דף ביאור

מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־352 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

תוספות

תקנו רבנן מקושר כו' מספקא לן בזמן הזה כשכהן מגרש אשתו אם צריך לעשות מקושר כי מתוך התקנה משמע שאין לגרש כי אם במקושר אך לפי שאין אנו בקיאין בו בטוב נכון יותר לעשותו פשוט שהוא קל יותר אי נמי לא תקינו רבנן כי אם באותו מקום ור"י היה אומר דתקינו רבנן מקושר לא שיהא חובה לעשותו כן אלא כדי שלא יפסידו נשותיהן התקינו לעשותו כן:

שלא תחלוק בין גיטין לשטרות שאם תפסלנה בשטרות אתי למיפסל אף בגיטין אי נמי אי לא עבדי שטרי חוב מקושר אתי שיניחו לעשותו גם בגיטין אלא מתוך שהורגלו לעשותו מקושר יעשו בגיטין ולפירוש קמא אין להקשות משטרות שאנו פוסלין בעד כותי וגיטין מכשירין ולא גזרינן גיטין אטו שטרות דהתם היינו טעמא משום דאין עדי הגט חותמין זה בלא זה ומדכותי חתים ברישא ש"מ חבר הוא אבל עדי שטר חותמין זה בלא זה:

רב ירמיה בר אבא אמר אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ אי לא אמר אלא אחורי הכתב כנגד הכתב ולא אמר מבחוץ הוה אמינא כנגד הכתב היינו כלפי הכתב ואחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ואי [הוי] אמר אחורי הכתב מבחוץ ה"א אפי' בין קשר לקשר קמ"ל כנגד הכתב ולא כנגד הקשר ואי הוה אמר מבחוץ כנגד הכתב הוה אמינא לצדדין:

לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד מגואי ואע"ג דתנן מקושר עדיו מאחוריו איכא למימר דשפיר קרי אחוריו בין שיטה לשיטה לפי (שאין) העד אחורי השיטה שתחתיו:

ואם איתא אין זמן ואין עדים בזה מיבעי ליה וא"ת לר' ירמיה נמי קשה דכיון שהיו אחוריו דרך אורך השיטה והיה סבור בו שהוא פשוט היה לו לפסלו נמי משום עדים שהיו מאחוריו דתנן גט פשוט שכתוב עדיו מאחוריו פסול וכ"ת לא ידע מתני' כלל דהא לא ידע שיעשו שטר מקושר עד ששמעה לקמן אבל קודם לכן לא ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה יודע שהרי במתני' דפסלינן ליה היינו משום שלא יעשנו מקושר ויהיה מוקדם וכיון שלא היה יודע כלום במקושר לא היה יודע בפשוט שפסול כשעדיו מאחוריו הא ליכא למימר חדא שאין סברא לומר שרבי לא היה בקי בשטר פשוט ועוד קשה דא"ל ר"ש בריה בין קשריו מובלע מנא ליה רבי לא שנאה ר"ש מנא ליה ועוד אע"פ שלא היה יודע דפסול פשוט שעדיו מאחוריו משום דמקושר מיתני בהדי פשוט ואיכא למימר כמו שלא היה יודע מתני' במקושר לא היה יודע גם בפשוט מ"מ היה לו לידע מתני' דגיטין (דף פז:) דתנן התם העדים החתומים בראש הדף מן הצד מאחוריו בגט פשוט פסול וי"ל דהיה יודע רבי מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה מונין שתים עד ששמעה מזונין וכאן היה סבור שלא היו כותבין בין הקשרים שום עיקר השטר לכך היה מתמה אין זמן בזה דלא היה סבור שהיה כתוב בין הקשרים אבל לר' ירמיה ניחא שהיה יודע שעדיו מאחוריו וכן יש להקשות ולתרץ לבתר דמשני מאבראי לרב הונא אבל זה קשה דמאי פירכא הא דאעדים לא קפיד כיון שדינם להיות בין קשר לקשר שהרי היה יודע בטיב מקושר וי"ל דהכי קא פריך דאם איתא אעדים נמי היה לו להקפיד שהם עיקר השטר ולא היה לכותבם אלא בפשיטות השטר ודוחק:

Tosafot on Bava Batra 160b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רשב"א

גמרא ואת הגלוי זה פשוט שבמקושר. פירש הראב"ד ז"ל, פשוט שבמקושר הטופס והתורף ששניהם שוין בו. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל פירש, הגלוי הנשאר מן הנייר תחת הכתב, דמה שישאר בפשוט מן הנייר אחר חתימת העדים אין לחוש עליו, שלא יתכן בו זיוף, אבל במקושר שעדיו מאחריו היה לנו להקפיד שלא להשאיר נייר לאחר תשלום הכתב, ועל זה אמר הכתוב את הגלוי, שאפילו כן אין חוששין לו, וכדאמרינן דכתיב ביה שריר וקיים.

הא דאמרינן חד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבי'. היינו דוקא במקושר אבל בפשוט אפילו טובא כתבי', ובלבד שלא יהא חד בשיטה אחרונה וחד בשיטה שניה שלמעלה ממנה.

Rashba on Bava Batra 160b · Sefaria · מהדורה: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

מאירי

כל שהעידו הרבה עדים בדבר אחד ונתכונו כלם להעיד אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול או שנים קרובים זה לזה עדותן בטלה בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות ואין אומרים תתקיים העדות בשאר אע"פ שנשארו שם שנים או יותר וזהו שאמרה תורה על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים ואם עדות מתקיימת בשנים למה פירט לך הכתוב שלשה להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה שהרי אין בשאר בכדי שתתקיים העדות אף שלשה והוא הדין למאה נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אבל אם לא נתכוונו כלם להעיד שואלין להם אם באו להעיד או שלא באו אלא לראות לבד וכל שלא נמצא קרוב או פסול באותם שבאו להעיד תתקיים העדות בהם ודברים אלו בעדות על פה הא שטר שנמצא אחד מעדיו קרוב או פסול או שני עדים קרובים זה לזה ואין העדים קיימים עד שנשאל להם כן אם יש שם עדות ברורה שכלם ישבו לחתום הרי זו כונה להעיד ואם לאו תתקיים העדות בשאר שסתם הדברים חתמו הכשרים והניחו ריוח לגדוליהם ומלאהו בעל השטר בקרובים כמו שאמרו מלאהו בקרובים כשר וכבר כתבנוה בפרק יש נוחלין:

כבר התחלנו לבאר שכל שיש לחוש לזיוף השטר פסול שלא תקנו חכמים מעשה שטר לתקלה וליתן יד לפושעים ומקום למזוייפים מעתה צריך שתחקור במלאכת המקשר הואיל ועדיו חתומים בין קשר לקשר ואינם חתומים בסוף השטר הרי יש לחוש שמא יוסיף ויכתוב בסוף השטר לאחר תשלום הכתב מה שירצה ויאמר שמכלל עניני השטר הוא שהרי ציירנו שכותב כמו שרוצה אחר הקשרים כדרך שכותבין בפשוט ואין הכרח לצמצם שלא יהו שיטין אחר הקשרים אלא כשטין שבין קשר לקשר ואחר שכן הרי יש כאן מקום חשש לזיוף פירשו מפני זה בגמרא שהמקושר צריך שיכתבו בו שריר וקים אע"פ שאין שם תלויות ומחקין ונעשה שריר וקים כעין חתימת עדים שאם ימצא אחריו תוספת יהא ניכר שזיוף הוא ואין למדין הימנו ועדין אני אומר שמא יוסיף לכתוב אחר השריר וקים מה שירצה או ימחוק ויתלה ויכתוב שריר וקים פעם אחרת אלא שפירשו בגמ' שאין כותבין שני שריר וקים ושמא תאמר שמא ימחוק השריר וקיים ויכתוב מה שירצה ויכתוב אחר כן שריר וקים הרי אמרו במקושר שהתלויות שנתקיימו הוא שכשרות בו אחר שנתקיימו אבל המחק אע"פ שנתקיים פסול כל שהוא נראה שהיה ראוי להיות בו שריר וקיים כגון שאנו רואים שכבר נשלמו התנאים והותחל בו נסח שכותבין בסוף השטר כגון ואחריות וחומר וכו' וכיוצא בזה ואם נמחק הרבה עד שיש לחוש שמחק הכל וחדש בו דברים פוסלין אותו הא כל שנמחק במקום שלא היה ראוי ליכתב שם שריר וקים כגון קודם נסח שאדם רגיל לכתוב בסוף או אפילו במקום שריר וקיים אם לא היה המחק כשיעור שתי מלות אלו ר"ל כשיעור שייר וקיים כשר ונמצא שאין מקום עוד לזיוף:

Meiri on Bava Batra 160b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה לרב הונא כו' שאין העד אחרי השיטה כו' עכ"ל כצ"ל אבל אחורי השיטה ודאי מקרי כמ"ש לעיל וק"ל:

בד"ה ואם איתא כו' דרך אורך השיטה וה"ה כו' ואפי' פשוט שפסול כשעדיו מאחוריו לא היה כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד דהיה יודע ר' מתני' דפשוט ודמקושר ולא היה יודע דבמקושר שנה כי' עכ"ל ולפ"ז ע"כ טעם דפשוט עדיו מאחוריו דפסול לאו היינו משום שעשאו מקושר והוי מוקדם כמ"ש התוס' לעיל אלא כאידך טעמא שכתבו התוס' שלא נעשה כתיקון חכמים וק"ל:

Chidushei Halachot on Bava Batra 160b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

שיטה מקובצת

גמרא (זה גלוי) ואת הגלוי זה פשוט שבמקושר. פירוש המקום הגלוי הנשאר מן הנייר תחת הכתב לפי שהפשוט עדיו חותמים תחת הכתב ומה שישאר מן הנייר גלוי אחר חתימת העדים אין לחוש עליו לפי שלא יתכן בו זיוף הואיל וכבר חתמו העדים למעלה ממנו תחת תשלום כתב השטר אבל מקושר כיון שעדיו אינם חתומים בפני השטר אלא אחורי השטר בין קשריו היה לנו להקפיד שלא להשאיר בפני השטר לאחר תשלום הכתב מקום גלוי מן הנייר שמא יבוא להוסיף בו ענין קא משמע לן שאין אנו חוששים לדבר זה ועל זה אמר הכתוב ואת הגלוי כלומר ואף על פי שנשאר בו בנייר מקום גלוי אין חוששים לו והשטר לעולם כשר לפי שכיון שתקנו חכמים שיכתוב בפני השטר לאחר תשלום הכתב שריר וקיים אין כאן מקום חשש זיוף וכדבעינן למימר לקמן. ויש לפרש זה (גלוי) פשוט שבמקושר שכיון שהעדים מאחרי השטר הן חותמים נמצאת חתימתם על מקום גלוי שהרי אין לפני חתימתו כתב אלא נייר גלוי ואף על פי כן השטר כשר לפי שאין מקום לחשש זיוף כדבעינן למימר לקמן. הרא"ם ז"ל. והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו: זה פשוט שבמקושר הטופס והתורף ששניהם שוים בו. ונראה לי ששתי שדות היו אשר קנה ירמיה באחד עשה שטר פשוט ובאחד עשה מקושר ולא ידעתי על מה. גם לא ידעתי למה תקנו מקושר בשטרות בשלמא גיטין משום דאתרא דכהני הוה כדמפרש בגמרא אבל שטרות למה אלא שלא לחלוק במעשה השטרות. ומהאי טעמא נמי אמרינן אין שטר לאחר מיתה דומיא דגט דבעינן כריתות דבר הכורת בינו לבינה ואחר מיתה כבר נכרתו בלא גט. והאי להכי הוא דאתא שדות בכסף יקנו עצה טובה קמשמע לן ואקח ספר המקנה דהכי הוה מעשה. פירוש הני קראי לאו לאגמורי דינא אתו לדרוש בהו מילתא יתירתא הילכך וכתוב בספר והעד עדים איבא למימר חדא מילתא היא והאי והעד עדים כלומר הרבו עדים בחתימת הספר כדי שתמצאו עדים לקיום וחתימה. ואקח ספר המקנה. (חסר מכאן ולהלן כמו ד' וה' דפין). מחדושי הראב"ד ז"ל.

הא דאמר להקיש שלשה לשנים כל חד וחד כדאית ליה פירוש כל חד וחד מהתנאים שנחלקו בכך כדאית ליה ועיקר חלוקותן במכות דתנן על פי שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקיימת עדות כו' רבי עקיבא אומר כו' היכן חותמים העדים רב אמר כו' קסלקא דעתך בין קשר לקשר מגואי כלומר בפני השטר תחת תשלום הכתב. והא ההוא מקושר דאתא לקמיה דרבי ואמר אין זמן בזה. פירוש נשלם כתב השטר וכל עניניו במקום (הק"ש) הפשוט בלא קשר אי נמי בסוף הקשר הראשון וחשב רבי כי אין בין שאר הקשרים כלום ולפיכך אמר אין בזה זמן אמר לפניו רבי שמעון ברבי שמא בין קשריו הוא מובלע ואם איתא שדרך המקושר להיות חתימת העדים בפני השטר לאחר תשלום השטר בין הקשרים כשראה רבי שכבר נשלם חתימת השטר בכל ענייניו במקום הפשוט בלא קשר אי נמי בסוף הקשר הראשון וחשב שאין בין שאר הקשרים כלום כשאמר אין זמן בזה למה לא אמר אין כאן זמן ועדים. ומהדרינן מי סברת בין קשר לקשר בפני השטר לאחר תשלום הכתב לא בין קשר לקשר מאחרי השטר ואקשינן וכיון שאין בפני השטר לאחר תשלום הכתב חתימת עדים ליחוש דילמא מזייף ומוסיף וכתב בפני השטר לאחר תשלום הכתב מאי דבעי ואומר כי מכלל השטר הוא שהרי אין שם חתימת עדים שיודע שמה שיכתב אחר חתימת עדים אינו מהעניינים שהעידו עליהם. ומהדרינן דכתבי ביה בפני השטר לאחר תשלום העניינים שמעידים עליהם שריר וקיים ונעשה אותו שריר וקיים כמו חתימת עדים ואם נמצא אחריו תוספת בידוע שזיוף הוא ואין ללמוד מאותו תוספת. הרא"ם ז"ל.

ולרב ירמיה בר אבא דאמר אחורי הכתב כו' ליחוש דילמא מזייף וכתיב מגואי מאי דבעין ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי. פירוש קסלקא דעתך דהאי אחורי הכתב כנגד הכתב מבחוץ דקאמר שיהיו העדים חותמים כנגד השיטה האחרונה שבפני השטר ושתבא חתימתם מלמעלה למטה כמו הכתב שבפני השטר שהוא מלמעלה למטה ועל זאת הקשינו וליחוש דילמא מזייף ומוסיף בפני השטר שיטה אחרת וכשיוציא השטר לבד ויאמרו לו למה לא חתמו העדים כנגד שיטה זו שהיא אחרונה אלא כנגד השיטה שלמעלה ממנה ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי כלומר היה בלבי להוסיף עדים אחרים ולפיכך אמרתי לעדים שיתחילו בחתימה מכנגד השיטה שהיא למעלה מהאחרונה כדי שיחתמו אחרים תחתיהם כנגד השיטה האחרונה ותגמר חתימת כולם כנגד גמר כתב השטר מאחריו *) ומהדרינן מי סברת עדים אלו שחותמים אחורי הכתב נגד הכתב מבחוץ מלמעלה למטה הם חותמים כדי שנחוש לדבר זה לא (מלמעלה למטה) ממטה למעלה הם חותמים שהופכים את השטר ועושין תחתיתו עליון ועליונו תחתון וחותמים העדים כנגד שיטה אחרונה מאחריה שנעשה גגו של עדים כנגד תחתית הכתב שבשיטה אחרונה שאם יבא לרבות בעדים תחת חתימת עדים אלו תבא כנגד השיטה שהיא למעלה מהשיטה האחרונה וכיון שכן אין לחוש שמא יוסיף תחת שיטה אחרונה כלום שאם ימצא בשטר שיטה בסופו ויבא מלמעלה מכנגד גגן של עדים החותמים מאחריו בידוע שהוא זיוף ואין למדין ממנו. הרא"ם ז"ל. עיין בחידושי הרמב"ן ז"ל **).

*) צריך עיון מכל זה צריך לקיים דבריו אם אין עדים אולי צריך לומר כי באמת יחתום על ידו עדים מזויפים.

Shita Mekubetzet on Bava Batra 160b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

רש"י

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

זֶה פָּשׁוּט. ״וְחָתוֹם״ – זֶה מְקוּשָּׁר. ״וְהָעֵד״ – שְׁנַיִם, ״עֵדִים״ – שְׁלֹשָׁה. הָא כֵּיצַד? שְׁנַיִם לְפָשׁוּט, שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר.

קטע 2

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

קטע 3

רַפְרָם אָמַר, מֵהָכָא: ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה, אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים, וְאֶת הַגָּלוּי״; ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה״ – זֶה פָּשׁוּט. ״אֶת הֶחָתוּם״ – זֶה מְקוּשָּׁר. ״וְאֶת הַגָּלוּי״ – זֶה פָּשׁוּט שֶׁבַּמְקוּשָּׁר.

קטע 4

״הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים״ – אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּין פָּשׁוּט לִמְקוּשָּׁר. הָא כֵּיצַד? זֶה עֵדָיו שְׁנַיִם, וְזֶה עֵדָיו שְׁלֹשָׁה; זֶה עֵדָיו מִתּוֹכוֹ, וְזֶה עֵדָיו מֵאֲחוֹרָיו.

קטע 5

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

קטע 6

רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵאל אָמַר, מֵהָכָא: ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר״ – אִם תִּתְקַיֵּים עֵדוּתָן בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָּרַט לָךְ בִּשְׁלֹשָׁה? לוֹמַר לָךְ: שְׁנַיִם לְפָשׁוּט, שְׁלֹשָׁה לִמְקוּשָּׁר.

קטע 7

וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְרַבָּה בִּקְשָׁרָיו, נִתְרַבָּה בְּעֵדָיו.

קטע 8

וְהָנֵי לְהָכִי הוּא דְּאָתוּ? כׇּל חַד וְחַד לְמִילְּתֵיהּ הוּא דַּאֲתָא – לְכִדְתַנְיָא: ״שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם״ – עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן. ״וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה״ – הָכִי הֲוָה מַעֲשֶׂה. ״עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים״ – לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם, בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבָּנַן!

קטע 9

אֶלָּא מְקוּשָּׁר מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

קטע 10

וְטַעְמָא מַאי תַּקִּינוּ רַבָּנַן מְקוּשָּׁר? אַתְרָא דְכָהֲנֵי הֲווֹ, וַהֲווֹ קָפְדִי טוּבָא וּמְגָרְשִׁי נָשַׁיְיהוּ; וְעָבְדִי רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא, אַדְּהָכִי וְהָכִי מִיַּתְּבָא דַּעְתַּיְיהוּ.

קטע 11

הָתִינַח גִּיטִּין, שְׁטָרוֹת מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּחַלֵּק בֵּין גִּיטִּין לִשְׁטָרוֹת.

קטע 12

הֵיכָן עֵדִים חוֹתְמִין? רַב הוּנָא אָמַר: בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר. וְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר: אֲחוֹרֵי הַכְּתָב – וּכְנֶגֶד הַכְּתָב מִבַּחוּץ.

קטע 13

אֲמַר לֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא לְרַב חִסְדָּא: לְרַב הוּנָא דְּאָמַר בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – קָא סָלְקָא דַּעְתִּין בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר מִגַּוַּאי – וְהָא הָהוּא מְקוּשָּׁר דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, וְאָמַר רַבִּי: אֵין זְמַן בָּזֶה! אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי לְרַבִּי: שֶׁמָּא בֵּין קְשָׁרָיו מוּבְלָע? פַּלְיֵיהּ, וְחַזְיֵיהּ. וְאִם אִיתָא, ״אֵין זְמַן בָּזֶה וְאֵין עֵדִים בָּזֶה״ מִיבַּעְיָא לֵיהּ!

קטע 14

אֲמַר לֵיהּ: מִי סָבְרַתְּ בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – מִגַּוַּאי? לָא, בֵּין קֶשֶׁר לְקֶשֶׁר – מֵאַבָּרַאי.

קטע 15

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא זַיֵּיף וְכָתֵב מַאי דְּבָעֵי, וַחֲתִימִי סָהֲדִי!

קטע 16

דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״שָׁרִיר וְקַיָּים״.

קטע 17

וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא כָּתֵב מַאי דְּבָעֵי, וַהֲדַר כָּתֵב ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ אַחֲרִינָא! חַד ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ כָּתְבִינַן, תְּרֵי ״שָׁרִיר וְקַיָּים״ לָא כָּתְבִינַן.

קטע 18

וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא מָחֵיק לֵיהּ לְ״שָׁרִיר וְקַיָּים״, וְכָתַב מַאי דְּבָעֵי, וַהֲדַר כָּתֵב ״שָׁרִיר וְקַיָּים״! הָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תְּלוּיָה; מְקוּיֶּימֶת – כְּשֵׁרָה,

מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד ב׳

מסכת בבא בתרא דף ק״ס עמוד ב׳

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

שיטה מקובצת

רש"י

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור