מסכת עבודה זרה דף מ״ז עמוד ב׳

נידון מחצה על מחצה אותו חלק של עבודת כוכבים אינו עולה לו בכניסת ד' אמות אבל חלקו עולה לו שאם היה עביו שתי אמות מונה האמה שלו וכונס עוד ג' אמות לתוך שלו:

אבניו ועציו ועפרו של אותו כותל מטמאין כשרץ אפילו חלקו לפי שאין ברירה. שרץ אין מטמא במשא:

שקץ לשון שרץ:

נדה מטמאה במשא דכתיב וכל הנוגע בכל כלי אשר תשב עליו אלמא טמיתיה לכלי אשר נשא אותה ואע"פ שלא נגעה שאפילו היו עשרה כלים זה על זה כולן בכלל אשר תשב עליו הן:

תזרם כמו דוה בעבודת כוכבים מישתעי:

גמ' דעביד ליה בהכ"ס שנפנה שם:

והא בעי צניעותא ואנן תנן דאסור לבנות כותל להפסיק בינו ובין עבודת כוכבים לפי שבונהו לעבודת כוכבים:

במקום שנפנה ביום שצריך צניעות ואע"ג דשנינו בפ' הרואה (ברכות סב.) לא תימא במקום שיהא צריך להתרחק בלילה כביום אלא אימא כדרך שנפנה ביום שיהא נפרע מיושב וכשיעור שנתנו חכמים טפח וטפחיים מ"מ ש"מ דבעינן נמי בלילה צניעות והכא ליכא צניעות דחזו ליה בני עבודת כוכבים:

אבניו ועציו ועפרו מטמאין כשרץ ואפי' למ"ד (לעיל עבודה זרה מא:) אין עובדין לשברים הב"ע כגון שהיתה עבודת כוכבים של ישראל או של עובד כוכבים והשתחוה לה ישראל ובירושלמי מוקי כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן וכן פ"ה:

בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים פרש"י שתחילת בניינו לעבודת כוכבים והיו עובדין את הבית עצמו וכן בסמוך גבי אבן שחצבה מתחלה לבימוס מקום מושב של עבודת כוכבים ועובדים את הבימוס כעבודת כוכבים עצמה ויפה כוון בזה דודאי צ"ל שהבית והאבן נעשו ליעבד דאי להיות משמשי עבודת כוכבים הא אמרינן (לעיל עבודה זרה יט:) משמשי עבודת כוכבים אינן אסורים עד שיעבדו ואילו בגמרא קאמר גבי בית בנה אע"פ שלא השתחוה וגבי אבן נמי מדקתני חצבה מתחלה משמע דלא עבד בה כבר דאי עבד בה ל"ל חציבה מתחלה לכך הא גבי תפילין (ברכות דף כג:) אמרינן צר ביה ולא אזמניה וכן זו נמי לא ליבעי חציבה מתחלה אי עבד בה מיהו מתוך לשונו משמע שהבית והאבן נעשו להניח עבודת כוכבים ואגב עבודת כוכבים עובדים הבית והאבן וק"ק דגבי אשירה בסמוך אין לפרש כן שיהא נטוע לשום תחתיו עבודת כוכבים ואגב עבודת כוכבים עובדין [את] האילן דהא אמרינן בגמרא רישא ד"ה ואילו ר"ש אומר הואיל ולצורה הם עובדין נתיר להם את האילן ולא קאמר דאגב עבודת כוכבים עובדין את האילן לכן נראה לפרש בכל שלשתן שבנה וחצב ונטע להיות עבודת כוכבים עצמה והא דנקט גבי אבן לבימוס אע"ג דסתם בימוס רגילות הוא להיות משמש עבודת כוכבים כמו בימוס של מלכים מ"מ נקט בימוס שלא היתה חשובה בעיניהם לעבדה אלא אותם שדומה לבימוס לפי שבימה נותנין עליה עבודת כוכבים:

והאנן בנה תנן הוה מצי למימר וליטעמיך בימוס דתלוש הוא נמי תנא חצבה אלא חצבה וה"ה השתחוה וה"נ בנה וה"ה השתחוה:

אי הכי ג' ארבעה הוו גבי בימוס נמי איכא למיפרך הכי דהא השתחוה לבימוס אסור ובחד שינויא מתרצי:

אבן שחצבה מתחלה ה"ה דהוה מצי למנקט זקפה להשתחוות לה כדא"ר יהודה (לעיל עבודה זרה דף מו.) גבי לבנה ונ"ל דלא דמי דהא דא"ר יהודה דזקיפתה אוסרתה היינו בהשתחוה לה עובד כוכבים דאמר שליחותיה דישראל עביד כיון דגלי דעתיה דלעבודת כוכבים נתכוין אבל הכא בחציבה לבד נאסרה משום דהוי מעשה חשוב וה"נ אמר בגמרא בנה אע"פ שלא השתחוה וה"נ נימא חצבה אע"פ שלא השתחוה ומיהו לפי מה שפ"ה בגמרא דמתני' אתיא כמ"ד אסורה מיד ודאי הוי רבותא טפי בזקפה אע"ג דלא חצבה דמתסר אליביה כדמשמע לעיל אלא נקט חצבה כמו בבית בנאו ובאילן נטעו כו':

והוא שסייד וכייד בגופה של אבן אור"י כי לאו דוקא נוטל מה שחידש ותו לא דא"כ אפילו לא סייד בגופה של אבן נמי נוטל מה שחידש אלא נוקב כל האבן מעבר לעבר כנגד החידוש ונוטל:

ומקשינן והא קא שביק רווחא לעבודת כוכבים ופרקינן דעביד ליה לאותו מקום שהניחו מופנה בית הכסא שלא להרויח לעבודת כוכבים:

והא בעי צניעותא ופרקינן דעביד ליה בית הכסא דתינוקות דלית להו צניעותא. אבל גדול אע"ג דהא דתניא איזהו צנוע זה הנפנה בלילה במקום שנפנה ביום ואוקימנא כדרך שנפנה ביום בצניעות מכוסה כך נפנה בלילה בצניעות אם היה הכותל שלו ושל עבודת כוכבים ידין מחצה למחצה אבניו עציו ועפרו מטמאין כשרץ ר' עקיבא אומר מטמא אפילו במשא כנדה כו':

מתני' שלשה בתים הן בית שבנאו מתחלה לעבודת כוכבים הרי זה אסור כולו לעולם. אבל אם בנאו לשום בית דירה ואח"כ סיידו וכיירו לשם עבודת כוכבים נוטל הסיוד והכיור שחידש לשם עבודת כוכבים והבית מותר. לא סייד ולא כייר ולא חידש אלא הכניס עבודת כוכבים לתוכו והוציאה הבית מותר. ובא רב והוסיף אפילו לא בנה זה הבית לשום עבודת כוכבים אלא השתחוה לבית אסרו. והא דתנן במתני' שלשה בתים ולא תני ד' משום דלענין ביטול בנה והשתחוה חד הוא ולא מבטיל אלא בנתיצה לפיכך חשיב להו בחד:

שלש אבנים הן אבן שחצבה מתחלה לבימוס פי' בימוס במה והיא מצבה של אבן אחת הרי זו אסורה לעולם סיידה וכיירה בגופה של אבן וחידש נוטל מה שחידש והאבן מותרת. העמיד עליה עבודת כוכבים וסלקה הרי זה מותרת:

אמר רב המשתחוה לבית אסרו כתב הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל: אמר רב המשתחוה וכו', דקסבר תלוש ולבסוף חיברו לגבי ע"ז כתלוש דמי, ומיהו אילן שהוא מושרש וגדל מן הקרקע מחובר הוי ומותר, כרבנן דשרו (מה, ב), והכי מפרש לה להא דרב במעילה פרק הנהנה (כ, א) דגבי מעילה נמי בית תלוש הוי, ואילן ליכא מאן דאמר מעל. והא דרב הלכתא היא, דהא ליכא מאן דפליג עלה. עוד כתב הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל, דחלוקי נחל הם כאבי הר ואינם נאסרים בהשתחואה, כדמשמע בירושלמי (בפרקין ה"ה) השתחוה לביצה, חזקיה אמר לא אסרה ור' יוחנן אמר אסרה, אמר ר' זעירא בביצה פליגי בחלק נחל לא פליגין, אמר רב הונא וקרא מסייע למאן דאמר בחלקי נחל לא פליגין דכתיב (ישעיה נז, ו) "בחלקי נחל חלקך הם הם גורלך", פירוש: מאן דמר לא פליגין דדמו טפי להר, שנבראו מששת ימי בראשית, אבל ביצה אוכל היא ולא דמיא להר (נמוקי יוסף).

שלש אבנים הן, אבן שחצבה מתחילה לבימוס הרי זו אסורה ומיהו כתבו בתוספות דחצבה לאו דוקא, דהוא הדין זקפה, כדקיימא לן (נג, ב) זקף לבינה להשתחוות לה אסרה.

והרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל כתב שלא היו עובדי ע"ז נוהגין לעבוד את הבימוס אלא כשחצבוהו לכתחילה לבימוס, ואם גוי חצבה צריך גוי לבטלה ולחסר ממנה מעט עד שתפגם, ואם ישראל חצבה לעבוד עליה ע"ז אסורה עולמית (נמוקי יוסף).

סיידה וכיירה לע"ז והיא היתה חצובה ועומדת, נוטל ישראל מה שקידש הגוי ושוחק וזורה לרוח, והאבן מותרת שלא נעשה ע"ז אלא החידוש, ולא נתכוין לעשות לא הבית ולא האבן תשמיש ע"ז.

ועוד כתב הרשב"א ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל בחידושיו, דמשמשין שהניחו עליהן ע"ז שלא נעבדה עדיין אינן אסורין, ואפילו למאן דאמר (נא, ב) ע"ז של נכרי אסורה מיד (נמוקי יוסף).

[מח, ב] לא ישב בצלה וכתב הרשב"א ז"ל בשם הראב"ד ז"ל, לא ישב בצלה, דוקא אשרה דלצל עבידא, אבל בית ע"ז, תוכו ונגד פתחו ארבע אמות אסור, אחוריו מותר לצל, כדאמרינן גבי היכל (פסחים כו, א): שאני היכל דלתוכו עשוי (נמוקי יוסף).

היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור מן הירושלמי משמע דאפילו ידענין בודאי דאיכא תקרובת ועבר תחתיה טהור, דכיון דטומאת ע"ז אינה אלא מדרנן, דאסמכוה לקרא ד"ויאכלו זבחי מתים" (תהלים קו, כח) הם אמרו שלא תטמא בדיעבד בזמן שגוזלת את הרבים, דגרסינן התם על הא מתניתין (בפרקין הי"א), רב אבין בשם רבנין דתמן, זאת אומרת שאין טומאת המתים מחוורת, דאילו כן קבר שהוא גוזל את הרבים ועבר תחתיו טהור. וכתב הרשב"א ז"ל, אלמא משמע מדברי הירושלמי דבדאיכא ודאי תקרובת כעין קבר עסקינן, ואף על פי כן אינו טמא משום דטומאת ע"ז שמטמאה כמתים אינה מחוורת, עד כאן (נמוקי יוסף). כתב הרשב"א ז"ל: אותן אילני סרק שרגילין עכשיו ליטע בפתחי ע"ז, צריך לדעת על מה סמכו העולם לישב תחתיהם ולכוין להנאת צלם, דנהי דלא מקריא אשרה, דלא פלחי לה ולא מוקמי תחתיה ע"ז, מכל מקום אפשר דלנוי עשויה, וכיון דנויי ע"ז אסורין בהנאה ספיקא דאורייתא לחומרא. ונראה דודאי לאו לנוי נוטעין אלא חק ע"ז לעבוד אותה באותן אילנות, וכענין שאמרו (נ, ב) ע"ז שעובדין אותה במקל, ונטיעתן זו היא תקרובתן, ותקרובת כזה אינו נאסר דתקרובת כעין פנים בעינן, ומשום הכי צלו מותר, דאפילו גופו בענין ה מותר, דאבני מרקוליס לא נאסרו אלא משום דכל אחת ואחת נעשית ע"ז לעצמה ומשום תוספת ע"ז נגעו באיסורן, ולפיכך התיר ר' שמעון במתניתין (ע"א) סתם אשרה, משום דסבירא ליה דבסתמא לא לאילן הן עובדין, ומשום תקרובת ליכא למיסר דלאו כעין פנים נינהו, ורבנן אסרי לה דבסתמא אף לאילן הן עובדין, אבל אם בריא שאין עובדין לאילן מותר, הילכך עכשיו שהוא בריא שאין עובדין לאילן, שמנהג נשאר להם מאבותיהם שהיו נוטעין אצל מזבחות ע"ז לתקרובת, ונטיעתן אצל המזבחות ראיה שלדעת תקרובת היו נוטעין אותן, ועל כן הזהיר הכתוב (דברים טז, כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח, הילכך שרי, עד כאן (נמוקי יוסףׂ

הא דאיכא דרכא אחרינא הא דליכא דרכא אחרינא קשיא ליה לרבנו הרמב"ן ז"ל, כי איכא דרכא אחרינא מאי הוי, דהא הוה ליה אפשר ולא מכוין ושרי כדאסיקנא בפרק כל שעה (פסחים כו, ב) גבי הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו. ותירץ דשאני הכא שהוא עובר תחתיה ממש ודמי למכוין, או דלא סגיא דלא איתהני כי שביק דרכא אחרינא ועייל בהא.

אבניו ועציו ועפריו כו' פירוש או דחצי של גוי או של כולו אם אינו מבורר ובירושלמי הקשו ממשנתינו לריש לקיש דאמר עבודה זרה שנשתברה מאיליה מותרת ותירצו תפתר כשהוא משתחוה לכל אבן ואבן ושמעינן מינה דביתו של גוי עבודה זרה ממש היא ולא משמשי עבודה זרה והכי נמי משמע בגמרא דילן בפ׳ רבי עקיבא דאמרינן התם דבמשמשי עבודה זרה דכולי עלמא מטמאין כשרץ ולא נחלקו אלא בעבודה זרה עצמה רבי עקיבא אומר כנדה שנאמר תזרם כמו דוה ואם תאמר והא קרא במשמשי עבודה זרה הוא כדכתיב וטמאתם את צפוי כספך ואת אפדת מסכת זהביך וגומר ויש לומ׳ דצפוי ואפדה זו מרוקעים ומחוברים הם בעבודה זרה ונעבדים כמוה.

גמ׳ והא שביק רוחא לעבודה זרה פירוש והוא מהנה לעבודה זרה ומהנה כי האי אסור הוא לדברי הכל וכדפרישנא בפ״ק.

דגדר ליה כו׳ פירוש בזמן דליכא סכנה ובזמן הזה מזבן לה לגוי בעלמא.

מתני׳ שלשה בתים הם פירוש חלוקים בהנאתם לענין ביטול אסור ע״ז דרמו עליהו בית שבנאו מתחילה לע״ז פי׳ להיות נעבד כע״ז ממש והיינו דקתני הרי זה אסור כלומר שהוא אסור מיד אף על פי שלא השתחוה לו וכדאמרינן בגמרא בנה אף על פי שלא השתחוה וסתמא כמאן דאמר לקמן דעבודה זרה אסורה מיד שאינו נעשה בית זה להכניס בו עבודה זרה הא לכולי עלמא משמשי עבודה זרה אינם אסורים עד שיעבדו אלא ודאי כדאמרן ואעפ״י שאמרו בירושלמי רבי הילה אומר והוא שהכניס לתוכו ע״ז חולק הוא על גמרא דילן דאוקימנא לרב בשבנה ולא השתחוה.

סיידו וכיידו לעבודה זרה וחדש נוטל מה שחדש פירוש והשאר מותר ואפי׳ ביטלו ישראל ואף על גב דאין ישראל מבטל עבודה זרה הכא לאו מדין בטול משתרי השאר אלא משום דלא חל עליה איסורא כלל כיון שלא נעשה לשם עבודה זרה ודי לו שיאסר מה שסייד וכייד לשם עבודה זרה הלכך כשנטלו ישראל מה שנטל אסור והשאר מותר וכשנטלו גוי על דעת בטול אפי׳ מה שנטל מותר והא דאמרינן שהשאר מותר לא תימא דמיירי דוקא בסייד וכייד על דעת שיהא הסיוד והכיוד לבדו ע״ז כדברי ר״י ז״ל אלא אפילו בשעשאו על דעת שיהא הכל ע״ז עמו כי די לעבודה זרה שתאסר בעשיה מה שנעשה לשם עבודה זרה והכי מוכח מדקתני לה במתני׳ סתם ולא פרישו עלה בגמרא מידי והרב רבינו יונה ז״ל הביא ראיה לזה דרבותא [ס״א דדכותא] קתני בסיפא גבי אשרה גדעו ופסלו לעבודה זרה נוטל מה שחרש ואמרינן עלה בגמרא דף מ״ח ע״א גדעו ופסלו מאן קתני לה אי רבי יוסי ברבי יאודה הא אמר עיקר אילן אסור ואם איתא דגדעו ופסלו בפירוש לעבוד את התוספת בלבד היאך יהא העיקר אסור ואפילו לרבי יוסי ברבי יאודה אלא ודאי בשגדעו סתם ודכוותא נמי ברישא דמתני׳ וכן נראה לי ראיה מדאמרינן בגמרא דהא קא משמע לן דאף על גב דסייד וכייד בגופו של אבן השאר מותר ואם בסייד וכייד בפירוש על דעת התוספות פשיטא מאי קמשמע לן ומה שהביא ר״י ראיה לפירושו מדאמרינן בסנהדרין אף על פי שאמרו המשתחוה לקרקע עולם לא אסרה עשה בו מעשה אסרה דמשמע דבמעשה כל דהו מתסרא כולה כבר דחאה הרב רבינו יונה ז״ל דהתם לפי שהשתחוה לכל הקרקע אחר שעשה בו מעשה מה שאין כן בזו שלא השתחוה לו כלל ואם תאמר ואמאי לא מתסר השאר מדין משמשי עבודה זרה דהא מה שסייד וכייד עבודה זרה הוא יש לומר דהא לא קשיא שאין משמשי עבודה זרה אסורין עד שתעבד העבודה זרה כדכתיב אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיה׳ והסיוד והכיוד הזה נהי דאתסרו בעשיה לשם עבודה זרה מכל מקום עדין לא נעבדו כלל וזה ברור.

הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר יש שפירשו אפילו הוציאה ישראל ולא מדין ביטול שהוציאה על מנת שלא לחזור דהא אין ישראל מבטל שום עבודה זרה אלא דמתני׳ כשיכניסה שם עראי לפי שעה לא על דעת לעשות הבית משמשי עבודה זרה ושורת הדין אפילו בעודה בתוכו לא מיתסר אלא שאסרוהו מפני מראי׳ העין וכשהוציאה משם חזר להתירו ויש שפירשוה אפילו בשהכניסו שם לקבע על דעת משמשין וכשהוציאה גוי על דעת שלא להחזירה שם לעולם שנתיאש ממנו ומאיסורו שזהו בטולו כדאמרינן בפרק דלקמן גבי בימוס של מלכים וכן פירשו בירושלמי שהקשו מסיפא על דרבי הילאי דלעיל דאסר רישא מדין משמשין ותירצו כאן לשעה כאן לעולם ושני הפירושים אמת וקרוב לומר שהתנא נתכוון לשניהם ולפיכך לא שנא אלא שלשה בתים ואם איתא ארבע הוא דהוין אלא ודאי דהני תרי כחדא כיילינהו ועל דרך הזה מתפרשות אידך בבי דקתני גבי שלש אבנים ושלש אשרות דתרתי קמייתא עשאן לשם עבודה זרה ואידך בתרייתא על דעת משמשין ודקתני בסיפא דאשרה העמיד תחתיו עבודה זרה איכא דגרסי ונטלה ואית דגרסי ובטלה ותרוייהו לחדא ענינא סלקי אלא דמאן דגריס בטלה מיירי בשבטלה גוי ושהעמיד תחתיו עבודה זרה מתחילה דרך קבע ואשמועינן תרתי חדא שכשם שאשר׳ אעפ״י שהיא נאסרת לדברי הכל בשנטעה מתחילה לשם עבודה זרה או בשנטעו ולבסוף עבדו למאן דאית ליה הכי הוא הדין שנאסרת בשדעתו לעשותה משמשי עבודה זרה ועבד בה עבודה זרה ואידך דכיון שבטל העבודה זרה נתבטלה האשרה דגוי שבטל עבודה זרה נתבטלו ממשמשיה ממילא ולאידך גירסא דגרסי ונטלה יכולנו לפרשה בשני פנים חדא בשנטלה ישראל וחדא בשנטלה גוי וכדרך שפירשנו בסיפא דשלשה בתים והגירסא ההיא מחוורת לפום אידך בבי דקתני לעיל גבי בתים ואבנים ובגמרא פריש דהך סיפא דאשרה פלוגתא דרבנן ורבי שמעון היא ועלה קתני איזו היא אשרה כו׳ דתנא קמא סבר דאשרה נחסרת אפילו מדין משמשין כדקתני סיפא דהכא והיינו דקתני איזו היא אשרה שאסרה תורה כל שיש תחתיה עבודה זרה כלומר אף על פי שידענו בודאי שלא נעבדה גופה דאשרה אלא שהכניסו תחתיה עבודה זרה להיותה משמשי עבודה זרה וזו היא גם כן סתם אשרה ואין צריך לומר שהיא אסורה כשנטעה לדעת עבודה זרה ור׳ שמעון סבר שאין אשרה נאסרה מדין משמשין ואשרה של תורה שהיא אסורה כל שעובדין אותה דוקא כגון שידענו בודאי שהשתחוה לה ומעשה של צידן ראו לגוים שהיו משתחוים כנגד האילן וסבורין לאסרו כי לאילן עצמו היו עובדים ומשתחוים וכיון שמצאו תחתיו עבודה זרה הכירו שלא היו משתחוים אלא לעבודה זרה ולפיכך התירו את האילן כי בודאי לדעת משמשין היה ואינו נאסר כך נראה פירוש המשנה לפשטה וכן נראה שיטת גמרא שלנו אבל יש שפירשו דאפילו לרבנן לא אסרה תורה אשרה אלא כשנעשית לעבודה זרה ממש לא מדין משמשין דמשתייה לאילן שהוא מחובר דהחמיר ביה רחמנא חדא דרגא טפי מהר ופירשו כן לפי שאמרו בירושלמי על מעשה של צידן אמר רב חסדא בסתם הם חלוקים מה נן קיימין אם בבריא שעובדין את הצורה ואת האילן דברי הכל אסור ואם בבריא שאין עובדין את האילן דברי הכל מותר אלא כן נן קיימין בסתם רבי שמעון סבר סתמן עובדין לצורה ולא לאילן ורבנן סברי סתמן עובדין לצורה ולאילן ולפי זה כל השלש אשרות ששנינו לעיל כולן מדין עבודה זרה ולא אתיא כאידך דבתים ואבנים וגם הדבר מתמיה בעצמו כיון דלענין עיקר עבודה זרה עבד רחמנא אילן כתלוש למה לא יהא גם כן גם לענין משמשין גם סתם אשריהם דאמר רחמנא הכל במשמע ודומיא דמצבותם ומזבחותם דכתיב בהדיא דהוו משמשין מן הסתם ומה שאמרו שאין האילן עושה עבדת משמשין כדרך בית לפי שאינו מגין יפה כבית אין זה טעם כעיקר לפי עניות דעתי.

ונראה שאף לדברי הירושלמי אוסרין חכמים אשרה מדין משמשין ואף על פי שלא עבדוה כלל אלא דכל היכא שהוא בריא שעבדו גם לאילן אינו מתבטל מפני נטילת העבודה זרה משם ולא מפני בטולה שהרי אף האילן עצמו נעשה עבודה זרה אבל כשהוא בריא שלא עבדו את האילן הרי האילן מותר בנטילת הצורה או בבטולה כדין עבודה זרה שנתבטלה שבטלו משמשיה אלא שחכמים מחמירין בסתמו אף על פי שמצאו תחתיו צורה כי אף לאילן עובדין עד שנדע בודאי שלא הכניסו שם עבודה זרה אלא לעבוד את הצורה בלבד ורבי שמעון מקל ואומר שתולין מן הסתם שאינו אלא משמשין כל זמן שמצאו תחתיו וכך פירוש המשנה איזו היא אשרה שהיא עבודה זרה ממש וצריכה בטול באנפי נפשה ואינה נתרת בנטילת עבודה זרה כל שיש תחתיה עבודה זרה כי מה שהתרנו במשנתי׳ אינו אלא בשהוא בריא שאין עובדין לאילן ורבי שמעון אומר דכל שעובדין אותה ודאי או שלא ולאו תחתיו שום צורה שהוא כבריא שעובדין את השרה אז היא ודאי אשרה של עבודה זרה ממש אבל כל שמצאו תחתיו צורה אין תולין את האשרה אלא במשמשין ובזו רבי שמעון מחמיר טפי מרבנן אבל אפשר שהוא מיקל באחרת דכל שאין האשרה ודאי אלא משמשין שאינו נאסר כלל ואף על פי שלא בטל הגוי עבוד׳ זרה שלו כשנטלה משם או שהניחו עדין תחתיו הרי הוא מותר וזהו שאמר נתיר להם את הגל וזהו שהעמידו בגמרא שלנו סיפא דלעיל פלוגתא דרבי שמעון ורבנן כנ״ל.

ועתה נראה ודאי דלרבנן אין אילן נאסר מדין משמשין אלא כדרך עבודה זרה דהיינו בשנטעה לכך.

אבניו ועציו ועפריו מטמאין כשרץ שאינו מטמא במשא ואין צריך לומר שאסורין בהנאה ופירשו גדולי הרבנים אפילו חלקו של ישראל וגדולי המחברים חולקין בזו בשהוא מכיר חלקו מפני שהם מפרשים נדון מחצה על מחצה שהמחצה שכנגד ישראל מותר והשאר אסור וכן שאם לא נפל יכול ישראל לחפור עד חציה וליטול ומתוך כך הם מפרשים אבניו ועציו ועפריו מטמאין על אותו מחצה של ע"ז הא אם אין ישראל מכיר את שבצדו הכל מודים באיסורן ומתוך כך אנו מפרשים זו של אבניו ועציו מטמאין על כל הכותל וכגון שאין חלק ישראל נכר:

ר' עקיבא אומר כנדה שהיא מטמאה במשא והלכה כחכמים וכבר ביארנו על שיעור הטומאה שהוא בכזית ופי' בתלמוד המערב דוקא בע"ז שבורה אבל בשלמה אף כל שהוא ומ"מ פירוש שבורה על צד שלא נתבטלה בכך שאם נתבטלה פרחה טומאתה כמו שיתבאר ואף זו יראה כמתנגדת לתלמוד שלנו שהרי אמרו שאינה מטמאה לאיברים וא"כ אפילו בשבר שלא נתבטלה בו אין טומאה באותו השבר כלל ואף בחליות שההדיוט יכול להחזירן וא"כ אתה צריך לפרש בפחות מכזית שאינו מטמא אף בצורה שלימה וכן כתבנוה בפרק רביעי ויש מי שכתב שזו באה לדעת האומר עובדין לשברים שאלמלא כן למה יטמאו והעמידוה בשל ישראל או של גוי והשתחוה לו ישראל שאין לה בטלה וכל זה בשהבית בעצמו נעבד שהיא ע"ז גמורה אבל אינו נעבד אלא שהכניס ע"ז בתוכו מותר הבית בהנאה ואין טומאה באבניו ועציו:

זהו ביאור המשנה ועל הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השמינית והכונה לבאר בה בבית או אבן או אשרה שהוכנו לע"ז על איזה צד מותרת ועל איזה צד אסורה ואמר על זה שלשה בתים הם בית שבנאו מתחלה לע"ז הרי זה אסור סיידו וכיירו לע"ז וחדש נוטל מה שחדש הכניס לתוכו ע"ז והוציאה הרי זה מותר שלשה אבנים הם אבן שחצבה מתחלה לע"ז הרי זו אסורה סיידה וכיירה לע"ז וחידש נוטל מה שחדש העמיד עליה ע"ז וסלקה הרי זו מותרת שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לע"ז הרי זה אסור גדעו ופסלו לע"ז והחליף נוטל מה שהחליף העמיד תחתיו ע"ז וביטלה הרי זה מותר אמר הר"ם סיוד הלבון שמלבנין בסיד וכיור הפיתוח והציור ואמרו וחדש הראוי בו או שחדש וחליפין נקראין הענפים שצמחו במקום אותם שחתכו והוא מה שאמר והחליף:

אמר המאירי שלשה בתים הם ר"ל שלשה דינין חלוקין הם לענין איסור ע"ז שכל דין מהם חלוק מחברו ועל הדרך שהוזכרו במשנה כל אחד קל משלפניו בית שבנאו מתחלה לע"ז ר"ל להיות הבית עצמו נעבד אסור מיד אם הוא של גוי שעבודה זרה של נכרי אסורה מיד ואיסורו עד שיבטלנו בנתיצת מקצתו או אפילו מיעוטו ואע"פ שבמזבח של ע"ז הצרכנו בפרק רביעי נתיצת רבו ההיא בפגם הבא מאליו אבל כל שבטלו גוי בידים אף במיעוט כן ודין זה שביארנו בבית שבנאו לע"ז הוא הדין בבית שנבנה לדירה והשתחוה לו שתלוש ולבסוף חברו לענין זה כתלוש הוא כמו שיתבאר שאם היה של ישראל אינה אסורה עד שתעבד ומשנעבדה אין לה בטלה עולמית הא אם לא בנאו לעבוד גופו של בית אלא להעמיד בו ע"ז אין בו אסור עד שיעמיד שאין משמשי ע"ז נאסרין עד שיעבדו ר"ל שישמשו בהם לע"ז בין בנכרי בין בישראל ויחוד אינו אוסר שאין הקדש לע"ז סיידו וכיירו לשם ע"ז ר"ל שהיה הבית בנוי לדירה וטחו בסיד וציירו בציורין לעבוד אותו ציור וכיור וחדש ר"ל אם חדש בה איזה דבר לשם כך נוטל מה שחדש ואפילו ישראל ובית עצמו מותר בלא בטול שהרי לא נאסר גופו של בית אלא הסיוד והכיור ואם בטלו גוי דיו בנטילה מעט מן הסיוד ואם מפני שהבית נעשה בסיס לע"ז בעוד שהסיוד לשם אין משמשין אסורין עד שישמשו לע"ז הנעבדת והרי סיוד זה לא נעבד עדין או שמא אין קרוי משמש אלא מה שמטלטל אם למקום מושב הע"ז אם לכל המשמש לפניה אבל קרקע עולם אין קרוי משמש וי"מ שהוא סייד על דעת לעבוד כל הבית ואעפ"כ לא נאסר כל הבית הואיל ולא עשה מעשה בגוף הבית ומעתה לא יאסר משום משמשין הואיל ולא נעשה לתשמיש אלא לע"ז עצמה ואינו נאסר משום ע"ז עצמה לא יאסר משום משמשי ע"ז אלא שיש חולקין לומר שאם בסייד על דעת לעבוד כל הבית הרי היא כשלפניה לאסור כל הבית וכן כתבוה בתוספות ומטעם שכל שעשה מעשה אף בקרקע עולם נאסר וכמו שאמרו בפרק רביעי אע"פ שאמרו המשתחוה לקרקע לא אסרו חפר בה בורות שיחין ומערות אסרו ומ"מ בפרק נגמר הדין נראה דמתניתין דגדעו ופסלו פירושה לעבוד כל האילן וכדתני עלה גידעו ופסלו מאן קתני לה אי ר' יוסי בר' יהודה עיקר אילן אסור ואם לא כיון לעבוד אלא התוספת למה יאסר כל האילן ואינה הכרח שמשתחוה לקרקע פירושו שהשתחוה לכל הקרקע ועשה בו מעשה אבל גדעו ופסלו בלא השתחואה נאסר ומתוך כך לא נאסר אלא מה שהועילה עשייתו:

העמיד לתוכו ע"ז ר"ל דרך עראי והוציאה אפילו ישראל מותר מיד הואיל ולא נתכון לעבוד את הבית ולא ייחדו להכניסה שם בקבע הא מתורת קבע אסור עד שיבטלנה הגוי ויש אומרים שהוצאת הגוי נקרא בטול הא כל שדרך עראי דיו בהוצאת ישראל ואף זו לא הוצרכה מן הדין שכל לפי שעה אין בו אלא איסור סופרים מגזרת שאר בתי ע"ז ואע"פ שבספרי הביאוה מן המקרא ומדכתוב ואבדתם את שמם מן המקום ההוא כלומר שיוציאה משם אסמכתא בעלמא הוא זו היא שטת גדולי הרבנים וכן הענין בשלש אבנים שאם חצבה מתחלה לעבוד היא גופה נאסרה מיד ויש גורסין לבימוס והוא מושב לע"ז ואיסורו מפני שהם עובדים אף לבימוס והרי הוא כאלו חצבה לעבוד גופה אלא שיש שואלין בה גם כן מאי איריא חצבה הא משזקפה נאסרה שהרי אמרו זקף לבנה להשתחוות לה אסורה ואינה קושיא דההיא זקפה על דעת להשתחוות לה מיד אבל כל שחצבה לבימוס אין דרכם לעבוד הבימוס עד שיניחו עליו הע"ז שעובדין אותו אגב הע"ז וכן בסיידה וכיירה והעמיד עליה ע"ז הכל כמו שביארנו בבית ובשלש אשרות נטעה מתחלה לעבוד האילן עצמו אסור מיד בשל נכרי וצריכה בטול ובישראל עד שתעבד ומשנעבדו אין לה בטלה גדעו ופסלו י"מ לעבוד את האילן כלו וכשהחליף נוטל מה שהחליף אלא שגדולי הרבנים פרשו גדעו ופסלו על דעת לעבוד את הגדולין לבד העמיד תחתיה ע"ז ונטלה מותר פירוש אפילו נטלה ישראל ואין גורסין וביטלה שלשון זה משמעו בטול גוי וזו אינה צריכה בטול הא בעוד שהיא תחתיה אסור ואע"פ שאינו משתמש בגוף האילן הואיל ועשאו כאשרה הרי הוא כמשתמש בו:

וגדולי המפרשים פירשו משנה זו בדרך אחרת לומר שבית שבנאו מתחלה לשם ע"ז פירושו להעמיד לתוכו ע"ז ולא להיות הוא עצמו נעבד ונאסר מיד ביחוד זה אף קודם הכנסתו כמעכשו נעשה כתוספת ע"ז וכן באבן לבימוס אבל הכניס לתוכו ע"ז הוא שהבית היה בנוי לדירה ואפילו הכניסה בתורת קבע מוציאה אפילו ישראל ומותרת ולא נאסרה מתורת משמשין הואיל וקבועה בארץ ואינו מטלטלה ואינו עושה בה מעשה כלל לתשמיש ע"ז וכן באבן ואין אסורין בהזמנה לבד שאין הקדש לע"ז והכנסת ע"ז אינו קרוי מעשה שלא יעשה מעשה תשמיש בגוף הבית והאבן כשאר משמשין אלא שמ"מ כל שהע"ז לשם נאסרה מתורת בית של ע"ז ובימוס של ע"ז ומ"מ באשרה פירשו הם בעצמם שנטעה מתחלה להיות האילן עצמו נעבד כפירוש גדולי הרבנים ומפני שלא נראה להם לפרשה להעמיד תחתיה ע"ז כבראשונות שאין ראוי לומר בזו שיהא בתוספת שהרי אינה עומדת בגופה של אשרה אלא תחתיה ובהעמיד תחתיה דיו בנטילה כחברותיה ויש להקשות בדבריהם מדבריהם עצמם שהרי הם פי' למעלה במרחץ של אפרודיטי במה שאמרו נהי דאתסורי לא מיתסר נוי מיהא איכא נהי דבאמירה בעלמא לא מיתסר נוי מיהא איכא כלומר כשהכניסו לשם מיהא נעשה לה נוי ותאסר ואף כאן ראוי לומר שכל שהכניס לתוכו ע"ז אע"פ שאינו מעשה נוי מיהא הוי ותאסר ואפשר שהכניסה שלא לכונת ע"ז אלא לגנזה לשם ואין נראה כן ואף מה שפירשו בבית שבנאו ובאבן שחצבה דהוו להו כתוספת ע"ז אינו נראה שאין איסורן אלא משום משמשין ואין אסורין עד שישתמשו בהם והרי בפרק ראשון אמרו בכיפה שמעמידין בה ע"ז שאם בנה שכרו מותר דמשמשין נינהו ואין אסורין עד שיעבדו ומ"מ בתלמוד המערב ראיתי דברים שקצתן מוכיחין כדבריהם וקצתם כדברי גדולי הרבנים והוא שאמרו שם בית שבנאו מתחלה וכו' ר' הילא בשם ר' אלעזר והוא שהכניס לתוכה ע"ז כלומר שבנאו להכניס והכניס על דעתיה דרב שני בתים הם כלומר שאף סופא בהכניס והא תני שלש כאן לשעה כאן לשהות כלומר רישא שבנאו להעמיד שם ע"ז לכונת השהאה וזו באה כדבריהם וסופה כשהכניסה לשעה הא בקבע אסור וזו באה כדברי גדולי הרבנים אלא שיש לדחוק ולפרשה בדרך אחרת:

זהו ביאור המשנה וכולה על צד שביארנוה הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

במתניתין ג' בתים כו' וכיידו לעבודת כוכבים נוטל מה שחידש הכניס לתוכה עבודת כוכבים והוציאה ה"ז מותר כצ"ל:

בפרש"י בד"ה שקץ לשון שרץ כצ"ל:

ד"ה נוטל מה שחדש וכו' ובגמרא מוקי לה כגון שלא נעבד הבית מעולם אבל אם השתחוה לו וכו'. צ"ל דר"ל הא דמשני בנאו אע"פ שלא השתחוה השתחוה אע"פ שלא בנאו דלא אשכחן בגמרא אוקימתא אחריתי:

תוס' ד"ה אבניו ועציו וכו' ואפי' למ"ד אין עובדין לשברים וכו' ר"ל וא"כ נימא דכיון דנשתברה ונפל הכותל נתבטלה העבודת כוכבים ומותר אפי' בהנאה לכך תירץ כגון שהיתה עבודת כוכבים של ישראל וכו' דאין לה ביטול ובירושלמי מוקי לה כגון שהשתחוה לכל אבן ואבן פי' קודם שנפל דכל אבן ואבן בפני עצמו נעשה עבודת כוכבים:

ד"ה בית שבנאו מתחלה וכו' דאי להיות משמשי עבודת כוכבים וכו' נראה דהיינו נמי היתה דיוקו של המקשה דפריך והאנן בנאו תנן דע"כ מתני' ר"ל דהבית נאסר משום עבודת כוכבים עצמו דאי משום משמשי עבודת כוכבים ע"כ אינו נאסר עד שיעבדו בו לעבודת כוכבים וא"כ ל"ל בנאו מתחלה לכך אלא ודאי בעבודת כוכבים עצמה איירי וכן גבי אבן אי איירי במשמשי עבודת כוכבים ע"כ איירי שלא עבד בה דאי עבד בה למה לי חצבה אלא בלא עבדה איירי א"כ תקשה לך הא משמשי עבודת כוכבים אינן נאסרים עד שיעבדו אלא ע"כ לא איירי במשמשי עבודת כוכבים אלא שהוא עצמו עבודת כוכבים:

ד"ה אבן שחצבה מתחלה וכו' ומיהו לפי מה שפירש הקונטריס בגמרא וכו' ודאי הוי רבותא טפי וכו'. הלשון אינו מדוקדק אלא שר"ל דלמ"ד אסורות מיד משמע לעיל גבי זקף ביצה להשתחוות לה דנאסר מיד בזקיפה ולא מצריך ובא עובד כוכבים והשתחוה אלא למ"ד דאין נאסר עד שתיעבד וא"כ הכא דמוקי לה כמ"ד דנאסר מיד היה לו למתני זקפה לבימוס דהוי רבותא טפי וכו' וק"ל:

מתני' נוטל מה שסייד בסדר המשנה במשניות הגירסא וחידש נוטל מה שחידש:

תוס' ד"ה בית וכו' הא גבי תפילין לא ידעתי למאי צריכים לראיה זו הא להדיא מפורש הכא השתחוה אע"פ שלא בנאה אסור. הרי דהשתחואה לחוד אוסר וצ"ע:

ד"ה אבן וכו' ומיהו לפי מה שפ"ה נראה כאילו היה אפשר לנטות מדברי רש"י ולומר דמתני' ס"ל דעד שתעבד ומ"מ מעשה חשוב דבנין אוסר מיד אבל זקיפה לא. אבל תמוה לי הא לעיל דף יט ע"ב איתא הניחא למ"ד וכו' ושל עובד כוכבים עד שתעבד. הרי דהתם מיירי בבנה כיפה ואפ"ה למ"ד משתעבד לא נאסר ע"י הבנין לחוד וא"כ א"א לנטות מדברי רש"י:

ד"ה גדעו וכו' דומיא דעפר דחפר לקמן דף נה ע"ב:

ד"ה והוא שסייד וכו' אור"י עיין תשו' הרמ"א סי' קי"ג: