דף ביאור

מסכת עבודה זרה דף ל״ז עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת עבודה זרה דף ל״ז עמוד א׳

מסכת עבודה זרה דף ל״ז עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 14 קטעים ממוספרים, כ־420 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הואיל וראוי לביאה כו' דטעמא דגזירת זיבה משום ביאה הואי כדאמרן שלא יהא תינוק של ישראל רגיל אצלו במשכב זכור הלכך לא גזרו עליה עד דחזי לביאה:

פשיטא כיון דתינוק משעה שראוי ה"ה לתינוקת:

מהו דתימא האי תינוק כשראוי לביאה הוא ערום לארגולי להמשיך ישראל אצלו: אבל תינוקת בת ג' אע"ג דבת ביאה היא אין בה ערמומית דלא ידעה לארגולי עד שתהא בת תשעה לא נגזר עליה קמ"ל:

אייל קמצא מין חגב הוא:

דכן שהוא טהור ומותר באכילה:

ועל משקה בית מטבחיא הדם והמים שהן בבית המטבחיים שבעזרה:

דכן לא גזרו עליהם טומאת משקין. ופלוגתא היא לקמן רב אמר דכן ממש דסבר אין משקין מקבלין טומאה אלא מדרבנן ובהני לא גזור ושמואל אמר דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש בהן קסבר שמואל יש למשקין טומאה מן התורה להיטמא ולא מצו רבנן לדכינהו:

ועל דיקרב למיתא מסאב הנוגע במת טמא. ולקמן פריך הא דאורייתא היא ועוד הא חומרא היא ויוסף אסרא מיבעי ליה:

ועוד 16 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Avodah Zarah 37a · Sefaria

תוספות

לאלתר שריתוה דהא לא אתי וא"ת פשיטא דלאלתר היא מותרת דמיד שמת הרי התנאי כמקוים דלא ישוב עוד לביתו וי"ל דמ"מ מיבעי ליה אי גזרינן מת אטו לא מת:

ורבנן לית להו דרבי יוסי פירוש בני דורו שהיו חלוקין עליו ומ"מ ליכא למפשט דאין הלכה כר' יוסי דכי ליה להו הכא היינו בעל פה אבל בשטר מודו ליה:

Tosafot on Avodah Zarah 37a · Sefaria

רבנו חננאל

הואיל וראויה לביאה ואע"ג דלא ידעה לארגולי:

אמר ליה רבי לשמלאי לא היית עמנו אמש בבית המדרש כשהתרנו את השמן של עובדי כוכבים.

אמר לו בימינו תתיר [אף] את הפת אמר לו רבי אם כן קרו לן בי דינא שריא. דהא התרנו את השמן. וגם זו ששנינו הנותן גט לאשה ואמר לה הרי זה גיטך אם לא באתי מיכן ועד י"ב חודש. ומת בתוך י"ב חודש אינו גט ואנו התרנוה. סברינן לה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כי מחיים נתנו ואין זה גט לאחר מיתה. כבר פירשנו זו השמועה במסכת גיטין במקומה לפיכך לא הארכנו בה בכאן. הנה התרנו שני דברים. ואם נתיר הפת של עובדי כוכבים הרי שלשה דברים. וכל בית דין שמתיר שלשה דברים נקרא בית דין שריא. כמו יוסף בן יועזר. דתנן העיד יוסף בן יועזר איש צרידה על אייל קמצייא דכן ועל משקי בית מטבחיא דכן ודיקרב למיתא יסתאב. הא ספק טומאה ברה"ר טהור. וקרו ליה יוסף שריא.

מאי אייל קמצייא דכן רב פפא אמר שושיבא וקמיפליגי בראשו ארוך.

ת"ק סבר ראשו ארוך אסור ויוסי בן יועזר סבר שרי. [רב חייא בר אמי] משמיה דעולא אמר בראשו ארוך כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בסוסביל והוא אייל קמצייא.

Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 37a · Sefaria

מאירי

כבר ידעת שהגט הנתון על דעת שלא יחול אלא לזמן שצריך שיחול הגט קודם מיתת הבעל שאם לא כן אינו גט שאין גט לאחר מיתה מעתה האומר לאשתו הרי זה גיטיך מעכשיו ולאחר שנים עשר חדש או מעכשיו אם לא באתי בסוף שנים עשר חדש או הרי זה גיטיך על מנת שלא אבא בתוך שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט שכבר חל למפרע מעכשיו שכל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי ומ"מ אע"פ שבידוע שלא יבא לשנים עשר חדש לא תנשא במקום יבם עד שיעברו שנים עשר חדש שאין תנאי הגט נגמר עד שנים עשר חדש אמר הרי זה גיטיך לכשיגיעו שנים עשר חדש ולא אבא ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט כלל שהרי לא רצה שיחול הגט עד סוף שנים עשר חדש וכבר מת וכן אם אמר הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש ומת בתוך שנים עשר חדש אינו גט על הדרך הזה בעצמו אם אמר הרי זה גיטיך לכשתצא חמה מנרתקה ומת בלילה אינו גט אמר על מנת שתזרח החמה או מעכשו ולכשתזרח החמה ומת בלילה הרי זה גט ולא תנשא במקום יבם עד שתזרח אמר אם תזרח אינו גט כמו שיתבאר במקומו:

כשם שלענין גט אמרו שאין גט לאחר מיתה כך לענין שטר מתנה אמרו שאין שטר לאחר מיתה ואעפ"כ אם כתב בשטר שיהא פלוני קונה שדה זו לאחר מיתה אע"פ שלא כתב מעכשו או מהיום הואיל וכתב בה זמן הזמן מוכיח שמחיים הקנה אלא שלא יזכה בפירות עד לאחר מיתה שאלו לא היה בדעתו להקנות אפילו הגוף עד לאחר מיתה לא היה כותב זמן ומאחר שיש לדון בלשון הזה שיהא הגוף קנוי מעכשו והפירות לאחר מיתה דנין בו כן ובגט מיהא אין מקום לומר כן:

כבר בארנו במסכת חולין נ"ט א' על החגבים הנמצאים בשדות ובכרמים והם מין עוף שיש מהם הרבה מינים והרבה שמות חלוקים להם מהם בלשון מקרא כגון ארבה סלעם חגב חרגול ודומיהם ומהם בלשון תלמוד כגון איל קמצא וסוסביל שושיבא זחל ודומיהם מהם טמאים ומהם טהורים וסמני טהרתם התבאר לשם שהם ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסלים והם שני כרעים ארוכים לבד ארבע רגלים שהם סמוכים לצוארו לנתר בהם על הארץ ושיהו כנפיו חופין רובו ר"ל רוב ארכו ורוב היקפו ואע"פ שאינו רוב הנכר הואיל והוקף ברוב כל שהוא ואין מדקדקין בין שראשו ארוך אע"פ שרוב טהורות אין ראשן ארוך וכן בשאר דברים שהוזכרו במסכת חולין ומ"מ דוקא שהם נכללים בלשון העם במין חגב וכבר התבאר הכל במסכת חולין:

Meiri on Avodah Zarah 37a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא העיד ר' יוסי בן יועזר איש צרידה על איל כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ורבנן לית להו דר' יוסי פי' בני דורו שהיו חלוקין כו' עכ"ל ר"ל דלאו היינו רבנן דפליגי אדר' יוסי בפרק מי שמת דודאי בהנהו לא איצטריך ליה למימר דלית להו דר"י אבל הני רבנן דנקט היינו בני דורו של ר' יהודה הנשיא והיו חולקין עליו לית להו דר"י ואהא כתבו דמ"מ ליכא למיפשט מדמשמע הכא דלית הלכתא כר' יהודה הנשיא דלא הודו לו כל סייעתו דה"נ דלית הלכה כר' יוסי דאיכא למימר דכי לית להו הכא היינו בע"פ כו' וק"ל:

Chidushei Halachot on Avodah Zarah 37a · Sefaria

מהר"ם

רש"י ד"ה הואיל וראוי לביאה וכו' דטעמא דגזירת זיבה משום ביאה הואי וכו' כצ"ל:

Maharam on Avodah Zarah 37a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

הוֹאִיל וְרָאוּי לְבִיאָה, מְטַמֵּא נָמֵי בְּזִיבָה. אָמַר רָבִינָא: הִלְכָּךְ, הָא תִּינוֹקֶת גּוֹיָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, הוֹאִיל וּרְאוּיָה לְבִיאָה, מְטַמְּאָה נָמֵי בְּזִיבָה.

קטע 2

פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי יָדַע לְאַרְגּוֹלֵי, וְהָא לָא יָדְעָה לְאַרְגּוֹלֵי? קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 3

מִיסְתְּמִיךְ וְאָזֵיל רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה אַכַּתְפֵּיהּ דְּרַבִּי שִׂמְלַאי שַׁמָּעֵיהּ, אָמַר לוֹ: שִׂמְלַאי, לֹא הָיִיתָ אֶמֶשׁ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ כְּשֶׁהִתַּרְנוּ אֶת הַשֶּׁמֶן. אָמַר לוֹ: בְּיָמֵינוּ תַּתִּיר אַף אֶת הַפַּת! אָמַר לוֹ: אִם כֵּן קָרוּ לַן ״בֵּית דִּינָא שָׁרְיָא״! דִּתְנַן: הֵעִיד רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה עַל אַיַּיל קַמְצָא דְּכַן, וְעַל מַשְׁקֵה בֵּית מַטְבְּחַיָּא דְּכַן, וְעַל דְּיִקְרַב לְמִיתָא מְסָאַב, וְקָרוּ לֵיהּ ״יוֹסֵף שָׁרְיָא״.

קטע 4

אֲמַר לֵיהּ: הָתָם שְׁרָא תְּלָת, וּמַר שְׁרָא חֲדָא, וְאִי שָׁרֵי מָר חֲדָא אַחֲרִיתִי, אַכַּתִּי תַּרְתֵּין הוּא דְּהָוְיָין! אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא [נָמֵי] שְׁרַאי אַחֲרִיתִי. מַאי הִיא?

קטע 5

דִּתְנַן: זֶה גִּיטִּיךְ אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ — אֵינוֹ גֵּט, וְתָנֵי עֲלַהּ: וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא, וְאָמְרִינַן: מַאן ״רַבּוֹתֵינוּ״? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בֵּית דִּינָא דִּשְׁרוֹ מִשְׁחָא.

קטע 6

סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו. וְאָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הוֹרָה, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ כׇּל שְׁעָתוֹ, וְאָמְרִי לָהּ: כׇּל סִיעָתוֹ.

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ רַבִּי (אֱלִיעֶזֶר) [אֶלְעָזָר] לְהָהוּא סָבָא: כִּי שְׁרִיתוּהָ — לְאַלְתַּר שְׁרִיתוּהָ, דְּלָא אָתֵי, אוֹ דִלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ?

קטע 8

וְתִיבְּעֵי לָךְ אַמַּתְנִיתִין, דִּתְנַן: ״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא בָּאתִי מִכָּאן עַד שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ״, וּמֵת בְּתוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ — הָוֵי גֵּט, דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנַאי.

קטע 9

וְתִיבְּעֵי לָךְ: לְאַלְתַּר הָוֵי גִּיטָּא, דְּהָא לָא אֲתָא, אוֹ דִּלְמָא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ, דְּהָא אִיקַּיַּים לֵיהּ תְּנָאֵיהּ? אִין הָכִי נָמֵי, אֶלָּא מִשּׁוּם דַּהֲוֵית בְּהָהוּא מִנְיָינָא.

קטע 10

אָמַר אַבָּיֵי: הַכֹּל מוֹדִים ״לִכְשֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ״ — לְכִי נָפְקָא קָאָמַר לַהּ, וְכִי מָיֵית בְּלֵילְיָא — גֵּט לְאַחַר מִיתָה הוּא.

קטע 11

״עַל מְנָת שֶׁתֵּצֵא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ״ — מֵעַכְשָׁיו קָאָמַר לָהּ, וְכִי מָיֵית בְּלֵילְיָא — הָא וַדַּאי תְּנָאָה הָוֵי, וְגֵט מֵחַיִּים הוּא, כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כׇּל הָאוֹמֵר ״עַל מְנָת״ כְּאוֹמֵר ״מֵעַכְשָׁיו״ דָּמֵי.

קטע 12

לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּ״אִם תֵּצֵא״, רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו, וְהָוֵה לֵיהּ כְּ״מֵהַיּוֹם אִם מַתִּי״, כְּ״מֵעַכְשָׁיו אִם מַתִּי״, וְרַבָּנַן לֵית לְהוּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, וְהָוֵה לֵיהּ כְּ״זֶה גִּיטִּיךְ אִם מַתִּי״ גְּרֵידָא.

קטע 13

גּוּפָא: הֵעִיד יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה עַל אַיַּיל קַמְצָא דְּכַן, וְעַל מַשְׁקֵה בֵּי מַטְבְּחַיָּא דְּכַן, וְעַל דְּיִקְרַב לְמִיתָא מְסָאַב, וְקָרוּ לֵיהּ ״יוֹסֵף שָׁרְיָא״. מַאי אַיַּיל קַמְצָא? רַב פָּפָּא אָמַר: שׁוֹשִׁיבָא, וְרַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא אָמַר: סוּסְבִּיל.

קטע 14

רַב פָּפָּא אָמַר: שׁוֹשִׁיבָא, וְקָמִיפַּלְגִי בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ. מָר סָבַר: רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ אָסוּר, וּמָר סָבַר: רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ מוּתָּר. רַב חִיָּיא בַּר אַמֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא אָמַר:

מסכת עבודה זרה דף ל״ז עמוד א׳

מסכת עבודה זרה דף ל״ז עמוד א׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור