מסכת עבודה זרה דף נ״ז עמוד א׳

אי משכחנא תנא דאסר כר' נתן יין בהנאה במגעו של עובד כוכבים אע"פ שלא נסכו לעבודת כוכבים דניסוך לא הוי (אסור בהנאה) אלא על ידי שכשוך:

מדדו עובד כוכבים ליין של ישראל בין ביד שהכניס ידו וזרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו כמו שעושין בקנה שקורין פייל"א:

ימכר דכיון דלא נתכוין לנסך:

כר"ש דשרי מגע של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך:

אף בשתיה כדקתני מתניתין נפל לבור ועלה כו' ר' שמעון מתיר אף בשתיה:

תינוק בן יומו אלמא לא בעינן כוונה:

שמלו ולא טבלו דקיימא לן ביבמות (דף מו.) לעולם אינו גר עד שימול ויטבול:

וכן בני השפחות אע"פ שנולדו בבית ישראל ולא גדלו בין העובדי כוכבים בעו מילה וטבילה. וכשלא טבלה אמו מתחלה קמיירי דאי טבלה אמו אינהו למה להו טבילה:

דאי משכחנא תנא דאסר כר' נתן כו' תימה הא איכא תנא דמתניתין (דף ס:) דקתני מדדו בקנה ימכר משמע הא ביד אסור בהנאה וי"ל דמתני' ה"ה דביד שרי בהנאה והא דקתני בקנה היינו משום ר"ש דשרי בשתיה ולא שרי אלא בקנה:

אימור דא"ר נתן ביד ברגל מי אמר יש שהיו רוצים למחוק אמר דמדקאמר לשון אמר משמע שלא פירשו בדבריו דאית חילוק בין יד לרגל וליתא דהא ודאי שפירשו בדבריו ור"י מיישב הגירסא דמתחלה היה סובר דלהכי אוסר ר' נתן מדידה דיד משום דגזר אטו שכשוך דיד אבל מדידה דרגל מותר דליכא למיגזר אטו שכשוך דיד מיהו בשכשוך דרגל אסר דגזר אטו שכשוך דיד ודריכה דרגל אסורה דחשבינן לה כשכשוך דרגל ודחי אימור דא"ר נתן ביד פירוש שם גזר מדידה אטו שכשוך ברגל מי אמר דשם לא יגזור כלל ואפי' שכשוך דרגל נמי שרי דמדמי ליה למדידה דרגל:

אי אשכחנא תנא דשרי כר"ש כו' פירש הקונטרס דשרי מגעו שלא נתכוין לנסך אף בשתיה כדקתני מתני' (לקמן עבודה זרה ס:) נפל לבור ועלה כו' ימכר ר"ש מתיר פירוש בשתיה דשרי מגעו של עובד כוכבים שלא נתכוין לנסך בשתיה והקשה הר"ר אלחנן דלמא הא דשרי ר"ש בשתיה היינו דוקא נגיעה על ידי דבר אחר כמו מדידה דקנה אבל נגיעה דגופו כי הכא דדורכו ברגל מנלן דשרי רבי שמעון וי"ל דסבירא ליה לשמואל אליבא דר' שמעון דלא חשבינן שכשוך דרגל אלא כמו מדידת קנה היכא שתופסו בידו דשרי ר' שמעון אף בשתיה ועוד יש לומר דסבר שמואל דכל מה שמתיר ר"ש בהנאה שרי נמי בשתיה וכיון דלא אשכחן דאסר מדידה ברגל בהנאה הוא הדין בשתיה:

ה"ג ברוב הספרים בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא בחמרא שלא בכוונה ולפי גירסא זו חשבינן מגע עובד כוכבים על ידי דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו ולפי דה"ל הכא שלא בכוונה שריא (אף) בהנאה ובהכי ניחא דמדמו ליה רב כהנא ורב אסי לתינוק בן יומו וכן לקמן (עבודה זרה דף נח:) דפריך והא קנגע בנטלא פירוש ששאב היין מן הגיגית בנטלא ונגע ע"י הנטלא והוה לו מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר שלא בכוונה דאסור בשתיה כמו נגע ברישא דלוליבא וכן לקמן נמי (דף ס:) גבי כל שבזב טמא פירוש כגון אם נגע עובד כוכבים ביין בין בידו בין בקנה עושה יין נסך דדומיא דהכי בזב מטמא אלמא חשיב מגע עובד כוכבים ע"י דבר אחר כמו מגע עובד כוכבים בגופו כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך פירוש כמו זריקה ופריך עלה מההיא דנטל חבית וזרקה בחמתו לבור דהכשירוהו בחמתו אין שלא בחמתו לא אף על פי שעל ידי זריקה היא ומסיק דקאזיל מיניה ומיניה ופירש רש"י שהיה מתגלגל עד סמוך לבור ולא הוי זריקה ממש הלכך שלא בחמתו לא דהוי מגע על ידי ד"א וקשיא לפי זה חדא דדבר תימה הוא לומר דחשבינן מגעו ע"י ד"א דלא הוי אלא שלא בכוונה כמו מגעו בגופו שלא בכוונה ליאסר בשתיה וכל ההלכות מוכיחות לקמן דשרי אף בשתיה מדמתרץ לקמן גבי פירכא דנטלא בעובדא דר' יוחנן ור' יוסי לא צריכא דמוריק ארוקי פירוש והוה ליה כחו שלא בכוונה ולא גזור אף לשתיה ועוד קשיא דהיכי הוה ס"ד דרב כהנא ורב אסי לאסרו אף בהנאה הא מתני' היא מדדו בקנה דאפילו לרבנן ימכר ואע"ג דהוי התם מגע ע"י דבר אחר בכוונה מיהו הא לא קשיא דשמא היו סבירי דרב אית ליה כר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה וחשבי נמי מדידה דקנה או נגיעה דקנה כמו מדידה או נגיעה דידו ואע"ג דבמדידה איכא כוונת מגע ובנגיעה ברישא דלוליבא ליכא כוונת מגע מ"מ היו סבורים דאין לחלק לר' נתן בין שלא כוון לנגוע ובין בלא כוונת ניסוך דדא ודא אסר ר' נתן בהנאה ורב השיב להם אימר דאמרי אלא בשתיה בהנאה מי אמרי פירוש ואפי' ר' נתן נמי יהא מודה בזה כיון דליכא כוונת מגע מיהו קשיא דרב אדרב דהיכי אסר הכא ברישא דלוליבא בחמרא בשתיה הא איהו פסיק לקמן הלכה כר"ש ור"ש שרי אפי' כי איכא כוונת מגע כיון דהוי על ידי דבר אחר וכל שכן הכא דליכא כוונת מגע דנשתרי ועוד קשיא מההיא דלקמן דקאמר דקאזיל מיניה ומיניה פירוש שהיה נוגע בחבית עד שנפל לבור ולפיכך הכשירוה בחמתו משום דהוי מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י דבר אחר אע"ג דנגע ביה עד נפילתו לבור ואין לדחות דלקמן אינו אוחזו בידו אלא עד סמוך לבור ומכאן ואילך זרקה דאין זה לשון מיניה ומיניה ועוד דאם אינו אוחזה בירידתו לבור היכי דייק שלא בחמתו לא פי' אלא יאסר בשתיה והא בכי האי גוונא בזב אינו טמא לכך נראה לר"ת גירסת רבינו חננאל והלכות גדולות וכן נמצא בתשובת הגאונים דלא גרס ברישא דלוליבא אלא נגע בחמרא ולהכי אסר ליה רב בשתיה דהוה ליה מגע עובד כוכבים בגופו שלא בכוונה ולקמן לא גרס והא קא נגע בנטלא אלא והא קא נגע ביה אי נמי נוכל לפרש והא קא נגע ביין שבנטלא שהוא מלא על כל גדותיו אבל אם היה נוגע ביין על ידי נטלא מזה אינו חושש דשרי אפילו בשתיה והא דתנן מדדו בקנה ימכר שאני התם שמתכוין ליגע ורב כהנא ורב אסי שהיו סבורים דרב אסר מגע עובד כוכבים שלא בכוונה בהנאה סבירי דרב סבר כר' נתן דאסר מדידה ביד וס"ד דהוא הדין אפילו אינו מתכוין ליגע וכן פסק רבינו תם הלכה למעשה דמגע עובד כוכבים על ידי ד"א שלא בכוונת מגע מותר בשתיה:

תינוק בן יומו עושה יין נסך פירוש ואסור בשתיה וא"ת כיון דרב פוסק לקמן כר"ש מאי שנא תינוק בן יומו מנפל לבור ועלה דשרי ר"ש וי"ל דסבר דבמגע תינוק ושכשכו איכא למיגזר אטו גדול אבל נפל לבור מוכחא מלתא דאניס לא שייך למגזר מידי:

גדולים אין קטנים לא וא"ת דלישני דאין עושין יין נסך ליאסר בהנאה כמו גדולים אבל בשתיה מיהא אסרי וי"ל דמדלא מפרש ליה בהדיא ש"מ דאפי' בשתיה לא אסרי ועי"ל דלישנא דאין עושין משמע בשתיה כי מילתיה דרב דקאמר עושה יין נסך והקשה הר"ר אלחנן דלישני ליה מלו שאני דהא לגבי טומאה קאמר טהור משום דמילה מועלת ואומר ר"י דשאני טומאה דחשו חכמים להפסד טהרות אבל לענין כל שאר דבריהם קי"ל דאינו גר עד שימול ויטבול:

והא וכן קתני דמשמע דהכי יש לאסור בבני שפחות (קטנים) כמו עבדים קטנים וא"ת ולישני דכי קתני וכן אגדולים דהכי הוו בני שפחות גדולים כמו עבדים גדולים וי"ל דמשמע ליה דקאי אכולהו בין אגדולים בין אקטנים ועוד דס"ל דמשום גדולים דהן יודעים בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה לא איצטריך למיתני וכן:

אלא למ"ד טהור מאי איכא למימר וא"ת ואמאי לא משני דקאי וכן אדיוקא והכי קאמר בשוק טהור הא בבית טמא וי"ל דלא מסתבר ליה למימר דקאי וכן אדיוקא ואע"ג דגבי מל ולא טבל דקא מתרץ תלמודא קאי אדיוקא מ"מ לא דמו דקא מיירי בברייתא מענין מילה וטבילה אבל בטמא בבית לא איירי כלל:

הא דאמרינן אימר דאמר ר' נתן ביד ברגל מי אמר קשיא לי האי לישנא, דהא ר' נתן בהדיא קאמר ברגל מותר, והכי הוה ליה למימר, והא ר' נתן ברגל מותר קאמר. מהכא משמע שדריכת גוי אינה עושה יין נסך ליאסר בהנאה, דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאינו מתכוין אלא לדרוך ולא לנסך, כדין מדידת קנה ורגל, ואפילו נגע בידו ונתן לתוך התפוח, דכל זה צורך הדריכה הוא ובמלאכתו הוא עוסק, כמו מדדו ביד דלרבנן דר' נתן ימכר לגוים. וקשיא לי דאם כן מפני מה אין דורכין עם הנכרי בגת ואפילו לא ציירנא ליה לידיה, דאם היין אינו נאסר בהנאה למה יאסר שכרו בהנאה, יציבא בארעא וגיורי בשמי שמיא, ואיפשר דברייתא דמדדו בין ביד בין ברגל, ומתניתין נמי דקתני (ס, ב) מדדו בקנה או שהתיז את הצרעה בקרנה כל אלו היה מעשה ואמרו ימכר, כמשנה ראשונה אתיאן, אבל למשנה אחרונה דריכת נכרי ומדידת יד וקנה כולהו אוסרין בהנאה, דמשנה אחרונה מנקטא חומרי ותני דהמשכת הגת עושהו יין ליאסר אף על פי שלא ירד ממנו כלום לבור, ואית לה נמי דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לא אמרינן אפילו להתירו בהנאה, כדקתני (נה, ב) אין דורכין עם הנכרי בגת משום דרב הונא, וההיא ודאי בגת של גוי ומשום אסור שכר יין נסך נגעו בה. אלא הא קשיא לי דמדאיצטריכו למימר (ס, ב) דלית הלכתא [כר'] שמעון דהתיר אפילו בשתייה משמע דבהנאה מיהת מותר, והלכה כתנא קמא דמתניתין וכמעשה שבא לפני חכמים ואמרו ימכר. ועוד דמעשה רב, אלמא אפילו למשנה אחרונה נמי אתיא דלא תיקשי הלכתא אהלכתא. ועוד, דאם איתא דלמשנה אחרונה אסור אפילו בהנאה, (ועוד) שמואל אמאי שהייה, והא משנה אחרונה הלכתא היא. ואולי נאמר דדריכת הגוי בשל ישראל אינו עושה יין נסך גמור ליאסר בהנאה, כי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דאינו מתכוין לאוסרו על בעל היין, שהוא אינו נהנה באיסורו ואינו מתכוין בדריכתו אלא להנאת הבעלים, והיינו מתניתין דמדדו בקנה, והיינו ברייתא דמדדו ביד או ברגל, והיינו דשהייה נמי שמואל דילמא משכח תנא דסבירא ליה כר"ש דמתירו על ידי כך אפילו בשתייה, אבל דריכת גוי בגת שלו עושה יין נסך גמור ואפילו ליאסר בהנאה, דכיון דשלו הוא חיישינן דילמא מתוך אדיקותו עם יציאת יין מן הענבים והמשכתו בגת מעט הוא משכשכו ברגלו ומנסכו, ואי נמי נגע בידיה [ו]מנסך ליה בכוונה, וכדאמרי ליה לינוקא והא קא נגע בידיה, ואהדר להו דציירנא ליה לידיה, וההיא בגת של גוי היא וכדכתיבנא לה לעיל, ומשום הכי אין דורכין עמו בגתו, והיינו משנה אחרונה דקתני אין דורכין עם הנכרי בגת, כלומר בגת של נכרי, ומיהו בשל ישראל נמי לא ידרוך כדי שלא יאסור עליו בשתייה. כך נראה לי, ועוד צריכא לי עיון.

ההוא עובדא דהוה (בפרס) [בבירם] סליק גוי דיקלא בהדי דקא נחית ואתי נגע בחמרא ברישא דלוליבא. הכי גירסת רש"י ז"ל, ולפום גרסא זו מגעו של גוי אפילו על ידי דבר אחר אפילו שלא בכוונה הרי הוא כמגעו ממש, ושניהם עושין יין נסך ליאסר בשתייה מיהא, והיינו דקא פריך ליה מקטן בן יומו עושה יין נסך, דאף על גב דהתם נגיעה ממש היא, קא סבר דנגיעה על ידי דבר אחר הרי היא כנגיעה ממש ביד דשלא בכוונה. ואיכא למידק מהא דאמרינן לקמן גבי זרקה לבור בחמתו (סא, א) התם קא אזיל מניה, דהיינו נגיעה ממש על ידי החבית, וכיון דנגע ביה בחמתו דהיינו שלא בכוונה שרי ואפילו בשתייה, אלמא נגיעה על ידי דבר אחר שרי אפילו בשתייה, ומיהו רש"י ז"ל פירש שם דלא נגיעה ממש היא אלא זריקה, וקא אזיל מניה דקאמר פירושו שמתגלגל תדיר על ידו, ואי לאו דזרקה בחמתו הוינן חוששין דילמא נגע בידו כיון דמקרב כל כך ליין אבל בחמתו לא חיישינן. ולא מחוור דאזיל מניה מניה נגיעה ממש משמע, וכן פירש ר"ח ז"ל בבא קמא (יח, א), דאזיל מניה מניה לאו צרורות נינהו אלא נגיעה גופו ממש היא, ודהכא ודהתם שוין הם. ורבותינו בעלי התוספות כתבו דאפשר לתרץ דחבית הוי (מעשה) [משא] גדול ואינו קל להזיז בו היין שבבור ומקרי כחו, ולכך שרי בשתייה כיון שזורקו בחמתו שזהו [כחו] שלא בכוונה, אבל לוליבא שהוא דבר רך, כשמזיז בו היין מקרי מגעו. ומיהו אכתי קשה, דאם כן היאך עלה בדעת רב כהנא ורב (אשי) [אסי] לאסור בכי הא בהנאה, דהא תנן (ס, ב) מדדו בקנה ימכר, ואף על פי שמתכוין ליגע ביין כיון שמעשיו מוכיחין שאינו מתכוין לנסוך אלא למדידה, כל שכן הכא שאינו מתכוין כלל לנגיעה ביין ואינו יודע שראשו של לולב נוגע ביין כלל. ועוד רב אמאי אסר בשתייה דהא רב גופיה קאמר לקמן (עבודה זרה ס, ב) דהלכה כר' שמעון דשרי בשתייה גבי מדדו בקנה. משום הכי נראה ודאי דנגיעה על ידי דבר אחר שלא בכוונת מגע שרי אפילו בשתייה, והכא לא גרסינן ברישא דלוליבא, אלא הכי גרסינן בהדי דקא נחית נגע בחמרא, ונגיעת גופו ממש שלא בכוונה היתה ומשום הכי אסריה רב בשתייה מיהא, והכי גריס בה"ג (הל' יין נסך) ור"ח ובהלכות הרי"ף זצ"ל, ורב כהנא ורב אסי שהיו סבורים לאוסרו אפילו בהנאה, סבירא להו כר' נתן דאמר מדדו ביד אסור בהנאה, ורב דאסריה בשתייה אף על גב דקא פסיק איהו בגוי דנפל לבור (שם) כר' שמעון דמתיר אפילו בשתייה, היינו טעמא משום דהתם ליכא למיגזר האי נגיעה אטו נגיעה בכוונה, משום כיון שהוא טרוד בטביעתו ובנגיעה דשלא על ידי רצונו באה לו ליכא למיגזר מידי, אבל בנגיעה אחרת אם בגופו היא, אפילו שלא בכוונת מגע בשתייה מיהא אסור, דגזרינן אטו נגיעת כוונה. ומיהו אפילו להאי גירסא קשיא אמאי אסרו רב, דהא קתני במתניתין (שם) (מגופא) [או שהיה מטפיח] על פי החבית המרותחת, והתם נגיעה בגופו היא ואפילו הכי קא שרי ר"ש אפילו בשתייה, ואפשר דהעברת [ידו על פי החבית] המרותחת נמי לא חשבינן ליה כנוגע עצמו שהוא אינו נוגע אלא בחרצנין ובזגין שצפין על פי החבית. ואכתי קשיא לי דהא קתני בברייתא מדדו בין ביד בין ברגל ימכר, אלמא אפילו ביד אינו אסור [בהנאה] אפילו לרבנן, וכל שמותר [לרבנן] בהנאה מותר לרבי שמעון אפילו בשתייה, וכדאמרינן נמי הכא גבי עובדא דשמואל: אלא (אם) [דאי] משכחנא תנא דשרי אפילו בשתייה כרבי שמעון (שרי) [אישרייה] ליה, ורב הא קא פסק לקמן (שם) כר' שמעון, אם כן אפילו נגע בידו כיון שלא נגע בכוונה, לישרייה אפילו בשתייה. ומתוך הדחק יש לי לומר דרב לא פסק כרבי שמעון אלא בהני דמתניתין דליכא נגיעת גופו, אבל בהני דברייתא מדדו ביד או ברגל דאיכא נגיעת גופו לא, ואי נמי סבירא ליה לרב דאפילו רבי שמעון עצמו לא התיר בשתייה במדדו ביד או ברגל ובהני כרבנן סבירא ליה, ותדע לך מדלא איירי רבי שמעון בברייתא כדאיירי במתניתין. והא דלא כשמואל, ודלא כרב אדא בר אהבה דאמר לקמן (שם) ינוחו ברכות על ראשו של רבי שמעון כשהתיר התיר בכל וכשאסר אסר בכל, (אלא) [דאלו] לרב לא התיר רבי שמעון במגע גופו אלא בהנאה אבל בשתייה לא, כן נראה לי. והא דמקשינן לקמן בעובדא דרבי יוחנן בר אחא ור' יוסי בר נהוראי (נח, א) למאן דשארי ליה בשתייה (שם ב), ותיפוק לי' דקא נגע בנטלא והוה ליה מגע גוי שלא בכוונה ואסור, אלמא מגעו על ידי דבר אחר אוסר שלא בכוונה בשתייה, יש לומר דהכי פירושא מסתמא נגע בחמרא [שבנטלא] כיון שתוחבו בדולא. כך פירש בתרומות (סי' קסט) וכן פירש הראב"ד ז"ל. עוד יש מתרצין דהתם אף על גב דלא נגע בחמרא אלא בנטלא אסור בשתייה מיהא, דאף על גב דליכא כוונת מגע יד כוונת מגע מיהא איכא, וכל היכא דאיכא כונת מגע יין, אף על פי שמעשיו מוכיחים דאינו מתכוין לנסוך כגון מדידה ביד או ברגל או בקנה אסור הוא בשתייה, והיינו מתניתין דתנן (שם) מדדו בקנה וברייתא דקתני מדדו ביד או ברגל וקתני בתרוייהו ימכר, ואי נמי היכא דאיכא כוונת מגע אף על פי שאינו מתכוין לנגיעת יין כגון ההיא דנטלא, אסור בשתייה, וטעמא דמילתא, בתרוייהו, דאיכא כוונת מגע וכוונת יין איכא למיגזר אטו נגיעה בכוונה, משום דמאן דחזי סבר דבכוונה נגע ביה ונפיק מיניה חורבא, אבל שלא בכוונת מגע כלל ליכא למיגזר מידי.

הא דאקשינן קתני מיהת גדולים עושים יין נסך קטנים אין עושין יין נסך. שפיר הוה מצי לתרוצי ליה דהכי קאמר: קטנים אין עושין יין נסך ליאסר בהנאה, ולעולם ליאסר בשתייה עושין יין נסך, אלא דמשמע ליה דכולה ברייתא מילתא פסיקתא קתני, מה גדולים עושים יין נסך גמור ואפילו ליאסר בהנאה, אף קטנים אינם עושים יין נסך כלל ואפילו ליאסר בשתייה. ועוד נראה לי דעל כרחך קטנים אין עושין יין נסך קאמר לאו ליאסר בהנאה קאמר, דהא קתני בברייתא לקמן בריש פרק השוכר (עבודה זרה סד, ב), איזהו גר תושב כל שקבל בפני שלשה שלא לעבוד ע"ז וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות בני נח וכו', ויינם כשמנם, כלומר, מה שמנו אסור באכילה ומותר בהנאה אף יינו מותר בהנאה, וגדולים שמלו ודאי הרי קבלו בפני ב"ד שלא לעבוד ע"ז, והילכך אף על פי שלא טבלו לא גרעי ממי שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז, ואי נמי ממי שקבל עליו שבע מצות בני נח, שהרי מודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות ומקבל עליו לקיים כל המצות, והילכך אינם עושין יין נסך גמור ליאסר בהנאה אלא בשתייה, ומינה דקטנים אינם עושין יין נסך כלל, כן נראה לי.

הא דקתני הלוקח עבדים מן הגוים כתב הראב"ד ז"ל דמן הגוים לאו דוקא, דאפילו לקחו מישראל כשהוא ערל הוי כי האי גוונא. ואית דאמרי דוקא נקט, דמישראל אפילו הוא ערל מספקינן ליה כבן שפחתו, ואף על פי שהיה דעת המקשה לומר דתרווייהו כי הדדי נינהו, המקשה הוא שלא היה מדקדק בלשון הברייתא והיה סבור דמן הגוים לאו דוקא, מיהו אנן אתירוצא סמכינן, עד כאן.

הא דאמרינן בעובדא דינוקא אימור דאמר רב נתן ביד ברגל מי אמר קשה האי לישנא טובא כדכתיבנא ותו קשה מאי קא מדמה דריכה דהכא לנגיעה דאיירי בה רבי נתן דהא ודאי חמירא דריכה דממשכה טובא מנגיעה דרך עראי ותדע דהא קיימא לן כרבנן דאמר מדדו בין ביד בין ברגל ימכר וקיימא לן דאין דורכין עם הנכרי בגת ואפילו דריכה ברגל דציירי ליה לידיה וכדי שלא ישתכר ביין נסך כדפר״שי אלמא דדכי גוי אסור בהנאה וכדכתיבנא.

ותו קשה לי דאסקינן בעובדא דשמואל דקאמר דאי משכחנא תנא דשרי בשתיה כרבי שמעון שרינ׳ הכא אפילו בשתיה הא ודאי שרינא הכא כדריכה דרגל בעי למימר דהא עובדא דשמואל בדריכה דרגל היא כעין עובדא דינוקא דמיירי בדציירוה לידיה ואם כן אמאי נאדי מרבי נתן לרבי שמעון דהא ר׳ נתן אמר ברגל מותר ומשמע מותר לגמרי ואפילו בשתיה וכדפרשי כולהו רבנן ז״ל ונ״ל דהני קושיי בתרא תירוצא סלקן וחדא מינה מיתרצא לכלהו דתלמודא ודאי מפליג בין נגיעה לדריכה וה״ק מעיקרא דאי משכחנא תנא דמחמיר במגע גוי שלא בכונה למיסר בהנאה כרבי נתן ביד מיהת מחמירנא הכא בשיטתיה למיסר בדריכה דחומרא דאיכא בדריכה טפי מנגיעה עדיפא בחומרא דאיכא לידא על רגלה ולהכי מהדרינן דהא לא אתיא בשטתא דרבי נתן דאימור דאחמיר רבי נתן טובא ביד שדרך נסוך בכך אבל ברגל שאין דרך נסוך בו מי החמיר מידי בנגייה ואפי׳ לאסור בשתיה כי היכי דלחמיר בדריכה למיסר בהנאה והדרינן לו דהכי קאמר שמואל דאי משכחנא תנא דמיקל ביין כר׳ שמעון דשרי אפילו ביד בנגיעה מיהת שרינא הכא בשיטתיה בדריכה דרגל מיהא דודאי לא חמירא דריכה דרגל מנגיעה דיד כיון דשתיהן כמתעסק במלאכתו והשת׳ לא מצי אמר לה להאי שריותא אליבא דרבי נתן כיון דאיהו לא מיקל מידי ביד ואדרבא אסר ביה ומנגיעה דרגל לא שמעינן שריותא לדריכה דרגל כנ״ל פי׳ שמועה זו ע״כ מצאתי בס״א).

ההוא עובדא דהוה בבירם כו׳ גיר׳ רוב הספרים בהדי דקא נחית נגע ברישא דלוליבא שלא בכונה וכן גרסת ר״שי ז״ל לפי מה שכתב בפירושים שלו דלקמן בשלהי פרקין ואין גירסא זו נכונה דאם כן היכי אסריה רב בשתיה והא איהו הוא דפסק לקמן הלכה כרבי שמעון דאמר מדדו בקנה מותר בשתיה ואף על גב דאיכא כוונת יין וכל שכן היכא דליכא אפילו כונת מגע ועוד מאי פרכינן ליה מה היא דתינוק דשאני התם שנוגע בו בידו לכך הנכון כספרים דגרסי בהדי דנחית נגע בחמרא שלא בכונה ובידו ממש נגע בו ובהא אפילו לרבי שמעון אסור בשתיה ומיהו לדידן דקימא לן כרבנן דאמרי מדדו בקנה ימכר אף בדנגע ברישא דלוליבא נמי אסרינן ליה בשתיה ודלא שני לן בהא בכל שלא בכונה בין דידע דנגע בחמרא ובין דלא ידע דנגע בחמרא וכדאמרינן לקמן גבי עובדא דרבי יוחנן בין ארזא דלמאן דשרי אפילו בשתיה משום דמימר אמר גוי שכרא הוא פרכינן עליה תיפוק לי דנגע בנטלה והוה ליה מגע גוי שלא בכונה דאלמא אפילו על ידי דבר אחר אסרינן בשתיה מיהת ודוחק הוא לומ׳ דהתם הכי קאמר דדילמא נגע ביין בידו אגב דמעייל נטלה כמו שאמרו קצת המפרשים דהא ודאי לישנא דנגע בנטלה לא דייק טפי אלא ודאי כדאמרן ואי ק״ל הא דתנן לקמן גבי נטל את החבית וזרקה לבור בחמתו והתירוהו אפי׳ בשתים ואוקימנא אף על גב דאזיל מיניה מיניה והאי לישנא משמע ודאי שהיה נוגע בו בחבית בעוד שהוא בידו דהכי משמע האי לישנא גבי צרורות דאמרינן ליה בפ״ק דב״ק ויש לומר דשאני התם שהחבית דבר כבד שאין דרך ליגע בו וההיא ודאי כשנוגע בה שלא בכונה מותר בשתיה אבל על ידי דבר קל אוסר הוא וזו שיטת ר״י ז״ל וגם רבותי לזה הסכימו מ״ר.

הלוקח עבדים מן הגוים אורחא דמילת׳ נקט אבל הוא הדין מישראל ולא מחזקינן ליה בבן שפחתו וכן פירש הר״אבד ז״ל ועיקר.

יינם פירש ר׳ ז״ל מגעם ביין שלנו דאלו יינן של גוים לעולם אסור בהנאה בגזרה מוחלטת ואפילו של גר תושב שאינו עובד עבודה זרה.

הרי שבארנו בפרק שני איזה יין יש בו משום יין נסך ודין הכשר רוב הכלים וביארנו עכשיו מאימתי נעשה יין נסך ועתה יתבאר איזה גוי עושה יין נסך הן לאיסור שתיה לבד הן אף לאיסור הנאה:

תינוק גוי אפילו בן יומו עושה יין נסך ומ"מ דוקא לאיסור שתיה אבל בהנאה אינו אוסר עד שידע בטיב ע"ז ושיעור זה הוא משיהא שם ע"ז שגור בפיו ועל לשונו ושיטה זו לדעת רב שאמר תינוק בן יומו עושה יין נסך והתבאר בגמ' להדיא שלא אמרה אלא לאיסור שתיה ומ"מ שמואל חלק עליו אלא שאנו פוסקין כרב מטעם מה שאמרו הלכתא כרב באיסורי ומ"מ יש חולקין לומר שאף לשתיה אינו אוסר עד שידע בטיב ע"ז ומשמשיה מפני שהם פוסקים כשמואל ואע"פ שהלכה כרב באיסורין בזו הואיל ור' יהושע בן לוי פירש בגמרא את דבריו של שמואל הלכה כמותו וכן פסקוה גאוני ספרד ומקצת חכמי הצרפתים ומשום דגוי קטן לא היה בכלל הגזרה הואיל ואין לו שום כונה אף לנגיעה ובגדול הוא שלא גזרו אף בלא כונה אחר שהוא בר כונה ועיקר הדברים כדעת ראשון וכלל ידוע הלכה כרב ואם מפני שר' יהושע פירש את דבריו אפשר שפירשם ולא סבירא ליה או שפרשם מפני שדבר זה צריך לנו לדעתו לסבות אחרות ולדברי עצמו ר"ל של ר' יהושע שאף הוא אמר ביבמות הלוקח עבד מן הגוים מגלגל עמו כל שנים עשר חדש ר"ל שישתקע שם ע"ז מפיו לא מל חוזרו ומוכרו לגוים וכשם שנחלקו בקטן מאימתי עושה יין נסך כך נחלקו בגר שנתגייר ומל וטבל שלדעת רב אע"פ שלא נשתקע שם ע"ז מפיו אינו עושה יין נסך אלא מכיון שמל וטבל מגעו טהור מיד ולדעת שמואל עושה יין נסך עד שישתקע שם ע"ז מפיו והוא שנים עשר חדש ואנו פוסקים כרב והם פוסקים כשמואל ומ"מ אף לדבריהם דוקא במגיירם בהשתדלות הבעלים על הדרך שהתבאר ביבמות הא כל שנתגייר לרצונו אינו בדין זה וכן יש אומרים שאף לדבריהם לקחם מישראל מכיון שמלו וטבלו אינן עושין יין נסך שאין לשונו שגורה בבית ישראל להזכיר שם ע"ז שלא אמרוה אלא בלוקח עבדים מן הגוים ויש חולקים בזו ולא אמרו לדעתם לוקח עבדים מן הגוים אלא למעט בני השפחות ומ"מ מודים הם בראשונה ר"ל שכל שמל וטבל לכונת גירות אין מהרהרין אחריו:

גר שנתגייר ומל אלא שלא טבל עדין התבאר במסכת יבמות מ"ו א' שהוא כאלו לא מל ועושה יין נסך ומ"מ פירשו חכמי האחרונים דוקא לשתיה הא להנאה מותר הואיל וקבל עליו עול מצות שהרי גר תושב לא קבל עליו אלא שבע מצות ומפקיעות אותו מאיסור הנאה:

בני השפחות והן ששפחות של ישראל הולידו בנים בביתו של ישראל וגדלו בבית ישראל אם מלו וטבלו אין עושין יין נסך אף לשמואל שהרי אין שם ע"ז שגור בפיהם מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך לשתיה קטנים אין עושים יין נסך אף לשתיה לא מלו ולא טבלו גדולים עושין יין נסך אף להנאה קטנים יש אומרים שעושין יין נסך לשתיה ויש אומרים קטנים אף לא מלו ולא טבלו קטנים אין עושין יין נסך לשתיה ואף לדעת רב וכן עיקר ובתוספתא התבאר כן בפירוש:

קצת גדולי הדורות כתבו שלא נחלקו רב ושמואל אלא בביאור הבריתא ואף זו לדעת האומר רוקן ומדרסן טהור הא לדעת האומר רוקן ומדרסן טמא לא נחלקו אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ורב סומך על שמואל באחר שנתגייר ושמואל סמך על רב בקטן מאימתי עושה יין נסך והלכה כשניהם כרב שבן יומו עושה יין נסך לשתיה וכשמואל שאף לכשנתגייר עושה יין נסך עד שישתקע שם ע"ז מפיו ועיקר הדברים לפסוק כרב בשתיהן מ"מ בכחו אין ספק שמותר אף בשתיה כדין כחו שלא בכונה:

ישמעאלים הללו יש מי שאומר עליהם שאינם עובדי ע"ז ודנים אותם כגר תושב ואין מגעם אוסר בהנאה ואע"פ שאמרו איזהו גר תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות ובקבלה לפני שלשה חברים ואלו אינם מקבלים עליהם כך כבר אמרו כי תניא ההיא להחיותו כלומר שלא נצטוינו להחיותו מתורת אח אלא בדרך זה אבל לאיסור יינו בהנאה כל שאינו עובד ע"ז לא היה בכלל המנין ונמצא שלא היה אלא בכלל הגזרה הראשונה שהיתה לאיסור שתיה משום בנותיהם שמתחלה נאסר יין נסך מן התורה ואח"כ אסרו סתם יינם בשתיה משום חתנות ובית דין של אחריהם הוסיפו איסור הנאה לסתם יינם משום ודאי יינם וזו לא נגזרה אלא לעובדי ע"ז הא ראשונה ומשום חתנות כל שאתה אסור בחתנות שלו אע"פ שאינו עובד ע"ז במשמע ויש מן הגאונים שהקלו בהם להורידם מדרגה אחת על שאר עממין מה שבשאר עממין אסור בהנאה באלו מותר בהנאה ואסור בשתיה ומה שבשאר עממין מותר בהנאה כגון מגע גוי שלא בכונה מותר בשתיה ומ"מ חכמי ספרד חולקין בה שהרי מצינו בפרק ראשון שהוא מונה בכלל עבודות זרות גישרא שבערביא:

רוב גאונים הסכימו בתשובותיהם ובחבוריהם שכל העממין בזמן הזה אינם יודעים בטיב ע"ז ואין מגען אוסר אלא בשתיה וחכמי התוספות הקשו על זה מתורת דבר שבמנין ולא נענו מפני שאף המנין הניח מקום לכך שאף הם לא השוו בו מדותיהם שהרי במגע שלא בכונה התירו וכן בבני השפחות וכן בגר תושב התירו סתם יינו בהנאה ומ"מ קצת חכמי צרפת התירו בכל העממין אף סתם יינם בהנאה להצלת חובו ואין צריך לומר במגעם ורוב מפרשים מסכימים בה למגעם אבל לא לסתם יינם ולדעתי כל אותם הקצוות שעבודת האלילים נשארה לשם הרי הם בחומר הראשונים:

הלוקח עבדים מן הגוים ומלו ולא טבלו וכן בני השפחות שמלו ולא טבלו הרי הם כגוים גמורים ליחשב כזבים גמורים לטמא טהרות אף ברשות הרבים כודאי טומאה ודוקא מבני תשע ולמעלה כמו שהתבאר ובמסכת נדה יתבאר שאין שורפין עליהם תרומה הואיל וטומאתם מדברי סופרים:

בד"ה דאי משכחנא כו' משום ר"ש דשרי בשתיה ולא שרי אלא בקנה עכ"ל מיהו למאי דמסיק דשרי ר"ש נמי ברגל ע"כ הא דקתני בקנה משום ת"ק הוא דביד אסור בהנאה וקושטא הוא דאשכחנא תנא דאסר כר' נתן ודו"ק:

בד"ה ה"ג ברוב ספרים כו' וכן לקמן דפריך והא קנגע בנטלא פירוש ששאב כו' ואע"פ שע"י זריקה הוא כו' דאין לחלק לר' נתן בין שלא כוון לנגוע ובין בלא כוונת ניסוך כו' כצ"ל:

בא"ד וכל ההלכות מוכיחות לקמן דשרי כו' והוי ליה כחו שלא בכוונה ולא גזור כו' עכ"ל מייתי ראיה מכחו שלא בכוונה אמגע ע"י ד"א שלא בכוונה דר"ת מדמה להו להדדי כמ"ש הר"ן דקוראו כחו ע"ש:

בא"ד וחשבי נמי מדידה דקנה או נגיעה דקנה כמו מדידה או נגיעה דידו כו' עכ"ל וקשה וכי עדיף מדידה בקנה ממדידה דרגל דשרי ר' נתן בהדיא וכ"ה ברא"ש ועיין בזה בר"ן:

ד"ה ה"ג ברוב ספרים בהדי דקא נחית וכו' ולפי דה"ל הכא שלא בכוונה שרי בהנאה כצ"ל ובהכי ניחא דמדמי ליה רב כהנא וכו'. ר"ל דלגירסא זו קשיא מה שמדמה ליה לתינוק והא תינוק היה נוגע בגופו והכא הוי מגע ע"י ד"א אמנם בהכי ר"ל במ"ש דלפי גירסא זו חשבינן מגע עובד כוכבים ע"י ד"א כמו מגע עובד כוכבים בגופו אתי נמי שפיר מה שמדמה ליה לתינוק כיון דס"ל דמגע ע"י ד"א חשבינן ליה כמגע בגופו:

בא"ד וכן פי' ששאב היין מן הגיגית בנטלא נ"ל שהספר חסר וצ"ל וכן הא דפריך לקמן והא קא נגע בנטלא פירוש ששאב היין מן הגיגית וכו':

בא"ד מדמתרץ לקמן גבי ההיא פירכא דנטלא וכו' לא צריכא דמוריק אורוקי פי' וה"ל כחו שלא בכוונה ולא גזור אף בשתיה. ר"ל וכשהוא מערה הרי כאילו נוגע ביין ע"י הכלי ואפ"ה לא גזור אפילו בשתיה כשהוא שלא בכוונה ש"מ דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר אפילו בשתיה ועיין לקמן בדף ס' בד"ה ואי מצדד צדודי וכו' בתוס' דמבואר שם כשהוא מצדד הכלי הוי כאילו נוגע ביין ע"י הכלי אלא דשם איירי בכוונה ולכך אוסר שם:

בא"ד ועוד קשיא מההיא דלקמן דקאמר דקאזיל מיניה ומיניה וכו' ויש תמיה דהשתא מביאין התוס' ראיה מזה דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה מותר בשתיה ולעיל מזה לפי גירסת הספרים הביאו מזה ראיה דמגע ע"י ד"א אסור מדדייקא להא שלא בחמתו לא וצ"ל דלעיל אייתי ראיה לפי מה שפירש רש"י לקמן בהא דקאזיל מיניה ומיניה שהוא מגלגלו עד סמוך לבור ולא יותר ואפ"ה שלא בחמתו אסור אע"ג דאין כאן נגיעה ודאית אפי' ע"י ד"א אלא דחיישינן דלמא נגע כמו שפרש"י לקמן בדף ס"א וזה חשיב ליה לתוס' לעיל כמגע ע"י ד"א שלא בכוונה ואפ"ה שלא בחמתו אסור ולכך הביאו מזה ראיה לעיל דמגע ע"י ד"א שלא בכוונה אסור בשתיה אבל השתא לא ס"ל להתוס' בהאי דקאזיל מיניה ומיניה כפירוש רש"י דלקמן אלא שמפרשים דקאזיל מיניה וכו' היינו שנוגע ודוחף החבית עד שנופל לבור ונוגע ביין מש"ה הוי שפיר דאסור שלא בחמתו דהוי נגיעה ע"י ד"א בכוונה ואפ"ה הכשירוהו בחמתו משום דבחמתו מקרי נוגע ע"י ד"א שלא בכוונה: