מסכת עבודה זרה דף כ״ו עמוד ב׳

מינין כומרין לעבודת כוכבים בין עובדי כוכבים בין ישראלים:

מסורות מלשינים לשקר המוסרין ממון חבריהם ביד עובדי כוכבים אנסין:

לתיאבון כשאין להם בשר אבל אינו מופקר להיות איסור והיתר לפניו להניח היתר ולאכול איסור ואם עושין כן זה להכעיס:

מין הוא והא תנא ליה רישא מינין. בכמה דברים מצינו חילוק בין מין למומר כגון ספר תורה שכתבו מין ישרף ודהכא:

פרעוש ויתוש אין אדם אוכלן לתיאבון:

לטעום טעמא דאיסורא לא להכעיס אלא מתאוה לטעום טעמו לפי שאין ישראל טועמו מעולם:

שאם היתה מעלה בבור עשויה בקרקע ויכול לעלות מגררה והאי לא מעלין דקאמר אין מניחין לעלות קאמר:

דנקיט ליה עילא ואמר כלומר אית ליה לאישתמוטי מאיבה ולמימר ליה:

ולא מורידין וא"ת הא אמרינן במסכת סופרים [פט"ו] כשר שבכנענים הרוג וי"ל דבירושלמי דקדושין מפרש דהיינו בשעת מלחמה ומביא ראיה מויקח שש מאות רכב בחור ומהיכן היו מהירא את דבר ה' ואע"פ שסתם כנענים עובדי כוכבים ומזלות הם ועוברין על שבע מצות מכל מקום אין מורידין דרבינהו בקרא להתירא דכתי' והיה לך למס ועבדוך (דברים כ׳:י״א):

אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המומר תימה מאי פריך דלמא לעולם אימא לך דמורידין ואפילו הכי משיבין לו אבידתו דהא במסור לאנסים אף על פי שממונו אסור לאבד ביד משום דדלמא נפיק מיניה ברא מעליא דכתיב יכין רשע וצדיק ילבש ואפ"ה היו מורידין וי"ל דשאני הכא דמההוא קרא דמרבינן השבת אבידתו ילפינן השבת גוף בישראל והשבותו לרבות אבידת גופו וכמו דאתרבי ישראל איתרבי לכולהו בין לממונו בין לגופו ואפילו להעלותו צריך ולפדותו כדמשמע פרק השולח (גיטין דף מז.) דבעי רבי אמי למיפרקיה אם היה מומר לתיאבון אלא לפי שהיה מומר להכעיס קאמר לא שבקינן לי למפרקינך וגם להלוותו ברבית אסור כדמשמע בפרק איזהו נשך (ב"מ דף סב.) אהדר ליה דניחי בהדך ומומר לתיאבון אתה מצווה להחיותו ומיהו מומרים של זמניהם להכעיס הן דשבקי התירא ואכלי איסורא ומטמעי בין העובדי כוכבים וכל להכעיס אי אתה מצווה להחיותו כדמשמע מההיא דגיטין (דף מז.) דלא מחייב למפרקיה ומותר ליקח מהם רבית ואע"פ שאסור ליתן להם רבית משום לא תשיך ומשום לפני עור והוי ליה למימר כל היכא דקרינא ביה לא תשיך קרי ביה לא תשוך מ"מ כיון דאין אתה מצווה להחיותו אינך מצווה להלוותו בלא רבית דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך ואמרינן בירושלמי דמכילתין כותאי דקסרי מותר להלוותן ברבית והא דאמרינן עובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס הנביאים אף על גב דיהורם ישראל מומר הוה ואסור ליתן לו רבית שאני התם לפיקוח נפש הוה ומצוה אבל מסור מיגרע גרע מיניה ובכל מקום שונה מסור אצל מין ולא איתרבי אצל אבדה ושמא מאן דאית ליה ממון מסור אסור לאבדו ביד אית ליה נמי דמשיבין אבידתו ומטעמא דיכין רשע וצדיק ילבש:

סמי מכאן מומר נראה דדוקא לגבי הורדה לבור מסמי ר' יוחנן מומר מלמתנייה בהדי מינים אבל לדברים אחרים מצינו בכמה מקומות שונה מינים ומומרים יחד בפ"ק דראש השנה (דף יז.) המינים והמומרים והמסורות יורדין לגיהנם ובפרק השולח (גיטין דף מה:) ס"ת שכתבו מין ומומר ומסור וכו':

וחד אמר להכעיס נמי מומר תימה מדתני בפ"ב דהוריות (דף יא.) אכל חלב הרי זה מומר ואיזהו מומר אוכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים ובעי תלמודא מאי קאמר ומסיק ה"ק אכל חלב לתיאבון הרי זה מומר להכעיס הרי זה מין ואיזהו מומר שסתמו מין פי' דמחלב לא ידעינן דשמא אכלו לתיאבון משום שהוא טוב לאכול ומש"ה קאמר זה האוכל נבילות וטרפות פי' נבלה שמתה מחמת חולי וטרפה שנשברה מפרקתה שמתה והולכת ואינה ראויה לאכילה ואם כן לא אכל אלא להכעיס אבל לא מיירי בשנשחטה בסכין דלא הוי קרוי מין בסתמא דשמא אכלה לתיאבון שהיא טובה לאכול ובשלמא לרבי יוחנן ניחא דקאמר דמומר אוכל נבלות להכעיס מין הוא אלא למ"ד מומר מאי איכא למימר הרי זה אוכל נבלות שקצים ורמשים י"ל דמאן דאית ליה הכא דהוי מומר מפ' לברייתא הכי אכל חלב הרי זה מומר סתמו לתיאבון שטוב הוא לאכול ומכריזין על אבידתו ואין מורידין ואיזהו מומר שסתמו להכעיס ואין מכריזין על אבידתו וגם היו מורידין אותו לבור אוכל נבלות וטרפות דמאיסי דומיא דשקצים ורמשים:

איזהו מין זה העובד אלילי כוכבים הכא משמע דישראל מומר לעבודת כוכבים נקרא מין ותניא בפ"ק דחולין (דף יג.) שחיטת מין לעבודת כוכבים פתו פת כותי וכו' וקשה דבפ"ק דחולין (שם:) אמרינן אין מינין בעובדי כוכבים ובעי למאי הלכתא לשחיטה ויין נסך השתא שחיטת מין דישראל אסורה דעובדי כוכבים מיבעיא ומאי קושיא הא אשכחנא ישראל עובד עבודת כוכבים חמור מעובד כוכבים דאילו ישראל מומר לעבודת כוכבים הרי זה מין ולכ"ע משמע הכא דמורידין ועובדי כוכבים אע"פ שכולם עובדי עבודת כוכבים אין מורידין ואף לענין שחיטה כיון דהוי מין תניא התם שחיטת מין לעבודת כוכבים ואילו עובד כוכבים לא אשכחנא דאמר סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אלא ר' אליעזר י"ל דהא דאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו בכומר לעבודת כוכבים שהוא אדוק ביותר אבל ישראל העובד עבודת כוכבים אין שחיטתו כשחיטת מין וראיה מדאמר בפ"ב דחולין (דף לט.) השוחט לזרוק דמה לעבודת כוכבים רבי יוחנן אמר אסורה ורשב"ל אמר מותרת ופ"ה לשם דמותרת אף באכילה ואע"פ שהשוחט חייב מיתה כדאמר פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף סא.) עד כאן לא אמר רשב"ל אלא בהמה אבל גברא בר קטלא הוא מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר ועובדו בסייף אלמא אף בעובד עבודת כוכבים אין שחיטתו נאסרת בסתם:

התם בעי למיטעם טעמא דאיסורא תימה מאי שנא אוכל פרעוש או יתוש מאוכל שקצים ורמשים דהוא מין אף בסתמא בברייתא דהוריות (דף יא.) שהבאתי לעיל י"ל דהכא מיירי במפרש בהדיא דלכך הוא עושה א"נ התם קתני אוכל שקצים ורמשים דמשמע הרבה בזה אחר זה דמקמייתא טעם טעמא אבל הכא קתני פרעוש אחד או יתוש אחד:

דלא תיחות חיותא עילויה משמע דאמר הכי לאשתמוטי כי היכי דלא תהוי איבה ותימה מאי איבה שייכא הכא הא (אין) מורידין ואפילו לכתחלה י"ל דמורידין היינו כשידינו תקיפה בזה"ב אבל לא מעלין אף אין ידינו תקיפה היכא דאית ליה לאשתמוטי ומעיקרא הכי פריך השתא אחותי מחתינן כשידינו תקיפה אסוקי השתא מיבעיא כיון שיוכל לאשתמוטי ולילך לו:

לאפוקי לשם מורנא דלא כפ"ה דאסור לרפאות בחנם אבל בשכר שרי משום איבה וראיה בפרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) דרב שימי בר אשי עבדא ליה לההוא עובד כוכבים לדבר אחר ואיתסי אלמא שרי לרפאות עובד כוכבים אלא ודאי בשכר הוה ועוד י"ל דהתם נמי בחנם הוה ולהתחכם ברפואות יכול להיות מותר וכן משמע מפני שלא היה בקי ברפואות עשה כן:

תני רבי אבהו קמי דר' יוחנן המינין והמסורות והמומרין והאפיקורסין היו מורידין אבל לא מעלין אמר ליה אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות את המומר כי אחיך הוא ואת תנית מורידין סמי מכאן מומר ש"מ דאפיקורוס רע מן המומר הוא:

איתמר (מ"ש) מומר לאכול נבילה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לתיאבון מומר להכעיס מין הוא וחד אמר אפילו להכעיס מומר אלא איזהו מין זה העובד אלילי כוכבים.

מיתיבי אכל פרעוש אחד או יתוש אחד הרי זה מומר והא הכא להכעיס הוא וכו' ופשוטה היא:

אמר מר היו מורידין ולא מעלין ומקשינן אחותי מחתינן להו אסוקי אצטריך ליה למימר דלא מסקינן. ופרקינן לא נצרכא אלא אם היתה מעלה בבור ויכול לעלות מגררה ואומר לו שלא ירד עליך חיה רעה אני מגררה או מטיל אבן גדולה על פי הבור ואומר לו להעביר בהמותיי אני צריך ומתיירא שמא יפלו בבור כלומר והיו באין בעלילות אבל לא היו הורגין אותם בידים:

ת"ר ישראל מל את העובד כוכבים לשום גירות אבל לרפאותו משום מורנא אסור פי' מורנא תולעים כדגרסי' בגמ' דטריפות [דף מט] מורנא פליגי בה רב אחא ורבינא:

ועובד כוכבים לא ימול את ישראל מפני שחשודין על שפיכות דמים ואפי' אחרים [עומדים] על גביו זימנין דמצלי ליה לסכיניה ומשוי ליה כרות שפכה דברי ר"מ וחכ"א בינו לבינו לא ימול אבל מל הוא בזמן שאחרים [עומדים] על גביו ולא חיישינן דלמא מצלי ליה לסכינא ומשוי ליה לינוקא כרות שפכה ומקשי' וסבר ר"מ עובד כוכבים כלל כלל לא ימול והתניא עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה [רופא] עובד כוכבים ורופא כותי ימול עובד כוכבים ואל ימול כותי דברי ר"מ ופרקי' כי קא שרי ר"מ ברופא עובד כוכבים מומחה דלא מרע נפשיה דחייש דלמא מסקי עליה שם רע ואומרים דקטיל לאינשי וכן כי אתא רב דימי אמר עובד כוכבים אם היה רופא מומחה לרבים מותר:

אני שונה לכל אבידת אחיך לרבות המשומד ואת אמרת מורידין ואם תאמר ודילמא גופו חמור ממונו משום יכין רשע צדיק וילבש דהא איכא מ״ד הכי בפרק הגוזל גבי ממון מוסר שהוא אסור מהאי טעמא ויש מתרצין דכי מרבינן משומד מלכל אבידת אחיך אף לאבידת גופו מרבינן ליה דהא אבידת גופו כתיב בקרא דלעיל מדכתיב והשבותו לו ואינו נכון דאי מאבידת גופו פרכינן מאי אתמהא שייך הכא והנכון דבשלמ׳ גבי מוסר שייך לומר דנפיק מיניה זרעה מעליא אבל גבי משומד להכעיס מסתמא זרעו כמוהו וליכא למימר הכי אדרבא משורש נחש יצא צפע להכעיס נמי משומד ושמע מינה דלהכעיס לאו דוקא דאם כן אין לך מין גדול מזה אלא וודאי לאו דוקא וכל שאינו לתיאבון מקרי להכעיס וכדפי׳ ר״שי בפ״ק דחולין זה העובד ע״ז וש״מ דמשומד לע״ז מותר להורגו בידים וכל שכן שמותר לאבד ממונו ולמדנו שמותר להלוות לו ברבית כדי למוטטו דהא לאו בכלל וחי אחיך עמך וכן מוכח ממה שאמרו בירושלמי בכותאי דקסרין דמותר להלוותן ברבית ואפי׳ למאן דאמר כותיים גירי אמת הם לפי שקלקלו מעשיהם והוה ליה משומד כדאמרינן בפרק החולץ דאמרינן מל וטבל הרי הוא כישראל לכל דבריו ואי מדר ביה ישראל משומד הוי אבל אסור ללוות ממנו שהרי הוא מוזהר שלא להלוות לנו ברבית דאעפ״י שחטא ישראל הוא וחייב במצות וכל היכא דמלוה מזזהר לוה נמי מוזהר ואיכא נמי משום לפני עור לא תתן מכשול וכבר ברירנא לך בפר׳ איזהו נשך בס״ד וכן פירש ר״ת ז״ל.

לא נצרכה אלא שאם היתה מעליה בבור מגררה כו׳ פי׳ דמאי דקתני ולא מעלין הא א״ת לאשמועינן שלא נניחנו לעלות ואם תאמר ואכתי איכא למיפרך כדמעיקרא דכיון דמורידין בידים כל שכן שאין מעלין ואפי׳ בכי האי גוונא ויש מרבותי נ״ר מתרצין דהשתא מפרשי׳ דמאי מורידין דקתני שאין מעלין בכי האי גוונ׳ דפרישנא השתא וכולה חדא היא ולאשמועינן האי מלישנא יתירה מני להו תרוייהו דלא נימא מורידין ממש או אין מעלין ממש ואינן מחוור לי חדא דלישנא דלא נצרכה לא משמע אלא על לא מעלין דמקשינן מינה ועוד דהא ודאי מינין ומסורות דקתני מורידין היינו מורידין ממש והנכון בעיני דתנא תרי מיני קאמר דמורידין ממש שלא במקום איבה ולא מעלין במקום רואין דאיכא איבה ואנן פרכינן דכיון דמורידין שלא במקום רואין פשיטא דאין מעלין בידים במקום רואין ופרקינן דלא נצרכה אלא לומר דאפי׳ במקום רואין ומונעין ממנו שלא יעלה וכדמפרש ואזיל כנ״ל וכולהו הכי אמוראי לא פליגי אלא כל חד וחד מוסיף על דברי חברו שלא להעלותו ואפי׳ בעלה רחוקה יותר דוק ותשכח.

לאפוקי לשם מורנא דלא פי׳ לפי שאסור לעשות להם רפואה והקשו בתוספות מהא דאמרינן בפרק הנזיקין דאמיה דרב שימי עבדא ליה סמא לההוא גוי ואיתסי ותירצו דהתם לנסות חכמתה עשתה ור״שי פי׳ כאן לפי שאסור לרפאת לגוי בחנם מעתה אתיא ההיא דגטין בשכר והנכון בעיני דרופא מומחה שרי לרפאתם בחינם או בשכר משום איבה וכדאמרינן בירושלמי גבי מילדת ישראלית שאם היא חכמה מותר וכן שנינו שמפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום.

ישראלים שפקרו ונעשו מינים לעבוד את האלילים ומיני ע"ז ומסורות ואפיקורסים והם המבזים את המצות דרך פקור מותר להזיקם בידים ולהורידם לבור תחתיות אבל המשומד באכילת איסורין אם לתאבון י"מ שלא מעלין ולא מורידין מפני שהם דנין אותו על מדרגת רועי בהמה דקה ועיקר הדברים שחייבין אנו להצילו והוא שאמרו בפרק השולח מ"ו ב' ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי ואמר ליה לרבא פרקן אמרו ליה לרבא אוכל נבלות הוא אמר להו דילמא לתאבון אמרו ליה והא שביק התרא ואכיל איסורא אמר ליה זיל לא שבקי לי דאפרקך אלמא שאלו היה לתאבון היה מחוייב להצילו וכן ביארנוה באחרון של הוריות ואחר שכן חייבין אנו להחזיר לו אבדתו והוא הדין שאסור ליטול רבית ממנו שהרי עליו אמרו לכל אבדת אחיך לרבות את המשומד:

משומד להכעיס בין לנבלה בין לעברה אחרת אחר שאינו בכלל המינין הואיל ואינו עובד את האלילים י"א שדינו כגוי שלא להוריד ושלא להעלות ושלא להתחייב להחזרת אבדתו ועקר הדברים שהוא בכלל מורידין שהרי בסוגיא זו אמרו אבל המינים והמסורות והמשומדים מורידין ולא מעלין והקשה אני שונה לכל אבדת אחיך לרבות את המשומדים ואת אמרת מורידין ותירץ סמי מכאן משומד והקשה ולישני ליה כאן לתאבון כאן להכעיס ומשני דהוא סבר דלהכעיס מין הוא ולא הוצרך להחזירו למדת שאף לדעת האומר שהוא משומד מכלל מורידין הוא ואעפ"כ אינו בכלל המינין אחר שאינו עובד את האלילים ואם כתב ספר תורה אין אומרים תשרף ככתבו מין אלא תגנז וכן שחיטתו אינה אסורה אלא באכילה ולא בהנאה ואין צריך לומר שאין מחזירין לו אבדה בתורת חיוב ושמותר ליטול רבית ממנו ובתלמוד המערב אמרו במסכתא זו פרק אחרון כותאי בעו קומי ר' אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו כלומר שאין נזהרים מיין שלנו אתם מפני מה אינכם מסתפקים בשלנו אמר להם אבותיכם לא קלקלו מעשיהם אתם קלקלתם מעשיכם ותנינן בה כותאי דקסרי מותר להלוותם ברבית ומ"מ ללות ממנו אסור משום לפני עור לא תתן מכשול שהרי בכלל ישראל הוא אע"פ שחטא ומוזהר עליו ומה שאמרו בדרש שעובדיה לוה מיהורם בן אחאב ברבית כדי לפרנס את הנביאים אע"פ שהיה ישראל משומד בזו משום פקוח נפש התיר לעצמו:

נעשה משומד לע"ז כלומר לעבודת האלילים הרי הוא בכלל המינים והוא בכלל מורידין לדברי הכל ואין צריך לומר בהחזרת אבדה ונטילת רבית שפטור ומותר ואם כתב ספר תורה ישרף ושחיטתו אסורה בהנאה ודברים אלו כלם בשעדין שם ישראל עליו ומאחר שהוא מתפקר ומחלל את הדת ענשו חמור הרבה הא כל שיצא מכלל דת יהודית ונכנס לו בכלל דת אחרת הרי הוא אצלנו כבני אותה הדת שנכנס בה לכל דבר חוץ מגיטין וקדושין או כל זיקת אשה כמו שיתבאר במקומו ובנו מיהא הרי הוא גוי גמור אף לענין גיטין וקדושין:

הורדה שהוזכרה כאן דוקא שלא ידע בה אדם ולאיבת עצמו אין חוששין שהרי ימות שם אבל כל שבידיעת אחרים אף במקום שאין לו סכנה בכך מ"מ יש לו לחוש לאיבת הרואים ואין לו להכניס עצמו לכלל איבה וכן זו שאמרו אין מעלין לא סוף דבר העלאה ממש דהשתא אחותי מחתינן דלא לאסוקי מבעיא אלא שישתדל שלא לעלות בכדי שלא יהא שם איבה אלא כל שבא לו ההיזק גורמין שלא להנצל ממנו במקום שיש לו קצת טענה כגון שאם היה סלם שלו בבור מעלה ואומר בעינא לאחותי ברי מאיגרא וכל כיוצא בזה ויש לשאול אכתי קושיא לדוכתא דהשתא אחותיה מחתינן העלאת סלם מבעיא ומתרצים שההורדה דוקא במקום שאין רואים שהרי כל שבמקום רואים ודאי איכא איבה וסכנה אלא שלא במקום רואים הא העלאת סלם אף במקום רואים כל שאפשר לו למצא עלה להפקיע איבה ומ"מ י"מ בהעלאת סלם זו וכיוצא בה שעל מורידין נאמרה כלומר הורדה שהוזכרה כאן לא הורדה ממש דהורדה ממש אף במקום שאין רואים ושאין לחוש לא לאיבה ולא לסכנה אסור אלא שאם ירד מעצמו מותר לו להשתדל במניעת הצלתו כל שאפשר לו להנצל מאיבה וכן עיקר:

גר שנתגייר וחזר לסורו יתבאר במסכת יבמות שהוא כישראל משומד לכל דבר:

ישראל שהוא ערל כגון שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלוהו מותר לו למול את אחרים שערילי ישראל כמולים הם חשובים אבל גוי לא ימול לעולם ואפילו הוא מהול כגון ערביים וגבעונים שהם אמות מהולות שמולי האומות כערלים הם חשובים ואפילו בפני אחרים שאין שם חשש שפיכות דמים ואפילו אין מוהל ישראל שהרי מ"מ נאמר ואתה את בריתי תשמור ואם הותחלה על ידו תגמר על יד ישראל ודיו ואם מל מ"מ אינו צריך לחזור ולמול שהרי יצא מכלל ערלה ואף הטפת דם ברית אין כאן שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה ועבד ואשה וקטן מלין במקום שאין איש שהמילה אינה צריכה לשמה ואע"פ שכתוב לי"י המול בפסח כתוב ר"ל ועשה פסח לי"י המול לו כל זכר ובאשה מיהא הרי נאמר ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה:

ישראל מל את הגוי לשום גר אבל גוי צריך לחתוך ערלתו מצד חולי או מכה אסור שהרי זו העלאה והצלה ואע"פ שנעשית מצוה זו ברפואה זו הרי אין כונתו למצוה ובשכר מיהא מותר כדין האמור בהולדה וכן דעת גדולי הרבנים ואחרוני הרבנים כתבו שאם בא להתלמד אף בחנם מותר וממה שאמרו בפרק קורדיקוס אימיה דרב שימי עבדא ליה לההוא גוי ואתסי ולא רצת לעשות לישראל מפני שעדין לא היתה בקיאה באותה מלאכה הא כל שבחנם ושלא להתלמד הרי הוא כמשתדל בהצלתו וכבר ביארנו שדברים אלו כלם בעובדי האלילים נאמרו והכותי כבר ידעת שעשאוהו כגוי לכל דבר:

בד"ה אני שונה לכל כו' ושמא מאן דאית ליה ממון מסור כו' אית ליה נמי דמשיבין אבידתו כו' עכ"ל ולפי זה מהאי טעמא נמי במומר משיבין אבידתו ולא איצטריך לכל אבידת אחיך לרבות מומר אלא משום השבת גופו ודו"ק:

בד"ה וח"א להכעיס כו' לא מיירי בשנשחטה בסכין כו' עכ"ל פי' בסכין פגומה או עובד כוכבים ששחט דהוי נבילה וקצרו דבריהם במקום שהיה להם להאריך ויותר נראה להגיה בשנשחטה בלא סכין ודו"ק:

בד"ה איזהו מין זה כו' י"ל דהא דאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו בכומר כו' אבל ישראל העובד עבודת כוכבים כו' עכ"ל לכאורה דלא הוו צריכי לכל זה בתירוצם אלא מין דעובד כוכבים דהוי כומר הוא אדוק ביותר מישראל וכ"ה בתוספות פ"ק דחולין ואפשר דניחא להו למימר דמין דישראל ומין דעובד כוכבים דהתם בגוונא חדא איירי דהיינו כומר וע"ז הביאו ראיה דמין ישראל דקאמר התם ע"כ לאו בעובד עבודת כוכבים בעלמא אלא דהוי כומר דא"כ לא הוה פליג רשב"ל אברייתא למימר דשחיטתו מותרת וק"ל:

תוס' ד"ה אני שונה לכל אבדת אחיך וכו' עד אבל מסור לעובדי כוכבים אנסין מיגרע גרע וכו' סיומא דתרוצא דהתוס' הוא והשתא ס"ל להתוס' דאפילו למ"ד דממון מסור לאנסין אסור לאבדו בידים היינו דוקא לאבדו בידים אסור אבל מ"מ אינו מחויב בהשבת אבדתו ובתר ה"ק ושמא מאן דאית ליה וכו' אית ליה נמי דמשיבין אבדתו אבל אינו מטעם דאיתרבי להשבת אבדה אלא מטעם דיכין רשע וילבש צדיק אבל בהשבת גופו אינו מחויב כלל ולכך היו מורידין וכו' אבל עדיין יש לדקדק דה"ל להתוס' לתרץ בקיצור דאינו דומה מסור למומר דמגרע גרע מיניה דמסור לא איתרבאי להשבת אבדה ואין משיבין אבדתו ואפי' אם נאמר דמאן דאית ליה ממון מסור לאנסים אסור לאבדו בידים אית ליה נמי דמשיבין אבדתו היינו מטעם דיכין רשע וכו' אבל מומר לעבודת כוכבים דאתרבאי להשבת אבידתו כ"ש דאין מורידין גופו ונראה דהמשך דברי התוס' כך הם דבקושיא הוי ס"ד דמסור לאנסים נמי אתרבי מלכל אבידת אחיך ומשיבין ג"כ אבדתו ולא מייתי גבי מסור לאנסים קרא דיכין רשע וילבש צדיק אלא לתת טעם דהכל טעמא מאי דמפני מה יהא אסור לאבד ממונו ויהא מותר לאבד את גופו ולכך הקשו שפיר דדלמא גבי מומר נמי הכי הוא ותירצו וי"ל דשאני הכא דמהאי קרא דמרבינן השבת אבדתו ילפינן השבת גוף בישראל וכו' ר"ל וא"כ על כרחך ליכא למימר דהא דאסור לאבד ממונו של מסור לאנסים מטעם דאתרבי מלכל אבידת אחיך דא"כ היה לנו לומר דאתרבי נמי להשבת גופו אלא ודאי מסור לאנסים מגרע גרע ממומר ולא אתרבי להשבת אבדה ואין חייבין בהשבת אבדתו ואפילו את"ל דמשיבין אבדתו אינו מטעם דאתרבי מלכל אבדת אחיך אלא מטעם דיכין רשע וילבש צדיק לחוד ולכך ליכא לאקשויי מיניה למומר וק"ל:

בא"ד לו לרבות גופו וכו' והא דאיצטריך גבי ישראל לרבות השבת גופו והא ק"ו הוא מהשבת ממונו וי"ל דבהשבת גופו חייב אפילו להוציא משלו לפדותו וק"ל:

ד"ה סמי מכאן מומר נראה דדוקא לגבי הורדה וכו' ובפרק השולח ס"ת שכתבו מין ומומר וכו' פסולה ר"ל ואליבא דר' יוחנן צ"ל דהמומר דהתם הוי לתיאבון ולכך אצטריך ליה למתני בהדיא מין אבל הכא גבי הורדה א"א למתני ליה גבי מין דממ"נ דאי הוי מומר לעבודת כוכבים להכעיס היינו מין לר' יוחנן ואי הוי מומר לתיאבון לית ליה דינא דמורידין כיון דאתרבי לדין השבת אבדה וק"ל:

ד"ה איזהו מין וכו' ותניא פ"ק דחולין שחיטת מין לעבודת כוכבים וכו' ר"ל וכיון דשמעינן הכא דישראל העובד עבודת כוכבים הוי מין לכ"ע א"כ הוי שחיטתו אסורה וקשה דבפ"ק דחולין וכו' ומאי קושיא הא אשכחנא ישראל עובד עבודת כוכבים וכו' ר"ל וא"כ נוכל לומר הא דקתני אין מינין בעובדי כוכבים הוי פירושו בסתם עובדי כוכבים אע"פ שעובדים עבודת כוכבים אין שחיטתן אסורה משא"כ בישראל דכשהוא עובד עבודת כוכבים חמור יותר ונקרא מין ושחיטתו אסורה ותי' דהא דקאמר שחיטת מין לעבודת כוכבים היינו דוקא הכומר לעבודת כוכבים וכיון דישראל הכומר הוי מין לענין זה כ"ש כומר עובד כוכבים דפשיטא ליה לגמרא דכומר עובד כוכבים אדוק יותר לעבודת כוכבים מכומר ישראל וק"ל:

תוס' ד"ה ולא וכו' דכתי' והי' לך למס עיין לקמן דף סד ע"ב תוס' ד"ה איזהו וכבר רשום בהגהות הגאון מהרי"ף זצ"ל: