מסכת עבודה זרה דף נ״ג עמוד א׳פרק 4 רבי ישמעאל

דְּרַבִּי וָולֶס: לֹא נִצְרְכָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ שׁוּתָּפוּת, וְקָא מַשְׁמַע לַן יִשְׂרָאֵל הוּא דְּלָא מְבַטֵּל דְּנׇכְרִי, אֲבָל נׇכְרִי דְּנַפְשֵׁיהּ מְבַטֵּל.

אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַבָּרַיְיתָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵין לָהּ בְּטִילָה עוֹלָמִית. מַאי ״עוֹלָמִית״? אָמַר רַבִּי הִילֵּל בְּרֵיהּ דְּרַבִּי וָולֶס: לֹא נִצְרְכָה, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְגוֹי בָּהּ שׁוּתָּפוּת, וְקָא מַשְׁמַע לַן דְּיִשְׂרָאֵל אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ פָּלַח.

מַתְנִי׳ כֵּיצַד מְבַטְּלָהּ? קָטַע רֹאשׁ אׇזְנָהּ, רֹאשׁ חוֹטְמָהּ, רֹאשׁ אֶצְבָּעָהּ, פְּחָסָהּ — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִיסְּרָהּ — בִּיטְּלָהּ; רָק בְּפָנֶיהָ, הִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ, גֵּרְרָהּ, זָרַק בָּהּ אֶת הַצּוֹאָה — הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ בְּטֵילָה; מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ — רַבִּי אוֹמֵר: בִּיטֵּל, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא בִּיטֵּל.

גְּמָ׳ כִּי לֹא חִיסְּרָהּ, בְּמַאי בִּיטְּלָהּ? אָמַר רַב זֵירָא: שֶׁפְּחָסָהּ בְּפָנֶיהָ.

רָקַק בְּפָנֶיהָ, וְהִשְׁתִּין בְּפָנֶיהָ. מְנָהָנֵי מִילֵּי?

אָמַר חִזְקִיָּה, דְּאָמַר קְרָא: ״וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמַעְלָה״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה וְגוֹ׳״, דְּאַף עַל גַּב דְּקִלֵּל מַלְכּוֹ וֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמַעְלָה, אֶל אֶרֶץ יַבִּיט.

מְכָרָהּ אוֹ מִשְׁכְּנָהּ, רַבִּי אוֹמֵר: בִּיטֵּל וְכוּ׳. זְעֵירִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אָמַר רַב, חַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בְּצוֹרֵף גּוֹי, אֲבָל בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל — דִּבְרֵי הַכֹּל בִּיטֵּל, וְחַד אָמַר: בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת.

אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת, אֲבָל צוֹרֵף גּוֹי דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא בִּיטֵּל, אוֹ דִלְמָא בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת?

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי: נִרְאִין דְּבָרַיי כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְחַבְּלָהּ, וְדִבְרֵי חֲבֵירַיי שֶׁמְּכָרָהּ לְעוֹבְדָהּ.

מַאי ״לְחַבְּלָהּ״ וּמַאי ״לְעוֹבְדָהּ״? אִילֵּימָא לְחַבְּלָהּ — לְחַבְּלָהּ מַמָּשׁ, לְעוֹבְדָהּ — לְעוֹבְדָהּ מַמָּשׁ, מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר בִּיטֵּל, וּמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר לֹא בִּיטֵּל?

אֶלָּא לָאו לְחַבְּלָהּ — לְמִי שֶׁעָתִיד לְחַבְּלָהּ, וּמַנּוּ? צוֹרֵף יִשְׂרָאֵל. לְעוֹבְדָהּ — לְמִי שֶׁעָתִיד לְעוֹבְדָהּ, וּמַנּוּ? צוֹרֵף גּוֹי. וּשְׁמַע מִינַּהּ: בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת.

לָא, הָכִי קָאָמַר: אָמַר רַבִּי: נִרְאִין דְּבָרַיי לַחֲבֵירַיי כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְחַבְּלָהּ. וּמַנּוּ? צוֹרֵף יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף חֲבֵירַיי לֹא נֶחְלְקוּ עָלַי אֶלָּא כְּשֶׁמְּכָרָהּ לְעוֹבְדָהּ, אֲבָל לְחַבְּלָהּ — מוֹדוּ לִי.

מֵיתִיבִי: הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדָה זָרָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יַחֲזִיר, אִם מִשֶּׁנָּתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח.

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל מַחְלוֹקֶת, הָא מַנִּי? רַבָּנַן הִיא. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּצוֹרֵף גּוֹי מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּצוֹרֵף יִשְׂרָאֵל דִּבְרֵי הַכֹּל בִּיטֵּל, הָא מַנִּי?

שָׁאנֵי הָתָם, דְּאַדַּעְתָּא דִּגְרוּטָאוֹת זַבֵּין, אַדַּעְתָּא דַּעֲבוֹדָה זָרָה לָא זַבֵּין.

תָּנוּ רַבָּנַן: לָוָה עָלֶיהָ, אוֹ שֶׁנָּפְלָה עָלֶיהָ מַפּוֹלֶת, אוֹ שֶׁגְּנָבוּהָ לִיסְטִין, אוֹ שֶׁהִנִּיחוּהָ הַבְּעָלִים וְהָלְכוּ לִמְדִינַת הַיָּם,