מסכת עבודה זרה דף י״ד עמוד ב׳פרק 1 לפני אידיהן

לָא סְתָמָן צְרִיכָא לְמֵימַר דִּמְזַבְּנִינַן, וְלָא פֵּירוּשָׁן צְרִיכָא לְמֵימַר דְּלָא מְזַבְּנִינַן, אֶלָּא סְתָמָן — דְּקָאָמַר חִיטֵּי, פֵּירוּשָׁן — דְּקָאָמַר חִוָּורָתָא.

מִכְּלָל דְּתַרְנְגוֹל, אֲפִילּוּ סְתָמָן נָמֵי לָא! אָמְרִי: לְעוֹלָם סְתָמָן — דְּקָאָמַר חִיטֵּי חִוָּורָתָא, פֵּירוּשָׁן — דְּקָאָמַר לַעֲבוֹדָה זָרָה.

וּפֵירוּשָׁן אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הַאי גַּבְרָא לָאו לַעֲבוֹדָה זָרָה קָא בָּעֵי, אֶלָּא מֵיבָק הוּא דַּאֲבִיק בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְסָבַר: כִּי הֵיכִי דְּהָהוּא גַּבְרָא אֲבִיק בֵּיהּ, כּוּלֵּי עָלְמָא נָמֵי אֲבִיקוּ, אֵימָא הָכִי כִּי הֵיכִי דְּלִיתְּבוּ לִי, קָא מַשְׁמַע לַן.

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״תַּרְנְגוֹל לָבָן קָטוּעַ לְמִי״, מַהוּ לִמְכּוֹר לוֹ תַּרְנְגוֹל לָבָן שָׁלֵם? מִי אָמְרִינַן: מִדְּקָאָמַר ״קָטוּעַ״, לָא לַעֲבוֹדָה זָרָה קָבָעֵי, אוֹ דִלְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים?

אִם תִּימְצֵי לוֹמַר הַאי אִיעָרוֹמֵי הוּא דְּקָא מַעֲרֵים, ״תַּרְנְגוֹל לָבָן לְמִי, תַּרְנְגוֹל לָבָן לְמִי״, וִיהַבוּ לֵיהּ שָׁחוֹר וּשְׁקַל, וִיהַבוּ לֵיהּ אָדוֹם וּשְׁקַל, מַהוּ לִמְכּוֹר לוֹ לָבָן? מִי אָמְרִינַן: כֵּיוָן דִּיהַבוּ שָׁחוֹר וּשְׁקַל, אָדוֹם וּשְׁקַל, לָאו לַעֲבוֹדָה זָרָה קָא בָּעֵי, אוֹ דִלְמָא אִיעָרוֹמֵי קָא מַעֲרֵים? תֵּיקוּ.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף דֶּקֶל וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לַאֲבִימִי: גְּמִירִי דַּעֲבוֹדָה זָרָה דְּאַבְרָהָם אָבִינוּ אַרְבַּע מְאָה פִּירְקֵי הָוְיָין, וַאֲנַן חַמְשָׁה תְּנַן, וְלָא יָדְעִינַן מַאי קָאָמְרִינַן.

וּמַאי קַשְׁיָא? דְּקָתָנֵי: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף דֶּקֶל טָב, חָצָב (ונקלס) [וְנִקְלָבֵס] אָסוּר לִמְכּוֹר לַגּוֹיִם. דֶּקֶל טָב הוּא דְּלָא מְזַבְּנִינַן, הָא דֶּקֶל בִּישׁ מְזַבְּנִינַן? וְהָתְנַן: אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע! אֲמַר לֵיהּ: מַאי ״דֶּקֶל טָב״? פֵּירוֹת דֶּקֶל טָב. וְכֵן אֲמַר רַב הוּנָא: פֵּירוֹת דֶּקֶל טָב.

חָצָב — קַשְׁבָּא. (נקלס) [נִקְלָבֵס] — כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר יוֹסֵף: קוּרְיָיטֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: תְּנַן (נקלס) [נִקְלָבֵס] וְלָא יָדְעִינַן מַהוּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ קוּרְיָיטֵי וְלָא יָדְעִינַן מַאי אַהֲנֵית לַן! אֲמַר לֵיהּ: אַהֲנַאי לְכוּ, דְּכִי אָזְלַתְּ הָתָם אָמְרַתְּ לְהוּ (נקלס) [נִקְלָבֵס] וְלָא יָדְעִי, אָמְרַתְּ לְהוּ קוּרְיָיטֵי וְיָדְעִי, וְקָא מַחְווּ לָךְ.

מַתְנִי׳ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכּוֹר בְּהֵמָה דַּקָּה לַגּוֹיִם — מוֹכְרִין, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִמְכּוֹר — אֵין מוֹכְרִין. וּבְכׇל מָקוֹם אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בְּהֵמָה גַּסָּה, עֲגָלִים וּסְיָיחִים, שְׁלֵמִין ושְׁבוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה, וּבֶן בְּתִירָא מַתִּיר בַּסּוּס.

גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּאִיסּוּרָא לֵיכָּא, מִנְהֲגָא הוּא דְּאִיכָּא, הֵיכָא דִּנְהִיג אִיסּוּר — נְהוּג, הֵיכָא דִּנְהִיג הֶיתֵּר — נְהוּג.

וּרְמִינְהִי: אֵין מַעֲמִידִין בְּהֵמָה בְּפוּנְדְּקָאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָרְבִיעָה. אָמַר רַב: מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לִמְכּוֹר — הִתִּירוּ לְיַיחֵד, מָקוֹם שֶׁאָסְרוּ לְיַיחֵד — אָסְרוּ לִמְכּוֹר.