מסכת בבא בתרא דף מ״ט עמוד א׳

מר בר רב אשי אמר מודעא היו דברינו נאמנין דלא דמי לחוזרין ומגידין שאינם אלא מוסיפין על עדותם אע"ג דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמנין ולא אמרינן דמוסיפין על עדותן הן מ"מ כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר נאמנין במיגו הואיל ואין חוזרין לגמרי מעדותם:

דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וצריך לומר דבדכתב לה נמי ובפירותיך כדתנן בהכותב (כתובות דף פג. ושם) דאי לא כתב לה אלא בנכסייך אכתי אוכל פירות ולא מהני בנכסייך אלא שאם מכרה ונתנה קיים:

בכתב לה בעודה ארוסה והוי מצי למימר שכתב לה בלשון טוב אי נמי שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בה או שנתן לה בעלה דאמר לקמן קנתה ואין הבעל אוכל פירות:

וכדרב כהנא תימה דמאי מייתי ראיה מדרב כהנא אי דמייתי דמהני לשון דין ודברים אע"פ שהוא לשון גרוע דלמא כל הנהו דמייתי מיירי בלשון טוב ועוד דאי אפשי דמייתי הוא לשון טוב כדמוכח בפ' בתרא דכריתות (דף כד.) ויש מפרשים מדקאמרינן נחלה הבאה לו לאדם דוקא ולא הבאה לו כבר מכלל דבלשון גרוע מיירי דאי בלשון טוב אפי' באה לו כבר נמי למה לא יוכל להתנות עליה ולר"י נראה דמייתי ראיה דאע"ג דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ יכול להסתלק מדבר שלא בא לעולם ואם תאמר בלא רב כהנא מצי מייתי דמדבר שלא בא לעולם יכול להסתלק מידי דהוה אשאר כסות ועונה (לקמן בבא בתרא קכו:) דאר"י בדבר שבממון תנאו קיים ואפי' ר"מ לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וי"ל שאני התם שעושה תנאי גמור אבל הכא מיירי שאינו אומר דרך תנאי אלא שאומר דין ודברים אין לי בנכסייך ועוד דהכא שאומר מעצמו ואין האשה מבקשת ממנו ס"ד דהוי פטומי דמילי בעלמא כדאמרינן באיזהו נשך (ב"מ דף סו. ושם) דלאשה איבעי לה לאתנויי ובעל קא מתני ומייתי מדרב כהנא דבסילוק מועיל ומייתי נמי כדרבא כלומר באיזו נחלה מועיל התנאי באותה שבאה לו על ידי תקנת חכמים כדרבא אבל בנחלה דאוריית' כגון דין ודברים אין לי בירושת אבי לא יועיל כלום ודרב הונא מייתי דטעמא דיכול להסתלק משום דכיון דלטובתו תקנו יכול לומר איני חפץ באותה טובה אבל בלשון דין ודברים לא צריך לאיתויי ראיה דסברא הוא דהיכא דלא בא לידו דשייך לשון דין ודברים כמו בעלמא לישנא מעליא והא דאיצטריך לכדרב כהנא לאו משום דרבי ינאי איצטריך דאיהו סבירא ליה בהאשה רבה (יבמות דף צג. ושם) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא משום דלדידן קיי"ל דאין אדם מקנה ובמילתיה דרבא לחודיה לא סגי בלא רב כהנא דמדרבא לא הוה שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם דאע"ג דרבא קאי אמזונות שלא באו לעולם התם אינו חידוש מאי שאין לה מזונות דאטו יש לה ליטול מזונות בעל כרחה דכשרוצה חוזרת בה ולא קמ"ל רב הונא אלא שיכולה להפקיע מעשה ידיה מבעלה וא"ת רב דפסיק בפ' הכותב (כתובות דף פד: ושם) כרשב"ג דאמר אם מתה יירשנה אפי' כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך בחייך ובמותך ולאו מטעמיה דאיהו סבר ירושת הבעל דאורייתא ורב סבר ירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה מאי שנא דמפירות יכול להסתלק משום דהוו דרבנן ויש לומר דשאני ירושה דנפלה קמיה דבעל דיורשי האשה כנכרים הם באותה ירושה לגבי בעל ולכך אין יכול להסתלק אבל הכא מנכסי מלוג יכול להסתלק שישארו ביד מי שהן עכשיו דהיינו ביד האשה ועוד מצינן למימר דלא עשו חיזוק אלא בדבר שיש לו שורש מן התורה כגון ירושה דאיכא ירושה דאורייתא אבל בדבר דליכא כוותיה בדאורייתא לא עבוד רבנן חיזוק אי נמי פירות דלא שכיחי לא עבוד חיזוק כדאמרינן בריש אע"פ (כתובות דף נו:) ליש כתובה ולא לכל יש פירות דלא שכיחי כמו ירושה דאין לך אשה שאין לה נכסי צאן ברזל שיירש הבעל דאפי' במשיאים יתומה תנן (כתובות דף סז.) לא יפחתו לה מנ' זוז הלכך ירושת צאן ברזל שכיח ולא פלוג רבנן בירושת הבעל דכל ירושות אין יכול להתנות אבל פירות דלא שכיחי דאיכא טובא שאין להם נכסי מלוג לא עשו חיזוק:

לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא דוקא, אלא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם, דאי לאו הכי אכתי מאי קאמר לן פשיטא, דכיון דאית ליה פירי פירות זכות יש לו בפירות ליקח בהן קרקע והוא אוכל פירות, אם כן תלינן הכנסת פירות בכך. אלא לשון קצרה נקט ומדתניא לה בביאור הכין בפרק הכותב, נקט לה הכא בקצור, דסמיך אההיא דהתם. כנ"ל.

אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה והוא הדין דהוה ליה לאוקומה אפילו בנשואה, וכשקנו מידו, דמגופה של קרקע קנו מידו, וכדאיתא בריש פרק הכותב, אלא משום דנסיב לה כדתניא לה במשנת הכותב, והתם אמרינן דרב חייא תני האומר, ובאמירה בעלמא לא מצי מסתלק אחר שנשאה, דהא זכה בהן, נקט לה נמי הכא בכותב לה ועודה ארוסה, ואפילו באמירה בעלמא מסתלק, דהא לא זכה בהן עדיין. ומיהו דוקא בעודה ארוסה, דכבר יש לו בהן שייכות, אבל קודם אירוסין לא, דלית ליה בהו שום שייכות עדיין, וכבר כתבתיה בארוכה בריש פרק הכותב בסייעתא דשמיא. וכן הדין בדרב כהנא ודרבא ודרב הונא.

וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר מתנה עליה שלא יירשנה. פירשו מקצת המפרשים הבאה לו מחמת אשתו, ומדרבנן, ולאפוקי נחלת האב, שהיא דבר תורה. ואינו מחוור כלל, דאף ירושת הבעל מדאורייתא היא, וראיות חזקות יש לפי דעתי וכתבתיו בפרק נוחלין. אלא הכי קאמר, נחלה הבאה ממקום אחר על ידי מעשה, ועדיין לא באה לידו, כגון נכסי ארוסה, שעדיין אינו זוכה בה ממילא עד שתבא ממקום אחר על ידי נישואין, ושתמסור לו את עצמה מרצון לחופה, דאינו יורשה מן האירוסין, דירושה בשאר תלייה רחמנא, דכתיב כי אם לשארו, מה שאין כן בירושת האב. ושם פרק הכותב כתבתיה בארוכה בסייעתא דשמיא.

זה שכתבנו בעדים שאמרו מודעא היו דברינו שנאמנים פירשוה חכמי האחרונים שבספרד במסכת כתבות כשאין כתב ידן יוצא ממקום אחר שאלו היה כתב ידם יוצא ממקום אחר אף במודעא אין נאמנין הואיל ובעל פה הם מעידים עליה ובזו נאמר לא אתי על פה ומרע שטרא אבל כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אע"פ שבאמנה היו דברינו אין נאמנין שהרי עולה היא ולא נתנה ליכתב והרי אין אדם משים עצמו רשע במודעא מיהא ר"ל שאמרו בפנינו מסר מודעא קודם שחתמנו על המכר והכרנו אנסו אע"פ שלא חתמוה לו נאמנים שהרי ניתן השטר ליכתב אע"פ שנמסרה המודעא וגדולי המחברים כתבו שבמודעא היו דברינו נאמנין אף בכתב ידם יוצא ממקום אחר ואף גדולי המפרשים כתבוה כן והוא עיקר הדברים ומ"מ באמנה היו דברינו אין בה חלוק לדברי הכל בין כתב ידם יוצא לאינו יוצא ולעולם אין נאמנין שהרי שטר זה עולה היא ואעולה לא חתימי:

כל שכתבנו שנתינת מעות גוררת את הלב להיות גומר מקנה לא נאמרו הדברים אלא במקום שנתינת המעות ראויה בו אצל כל בני אדם וזה לא היה רוצה בהם וכשאנסוהו ונתנו לו מעות חזר לו לנהג העולם וגמר והקנה אבל כל שאין נתינת מעות ראויה בו אפילו חדש זה במנהג ונתן מעות אין זה כלום ומעתה מתנה וגט שקבל עליהם מעות הואיל ונאנס מ"מ אין אומרים מפני המעות גמר והקנה ומעתה גט מעושה אין כסף מטהרו וזה נראה לי ברור ואף לגדולי הדורות שלפנינו מצאתיה כן וכן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה אע"פ שנתן לה מעות על מנת שאין לבעלה רשות בה לא קנה וכן אם אנסוהו לקנות ונתנו לו מעות וכן כל כיוצא בזה:

זה שכתבנו במודעא שאינה מבטלת כח השטר והוא כשהיא על פה וכתב ידן יוצא ממקום אחר אף לדעת זה דוקא בשעדי המודעא הם הם עדי השטר אבל מסר מודעא בפני שנים אע"פ שלא חתמו לו ואח"כ מכר בעדים אחרים וחתמו הרי המודעא מבטלת השטר בלא שום פקפוק אע"פ שלא חתמוה ומאחר שאין צריך לומר כתובו הרי היא כמי שנכתבה ונתתמה:

זה שביארנו במשנה שאין לאיש חזקה בנכסי אשתו אין הדבר צריך תלמוד שבנכסי מלוג הוא אומר כן שאם בנכסי צאן ברזל הרי ברשותו הם עומדים ואחריות הוא מקבל עליהם אבל בנכסי מלוג הוא אומר שאין לו חזקה בהם ולא סוף דבר בשאין שום תנאי בינו ובינה שהרי עכשו מתורת מלוג הוא אוכלם ואין צריך לומר שאין לו חזקה אלא אפילו התנה שלא לאכול פירות כן שאין האשה מקפדת כמו שביארנו במשנה:

תנאי זה שהזכרנו שאדם רשאי להתנות שלא לאכול פירות מלוג ותנאו קיים צריך הקנאה גמורה כשאר התנאים כתב לה בלא קנין דין ודברים אין לי או לא יהא לי בנכסיך ובפירותיהן או שאמר כן בעדים אין זה כלום שהרי בשאר הקנאות אמרו דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות הימנה לא אמר כלום אא"כ קנו מידו כמו שביארנו למעלה ואף בזו אם קנו מידו תנאו קיים ודוקא שכתב בפירותיהן ובפירי פירותיהן כמו שהתבאר במקומו במה דברים אמורים בכתב לה משנשאה אבל אם כתב לה בעודה ארוסה הואיל ולא בא עדין לרשותו מסתלק מהם בלשון זה ואף שלא בקנין שאין קנין צריך למה שלא זכה בו אלא שיסלק עצמו מן הדבר וכמו שאמרו נחלה הבאה לאדם ממקום אחר ר"ל שאינה ממשפחתו ואינו ראוי לירשה כגון ארוס בארוסה אלא שעתיד להיות ראוי לירשה אדם מתנה עליה עם המוריש שלא יירשנה בכתיבה בעלמא בלא קנין ואם לאחר שנעשה ראוי לירש ר"ל אחר שנשאת אין תנאו כלום ובזו אף בהקנאה גמורה כן שהרי הוא מקנה דבר שלא בא לעולם:

זה שביארנו שבקנו מידו תנאו קיים אף בלשון זה ואף משנשאת אע"פ שאינה בגמ' בפירוש יש ללמדה משדה זו דין ודברים אין לי עליו שבקנו מידו מיהא מועיל כמו שכתבנו למעלה ועוד שהרי אף בקרקע שלו שנותן לה במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות ושמא תאמר א"כ למה לא תירץ כאן בשקנו מידו והוצרך להעמידה בשעודה ארוסה אפשר שרצה להשמיענו שיש צד שאף בלא קנין מועיל ולדעתנו מה ששאלו בפרק הכותב קנו מידו מהו על לשון זה שאלו ר"ל דין ודברים אין לי על שדה זו ואמר שבקנין מיהא מועיל ומתוך שעדין לא נודע שהקנין מועיל בה לא תירצוה שם בשקנו מידו וכן בכאן הואיל ואותה סוגיא בעצמה הוא שנאמרה כאן אבל בשאר מקומות הוא מתרצה בקנין כמו שביארנו למעלה בשתפין ומ"מ גדולי קדמונינו שבנרבונה כתבו שמשנשאת הקנאה היא ואין קנין מועיל לאכילת פירות ולא שום הקנאה מפני שהוא מקנה דבר שלא בא לעולם שהרי אין לו בגוף הקרקע כלום ואע"פ שמצינו המוכר שדהו לפירות מ"מ בזו גוף הקרקע הוא מקנה עד אותו זמן אם כן צריך הוא לבא בה על ידי סלוק עצמו מהם ובעודה ארוסה שלא בא לידו עדין ובירושה מתנה שלא לירש הואיל ולא נעשה ראוי לירש עדין ויש לחקור בדבריהם שהרי אמרו למטה היכא דזבין איהו ומית דאתיא ומפקא ואם כדבריהם אפילו לא מת יכולה לבטל מיד ופירשוה בשבאו הפירות בעולם ומת קודם שלקטם הלוקח או שמא דבר בהוה שאין דרכה של אשה לבטל מעשה בעלה בחייו ואין צרך בכל זה אלא אף בחייו היא מוציאה ולא מחשש ההקנאה אלא שלא תקנו לו פירות למכרם אלא להשפיע בהם את הבית ואין גורסין בה ומת אלא אף בחייו ואם אתה גורס בה ומת פירושו על הקרקע ועל הפירות שתביא הכל לידה ונמצא לדעת זה שאין תנאי בלשון זה מועיל בנשואה אף בקנין ויש אומרים כן בשום לשון בעולם ולדעת זה מה ששאלו בכתבות קנו מידו מהו פירושו על מי שאמר בעודה ארוסה דין ודברים אין לי בנכסיך ולא הזכיר פירות שהדין בה שהוא אוכל פירות אלא שאם מכרה ונתנה קיים ושאלו בה אם קנו מידו מהו והעלו בה שאם קנו מידו אע"פ שאינו מזכיר פירות הועיל אף לפירות וכן פירשוה גדולי הפוסקים והמחברים ולדעתנו אף הקנין אין מוסיף בה כלום הואיל ולא הזכיר פירות הרי הוא אוכלן:

בד"ה מר בר רב אשי כו' אע"ג דכשכתב ידן יוצא ממקום אחר אין נאמן כו' עכ"ל הכי משמע להו דאיירי הכא דוקא באין כתב ידן יוצא ממקום אחר מדקאמר ניתן ליכתב כו' כמ"ש התוספות לעיל ורשב"ם לא פירש כן וק"ל:

בד"ה וכדרב כהנא כו' וא"ת בלא רב כהנא כו' וי"ל שאני התם שעושה תנאי גמור כו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי מייתי נמי מדרב כהנא דאימא נמי הא דקאמר מתנה עליה כו' היינו תנאי גמור ואם נאמר כמ"ש לקמן דאלשון דין ודברים לא צריך לאתויי ראיה כו' א"כ הדרא קושיין לדוכתה דמצי שפיר לאתויי נמי מהך דשאר כסות ועונה ונראה דהך קושיא שהקשו בלא רב כהנא כו' מ"ד אשאר כסות ועונה כו' אינה דוקא לפר"י אבל היא קשה גם לפי הי"מ כנראה מדברי התוספות דפרק הכותב ולפי' הי"מ תרצו שפיר דשאני התם שעושה תנאי גמור אבל מדרב כהנא מייתי שפיר כמי שפי' הי"מ דע"כ איירי בלשון גרוע כו' אבל לפר"י הוצרכו לתרץ כתירוץ שני דהכא שאומר מעצמו כו' ודו"ק:

ד"ה וכדרב כהנא וכו' וי"ל שאני התם שעושה תנאי גמור אבל הכא וכו'. ויש לדקדק אם כן הדרא קושיא לדוכתה דמה מייתי מדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה וכו' ודלמא רב כהנא איירי שעושה תנאי גמור שהרי אמר אדם מתנה עליה דמשמע תנאי גמור ומיירי ג"כ שהתנה אותו מאן דבעי להתנות אבל סילוק אימא אין הכי נמי דאינו מועיל ויש ליישב דעל כרחך רב כהנא לא איירי בעושה תנאי גמור דא"כ מאי קא משמע לן בלא דידיה ידעינן דיכול להתנות בתנאי גמור להסתלק מדבר שלא בא לעולם מידי דהוי אשאר כסות ועונה וכו' וכי תימא דדלמא לעולם אימא לך דרב כהנא איירי שעושה תנאי גמור דהיינו שאמר דרך תנאי אלא שאשמועינן אע"ג דאיהו לא היה ליה להתנות אלא הצד שכנגדו איבעיא ליה להתנות אפילו הכי מועיל ולא אמרינן פיטומי מילי נינהו אף אנו נאמר לך יהי כן מ"מ שמעינן כיון דאיהו לא ה"ל לאתנויי לא תנאי הוא שמע מינה לא מטעם תנאי הוא אלא מטעם סילוק ואם כן שמעינן שפיר דאפילו דרך סילוק יכול אדם לסלק עצמו אפילו מדבר שלא בא לעולם בנחלה שאינה מדאורייתא דהא בדרב כהנא נמי לא מקרי תנאי כיון דאיהו לא הוה ליה לאתנויי א"כ הוא הדין בלשון סילוק ממש דמועיל וק"ל:

בא"ד אבל אלשון דין ודברים לא צריך לאתויי ראייה וכו' כצ"ל:

הני מילי על פה דלא אתי על פה ומרע לשטרא והוא הדין דלא מרע על פה עדות שהעידו כבר על פה דכיון שכבר העידו ונחקרה עדותן כשטרא היא. אבל הכא אתי שטרא ומרע ליה לשטרא צריך לפרש מאי אולמיה דעדות שטר מעדות על פה וזהו טעמו של דבר כי מה שאמרה תורה אם לא יגיד וגו' ודרשינן מינה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בעדות על פה הוא שמעידים העדים בבית דין ולא גמרינן מינה לענין הגדה בשטר דאלימא שאינה צריכה בית דין דלאלתר שמסרו לזה נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ועוד עד כאן לא אמרה תורה אלא שאין בית דין נזקקין לקבל עדותו לסתירת מה שהעידו ואין חוקרים עדותן שמעידים אחר כך לבטל עדותן שכבר נחקרה עדותם בבית דין אבל הם שהעידו מאליהם שלא בבית דין וחתמו ומסרו ונעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין כשיבא השטר לפני בית דין אתי עדות שנעשה כמי שנחקרה ומרע עדות כיוצא בה והוו להו כשנים אחרים שהעידו אחר עדותם של אלו. כן נראה לי. עד כאן לשונו.

מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אין נאמנים אף על פי שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר. מודעה היו דברינו נאמנים ואף על פי שכתב ידן יוצא ממקום אחר. ואף על גב דתנן העדים שאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות כו' התם עקרי לסהדותייהו לגמרי ואומרים שלא העידו כלל לפי שאנסום להעיד מה שלא ראו אבל כאן הרי הם מודים בעיקר עדותם שסתמא שטר המכר כתבו במצות המוכר ועשו כהוגן להציל האנוס מיד אנסו הלכך נאמנים אף על פי שכתב ידן יוצא ממקום אחר. ונראה דהיינו דאצטריך תלמודא לעיל לאקשויי מדרב נחמן אף על גב דמסתמא היה כתב ידו של רבה בר בר חנה יוצא ממקום אחר ומשום הכי אצטרכינן לאקשויי מדרב נחמן ומלתא דפשיטא היא דמר בר רב אשי פליג עליה אף על פי שכתב ידן יוצא ממקום אחר. עלה בידינו המוכר באונס בין באונס הגוף בין באונס ממון מכרו קיים בין אנסוהו למכור שדה סתם בין למכור שדה זו והוא שאנסוהו למכור קרקע שאין אונאה לקרקעות אבל אם אנסוהו למכור מטלטלין כיון שיש שם אונאה כדי בטול מקח אין כאן תורת מכר. אנסוהו שיתן שדה במתנה מתנתו בטלה אף על פי שכתב את השטר באחריות כיון שאנסוהו על כך מתנתו בטלה. וגזלן שהוחזק בגזלנות על שדה זו אף על פי שהודה לו בעל השדה בפני עדים שזו השדה שלו אין הודאתו הודאה. וכן אם אמר לו הגזלן כתוב לי את השטר וכתב לו אף על פי שלא אנסוהו על כך לא במעשה ולא בדברים אין השטר ראיה דכיון שהוציאו בחזקה מתוך שדהו אימתו עליו ולפיכך לא עכב עליו מלכתוב את השטר. כתב לו בשטר אחריות נכסים כיון שלא ראו עדים שאנסוהו על כך אין אומרים מחמת פחד שיעבד נכסיו שאף על פי שהוחזק בגזלנות על השדה לא הוחזק לאנסו על שאר נכסיו כדכתבינן לעיל. ואם הוחזק הורג נפשות על עסקי ממון אין לו חזקה בשום שדה אף על פי שאמרו שאם אנסוהו ומכר מכרו קיים אם אנסוהו ומסר מודעה בפני עדים מכרו בטל. אנסוהו ובטל המודעה המכר קיים לפי שמתוך אנסו גמר ומקנה. מתנה באונס שמסר עליה מודעה אף על פי שאנסוהו ובטל המודעה המתנה בטלה שהרי מכל מקום מתנה באונס הוא ואם בטל המודעה בעצמו בלא אונס מתנתו מתנה לפיכך נהגו לכתוב בשטרי מתנה בטול מודעה שאם מוסר מודעה כיון שבטלה שלא מתוך האונס מתנתו מתנה. עליות. אין לאיש חזקה בנכסי אשתו פירוש כגון נכסי מלוג דלא כתיבי עליה בכתובתה אבל נכסי צאן ברזל דכתיבי עליה בכתובתה ואם מתו מתו לו ואם הותירו הותירו לו פשיטא דאין לו חזקה דהא ברשותיה קיימי וכתיבי עליה בכתובתה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך הוי מצי לאוקמה כגון דאקני לה זכותיה בקנין גמור ולא הוה צריך לשקלא וטריא דשקיל וטרי השתא על ההיא דמשני כגון שכתב לה דין דברים אין לי בנכסיך אלא ניחא ליה למנקט לשון סלוק האיש מנכסי אשתו הנזכר במשנה בפרק הכותב דתנן הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך וכל האי שקלא וטריא דהכא אצטריכא לן על ההיא משנה כדאיתא בדוכתא התם. עליות. וזה לשון הרשב"א ז"ל: לא צריכא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולאו דוקא אלא דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהם עד עולם דאי לאו הכי אכתי מאי קא משמע לן פשיטא כיון דאית ליה פירי פירות זכות יש לו בפירות ליקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אם כן תלינן הכנסת פירות בכך אלא לשון קצרה נקט ומדתנינן לה בביאור הכין בפרק הכותב כתב לה הכא בקיצור דסמיך אההיא דהתם. כן נראה לי. אמרי דבי רבי ינאי בכותב לה ועודה ארוסה. והוא הדין דהוי ליה לאוקמה אפילו בנשואה ובשקנו מידו דמגופה של קרקע קנו מידו וכדאיתא בריש פרק הכותב אלא משום דנסיב לה כדתני לה במשנת הכותב והתם אמרינן דרבי חייא תני האומר ובאמירה בעלמא לא מצי מסתלק אתר שנשאה דהא זכה בהו נקט לה נמי הכא בכותב לה ועודה ארוסה ואפילו באמירה בעלמא מסתלק דהא לא זכה בהן עדיין ומיהו דוקא בעודה ארוסה דכבר יש לו בהן שייכות אבל קודם אירוסין לא דלית ליה בהו שום שייכות עדיין וכבר כתבתיה בארוכה בריש פרק הכותב בסייעתא דשמיא. עד כאן לשונו.

האומר לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר כלום דהכי קאמר דלא כו' ערער עליך על שדה זו ואם הבטיחו שלא יערער עליו בשדה זו עדיין לא הקנה לו בכך כלום וצריך שיאמר לו שדי קנויה לך או שדי מכורה לך והיינו דאמרינן עלה בפרק הכותב אלמא מדין ודברים הוא דסליק נפשיה כו'. ומיהו אם יאמר לא יהא לו כלום בשדה זו אף על פי שלא הזכיר קניתו של זה אלא שהזכיר לשון סלוק מסתלק הוא בכך מן השדה ומיד שיחזיק בה חברו יזכה בה והכי משמע במסכת כריתות דלשון אי אפשי מהני ומקשינן עלה מהא דאמרינן דלשון ידי מסולקת לא מהני ודחינן התם שאני דאמרינן כי סליק נפשיה מדין ודברים סליק נפשיה. ואשכחן נמי דמהני סלוק המקנה בלא קניית הקונה דאמרינן לקמן עכו"ם מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה הלכך כל המחזיק זכה בהם כן נראה לי. וצריך עיון בסוגיא בפרק ספק אכל. הכא במאי עסקינן בכותב לה בעודה ארוסה ולשון דין ודברים אין לי לשון סלוק הוא שאינו רוצה לזכות בנכסיה כשתנשא לו ולפיכך מהני ואפילו באמירה בלא כתיבה כדתני רבי חייא האומר לאשתו ולישנא דהקנאה אפילו בקנין לא מהניא ליה בעודה ארוסה לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ועד שתנשא לו ויזכה בנכסיה אינו יכול להקנות לה זכות בלשון הקנאה וכדרב כהנא דאמר רב כהנא בנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אף על פי שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל והכי נמי הוה ליה למימר שאינו יכול לסלק עצמו שלא יזכה בשעת נשואים בנכסי מלוג שלה שהרי אמרו חכמים שהוא זוכה בהן בנשואיה והאומר לא אירש את אבא אין בדבריו כלום אפילו הכי כיון שנכסי מלוג מדבריהם זוכה הבעל בהם יכול להקנות ולסלק עצמו באמירה שלא יזכה בהם כשתנשא לו וכדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם כו' כלומר מתקנת חכמים ולא מדין תורה כגון ירושת הבעל אדם מתנה עליה שלא יירשנה וכדתנן דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן כו' אם מתה אינו יורשה ודלא כרבי שמעון בן גמליאל דפליג התם ואמר אם מתה יורשה מפני שהמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. ושמע מינה מדרב כהנא תלת שמע מינה המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל מדקאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כלומר מתקנת חכמים הא אם התנה על נחלה הבאה לו מן התורה תנאו בטל ושמע מינה דבדרבנן תנאו קיים. ושמע מינה ירושת הבעל דרבנן וכדרבא דאמר רבא האומר אי אפשי בתקנת חכמים כו' לא אצטריך לאתויי הא דרבא אלא לאשמועינן דרבא נמי קאי בשיטתיה דרב כהנא. אי נמי שלא תאמר דהא דאמר רב כהנא נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כו' לאו למימרא דירושת בעל דרבנן אלא הכי קאמר נחלה הבאה לו על ידי נשואין אף על פי שהיא מן התורה אדם מתנה עליה ולא אלימא שלא להתנות עליה כשאר הנחלות. ויש לפרש דאי לאו הא דרבא הוה אמינא שאינו מתנה על נחלת אשתו אלא בעודה ארוסה שעדיין לא חלה תקנת חכמים ליורשה אם תמות קודם נשואין ומדרבא שמעינן דלא שנא קודם נשואין לא שנא לאחר נשואין מדקאמר האומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זה כמו שאשתו יכולה להתנות על תקנת מזונות אפילו אחר נשואין ושמעינן לה מדאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה כו' כך אם הבעל בא לסלק עצמו מירושת אשתו אפילו אחר נשואין שומעים לה והוא הדין לענין נכסי מלוג העתידים לבא לה בירושה ואפילו אחר נשואין. והא דאוקי מתניתין בכותב לה בעודה ארוסה היינו לענין נכסי מלוג שנפלו לה בשעת סלוק דבנכסייך קתני. כן נראה לי. עליות.

וזה לשון הר"י ן' מיגש ז"ל האומר לחברו כו'. דין ודברים לא אמר כלום. פירוש דאינו לשון הקנאה. בכותב לה בעודה ארוסה. דכי אמרינן לא אמר כלום הני מילי היכא דכתב על מה דאיתיה ממוניה וברשותיה כגון האומר לחברו דין דברים כו' דבעידנא דאמר לו הכי שדה דידיה הות ומשום הכי לא אמר כלום עד דאמר ליה בלשון הקנאה ואזיל היך ומחזיק אי נמי דכתב לה בלשון הקנאה בשטר ואף על גב דלא אחזיק דהא קיימא לן דקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה אבל היכא דכתב הכי על מידי דלא אתא עד השתא לרשותיה קנה היאך ולא מצי היאך למהדר ביה הלכך האי בעל כיון דכתב לה כשהיא ארוסה דבעידנא דכתב בה אכתי לית בה פירי אסתלק לה מפירי ולא מצי היאך הדר ביה כדרב כהנא דאמר נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר כו' כלומר נחלה שאינו ראוי עכשיו ליורשה אלא שהוא עתיד להיות ראוי ליורשה יכול להסתלק אבל אם ראוי עכשיו ליורשו אינו יכול להסתלק אלא עד דקנו מניה אבל בכתיבה בעלמא לא מסתלק והיינו דאמרינן ממקום אחר. ואי כתב לה כשהיא נשואה כיון דלא כתב לה אלא בעידנא דאית ליה פירי בתקנה דרבנן לא אמר כלום עד דקנו מניה וכיון דקנו מניה מסתלק כדאמרינן בפרק הכותב איבעיא להו קנו מידו מאי כלומר קנו מידו כשהיא נשואה מאי ואסיקנא והלכתא מגופה של קרקע קנו מידו כלומר ולית ליה פירי ולא מצי למימר מדין ודברים בלחוד הרא דאסתלקנא ולא מאכילת הפירות דגרסינן נמי בהאי פרקא השותפים מעידים זה לזה ואמאי נוגעים בעדותם הן ואוקימנא בשכתב לו דין ודברים כו' ואוקימנא בשקנו מידו אלמא כל היכא דקנו מיניה אף על גב דבההוא עידנא ממוניה הוא וברשותיה קאי כו' וליתיה מידי דעתיד למהוי ברשותיה ואכתי לא אתא לרשותיה כיון דקנו מיניה קני ליה היאך והכא נמי האי בעל דכתב לה כשהיא נשואה ואסתלק לה מפירי לא יהא כמאן דאסתלק ליה לחבריה ממוניה וכיון דקנו מיניה קנה ליה היאך כגון האי שותפא דאסתלק ליה לשותפיה מחולקיה דבעידנא דאסתלק ממוניה הוא ואפילו הכי כי קנו מיניה קנו ליה לחבריה. עכ"ל.