מסכת יבמות דף צ״ז עמוד ב׳

אח מאב כו' משלות הן ורגילים בני אדם לאומרן:

והוא בעלה דאם אחי מאבי נשא את אמי היינו דיעקב אנס את אשה והוליד בת ונשא ראובן את אנוסת אביו ובת יעקב אומרת כן:

וברי הוא בני הוא:

שלום עלך ברי שלום לך בני:

בת אחותך אני בעובד כוכבים הבא על בת בתו והוליד בן ונמצאת זו אמו ובת אחותו שאמה של זו אחותו מן האב:

דלאי דדלו דוולא לבני פועלין המשקין את השדות אני שואלת חידה זו:

ליפול לכו סתר פתר הרי נפלה לכם חידה סתומה ומוסתרת להפתר:

ה"ג בר הוא ואנא בת אחוה משכחת לה בעובד כוכבים הבא על בת בנו:

אח הוא ברי הוא כל אלו המעשים לא משמיעין לך מידי אלא לתשובות הצדוקים:

דדלו דוולא פי' בקונטרס פועלין המשקין שדות ובערוך פי' חכמים דולי מים מבורות עמוקים כלומר מבינין הכל בחכמה:

מן האם ולא מן האב כ"ע לא פליגי דאסירי פי' דלמא אתי לאיחלופי בישראל ולעיל בפ' שני (יבמות דף כב. ד"ה ערוה) פירשנו:

והשני הורתו ולידתו בקדושה אפ"ה אסור וא"ת מאי אפילו אדרבה כיון דלידתו של ראשון בקדושה דומה שהוא אחיו גמור שדומה יותר כישראל וי"ל דמ"מ דמיא כשתי אמהות ולכך הוה ס"ד דשרי טפי וליכא למימר דלשמעינן רבותא טפי ואפי' הורתו ולידתו של ראשון שלא בקדושה דהתם יכול להיות דשרי:

מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דשרי פירוש, משום דבגיותן [בכתב יד: דבגירותן, נ"א דבגיותן. ועיין רש"י] לית להו אחוה מן האב, והלכך ליכא למיחש לההוא טעמא דאמרינן לעיל בפרק כיצד (יבמות כב, א) משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ומשום גזרה דאתו למשרי אשת אח בישראל ליכא, דכולי עלמא ידעי דגוים לית להו קורבה מצד אב כלל, הלכך לא אתי לאיחלופי בישראל.

מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסור משום דכיון דבגיותן אית להו קורבא מצד האם אתי לאיחלופי בבת ישראל.

כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי משום דבני פלניא קרו להו. והלכך לא אתו לאיחלופי בישראל. ומשום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ליכא, משום דאינהו בגיותן לית להו איסור אישות אלא בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה לא, דבעולת בעל יש להן, הא מת הותרה אפילו לקרובין וכל שכן במשוחררין, דהא עבד מותר באמו ובבתו כדאיתא בפ"ד מיתות בסנהדרין (נח, ב) ומאן דאסר סבר בני פלניתא נמי קרו להו, ואיכא משום דאתי לאיחלופי בישראל.

איכא דאמרי פליג רב אחא בר יעקב אפילו באחין מן האם מאי טעמא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. כלומר דמשום באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ליכא, דהא לית להו איסור קורבה באישות כדאמרן, מאי אמרת משום איחלופי בישראל, כולי עלמא ידעי דהני לית להו קורבה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

אי אמרת בשלמא אסירי היינו דקתני אפילו דאף על גב דהורתו של ראשון שלא בקדושה והורתו של שני בקדושה דכשתי אמהות דמי אפילו הכי אסירי. ואף על גב דהני אפילו מדאורייתא אסירי וחייבין בכרת משום אשת אח כדקתני לקמן בסמוך, והורתו ולידתו שלא בקדושה דבר תורה שרי, דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומשום גזרה בלחוד הוא דאסרינן להו אף על פי כן קתני אפילו לאיסורא, משום דכיון דכב' אמהות דמי והוה במשמע שיהיו מותרין לגמרי קא משמע לן דאסירי. (עיין תוס' ד"ה והשני).

מתניתי' הגיורת שנתגיירו בניה עמה פי' והיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה כדדייק לישנא וכדמשמע נמי מסיפא וכל כה"ג גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפי' קורב' דאם לית להו וכ"ש קורבה דאב. וכשלידתן בקדושה ואין הורתן בקדושה יש להם שאר אם אבל אין להם שאר האב וזרעו של אב שנזרע שלא בקדושה רחמנא אפקריה וכמאן דליתיה דמי וכשהורתן בקדושה יש להם אפי' שאר האב והם כישראלי' גמורי' מן התורה וזה כלל גדול לכל השמועות והכי איתא במתני' דאתי' תאומי' דלקמן הילכך רישא דקתני הגיורת שנתגיירו בניה עמה שהיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה אפי' שאר האם לית להו ופשיטא דלא שייך בהו יבום וחליצה דתליא באחים מן האב והא דקתני לא חולצין ולא מתיבמין בגמרא איפליגו בה (אם) איכא מ"ד דהק"ל דליתנהו בתורת ייבום כלל ואפי' מדרבנן ואי בעי למנסב נשי דהדדי לאחר מיתה נסבי ואעפ"י שהיו לה בנים דלאו אשת אח היא כלל ואיכ' מ"ד דמדרבנן אשמועי' שאסורי' לייב' ולא מדאורית' אלא מדרבנן משום גזירה וכדבעי' לפרושי בגמ':

ואפילו היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והורתו ולידתו של שני בקדושה פי' אסורים ליבם ואין בהם חליצה ויבום שהרי אינו אחיו מן האב כי הראשון שהיתה הורתה שלא בקדושה רחמנא אפקריה לזרעיה ואין חליצה וייבום אלא באחיו מן האב הילכך אסורי' ביבו' מן התורה דהא כיון דלידתן בקדוש' אחיו מן האם הם והויא לה אשתו של כל א' מהם לגבי חברי' אשת אח שלא במקום מצוה ובגמ' מפ' מאי אפי':

גמרא בני יודא אמתא אשתחרור פי' והיתה הורתן ולידתן שלא בקדוש' כדמוכח לישנא שאלו היתה לידתן בקדוש' דכ"ע אסורי' בנשים דהדדי אפילו לאחר מיתה ומדאורייתא דהא אחים מן האם נינהו אבל השת' שאפי' לדתן שלא בקדוש' כקטן שנולד דמי ומדאוריית' לית להו שום אחוה ושום קורבה:

שרא להו רב אחא בר יעקב למנסב נשי דהדדי פי' אפי' נשים דנסיב בגיירותן שרא להו לאחר מית' כיון דלית להו קורבה דאוריתא לית לן למסרינהו מדרבנן וכדמפרש ואזיל. ורב ששת פליג ואסור מדרבנן ודכ"ע נשי דנסוב בעכו"מתן שלא ידעום לאחר גיירו' בתור' קדושי' שרו אהדדי וזה הכלל יהיה בידך כי איסור קירבה בגרים הוא מפני א' מג' דרכי' הא' מדאורית' כשלידתן בקדושה דאית להו שאר האם מיהת וכן צ"ל כשהורתן בקדושה שיש להם שאר האב והשני דרכים מדרבנן באחת מטעם שלא יאמרו באנו מקדוש' חמורה לקדוש' קלה כדאית' בפ' כיצד ולקמן בדוכתי אחריני וזה נאמ' בכל איסורי ערוה שיש להם בעודן עכו"מז ממה שאסר הכתוב לבני נח כמפורש בסנהדרין בפ"ד מתות (דף נ"ז) דאלו במה שלא נאסר להם מן התורה אלא שהוא מחוקותיהם אינו חשיב אפילו קדושה קלה ואין חוששין לו כלל וכן קבלתי מרבותי ז"ל וכן דעתי נוטה ונפקא מינה לעכו"מז שנתגייר. והדרך הג' כי לפעמים אנו אוסרי' אותו אפילו במה שהיה מותר להם בעכו"מתן מן התורה משום שהוא אסור אלינו לגר גמור כדי שלא יבא לטעות ולמסרך ולהתחלף הם או אחרי' וכדאמרי' הכא בסוגיי' לקמן ואולי בנשי' שנשאו בעכו"מתן ליכא חדא מהני דאינהו לית להו ערוה משום אישות אלא אשת אב אליבא דר"ע דדריש על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו והא דמרבי' להו מדכתי' איש איש אל כל שאר בשרו שהעכומ"ז מוזהרי' בעריות אינו אלא לענין עריו' של שאר או לענין שאסורי' בנערה מאורסה שלנו ובכנוס' לחופה ולא נבעלה מש"כ לדידהו שאין להן איסור אלא בבעולת בעל אבל שום איסור אחר דמחמת אישות לית להו דהא אחות אשה שריא להו ראיה לדבר מיעקב שנשא שתי אחיות וכן מותר בכלתו כדמוכח מיהודה שבא על תמר ואמר צדקה ממנו ולא מצינן שהותר להם איסור ערוה משום מצות יבום ואפי' תאמר כי דרך יבום עשה כן יהודה וכיון דלית להו בעכו"מתן איסו' אשת אח אין לנו לאסור עליהם לאחר גיירותן אשת אח מטעם שלא יאמרו באנו לקדוש' קלה מקדושה חמורה ואי משום שהיתה עליו אסורה בעכומ"ז מדין אשת חבירו כשנכנס' לחופה ונבעלה הנהו נשואי' כבר פקעו בעכו"מתן וכ"ע ידעי דלא חשיבי כלום ואפי' מחיים וכ"ש לאחר מית' דאפי' נשואין גמורין שלנו פקעי ואי משום גזירה שלא יבואו לטעות באשת אח דעלמ' ליכא דלכ"ע כיון שלידתן שלא בקדושה לית להו אחוה וכגר שנתגיי' דמו ולא טעו בהו הילכך כי פליגי הכא בנשי דנסיב בגיירתן ואלו מחיים אסורה היא מן התורה מדין אשת איש כיון שנשאת בגירות וקדושיו קדושי' מן התורה אבל לאחר מיתה הוא דשרא רב אחא דפקע איסור אשת אח הא מדאורית' כקטן שנולד דמי הואיל ולדתן שלא בקדושה ואי מפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה הא בעכו"מתן לית להו איסור אשת אח כדאמרן ובגזירה דטעות' ואיחלופי הוא דפליגי כדמפרש ואזיל. דרב אחא סבר דלא טעו בהא ורב ששת חייש דילמא טעו ומסרכי בהו כדמפרש ואזיל:

כי פליגי מן האם ומן האב פי' שנקראי' אחים פעמים על שם אביה' פעמים על שם אמם רב אחא סבר דשרו דעל הרוב בני פלניא מקרו וכ"ע ידעי שאין אבות להם ולא טעו בהם ורב ששת סבר דכיון דלפעמי' קרו להו בני פלנית' נראי' כאחים מן האם וסבורים העולם כי שאר האם שלהם שאר הוא וקיים הוא בהם לעולם ואי שריית בהו אתי למיטעי אינהו ואחריני באחים מן האם:

א"ד פליג רב אחא בר יעקב למשרי אפי' באחיו מן האם פי' ולהוסיף בא האי לישנא בתרייתא דה"ה דפליגי במן האם בלחוד ואסר בה רב ששת. מ"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וק"ל מאי קאמ' וכי עד השתא לא ידעי ה"ט וי"ל דלישנא קלילא נקטי והכי קאמרי' הכל יודעי' דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא טעו בהו כלל בענין זה דאיסור אשת אח דאלו במילי אחריני הוא ודאי גזרי' דאתו איהו גופיה וטעו בה כגון ההיא דאמ' לקמן גבי נשא אשה ובת' וגבי חמותו אבל בהא דחשש' הוא דטעו שאר אינשי למישרי בישראל דכות' קאמ' רב אחא דליכא למיחש ופוסק רב אלפס ז"ל הלכת' כרב ששת לחומר' ומשום דרב משמע דקאי כוותי' מדקא מתמה ואמ' והא רב ששת אסר אבל מ"ה ז"ל הסכים לדברי הפוסקי' הלכה כרב אחא לקול' כיון דאיסו' דרבנן הוא ועביד בה עובדא וראמי אנפשיה לומר רב ששת אסר ואנא שרינא מכלל דקים ליה שפיר בשריותא דיליה או מגמרא או משום טעמ' דמסתבר דאית לה וכנ"ע:

תנן הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין פי' ומילת' פסיקת' קתני אפי' בנשים שנשאו בגיירותן ולא עוד אלא שלא נצרכה אלא לזו דאלו לנשים שנשאו בעכו"מתן פשיט':

מ"ט לאו משו' דאסורי' פי' דה"ק אינם רשאין ליבם דאלו שפטורי' מלייבם פשיטא אלא ודאי איסור' אתא לאשמועי' דמדרבנן מיהא אסירי בנישואי דאהדדי אפי' לאחר מיתה ופרקי' לא שאינן בתורת יבום וחליצה ושריא לעלמא. ואינהו נמי שרו בה פי' דתנא פטורין מחליצה לאשמועי' דלא חשיבא שום אחוה ואפילו מדרבנן דאפי' אינהו נמי שרו בה כאלו הם נכרים גמורים דהא קתני סיפא ואפי' אא"ב אסירא היינו דקתני אפי' דאע"ג וכו' דכשתי אמהות דמי א"ה אסירי וכו' ק"ל מאי קאמ' דבהא שייך אפי' לרבות' דאיסור' אדרבה וזה פשוט יות' לאיסור שהוא אסור מן התורה דאחים מן האם הם גמורי' וי"ל דהיינו מאי דקא מפרש כי לפי מראות בני אדם וטעות' שייך אפי' כי לעולם נרא' שכיוצא באלו שלא היתה הורתם שוה היתה כשתי אמהות טפי מהורתם ולידתם שלא בקדושה:

כבר ביארנו במקומו באיסור לשון הרע שהותר מכללו כל שאדם מספר בגנות בעל עבירות או בעל מדות מגונות בכונה שיהו השומעים מתרחקים ממנו עד שלא יהיו למדים ממעשיו ועל דרך זה היו אצל רבותינו משלים וחידות נאמרות באיסורי ביאה כדי להפליג בספור גנותן עד שיהו השומעים נזהרים בכך אלא שמתוך צחות המשלים הוזכרו מהם אף בביאות של היתר ועל דרכים אלו נאמר בסוגיא זו הרבה משלים שצריכים ביאור:

הראשון אח מאב דלא מאם והוא בעלה דאם ואנא ברתא דאינתתיה וביאור הדברים כאלו אשה אומרת ראו בן זה שהוא אחי מצד אבי ולא מצד אמי והוא בעלה של אמי ואני בת אשתו ודבר זה אתה מוצאו בהיתר ובאונסין כגון שאנס ישמעאל אשה והוליד ממנה בת ובנו של ישמעאל שהיה לו מאשה אחרת נשא אנוסת אביו ובת זו אומרת על בן ישמעאל שהוא אחיה מצד האב והוא בעל אמה והיא בת אשתו ובהיתר ומכל מקום בנשואין לא שהרי לא היה בנו של ישמעאל יכול לישא אשת אביו ואם כן אי אתה מוצאה להיתר אלא כדעת חכמים שהיו מתירין באנוסת אביו על הדרך שביארנו במשנתנו:

השני אח הוא בר הוא אחתיה אנא אמיה אנא דהאי דדרינא ליה כלומר אשה שמוליכה תינוק על כתפה ואומרת תינוק זה שאני מוליכתו אחי הוא ובני הוא ואני אחותו ואמו ודבר זה אי אתה מוצאו אלא באיסור ומתוך כך אינו מיחס בביאורה שם ישראל ומפרשה בגוי הבא על בתו וילדה ממנו בן ומוליכתו ונמצא שהוא אחיה ובנה והיא אחותו ואמו:

והשלישי הוא באשה שאומרת לאחר שלמא עלך ברי בת אחתך אנא כלומר אתה בני ואני בת אחותך ואי אתה מוצאה אלא באיסור וכגון שבא הגוי על בת בתו והוליד ממנה בן ונמצאת זו שילדתו אמו של זה ובת אחותו:

והרביעי כעין זה שהזכרנו והוא שהוא בנה והיא בת אחיו ואתה מוצאה בגוי הבא על בת בנו על הדרך שביארנו בבת בתו ומה שאמר דלאי דדוולי דולא ליפול לכו סתר ופתר דרך צחות הוא נאמר כלומר לכם פועלים שבשדותי להשקותם אני מפלת ומוסרת חידה זו שהיא מסותרת וצריכה פתרון:

והחמשי בייא בייא מאח דהוא אב והוא בעל והוא בר בעל והוא בעלה דאם ואנא ברתא דאיתתיה ולא יהיב פתא לאחוה יתמי בני ברתיה כלומר שהאשה אומרת דרך צחות הריני קובלת ומתרעמת מפלוני שיש לו עמי כמה קורבות ואינו משגיח בבני שהם אחיו ובני בתו והזכיר בפרטי הקורבות שהוא אחיו ואביה ובעלה ובן בעלה ובעל אמה והיא בת אשתו ודבר זה אי אתה מוצאו אלא בעירוב איסורי ביאות ופירשה בגוי הבא על אמו והוליד ממנה בת ונמצאת שהיא אחותו ובתו וחזר ובא עליה ונמצאת אשתו והוא בעלה וחזר הזקן ר"ל אביו של גוי זה ובא על בת זו והוליד ממנה בנים ונקרא בעלה ונמצא הראשון עכשו בן בעלה של זו ובעל אמה ואינו נותן פת לאותם היתומים שנולדו לה מן הזקן ומת הזקן והם אחים שלו שהרי בני הזקן הם ובני בתו שהרי היא בתו:

והששי אנא ואת אחי אנא ואבוך אחי אנא ואמך אחואתא כלומר שאומרת לתינוק שעל כתפה אתה אחי ובן אחי ובן אחותי ואי אתה מוצאה אלא באיסור כגון שבא גוי על אמו והוליד ממנה שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד ממנה בן ואחותה האחרת מוליכתו ונמצא שזה אחיה שהרי בן אביה הוא והוא בן אחיה שהרי האב אחיה מצד האם וכן הוא בן אחותה שהרי אותה הבת היולדתו היא אחותה מן האב ומן האם:

השביעי אנא ואת בני אחואתא אנא ואבוך בני אחי אנא ואמך בני אחי ודבר זה אתה מוצאו אף בהיתר כגון שיש לראובן שתי בנות ושמעון אחיו נשא אחת מהן והוליד ממנה בת ובנו של לוי נשא האחרת והוליד ממנה בן והרי בת שמעון אומרת לבן זה שהוא בן בנו של לוי אנא ואת בני אחואתא ששתיהן בנות ראובן ואנא ואבוך בני אחי שהרי אני בת שמעון ואביך בן לוי ואנא ואימך בני אחי שאני בת שמעון והיא בת ראובן:

גמרא וא"ד פליג רב אחא כו' ומ"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי כו' הא ודאי דרב ששת נמי אית ליה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כדקתני בב' אחים תאומים דאין חייבים משום אשת אח אלא דה"ק דרב אחא שרי מטעמא דהכל יודעין דגר שנתגייר כקטן שנולד ולא גזרינן משום אחלופי כדגזר רב ששת וק"ל:

תוס' בד"ה והשני הורתו ולידתו בקדושה אפ"ה אסור וא"ת מאי אפילו אדרבה כו' עכ"ל ה"ה דה"מ להקשות דמאי אפילו אדרבה דבהורתו ולידתו בקדושה איסורא דאורייתא איכא וחייבין עליה משום אשת אח וברישא אינו אוסר אלא משום אחלופי ואין חייבין עליה ובתירוצם הא נמי ניחא: