דף ביאור
מסכת עבודה זרה דף נ״ט עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת עבודה זרה דף נ״ט עמוד א׳
מסכת עבודה זרה דף נ״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־262 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
דתלשינהו גלא פעמים שהם נתלשין הלכך אי דיחיד נאסרין:
תסתיים דרבי יוחנן דאמר אסורות בתמיה. כלומר מי פשטינן מהכא גבי אבני הר שנתדלדלו דאיפליגו בהו בני ר' חייא ור' יוחנן דהיינו ר' יוחנן דאסר:
דטפחינהו עובד כוכבים בידיה מלמטה ותלשן ואח"כ השתחוה להן הלכך יש בהן תפיסת ידי אדם ולא דמו לאבני הר שנדלדלו מאליהם ואי דיחיד נאסרים:
לפי שאינן בני תורה אתורמוסן קאי דאי הן בני תורה שרי כדמפרש לקמיה. תורמוס אינו נאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים:
Rashi on Avodah Zarah 59a · Sefaria
תוספות
דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק הכא משמע שהיה רבו וכן משמע נמי בכמה דוכתי שאמר שמועות משמו ותימה דבסנהדרין פ' זה בורר (סנהדרין דף כו.) קאמר ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק אזלו לעבר שנה באסיא איטפיל בהדייהו רשב"ל כו' ואי קרי לכו רועי צאן מאי אימא ליה ואי רבו היה לו למחות על כבוד רבו דאי הוה רביה של רבי יוחנן רשב"ל הוה תלמיד:
הא דיחיד נאסרין צ"ל דמיירי כגון דנבעי מארעיה וא"ת והא אמרינן בשילהי מרובה (ב"ק דף פא.) גבי עשר תנאים שהתנה יהושע ומעיין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין הימנו וא"כ היאך הוו דיחיד ואמר ר"י דמיירי במעיין היוצא מעצמו והכא מיירי בחפר בור א"נ מיירי הכא כגון שכל העיר שלו:
איקלע לגבלא מפרש בערוך הר שעיר וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא ובתרגום ירושלמי אומר הופיע מהר פארן איתגלי מטורא דגבלהון לבנוי דישמעאל ומיהו לפי האמת משמע יותר שהיא עיר מא"י כדאמר פ"ב דכתובות (דף קיב.) ריב"ל איקלע לגבלא חזא עגלים בין הגפנים כו':
עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא"ת אמאי איצטריך בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף סח:) ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) לר' יוחנן משום ר' ישמעאל קרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר לאשמעינן דעובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל שפסולה פשיטא השתא הולד ממזר פוסל בביאתו מיבעיא ואומר' ר"י הא דידיה הא דרביה:
כל שנאכל כמות שהוא חי כו' פסק ר"ת כהני תרי לישני דהא ר' יוחנן ס"ל כהאי לישנא בתרא וקי"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וללישנא בתרא נמי לא פליג רב עליה וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי אית ליה לסתם תלמודא לעיל פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לט:) דקאמר דלמאי ניחוש לה אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי וכן גבי משחא שליקא קאמר (לעיל עבודה זרה לח:) דנאכל כמות שהוא חי אע"פ שהוא עולה על שולחן מלכים וללישנא בתרא דהכא מוסיף להקל דאפי' אינו נאכל חי שרי כיון שאינו עולה כגון תורמוס ובהא ודאי מודי דדבר שנאכל חי אע"פ שהוא עולה שרי תדע דלעיל פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לח.) דקאמר איכא בינייהו דגים קטנים ארדי ודייסא שאין נאכלין חיין (ועולין) על שולחן מלכים ולא קאמר איכא בינייהו דבש ופירות שנאכלין כמו חיין ועולין אלא ודאי בהא ליכא מאן דפליג דכיון שנאכלין חיין אין בו משום בישולי עובדי כוכבים וללישנא בתרא בא להקל ולעולם אינו אסור אם אין כאן שניהם אינו נאכל ועולה:
מהו שיוליך ענבים לגת רשב"ם פי' וז"ל כשבוצרים הענבים ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת מתמעכין ונכבשין הענבים זה על זה והיין מזלף ומטילין אותן בגת מהו שיוליכם עובד כוכבים לגת מי חשיב ההוא שמזלף לעשות יין נסך במגע או לא והא דנקט מהו שיוליך לגת לא מיבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך אסור ואם נתן הענבים בגת נאסר כל היין שבגת דקאתי מיניה ומיניה ולא דמיא לזריקה דקא שרינן לקמן בשמעתין והכי מוכח בפ' אחרון דעובד כוכבים נותן ענבים או שום כלי בגיגית של יין אוסר בכחו כל יין שבגיגית ואם אין יין בגת פשיטא ליה דנותן לתוך הגת את הענבים ואינו חושש והאי דנקט גת אורחא דמילתא נקט דההיא הולכה לגת היא ועיקר עכ"ל וקשיא חדא דלא היה לו לשאול בהולכה אלא מהו שיאסר עובד כוכבים יין הזולף במגע ועוד דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות יין נסך אלא כמים בעלמא הוא ואף לפי משנה אחרונה לוקחין גת בעוטה כל זמן שלא התחיל לימשך ועוד קשיא מה שרוצה רשב"ם לחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק דחילוק זה לא מצינו דההיא דקאזיל מיניה ומיניה דלקמן פי' שבשעה שהחבית נופל לבור עדיין הוא נוגע בו ודוחפו שם ולא כמו שפירש בקונטרס דאזיל מיניה ומיניה עד סמוך לבור וזריקה כזאת אוסרת דאין נראה כדפרי' לעיל לכך נראה לר"י לפרש דמיירי בהתחיל לימשך דאי לא התחיל פשיטא שמותר והולכה בלא זריקה נמי פשיטא שמותר אלא מיירי בזריקה לגת ומיבעיא אם אסור דהוי כמו מזגו עובד כוכבים דאמרינן לעיל שמא יגע או דלמא לא דמי למזגו עובד כוכבים דהתם מדקדק העובד כוכבים למזגו כראוי כדי שיהא ראוי לשתיה אבל הכא לא או דלמא לא שנא א"ל אסור אע"ג דלקמן שרינן בזריקה ואפילו בשתיה זאת דומה קצת למזיגה ולכך יש לאסור לכתחלה שיוליך עובד כוכבים ענבים לגת כיון שהתחיל לימשך אפילו בזריקה ודוקא בלכתחלה כמו שמפרש והולך אבל בדיעבד שרי ואין שום חילוק בזריקה כמו שמחלק רשב"ם וכן משמע מתוך הירושלמי דאין חילוק כלל דקאמר תני רבי שמואל בשם רבי אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך משמע דלא מפליג מידי:
Tosafot on Avodah Zarah 59a · Sefaria
רשב"א
הא דבעו מיניה מרב כהנא גוי מהו שיוליך ענבים לגת ואהדר להו דאסור. פירש הראב"ד ז"ל (נח, ב ד"ה אסור) מפני היין הנסחט בדורדרין, כי כשהגוי שופך הענבים נשפך גם היין על ידו, ומשום הכי לכתחלה אסור משום לך לך אמרין נזירא, וגזרינן אטו שפיכת יין גמור, אבל דיעבד שרי ואף על פי שיש יין הרבה מנתז על הענבים, דדיעבד לא גזרינן, לפי שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת יין אלא לשפיכת הענבים שהוא מעורב בהן שעדיין לא נדרכו ולא נמשך היין מהם ואין דרכן מנסכין כן. ונמצא לפי דבריו שאלו הגויים שבוצרין עכשיו עם ישראל אסור להניחן לתת הענבים לגת שמא יש בדרדורין יין וצריך להזהר בזה. ומיהו אם ישראל מסייעו מותר אפילו לכתחלה, דלא גזרי (עב, ב) דילמא שדו ליה עילויה אלא בחמרא דאי משתלי הוה ליה כחו ואסור אפילו דיעבד, אבל הכא דאפילו כי שפיך גוי לחודיה שרי בדיעבד, אם מסייע ישראל בהדיה לא גזרינן דילמא שדי ליה עילויה. והרמב"ן נ"ר פירש משום שמא נגע הגוי ביין שבגת, והא דתניא בברייתא דמותבינן מינה עליה אף על פי שהיין מזלף עליהם, יין שבגת קאמר, [וטעמא] משום דהוה ליה כזורק אבן לגת דשרי רב אשי לקמן (עבודה זרה ס ב), דכל שבזב טהור ביין נסך מותר. ולישנא דתוספתא (פ"ח ה"ב) הכין דייקא כפירושו, דקתני גוי שהיה מעלה ענבים בסלין ובדורדרין בגת, אף על פי שנפצן בגת והיין מזלף על גבי ענבים מותר.
Rashba on Avodah Zarah 59a · Sefaria
ריטב"א
הא דיחיד אינם נאסרים כבר פירשתי לעיל דביחיד שיש לו בהם זכות מיירינן דומיא דמים של רבים שהכל שותפין בו וכי אמרינן דתלשינהו גלא או דטפחינהו בידיה לא בא אלא להוציאו מדין מחוברים כדמוכחא שמעתתא.
ומיהו אי טפחינהו על דעת עבודה זרה אפילו דחבירו נאסרים ואפילו דרבים והכא בדלא טפחינהו על דעת עבודה זרה ודומיא דתלשינהו גלא דהוה אמרינן מעיקרא וכן פירש הר״מבן ז״ל ואף על גב דכתיבנא לעיל גבי המשתחוה לקרק׳ עולם שאפי׳ הוא שלו אינו נאס׳ אלא בשחופר בו לדעת עבודה זרה וכדפירש ר״שי ז״ל התם הוא במחובר גמור אבל במיא דנידי בתפיסת כל דהו סגי דהא תלשינהו לגמרי וכדפרישנא לעיל וכן נראה כאן מפירוש ר״שי ז״ל.
מהו שיוליך ענבים לגת כו׳ פי׳ שיוליך ענבים ויזרקם לגת ולישנא קלילא נקט ואסיקנא דאסיר לכתחלה משום לך לך כו׳ ופי׳ הר״אבד ז״ל שגזרו מפני משקה היין הנסחט בדרדורין כי כשהוא זורק הענבים לגת אותו היין נשפך לגת על ידן וגזרו בו משום שפיכת יין גמור דעלמא והראוי להתנסך מכחו שהוא אסור ונראה שאף לפירוש זה לא חלקו חכמים ואסרו אפילו בענבים שאין בהם יין נסחט והר״מבן ז״ל פירש טעם הגזרה מפני שלפעמים יש בגת יין נמשך ושמא יגע בו גוי והא דתניא בברייתא דמותבינן מינה אף על פי שהיין מזלף עליהם יין שבגת קאמר ושורת הדין שהוא מותר שאין זה אלא כזורק אבן לגת אלא שאסרו לכתחילה מפני הגזירה שאמרנו וכפירושו מוכיח בתוספתא דקתני גוי שהיה מעלה ענבים בסלים ובדרדורין בגת אף על פי שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר ונראה שגם לפי׳ זה לא חלקו חכמים בדבר ואסרו לכתחילה אף לגת שאין בו יין נמשך אלא שמורי הר״אה ז״ל היה מתיר לפי פירוש זה וכל שסייע ישראל לגוי בשפיכתן מותר אפילו לכתחילה ואף על גב דלקמן גבי שפוראי אסרינן לכתחילה דילמא שדו ליה על ידי גוי לחודיה התם הוא בחמרא מעליא שאוסרת בו כחו של גוי מן הדין ואפילו בדיעבד מה שאין כן בזה שאינו אלא משום גזרה ומותר בדיעבד אפילו זרקם גוי לבדו שאין לנו לאסור לכתחילה כל שישראל מסייעו וכן נהגו.
Ritva on Avodah Zarah 59a · Sefaria
מאירי
כל שמל ולא טבל הרי הוא כאלו לא מל אף לענין יין נסך כמו שבארנו למעלה ואם בא על בת ישראל הולד כשר כדין גוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר כמו שיתבאר במקומו:
כבר ביארנו במסכתא זו שכל שהוא נאכל כמות שהוא חי או שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי גוים ומ"מ במקום שאינן בני תורה והדבר מצוי לבא לידי פרצה חוששין בדבר וחוככין להחמיר וכן בכל כיוצא בזה:
אסור להניח לגוי להוליך ענבים לגת ואם הוליך אע"פ שהיין מזלף עליהם מותר ודבר זה נחלקו המפרשים בפירוש יש מי שפירש איסור זה אע"פ שאין יין בגת ואיסור זה מפני שאע"פ שלא נדרכו מסתמא כל בוצר לגת כשמניחם בכובי עוצרם מעט ביד והיין מזלף עליהם וכשהגוי שופך הענבים בגת נשפך גם היין על ידו והוא נאסר לכתחלה מגזרת שפיכת יין גמור ונמצא לדעת זה בזמן הזה שהגוים מביאים ענבים לגיגית שאין להניחם להריקם בגיגית אא"כ בסיוע ישראל הא בסיוע ישראל מיהא מותר לכתחלה ואע"פ שביין גמור אסרו כחו של גוי אף בסיוע ישראל אם לכתחלה אם אף בדיעבד לדעת קצת כמו שיתבאר שמא יניחנו כלו אצל הגוי ונמצא כחו של גוי לבד לא גזרו כן אלא ביין גמור ומ"מ עיקר הדברים שאם אין יין בגת להולכת ענבים אין חוששין כלל ואין בזה תורת יין כלל אף בכדי לגזור עליו ליין אחר ואף לכתחלה ודבר זה פירושו בשיש יין בגת והוא נמשך והגיע לכלל יין גמור וכשהגוי מוליך הענבים לשם יין שבגת נתז ואפילו היה שם יין כל כך שהוא מזלף על הענבים מותר מפני שאין זה אלא כזורק אבן לתוכו ולכתחלה אסור שמא יגע ביין או שמא יסחוט אשכול של ענבים ואף בזו אם ישראל מסייע לגוי מותר לכתחלה שהרי ביין גמור לא נאסר אלא שמא ינחנו כלו לגוי ונאסר אף בדיעבד וא"כ בזו שאם הניחו לגוי כלו מותר בדיעבד בסיוע ישראל מותר לכתחלה ואף לענין הולכת היין אם אין דעתו לשפכו והוא רוצה להביא על ידי גוי מותר ולא סוף דבר בסתום שאין הגוי יכול ליגע בו שזו אף בלא שמירה כל שהניחו בחזקת המשתמר מותר אם היא חתימה ראויה אלא שאף בפתוחה כל שישראל הולך עמו ושומר שאינו נוגע אם היא חסרה שאינו יכול ליגע אלא בהורדה מכתפו מותר לכתחלה ואם היא מלאה אסור לכתחלה שמא יגע הגוי ואין הישראל מרגיש וגדולי המפרשים אסרוה אף בדיעבד אלא שלדעתי כל שאומר בריא לי שלא נגע מותר בדיעבד:
תמדים שלנו יש מי שאומר שאין לנו להניח לגוי לשפוך המים לשם אלא בסיוע ישראל ואם עשו כן אם הם בכדי שבהטלת שלש יצאו ארבעה הרי הוא כיין שמזגו גוי ואסור ולדעתנו מותר לכתחלה שאין זה דרך מזיגה ואין בזו קרוב הדעת כמו שבארנו:
Meiri on Avodah Zarah 59a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בא"ד פי' למה (לא) שלח לו בטבל ויחתוך כו' בטבלו מן המתניתין ומתרץ אית לך כו' כצ"ל:
בא"ד ושמא ירק דוקא משום דאין לו אסמכתא כו' עכ"ל ולפי זה לא קשיא מהך דר"מ דאכל עלה של ירק והך דשמעתין בפירות שהורמה מהן תרומה גדולה ולא מעשר ובברכות ל"ג ירק ולא מעשר כו' מתוס' פ"ק דחולין ע"ש:
בד"ה הא דיחיד כו' ואומר ר"י דמיירי במעין היוצא מעצמו כו' עכ"ל ולעיל בפרק כל הצלמים כתבו תירוץ אחר בזה ע"ש:
בד"ה כל שנאכל כו' וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 59a · Sefaria
מהר"ם
בא"ד שפירות קסרין ודאי פי' ודאי טבל שהיו אז כולן ע"ה ר"ל ולא היו מעשרין כלל או כולם חברים אלא שהיה ידוע שלא עשרו צ"ל דר"ל שאע"פ שהיו חברים היה ידוע שכל הפירות שהיו מוכרים למשולחים להביא משם למקומות אחרים לא היו מעשרין שהיו סוברים כר' יוסי דמתיר לשלוח טבל ודאי כשמודיעו אבל מה שהיו אוכלין בעצמן היו מפרישין שהרי חבירים היו:
כיון שהיה סוכות פירוש וצריך לצאת בו ואתרוג חסר הוא פסול ומתרץ בחולו של מועד דיוצאים בחסר:
בא"ד ופריך בירושלמי ויעשר ממנו עליו פי' למה שלח לו בטבל וכו' כצ"ל:
בא"ד הא מותר לשלוח אתרוג בטבלו מן הבריי' לשון זה שכתבו מן הברייתא א"א לי ליישבו וצריך למוחקו:
בא"ד תרגומי' ולא נודע פירושו ר"ל של תרגומי' ועיין באשר"י שכתב בו שני פירושים:
בא"ד ובמקומות הקרובים נמי מפרש בירושלמי מנהג שהיו עושים וכו' ר"ל ואפי' במקומות הקרובים ואפילו שבטלום הרובים לא מפרישין כל ההפרשות אלא מפרש בירושלמי המנהג איך היו עושין דהיינו רב יהודה בשם שמואל מפרש שאוכל והולך ואח"כ מפריש ור' בא אמר דוקא תרומת דגן תירוש ויצהר ור' אילא אמר שלא היו מפרישין כ"א תרומה גדולה ולא מעשר ובירקות לא היו מפרישין כלל אפילו תרומה ועיין במס' חולין דף ה' בתוס' ושם כתוב דבור זה כולו וכאן מחלק שם מחלוקי ירק ושאר פירות ודגן ותירוש ויצהר ובזה מתורץ כל הקושיות שהקשו התוס' בתחלת הדבור ע"ש:
ד"ה דא"ר יוחנן וכו' ואי רבו היה היה לו למחות וכו' כצ"ל דאי הוי רביה של ר"י רשב"ל היה תלמיד. נ"ל דב' קושיות הן הא' דר"י היה לו למחות בריש לקיש לכבוד רבו ועוד רשב"ל גופיה היאך היה מותר לו להקל בכבודו של ר' שמעון הא כיון שהיה רבו של ר' יוחנן שהוא רבו של ר"ל א"כ גם ר"ל היה תלמיד של ר' שמעון בן יהוצדק וק"ל:
בד"ה מהו שיוליך ענבים לגת רשב"ם פי' וכו' לא מבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך וכו'. ר"ל דאין לפרש דמבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים לתוך הגת משום דא"כ תקשה לך ממ"נ אי איירי שיש יין נמשך בגת פשיטא דאסור לעובד כוכבים ליתן ענבים לתוכו דאם נותן נאסר כל היין שבגת ואם אין יין נמשך בגת פשיטא דשרי אלא ודאי לא מבעיא ליה אלא אי חשיב יין ההוא שמזלף ע"ג הענבים ונאסר בנגיעת עובד כוכבים או לא:
Maharam on Avodah Zarah 59a · Sefaria
גליון הש"ס
תוס' ד"ה הא דיחיד וכו' נבעי מארעי' כדאיתא לעיל דף מז ע"א:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 59a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף נ״ט, עמוד א׳, בהיקף של כ־262 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 116 מילים
נפתחת ב״דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן…״
- קטע 29 מילים
נפתחת ב״וְתִיפּוֹק לֵיהּ, דְּהָא מְחוּבָּרִין נִינְהוּ! לָא צְרִיכָא,…״
- קטע 311 מילים
נפתחת ב״סוֹף סוֹף, אַבְנֵי הַר שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ נִינְהוּ, תִּסְתַּיֵּים…״
- קטע 44 מילים
נפתחת ב״לָא צְרִיכָא, דְּטַפְחִינְהוּ בִּידֵיהּ.…״
- קטע 532 מילים
נפתחת ב״רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא, חֲזָא…״
- קטע 626 מילים
נפתחת ב״אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: צֵא…״
- קטע 740 מילים
נפתחת ב״עַל בְּנֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים — רַבִּי יוֹחָנָן…״
- קטע 817 מילים
נפתחת ב״וּגְזוּר עַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ —…״
- קטע 936 מילים
נפתחת ב״וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם — לְפִי…״
- קטע 1039 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הָךְ לִישָּׁנָא סְבִירָא לֵיהּ,…״
- קטע 1132 מילים
נפתחת ב״בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב כָּהֲנָא: גּוֹי מַהוּ שֶׁיּוֹלִיךְ…״
חכמים הנזכרים בדף
- רבי חייא בר אבא [הכהן] · דור שלישי לאמוראים
תלמיד מובהק של רבי יוחנן.
מקור: מסכת עבודה זרה דף נ״ט עמוד א׳ · קטע 5 — “רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא, חֲזָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל…”
- שמואל · דור ראשון לאמוראים
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת עבודה זרה דף נ״ט עמוד א׳ · קטע 9 — “…שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב:…”
לשון המקור
דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: מַיִם שֶׁל רַבִּים אֵין נֶאֱסָרִין. הָא דְּיָחִיד נֶאֱסָרִין.
וְתִיפּוֹק לֵיהּ, דְּהָא מְחוּבָּרִין נִינְהוּ! לָא צְרִיכָא, דְּתַלְשִׁינְהוּ גַּלָּא.
סוֹף סוֹף, אַבְנֵי הַר שֶׁנִּדַּלְדְּלוּ נִינְהוּ, תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר אֲסוּרוֹת?
לָא צְרִיכָא, דְּטַפְחִינְהוּ בִּידֵיהּ.
רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְגַבְלָא, חֲזָא בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל דְּמִיעַבְּרָן מִגּוֹיִם שֶׁמָּלוּ וְלֹא טָבְלוּ, חֲזָא חַמְרָא דִּמְזַגוּ גּוֹיִם וְשָׁתוּ יִשְׂרָאֵל, חֲזָא תּוֹרְמוֹסָא דְּשָׁלְקִי לְהוּ גּוֹיִם וְאָכְלִי יִשְׂרָאֵל, וְלָא אֲמַר לְהוּ וְלָא מִידֵּי.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: צֵא וְהַכְרֵז עַל בְּנֵיהֶם שֶׁהֵן מַמְזֵרִים, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ, וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה.
עַל בְּנֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים — רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְעוֹלָם אֵינוֹ גֵּר עַד שֶׁיָּמוּל וְיִטְבּוֹל, וְכֵיוָן דְּלָא טְבֵיל — גּוֹי הוּא. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — הַוָּלָד מַמְזֵר.
וּגְזוּר עַל יֵינָם מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ — מִשּׁוּם ״לָךְ לָךְ, אָמְרִין נְזִירָא; סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב״.
וְעַל תּוֹרְמוֹסָן מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם — לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. טַעְמָא דְּאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי? וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: כֹּל שֶׁנֶּאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם!
רַבִּי יוֹחָנָן כִּי הָךְ לִישָּׁנָא סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר רַב: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְשׁוּלְחָן שֶׁל מְלָכִים לְלֶפֶת בּוֹ אֶת הַפַּת — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּישּׁוּלֵי גוֹיִם. טַעְמָא דְּאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה, הָא בְּנֵי תוֹרָה שְׁרֵי.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב כָּהֲנָא: גּוֹי מַהוּ שֶׁיּוֹלִיךְ עֲנָבִים לַגַּת? אֲמַר לְהוּ: אָסוּר, מִשּׁוּם ״לָךְ לָךְ, אָמְרִין נְזִירָא; סְחוֹר סְחוֹר, לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב״. אֵיתִיבֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב כָּהֲנָא: גּוֹי שֶׁהֵבִיא עֲנָבִים לַגַּת בְּסַלִּין.