מסכת בבא בתרא דף קנ״ב עמוד א׳

מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין פירש רבינו שמואל דמיירי בשכתב לו כל נכסיו וה"ה בלא שטר אלא שהקנה לו אמרי' דאין קנין לאחר מיתה לשמואל והביא ראיה מדפריך לה לקמן מהא מילתא דשמואל דאמר שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים אע"פ שקנו לו כו' ואין נראה לרבינו יצחק בר מאיר דא"כ מתני' דקתני שכיב מרע ששייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה במאי מיירי לרב אי שלא בקנין אמאי מתנתו מתנה והא קי"ל לעיל דבעי קנין ואי בקנין א"כ סיפא דקתני לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה והא אית ליה לרב הכא דמתנתו מתנה בקנין ועוד דלשמואל דאמר אין גט לאחר מיתה הוא הדין נמי דאין קנין לאחר מיתה א"כ מתני' דקתני שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה היינו בקנין איך יועיל לשמואל כלום הלא שמא לא גמר להקנותו אלא לאחר מיתה ודוחק הוא להעמיד משנתנו במייפה כחו וכגון שאמר דבסמוך לא משמע הכי ועוד קשה מדפסיק גמרא דהלכתא מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין ואם עמד אינו חוזר משמע הא בכולה אם עמד חוזר ואפילו ע"י קנין והא ליתא לרב דאית ליה דקנין אלים כל כך בכל נכסיו כמו במתנת בריא ועוד קשיא דוחק גדול הוא שהגמרא אינו אומר אלא שטר והוא אמר דה"ה נמי קנין בלא שטר ועוד דלספרים דגרסינן לקמן וכגון דכתב ליה וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דמשמע שבתוך השטר כתב לו כן מיהו יש ספרים דגרסי' לקמן כגון דא"ל וקנינא מיניה כו' ונראה לר"י לפרש דמיירי בשטר דוקא והיינו טעמא דרב שסובר שלכך כתב לו קנין בתוך השטר לאלומי כחו יותר שאפי' בכל נכסיו אם עמד אינו חוזר כיון שכתב לו בתוך השטר ושמואל סבר דשטר זה אינו אלא מגרע כחו כי אע"פ שיש בו קנין אין בו בכך ייפוי כח אלא יש לנו לומר שלא גמר להקנותו אלא בשטר כו' ורמי דרב אדרב כו' ומשני דרב אדרב לא קשיא התם דקנו מיניה פי' דקנו מיניה בתוך השטר ולכך יש ייפוי כח יותר אבל לא קנו מיניה בתוך השטר אין כאן ייפוי כח יותר ומה שהביא רבינו שמואל ראיה דה"ה בלא שטר מדפריך עלה בסמוך מדרב יהודה אמר שמואל שכיב מרע כו' לאו ראיה היא דאיכא למימר דהכי פריך ומי אמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כו' והא אמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו אע"פ שקנו מידו אם עמד חוזר אבל אם מת אינו חוזר ואע"ג דליכא קנין בשטר מ"מ היה לנו לחשבו לשמואל גרעון כח דהא אפי' לרב דאית ליה דקנין בשטר הוי ייפוי כח היה סבור כאן שהוא גרעון כח שיוכל לחזור בו אם עמד כל שכן שמואל שסובר לעיל דקנין בשטר גרעון כח שהיה לו לסבור גם כאן גרעון כח יותר ממה שהוא סבור לעיל ואפי' לא עמד יחזור בו כמו רב שסובר כאן גרעון כח יותר ממה שסובר למעלה [קל וחומר לשמואל דלא גרע] אבל דוחק הוא לומר דשמואל לא מפליג בין הקנה לו לכתב קנין בשטר וטעמא דמתני' משום ייפוי כח כדפרישית לעיל ולפי זה נראה לי דכל הך שמעתתא אין צריך להעמיד כלל בכתב כל נכסיו כפי' רבינו שמואל וכפי' רבינו חננאל אלא יכלו להעמידה בטוב במתנת שכיב מרע [בין] במקצתה בין בכולה דעל כרחך בכולה נמי איירי מדפריך עלה משכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וכו' וכל קושיות שפירש רבינו שמואל להעמידה במתנת שכיב מרע בכולה אינם קושיות לפי זה אלא יש לפרש דבמתנת שכיב מרע בכולה ובמקצת מיירי שפיר ומאי דקיימא לן כשמואל יש ללמוד שאין לכתוב במתנת שכיב מרע קנין ומה שכתב הגאון בתקון שטרות קנו מיניה בכל לשון של זכות נראה שהיה צריך לכתוב שם שום ייפוי כח או אף קנו ממנו דמשמע טפי ייפוי כח או שמא צריך לכתוב וקנינא מיניה מוסיף על מתנתא דא:

מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין כלומר, מתנת שכיב מרע בכל נכסיו. וכתב הרב אב בית דין דהוא הדין במקצת ובמצוה מחמת מיתה. וכן נראה גם מדברי ר"ח ז"ל. וכן מסתבר, דמתנת שכיב מרע בכל נכסיו באומדן דעתא דיינינן ליה כמצוה מחמת מיתה, ולפיכך לא בעי קנין ואם עמד חוזר, והילכך לרב אפילו מצוה מחמת מיתה אתיא קנין ומבטל לאומדנא (דוני) [דווי] ליה דמית כל שלא התנה בפירוש אם מתי. ושמואל אמר לא ידענא מה אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, ולא דוקא שטר אלא הוא הדין והוא הטעם לכל שאר קנינות של בריא, לפי שאין מתנת שכיב מרע חלה אלא עד לאחר מיתה, ולאחר מיתה אין יכול ליתן אלא דרבנן תקינו לו כדי שלא תטרוף דעתו עליו, וכל שהקנה בדרכי קניינות של בריא הרי גלה דעתו שהוא מקפיד עליו שלא יקנה אלא בהכי, ועקרה לתקנתא דרבנן, ואף על גב דקנו מידו וכתוב בשטר המתנה זמן, אין אומרין זמנו של שטר מוכיח עליו והרי זה ככותב מהיום ולאחר מיתה, דלא אמרו אלא במתנת בריא, אבל במתנת שכיב מרע בכל ואי נמי במקצת ומצוה מחמת מיתה אזלינן בתר אומדנא, ואמרינן הדבר ידוע שלא נתכוון זה ליתן כלום אלא אם ימות אבל אם עמד לא נתכוון ליתן, ואדרבא לא כתב בו זמן אלא משום דדייתיקי מבטלת דייתיקי והרי [נתכוון] לדעת אם יחזור בו שזו ראשונה והאחרת מבטלת אותה ואי נמי הפך, וכן אין לומר דהוה ליה כמהיום אם מתי שאין תולין בתנאי בין לרב בין לשמואל עד שיתנה בפירוש.

והא דקא אמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ולא קאמר שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה, פירש ר"ח ז"ל, דהכל עולה לטעם אחד, משום דסתם קנין לכתיבה עומד אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. אבל כתב הרב מורי ז"ל דלרבותא נקטיה, כלומר, לא מבעיא קנין לבדו בלא שטר דלא קנה, דהא כל שלא חל הקנין לקנות מעכשיו אינו קונה לאחר זמן, וכדאמרינן בנדרים פרק השותפין (נדרים מח, ב) דהא הדר סודרא למאריה, וכן דעת רבינו תם ז"ל דכל קנין בלא מעכשו אינו כלום, אלא אפילו קנו מידו וכתבו לו את השטר, דאילו בבריא כי האי גוונא קני כל שהשטר קיים, וכדקיימא לן במקדש את האשה בשטר לאחר שלשים יום שאם לא נשרף ולא נקרע תוך שלשים יום הרי זו אפילו הכי כאן אינו קונה, דשמא לא גומר להקנותו אלא בשטר ואין שטר קונה לאחר מיתה. איכא למידק, מתניתין דשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואם לאו אין מתנתו קיימת, לרב היכי מתוקמה, דבשלמא לשמואל משכחת ליה בקנין ובמיפה את כחו, אלא לרב אי כתוב בה קנין אפילו לא שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת, דהא ארכבה אתרי ריכשי, ואי כשאין בה קנין, שייר קרקע למה מתנתו קיימת. וכי תימא דרב סבר דאפילו במקצת לא בעיא קנין, לא אפשר, דהא דחאה רבא וקרי לה בוקי סריקי. ועוד דאלו בפרק התקבל (גטין סו, א) גבי בראשונה היו אומרים היוצא בקולר, אקשינן מכלל דרב הונא סבר מתנת שכיב מרע במקצת לא בעיא קנין, והא קיימא לן דבעיא קנין, ואם איתא מאי קושיא, אי רב הונא סבר ליה כרב דהוא רביה, אדרבא סתמא דמלתא תלמיד כרביה סבירא ליה. אלא י"ל דמתניתין לדידיה בקרקעות ובשטר במיפה את כחו. ואינו מחוור בעיני, דמסתברא דמיפה את כחו לרב לא מעלה ולא מוריד, ותדע דהא בכתבו ותו מנה לפלוני ומת פליגי רב ושמואל רב אמר אין כותבין ונותנין ושמואל אמר כותבין ונותנין, ואוקימנא דשמואל במיפה את כחו, וסתמא דרב נמי אפילו במיפה את כחו, ואפילו הכי אין כותבין ונותנין, אלמא לדידיה מיפה את כחו לא מעלה ולא מוריד. ודוחק הוא לומר דההיא לאו מחלוקת שנויה דרב ושמואל היא אלא דרב בשלא ייפה את כחו ודשמואל במיפה את כחו, דבכל כי הא לא שתיק גמרא לעולם מלמימר והשתא דאתית להכי לא פליגי אלא כאן במיפה את כחו כאן בשאינו מיפה את כחו. אלא מההיא שמעינן לרב דשכיב מרע שנתן באחד מדרכי הקני' של בריא בקנין ושטר או זכו למתנת בריא איכוון, והילכך כל שאפשר שנגמרה הקנייה מחיים כגון בקנין או בזכוי בנכסים קנה וכל שהוא נגמרה הקנין מחיים כגון מזכה בשטר ולא נכתב ונמסר השטר מחיים לא קנה אפילו מית ואפילו מיפה את כחו. כנ"ל. ורבינו תם תירץ דלרב רישא בדקנו מניה וסופא בדלא קנו מיניה, וכבר כתבתי למעלה ולא מסתבר הכי, מדמקשינן מסופא דמתניתין לרבא דמוקי רישא בדקנו מיניה ואיצטריך לאוקומי סופא נמי בדקנו מיניה ומיפה את כחו וכשמואל, ואם איתא טפי הוה ניחא ליה לאוקומי בהכין רישא כדקנו וסופא בדלא קנו כיון דמיתרצא ליה בהכין בין לרב בין לשמואל. אלא דודאי רישא וסופא בחד גוונא נשנית, או כולה בדקנו מיניה או כולה בדלא קנו מיניה כנ"ל. וי"ל עוד דמתניתין הכי קתני, שייר קרקע צריך שתהא מתנתו מתקיימת, כלומר, צריכה קנין והרי היא מתנה קיימת ואפילו עמד, ואם לא כתב בה קנין אינה קיימת ואפילו מת. אבל לא שייר אין צריך שתהא קיימת מחיים, אלא כל שמת קנה. וגם זה אינו מחוור בעיני, דאם כן מאי קא מקשה לעיל מסופא לרבא דבעי קנין במתנה במקצת דרישא, ורבא נמי אמאי לא פירשה למתניתין הכין ובהכי הוה סליק פירושא לכולי עלמא בין לרב בין לשמואל ואיפשר דרבא לא בעי לדחוקי מתניתין לכולי האי ולפרושה הכין כיון דאשכח ליה פרוקא רויחא אליבא דשמואל, אבל אנן מפרשינן לה הכין לרב כי היכי דלא תקשי ליה. ועוד נ"ל לשון יותר מרווח, דהכי מפרשינן (לא) [לה], שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת ואפילו עמד, לפי שצריכה קנין. לא שייר קרקע כל שהוא אינה קיימת, שאם עמד חוזר, לפי שאינה צריכה קנין. ואם תאמר רבא (דמאי) [אמאי] לא תירץ ליה הכין. י"ל משום דניחא ליה לאוקומה כולה בשקנו ולתירוצה אליבא דמקשה דסבירא להו דכולה מתניתין בחד (אנא) [גוונא] מתניתין או בדלא קנו או בדקנו. ובהא נמי מיתרצא ליכא.

הא דאמרינן דרב אדרב לא קשיא התם דקנו מניה הכא דלא קנו מיניה. מסתברא לי דטעמא דרב משום דכל שהקנה בקנין או בשטר אפילו במיפה את כחו דעתו ליתן במתנת בריא ואפילו בכותב כל נכסיו ובמצוה מחמת מיתה, וכמו שכתבתי למעלה. והילכך התם דקנו מיניה משעת קנין קנה, אבל בשטר שאין השטר קונה עד שנכתב ונמסר ולא הספיקו לכתוב וליתן עד שמת לא קנה. אבל אם נכתב ונמסר מחיים עד שלא מת קנה נכסים שיש להן אחריות. והא דקאמר רב שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה, [לאו היינו טעמא] דקאמר שמואל, ולשון אחד הוא המשמש שני ענינים, דאלו שמואל הכי קאמר, שמא לא גמר להקנותו לאחר מיתה אלא בשטר ואין שטר קונה במתנה לאחר מיתה, אבל הא דרב הכי קאמר, כיון שנתן לו בשטר לא גמר להקנותו במתנת שכיב מרע לאחר מיתה, אלא מתנת בריא ובשטר זה, ואין שטר של הקנאה נכתב וניתן לאחר מיתה. וכתבו ותנו מנה דקאמרינן לרב, על כורחין לאו מנה ממש הוא, דאין מטבע ולא כל מטלטלין נקנין בשטר, אלא קרקע שוה מנה קאמר, ולא שנא במתנת כל נכסיו ולא שנא במתנה במקצת, דלדידיה מתנת בריא היא ובשטר זה, הילכך לדידיה אם כתבו ונתנו מחיים קנה בשטר זה, אבל לשמואל דסבירא ליה דאינה אלא מתנת שכיב מרע דלאחר מיתה ובמיפה את כחו, לא שנא מנה ממש ולא שנא שוה מנה, דדבריו ככתובין וכמסורין. ודוקא בכותב כל נכסיו, הא במקצת לא קנה ואף על גב דמית, דמתנת שכיב מרע במקצת קנין בעיא. כנ"ל פירושא דהא שמעתא. ועוד יש לי בסוף המסכתא פירוש אחר מרווח מזה.

עוד שם מתנת שכיב מרע שכתוב [בה קנין] רב אמר ארכבה אתרי ריכשי וכו' ושמואל אמר לא ידענא מאי אידון בה וכו' ורמי דרב אדרב ורמי דשמואל אדשמואל דשלח רבין משמיה דר' אבהו הוו יודעין ששלח ר' אלעזר לגולה משום רבנו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין וכו' ופריק דרב אדרב לא קשיא התם דקנו מיניה והכא דלא קנו מיניה. קשיא לי, דרב אדרב מאי קשיא ליה, דאי משום דהתם אמר הרי היא כמתנת בריא ואם עמד אינו חוזר, והכא קאמר דאין כותבין ונותנין לו, כלומר דלא קנה, תמה על עצמך, ובמה יקנה, וכי סבור היה המקשה שיקנה בשטרא שלא נכתב ונמסר מחיים. ואם היה מקשה למה לא יקנה בדמית, ומשום מתנת שכיב מרע, דנימא ארכבה אתרי ריכשי כדאמר באידך, אם כן מאי קא מהדר ליה התם בדקנו מיניה הכא דלא קנו מיניה דלקנות לאחר מיתה קנין לא מהנה ולא מידי, ואדרבה הוה לן למימר התם דקנו מיניה יש הוכח' שאינה מתנת שכיב מרע וכדאמר ליה שמואל לרב והכא שאין הוכח' יקנה בשמת. וי"ל דעיקר קושיא אינה דרב אדרב אלא דשמואל אדשמואל, דלדידיה ודאי קשיא, אלא אדמקשה דשמואל אדשמואל ואיצטריך לפרוקינהו אליבא דשמואל, ולרב נמי לא שוו הני תרי בדינייהו כלל, ניחא ליה לפרושי נמי טעמא דלא שוו בדינייהו אליבא דרב. אי נמי י"ל דרב אדרב נמי קשיא ליה אמאי לא קנה אף לאחר מיתה, ונימא דארכבה אתרי [ריכשי], ונימא הרי היא כמתנת בריא שאם נכתב ונמסר מחיים אפילו עומד אינו חוזר והרי היא כמתנת שכיב מרע, שאם לא נכתב מחיים יקנה משום מתנת שכיב מרע. והא דקא משני ליה התם בדקנו מיניה הכא משום דלא קנו מיניה, הכי קאמר, התם דקנו מיניה יש הוכח' שרצה ליתן לו בעין יפה שיקנה בכל צד בין מית בין לא מית ליה, משום דקנין מילתא אלימתא היא ונתגלה דעתו של נותן שנותן בכל יפוי כח, אבל בשטר אין הוכח', ושמא לא גמר להקנותו אלא במתנת בריא בשטר, וכל שלא הספיקו ליכתוב וליתן מחיים לא קנה. ומסתברא לי דטעמיה דרב משום דקסבר דכל דהקנה לו בקנין או בשטר אפילו במיפה את כחו דעתו ליתן במתנת בריא, ואפילו בכותב כל נכסיו ומצוה מחמת מיתה, וכמו שכתבתי למעלה, והילכך התם דקנו מיניה משעת קנין קנה ואפילו בדמית, אבל בשטר שאין השטר קונה עד שנכתב ונמסר ולא הספיקו לכתוב ולמסור עד שמת, לא קנה, אבל אם נכתב ונמסר עד שלא מת קנה נכסים שיש להן אחריות, והאי שמא שלא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דקאמר רב, אין פירושו כשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דקאמר שמואל שכתב בו קנין, ולשון אחד הוא המשמש שני עניינין, דאילו לשמואל הכי קאמר, שמא לא גמר להקנותו לאחר מיתה אלא בשטר ואין שטר קונה במתנה שלאחר מיתה, אבל הא דרב הכי קאמר, כיון שנתן לו בשטר שמא לא גמר להקנותו אלא במתנת בריא לבד ובשטר זה, ואין שטר של הקנאה לאחר מיתה. וכתבו ותנו מנה דקאמרינן לרב על כרחין שוה מנה מקרקעי קאמר, ולא שנא מתנה במצקת נכסיו ולא שנא מתנה בכל נכסיו, דלדידיה מתנת בריא היא, כדאמרן, והילכך אם כתבו ונתנו מחיים קנה בשטר זה נכסים שיש להן אחריות ואילו במתנה במקצת. ולשמואל דסבירא ליה דאינה אלא מתנת שכיב מרע ובמיפה את כחו, לא (שוה) [שנא] מנה ממש ולא שנא שוה מנה, ודוקא בכותב כל נכסיו, דאילו במקצת בעיא קנין כך נ"ל פירוש שמועה זו.

שכ"מ שאמר הלואתו לפלני הרי הלואתו לפלני ואינו צריך למעמד שלשתן ויש בביאור דבר זה דרכים אחרים כמו שביארנו למעלה שכ"מ שנתן כל נכסיו כבריא מהיום ובקנין כותבין אותו אף לאחר מיתה שהרי מהיום קנה וכן כתבו הגאונים שכ"מ שכתב לזה וחזר וכתב לזה האחרון קנה שהרי בידו לחזור כמו שביארנו וזהו שאמרו דיאתיקי מבטלת דיאתיקי כתב כל נכסיו ובקנין אם אין הקנין ליפוי כח אין דבריו כלום כמו שביארנו כתב כל נכסיו מהיום ובקנין הרי ודא מתנת בריא לגמרי כמו שביארנו כתב כל נכסיו ולא כתב מהיום אלא שזכה לו עכשו על ידי אחר אין זכוי זה מפקיעו מתורת מתנת שכיב מרע ואם כתב לאחר זכה האחרון כתב וזיכה וקנו מידו הרי הזכוי עושהו כמעכשו ואחר שיש שם קנין הרי היא מתנת בריא לגמרי מאחר שלא מחמת מיתה צוה אלא שמצד שלא שייר כלום הוא שאומדין את דעתו מכיון שקנו מידו וזכה לו על ידי אחר מכלל שלמתנה גמורה מעכשו נתכון וזה שאמרו בכאן אין לאחר קנין כלום פירושו בקנין וזכוי או בקנין ומהיום וכל שאמרו שיכול לחזור או שאין יכול לחזור אין בו הפרש בין שחוזר בו בין לצרך עצמו או שחוזר בו לצורך אחר:

בא"ד דקמ"ל ברישא דאין מעמד שלשתן מועיל בשטר א"כ אף לדידיה תנו דמתני' היינו כתבו ותנו דכה"ג כו' עכ"ל כצ"ל מתוספות ישנים ופי' לדבריהם דאין נראה לומר דאין מעמד שלשתן מועיל בשטר כשהוא בעין וא"כ ע"כ לדידיה דהיינו למאן דמוקי לה בבריא נמי תנו דמתני' היינו כתבו ותנו כמו למאן דמוקי לה בש"מ שהוכיחו התוס' לעיל דאיירי מתני' בכתבו ותנו שאין הגט בעין ובכה"ג לא איצטריך ליה לאשמועינן דלא מהני מעמד ג' דבממון כה"ג נמי לא מהני מעמד ג' וכתבו שוב ועי"ל כו' כיון דאוקי מתני' בבריא השטר הוי כו' ר"ל די"ל דגם אם השטר הוא בעין אשמעינן דאין מועיל מעמד ג' דאיכא לאוקמא דמיירי שאינו באותה שעה ברשות הנפקד כו' א"נ שאין הנפקד כו' ומהרש"ל הגיה לפי דרכו וכתב דהאי ועי"ל כו' אינו מלשון התוס' ואין צורך ואין להאריך:

בא"ד מיהו אין נראה להעמיד רישא בפלוגתא כו' עכ"ל ר"ל כיון דלא מצינו דפליגי אמוראי ברישא אלא בסיפא לית לן למימר דפליגי נמי ברישא אלא דכ"ע הרישא בכתבו ותנו כן נראה מתוס' דפ"ק דגיטין ומהרש"ל פי' בזה דרך אחרת ולא ידענו מי דחקו וק"ל:

בד"ה מתנת ש"מ כו' ועוד דלשמואל כו' ה"ה נמי דאין קנין כו' א"כ מתני' כו' היינו בקנין איך יועיל לשמואל כו' עכ"ל צ"ע מאי קשיא להו לפרשב"ם ממתנת ש"מ במקצת דבעי קנין אמתנת ש"מ בכולה דלא בעי קנין ול"ל לאקנויי בסודר אלא דמתנת ש"מ הוא מקנה לו לאחר מיתה ואין קנין לאחר מיתה כפרשב"ם בהדיא דבהכי מפליג בין מתנת ש"מ בכולה ובין מתנת ש"מ במקצת דבעי קנין וה"ל כמתנת בריא דאין דעתו להקנות לאחר מיתה ונראה לפרש דבריהם דמסיפא קשיא להו דקתני לא שייר כל שהוא דאין מתנתו מתנה וחוזר אם עמד אבל אם מת קנה כדמשמע בכולה שמעתין ולשמואל אף לאחר מיתה לא יקנה משום דאין קנין לאחר מיתה ומתני' ע"כ בקנין איירי כמו שהוכיחו מהרישא דבמקצת מתנתו מתנה דקי"ל דבעי קנין כמ"ש התוס' לעיל ובהכי ניחא לקמן בתוס' שכתבו בשם רבינו יעקב דרישא איירי בקנין והסיפא איירי בלא קנין דלפי דרכו יתיישב קושיית התוס' דהכא בין לרב ובין לשמואל אבל אי הוה קשיא להו הכא לשמואל מרישא לא יתיישב לפי' רבינו יעקב קושיית התוס' לשמואל ודו"ק:

בא"ד ודוחק להעמיד משנתינו במיפה כחו וכגון שאמר דבסמוך לא משמע הכי כו' עכ"ל לפי' רשב"ם דבקנין לחוד נמי נאמר דאין קנין לאחר מיתה דוחק הוא להעמיד משנתינו דוקא במיפה כחו עם הקנין וכגון שאמר כן בעל פה דבסמוך לא משמע הכי דליהוי בעי ייפוי כח עם הקנין לחוד והיינו מדפסקינן מתנת ש"מ במקצת בעי קנין ולא קאמר נמי דבעי ייפוי כח ולשיטת התוס' דלקמן דמפלגי בקנין עם השטר בין שהקנין בתוך השטר בין שאינו בתוך השטר אמרינן דאין שטר לאחר מיתה לשמואל אבל בקנין לחוד לא אמרינן הכי ומהני שפיר בלא ייפוי כח כפסקא דלעיל דבעי קנין ולא קאמר דבעי נמי ייפוי כח השתא שפיר מתני' איירי ביפוי כח כההיא דשמואל דלקמן בש"מ שכתב כל נכסיו כו' אע"פ שקנו כו' דמתני' נמי דהכותב כל נכסיו כו' קתני דאיירי נמי בקנין עם השטר וכ"כ התוספות בהדיא בפרק אע"פ לשיטת ריב"ם דמתני' דהכא איירי בקנין עם השטר ובייפוי כח כההיא דשמואל דלקמן ובהכי ניחא דפסיקא להו לתוס' לקמן לרב בקנין עם השטר אלא שאינו בתוך השטר דהוי גרעון כח דאם עמד חוזר והיינו ממתני' דהכא דאיירי קנין עם השטר וקתני בסיפא בלא שייר דאם עמד חוזר ודו"ק:

איתמר מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין רב אמר ארכבה אתרי רכשי שמואל אמר לא ידענא מה אידון בה שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. סבירא ליה לשמואל דאף על גב דאיכא קנין ודאי לא קנה דבידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. ועוד סבירא ליה דאיכא לספוקי שמא לאחר מיתה נמי לא קנה וגרעא משאר מתנות שכיב מרע שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר עקרה מתורת מתנת שכיב מרע שקונה בדברים ואין שטר לאחר מיתה. ואם תאמר כיון דקיימא לן כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכית עליו להוי כמאן דכתיב בשטר מהיום וליקני מהשתא דאף על גב דאמר שמואל בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה מודה שמואל היכא דאמרינן מהיום כדמוכח בשמעתין בענין ההוא שטרא הוה כתיב ביה בחיים ובמות לך כיון דאזלינן בתר אומדנא ואמרינן שלא היה קנין אלא מחמת מיתה מהאי טעמא נמי לא אמרינן בשטר מתנת שכיב מרע זמנו של שטר מוכיח עליו משום דאזלינן בתר אומדנא ואמרינן כיון דלאחר מיתה קא יהיב לא גמר ומקני אלא לאחר מיתה דהתם איכא למימר כיון דהשתא כתוב לה שטרא וכתוב בה זמן גופא מקני מהיום. וכן כתב רבינו שלמה במסכת כתובות. ועוד נראה דזמן שכתוב בשטר מתנת שכיב מרע אינו מוכיח עליו שיקנה היום שאינו אלא להורעה כח מקבלי המתנה דאי הדר יהיב לה לאיניש שיזכה האחרון כדקיימא לן דייתיקי מבטלת דייתיקי וכדי להודיע איזה ראשון ואיזה אחרון כותבין בו זמן. הא דנקט שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין ואין קנין לאחר מיתה דשום קנייה אינה לאחר מיתה לא בשטר ולא בקנין ולא בחזקה ולא נקט הך מתנה מיירי כגון דקנו מיניה ואמר להו כתבו וחתמו והבו ליה דאי לא אמר להו הכי אלא שקנו מיניה והן כותבין לו שטר מעצמן משום דסתם קנין לכתיבה עומד לא שייך למימר בהא שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כיון שהוא לא צוה בפירוש על כתיבת השטר ולא הקפיד עליו ולא הוה ליה למימר אלא שמא לא גמר להקנותו אלא בקנין אלא ודאי מיירי כגון שצוה להם בפירוש כתובו וחתומו ליה והא דאיירי בכי האי גוונא להודיעך כחו דשמואל שאף על פי שהוא מקנה לו בשתי הקנאות אפילו הכי לא אמרינן שהוא מתכוון להקנאת בריא להקנות לו מעכשיו בקנין אלא מחמת מיתה ולהכי נקט שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואשמועינן דבכי האי גוונא נמי אמרה שמואל למילתיה אף על פי שצוה בפירוש על כתיבת השטר ועשו כן מחיים וכתבו ונתנו לו ונמצא שהקנה לו בשתי הקנאות ואפילו הכי לא אמרינן הרי הוא כמתנת בריא כדפרישית כן נראה בעיני. ואי קשיא לך הא דאמרינן לקמן ההיא דכתבה לכולהו נכסי וקנו מינה אתיא לקמיה דרב הונא אמר לה מאי אעביד לך דלא אקנית כדמקנו אינשי ופירשוה הגאונים ז"ל משום דעל ידי זכוי וקנין הות כלומר זיכוי השטר ליד מקבלי מתנה וכיון דאיכא שתי הקנאות אמרינן הרי הוא כמתנת בריא ואלו הכא אמרי דאף על גב דאיכא קנין ושטר קאמר שמואל שלא היה קנין אלא מחמת מיתה ושמא לא גמר להקנותו אלא בשטר כו'. נראה לי דהתם משום דאיכא זכוי תחלה וכיון שהוא מקנה לו בקנין אחר שזכה לו השטר ודאי מוכחא שנתכוון להקנות לו מעכשיו אבל כשהוא מקנה לו בקנין ומצוה שיכתבו לו את השטר אינו נתכוון להקנאה יתירתא לפי שסוף קנין לכתיבת שטר והכי אורחא דמילתא שקונין תחלה ואחר כך כותבין את השטר והיינו דאמר לה רב הונא דלא אקניית כדמקנו אינשי שאין דרכן להקנות בקנין אחר כתיבת השטר וכיון דעבדת הכי ליפות כח מקבל המתנה נתכוונה ולהקנות להם מעכשיו והלשון מוכיח כן דקאמרינן ההיא דכתבה לכולהו נכסי וקנו מינה כו'. ואמרינן נמי שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו שכיב מרע שכתב וזכה וקנו מידו מהו דמשמע אחר שכתב וזכה קנו מידו ואמר להו אין לאחר קנין כלום פירוש אחר קנין זה שהוא אחר זכוי השטר. ויש ספרים שכתוב בהם לאחר קנין וזכוי כלום ופירושו קנין וזכוי שהוא קודם קנין דעל כרחך קאי אלישנא דשלחו ליה ששאלו ממנו שכיב מרע שכתב וזכה וקנו מידו. גם יש ללישנא דמתני בפומבדיתא פליגי אלישנא דמתני בסורא ולהאי לישנא דמתני בפומבדיתא דאמר שמואל אין לאחר קנין כלום סבירא ליה כיון דאיכא קנין אפילו בלא זכוי הרי היא כמתנת בריא וכדעת רב דאמר ארכבה אתרי ריכשי והכי אהדר להו שמואל לא מיבעי היכא דכתב וזכה וקנה מידו אלא אפילו בקנין בלחוד אמרינן דאין לאחר קנין כלום. והלכתא כדמתני בסורא מסוגיא דתלמודא דשכיב מרע שקנו מידו אם עמד חוזר שלא היה קנין אלא מחמת מיתה. עוד אומר על הא דקאמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דלא מיבעיא בהקנאת קנין דלא קניא לאחר מיתה כיון דלא קניא לאלתר דלמאן דמקני בקנין לאחר שלשים לאו כלום הוא כיון שלא חל הקנין בשעת נתינת הסודר משום דלאחר שלשים סודרא הדרא למריה כדמוכח בנדרים פרק השותפין. וכן דעת רבינו יצחק ז"ל בשמעתא ההיא. וטעמא רבה איכא דמדמינן לה למשיכה שאם אמר ליה משוך פרה זו ולא תקנה לך עד לאחר שלשים יום לא קנה אלא אם כן עומדת בחצר לאחר שלשים יום ולכסף לא דמיא דכיון דחליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה. ועוד דסודרא הדר למריה אשתכח שאין בידו משלו כלום לאחר מכאן ולהכי נקט שטר לאחר מיתה דלאחר זמן שאם אמר לו תקנה לך בשטר זה עד לאחר שלשים יום כיון שהשטר בידו קנה לאחר שלשים יום אבל לאחר מיתה אינו קונה שאין שום קניה לאחר מיתה. ורמי דרב אדרב ודשמואל אדשמואל דשלח רבין משמיה דרבי אבהו הוו יודעים ששלח רבי אליעזר לגולה משום רבינו שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. וקשה מאי מקשה הרי לא קנה מחיים דהא אית ליה לרב הרי היא כמתנת בריא דוקא שקנה מחיים אבל כשאומר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת ודאי לא קנה מחיים כיון שלא אמר כתבו ותנו מחיים. וכי תימא היינו שתירץ הא דקנו מיניה הא דלא קנו מיניה מכל מקום צריכים אנו לפרש דעת המקשה מאי קאמר והיכי שייך כלל למרמי דרב אדרב. ויש לפרש דהכי מקשינן דרב אדרב דגבי מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין אמר רב הרי היא כמתנת שכיב מרע שאם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואף על פי שקנו מידו על כל המתנה בין על קרקעות ומטלטלין בין על הלואתו ולא אמרינן כיון שקנו מידו עקרה מדין שכיב מרע וגלי דעתיה דלא ניחא ליה שיקנה הלואה בתורת מתנת שכיב מרע שהוא קונה בדבור אלא בדין מתנת בריא רוצה להקנותו הילכך לא יקנה ההלואה שאין מלוה על פה נקנית בקנין. וקשיא אאידך דרב שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנות אלא בשטר אלמא אמרינן כיון דאמר כתבו ותנו מנה עקרה ממתנת שכיב מרע ולא ניחא ליה שיקנה אלא כדין מתנת בריא. ופרקינן דרב אדרב לא קשיא הכא דקנו מיניה פירוש גבי מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין שעשו שליחותו של שכיב מרע וקנו מידו כמו שצוה סבירא ליה לרב דמאי שאינו קונה בקנין בריא כגון ההלואה קנו במתנת שכיב מרע ולא אמרינן שנתכוון לעקרם מתורת מתנת שכיב מרע. התם דלא קנו מיניה פירוש שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת ודאי אית לן למימר שלא גמר להקנות עד שיעשו שליחותו שלו ויכתבו את השטר. וגדולה מזו קיימא לן בענין הקנאת בריא דכי אמרינן ליה לך משוך וקני לא קנה במסירה דקפידא הוי הילכך בשעת מיתה ודאי לא קנה בתורת מתנת שכיב מרע כיון דאמר כתבו ותנו לו ולא עשו שליחותו ולאחר מכאן ודאי אין כותבים ונותנים מתורת שכיב מרע לא יקנה שאינו קונה אלא לאחר גמר מיתה ואם לא קנה מיד אחר גמר מיתה שוב אינו יכול לקנות מתנת שכיב מרע ובשטר נמי לא יקנה דאין שטר לאחר מיתה והוא הדין לעולם שכיב מרע שאמר קנו ממני על מטלטלין או על הלואה ולא קנו מידו ומת דודאי לא קנה דלא נתכוון להקנות עד שיעשו מצותו אבל משעשו שליחותו ודאי קנה מטלטלין בדין מתנת בריא והלואה בדין מתנת שכיב מרע. הדין היא סברא דרב. אבל שמואל סבר אף על פי שעשו שליחותו שמא עקרה מתורת מתנת שכיב מרע ולא גמר להקנותו אלא בקנין וכיון דאמרינן שלא היה קנין אלא מחמת מיתה ואין קנין ושטר לאחר מיתה לא קנה לא שנא מטלטלין ולא שנא הלואה לא קנה דאכולה מילתא קאמר שמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר בין אמטלטלין בין אהלואה. ואף על פי שיש לחלק ולומר דכיון שאין ההלואה נקנית בקנין לא אמרינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר. לאו מילתא היא דמכל מקום עקרה מתורה מתנת שכיב מרע דשמואל אכולה מילתא קאי. ועוד שאתה רואה שהתלמוד מדמה הלואה לשאר דברים במאי דקא מקשי דרב אדרב ואינו מפריש ביניהם אלא שתירצנו והפרשנו בין קנו מיניה ולא קנו מיניה. הילכך הלואה נמי לשמואל לא יקנה אף כשקנו כיון דאית ליה לשמואל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר אף על פי שקנו מידו ועשו שליחותו וזהו שלא כתבו הגאונים ז"ל בחבוריהם שמתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין שאם אמר הלואתו לפלוני דלא משכחת אליבא דהלכתא שתקנה מחמת מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין אפילו לאחר מיתה אלא במיפה את כחו לא במטלטלין ולא בהלואה. כן נראה בעיני פירוש שמועה זו.

מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין כו' ושמואל אמר לא ידענא מאי אדון בה. וזה לשון האר"י בעליות: סבירא ליה לשמואל כו' (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת להר"ב ז"ל).

וזה לשון הרא"ש שטר שכתוב בו קנין. פירש רבינו שמואל הוא הדין אם לא נכתב הקנין בתוך השטר כו'. והאי דאמר שמואל אין שטר לאחר מיתה לאו דוקא שטר אלא כלומר זכות ככתוב בשטר והיינו הקנין ואף על גב דהקנין נעשה מחיים לא אמרינן שיחול הקנין למפרע כיון דאחר גמר מיתה אינו ראוי להקנות וכיון דמתנת שכיב מרע לא בעיא קנין והוא הקנה לו לגרע כמו נתכוון שלא הקנה מתנת שכיב מרע בזמנה אלא בקנין ואז אינו ראוי לקנין הילכך לא קנה והאי דנקט שמואל שטר משום דקאי אמילתיה דרב דלדידיה שטר דוקא כמו שאפרש. וקשה לפרשו דהיאך יאמר רב דבקנין לחודיה אם עמד אינו חוזר והא קתני מתניתין לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה ובקנין מיירי דומיא דרישא דשייר קרקע כו' דמיירי בקנין כדפסק לעיל דבמתנה במקצת בעיא קנין ואין לומר דרב סבר מתנה במקצת לא בעיא קנין כדהוה בעיא למימר מעיקרא לעיל. דהא אמר רבא לעיל לא תתלו בוקי סריקי ברב נחמן משמע דמילתא דפשיטא היא דבעיא קנין. ועוד בי רב דאמרי ארכבא אתרי ריכשי מנו רב הונא כדאמר בפרק הערל אמרי בי רב מנו רב הונא ואם כן מאי קא מתמה בגיטין פרק התקבל מכלל דרב הונא סבר מתנה במקצת לא בעיא קנין ואפילו לפירוש רש"י שפירש אמרי בי רב רב המנונא מאי קא מתמה אי סבר רב הונא כרב רבו. לכן נראה לפרש דדוקא כשנכתב הקנין בתוך השטר אז מיפה רב כח המתנה אבל בקנין לחודיה מודה רב דאם עמד חוזר. ומיהו אליבא דשמואל צריכים אנו לומר דבקנין לחודיה לא קנה ולאו דוקא נקט שטר כדפירשתי דאי לא תימא הכי מאי פריך לקמן מי אמר שמואל שמא לא גמר כו' לישני הא דקני לאחר מיתה מיירי שלא נכתב הקנין בתוך השטר אלא על כרחך בקנין לחודיה קאמר נמי שמואל דלא קנה והא דקתני במתניתין לא שייר קרקע כו' דמיירי על כרחך בקנין כדפירשתי ומשמע דאם מת קנה מיירי ביפה את כחו. ותימה דבסמוך דפריך מרב אדרב מהא דשכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבים ונותנים כו' ומשני הא דקנו מיניה הא דלא קנו מיניה ומשמע דאי קנו מיניה הוה ליה מתנת בריא ואף על פי שהקנין לא נכתב בשטר ולכך פריך לרב דהוה לן למימר ארכבא אתרי ריכשי ואם עמד אינו חוזר. ויש לומר דכיון דקנו מיניה וצוה לכתוב הוי יפוי ודעתו להקנות לאלתר דאלו (כיון) בכונה נכתב. ועוד יש לומר דהכי פריך דרב אדרב לא פריך וליהוי כמתנת בריא דפשיטא כיון שלא נכתב הקנין לא הויא כמתנת בריא אלא הכי פריך דכי היכי דאמר רב דשטר שכתוב בו קנין שהקנין שכתוב בו לא בא לגרע אלא ליפות הכי נמי כי אמר כתבו ותנו לפלוני הוה לן למימר דהא דאמר כתבו לא נתכוון לגרע כחו אלא ליפות להיות השטר בידו לראיה. ומשני הא דקנו מיניה כו' כלומר היכא דקנו מיניה איכא הוכחה שנתכוון ליפות כחו והכי נמי גבי כתבו ותנו אי קנו מיניה הוה אמרינן דליפות כחו נתכוון וקנה לאחר מיתה כדין מתנת שכיב מרע שלא אמר כתבו. ומיהו לא הוי כמתנת בריא דאם עמד אינו חוזר כיון שלא נכתב קנין בתוך השטר. עד כאן.

קשיא דרב אדרב וזה לשון הר"י ז"ל בעליות: אם תאמר מאי קא מקשה מדרב אדרב כו' (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת להרב ז"ל).

ואין שטר לאחר מיתה שכבר נפל הממון לפני היורשין ואף על פי שצוה לכתוב השטר מחיים לא אמרינן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין אלא לענין נתינת ממון אם לא צוה לכתוב שטר אבל אם צוה שכיב מרע לכתוב צוואתו בשטר היינו דייתיקי שקונה לאחר מיתה. דשמואל אדשמואל לא קשיא במיפה את כחו. ורב סבר דאפילו הכי לא קנה דהכי קאמר אף שטר אני רוצה שתכתבו ויקנה בכתיבה ולא ליפות כחו נתכוון שיקנה בלא כתיבה. אי נמי רב איירי בלא יפוי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש לתמוה דבתקון השטרות שתקנו הגאונים לכתוב במתנת שכיב מרע אמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בכל לשון של זכות ואין כתוב בו הוו עלי עדים ואף קנו ממני דומיא דאף כתבו וחתמו או בסוף השטר היה ראוי לכתוב וקנינא מיניה מוסף על מתנתא דא דהא קיימא לן כשמואל דלא קני אלא במיפה את כחו. ושמא יש לומר כיון שכתוב בו בכל לשון של זכות משמע יפוי כח. ומיהו נהיגו האידנא לכתוב יפוי כח בצוואת שכיב מרע וכן ראוי לעשות. הרא"ש.