מסכת עבודה זרה דף מ״א עמוד א׳

מי איכא למ"ד וכו' מי שרו רבנן הא ודאי דכפרים למפלחינהו עבדי להו דבני כפר לא עבדי לנוי:

תחת כל העולם כולו לשון גנאי נקיט כלומר שרודה על כל:

גדיל כלילי (אומן שם לי עטרה):

אישתיימא שליח הנושא חותם המשלחו:

מתני' הרי אלו מותרין טעמא מפרש בגמ' דכי הוו שלימים ספק לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום לכך שיברום הוי ספק ספיקא ולקולא:

שכיוצא בהן נעבד תבנית יד לבדה הן עובדין:

גמ' אמר שמואל אפילו שברי עבודת כוכבים לא תימא שברי צלמים דוקא משום דשמא לא עבדום מעולם אפי' כשהיו שלימין דאפי' שברי עבודת כוכבים שראינום שעבדוה כשהיתה שלימה מותרין דכיון דנשברה שוב אין עובדין אותה:

משום דקבעי למיתני סיפא כו' דאי תנא עבודת כוכבים הוה אמינא דוקא עבודת כוכבים דמצא תבנית יד או תבנית רגל דאסורה אבל צלמים אפי' תבנית יד שרי להכי תנא ברישא צלמים למימר דאע"ג דשמא לא עבדום אפ"ה לשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן וכשעומדין על בסיסן כדמוקים ליה לקמן:

אמר רבה מחלוקת בשל כפרים וכו' לפום ריהטא משמע דמוקי פלוגתייהו דר"מ ורבנן בגזרת שאר מקומות אטו אותו מקום והכי פירושו מחלוקת בשל כפרים שהן נעבדין במקומו דגזרינן בכל הכפרים אטו אותו מקום דאף על גב דשאר מקומות לא פלחי להו אלא לנוי עבדי להו אסירי ורבנן לא גזרי שאר מקומות דכפרים אבל בשל כרכים דברי הכל מותרים בכל הכרכים דבכולהו לא עבדי להו אלא לנוי בעלמא ולא גזרינן כרכים אטו כפרים אבל ק"ק הלשון דפריך ושל כפרים מי איכא למ"ד דלנוי עבדי להו ומאי פריך הא ודאי דבין לר"מ בין לרבנן כפרים של שאר מקומות עבדי להו לנוי ולא אסר בהו ר"מ אלא משום דגזר אטו של שאר מקומות ועוד קשה הא דקאמר אבל של כרכים ד"ה לנוי עבדי להו משמע התם מודו תרוייהו דלנוי עבדי להו הא בשל כפרים פליגי אי עבדי לנוי אי למפלחינהו וליתיה דכולהו מודו דבמקומו של ר"מ עבדי להו למפלחינהו והכי ה"ל למימר מחלוקת בשל כפרים ר"מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן סברי לא גזרינן אבל בשל כרכים ודאי לנוי עבדי להו פירוש ומותרין בכל מקום ובכרכים אפילו במקומו של ר"מ דלנוי עבדי להו לכך נראה מחלוקת בשל כפרים דר"מ אסר להו בכל מקום דלמפלחינהו עבדי להו ורבנן שרו בכל מקום דסברי לנוי עבדי להו אבל בשל כרכים ד"ה לנוי בעלמא עבדי להו ומותר ופריך ושל כפרים מי איכא למ"ד לנוי עבדי להו כלומר היאך תעלה על דעתך להעמיד מחלקותם בשל כפרים ויחלקו רבנן על רבי מאיר לומר דבכפרים לנוי עבדי להו הא ודאי למפלחינהו עבדי להו אלא אי אתמר הכי אתמר מחלוקת בשל כרכים דהנהו עבידי לנוי אלא ר"מ אסר בכל הכרכים דגזר רובא דשאר מקומות שאין נעבדין כלל אטו מקומות דנעבדין אף בכרכים פעם אחת בשנה ורבנן לא גזרי רובא אטו מיעוטא אבל בשל כפרים ד"ה אסורין דכולהו כפרים למפלחינהו עבוד:

ככדור שהעולם עגול כדאיתא בירושלמי שאלכסנדרוס מוקדון עלה למעלה עד שראה כל העולם ככדור ואת הים כקערה פי' ים אוקינוס שמקיף את כל העולם:

אמר שמואל ואפילו שברי עבודת כוכבים מותרין נראה לר"י כי שמואל שסובר שברי עבודת כוכבים מותרין אית ליה נמי עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת כרשב"ל ורשב"ל דקאמר עבודת כוכבים שנשתברה מאיליה מותרת אית ליה נמי דמצא שברי עבודת כוכבים מותרין ותרוייהו חד טעמא אית להו וכן משמע בסמוך דרבי יוחנן מותיב לרשב"ל ממתני' דהמוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין משמע הא שברי עבודת כוכבים אסורין ומוכח מיניה דעבודת כוכבים שנשתברה מאיליה אסורה ורשב"ל אית ליה דשברי עבודת כוכבים מותרים משום דסבר עבודת כוכבים שנשתברה מותרת וה"פ דמילתיה דשמואל ואפי' שברי עבודת כוכבים כלומר לאו דוקא שברי צלמים שרי משום ספק ספיקא דאימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימר בטלום אלא אף שברי עבודת כוכבים דודאי עבדוה מותרין דכיון דאי ידעי בודאי שנשתברה מאיליה מותרת א"כ סתם שברים מותרין דרוב שבירותיה הוו ביטול דטפי שכיח שבירת עובד כוכבים או נשתברה מאיליה מששיברה ישראל דודאי אמרי אילו שיברה ישראל לא היה מניחה שם אלא היה מבערה לגמרי מן העולם ופריך ליה תלמודא והאנן שברי צלמים תנן דמשמע דוקא צלמים דאיכא ספק ספיקא אבל לא שברי עבודת כוכבים דאי ס"ד שברי עבודת כוכבים נמי מותרין היה לו לשנות שברי עבודת כוכבים דהוו חידוש טפי אלא ודאי מדשבקינהו לשברי עבודת כוכבים ונקט שברי צלמים דוקא קתני ושברי עבודת כוכבים אסורים משום דודאי עבדוה ומי יימר דבטלוה ומסיק ה"ה דאף שברי עבודת כוכבים מותרין ואין לחלק בשברים והא דקתני שברי צלמים משום דקבעי למיתני סיפא מצא תבנית יד או רגל של צלמים אסורין והיטב יש לידע שברים של צלמים מדלא נקטי מידי בידייהו ואסורין לר"מ משום שאינם שברים גמורים כדמוקי לה שמואל בעומדין על בסיסן ואם נקט שברי עבודת כוכבים ברישא הוה אמינא דוקא תבנית יד ורגל דעבודת כוכבים אסורין מפני שכשהיתה שלימה היתה נעבדת תדיר והרבה הן שהיו משתחוים ליד או לרגל בפני עצמן כשהיו מחוברים הלכך גם כשנפרד לא נתבטל מאחר שהוא דבר שלם שעומד צלם על בסיסן אבל צלמים שאינן נעבדין אפי' לר"מ אלא פעם אחת בשנה ואיכא למימר שהיד והרגל שלא היו נעבדין לבדם אף במחובר כלל אם כן כשנפרדו נתבטלו לגמרי ומשום הכי נקט שברי צלמים וא"ת מ"מ היה לו להשמיענו היתר שברי עבודת כוכבים דכח דהיתירא עדיף וי"ל דכאן ודאי כח דאיסורא דתבנית יד ורגל דצלמים עדיף כי טעם גדול היה לנו להתיר כדפרשינן דמחזיקינן להו למבוטלין הואיל ואף בחיבורן לא היו נעבדין מעולם ובמה שלא שנאה כלל במשנתנו היתר שברי עבודת כוכבים לא הפסדנו כלום כי יש ללמדו ממשנתנו שאין לחלק כמו שפירש הטעם בדברי שמואל:

ה"ה דאפי' שברי עבודת כוכבים וכו' הא דלא משני הכא כמו שתירץ בסמוך על תיובתא דרבי יוחנן דמשני רשב"ל משום דאתי למידק הא צלמים עצמן אסורין וסתמא כר"מ דאותו תירוץ לא שייך כאן על מה שהקשינו לשמואל דשמואל אמתניתין קאי ומוקי לה כר"מ ואומר דלר"מ אע"ג דחידוש הוא דשברים מותר לאו חידוש הוא כ"כ בשברי צלמים אלא ודאי דאף בשברי עבודת כוכבים עצמה מותרים דאיכא נמי כמה ספיקות כדפרישית ומקשינן ליה כיון דאף שברי עבודת כוכבים מותרים אמאי שבקינהו ונקט שברי צלמים דודאי אין לו להניח חידוש היתר שברים דאיירינן בהן להשמיענו חידוש איסור צלמים דלא איירינן מינייהו ומשום הכי קא משני דטוב לו להניח חידוש היתר עבודת כוכבים להשמיענו חידוש איסור בצלמים גופייהו בתבנית יד ורגל כדפרישית דדמיא לשברים אבל בתר הכי מוקי לה כרבנן א"כ שברי צלמים לגופייהו לא אצטריך כלל כאשר אפרש לקמן:

תנא שהוסיפו עליהן מי שבידו סייף ועטרה וטבעת ותנא דידן סבר סייף כמו לסטים בעלמא ולבסוף ראו שאין כוונת עושיהם אלא שהורג העולם כולו בסייף שלו והעטרה היא עטרת מלכות.

טבעת מעיקרא סבור אישתימא פירוש אישתימא אפוטרופא הממונה על האוצרות וחותם נקרא אישתימא ובסוף ראו כי כוונתם כי חותם על כל אדם מי למות מי לחיים תנא אפילו צרור אפי' קיסם:

בעי רב אשי תופש בידו צואה מאי ועלתה בתיקו:

המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין אמר שמואל ואפילו שברי עבודת כוכבים מותרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד והוא שעומדין על כנם ואינם שבורין:

הא דאמרינן לנוי בעלמא עבדי להו לפי הפי׳ הראשון לאו לנוי דוקא אלא לומר להתנאות ולהתפאר במלך ההוא וגם להזכיר שבח ונוי שלו.

מעיקרא סבור ליסטים בעלמא הוא הלשון הזה מוכיח ומכריע קצת לפירוש מורי הר״שבא נר״ו דאילו באנדרטי של מלכים ודאית היאך מציירין אותו לגנאי שהוא ליסטים או אשתיימא בעלמא אבל י״ל שהתלמוד תופס הלשון הזה דרך גנאי ואין הכונה אלא דמעיקרא סבור שהסימן הזה היה להוכיח כי היה מלך גבור או מלך עשיר ובעל אוצרות ותפס עיירות מעצמו לומר שלא היה מזרע המלוכה וכדאמרינן נמי עטרה מעיקרא סבור גדיל כלילי הוא לומר מלך המתפאר במלכות אבל הדיוט היה ודרך גנאי תפס התלמוד גדיל כלילי כי היאך יעלה על הדעת שיעשו אפילו צורת שלטון על פתח המדינה לגנותו וכל שכן בשהיא אנדרטי של מלכים הא ודאי אין זה דרך לעשות צורות אלו אלא לזכר כבוד שהיו עושין שם זכר למי שהיה מזרע המלוכה או למי שמלך בכח גבורתו כי היה גבור בארץ כנ״ל.

אסטיימא בעלמא הוא פר״שי ז״ל שליח הנושא החותם המשלחו והרב בעל הערוך פירש אפטרופא הממונה על האוצרות.

אמר שמואל אפילו שברי ע״ז ופסקו רוב הגאונים ז״ל הלכה כמותו וכן פסק רבינו אלפסי ז״ל וכן בדין דליכא אמורא דפליג עליה. ואיכא דקשיא ליה דקשיא הלכתא אהלכתא דהא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר בסמוך דעבודה זרה שנשתברה מאיליה אסורה ותירץ הר״מבן ז״ל דהתם כשידענו בודאי שנשתברה מאיליה אבל המוצא שברי עבודה זרה אין לו לחוש לכך דנטורי מינטר לה גוי כל היכא דפלח לה ומילתא דלא שכיחא היא שתשתבר ויותר יש לתלות ששברה בידים כדי להחליפה באחרת או שבטלה.

ולענין פסק יש פוסקין כרשב"ג לאסור באחיזת כל דבר שיש בו קצת כבוד ומן הכלל הידוע כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו ואע"פ שאין למדין מן הכללות וכל שכן בכלל זה שנדחה בכמה מקומות ונאמר עליו תרי תנאי ואליבא דר' יוחנן מ"מ הרי רב אשי שהוא בתרא שאל על זה אם דוקא בשל כבוד או אף בשל גנאי כמו שבארנו ואחר ששואל על דבריו נראה שהלכה כמותו ומ"מ רוב פוסקים פסקו כחכמים וכן נראה עיקר ולאסור אף בסיף וטבעת ועטרה ואין צריך לומר עטרה בראש אלא אף ביד שאף זו להתעטר בה והוא שאמרו בגמרא מעיקרא סבור גדיל כלילי בעלמא הוא ולבסוף סבור כעטרה למלך ומ"מ אע"פ שפסקנו כחכמים אין הפסק מבורר עד שתדע מה שנאמר עליה בגמרא והוא ששאלו אי דנעבדין מאי טעמא דרבנן דשרו ולא שאל אי דאין נעבדין מאי טעמא דר' מאיר דאסר שאין הענין אלא שמאחר שר' מאיר אמר בודאי מפני שנעבדין ודאי ברור לו שכך הוא ותירץ רב יצחק בר יוסף שר' מאיר על אנשי מקומו אמר כן שהיו עובדין על הדרך שביארנו וגזר ממקומו על כל המקומות ומפני שהוא חושש למיעוט ואף שבגבנת בית אונייקי לא חשש לאסור בהנאה בשאר מקומות ההיא משום מעוטא דמעוטא הוא שאף בבית אונייקי לא היו עושין כן אלא המעוט וחכמים לא חששו למעוט כלל ואע"פ שהם מודים לר' מאיר לענין מקומו לא גזרו ממקומו לשאר מקומות ולא נהגו בשאר מקומות אלא בשאוחזין בידיהם דבר של כבוד ואף רשב"ג מודה לחכמים שאין חוששין למיעוטא ואע"פ שאמר הוא בעצמו כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא כל שלא שהה הוי נפל טעם הדבר מפני שיש שם רוב אחר והוא שכל המתים תוך שלשים יום רובם נפלים הם:

ואח"כ הזכירו בגמ' שתי לשונות אחד אמר רב יהודה אמר שמואל באנדרוטי של מלכים שנינו והשני אומר אמר רבה בר בר חנה ובעומדין על פתח המדינה ונתבלבלו המפרשים הרבה בפירושם ועיקר הדברים ששניהם באו לפרש דברי ר' מאיר וחכמים בדרך אחרת שלא כרב יצחק שאלו לרב יצחק בכל הצלמים היה ר' מאיר גוזר ממקומו לשאר מקומות ומצד עבודת עצמו ולדבריהם לא חששו מחמת הצלמים עצמן שאף במקומו של ר' מאיר לא היו עובדין לכל הצלמים שחוץ לע"ז אלא מיעוט אנשי מקומו ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן כמו שפרשנו בגבנת בית אונייקי אלו לא היה החשש מצד עצמם אלא מחשש אנדרוטי של מלכים שכל צורה שהיא ידועה שלשם המלך נעשית הכל מודים באיסורה שמתוך חבת המלך עובדין אותה פעם אחת בשנה והוא יום המיתה שבכל שנה וכל הצלמים אסר ר' מאיר מחשש שמא לצורת המלך נעשית ורבנן לא חששו לכך אלא באחיזת דברים שהם מורים שררת מלכות והדבר מוכיח בהם שלשם צורת המלך נעשית והוסיפו עליהם סייף וטבעת ועטרה שמתחלה היו אומרים שלשם איזה ליסטים נעשית לרוב גבורתו ואין זה הוכח לצורת המלך ואין כאן אלא נוי בעלמא ואח"כ גזרו בה וכן בטבעת שמתחלה היו סבורים איסתימא בעלמא הוא ר"ל ממונה על האוצרות וצריך ליתן חותמו ללקחים אח"כ גזרו בה וכן בעטרה תחלה היו סבורים גדיל כלילי בעלמא הוא ולהדור מלאכתו ציירוהו לנוי ואח"כ אמרו שהוראת מלכות היא אע"פ שלא נודע כן בבירור ורבה בר בר חנה בא להוסיף עליו שלא לאסור מחשש מלכות אף באחיזה אא"כ עומדות על פני מדינה הא כל שלא באחיזה אף בפתח מדינה או שלא בפתח מדינה אף באחיזה אין חוששין בה לצורת מלך אא"כ נתברר שכן שכל שנתברר שלשם המלך נעשית אף שלא באחיזה ושלא בפתח מדינה נאסרה אלא שכל מן הסתם לא נאסרה אלא בשניהם וכן פסקו גדולי המחברים וכן עיקר ואף בתלמוד המערב מוכיח שטה זו כדברי רבה והוא שאמרו שם מה נן קיימין אם דבר ברור שהיא של מלכים דברי הכל אסור פירוש וכדעת ר' מאיר אם דבר ברור של שלטניות דברי הכל מותר כלומר לא עביד אלא לנוי ואפילו באחיזה אלא כינן קיימין בסתם לרבנן סתמן של שלטניות אא"כ באחיזה ולר' מאיר סתמן של מלכים אלמא כל שנודע שלשם המלך נעשית אסורה על כל פנים ואפילו בלא אחיזה מה שאין כן לשאר פירושים שבה כמו שכתבנו בפירושינו אלא שזה עקר ותנאים אלו כלם כל שבאו להקל פי' גם כן בגמרא דוקא בכרכים אבל בכפרים כל פרצוף שבהם אסור אף שלא באחיזה שאין בכפרים דבר עשוי לנוי אלא לעבודה וכן הלכה וי"מ לשטה זו שרבה בר בר חנה בא לומר שכשם שחוששין לאנדרוטי באחיזה כך בעמידת פתח מדינה אף בלא אחיזה ובאחת מהם דיה לאיסור ואף זה נראה אלא שגדולי המחברים כתבוה כשטה ראשונה שלא לאסור אלא בשניהם:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו אע"פ שהרבה פוסקים בדרך אחרת ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא בארנוהו:

המשנה השניה המוצא שברי צלמים וכו' כונת המשנה לבאר החלק השני ואמר על זה המוצא שברי צלמים הרי אלו מותרין מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד אמר הר"ם תבנית יד ורגל אינו יד צלם שנשבר לפי שזהו שברי צלמים אבל מתחלת עשייתו עשה נפרד צורת יד בלבד או צורת רגל וכן צורת איזה אבר שנעשה וממעשהו יתבאר אם מתחלת עשייתו עשאה נפרד או אם נשבר מצורה שלמה:

אמר המאירי המוצא שברי צלמים פירוש צלמים הוא שאין ידוע אם נעבדו אם לאו ואומר עכשו שאם מצא שברים מהם אע"פ שהם אברים שלמים מותרין וקא סלקא דעתין השתא מדין תרי ספקי שמא אף כשהיו שלמים לא נעבדו ואם נעבדו שמא שבר ובטל ודוקא בשאר אברים הא תבנית יד ורגל אסורים שאברים אלו חשובים להם ועושים אותם לפעמים בפני עצמן ואפילו נכר הדבר באלו שהם שברים ומן השלמים באו מ"מ אפשר שדעתו היה לשיירם על הדרך שהיה עושה אותם מתחלה על תכונה זו ומ"מ פי' בגמ' שאפילו תבנית יד ורגל הואיל ומ"מ שברים הם לא נאסרו אלא בעומדין על בסיסן ולא בסיסן ממש ר"ל דף המתוקן להם כמין נסר תחתיהם מתחלת עשייתם כשעושין אותם מתחלה לבדם שהרי שבר הוא אלא שראינו שנתקן להם בסיס אחר שבירתם והדבר מוכיח ששיירו לעבודה שאם נפרש בסיסן ממש העשוי מתחלה כשעושין אותם שלם ביד מיהא מאי בסיס איכא כשעושה אותו שלם וי"מ בה שאוחז בידו איזה דבר של כבוד שהוא אצל יד כעין בסיס ואחרוני הרבנים מפרשים בעומדין על בסיסן לומר שלא נאסרו אלא בשעומדין על כנם ר"ל שהדבר נכר שמתחלה נעשו לכך והרי שבר הא כל שנעשה מתחלה כך ונודע ששבר הוא מותר אפילו עומד על בסיסו וגדולי הרבנים פירשו בסיסן שמצאן בבימוס עצמו ואין נראה כן שאין ליחס בזה שם מציאה:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה אע"פ שבגמרא העמידו משנה זו כר' מאיר ומשום דדייקינן מנה הא צלמים אסורין וסתמא קאמר אף בלא אחיזה ואף בלא פתח מדינה לענין פסק מיהא יש לה מקום אף לרבנן וכגון שבר הבא מצלם האסור כגון של כפרים או שנכר שמצלם שבפתח מדינה ושאוחז צפור בידו באו השברים ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

בד"ה אמר רבה כו' פלוגתייהו דר"מ ורבנן כו' לכך נראה כו' דר"מ אסר בכ"מ כו' ורבנן שרו בכל מקום כו' עכ"ל כצ"ל וה"מ למיפרך כדפריך מעיקרא כפרש"י ותוספות דה"ל למיתני וחכ"א אינו נעבד ואפשר דהיינו הך דפריך דכפרים ודאי למפלחינהו עבדי דאל"כ ה"ל לרבנן למפלג בהא ודו"ק:

בד"ה אמר שמואל כו' ואסורין לר"מ משום שאינם כו' עכ"ל יש לדקדק על דבריהם דהא בין לפרש"י בין לפר"ת הך סיפא דתבנית יד כו' אתיא אפילו כרבנן כמ"ש התוספות לעיל ויש ליישב דנקטי הכי ואסורין לר"מ משום דהך סברא דקאמר שמואל ואם נקט שברי עבודת כוכבים ברישא ה"א דוקא תבנית כו' אבל צלמים שאין נעבדין כו' כמ"ש התוס' ליכא אלא לר"מ ובכרכים אבל לרבנן בכפרים צלמים נמי עבודת כוכבים הן דודאי למיפלחינהו עבדי להו ודו"ק:

גמרא מקל שרודה וכו' במקל וכו' אין לפרש דר"ל שהוא רודה במקל את העולם דהא גבי צפור וכדור לא שייך לומר כן אלא גבי כדור וצפור ע"כ צריך לפרש שהוא תופס כל העולם בידו כמו שהוא תופס כדור זה או צפור זה וכן גבי מקל ע"כ צריך לומר דתרווייהו איתנהו דרוצה לומר שתופס העולם בידו כמו שהוא תופס מקל זה והיה באפשר שיתנו לתפוס בידו דבר אחר אלא שרמז ג"כ על הרדיה והממשלה שמקל רומז לממשלה וכן בצפור רמז גם כן בו שהוא מתנשא על העולם כצפור הזה שהוא פורח ושט למעלה על כל העולם ובכדור רומז ג"כ העולם שהוא ככדור ולכך נתנו כדור ולא ד"א זולתו:

רש"י ד"ה גדיל כלילי וכו' נראה דכך צ"ל גדיל שם אומן כלילי עטרה ורוצה לומר דהאומן נקרא גדיל על שם שהוא גודל ועושה העטרות והעטרה נקראה כלילי:

תוס' ד"ה אמר רבה מחלוקת בשל כפרים וכו' לכך נראה מחלוקת בשל כפרים דר"מ אסר להו בכל מקום דלמפלחינהו עבדי להו ורבנן שרו בכל מקום דסברי דלנוי עבדי להו מקשין העולם והיאך אפשר לפרש כן דא"כ הדרא קושיית הגמרא לדוכתה אי דנעבדין פעם אחת וכו' מ"ט דרבנן דא"ל דפליגי בהא דרבי מאיר סבר נעבדין ורבנן סברי אין נעבדין מדלא קתני וחכמים אומרים אין נעבדין אלא מי שיש בידו מקל וכו' כמו שכתבו התוס' לעיל ויש לפרש שזהו נמי מאי דפריך המקשה ודכפרים מי איכא למ"ד וכו' דהכל נכלל בקושייתו אבל אין הלשון משמע כן וי"ל דלפי זה דר"ל השתא דלא איירי ר' מאיר אלא בכפרים אבל בכרכים מודה איכא למימר שפיר דפליגי בה הכי דרבי מאיר סבר דנעבדין ורבנן סברי דאין נעבדין מאי אמרת דהוה ליה למתני וחכמים אומרים אין נעבדין אלא מי שיש בידו וכו' אי תנא הכי הוה משמע דמי שיש בידו מקל וכו' נמי אין נעבדין אלא בכפרים דומיא דאיירי ביה ר"מ וז"א דמי שיש בידו מקל וכו' אף בכרכים הן נעבדים ולכך לא שייך למתני הכי וק"ל:

ד"ה אמר שמואל וכו' ופריך ליה בגמ' והאנן שברי דמות תנן וכו' ומסיק ה"ה דאף שברי עבודת כוכבים מותרין וכו' נראה דלא הוכרחו התוס' להאריך בפי' קושית המקשה שכפשוטו אתי כן אלא שכוונתן לפרש דברי המתרץ משום דלפי מה שפירשו דטעמו של שמואל דאמר אף שברי עבודת כוכבים הוי מטעם דגם בשברי עבודת כוכבים איכא נמי כמה ספיקות להתיר כמו גבי שברי דמות א"כ מאי משני ה"ה וכו' משום דקא בעי למתני סיפא וכו' ר"ל ואי הוי תני ברישא שברי עבודת כוכבים ה"א דתבנית יד דעבודת כוכבים אסור דוקא ולא דדמות ומ"ש תבנית יד דדמות מתבנית יד דעבודת כוכבים כיון דהוה מיתני ברישא דגם שברי עבודת כוכבים מותרים מטעם כמה ספיקות כמו שברי דמות לכך מפרש דאפילו הכי ה"א דוקא תבנית יד דעבודת כוכבים אסורים מפני שכשהיתה שלמה היתה נעבדת תדיר והרבה הן שהיו משתחוים ליד או לרגל וכו' וק"ל:

ד"ה ה"ה וכו' הא דלא משני הכא כמו שתירץ בסמוך וכו' כלל דברי התוס' דמדברי שמואל משמע דהתנא אתא לאשמועינן חידושא היתרא דשברים א"כ לא שייך לתרץ דאתי למידק הא דמות עצמן אסורים דלא איירי השתא בדמות עצמן אלא היתר דשברים אתא לאשמועינן אבל בסמוך בדברי ר' יוחנן דהוה סבירא ליה דאתיא כרבנן כדבסמוך בתוס' לקמן ולא אתא לאשמועינן שום חידוש בשברי דמות שייך שפיר לתרץ דאתא למידק מיניה הא דמות עצמן אסורים וק"ל:

תוס' ד"ה אמר שמואל וכו' אית ליה נמי עיין לקמן דף מט ע"ב תוס' ד"ה לא: