מסכת בבא בתרא דף נ״ג עמוד א׳

אמר שמואל ומאי תבעי ליה לאבא ומה מכר כו' אע"ג דשמואל אית ליה ספ"ק דב"מ (דף טו.) דיפה כח מתנה מכח מכר לענין דלא טריף מיניה את השבח היינו אחר שכבר נתקיימה המתנה כדפ"ה:

טובא עבד ואין זה כל שהוא אלא כו' ונעל נמי כל שהוא צריך ליישב כעין הני:

האי פרצה היכי דמי אילימא דמעיקרא לא עיילי בה והשתא נמי לא עיילי בה מאי עבד. נראה דל"ג דהיכי מצינן למימר השתא נמי לא עיילי הא כדי שיכנס ויצא בה קאמר לכך נראה כספרים דגרסינן דמעיקרא לא עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד:

שתי שדות ומצר אחד ביניהן וכו' איכא למידק, והא אמר שמואל בפרק קמא דקדושין (כז, א) מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן, וקא מפרש התם משום דסדנא דארעא חד הוא, ואם כן אף הכא נימא הכין. והרא"ם ז"ל תירץ, דהתם דעת אחרת מקנה, הא בהנך דמתניתין דהאחין שחלקו והנותן מתנה לחבירו כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ור"ש ז"ל כתב דהתם שאני דקא יהיב דמי, וכדאמרינן התם והוא דיהיב דמי כולן. ושמא אף לדבריו הוא הדין באחין שחלקו ובנותן מתנה, כל שנתרצו בכך מה לי נתן דמים מה לי לא נתן דמים, דאף בההיא דקדושין נמי ודאי הכין משמע, דאילו אמר לו לך חזק וקני אפילו בלא נתינת דמים קנה, דמה לי דמים מה לי חזקה, שאין הדמים מעכבין אלא מפני שאין דעת הבעלים במכר עד שיקבל דמים. ובפרק השוכר את האומנין כתבתי (זה) יותר מזה בסייעתא דשמיא.

כל שהוא זה שאמרו במשנה פירושו שיהא בה תועלת כל שהוא אע"פ שאינו תועלת גמור כיצד היה שם פירצה והיה אפשר ליכנס בה בריוח וגדר בה עד שאי אפשר ליכנס בה בריוח אע"פ שעדין נכנסין בה בדחק הרי זה מעשה המועיל והחזיק היה פתח שבו רוצה הוא ליכנס צר או קצר ונכנסין בה בדחק ופרץ בה כל שהו עד שנכנס בה בריוח אע"פ שאף מתחלה היו נכנסין בה הואיל והוציאה מצרה לרוחה הרי זה הועיל והחזיק הא אם לא הועיל כלום אין כאן חזקה:

נעילה זו שביארנו שהיא חזקה יש שפירשוה בסגירת הדלת לבד שהיה פתוח והרי הועיל בסגירתו לענין שמירה ויש מפרשים הוא הדין אם היה נעול שיפתחנו והרי הועיל בפתיחתו ליכנס אלא מפני שדרך הלוקח ליכנס בבית בשעת גמר מעשה לראות את הבית עובר לקנייתו הוא תופש לשון נעילה שיקנהו דרך יציאתו ולדעת זה מה שאמרו במסכת גיטין ע"ז ב' ותיחוד ותפתח פירושו ותיחוד או תפתח ויש מפרשים שהפתיחה אינה כלום ובנעילה מיהא מודים ויש מפרשים שאין חזקה אלא בשניהם ר"ל נעילה ופתיחה והוא שאמרו ותיחוד ותפתח וחכמי הצרפתים פירשו בנעילה זו קביעות המנעול בדלת ואין לשון כל שהוא נופל בה יפה ויש מפרשים נעילה במנעול ויש שפירשוה בנעילה במפתח והדברים נראין ויראה לי אף בשהיה מוגף שהרי הוציאה משמירה פחותה לשמירה מעולה:

הלך בקרקע זה לארכו ולרחבו על דעת קניה התבאר במקום אחר שאין זה כלום ומ"מ אם מכר לו שביל להלך בו לכרמים ואמר לו לך בו וחזוק קני הואיל ונעשה להלוך חזקתו בהלוך וכמה שיעור רחב הדרך שהוא קונה בהלוך אם היה המקום מסויים במחיצות קונה בכדי שיגביה רגלו אחד ויניח את חברו בדרך הלוכו ואם אין שם מחיצות קונה בכדי שיסתבב בה וחבילות זמורות על ראשו:

עשה בו מלאכה לשמירת נזק הבא על הקרקע פתאום אין זה חזקה שאין זה דבר המוכיח שלעצמו הוא עושה אלא שהוא חייב בכך וכמו שביארנו במציעא לכל אבדת אחיך לרבות אבדת קרקע ואין חזקה עד שיעשה מעשה שאינו חייב בו מן התורה והדבר מוכיח בו שאינו עושהו אלא לעצמו מעתה היה פירצה קטנה בכותל והיה שטף מים מזומן ליכנס ולהפסיד ובא זה ונתן צרור באותה פרצה או שכבר נתכנסו מים שם ומפסידין וזה נוטל צרור מן הכותל כדי לעשות להן שביל דרך שם אין זה חזקה שאין זה אלא כהברחת ארי מנכסי חברו שאף הוא חייב בכך אבל אם היה הדבר בהפך שהמים מועילין לקרקע ונטל צרור לעשות פרצה קטנה ליכנס המים דרך שם או שהיו שם מים ומלחלחים את הזרעים ומתירא שמא יצאו ונתן צרור באיזה מקום פירצה שהיה לבו נוקפו להיותן יוצאות דרך שם הרי זו חזקה:

כבר ידעת בגר שאין לו יורשים שמת שכל המחזיק בנכסיו זכה בהם היו שתי שדות בנכסי הגר ומצר אחד ביניהם אע"פ שהחזיק באחד מהם על דעת חזקת שניהם ולא היה לבו על המצר לא קנה את השני אלא זה שהחזיק בה לבד ואם החזיק בזו על דעת שיקנה את חברתה ולא לקניית עצמה לא קנה כלום:

בא"ד אבל קשה לרשב"א כו' אלא ודאי בנעל איירי ומשמע דוקא שהעמיד דלתות כו' עכ"ל זו הקושיא גם לפרשב"ם דמשמע מפירושו דקבע מנעול בדלת לחוד דהוה בנין ולא הוה כמו דאפיך ליבני בעלמא ועיין ברא"ש בזה אבל מה שכתב מהרש"ל בשם התוספות דבסמוך דבהעמיד דלתות לחוד סגי אין זה מוכרח מדבריהם שם ודו"ק:

בד"ה נעל וגדר כו' ואינה קשיא דאיכא למימר כו' ועוד דבעי רב במתנה היאך כו' עכ"ל ולא ניחא להו השתא למימר דמשום אחין שחלקו לחוד קתני בפניו כיון דבגר ובמתנה ליתא וק"ל:

בפרשב"ם בד"ה ומה מכר כו' א"נ יהיב ליה כו' כדתניא בקידושין מכר לו י' שדות כו' עכ"ל הך ראיה דמכר לו י' שדות כו' ה"ל לאתויי גם לעיל בד"ה שלא בפניו כו' וכ"ה בפירושים אחרים וק"ל:

בד"ה והשתא קעיילי כו' ולא בעי לתרוצי דמעיקרא לא עיילי כלל כו' עכ"ל היינו לפי הך גירסת ספרים שלנו ושהסכימו בה התוס' דגרסינן דמעיקרא לא עיילי בה והשתא עיילי בה טובא עבד ויש לפרשו כך דמעיקרא לא עיילי כלל והשתא עיילי לה בדוחק דטובא עבד וכה"ג פרשב"ם לעיל גבי דמעיקרא הוי סלקי לה והשתא לא סלקי לה כו' ואפשר דגירסת רשב"ם הכא לא היה כך אלא כגירסא ראשונה שכתבו התוס' וק"ל:

אלא דמעיקרא הוו עיילי בה ברווחא והשתא בדוחקא כתב ר"ש ז"ל ונעל נמי איכא לתרוצי כהאי גוונא ולי נראה דהאי דלא פירשו בגמרא גבי נעל כמה כל שהוא משום דמלישנא דמתניתין משמע שפיר והכי קאמר נעל כל שהוא כלומר אף על פי שפתח לאלתר והיינו דאמרינן בפרק הזורק ותיזול איהי ותיחות ותפתח כלומר שאם הדרים בתוכה מקפידים בנעילתה תפתח לאלתר דבהכי סגי ופירושא הוא לכל שהוא דמתניתין. הר"ן ז"ל. מאי נתן ומאי נטל אי נימא נתן צרור דסכר מיא כי היכי דלא ליעול ולא ליפסוד נטל צרור דאפיק מיא דלא ליפסוד האי מבריח ארי מנכסי חברו הוא פירוש שהוא מחוייב מן התורה בכך כדגרסינן בפרק אלו מציאות לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע וחזקה לא הויא אלא עד דהוי ההוא מידי דעבד דבר שאינו מחויב מן התורה לעשותו לחברו דודאי שלא עשאו אלא לעצמו לקנות בו אותה שדה. ואוקימנא נתן דצמד ליה מיא כי היכי דלא ניפוק נטל דפתח ליה מיא כי היכי דליעול ולישקי. הר"י ן' מיגש ז"ל.

לקנות אותה וחברתה אותה קנה כו' כתב ר"ש ז"ל דוקא לענין נכסי הגר אבל לענין מכר קיימא לן בפרק קמא דקידושין מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כו' ודוקא בשנתן לו דמי כולם כדאיתא התם. ונראה לי דלא שנא לענין נכסי הגר לא שנא לענין מתנה אינו קונה בחזקה דשדה אחת שאר שדות המופלגות ממנה במצר וחצב וכיוצא בו דהך פיסקא גבי מתניתין קיימא דקתני בה נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק כו' וכל דיני חזקה דמתאמרן בגמרא על משנה זו ודאי שהם גם לענין שלשה מקומות הללו דהיינו נותן מתנה האחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר. מיהו ודאי לענין מתנה וחילוק אחין אם פירש לו חזק באחת מהן וקנה כולה באותה חזקה אפילו הן עש. שדות בעשר מדינות קנה כולם דאם איתא שאין תורת חזקה לקנות בחזקת שדה אחת שדות המופלגות ממנה כי נתן לו דמי כולם אמאי קנה כיון דמיירי בדמים שאין קונים כגון במקום שנהגו לכתוב את השטר דהא אמרת שאין תורת חזקה כלל לקנות שדה המופלגת אפילו פירש לו שיקנה אלא שמע מינה דהיכא דפירש לו חזק באותה שדה וקנה כולן קנה כיון דאיכא דעת אחרת מקנה אותם בכך. אבל בסתמא כגון בנכסי הגר או במתנה בסתם לא קני דסתם תורת חזקה לקנות שדה שמחזיק בה לבדה ולענין מכר כיון דנתן לו דמי כולן אף על פי שאמר לו סתם לך חזק וקנה מסתמא ניחא ליה שיקנה כולם בחזקה דחד מינייהו וכמו שפירש לו חזק באחד מהם וקנה כולן דמי. אי נמי הא דאמרינן דבסתמא לא קנה כולן בחזקת אחת מהן כגון דלא אמר ליה לך חזק וקנה אלא הוא מחזיק בפניו ולא צריך למימר ליה לך חזק וקנה לענין אותה שדה דהא מדשתיק ניחא ליה באותה חזקה אבל בשאר שדות המופלגות לא גלי דעתיה אבל ודאי במכר בשנתן לו דמי כולן ודאי ניחא ליה שיקנה כל השדות בחזקה דהך שדה אבל היכא דאמר ליה לך חזק וקנה כיון דגלי דעתיה שהוא רוצה שיחזיק בכולן קנה כולן בחזקה דחד מינייהו דמסתמא בהכי ניחא ליה. עליות.

כתב הרמב"ן ז"ל בחדושיו תשלום התוספתא נעל אחד וגדר אחד אינה חזקה נעלו שניהם וגדרו שניהם הרי זו חזקה כו'. דהיכא דאתו בי תרי כו' עד סוף הדבור. ולי נראה דאין זה עיקר דאדרבה ממגביה מציאה לחברו דאמרינן דקניא מוצא הכי נמי דקני כי נעלו שנים וגדרו שנים דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ומה ששבש התוספתא מדאמרינן רוכב ומנהיג דקנו. אינה ראיה דהא אוקימנא לה במנהיג ברגליו וקנייה אחת היא. עד כאן משיטה לא נודעה למי.