מסכת עבודה זרה דף ע׳ עמוד א׳פרק 5 השוכר את הפועל

יִצְרָא דְּיֵין נֶסֶךְ לָא תָּקֵיף לְהוּ. זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית וְגוֹיִם מְסוּבִּין — חַמְרָא אָסוּר, מַאי טַעְמָא? הוֹאִיל וְזִילָה עֲלַיְיהוּ, בָּתְרַיְיהוּ גְּרִירָא.

הָהוּא בֵּיתָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, עָל גּוֹי אַחְדַּהּ לְדַשָּׁא בְּאַפֵּיהּ, וַהֲוָה בִּיזְעָא בְּדַשָּׁא, אִישְׁתְּכַח גּוֹי דְּקָאֵי בֵּינֵי דַּנֵּי. אֲמַר רָבָא: כֹּל דְּלַהֲדֵי בִּיזְעָא — שְׁרֵי, דְּהַאי גִּיסָא וְהַאי גִּיסָא — אֲסִיר.

הָהוּא חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, דַּהֲוָה יָתֵיב בְּבֵיתָא, דַּהֲוָה דָּיַיר יִשְׂרָאֵל בָּעֶלְיוֹנָה וְגוֹי בַּתַּחְתּוֹנָה. שְׁמַעוּ קָל תִּיגְרָא, נָפְקִי, קְדֵים אֲתָא גּוֹי אַחְדַּהּ לְדַשָּׁא בְּאַפֵּיהּ. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: כִּי הֵיכִי דִּקְדֵים אֲתַאי אֲנָא, קְדֵים וַאֲתָא יִשְׂרָאֵל וְיָתֵיב בָּעֶלְיוֹנָה וְקָא חָזֵי לִי.

הָהוּא אוּשְׁפִּיזָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא דְּיִשְׂרָאֵל, אִישְׁתְּכַח גּוֹי דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּי דַנֵּי. אֲמַר רָבָא: אִם נִתְפָּס עָלָיו כְּגַנָּב — שְׁרֵי, וְאִי לָא — אֲסִיר.

הָהוּא בֵּיתָא דַּהֲוָה יָתֵיב בֵּיהּ חַמְרָא, אִישְׁתְּכַח גּוֹי דַּהֲוָה קָאֵים בֵּי דַנֵּי. אֲמַר רָבָא: אִי אִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי — חַמְרָא אֲסִיר, וְאִי לָא — חַמְרָא שְׁרֵי. מֵיתִיבִי: נִנְעַל הַפּוּנְדָּק, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: ״שְׁמוֹר״ — אָסוּר. מַאי לָאו אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי? לָא, בִּדְאִית לֵיהּ לְאִישְׁתְּמוֹטֵי.

הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי וְקָא שָׁתוּ חַמְרָא, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל צַלּוֹיֵי בֵּי כְנִישְׁתָּא, קָם וַאֲזַל. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי.

הָהוּא יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דַּהֲווֹ יָתְבִי בְּאַרְבָּא, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קָל שִׁיפּוּרֵי דְּבֵי שִׁימְשֵׁי, נְפַק וַאֲזַל. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: הַשְׁתָּא מִדְּכַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ וְהָדַר אָתֵי.

וְאִי מִשּׁוּם שַׁבְּתָא, הָאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי אִיסּוּר גִּיּוֹרָא, כִּי הֲוֵינַן בְּאַרְמָיוּתַן אָמְרִינַן: יְהוּדָאֵי לָא מְנַטְּרִי שַׁבְּתָא, דְּאִי מְנַטְּרִי שַׁבְּתָא כַּמָּה כִּיסֵי קָא מִשְׁתַּכְחִי בְּשׁוּקָא. וְלָא יָדַעְנָא דִּסְבִירָא לַן כְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: הַמּוֹצֵא כִּיס בְּשַׁבָּת מוֹלִיכוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת.

הָהוּא אַרְיָא דַּהֲוָה נָהֵים בְּמַעְצַרְתָּא, שְׁמַע גּוֹי, טְשָׁא בֵּינֵי דַּנֵּי. אָמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי, מֵימָר אָמַר: כִּי הֵיכִי דְּטָשֵׁינָא אֲנָא, אִיטְשָׁא נָמֵי יִשְׂרָאֵל אֲחוֹרַיי וְקָא חָזֵי לִי.

הָנְהוּ גַּנָּבֵי דְּסָלְקִי לְפוּמְבְּדִיתָא, וּפְתַחוּ חָבְיָתָא טוּבָא. אֲמַר רָבָא: חַמְרָא שְׁרֵי. מַאי טַעְמָא? רוּבָּא גַּנָּבֵי יִשְׂרָאֵל נִינְהוּ. הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: חַמְרָא שְׁרֵי.

כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר: סְפֵק בִּיאָה טָהוֹר.

דִּתְנַן: הַנִּכְנָס לְבִקְעָה בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, וְטוּמְאָה בְּשָׂדֶה פְּלוֹנִית, וְאָמַר: הָלַכְתִּי בַּמָּקוֹם הַלָּז, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם נִכְנַסְתִּי לְאוֹתָהּ שָׂדֶה אִם לֹא נִכְנַסְתִּי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: סְפֵק בִּיאָה — טָהוֹר, סְפֵק מַגָּע — טָמֵא!

לָא, שָׁאנֵי הָתָם, כֵּיוָן דְּאִיכָּא דְּפָתְחִי לְשׁוּם מָמוֹנָא, הָוֵה לֵיהּ סְפֵק סְפֵיקָא.