מסכת בבא בתרא דף קכ״ו עמוד ב׳

לא עשה כלום בפלגא פירש הקונטרס בחלק פשיטותו וכל שכן בחלק פשיטות אחין ואין נראה דחלק פשיטותו פשיטא דמכר כדקאמר לעיל מה חלק פשוט אע"ג דלא אתי לידיה אלא נראה דלא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין אבל חלק בכורה מכר וכל שכן חלק פשיטותו ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות אחין אך תימה דלמאן דאמר לא עשה ולא כלום בפלגא היינו בחלק פשיטות אחין מאי קא משמע לן רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל:

והלכתא יש לבכור קודם חלוקה אע"ג דקיימא לן כרבנן כדפסק רב פפא דאין בכור נוטל פי שנים במלוה כרבנן דאמרי חלק בכורה עד דאתי לידיה מודו רבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה כפ"ה דהוי שפיר ראוי לתת לו שמשעה שמת האב היה ראוי לתת לו ומיהו מכל מקום אין נוטל פי שנים בשבח דלא מלתת לו ממעטינן לה אלא מימצא לו ממעטינן דבעי מצוי ומוחזק למעוטי ראוי מלוה ושבח ומלתת לו גלי לן מדקרייה מתנה דרשינן מימצא לו מצוי ומוחזק ואי לא ימצא לו לא הוה דרשינן מלתת לו פרט לראוי וכן משמע ההיא דספרי דבי רב דמימצא לו ממעטינן שבח ולעולם אית להו לרבנן דיש לו לבכור קודם חלוקה והא דאמרינן ואם אמר איני נוטל ואיני נותן רשאי לא הוי טעמא משום דיש לו קודם חלוקה דאפי' אין לו לבכור יכול לומר איני נוטל ואיני נותן דלא משום שרוצה להסתלק מן הבכורה לגמרי שלא יוכל לחזור ולתבעה קאמר אלא הכי קאמר להו איני נוטל וכל זמן שלא נטלתי לא תוכלו לתבעני כלום:

הרי זו מקודשת ותנאו בטל מפורש בריש אע"פ (כתובות דף נו. ד"ה הרי):

ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו פירוש, בחלק בכורתו ובחלק אחיו, משום דאין לו לבכור בחלק בכורתו קודם חלוקה. אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי, (ושותף) [דשותף] שמכר חלקו מכור ורשאי, וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית (לעיל סב ב) פלגא דאית לי בארעא פלגא, אלמא יכול הוא למכור. אלא שראיתי לר"ש ז"ל שפירש בהפך, דמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה סבר לא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו ובחלק פשיטות אחיו, אבל בחלק בכורה מה שעשה עשוי. וכן פירש כשמועה זאת בכמה מקומות, דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם שהוברר. ולא ירדתי לסוף דעתו. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש, דבחלק פשיטותו מכרו קיים. וכן עיקר.

והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה ודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור, אבל בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לחלוקה, כגון חפירה והוו שבלי, לא, דמתנה קרייה רחמנא.

[מתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר ולא כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. פירוש, דוקא בשאמר כן ושתק, הא אלו אמר איש פלוני בכור שלא] ליטול פי שנים, אבל נותן כל שאר הנכסים לפשוטין, או שאמר איש פלוני לא יירש עם אחיו, אלא נותן אני כל הנכסים לשאר בני, דבריו קיימין, שהרי נתנם במתנה לשאר ולא נשארו שם נכסים דירושה שנאמר בהם שיהא כמתנה על מה שכתוב בתורה. ולגבי הפשוט אפילו אמר לא יירש אלא ירשו אחיו דכל דבריו קיימין כדברי רבי יוחנן בן ברוקה.

הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר הא דרבי מאיר אפילו בדכפליה לתנאיה ובדאמר לה ואם יש לך עלי שאר כסות ועונה לא תהא מקודשת. ואם תאמר אם כן היאך אפשר שתהא מקודשת, והוא אומר שלא תהא מקודשת לו אם [יש] לה עליו שאר כסות ועונה. תירץ רבינו תם ז"ל, דאנן סהדי דכל שמתנה על מה שכתוב בתורה הרי זו כמתנה בדבר (שאפשר) [שאי אפשר] לקיימו, כעל מנת שתעלו לרקיע, שאינו אלא כמפליג בדברים [כדאיתא בב"ק צד, א], ולאו דוקא הוא, וכן בעל שמתנה בענין שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן. ומה שאמרו במסכת נזיר (יא, א) האומר הריני [נזיר] על מנת שאטמא למתים הרי זה נזיר אפילו כשתמצא לומר דבכפל תנאיה ורבי מאיר, מהאי טעמא נמי הוא, דלאו בדוקא אתני אלא כ[מ]פליג בדבר. ואי נמי אפשר דהאי כרבנן ובדלא כפליה לתנאיה, וקא סברי דמכלל לאו אתה שומע הן לא אמרינן.

התם ידעה וקא מחלה הכא לא מחיל מסתברא דהא דקאמר לא מחיל, לאו דוקא, אלא לרבותא נקטיה, דודאי אפילו מחל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום, דמחילה במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לבא לו ממילא כירושת האב, אינו יכול להסתלק ממנה ולא למכרה, וכשם שאמרו מה שאירש מאבא מחול לכם לא אמר ולא כלום, כך אם אמר לאחין מה שאירש מאבא מחול לכם (ו)לא אמר ולא כלום אלא לרבותא נקטיה, כלומר, אפילו אם מחילתו מחילה הכא מיהא לא מחל, וכל שכן שאפילו מחל לא עשה ולא כלום. כנ"ל. אבל מדברי ר"ש ז"ל נראה שהוא סובר שאם מחל הבן מרצונו מחילתו מחילה, שכך כתב: אבל הכא [נמי] מי מחיל, מה הנאה יש לו לבן שימחול, ואף על פי ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו. עד כאן לשונו. ואינו מחוור בעיני.

אמר ליה דהוו קרו ליה בוכרא סיכלא שמעינן מהא דבחזקה כי הא מפקינן ממונא.

ממה שכתבנו למדת שאין צריך לומר בחלק פשיטות שאם מכרה קודם חלוקה מכר ובאמת כך הוא וגדולי הצרפתים כתבו דוקא חלק בכורה אבל חלק פשיטות לא והדברים זרים ושמא הביאם לומר כך מה שראו בסוגיא זו בבכור שמכר חלקו וחלק אחיו לא עשה כלום בכלהו ר"ל בכל החלקים בחלק בכורה ופשיטות ושל אחיו ומ"מ בחלק בכורה הוא שאין הלכה כן מצד שפסקנו יש לבכור קודם חלוקה אבל חלק פשיטות לא ואינו כן שלא בא לומר בכולהו אלא לחלק בכורה ולחלק אחיו לחלק בכורה מצד שהיה סובר אין לבכור קודם חלוקה וחלק אחיו מפני שאין לו בה כלום אבל חלק פשיטות לית דין ולית דיין שיכול למכור:

המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי על איזה צד אדם יכול להפקיע ירושה מן הראוי לירש הן בבכור הן בפשוט ואמר על זה האומר איש פלוני בכורי הוא לא יטול פי שנים איש פלני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל המחלק נכסיו על פיו רבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימין אם אמר משום ירושה לא אמר ולא כלום כתב בין בתחלה בין באמצע ובין בסוף מתנה דבריו קיימין האומר איש פלני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין על מי שאין ראוי לירשו אין דבריו קיימין אמר הר"ם ר' יוחנן בן ברוקא אומר כי יש לו לאדם רשות להוסיף לאחד מאחיו אם הוא מורישם וכמו כן יוסיף בירושת אחד הבנים כשמוריש את בניו אלא אם היה אחד הבנים בכור שאינו יכול אומר על אחר משום ירושה ואם אמר כך אין שומעין לו אלא יטול חלק בכורה לפי שנאמר לא יוכל לבכר ונאמר בבנים ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ואמרו בתחלה ובאמצע ובסוף ר"ל כי כשיזכור לשון מתנה ואמר אחר כן יירשוה או יירשוה ואחר כך אומר תנתן או יירשוה ותנתן לו כיון שזכר מתנה אם היא צואה בלא שטר או בגוף השטר דבריו קיימין:

אמר המאירי האומר איש פלוני בכור לא יטול פי שנים לא אמר כלום וכו' שאע"פ שאמרו במתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים מ"מ פרשת נחלות הואיל ונאמרה בה חקת משפט אין תנאי יכול לבטלה כך היא רמוזה במדרשות ובגמ' הוסיפו בה טעם אחר מעתה האומר פלני בני אע"פ שהוא בכור לא יטול פי שנים או פלוני בני שהוא פשוט לא יירש עם אחיו לא אמר כלום ואע"פ שהלכה כר' יוחנן בן ברוקא שאם אמר על מי שראוי לירשו דבריו קיימין ובזה הרי שאר האחים ראויים לירש כמוהו דוקא שלא עקר את הנחלה בפירוש אלא שהיו לו שני בנים או שלשה או כמה ואמר פלני בני יירש כל נכסי ושאר האחים נסתלקו ממילא אבל זה שעקר הנחלה בפירוש ואמר לא יירש פלוני לא אמר כיום וגאוני ספרד מטעימים אותה בפנים אחרים שכשאמר פלוני יירשני הרי הוא הקנה הירושה לאותו שאמר אבל זה פלני לא יירש לא הקנה הירושה לשום אדם והרי הירושה מתגלגלת מאליה במקומה ומאחר שמאליה היא מתגלגלת ולא ייחד לה הוא מקום לנוח שם הרי היא מכינה לעצמה כל מקומה וגאוני הראשונים כתבו שלא נאמר כן אלא בשהפקיעו מכל וכל אבל אם אמר לא יירש אלא כך וכך דבריו קיימים וכן יש מי שכתב שאם אמר עקירת ירושה זו על תנאי כלומר אם יעשה פלני בני דבר זה לא יירש עם אחיו או אם ינהג שלא כשורה שאינו יורש ואין זה עוקר דבר מן התורה שהרי הוא הוא הגורם לעקור ויש אצלם קצת ראיה במסכת גיטין פ"ג א' בשמועת נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת וכו' ונראה משם שהגורם לעקור דבר מן התורה אינו נקרא מתנה לעקור ודברים אלו אינן אלא כשאמר בלשון ירשה אבל אם אמר בלשון מתנה דבריו קיימים והוא שאמרו אחריה:

המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחר והשוה להם את הבכור דבריו קיימים ולכאורה היה ראוי לפרשה כדי להמשיכה עם מה שלפניה אפילו אמר בלשון עקירה כגון שיש לו ארבעה בנים ואמר ינתן רביע פלני לפלני ולא ינתן לפלני בכור אלא רביע פלני ולא לפלני פשוט אלא שתות ואם אמר בלשון ירשה לא אמר כלום על הדרך שביארנו אלא שאמרו בגמ' בפירוש כתב לה משום מתנה בין בתחלה בין בסוף בין באמצע כגון שאמר תנתן לו שדה פלנית ויירשה או יירש שדה פלונית ותנתן לו או יירש שדה פלונית ותנתן לו ויירשה דבריו קיימין וממנה אתה למד שמשנה זו השניה ר"ל המחלק נכסיו אינה מתפרשת בלשון עקירה אלא בלשון פלני בני יירש כך ופלני בני יירש כך וכן פירשוה הגאונים ולא עוד אלא שדעתם שבלשון עקירה אפילו אמר לא יטול לא אמר כלום וחכמי האחרונים ראיתי שהם מספקים בה ואין בידי להכריע ואם כן ראוי לתמוה אפילו בלשון ירושה אמאי אין דבריו קיימין מיהא בפשוטים והרי כל האומר על בן שבין הבנים פלני בני יירשני הואיל והוא מן הראוים לירשו דבריו קיימים כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו אפשר שלא אמרה ר' יוחנן בן ברוקא אלא בשאין שם בכור אבל הבכור אין יכול להפקיע בכורתו בלשון ירושה לאחים אף כשהמוריש את הראוי ליורשו שנאמר לא יוכל לבכר כמו שיתבאר ואחר שבטלו דבריו בבכור בטלו בכלם שהרי כשהשוה את הבכור לאחיו כלם מעטו בחלקו ומ"מ אם הניח לבכור שני חלקיו וריבה ומיעט לאחרים דבריו קיימים וכן כתבוה חכמי ההר ואף לגאוני ספרד מצאתיה כן וקצת מפרשים כתבו שמ"מ אם מחל הבכור על זה הכל קיים ויראה לי דוקא שמחל בשעת הצואה הא לאחר מיתת אביו הרי מ"מ לא נעשית הצואה כתקנה וגדולי הצרפתים פירשו על זה שאינה שנויה כהלכה ולא לדעת ר' יוחנן בן ברוקא והלכה שבכלם דבריו קיימין אף בלשון ירושה חוץ מן הבכור וכן כתבוה גדולי המפרשים ולא עוד אלא שחכמי התוספות אמרוה אף בבכור ומה שאמרו בגמ' לר' יוחנן בן ברוקא מלא יוכל לבכר נפקא שנראה משם שבחלק בכורה אף ר' יוחנן בן ברוקה מודה דוקא לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ועבר בלאו וכשאין בכור אפילו איסור אין כאן שהרי התורה נתנה רשות להנחיל מי שירצה מן הראויים לירש ומ"מ אי אפשר לומר כן ובהדיא אמרו בספרי לא יוכל לבכר יכול לא יבכר ואם בכר מבוכר ת"ל לא יוכל הא אפילו בכר אינו מבוכר:

האומר איש פלוני וכו' בא להשמיענו דין אחר שאם הוריש מי שאין ראוי לירש במקום הראוי לירש כגון אח במקום בת או בת במקום בן אף שלא בלשון עקירה לא אמר כלום הואיל ובלשון ירושה אמרה אבל בן בין הבנים או בת בין הבנות דבריו קיימין כר' יוחנן בן ברוקא שהלכה כמותו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

המקדש את האשה על מנת שלא יהא עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו קיים בשאר כסות ובטל בעונה שהמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ויש אומרים שאף לענין עונה תנאו קיים הואיל וניתן הוא למחילה כמו שאמרו בפרק אע"פ התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום ושאלו בגמ' ברשות עד כמה והקשו עליה ברשות כמה דבעי אלמא ניתן הוא למחילה ואין הדברים נראין ואע"פ שביארנו במשנתנו בתנאי ירושה שאינו מועיל כבר ביארנו הטעם מצד שנאמר בה חקת משפט ובגמ' הוזכר בו טעם אחר והוא שאמרו התם ידעה וקא מחלה הכא מי ידע דמחיל ונראה מכאן שאלו ידע מחיל ומ"מ אנו אין גורסין אלא הכא לא מחיל ופירושו שבקדושין כבר ידעה בדבר ואינה מתקדשת על כרחה ועל מנת כן נתקדשה אבל זה מה בידו עד שנאמר על מנת כן קבל ואפילו חלק לפניו ושתק וכי חוב היה לו עליו עד שמחה בידו:

האב נאמן להעיד על בנו שהוא בכור אע"פ שאין לנו בו חזקה ומ"מ אם אמר פלוני בני בכורי הוא ומת נוטל פי שנים על פי דבור זה אבל אם אמר בכור הוא אינו כלום שמא בכור לאמו הוא ולענין פדיון הוא שאמר כן כתבו גדולי הצרפתים שאפילו תפש חלק בכורה מוציאין מידו שאין זה יכירנו לאחרים ואין צריך לומר אם אין לנו בו חזקה אלא שקבלנו עדות שהיה אביו קוראו בוכרא סיכלא או בכור שוטה שאין זה כלום כל שהוא בכור לאמו אדם קוראו בוכרא סיכלא כלומר חסר שאינו בכור גמור או ראוי ויש נעזרים בפירוש זה מלשון הדס שוטה אלא שאני מפרש בו שנקרא כן מצד שענפיו מרובים ומתפשטים אילך ואילך מלשון שוטיתא כתובות י"ז א' והעבות אינו נמצא אלא בבדים ישרים ומ"מ כל שהוחזקנו בזה שהוא בכור או שראינו שלא נשא אשה אחרת ושזה הוליד תחלה הרי זה בחזקת בכור ואע"פ שהיה אביו קוראו שוטה מפני שטותו היה ואפילו היה פקח כך דרכו של אב להתגעגע בבנים וכן אין חוששין שמא היו לו בנים מעבירה ואין זה ראשית און שאין אומרים אומדות כדי לבטל את החזקות הא אם נודע כן הופקעה בכורתו אא"כ היה הראשון בא מן השפחה או מן הגויה אפילו לא הוחזק לנו אלא מצד דברים המוניים ובלתי אמתיים כגון שהיו תובעין את רקו לרפואות רגילות אצל ההמון בזמנים הקדומים היו צריכין בהם לרקו של בכור לאביו סומכין על אותה חזקה בלא עדות אחרת וכן לכל כיוצא בזה עד שיתברר ההפך בעדות הנאמנים עליו:

תוספות בד"ה לא עשה כו' אך תימה כו' מאי קמ"ל רבא וכי על חלק אחין הוצרכו לישאל עכ"ל אבל מאי דאתו לקמיה דרבא היתומים והלקוחות לא קשיא להו דאפשר לפרש דלא שאלו על חלק אחין דודאי אינו מכור וחלקי הבכור ודאי מכורין אלא דאזלי למיכל בכולה כיון דלא נברר חלקם כמ"ש לעיל אבל מה שהשיב רבא דלא עשה ולא כלום משמע דאשמועינן דלא מכר כלום דהיינו חלק אחין למ"ד בפלגא ואהא ודאי לא שאלו ודו"ק:

בד"ה והלכתא יש לבכור כו' דלא מלתת לו ממעטינן כו' עכ"ל עיין על דבריהם ברא"ש כי שם מבואר יותר:

בא"ד ואם אמר איני נוטל כו' לא הוי טעמא משום דיש לו קודם כו' עכ"ל רצו ליישב למ"ד דאין לו קודם חלוקה הך דאיני נוטל כו' דמשמע דאתיא ככ"ע אפי' לרבנן כפרשב"ם אבל לא חשו ליישב למ"ד דאין לו קודם חלוקה לרבי אמאי בכור נוטל פי שנים במלוה ובשבח כיון דהוא רב פפא גופיה מרא דשמעתיה דאית ליה אין לו קודם חלוקה פסק הלכתא דלא כרבי וק"ל:

ומר סבר לא עשה ולא כלום בכולהו פירוש בחלק בכורתו ובחלק אחין משום דאין לו לבכור בחלק בכורתו קודם תלוקה אבל בחלק פשיטותו מה שעשה עשוי ושותף שמכר חלקו מכור ורשאי וכדאמרינן בפרק המוכר את הבית פלגא דאית לי בארעא פלגא אלמא יכול הוא למכור. אלא שראיתי לר"ש ז"ל שפירש בהפך דמאן דאמר יש לו לבכור קודם חלוקה סבר לא עשה ולא כלום בחלק פשיטותו ובחלק פשיטות אחיו אבל בחלק בכורה מה שעשה עשוי וכן פירש כשמועה זאת בכמה מקומות דחלק פשוט אינו יכול למכור קודם שהוברר ולא ירדתי לסוף דעתו. ואף הראב"ד ז"ל כן פירש דבחלק פשיטותו מכרו קיים וכן עיקר. והלכתא יש לו לבכור קודם חלוקה ודוקא בעיקר הנכסים לענין המכירה ומתנה וויתור אבל בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לחלוקה כגון חפורה והוו שבלי לא דמתנה קרייה רחמנא. הרשב"א ז"ל.

מתניתין איש פלוני בכור לא יטול פי שנים כו'. ואפילו לרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין הני מילי כשנותן בלשון ירושה לאחרים אבל הכא אינו נותן לשאר אחיו ואפילו לרבנן נמי איצטריך דסלקא דעתך אמינא ודאי אין לו כח ליתן בלשון ירושה אבל הכא כשאומר לא יטול פי שנים ולא יירש עם אחיו הוי כנותן בפירוש חלקו לאחיו דמי קמשמע לן. תוספי הרא"ש ז"ל.

התם ידעא וקא מחלה והכא לא מחיל מסתברא דהא דקאמר לא מחיל לאו דוקא אלא לרבותא נקטינן דודאי אפילו מחיל הבן בפירוש לא עשה ולא כלום דמחילה במה שאינו שלו עדיין והוא עתיד לבא לו ממילא בירושת האב אינו יכול להסתלק ממנה ולא למוכרה וכשם שאמר מה שאירש מאבא מכור לא אמר ולא כלום כך אם אמר לאחים מה שאירש מאבא מחול לכם לא אמר ולא כלום אלא לרבותא נקטינן כלומר אפילו אם מחילתו מחילה הכא מיהא לא מחל וכל שכן שאפילו מחל לא עשה ולא כלום כן נראה לי. אבל מדברי ר"ש ז"ל נראה שהוא סבור שאם מחל הבן מרצונו הוי מחילה שכך כתב אבל הכא מי מחיל מה הנאה יש לו לבן שימחול ואף על פי ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו עד כאן לשונו. ואינו מחוור בעיני.

אמר ליה דהוו קרי ליה בוכרא סיכלא שמעינן מינה דבחזקת כי הא מפקינן ממונא. הרשב"א ז"ל.

דכל בכורא דאימא בוכרא סיכלא קרו ליה תימה כיון דאשמועינן לעיל דאפילו אי קרי ליה אבוה בוכרא סתם לאו בכור הוא אמאי מייתי האי עובדא דלאו דוקא הוא דאפילו אי קרי ליה אבוה בוכרא סתם לאו בוכרא הוא דלמא בוכרא דאימא קאמר. ולא מסתבר לחלק דהתם מיירי דלא אמר אלא פעם אחת בכור הוא אבל אי קרי ליה בוכרא בתדירא מחזקינן ליה בבכור דההוא עובדא דמייתי בתר הכי רגיל היה לומר בכל פעם. תוספי הרא"ש ז"ל.