מסכת עבודה זרה דף ג׳ עמוד א׳

לומר שאם מקיימין כו' התרה זו לא טובתם היא אלא שאין מצווין לקיימן ואם יקיימו לא יקבלו שכר:

אם לא בריתי יומם ולילה אם לא בריתי שכתבתי שתהא נוהגת יומם ולילה והיינו תורה דכתיב (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה וכתיב (דברים כט) אלה דברי הברית:

ה' דהששי יתירה וכתבה בסוף מעשה בראשית לדרשה זו והכי משמע ויהי ערב ויהי בקר יום הששי של ששה בסיון שעתידין ישראל לקבל התורה:

השמעת דין מתן תורה:

בתחלה יראה שמא לא יקבלו ישראל התורה ותחזור הארץ לתוהו ובוהו:

ולבסוף כשקבלוה בנעשה ונשמע שקטה:

נמרוד השליך את אברהם אבינו באור כשדים על שלא קיבל עליו לעבוד עבודת כוכבים שנאסרה לבני נח ואברהם בן נח הוא שלא היה בשעת מתן תורה ועל שם כך נקרא אמרפל בכיצד מעברין (עירובין נג.) שאמר והפיל אברהם בכבשן האש:

שלא נחשד על הגזל דכתיב מה מצאת מכל כלי ביתך אפי' סכין אפילו המנק אפילו מחט והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה כשיוצא אינו נוטל עמו כלי קטן ובני נח נצטוו על הגזל ויעקב קיים:

כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא האדם משמע הכא דעובדי כוכבים נמי קרוין אדם ותימה דהא אמר בעלמא (ב"מ דף קיד:) דאין קברי עובדי כוכבים מטמאין באהל משום דכתיב אדם כי ימות באהל אתם קרוים אדם דכתיב (יחזקאל לד) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרוים אדם ולא עובדי כוכבים קרויין אדם ואור"ת דיש לחלק בין אדם להאדם ולא קשיא מהא דכתיב גבי חירם (יחזקאל כח) ואתה (בן) אדם ולא אל ביד מחללך דאינו אומר כן לקרותו אדם בלשון חשיבות אלא לגנותו בלשון בזיון ושפלות והא דכתיב בקום עלינו אדם רוצה לומר אדם ולא מלך ומדריש גבי המן (מגילה יא.) א"נ ר"ל בקום עלינו אדום והא דכתיב מה יעשה לי אדם ר"ל אדם שהוא בזוי וא"ת הא אמר בפרק השולח (גיטין דף מז.) יש קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל לחפור בה שיחין ומערות שנאמר והארץ נתן לבני אדם ואומר ר"ת דעובדי כוכבים נמי מיקרי בני אדם שרוצה לומר בני אדם הראשון ובפרק שור שנגח ארבעה וחמשה (ב"ק דף לח.) הארכתי:

שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה פי' בשבע מצות שלהם דאילו בשאר מצות אמרינן בסנהדרין פרק ד' מיתות (סנהדרין דף נט.) עובד אלילים העוסק בתורה חייב מיתה:

הרי הוא ככהן גדול להכי נקט כהן גדול משום דכתיב יקרה היא מפנינים ודרשינן (הוריות דף יג.) מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים גבי ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ אבל עובד כוכבים העוסק בתורה הוא ככהן גדול:

גדול המצווה ועושה פי' מפני שהוא דואג תמיד לבטל יצרו ולקיים מצות בוראו:

נוגעים בעדותן הן וא"ת והרי ראיה גדולה שקיימו שהרי שמים וארץ קיימים הם וי"ל דאין חוששין בזו הראיה דאין אב מעיד על בנו ועוד י"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים:

יום הששי תימה למ"ד בשבעה בחדש נתנו עשרת הדברות מאי יום הששי וי"ל דיומא קמא לא אמר להו מידי משום חולשא דאורחא א"נ היתה ראויה לינתן בששי אלא שהוסיף משה יום אחד מדעתו:

שלא השתחוו לצלם אומר ר"ת דצלם דנבוכדנצר לאו עבודת כוכבים הוא אלא אנדרטי עשוי לכבוד המלך ובהכי ניחא דנקט גבי אברהם שלא עבד עבודת כוכבים ובחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם וניחא נמי הא דאמרינן בפרק אלו נערות (כתובות דף לג:) אלמלי נגדו לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא ואילו היה עבודת כוכבים ממש חס ושלום כי מדאגת שום יסורין שבעולם לא היו משתחוים לצלם כר' חנינא בן תרדיון (לקמן עבודה זרה יח.) ששמו ספוגין על לבו ליסרו ור"ע (ברכות סא:) שסרקו בשרו במסרקות פיות והיינו הא דפריך פרק מקום שנהגו (פסחים דף נג:) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש פירוש היה להם להשתחוות לצלם כיון שלא היה עבודת כוכבים ממש ועוד ראיה מפ"ק דמגילה (דף יב.) מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה מפני שהשתחוו לצלם וכו' הם לא עשו אלא לפנים ואם היתה עבודת כוכבים היה להם למסור עצמן על קידוש השם ולישנא דקרא נמי משמע הכי דכתיב לאלהיך לית אנן פלחין ולצלמך לית אנן סגדין משמע דתרי מילי הוו:

יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני אורחא דתלמודא דבהרבה מקומות לא קפיד למנות כסדר וכן הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו (כתובות דף יא.):

תניא היה רבי מאיר אומר מנין שאפי' עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא כישראל שנא' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא אדם וכו' עד יבאו מכם ויעידו בישראל שקיימו את התורה יבא נמרוד ויעיד על אברהם שלא נחשד על עבודת כוכבים.

לבן יעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל אשת פוטיפר תעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה.

דריוש יעיד בדניאל שלא נחשד על התפלה נבוכדנצר יעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם. אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי יעידו בישראל שקיימו את התורה שנאמר יתנו עידיהם ויצדקו אלו ישראל ישמעו ויאמרו אמת אלו עובדי כוכבים.

אומרים רבש"ע תנה לנו את התורה עכשיו ונקיימנה אומר להם שוטים מי שטרח בערב שבת וכו':

ואפילו גוי ועוסק בתורה ויורד לסוף דעתה ומקיימה לשמה הרי הוא נגמל בה כישראל שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהנים ולויים וישראלים לא נאמר אלא האדם ואע"פ שבשביעי של סנהדרין נ"ט א' העמידוה בשבע מצות כבר ביארו שם סוף הכונה ומ"מ גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה שהמצוה עושה את הדבר אע"פ שהוא כנגד טבעו וקשה לו ודרך צחות אמרו בתלמוד המערב שהמצוה ועושה הוא כיורד לתוך שדה חברו ברשות שנפרע משלם ואת שאינו מצוה ועושה הוא כיורד שלא ברשות ששמין לו שבח והוצאה וידו על התחתונה:

תוס' ד"ה נוגעין בעדותן הן וכו' וי"ל דאין חוששין בזה הראיה דאין אב מעיד על בנו וכו'. ר"ל דמי הוא המקיים העולם הלא הקב"ה שהוא אביהן של ישראל ולכך הוא מקיים העולם כדי שנאמר שישראל קיימו התורה ואין אב מעיד על בנו וק"ל:

ד"ה יום הששי וכו' וי"ל דיומא קמא לא אמר להו מידי וכו' ר"ל ולכך לא חשיב יומא קמא והששה ימים מתחילין מיום השני משעה שהתחיל לדבר עמהם:

תוס' ד"ה יבא וכו' וכן הגיורת וכן בפסחים דף סט ע"ב במתני' ובזמן שבא בשבת:

ד"ה היום וכו' תימה אנשי יריחו עי' פסחים נו ע"א:

לוֹמַר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁמְּקַיְּימִין אוֹתָן אֵין מְקַבְּלִין עֲלֵיהֶם שָׂכָר יש להקשות איך יתיישב בזה לשון התניא דתני רב יוסף עמד והתירן להם? ועוד קשא דהא ודאי אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה וקחזינן דיהיב שכר לאומות העולם בעולם הזה על דבר טוב שעושין? ונראה לי בס"ד דידוע כל המצות אף על פי שנעשים בדברים גשמיים הם פועלים ברוחניות למעלה יען שכל מצוה ומצוה יש לה שורש למעלה ברוחניות דהנגלה שלה הוא בגשמיות והסוד שלה ברוחניות וכמו שפירש מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם (שמות כא, א) שכל מצוה וכל דין שרשו פתוח אל מים העליונים וכל המקיים מצוה אחת ומשפט אחד מגיע ומאיר שרשו העליון וקונה לו פרקליט ומלאך אחד כי קיום המצות מעורר תוכיות המצות למעלה ומוריד שפע רוחני וקדוש וכו' עיין שם, ולכן אמרו רבותינו ז"ל (קידושין לט.) שכר מצות בהאי עלמא ליכא אלא הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם (דברים ז, יא) ולמחר לקבל שכרם (עירובין כב.) וקאי זה על שכר של הפעולה שפעל ברוחניות ולכך צריך שיהיה השכר בעולם הרוחני לא בעולם הזה הגשמי אך ימצא בעולם הזה שכר מה בשביל פעולה הגשמית. והנה ידוע מה שפועלת המצוה ברוחניות למעלה אף על פי שהיא נעשית בדבר גשמי למטה היינו כי השם יתברך עשה קשר ודבוק במעשה הגשמיות של המצוה עם הרוחניות אשר למעלה וזה הקשר נעשה על ידי הדבור שיצא מפיו יתברך בעת שצוה על אותה המצוה ומאחר שצוה לבני נח בשבע מצות הנה דבורו יתברך שצוה בשבע מצות עושה קשר ודבקות במעשה הגשמיות של שבע מצות עם הרוחניות שלמעלה. ונמצא לפי זה גם בני נח היו פועלים במעשיהם ברוחניות למעלה ואז ממילא יש להם שכר בעולם הבא מצד זה, אמנם מאחר שהם נצטוו בשבע מצות ולא קימוה 'עמד והתירן להם' כלומר התיר הקשר והדבקות שהיה בין פעולה של דברים הנגלים ובין הרוחניות וממילא אין נעשה על ידי מעשיהם התחתונים פעולה ברוחניות כלל ונמצא אין לכם שכר בעולם הבא שהוא שכר רוחני ואמיתי ורק משום דאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה נותן להם בעולם הזה שכר בשביל פעולה הנגלית שהיא בגשמיות ואין זה שכר אמיתי ולזה אמר רבינא שאין מקבלים עליהם שכר דהיינו שכר הרוחני האמיתי וזהו שאמר רב יוסף 'עמד והתירן להם' רצונו לומר שהיה קושר פועל הגשמי בפועל הרוחני התיר אותו ועל ידי כך אין עושים פועל רוחני וממילא אין להם שכר נצחי כי הטוב שעושים למטה הוא ריקן ואין בתוכו נשמה שהוא הרוחניות. וממילא נבין נמי דמה שאמר רבי מאיר ' שֶׁאֲפִלּוּ נָכְרִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הֲרֵי הוּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל ' היינו בעולם הזה קאמר מפני שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר בריה ונותן לו שכרו בעולם הזה להיות בערך כהן גדול ודייקי לה מדכתיב אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח, ה) דקאמר ' הָ אָדָם' בה"א כי אדם בלא ה"א הוא כינוי לישראל דוקא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא קיד:) על פסוק 'אָדָם אַתֶּם' (יחזקאל לד, לא) דאתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם אך קרויים 'הָאָדָם' כמו שכתבו התוספות ז"ל.

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי מֵעִיד בָּהֶם שֶׁקִּיְּימוּ אֶת הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ. נראה לי בס"ד שבודאי ידע הקדוש ברוך הוא שהם ישיבו 'כְּלוּם יֵשׁ אָב מֵעִיד עַל בְּנוֹ' ולכן אמר להם ' אֲנִי מֵעִיד ' כדי שהם יהיו מודים בפיהם שישראל יש להם דין בנים דאז מהניא להו תשובה אפילו דאי אפשר שלא יחטאו ולא תתקיים בהם מאמר החכמה והנבואה שאמרו נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח, ד) וְחַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) וכיון דהם מודים שיש לישראל דין בנים נמצא הקטיגור נעשה סניגור הרי הם חשבו להשיב תשובה שהיא רעה לישראל ולא הרגישו שבתשובה זו יוצא טובה לישראל והעדות יש לה להתקיים מצד אחר. וגם מה שאמר להם ' יָבוֹאוּ שָׁמַיִם וְאָרֶץ וְיָעִידוּ ' גם כן ידע רחמנא שישיבו 'הֵם נוֹגְעִים בְּעֵדוֹת' ונמצא הם מודים שהשמים והארץ קיימים בשביל ישראל ואם כן לפי זה אין קנין בשמים וארץ אלא לישראל וכמו שנאמר באברהם אבינו ע"ה בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (בראשית יד, יט) אבל הם העכו"ם אין להם חלק ונחלה בשמים ובארץ. גם עוד ממילא מובן דאף על פי שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו נטל עולם הזה יש לישראל זכות בכל עושר וטובת עולם הזה מדין מציל מזוטו של ים כיון דשמים וארץ קיימים רק בעבורם.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם תְּנֶנָּה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה (ישעיה מג, ט) נראה לי בס"ד הכונה כי אי אפשר לקיים כל המצות במעשה אך לישראל נתת להם חלק מראש דהיינו כח מעולם המחשבה שהיא בראש ועל ידי כך כל מצות שאין מקיימים במעשה נחשב להם המחשבה כמעשה ובזה יהיו שלימים בכל רמ"ח עשה וגם לנו 'תֵּן לָנוּ' כח מעולם המחשבה שהיא 'בְּרֹאשׁ' ואז 'נַעֲשֶׂנָּה' בשלימות כי מה שחסר במעשה נשלים במחשבה. והשיב להם 'שׁוֹטִים! מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת יֹאכַל בְּשַׁבָּת' כן ישראל שהעמיסו על עצמם דבר קשה שהקדימו נעשה לנשמע אז זכו לתת להם חלק מעולם המחשבה שבזה נחשבת המחשבה למעשה אבל אתם מנין תזכו ליקח חלק במחשבה. ואף על פי כן אנסה אתכם במצוה לבדוק מחשבתכם במצוה אם היא לי לשמי או אם בעבור הרווחה דילכון ולפנים אתם מבקשים וניסה אותם בסוכה שאחר כך בעטו בה וברחו דנמצא אין להם חפץ ורצון לב במצוה ואם כן איך יהיה חשיבות למחשבתם שתועיל במקום מעשה. או יובן אומרם ' תְּנָה לָנוּ מֵרֹאשׁ וְנַעֲשֶׂנָּה ' רצו שיתן להם מצות תקיעת שופר שהיא מיוחדת לראש השנה בלבד והיא מצוה קלה מאד וזהו 'תנה לנו מראש'. או יובן כונתם על מצות תפלין של ראש דעליו נאמר וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) ואמר רבי אליעזר אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) נמצא יש להם מורא ממצוה לכן רצו שיתן להם כלי זין זה שהם יראים ממנו שיהיה בעזרם וזהו 'תנו לנו מראש' רצונו לומר ממצוה שבראש ואמר לו ליתן להם מצות סוכה שהיא ביום הראשון כי ראשון של סוכות קראו הכתוב ראש דכתיב וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר (ויקרא כג, מ) והרי הוא כמו ראש השנה והיא מצוה קלה.

מִיָּד כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ יש להקשות למאי אצטריך לפרש 'בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ' לימא 'עוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ' בסתם? ונראה לי בס"ד בא המאמר להודיע רעות לבם כי מעיקרא רצו לעשות הסוכה במקום שיהיה להם פיטור ממנה שהיה לעשותה בחצרותיהם שאין השמש והרוח שולט שם כל כך אך לבם רע שמואס לבם במצוה ולכך עשו אותה בראש הגג ששם שולט חום השמש ותוקף הרוחות כדי שימצאו להם מקום פטור לצאת מתוכה.