בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת עבודה זרה דף ל״ו עמוד ב׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עבודה זרה דף ל״ו עמוד ב׳

    מסכת עבודה זרה דף ל״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־455 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    במארה אתם נארים אתם מקבלים עליכם גזירה בארור ובקללה ונאסר עליכם ואח"כ אותי אתם קובעים גוזלים שאתם נהנים שוב מן הארורים:

    מעריסתן מקטנותן שהן שוכבות בעריסה שקורין בריי"ץ:

    משום יינן שהיין בוער בו ומביאו לידי בנותיהן:

    ובנותיהן אסורין משום דבר אחר עבודת אלילים:

    ועל דבר אחר שלא הוזכר כאן גזרו משום דבר אחר ולא משום עבודת אלילים. לקמן מפרש לה:

    קנאים בני אדם המקנאין קנאתו של מקום לנקום נקמותיו:

    פוגעין בו בשעת בעילה לפי שאינו במיתת ב"ד וכמעשה שהיה דזמרי וכזבי:

    נשג"א גזרו עליהן משום נדה דרבנן ואע"ג דעובדת כוכבים אין דמה מטמאה מן התורה שהרי היא כבהמה חכמים גזרו עליה ומשום שפחה משום עובדת כוכבים כאילו מתחתן בה דרך אישות ומשום אשת איש דבעולת בעל יש להן לבני נח דכתיב והיא בעולת בעל וישראל הרגיל בכך הואיל ובא עליה בנדתה אתי למיבעל נמי נדה ישראלית ואתי למינסב שפחה ועבר משום לא יהיה קדש ואתי למנסבה לעובדת כוכבי' ועבר אלא תתחתן ואתי למיבעל אשת איש ישראל:

    ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Avodah Zarah 36b · Sefaria · CC0

    תוספות

    אי איכא גוי כולו אין אי לא לא פי' אינה חלה כשאר גזירות ויכולה להתבטל אף בב"ד קטן מיהו חלה היא לענין שצריכה שום היתר שהרי שמן נהגו בו איסור עד שבא רבי יהודה והתירו:

    גזרו על בנותיהן שיהו נדות מעריסותן וגם על בנות כותים גזרו ושתי גזירות הוו ותרוייהו צריכי כמו שפי' בפ"ק דשבת (טז:):

    דכתיב לא תתחתן בם אסיפא דקרא סמיך דכתיב ובתו לא תקח לבנך דאילו לאו דלא תתחתן מיירי בגיורת כדאמרינן בהערל (יבמות עו.) וכי האי גוונא פי' הר"ר אלחנן בפרק הערל (יבמות עט.) גבי בני שאול שהוקעו דפריך והכתיב לא יומתו אבות על בנים וע"כ אסיפא דקרא סמיך דכתיב איש בחטאו יומתו אבל רישיה דקרא מוקמי ליה (בסנהדרין דף כז:) בעדות אב על הבן [וע"ע תוס' כתובות כט. סד"ה אלו]:

    כי יסיר לרבות כל המסירין ע"כ הך דרשא לא קיימא אלא אבתו לא תקח לבנך דסליק מיניה דאילו שאר עובדי כוכבים בגירותן שרו ולר"ש דאסר פי' רשב"ם הך דר"ש ליתא בכולהו תנאי אלא משום דשמעינן ליה לר"ש דדריש טעמא דקרא אם כן כי יסיר קרא יתירא הוא דכי נמי לא כתיב דרשינן האי טעמא מנפשיה [ועי' תוס' קידושין סח: ד"ה הניחא וכו']:

    משום נשג"ז פירוש כהן הבא עליה חייב משום זונה ומפ' בפ' הנשרפין (סנהדרין דף פב.) ואידך דאמר משום נשג"א קסבר נשייהו לא מפקרי בזנות ומשום הכי לא מחייב משום זונה והקשה הרב רבי משה מפושטוי"ש דאמר הכא בבית דין של חשמונאי גזרו בעובדת כוכבים משום זונה ותנן בפרק הבא ביבמות (דף סא:) וחכ"א אין זונה אלא גיורת או משוחררת ושנבעלה בעילת זנות וזו היא זונה האמורה בתורה ומפרש טעמא לפי שבאין עליה בנכריותה אלמא בעובד' כוכבים שייך זנות ויש לדחות דהתם בגיורת שאני משום דהשתא היא בת קיחה וקיימא באיסור חללה וזונה לא יקח אבל בעובדת כוכבים דלית בה קיחה ליה בה משום זונה לא יקח ולא משום חילול זרעו שאינו מתייחס אחריהן אכן קשה דאמרינן פרק כל האסורין (תמורה דף כט: ושם ד"ה ורבא) אמר אביי כהן הבא על העובדת כוכבים (אפי' א"א) אינו לוקה ורבא אמר לוקה אלמא מדאורייתא הוא מלקי עלה משום זונה ואפילו בעובדת כוכבים ואמר בפרק עשרה יוחסין (קידושין דף עח.) דפליגי רבי אלעזר בר יעקב ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון בגיורת לכהן ואפילו ר' שמעון לא שרי אלא בנתגיירה פחותה מבת ג' שנזרעו בתוליה בישראל אבל בעובדת כוכבים ודאי שייך זונה וי"ל דההיא דרבא דתמורה וכן ההיא דפ' י' יוחסין וההיא דיבמות דמשמע דבעובדת כוכבים שייך זונה היינו ודאי ליאסר לכהן ואף הכהן לוקה עליה כבעולה ודאי ואביי דפליג ואמר אינו לוקה היינו משום דקסבר דהא דמתסרא עובדת כוכבים זונה לכהן מדאורייתא לאו משום זונה דכתיב בקרא מתסרא אלא מגזרת הכתוב דכתיב בתולה מעמיו ולא גיורת ולאו הבא מכלל עשה עשה ולהכי לא לקי והך גזירה דב"ד של חשמונאי הוי בסתם עובדת כוכבים שאין ידוע לנו שנבעלה דמספיקא לא לקי ואפי' לרבא ומיהו לרבין גזרו חכמים לחייבו משום זונה ולרב דימי נשייהו לא מפקרי הלכך משום זונה לא גזרו ומפ' נמי התם בפ' הנשרפין מ"ד נשג"ז לא אמר נשג"א דאישות ליה להו וק' דהא מצרכינן בפ"ק דקידושין (דף כא:) גבי יפת תואר אשת לרבות א"א אלמא איכא בהו אישות וי"ל דודאי עשה מיהא איכא ולכך הוצרך לרבות אשת איש והא דדרשינן בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף נב:) אשר ינאף אשת רעהו פרט לאשת אחרים פי' עובד כוכבים אלמא לא שייך בהו אישות כלל היינו לענין חיוב מיתה והא דאמרינן (בריש) [בירושלמי בפ'] אין עומדין י' באו על הזונה ראשון קנאה ואחרים חייבים עליה משום אשת איש הדא אמר בעילה קונה בבני נח היינו דוקא גבי בני נח אבל בישראל אינו חייב בעשה אלא בעולת בעל ואשתו גמורה:

    צער גדול היה לי לפני רבי אסי כו' מדאמרינן ופלוני אצל פלוני משמע שכולם היו בדור אחד וכולם בימי רבי:

    Tosafot on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    רבנו חננאל

    כדכתיב במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו אי איכא הגוי כולו וקא עבר עליה האי גברא אותי אתם קובעים ואי לא לא.

    גופא אמר באלי (נותאה) [אמר אבימי נותאה] משמיה דרב פתן ושמנן ויינן ובנותיהן כולן מי"ח דבר הן. בנותיהן אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על בנותיהן שיהו נדות מעריסותיהן.

    גניבא משמיה דרב אמר כולהו משום עבודת כוכבים גזור בהו רבנן גזרו על פתן ושמנן משום יינן. וגזרו על יינן משום ייחוד בנותיהן. אבל חתנות בבנותיהן מדאורייתא הוא דכתיב לא תתחתן בם ואע"ג דהאי קרא מז' אומות הוא.

    דכתיב כי יסיר את בנך מאחרי מרבינן כל המסירות ואפי' דשאר אומות מן התורה. ודרך זנות בית דינו של שם גזרו שנאמר הוציאוה ותשרף.

    ישראל הבא על העובדת כוכבים הלכה למשה מסיני הוא דתנן הבועל ארמית קנאין פוגעין בו והנ"מ בפרהסיא וכמעשה זמרי. אבל הבא על העובדת כוכבים בצנעא בית דין של חשמונאי גזרו. הבא על העובדת כוכבים חייב משום נש"א פי' נדה שפחה אשת איש. נשג"ז נדה שפחה עובדת כוכבים זונה. גזרו תלמידי שמאי והלל אפילו ייחוד דעובדת כוכבים פנויה.

    אבל ייחוד דבת ישראל אם היא אשת איש מן התורה הוא שנאמר כי יסיתך אחיך בן אמך בן מתייחד עם אמו ואין אחר מתייחד עם שאר כל העריות שבתורה. ייחוד דבת ישראל פנויה בית דינו של דוד גזרו בה.

    דאמר רבא באותה שעה שבא אמנון על תמר אחותו גזרו על ייחוד דפנויה בת ישראל. וגזרו על ייחוד בנותיהן משום דבר אחר. דאמרינן דבית דינו של חשמונאי גזרו שלא תהיה עובדת כוכבים מיוחדת לו בזנות אתו אינהו גזרו אפילו אקראי בעלמא:

    ועל דבר אחר משום דבר אחר מאי היא אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק עובד כוכבים שיהא מטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. אסיקנא עובד כוכבים מבן ט' שנים ויום אחד מטמא בזיבה.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    ריטב"א

    במארה אתם נארים פר״שי ז״ל אתם מקבלים עליהם גזירה בארור ובקללה ונאסר׳ עליכם ואחרי כן אותי אתם קובעים גוזלים שאתם נהנים שוב מן החרם אי איכא הגוי כולו אין ואי לא לא.

    כתוב בשם הרב רבינו יונה ז״ל ושמעינן מהכא דכשמחרמין חרמות בבית הכנסת אם רוב הצבו׳ שם חייבין האחרים לקבל עליהם ואם לאו אין חייבין לקבל עליהם אלא אם כן יש שם גדול בין כולם לקבל נדוי וחרם שנדה והחרים ותקנה וגזרה וחרם דין אחד יש להם כדכתיב במארה אתם נארים וכדפירש ר״שי ז״ל וכן היה אומר מורי הרב ז״ל דכל תקנה שרוב הצבור והוא החשוב במנין ובחכמה הסכימו בה אעפ״י שהמיעוט עומדין וצווחין הרי הם חייבין במה שהסכימו הרוב ובלבד שיהא נראה לרוב ההוא דיש בגזרה ההיא תקנה לצבור מתקנין כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכין לעשות כן מדעתו ואם לאו אין במעשיהם כלום כדאיתא בפרק קמא דבבא בתרא.

    Ritva on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    מאירי

    כבר בארנו למעלה שסתם יינם נאסר מתחלה משום חתנות אלא שמאחר שראו חבת נסוך תקפה עליהם החמירו בו באיסור הבאה ולטומאה קלה כמו שהתבאר והוא שאמרו בפרק אחרון יינו של גר תושב כשמנו ואע"פ שיש לפרשה מפני שאינו מקפיד על מגע גוי רוב מפרשים מסכימים לפרשה משום חתנות ומשם למדו חכמי האחרונים שבגלילות אלו לאסור יין של קצת אמות בשתיה אע"פ שאינם עובדי ע"ז ושהם מיחדים כמו שהתבאר:

    חתנות זה שהוזכר כמה פעמים בדברינו מן התורה הוא אסור ואע"פ שאין אישות לגוי כל ישראל הבא על אחת משאר אמות לכונת אישות או ישראלית לאחד משאר אמות לוקה שנאמר לא תתחתן בם ואין בזה הפרש בין שבעה עממין לשאר אומות ואע"פ שמקרא זה בשבעה עממין כתוב הרי נאמר שם כי יסיר את בנך מאחרי לרבות כל המסירין ומ"מ דרך זנות אם במקרה היה מכין אותו מכת מרדות משום נדה ומשום שפחה ומשום גויה ומשום זונה ואע"פ שאין דם הנכרית טמא מן התורה כבר ביארנו שכל זה מדברי סופרים הוא ואם הוא כהן לוקה מן התורה משום זונה:

    ישראל הבא על הגויה בפרהסיא והוא לפני עשרה קנאין פוגעין בו ר"ל שכל מי שמקנא לכבוד השם רשאי להרגו בשעת המעשה אבל אם פירש אין הורגין אותו ויש בדין קנאים פוגעין בו תנאים אחרים יתבארו במקומו במסכת סנהדרין:

    גוי הבא על בת ישראל אם היא אשת איש נהרג עליה וישראל הבא על הגויה גדולי המחברים כתבו שהיא נהרגת על כל פנים אפילו פנויה ואפילו הוא קטן בן תשע שנים ויום אחד והיא קטנה בת שלש שנים ויום אחד מדכתוב וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו הן הנה היו לבני ישראל וגו' ואין הדברים נראין:

    כל העריות צריך אדם להזהר שלא להתיחד עמהם חוץ מן הזכור והבהמה והאב עם בתו והאם עם בנה והבעל עם אשתו נדה כמו שיתבאר במקומו ובית דינו של דוד גזרו אף על של פנויה ואע"פ שאינה ערוה אצל המתיחד ממעשה אמנון ותמר ואילך ובית דינו של שמאי והלל גזרו אף על יחוד של גויה וכל מה שנאסר בגויה משום חתנות נאסר ומשום סרך ע"ז:

    אף הם גזרו על הגוים שיהו טמאים כזבים לכל דבריהם בין זכרים בין נקבות והוא שיהא הזכר בן תשע שנים ויום אחד והנקבה בת שלש שנים ויום אחד כשיעור זמן ביאתן פחות מיכן לא גזרו עליהם טומאה שעקר הטעם כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו ומ"מ כל שאירעה לו טומאה אף תינוק בן יומו מטמא בזיבה בין ישראל בין גוי וכן תינוקת בת יום אחד מטמאה כנדה ובת עשרה ימים לזיבה כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה אי איכא הגוי כולו אין אי לא לא פירוש כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה כי יסיר כו' ולר"ש דאסר פירוש כו' עכ"ל כן הוא בנוסחות התוספות הישנות ופירוש לדבריהם דאילו שאר עובדי כוכבים ודאי לכ"ע שרי בגירותן ואי הוה קאי כי יסיר גו' אלא תתחתן א"כ לר"ש דאסר מכי יסיר לרבות שאר עובדי כוכבים בגירותן דלא תתחתן בגירות איירי כמ"ש לעיל ור"ל פירוש רשב"ם דכל זה מפרשב"ם ואחר כך כתבו מלתא באנפי נפשיה הך דר"ש לית כו' והיא גמרא ערוכה ס"פ האומר ובנוסח חדש בתוספות הגיהו ולר"ש דאמר פירש רשב"ם הך כו' לפי הג"ה זו יהיה ולר"ש דאמר פירוש כו' מילתא באנפי נפשיה ר"ל דפי' רשב"ם הך דר"ש לית כו' אבל הוא דחוק מה להם לפרשב"ם כיון דגמרא ערוכה היא ס"פ האומר ודו"ק:

    בד"ה משום נשג"ז כו' על העובדת כוכבים אינו לוקה ורבא כו' דמסתמא עובדת כוכבים זונה כו' שנבעלה מספיקא לא לקי כו' לרבא ומיהו לרבין גזרו כו' זונה ולרב דימי נשייהו לא כו' עכ"ל כצ"ל:

    בא"ד ואמר בפרק י' יוחסין דפליגי ראב"י ור"י ור"י ור"ש בגיורת לכהן כו' אבל בעובדת כוכבים כו' עכ"ל ק"ק מאי אולמא להו להקשות מהך דפרק י' יוחסין טפי דהא איכא לדחויי נמי כמו שתירצו לעיל אהך דיבמות דבגיורת שאני דהשתא בת קיחה היא אבל בעובדת כוכבים דלית בה קיחה לית בה משום זונה ויש ליישב דמשמע להו כיון דכל הני אסורי בגיורת אפילו פחותה מבת ג' דלא שייך בה זנות דאינה ראויה לביאה וע"כ הטעם לפי שבאה מן העובדי כוכבים דשטופים בזימה וא"כ אין סברא לומר דלא שייך זנות בעובדת כוכבים וכן נראה מדברי התוספות דפ' הבע"י ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    מהר"ם

    גמ' בצנעא נמי בית דינו של חשמונאי גזרו דכי אתא רב דימי אמר ב"ד של חשמונאי גזרו הבא על העובדת כוכבים חייב משום נשג"א כי אתא רבין וכו' כצ"ל ועיין בפרק הנשרפין (סנהדרין דף פ"ב:)

    תד"ה משום נשג"ז וכו' אכן קשה דאמרינן פ' כל האסורין אמר אביי כהן הבא על העובדת כוכבים אפילו אשת איש אינו לוקה ורבא אמר לוקה אלמא מדאורייתא הוא מלקי עלה וכו' פירוש לרבא דקי"ל כותיה לגבי אביי:

    בא"ד ואמרינן בפ' עשרה יוחסין דפליגי ר"א בר יעקב ור"י וכו' ואפילו ר"ש לא שרי וכו' ואע"ג דלעיל מזה כתבו התוס' בסמוך ויש לדחות דהתם בגיורת שאני וכו' התם בפ' עשרה יוחסין משמע בהדיא דבעובדת כוכבים אפילו רבי שמעון מודה ע"ש:

    Maharam on Avodah Zarah 36b · Sefaria · CC0

    גליון הש"ס

    תוס' ד"ה דכתיב וכו' אסיפא דקרא עיין קידושין דף סח ע"ב תוס' ד"ה אמר קרא:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 36b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף ל״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־455 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 118 מילים

      נפתחת ב״״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״גּוּפָא, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ…״

    3. קטע 328 מילים

      נפתחת ב״וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה…״

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״בְּנוֹתֵיהֶן, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״,…״

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר…״

    7. קטע 712 מילים

      נפתחת ב״זְנוּת נָמֵי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ,…״

    8. קטע 825 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, דְּאוֹרָיְיתָא — גּוֹי הַבָּא עַל בַּת…״

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה…״

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַאֲתוֹ…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בֵּית דִּין…״

    12. קטע 126 מילים

      נפתחת ב״כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר מִשּׁוּם נשג״ז.…״

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״כִּי גָּזְרוּ בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי בִּיאָה,…״

    14. קטע 1424 מילים

      נפתחת ב״דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל…״

    15. קטע 1532 מילים

      נפתחת ב״יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרָיְיתָא הִיא! דְּאָמַר רַבִּי…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא, בֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאֵין אַחֵר…״

    17. קטע 1720 מילים

      נפתחת ב״יִיחוּד דְּאוֹרָיְיתָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲתָא דָּוִד וּגְזַר…״

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״מַאי עַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר?…״

    19. קטע 1953 מילים

      נפתחת ב״דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי…״

    20. קטע 2025 מילים

      נפתחת ב״וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לִי:…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    ״בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ״, אִי אִיכָּא גּוֹי כּוּלּוֹ — אִין, אִי לָא — לָא.

    גּוּפָא, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן.

    וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָּהֶן, דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת?

    אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.

    בְּנוֹתֵיהֶן, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״, דְּאוֹרָיְיתָא שִׁבְעָה גּוֹיִם, אֲבָל שְׁאָר אוּמּוֹת — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר אוּמּוֹת.

    וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא אִישׁוּת דֶּרֶךְ חַתְנוּת, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת.

    זְנוּת נָמֵי בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם גָּזְרוּ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף״!

    אֶלָּא, דְּאוֹרָיְיתָא — גּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל, דְּמָשְׁכָה בָּתְרֵיהּ; אֲבָל יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה.

    יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הִיא, דְּאָמַר מָר: הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית — קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ.

    אֲמַר לֵיהּ: דְּאוֹרָיְיתָא בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ בְּצִינְעָא. בְּצִינְעָא נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ!

    דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי גָּזְרוּ, יִשְׂרָאֵל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה חַיָּיב מִשּׁוּם נשג״א.

    כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר מִשּׁוּם נשג״ז.

    כִּי גָּזְרוּ בֵּית דִּינוֹ שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי בִּיאָה, אֲבָל יִיחוּד לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ יִיחוּד. יִיחוּד נָמֵי בֵּית דִּינוֹ שֶׁל דָּוִד גָּזְרוּ!

    דְּאָמַר רַב יְהוּדָה: בְּאוֹתָהּ שָׁעָה גָּזְרוּ עַל יִיחוּד. אָמְרִי: הָתָם יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל יִיחוּד דְּגוֹיָה — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזַרוּ אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה.

    יִיחוּד דְּבַת יִשְׂרָאֵל דְּאוֹרָיְיתָא הִיא! דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: רֶמֶז לְיִיחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״, וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית, בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית?

    אֶלָּא, בֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאֵין אַחֵר מִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!

    יִיחוּד דְּאוֹרָיְיתָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ, וַאֲתָא דָּוִד וּגְזַר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דִּפְנוּיָה, וַאֲתוֹ תַּלְמִידֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל גְּזוּר אֲפִילּוּ אַיִּיחוּד דְּגוֹיָה.

    מַאי עַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל תִּינוֹק גּוֹי שֶׁיְּטַמֵּא בְּזִיבָה, שֶׁלֹּא יְהֵא תִּינוֹק יִשְׂרָאֵל רָגִיל אֶצְלוֹ בְּמִשְׁכַּב זְכוּר.

    דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא: צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי אַסִּי, וְרַבִּי אַסִּי אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן, וְרַבִּי יוֹחָנָן אֵצֶל רַבִּי יַנַּאי, וְרַבִּי יַנַּאי אֵצֶל רַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם, וְרַבִּי נָתָן בֶּן עַמְרָם אֵצֶל רַבִּי: תִּינוֹק גּוֹי מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה? וְאָמַר לִי: בֶּן יוֹמוֹ, וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל רַבִּי חִיָּיא אָמַר לִי: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.

    וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרַי לִפְנֵי רַבִּי, אָמַר לִי: הַנַּח דְּבָרַי וֶאֱחוֹז דִּבְרֵי רַבִּי חִיָּיא. דְּאָמַר: תִּינוֹק גּוֹי אֵימָתַי מְטַמֵּא בְּזִיבָה — בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד,