר את המכתשת קבועה אם כן כרבי אליעזר דגמרא אתיא ואי בתנור וכירים מחוברים הא רבי אליעזר הוא דאמר כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע אי נמי אומר רשב"א דאיירי במחובר דסתמייהו מחוברים כדאמרינן (כלים פ"ה מ"ז) וגורר את הטפילה [עד שיהא] בארץ אבל אין חבורו חשוב חבור תדע מדמקבלי טומאה הלכך לא מכר אפילו לר' אליעזר תנור וכירים וריחים אע"ג דלדידיה מכר את המכתשת ולספרים דגרסי מכר את התנור וכירים אבל לא את הריחים צריך לומר דחשיב חיבורן חיבור ולא דמו לקבלת טומאה וחיבור הריחים לא חשיב כולי האי כמו של תנור וכירים ואין להקשות אמאי נקט בגמרא ולא את הריחים כיון דאפילו ר' אליעזר מודה דלא מכר את הריחים ואומר רשב"א דנקט להו משום דבעי למיתני ובזמן שאמר ליה הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורים ואפילו ריחים:

מתני' המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח וכו' ולא מכר לא את התנור ולא את הרחים. כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגרסא זו לא פליגא מתניתין בהא אברייתא. וכן יש בנוסח משנתינו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת, ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה, ולפי זה מתניתין רבי אליעזר היא, ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגרס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה, ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט, ומתניתין כולי עלמא היא. וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגרסא ישרה בעיניו. ואם הגרסא כן לא ידעתי על אי זה יחלוק רבי אליעזר. ואולי על המפתח, דמפתח הקבוע היא דומיא דדלת, כדאמרינן בגמרא, אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע.

האחים שחלקו אין להם דרך זה על זה ולא חלונות ולא סלמות ולא אמת המים ר"ל דין דרך ודין חלונות שלא לבנות כנגדן וכן בכלם וכבר ביארנו הענין בפרק ראשון:

אע"פ שביארנו שהמוכר בעין יפה מוכר אין המדה שוה בו לנותן שהנותן נותן בעין יפה יותר מן המוכר מעתה שני בתים זה לפנים מזה שהפנימי צריך לדרך החיצון מכר שניהם לשני בני אדם כאחד או נתן שניהם לשני בני אדם כאחד אין להם דרך זה על זה שהרי מכח עין יפה נסתלק הדרך מהם וכל שכן אם חיצון במתנה ופנימי במכר אבל אם היה הפנימי במתנה והחיצון במכר יש לפנימי דרך על החיצון שעין יפה של מתנה מרובה משל מכר ומ"מ אם לא היו הקנאות אלו כאחד אם הקנה את הפנימי תחלה אפילו במכר והקנה את החיצון אח"כ אפילו במתנה כבר זכה הפנימי בדרך משעת מקחו ואין מתנה הבאה אחריה מפקיעתו וכן אם הקנה את החיצון תחלה זכה בהסרת הדרך הפנימי מעליו:

המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני במוכר את הבית איזה מן הדברים שאינן גוף הקרקע נקנין עמה ואמר על זה המוכר את הבית מכר לו את הדלת אבל לא את המפתח מכר לו את המכתשת הקבועה אבל לא את המטלטלת מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת מכר תנור מכר כירים בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כלן מכורים אמר הר"ם פירוש מכתשת הוא כלי שכותשין ושוחקין בו הדברים הגסים כמו מכתשת אבן וזולתם ואצטרובל הוא עץ כעין ריחים מעמידין עליו הריחים לטחון וקלת עגול מעץ שעושין סביב לריחים כדי שלא יתפזר כלום מן הדבר הנטחן:

אמר המאירי מכר את הבית מכר את הדלת פירוש מפני שהוא קבוע לשם וכלל הדברים שכל תשמישי בית הקבועים מכורים עמה אבל לא המטלטלין וכן אמרו בגמ' שמכר את הנגר והוא בריח הקבוע בכותל ואת המנעול והוא קבוע בדלת אבל לא מכר את המפתח מפני שאינו קבוע ופירשו בגמ' אפילו קבעה בדלת הואיל ואינה צורך הבית אלא לשמירה מעולה אבל הדלת הרי היא כאחת מן הכותלים ונגר ומנעול קבועות ביותר במסמרים והרי הם כדלת מכר את המכתשת הקבועה ומחברת בקרקע אבל לא את המיטלטלת אע"פ שמיושבת במקום אחד שבבית ואינה זזה משם מכר את האיצטרובל והוא הרחים התחתונה שהיא מחוברת בטיט וקבועה אבל לא את הקלת והיא העליונה שאינה קבועה כל כך ואין צריך לומר שלא קנה את האפרכסת ויש מפרשים באיצטרובל העיגול שסביב הרחים שלא יתפזר הקמח הקלת פירשו שהיא האפרכסת ומ"מ בכל דבר אתה דן בו לפי קביעותו ולפי פירושנו אין גורסין במשנה ולא את הרחים וכן אין גורסין אותו בבריתא הנזכרת בגמ' וכן בספרים מדוייקים לא נמצא שם רחים לא במשנה ולא בבריתא מכר את התנור ואת הכירים פירוש בזמן שהם מחוברים בטיט ויש גורסין לא מכר את התנור ואת הכירים ואתה מפרשו בשאין מחוברין בטיט אע"פ שמיושבות במקום אחד ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כך אלו מכורים לפי שכל אלו מיוחדין לבית ואדם מושיבן במקום אחד ונותן להם חנייה בקרקע לזמן מרובה או לעולם ואינן בכלל שאר כלים שבבית ואע"פ שבמכירת חצר אם אמר לו מה שבתוכה מכר כל כלים שבבית כל שהוא מרבה במכר הקרקע מרבה במכר תשמישיו בחצר יותר מבבית ובעיר יותר מבחצר כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תוס' בד"ה לא מכר כו' ואין להקשות אמאי נקט בגמ' ולא את הרחיים כיון דאפי' ר"א מודה כו' עכ"ל לפי הגירסא קמא במתני' דגרסינן לא את התנור ולא את הכירים כו' לא קשיא להו אמאי נקט להו ת"ק דר"א כיון דר"א מודה בכולהו דכן דרך התנאים דת"ק נקט אף דברים דלא פליגי אלא להך גירסא הכי קא קשיא להו כיון דנקט בברייתא ת"ק במלתיה תנור וכירים דלא מכר ור"א פליג בהו לא ה"ל למיתני שוב ולא את הרחיים דכ"ש הוא דלא מכר דבהא אפי' ר"א מודה דלא מכר ודו"ק:

רב ושמואל אזדו לטעמייהו דאמר רב נחמן אמר שמואל האחין שחלקו כו' פירוש משום דסבירא ליה לשמואל דמוכר בעין יפה מוכר ולפיכך כשמכר פנימי לחיצון בעין יפה מכר לו ולא שייר דרך לעצמו. ואם תאמר אדרבה נימא איפכא דבעין יפה מכר לו חיצון לפנימי ומכר לו דרך עליו. נראה לי דלאו קושיא הוא משום דכי אמרינן דאין להם דרך הוי עין יפה גבי מכירת פנימי לחיצון ואינה כל כך עין רעה גבי מכירת חיצון לפנימי דמכל מקום במה שמכר לו לא שייר כלום אבל אי נימא איפכא דיש לו דרך לפנימי על החיצון לפי שהחיצון בעין יפה מכר לו ונתן לו את הדרך הוי עין רעה לגמרי אצל הפנימי שאף מה שמכר לחיצון דהיינו בית החיצון לא מכרו לגמרי וזו עין רעה גמורה שאף במה שאדם מוכר שייר לעצמו ומשום הכי אמר שמואל שאין להם דרך זה על זה שזו עין יפה שלהם שלא נשאר לאחד מהם בחלק על חבירו כלום ומהאי טעמא נמי אמרינן לקמן בשני בתים זה לפנים מזה דאין להם דרך זה על זה דכיון דלשניהם מכר אפילו לרבנן לשניהם בעין יפה מוכר וכמו שפירש ר"ש ז"ל עלה דההיא וכיון דבעין יפה מוכר זו היה עין יפה שלהם שלא יהא לאחד מהם בשל חברו כלום וכל כהאי גוונא לא הוי עין רעה לגמרי לחד מנייהו אבל אי על מנת דיש לו לפנימי דרך לפי שבעין יפה מכר לו אם כן הוי עין רעה לגמרי לגבי חיצון שאף במה שמוכר לו שייר והיינו טעמא דשמואל דאמר הכא אין להם דרך זה על זה ורב דאמר יש להם היינו טעמיה משום דסבירא ליה דמוכר בעין רעה מוכר וכיון שכן ודאי כשמכר לו פנימי לחיצון לא היה דעתו להסתלק ממה שהיה רגיל בו כבר דבעין רעה מוכר אבל כשמכר לו חיצון לפנימי לא הוצרך למכור לו את הדרך כי היכי דנימא דלא מכר לו כיון דסבירא ליה דבעין רעה מוכר דדרך לא היה צריך למכור לו שכבר היה מוחזק ורגיל בכך. הר"ן ז"ל.

ובשיטה שלא נודע שם מחברה תירץ דכיון דתרי עין יפה זה היפך מזה איכא אית לן להעמיד כל אחד בשלו ושלא יקח בשל חברו כלום ודומה למאי דאמרן שניהם במכר כו'. כן נראה לי ועיקר. עד כאן לשונו.

שני בתים זה לפנים מזה כו' וכל שכן חיצון כו'. וכל שכן חיצון במתנה ופנימי במכר בדאקני להו תרווייהו בבת אחת קיימא וכל שכן אי אקני לחיצון והדר אקני ליה לפנימי ואי אקני לפנימי ושייר חיצון והדר אקני ליה לחיצון מכי אקני ליה לפנימי ושייר חיצון לא שנא אקני לפנימי במתנה לא שנא אקני במכר מההיא שעתא זכה ליה פנימי בדרך על החיצון דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר וכל שכן נותן. ודאמרינן בתר הכי חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה כו' לא משכחת לה אלא בדאקני להו תרווייהו בבת אחת וכל שכן אי אקני לפנימי והדר אקני לחיצון אבל אי אקני לחיצון והדר אקני לפנימי מכי אקני לחיצון ושייר פנימי לפניו מההיא שעתא זכה ליה חיצון בהסרת הדרך מעליו דהא קיימא לן כרבי עקיבא דאמר צריך ליקח לו הדרך כו'. הרא"ם ז"ל.

מתניתין המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא מכר את המפתח כו'. ולא מכר את התנור ולא את הכירים כך כתוב בנוסח הספרים שלנו. ולגירסא זו פליגא מתניתין בהא אברייתא וכן יש בנוסח משנתנו מכר המכתשת הקבועה אבל לא מכר את המטלטלת ובברייתא מכר את החקוקה אבל לא את הקבועה ולפי זה מתניתין רבי אלעזר היא ואפילו הכי קיימא לן כסתם מתניתין ויש מי שגורס בברייתא מכר המכתשת הקבועה אבל לא את החקוקה. ופירש הראב"ד ז"ל החקוקה היושבת בחקק שלה אשר הכינו לה לישב בתוכו ולא קבעוה שם בטיט והקבועה היא הקבועה בטיט ומתניתין כן נראה לי וכן הוא בירושלמי. וכתב הרב ז"ל שזו הגירסא ישרה בעיניו ואם הגירסא כן לא ידעתי על איזה חולק רבי אליעזר. ואולי על המפתח דבמפתח הקבוע היא דומיא דדלת כדאמרינן בגמרא. אלא שאני תמה שהדלת בעצמו אינו מחובר לקרקע. הרשב"א ז"ל.

אבל לא את המפתח פרישנא בגמרא מפתח דומיא דדלת אף על גב דקבוע בדלת אינו מכור. ופירש הראב"ד ז"ל טעמא מפני שהמפתח אינו צריך אלא לנטירותא יתירתא הוא אבל הדלת ודאי כאחד מן הכתלים הוא. ובגר ומנעול מכורים מפני שקבועים בדלת במסמרים קבועה גדולה. עד כאן לשונו ז"ל משיטה לא נודע שם מחברה.

גמרא כי היכי דדרו בה אבהתי עי' לקמן עא ע"א ברשב"ם ד"ה זכו בכולה ובתוס' שם ד"ה האחין: