מסכת בבא בתרא דף ל״ב עמוד א׳

והאמר רבי יוחנן כו' ונראה לר"י דר' יוחנן עיקר דבריו אהך משנה איתמר והיינו דקאמר דברי הכל היינו רשב"ג ור' אלעזר דאיירו בעוררין ולהכי לא קא משני הכא ה"מ היכא דאיכא חזקה דכשרות אבל היכא דליכא חזקה דכשרות לא אמר כדמשני בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עג:) גבי נאמנת חיה לומר זה כהן דאמתניתין דהכא קאי וא"ת כיון דאמתניתין דהכא קאי היכי פריך מיניה התם ובפ"ק דגיטין (דף ט. ושם) דלמא הא דקאמר ר' יוחנן אין ערער פחות משנים היינו משום דאיכא עד אחד דמכשיר וי"ל דהגמ' ידע דר' יוחנן מיירי כדמסיק דיצא עליו קול שהוא בן גרושה ואח"כ בא עד אחד דמכשיר להסיר הקול ואתו בי תרי כו' ובכה"ג אמר רבי יוחנן דאין פחות משנים ואע"ג דעד אחד שהכשיר והקול כליתנהו דמי שהרי העד גרוע מן הקול אם לא החזקה שהרי הקול פוסל והעד אינו פוסל:

אין ערער פחות משנים לא בא לאפוקי אלא עד אחד אבל קול פוסל כדמסקינן:

ונפק עליה קלא ואחתיניה לאו דוקא אחתיניה אלא כלומר ממילא ירד דאי דוקא אחתיניה אמאי אסקיניה והא איכא זילותא דב"ד וליכא למימר ליכא זילותא אלא כשהורידו ב' פעמים דבשמעתתא מוכח דאפי' בחדא זימנא איכא זילותא א"נ הורדה גמורה קאמר וליכא זילותא דב"ד אלא היכא דהורידוהו על ידי עדות אבל בהורדה שע"י הקול ליכא זילותא:

ואתא חד סהדא ואסקיניה ואע"ג דאמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פט. ושם) דלא מבטלין קלא גבי גרושה לכהן משום דאית ליה תקנה אבל הכא דאי לא מסיקנא ליה פסול לעולם מבטלין אי נמי בתרומה דרבנן הקילו:

אנן מסקינן ליה דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דמוחזק לן דאביו כהן הוא ותימה דאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף סו.) גבי ינאי המלך ויבוקש ולא נמצא היכי דמי אילימא דתרי אמרי אישתבאי ותרי אמרי לא אישתבאי תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואמאי לא נמצא והשתא מאי קא פריך אדרבה אית לן למימר אוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה ואוקי ינאי אחזקת אמו דלא אישתבאי ופירש התם בקונט' דחזקת האם לא מהניא להכשיר את ינאי לפי שאין עדים באין לפסול את האם לכהונה אלא להעיד על ינאי ואין נראה לר"י דלמה לא יועיל חזקת האם לבן הואיל ואינו יכול להיות שתהא האם כשרה אם לא יהיה הבן כשר ועוד דהכא אע"ג דעל הבן מעידים לפסלו מהניא ליה חזקת האב להכשירו ונראה לר"י דהיינו טעמא משום דמסקינן בפ' ד' אחין (יבמות דף לא. ושם ד"ה תרי) דכל תרי ותרי הויא ספיקא דרבנן והאם נמי הוי ספיקא דרבנן ולהכי פריך התם סמוך אהני דנהי דמדאורייתא אמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא אחזקה מ"מ מדרבנן יש לפוסלה והכא לענין תרומה דרבנן הקילו להתירו בה בתרי ותרי ולאוקמיה אחזקיה והא דאמר לעיל שנים אומרים מת וב' אומרים לא מת כו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ומדאורייתא אית לן לאוקמה אחזקה דהויא אשת איש והיה לה לצאת אע"פ שנשאת לאחד מעדיה אור"ת דאתיא חזקה דדייקא ומנסבא ומרעה חזקת אשת איש ואם תאמר כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסופה כדאמר בהאשה רבה (שם דף פז: ושם) נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ומפרש התם דהיינו שנשאת בעדים וי"ל הואיל ומכחישים זה את זה איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה וא"ת ב' אומרים נתגרשה וב' אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא בנשאת ואח"כ באו עדים הא לא דייקא דדוקא במת הוא דדייקא שיראה שמא יבא וידעו הכל שלא מת ואינה נאמנת לומר נתגרשה דשלא בפני בעלה מעיזה ומעיזה ועוד היכא דאיכא עדים דקא מסייעי לה מעיזה ומעיזה וי"ל דלענין הכי דייקא ומרע' חזקת אשת איש דלעולם יראה שמא יוזמו או יפסלום בגזלנות וא"ת למאי דלא ידע דבאומר ברי לי איירי מאי קאמר היא גופא באשם תלוי קיימא ה"ל למימר בחטאת קיימא וי"ל דפריך אפילו נאמר דתרי ותרי הוה ספיקא דאורייתא כדפי' בפ' ד' אחין (יבמות דף לא. ד"ה אי) מ"מ באשם קיימא ואין להאריך ובכתובות (דף כו: ד"ה אנן) פירשתי:

הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה. מקצת ספרים יש שכתוב בהן כן, ובספרים דוקני לא גרסינן הכא ואחתיניה, דהא כולי עלמא מודו בהא דכי אתי עד אחד ואמר דכהן הוא מסקינן ליה, ואפילו הכי הוו בעי לאוקומה לפלוגתייהו במיחש לזילותא, ואם איתא היכי מסקינן ליה הכא כיון דאחתיניה. אלא לא גרסינן ליה, ואי גרסינן ליה, לאו הורדה גמורה קאמר, אלא חיישינן ליה קאמר. אבל ר"ש ז"ל גריס ליה, ופירש הוא ז"ל דכיון דעל ידי קול בעלמא הורדנוהו ליכא זילותא כלל אי מסקינן ליה על פי עד אחד.

ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואם תאמר למה הוצרך לכל זה, לימא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ואתא עד אחד נמי ואמר דכהן הוא. פירש ר"ש ז"ל דבכי האי גוונא ההוא סהדא קמא כי אתא ואמר דכהן הוא לאו כלום הוא, דעד אחד לאחזוקי במאי דהוה מוחזק לן לא מעלה ולא מוריד ולא משגיחינן ביה כלל, אבל כי נפק עליה קלא מעיקרא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, עד אחד כי אתא מהני הוא לבטולי קלא ולאחזוקי בחזקת אבוה.

ואתו בתרי ואמרי דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא ולכולי עלמא מצרפין לדון והכא במיחש לזילותא קא מיפלגי. ואיכא למידק, למה לי למימר כולי האי, לימא כגון דאתו בתרי ואמרי בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה, ואתי בתרי ואמרי דכשר הוא, ובזילותא דבי דינא קא מיפלגי. י"ל דבעי לאוקומא בדאיכא קלא תחלה, ואתא עד אחד ואסקיניה, משום דתנן במתניתין מעלים לכהונה על פי עד אחד, דאלמא ירוד היה והעלינוהו על פי עד אחד, וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלין, ורשב"ג סבר אפילו בזמן שיש עליו עוררין מעלין על פי עד אחד, דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון, דאי לא, בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלין על פי עד אחד, אלא היינו בדאתו בתרי ואמרי דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד, דלרבי אלעזר אין מעלין אותו על פי העד השני שבא להצטרף עם הראשון, ומשום זילותא, ולרשב"ג מעלין אלא דאכתי איכא למידק מתניתין גופה מאי טעמא נסיב לה בהכין, והיינו דאקשי ליה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי. ואוקימנא דבלצרף עדותן קא מפלגי ובפלוגתא דתנא קמא דרבי נתן ורבי נתן קא מיפלגי. ואיכא למידק, אכתי למה להו למיתני דאתו הני תרי חד קודם הערער והאחר לאחר הערער, לינקוט כגון דאתו תרי ואמרי בן גרושה ואחתיניה, ואתא חד בניסן ואמר דכהן ואתא עד אחד באייר ואמר נמי דכהן הוא, דלרבי אלעזר לא מצטרפין עדותן ולרשב"ג מצטרפין עדותן, והוו להו תרי ותרי ואוקי גברא בחזקת אבהתא. ונראה לי דלרבותא קאמר ולאשמועינן כחו דתנא קמא, דאפילו בזמן שבא העד הראשון בתר קלא, דעבדינן עובדא על פיו וכעדות גמורה היא, אפילו הכי כיון דאתו בתרי ואחתיניה ואתא עד אחד להצטרף עם הראשון, אפילו הכי אין מצטרפין אותן, וכל שכן כשבאו שני העדים מפוזרים לאחר הערער דהתם אין לקבלם, משום דכשבא הראשון כאלו אין כאן עדות כלל הוא, שאין דבריו של אחד במקום שנים, והילכך אף כשבא השני לאחר מיכן אין מצטרפין אותן, דמיקלש קליש ליה לעדותו של ראשון. אבל רש"י ז"ל פירש בכתובות (כו, ב) דעל כרחין איצטריך להעמידה בכך, שאם לא העלוהו על פי עד אחד מתחלה היה פסול מן הדין אף על פי שבאו שנים והעידו שהוא כשר, דאמרינן תרי ותרי נינהו ופסול ולא מוקמינן גברא בחזקת אבהתיה. ואין זה דעת רבינו יצחק הזקן ז"ל. אלא שיש בכאן שאלה, דהכא משמע דאלו הוו תרי ותרי מוקמינן גברא בחזקת אבהתא, וקשיא לן האי דגרסינן בקדושין פרק האומר (סו, א) בענין ינאי שהיו אומרים אמו נשבית במודיעין ויבוקש הדבר ולא נמצא, ואמרינן היכי דמי, אילימא דתרי אמרי' אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי, הרי נמצא, דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ופסול הוא, אלמא לא מוקמינן ליה אחזקתיה, ובפרק בכל מערבין (עירובין לה, א) נמי אמרינן תרומה ונטמאת, שנים אומרים מבעוד יום ושנים אומרים משחשיכה אמר רבי מאיר הרי זה חמור גמל ולא מוקמינן תרומה אחזקתיה, ותירץ ר"י ז"ל, דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא, והכי משמע בפרק ארבעה אחים ביבמות (לא, א) דמן התורה כל תרי ותרי מוקמינן מילתא אחזקתיה בין לקולא בין לחומרא, לקולא כגון שזרק לה קדושיה או גט, שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה, מדאורייתא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת פנויה, לחומרא כגון שזרק לה גיטא שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה מוקמינן אתתא בחזקת אשת איש, אלא מדרבנן הלכו בה לחומרין, והני מילי בשל תורה, כגון גבי קדושין, וההיא דפרק האומר דינאי דפסלינן ליה, היינו דוקא לעבודה, אי נמי לתרומה דאורייתא, אבל בתרומה דרבנן מישרא שרי, והא דשמעתין דמוקמינן בחזקת אבהתיה, בתרומה בזמן הזה דרבנן, וההיא דערובין דאלזינן בה לחומרא הני מילי לרבי מאיר דסבירא ליה דתחומין דאורייתא, ובהדיא קרי לה דאורייתא התם. ואי קשיא לך שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת, הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, כיון דמדאורייתא אוקי מילתא אחזקתיה, אם כן אמאי לא תצא, והלא הבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת, ונהי נמי דמוקמינן לה התם בשנשאת לאחד מעידיה ובאומרת בריא לי, מכל מקום כיון דמחזיקין לה לעלמא כאשת איש ובחנק עידיה נמי קיימי עלה בחנק, דמדאורייתא אחזקתיה קיימא. י"ל כיון דאתתא דיקא ומנסבא שלא לפסול זרעה והיא אומרת בריא לי, חזקה דלא משקרא, והאי חזקה מרעא לה לחזקה דאשת איש, והויא לה ספיקא, לפיכך כיון שנשאת לאחד מעדיה לא תצא. והא דמקשינן התם הבא עליה באשם תלוי קאי והיא גופה באשם תלוי קיימא, בדין הוא דהוה ליה לאקשויי הבא עליה בחטאת קאי, כיון דאכתי לא הוה קים לן דמיירי באומרת בריא לי דאיכא חזקה דאיתתא דיקא ומינסבא. אלא להכי אקשינן הבא עליה באשם תלוי קאי, לומר דאפילו תמצא לומר דתרי ותרי ספיקא דאורייתא וכמאן דאמר הכין ביבמות פרק ד' אחין, אפילו הכי הבא עליה באשם תלוי קאי, דתרי ותרי ספיקא הוי ובקדושין פרק האומר כתבתי יותר מזה בסייעתא דשמיא.

ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מינך זבינתה והא שטרא. בדאית ליה למערער עידי אבות, מדאיצטריך ליה להאי למימר ליה האי שטרא ומחזיק לית ליה עידי חזקה, מדאיצטרך לאיסתיועי משטרא.

מי שהוחזק אביו אצלנו בכהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או בן חלוצה חוששין לו ומורידין אותו מספק ויש חולקים בזו ממה שאין גורסין בכאן ונפק עליה קלא דבן גרושה ואחתיניה אלא שאין צריכין לכך שפירוש הדבר ויצא עליו קול בן גרושה ובן חלוצה ומתוך אותו הקול לא בא לכלל כהנה בא אח"כ עד אחד והעיד עליו שכהן גמור הוא מעלין אותו על פיו ואפילו בא אח"כ עד אחר שבן גרושה הוא אין מורידין אותו אוקי חד להדי חד וחזקת אביו יתרה עליו אבל אם באו שני עדים והעידו עליו שבן גרושה הוא מורידין אותו עד אחד עם חזקת אביו אין עומדין בפני עדות שנים בא אח"כ עד אחד והעיד שכהן הוא הרי זה מצטרף עם הראשון ומעלין אותו ושוב אין מורידין אותו ששנים כמאה והרי חזקת אביו יתרה ואע"פ שבכח בית דין הורידוהו כל כיוצא בזה הם העלו והם הורידן ואין חוששין לזילות שלהם כלל שלא מחמת פשיעתם הוא אלא מצד שאין הדבר מתברר:

לפי דרכך למדת שעדות אחר עדות מצטרף ואפילו גמרו בית דין את הדין על פי אחד ובא השני מצטרף עמו וחוזרין ודנין ואין צריך לומר בשראו המעשה כאחד אלא שלא העידו כאחד ששומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חברו למחר שומעין לו ואפילו חייבו את הלוה בשבועה על פי האחר חוזרין ודנין אותו בצירוף השני אלא אפילו בשלא ראו המעשה כאחד כגון שזה מעיד על הלואת מנה שבניסן וזה על הלואת מנה שבתשרי או שזה מעיד על הודאת מנה שבניסן וזה על הלואת מנה שבתשרי אע"פ שלא על מנה אחד מעידין הואיל ומ"מ שניהם מעידים על מנה מצטרפים עדותם ומחייבין על פיהם וכן פסקו גדולי הפוסקים במסכת סנהדרין ואין צריך לומר שכן בהודאה אחר הודאה או הודאה אחר הלואה שאפשר שעל מנה אחד הם מעידים ובמסכת סנהדרין יתרחבו הדברים בענינים אלו בע"ה:

בד"ה והאמר ר"י כו' וי"ל דהגמרא ידע דר"י מיירי כדמסיק דיצא עליו קול כו' עכ"ל ויש לדקדק אכתי מי הכריח לתלמודא לפרש דברי ר"י דיצא עליו קול מתחלה דאימא דערעור חד נמי הוה ערעור ומתחלה אתא חד ואמר דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא חד ואמר דכהן הוא ואסקיניה לוקמיה אחזקה ושוב אתא חד ואמר דב"ג וב"ח הוא ואחתיניה דהיינו אין ערעור פחות משנים כיון דאיכא עד אחד דמכשר ושוב אתא חד ואמר דכהן הוא ואסקיניה דאוקי תרי בהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה ולמאי דמסיק בלצרף עדות קמפלגי ניחא דלר"א כיון דבעדים הכשרים אין מצרפין אותם גם עדים הפסולים לא נצרף אותן כיון דלא העידו שניהן כאחד ודו"ק:

בד"ה אנן מסקינן ליה כו' אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא כו' ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא בנשאת כו' עכ"ל לשון אמ"ו ז"ל משמע דעיקר קושייתם מדברי ר' מנחם בר סימאי דסבר אם נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא וצ"ע הלא מת"ק מכ"ש קשה דסבר נשאת לא תצא אף בבאו עדים ואח"כ נשאת ובפ"ב דכתובות מקשי' מסתמא דברייתא עכ"ל:

הכא במאי עסקינן דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה. מקצת ספרים יש שכתוב בהן כך. ובספרים דוקני לא גרסינן הכא ואחתיניה דהא כולי עלמא מודו בהא דכי אתי עד אחד ואמר דכהן הוא מסקינן ליה ואפילו הכי הוו בעי לאוקמה לפלוגתייהו במיחש לזילותא ואם איתא היכי מסקינן ליה הכא כיון דאחתיניה אלא לא גרסינן ליה ואי גרסינן ליה לאו הורדה גמורה קאמר אלא חיישינן ליה קאמר. הרשב"א ז"ל.

ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואם תאמר למה הוצרך לכל זה לימא דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ואתא עד אחד נמי ואמר דכהן הוא. פירש רשב"ם ז"ל דבכהאי גוונא ההוא סהדא קמא כי אתא וקאמר דכהן הוא לאו כלום הוא דעד אחד לאחזוקי כמה דהוה מוחזק לן לא מעלה ולא מוריד ולא משגיחינן ביה כלל אבל כי נפק עליה קלא מעיקרא דבן גרושה ובן חלוצה הוא עד אחד כי אתא מהני הוא לבטולי קלא לאחזוקיה בחזקת אבוה. הרשב"א ז"ל. ואתו בי תרי ואמרו דבן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא מעלינן ולכולי עלמא מצטרפים בעדותם והכא במיחש לזילותא קמפלגי. ואיכא למידק למה לי כולי האי לימא ליה כגון דאתו בי תרי ואמרו בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתיניה ואתו בי תרי ואמרו דכשר הוא ובזילותא דבי דינא קא מפלגי. יש לומר דבעי לאוקמה בדאיכא קלא תחלה ואתא עד אחד ואסקיניה משום דתנן במתניתין מעלים לכהונה על פי עד אחד וקתני בזמן שיש עליו עוררין אין מעלים ורבן שמעון בן גמליאל סבר אפילו בזמן שיש עוררין מעלים על פי עד אחד דאלמא לאחר הערעור אתא עד אחד לסייע את הראשון דאי לא בזמן שיש עוררין שנים היאך מעלים על פי עד אחד. אלא היינו כדאתו בי תרי ואמרו דבן גרושה הוא ואחתיניה ואתא עד אחד דלרבי אליעזר אין מעלים אותו על פי העד השני שבא להצטרף עם הראשון ומשום זילותא ולרבן שמעון בן גמליאל מעלים. אלא דאכתי איכא למידק מתניתין גופה מאי טעמא נסיב לה בהכין והיינו דאקשי ליה רב אשי אי הכי אפילו תרי ותרי נמי ואוקימנא דבלצרף עדותם קא מיפלגי ובפלוגתא דתנא קמא ורבי נתן קמיפלגי. ואיכא למידק אכתי למה להו למתני הכי דאתו הני תרי חד קודם המערער וחד לאחר המערער לינקוט כגון דאתו תרי ואמרו בן גרושה ואחתיניה ואתא חד בניסן ואמר דכהן ואתא עד אחד באייר ואמר נמי דכהן דלרבי אליעזר אין מצטרפין עדותן ולרבן שמעון בן גמליאל מצרפים עדותם והוו להו תרי ותרי ואוקי גברא בחזקת אבהתא. ונראה לי דלרבותא קאמר ולאשמועינן כחו דתנא קמא דאפילו בזמן שבא העד הראשון בתר קלא דעבדינן עובדא על פיו ובעדות גמורה היא אפילו הכי כיון דאתו בי תרי ואחתיניה ואתא עד אחד להצטרף עם הראשון אפילו הכי אין מצרפין אותו וכל שכן כשבאו שני העדים מפוזרים לאחר הערעור דהתם אין לקבלם משום דכשבא הראשון כאלו אין כאן עדות כלל הוא שאין דבריו של אחד במקום שנים והלכך אף כשבא השני לאחר מכאן אין מצרפים אותם דמיקלש קליש ליה לעדותו של ראשון. הרשב"א ז"ל וזה לשון הר"ן ז"ל: יש לומר דאי מסקינן ליה לא מיקרי על פי עד אחד שהרי על פי שנים העלינוהו אבל כי אתא עד קמא ואחתיניה בתר הכי ואתא עד אחר ומסקינן ליה נראה כאלו העלינוהו על פי עד אחד הלכך לא מצי לאוקמי מתניתין אלא בכהאי גוונא. עד כאן.

דכולי עלמא מצטרפים לעדותם ומן הדין ראוי להכשירו דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקת אבהתיה ואף על גב דאיכא קלא דמסייע להני דפסלי ליה ומסתמא הוה חיישינן לקלא אף על גב דאיכא חזקה דאבהתיה להכשירו אפילו הכי במקום שיש עדים שמכשירין אותו אין הקול מסייע לפוסלו דלא עדיף קול משני עדים ואלו יבאו שנים אחרים לסייע לאלו השנים שפוסלים אותו אפילו הכי מכשירין אותו דתרי כמאה ומאה כתרי אבל חזקה ודאי מסייעת לעדות אף על פי שאין שני עדים אחרים המסייעים להם מועילים כלום שאין כח חזקה גדולה מתורת עדות. עליות הר"י.

ורבן שמעון בן גמליאל סבר כו' ואם תאמר היכי מסקינן ליה אוקי תרי לבהדי תרי ואיכא חזקה וקול פסיל ליה כאשר פסלנו אותו מתחלה. ויש לומר מעיקרא קודם שבאו עדים פסילנא ליה על ידי הקול לפי שלא ידענו ממי יצא הקול אבל כיון שבאו עדים ופסלוהו איגלאי מילתא שהם הוציאו הקול וכיון שבטלה עדותם נתבטל גם הקול. תוספי הרא"ש ז"ל.

עלה בידינו זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי הלך זה והביא עדים שהיה של אבותיו ושאכלה שני חזקה וזה הביא עדים שאכלה באותה שני חזקה עצמן שהעדים מעידים לחברו שאכלה בהם והרי שתי כתות אלו הן מכחישות זו את זו באכילת שני חזקה וכיון שאין ראיה לאחד מהם בשני חזקה שהרי העדים מכחישים בהם זה את זה העמיד שדה בחזקתו של זה שהעדים מעידים עליה שהיא של אבותיו שהרי בעדות זו אינם מכחישים שהרי אין הכתות מכחישות זו את זו אלא בשני חזקה ואין העדים המוכחשים נפסלים לא לעדות אמרת ולא לאותה עדות אלא באותו דבר עצמו שמוכחשים. כך אמרו חכמים שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה לפי שמעמידים את האדם בחזקת הכשר ואומרים כל ומן שאחד מן הכתות באה להעיד זו היא הכת הכשרה ואין אחד מכת זו ואחד מכת זו מצטרפים להעיד שהרי דבר ודאי שאחד מהם עד שקר הוא. העדים שהוזמו הרי הם נפסלים משעה שהעידו לפיכך אם העידו על השדה שהיה של אבותיו של ראובן ושאכלה שני חזקה והוזמו בשני החזקה כיון שנפסלו למפרע משעת עדותם גם העדות שהעידו שהשדה של אבות ראובן נתבטלה. ראובן שהיה אוכל שדה ובא בחזקה שהיא שלו ובאו שנים ואמרו שדה זו של אבותיו של שמעון ושנים אומרים שהיא של אבותיו של ראובן מעמידים את ראובן באשר הוא שם. הביא שמעון תחלה עדים שהשדה של אבותיו והוציאו משם ראובן והעמידוה ביד שמעון חזר ראובן והביא עדים שהיא של אבותיו חוזרים ומעמידים אותה ביד ראובן שהיה מוחזק בה בתחילה. כל מקום שיש שם שני כיתי עדים המכחישים זה את זה מעמידים על החזקה הראשונה מן התורה כגון שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי הדבר ודאי שהיתה אשת איש מתחלה ומעמידים אותה בחזקת אשת איש והבא עליה מביא חטאת. שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי היא בחזקת פנויה מן התורה ועשו אותה מדברי סופרים ספק מקודשת כיון שמעידים שנים עליה שנתקדשה שנים אומרים שהוא בן גרושה ובן חלוצה ושנים אומרים שהוא כהן אוכל בתרומת חוץ לארץ שהיא מדבריהם ואסור להקריב על גבי המזבח ולהשיא בתו לכהונה מדברי סופרים. עד כאן לשונו עליות הר"י ז"ל.