מסכת בבא בתרא דף ס״ב עמוד ב׳פרק 4 המוכר את הבית

בְּסֵירוּגִין, מַהוּ? תֵּיקוּ.

מָצַר לוֹ מֶצֶר רִאשׁוֹן וּמֶצֶר שֵׁנִי וּמֶצֶר שְׁלִישִׁי, וּמֶצֶר רְבִיעִי לֹא מָצַר לוֹ – אָמַר רַב: קָנָה הַכֹּל, חוּץ מִמֶּצֶר רְבִיעִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ מֶצֶר רְבִיעִי. וְרַב אַסִּי אָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא תֶּלֶם אֶחָד עַל פְּנֵי כּוּלָּהּ –

סָבַר לַהּ כְּרַב, דְּאָמַר: שַׁיּוֹרֵי שַׁיַּיר; וּמִדְּשַׁיַּיר בְּמֶצֶר, שַׁיַּיר נָמֵי בְּכוּלְּהִי.

אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: קָנָה הַכֹּל חוּץ מִמֶּצֶר רְבִיעִי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא מַבְלַע, אֲבָל מַבְלַע – קָנָה.

וְכִי לָא מַבְלַע נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין; אֲבָל לֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה. מִכְּלָל דְּכִי מוּבְלַע – אַף עַל גַּב דְּאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה.

אִיכָּא דְּאָמְרִי: אָמַר רָבָא, הִלְכְתָא: קָנָה הַכֹּל וַאֲפִילּוּ מֶצֶר רְבִיעִי. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּמַבְלַע, אֲבָל לָא מַבְלַע – לָא קְנֵי.

וְכִי מַבְלַע נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין; אֲבָל אִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לֹא קָנָה. מִכְּלָל דְּכִי לָא מוּבְלָע – אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לָא קָנֵי.

שָׁמְעִינַן מִתַּרְוַיְיהוּ לִישָּׁנֵי דְּרָבָא, דִּבְשָׂדֶה לָא שַׁיַּיר וְלָא מִידֵּי. וְשָׁמְעִינַן נָמֵי, דְּהֵיכָא דְּמַבְלַע, וְלֵיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְלָא הָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – קָנָה. לָא מַבְלַע, וְאִיכָּא עֲלֵיהּ רִיכְבָּא דְּדִיקְלָא, וְהָוֵי תִּשְׁעַת קַבִּין – לֹא קָנָה.

מַבְלַע וְאִיכָּא עֲלֵיהּ; לָא מַבְלַע וְלֵיכָּא עֲלֵיהּ – אִתְּמַר לַהּ לְהַאי גִּיסָא, וְאִתְּמַר לַהּ לְהַאי גִּיסָא. שׁוּדָא דְּדַיָּינֵי.

אָמַר רַבָּה: ״פַּלְגָא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא״ – פַּלְגָא. ״פַּלְגָא בְּאַרְעָא דְּאִית לִי״ – רִיבְעָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא הָכִי וּמַאי שְׁנָא הָכִי? אִישְׁתִּיק.

אָמַר אַבָּיֵי, אֲנָא סָבְרִי: מִדְּאִישְׁתִּיק – קַבּוֹלֵי קַבְּלַהּ. וְלָא הִיא; חָזֵינָא הָנְהוּ שְׁטָרֵי דְּנָפְקִי מִבֵּי מָר, וּכְתִיב בְּהוּ הָכִי: ״פַּלְגָא דְּאִית לִי בְּאַרְעָא״ – פַּלְגָא, ״פַּלְגָא בְּאַרְעָא דְּאִית לִי״ – רִיבְעָא.

וְאָמַר רַבָּה: ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פַּלְגָא״ – פַּלְגָא. ״מֶצֶר אַרְעָא דְּמִינַּהּ פְּסִיקָא״ – תִּשְׁעָה קַבִּין.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא הָכִי וּמַאי שְׁנָא הָכִי? אִישְׁתִּיק. סְבוּר מִינָּה, אִידֵּי וְאִידֵּי פַּלְגָא;