דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף נ״ד עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף נ״ד עמוד א׳

מסכת בבא בתרא דף נ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־230 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

אדעתא דציבי לא קני ואע"פ שמתקן הקרקע וכן פשח דיקלא אדעתא דחיותא אע"פ שהדקל מיתקן בכך דלעולם לא קני אלא אם כן מתכוין לקנות כדאמרינן לעיל לקנות את חבירתה אף אותה לא קנה כיון שלא נתכוין לקנותה וביבמות פרק ר"ג (יבמות דף נב:) אמר הא למה זה דומה לעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קנה ובהפרה (ב"ק דף מט: ושם) אמר דהמחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא הוא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי לא קנה דלאו דעתיה אשטרא או דלמא דעתיה נמי אשטרא ואין להקשות דאע"ג דאין דעתיה אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצרו דחצר מתורת יד איתרבאי דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו ואם היה יודע היה רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות לא קני וא"ת מצא בגל או בכותל ישן דתנן באלו מציאות (ב"מ דף כה:) הרי אלו שלו מפני שיכול לומר של אמוריים הוא אמאי לא קניא ליה חצרו וי"ל דבדבר שאין הווה שימצא לא קנה חצרו שלא מדעת:

מוליא במוליא כו' הקשה ה"ר יוסף דאורליינ"ש משמע שצריך קרקע שוה לחרישה יותר מלדישה ואנן סהדי דלדישה צריך הרבה יותר שוה וחלק ומה שפירש נמי בקונט' דאם עושה אדעתא דגורן קבוע קני היכי ידעינן אי עבד אדעתא דגורן קבוע או אינו קבוע והיה מפרש דבי דרי דהכא היינו להעמיד שם בהמות כמו אבי דרי חושבנא (שבת דף לב.) דלקמן (בבא בתרא דף נז.) תנן דבהעמדת בהמה לא קני ור"ת השיב לו שהם היו דשים במוריגים ולא היו צריכין להשוות קרקע כל כך:

Tosafot on Bava Batra 54a · Sefaria

מאירי

הזורע זרע לפתות או שאר מיני זרעים בבקעים שבנכסי הגר ולא חפה עפר עליהם לא קנה שבשעה שהשליך את הזרעים הואיל ולא היפך בהם את העפר לא הועיל כלום ואע"פ שבשעת צמיחה משביח אף הקרקע והעפר מתלחלח על ידי השרשה זו כמעין חפירה אותה השבחה ממילא היא באה ואם מצד אכילת הפירות אין אכילת הפירות ראיה בנכסי הגר כמו שיתבאר:

כל שנתכון להשביח את האילן הרי זה כנתכוון להשביח גופו של קרקע ובנכסי הגר קנה ואם כונתו להנאה אחרת לא קנה מעתה היה מפצל בענפי האילן או בזמורות וכיוצא באלו אם לעבודת עצמן מצד שענפיהן מרובים ואין היניקה מספקת בכדי ליגדל כראוי קנה ואם נתכון לצרך בהמותיו אע"פ שמ"מ הועיל לאילן וכן שהיתה כונתו להחזיק לא קנה וכיצד אנו מכירין דבר זה אם היה מפצל מכאן ומכאן ודאי מתכוין הוא לעבודת אילן ואם היה מרבה לפצל מרוח אחת אין זה אלא לבהמתו:

היה מנקה את הקרקע מקש וגבבה שבו אם על דעת תקון הקרקע קנה ואם על דעת לקוט העצים לא קנה וכיצד אתה מכיר דבר זה היה מלקט את הכל בין דקים בין גסים הרי זה לכונת נקוי הקרקע כדי לחרוש בו ואם אינו מלקט אלא הגסים אין זה אלא לצרך עצים ולא קנה:

היה מסיר המכשולות ומשוה את פני הקרקע אם על דעת תקון קרקע קנה ואם על דעת עשיית גרן לא קנה וכיצד אתה מכיר דבר זה אם כשמסיר המכשולות הוא משפיל מקום הגבוה וממלא בו את הנמוך עד שמדקדק להיותו שוה ביותר הרי זה על דעת חרישה ותקון קרקע ואם אינו מקפיד על כך אלא שמשוה הגבוה ומשאירו בגבהותו וכן משוה את הנמוך ומשאירו בשפילותו אין זה מתכוין אלא לעשיית גרנות מקום גבוה לבד ומקום נמוך לבד ויש מפרשים בבי דרי הנזכר בכאן מקום כניסת בהמותיו לדיר אבל עשיית גרן אף הוא שבח קרקע וקנה:

פתח נקב בכותל השדה ליעשות מתוכו שביל למים ליכנס בתוך השדה אם על דעת השקאה קנה ואם על דעת צידת דגים לא קנה וכיצד אתה מכיר דבר זה עשה שביל זה ליכנס שם ולא עשה שביל ליציאתם אין זה מתכוין אלא להשקאה ואם עשה כנגד פרצה זו פרצה אחרת לצאת המים דרך שם אין זה מתכוין אלא לצוד את הדגים שילכו המים ותשאר הדגה לשם:

אכילת הפירות אע"פ שהיא חזקה לענין קניית אדם מחברו בנכסי הגר כל שאינו עושה מעשה בגוף הקרקע או באילן על דעת עבודת קרקע על הדרכים שביארנו אינה חזקה אפילו אכל פירותיה כמה כיצד אכל פירות דקל ולא עבד בו על דרך עבודת אילן כגון שהיה מפצל מצד אחד על הדרך האמור למעלה אפילו אכל פירותיו על דרך זה כמה שנים לא החזיק ואם בא אחד וחפר תחתיו או עשה עבודה לצרך גוף האילן או לצורך מקומו קנה האחרון כל שלא עשה כלום בקרקע אלא באכילת הפירות:

למדת שיש דברים שהן חזקה בקנין נכסי חברו ואינן חזקה בנכסי הגר כאכילת פירות ויש דברים שהם חזקה אצל נכסי הגר ולא בקנין נכסי חברו כגון ציור וסיוד וכיור ומציע מצעות וגדולי המפרשים פירשו הטעם מפני שנכסי הגר הם הפקר והיוצא מהם הפקר ואם זכה ביוצא מהם לא זכה בהם אבל כשתקן בהם איזה תקון זכה בגוף אבל מחזיק בנכסי חברו הרי בעל הנכסים מקפיד על אכילת הפירות וא"כ אין לך חזקה גדולה מזו אבל המשביח או מיפה בנכסיו אינו מקפיד הואיל ואינו אוכלן ומ"מ יש מפרשים שזה שאמרו באכילת פירות שבנכסי חברו קנה בנכסי הגר לא קנה אף בנכסי חברו לא קנה אלא בחזקה אחרת שבגוף הקרקע ושמא תאמר ואף בנכסי הגר כן מ"מ בנכסי חברו כל שהביא ראיה באכילת פירות ובא לו מכח חזקה קנה מן הסתם לא אכל עד שהמזיק ובנכסי הגר אע"פ שהביא ראיה מאכילת הפירות צריך הוא להביא ראיה על החזקה והדברים נראין ואף גדולי המפרשים כך ראיתי דעתם בהגהותיהם ומעתה אכילת פירות דרך חזקת קנין אינה חזקה וכן קרקע שהיה סלע ואינו ראוי לפרוץ בו כל שהו אין שטיחת פירות או העמדת בהמה מועלת בה ואע"פ שחזקת טענה שבה ובשלש שנים היא בדרך זו וגדולי המחברים כתבוה אף בחזקת קנין ולא יראה כן:

שדה של נכסי הגר שהיתה מסויימת במצריה והחזיק בה בחרישה או בחפירה אע"פ שאין זה מעשה המועיל לכל הקרקע כיון שהכיש בה מכוש אחד בתורת חזקת קנין קנה כלה ואם לא היתה מסויימת במצרים כל שהכיש בה מכוש אחד בכדי שילך צמד בקר משפת השדה האחת לשפתו האחרת בערוגה אחת ויחזור באחרת הסמוכה לו והוא רחב שתי ערוגות באורך כל השדה כך פירשוה גדולי המחברים ולא נתנו שיעור לקניית כלה ולא עוד אלא שלא ידענו לדבריהם אם על כל מכוש ומכוש כך וחכמי הצרפתים פירשו ששיעור זה שהזכרנו הוא שיעור לקניית כלה כלומר שאם אין בה מצרים משתרש בה כשיעור זה ר"ל רחב שתי ערוגות בארך כל השדה קנה כלה וכל שפיחת משיעור זה לא קנה אלא מקום שחרש בו וכן הדברים נראין:

Meiri on Bava Batra 54a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה אדעתא כו' וא"ת מצא בגל כו' אמאי לא קניא ליה חצירו כו' עכ"ל פי' דמצא בגל כו' אפי' אחר שמצא הוא שלו ואמאי לא קניא ליה לבעל הגל מטעם חצירו שלא מדעתו ועיין בתוס' שם וק"ל:

בד"ה מוליא כו' דלקמן תנן דבהעמדת בהמה לא קני כו' עכ"ל לקמן מוקי לה בשותפים דוקא דלא קפדי מיהו היינו דוקא לענין חזקת ג' שנים אבל לענין קניה כי הכא בנכסי גר קיימא סברא דעלמא דבהעמדת בהמה לא קני וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 54a · Sefaria

שיטה מקובצת

מוליא במוליא כו' הקשה ה"ר יוסף מאורלינש משמע שצריך קרקע שוה כו' ככתוב בתוספות. ובמועד קטן יש אומרים דגרסי מוליא בנצא ונצא במוליא אדעתא דבי דרי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דארעא. מיהו הכא לא גרסינן הכי בשום ספרים. ההיא איתתא דאכלה דיקלא בתפשיחא תליסר שני. פירוש מתחלה החזיקה בדקל בתפשיחא בחד גיסא אף על גב שאכלה הפירות אחר כך תליסר שנין ואי אפשר שלא חפרה תחתיו או השקתה לא הויא חזקה כי לא נתכוונה לקנות כי היתה סבורה כי כבר קנאתו. תוספות הרא"ש ז"ל.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 54a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה אדעתא כו' אבל אם יודע ואינו מכוין לקנות עיין גיטין דף סא ע"א תוס' ד"ה ליקט:

Gilyon HaShas on Bava Batra 54a · Sefaria

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

דִּשְׁדָא לִיפְתָּא בֵּי פִילֵי דְּאַרְעָא דְגֵר – לָא הָוֵי חֲזָקָה. מַאי טַעְמָא? בְּעִידָּנָא דִּשְׁדָא – לָא הָוֵי שְׁבָחָא, הַשְׁתָּא דְּקָא שָׁבַח – מִמֵּילָא קָא שָׁבַח.

קטע 2

אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּפָשַׁח דִּיקְלָא; אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא – אַדַּעְתָּא דְּדִיקְלָא. כּוֹלָּא מֵחַד גִּיסָא – אַדַּעְתָּא דְחֵיוָתָא.

קטע 3

וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּזָכֵי זִיכְיָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל רַבְרְבֵי וְזוּטְרֵי – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא, שְׁקַל רַבְרְבֵי וּשְׁבַק זוּטְרֵי – אַדַּעְתָּא דְצִיבֵי.

קטע 4

וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּאתָקֵיל תִּיקְלָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? שְׁקַל מוּלְיָא וּשְׁדָא בְּנַצָּא – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא. מוּלְיָא בְּמוּלְיָא וְנַצָּא בְּנַצָּא – אַדַּעְתָּא דְבֵי דָרֵי.

קטע 5

וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי מַאן דְּפָתַח מַיָּא בְּאַרְעָא; אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא – קָנֵי, אַדַּעְתָּא דְכַוְורֵי – לָא קָנֵי. הֵיכִי דָּמֵי? פָּתַח תְּרֵי בָבֵי, חַד מְעַיֵּיל וְחַד מַפֵּיק – אַדַּעְתָּא דְכַוְורֵי. חַד בָּבָא – אַדַּעְתָּא דְאַרְעָא.

קטע 6

הָהִיא אִיתְּתָא דַּאֲכַלָה דִּיקְלָא בְּתַפְשִׁיחָא, תְּלֵיסַר שְׁנִין. אֲתָא הָהוּא [גַּבְרָא], רָפֵיק תּוּתֵיהּ פּוּרְתָּא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּלֵוִי, וְאָמְרִי לַהּ קַמֵּיהּ דְּמָר עוּקְבָא, אוֹקְמֵיהּ בִּידֵיהּ. אֲתַאי קָא צָוְוחָא קַמֵּיהּ, אֲמַר לַהּ: מַאי אֶעֱבֵיד לָךְ, דְּלָא אַחְזֵיקְתְּ כִּדְמַחְזְקִי אִינָשֵׁי.

קטע 7

אָמַר רַב: הַצָּר צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר – קָנָה; דְּרַב לָא קָנֵי לְגִנְּתָא דְּבֵי רַב, אֶלָּא בְּצוּרְתָּא.

קטע 8

אִיתְּמַר: שָׂדֶה הַמְסוּיֶּימֶת בִּמְצָרֶיהָ – אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: כֵּיוָן שֶׁהִכִּישׁ בָּהּ מַכּוֹשׁ אֶחָד – קָנָה כּוּלָּהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: לֹא קָנָה אֶלָּא מְקוֹם מַכּוֹשׁוֹ בִּלְבַד.

מסכת בבא בתרא דף נ״ד עמוד א׳

מסכת בבא בתרא דף נ״ד עמוד א׳

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור