מסכת עבודה זרה דף ס״ב עמוד ב׳פרק 5 השוכר את הפועל

״הַעֲלֵה לִי פֵּירוֹת הַלָּלוּ לִירוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק״, אֲבָל אוֹמֵר לוֹ: ״הַעֲלֵם לְאוֹכְלָם וְלִשְׁתּוֹתָם בִּירוּשָׁלַיִם״, וְנוֹתְנִין זֶה לָזֶה מַתָּנָה שֶׁל חִנָּם.

וְרָבָא אָמַר: לְעוֹלָם דְּקָדוֹשׁ בִּקְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית, וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ פּוֹעֵל — פּוֹעֵל דְּלָא נְפִישׁ אַגְרֵיהּ לָא קַנְסוּהּ רַבָּנַן, חַמָּרִין דִּנְפִישׁ אַגְרַיְיהוּ — קְנַסוּ רַבָּנַן בְּהוּ. וּמַתְנִיתִין — חוּמְרָא דְּיֵין נֶסֶךְ שָׁאנֵי.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: שְׂכָרוֹ לִסְתָם יֵינָן, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דְּאִיסּוּרָא חָמוּר כִּדְיֵין נֶסֶךְ — שְׂכָרוֹ נָמֵי אָסוּר, אוֹ דִלְמָא: הוֹאִיל וְטוּמְאָתוֹ (קיל) [קִילָא] — אַף שְׂכָרוֹ נָמֵי קִיל?

תָּא שְׁמַע: דְּהָהוּא גַּבְרָא דְּאֹגַר אַרְבֵּיהּ לִסְתָם יֵינָן, יְהַבוּ לֵיהּ חִיטֵּי בְּאַגְרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל קְלִינְהוּ וְקִבְרִינְהוּ (בקברי) [בֵּי קִבְרֵי].

וְלֵימָא לֵיהּ: בַּדְּרִינְהוּ! אָתוּ בְּהוּ לִידֵי תַּקָּלָה. וְלִיקְלִינְהוּ וְלִיבַדְּרִינְהוּ! דִּלְמָא מְזַבְּלִי בְּהוּ.

וְלִקְבְּרִינְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ! מִי לָא תְּנַן: אֶחָד אֶבֶן שֶׁנִּסְקַל בָּהּ, וְאֶחָד עֵץ שֶׁנִּתְלָה עָלָיו, וְאֶחָד סַיִיף שֶׁנֶּהֱרַג בּוֹ, וְאֶחָד סוּדָר שֶׁנֶּחְנַק בּוֹ — כּוּלָּם נִקְבָּרִים עִמּוֹ?

הָתָם דְּקָא קָבְרִי בְּבֵי דִינָא, מוֹכְחָא מִילְּתָא דַּהֲרוּגֵי בֵּית דִּין נִינְהוּ. הָכָא לָא מוֹכְחָא מִילְּתָא, אֵימַר: אִינָשׁ גְּנַב וְאַיְיתִי קְבַר הָכָא.

דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי יָזְפִי פֵּירֵי שְׁבִיעִית מֵעֲנִיִּים, וּפָרְעוּ לְהוּ בִּשְׁמִינִית. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לְהוּ: יָאוּת הֵן עָבְדִין.

וּכְנֶגְדָּן בְּאֶתְנַן — מוּתָּר, דְּתַנְיָא: נָתַן לָהּ וְלֹא בָּא עָלֶיהָ, בָּא עָלֶיהָ וְלֹא נָתַן לָהּ — אֶתְנַנָּה מוּתָּר.

נָתַן לָהּ וְלֹא בָּא עָלֶיהָ — פְּשִׁיטָא, כֵּיוָן דְּלָא בָּא עָלֶיהָ מַתָּנָה בְּעָלְמָא הוּא דְּיָהֵיב לַהּ! וְתוּ, בָּא עָלֶיהָ וְלֹא נָתַן לָהּ — הָא לָא יָהֵיב לָהּ וְלָא מִידֵּי, וְכֵיוָן דְּלָא נָתַן לָהּ מַאי ״אֶתְנַנָּה מוּתָּר״?

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: נָתַן לָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ, אוֹ בָּא עָלֶיהָ וְאַחַר כָּךְ נָתַן לָהּ — אֶתְנַנָּה מוּתָּר.

נָתַן לָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ, לְכִי בָּא עָלֶיהָ