מסכת יבמות דף צ״ד עמוד ב׳

ומותר בקרובות השניה לישא בתה דקי"ל (לקמן יבמות דף צז.) נושאין על האנוסה ועל המפותה:

ר' יוסי בגמ' מפרש לה:

גמ' וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך ולזו אמר מת בעליך ועמד ונשאה ואח"כ באו אשתו וגיסו:

לימא מתני' דקתני מותרת לחזור לו:

דלא כר"ע דאי ר"ע כיון דבעיא הך גיטא מיניה הויא ליה אשתו אחות גרושתו:

חוץ מאשת איש שנשאת ע"פ ב"ד ומשום גזרה שמא יאמרו גירש זה כו' כדאמרינן לעיל בפירקין (יבמות דף פח:):

ר"ע מוסיף והשתא ס"ד אפילו נשואת אחיו ושמע שמת ויבמה ובא אחיו בעיא גט וכן באחות אשה. וטעמא לא ידעינן דהכא ליכא למימר גירשה זה ונשאה זה שאפילו גירשה בעלה אין קדושין של זה תופסין בה וכן לגבי אחות אשה מאחר שבאת אשתו גלוי לכל שאין קידושי שניה קדושין ואפ"ה קניס לה ר"ע אגיטא:

אבל נשואין כי מתני' דאשתו הראשונה היתה נשואה לו מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין הא כ"ע ידעי דאין אדם משים בעילתו בעילת זנות הלכך קים להו דנישואי שניה אינם כלום:

ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים אין לפרש דמשמע ליה מתני' באזיל אשתו וגיסו משום דאחות אשתו פנויה לא היה צ"ל דמותרת לחזור לו דהא איצטריך דלא נימא דשכיבת אחותה אוסרת' מק"ו דא"א כדקאמר לקמן אלא משמע ליה דאיירי בנשואה מדקאמר עלה רבי יוסי כל שפוסל ע"י אחרים כו' משמע דת"ק איירי בפוסל על ידי אחרים ומיירי באמרו לו שני עדים שמתה אשתו ועד אחד על גיסו אבל בעד אחד על מיתת אשתו אין יכול לישא אחותה א"נ בדאיכא תרי על גיסו נמי וכמ"ד לעיל (יבמות דף צא.) דרבנן פליגי ארבי שמעון בניסת שלא ברשות וקניס אפילו בב' עדים ולקמן נמי בשמעתין דפריך ותאסר בשכיבתה דאחותה מידי דהוה אאשה שהלך בעלה למדינת הים על כרחך פריך אליבא דמאן דקניס בב' עדים דמיתת אשתו לא מיתוקמא אלא בב' עדים:

אשת גיסו אסורה דקנסינן ככולהו קנסא דמתניתין אבל גט לא בעיא דלא שייך כאן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דכיון דאשתו קיימת לא שייך בה קדושין וידעי דעל ידי שמועת טעות נשאת לו ומש"ה אשתו שריא והא דקתני מתני' אם מתה ראשונה מותר בשניה ההיא לאו באזיל אשתו וגיסו איירי דכיון דאסירא אגיסו לדידיה נמי תאסר אלא בפנויה מיירי:

לימא מתני' דלא כר"ע משום דמשמע ליה דאזיל אשתו וגיסו קאמר מתני' דלא כר"ע אבל אי הוה מיירי בפנויה בההיא פשיטא דלא בעיא אחות אשתו גט אפי' לר"ע כיון דלא שייך בה קנסא כדאמר לקמן דלא קנסינן כיון דבמזיד אין שכיבת אחותה אוסרתה:

רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למינקט דלא שכיח דנסבי להו ע"י שמועת טעות דאסירי לאחר מיתה:

ולאו איתמר עלה כו' הך שינויא לא מיתוקמא אלא כר' אמי לקמן (יבמות צה:) דלר' יצחק נפחא לא מיתוקמא ת"ק כר"ע דלדידיה רבי יוסי הוא דקאי כר' עקיבא דמפליג בין ארוסתו וגיסו לאשתו וגיסו אבל ת"ק לא שני ליה:

אלא נשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין ואפילו למ"ד (כתובות דף עד.) המקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט מ"מ לא שכיחא מילתא שיתבטלו הנשואין מחמת התנאי משום דאיכא חיבת ביאה ושלא יהא בעילתו בעילת זנות תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה יש תנאי בנשואין לקמן בפרק בית שמאי (יבמות דף קז: ושם):

אי ר"ע ניתני נמי חמותו אברייתא לא קשה ליה אמאי לא מוסיף נמי רבי עקיבא חמותו דאיכא למימר דלדבריהם דרבנן קאמר לדידי אף חמותו נמי אלא לדידכו אודו לי מיהת באשת אח ואחות אשה אבל במתני' הוה ליה למינקט חמותו דהוי חידוש טפי מאחות אשה:

מאיסורא מי מיעטה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטה אלא משרפה:

ואף על גב דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים יש לפרש דפירושא בעלמא הוא דקא מפרש לה למתניתין, משום דלקמן (יבמות צה, ב) מוקי לה הכי משום דר' יוסי ולאו דצריכי להכי משום אתקפתא דאיתקיף לימא מתניתין דלא כר"ע, דכשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה, הוא הדין דאתיא מתניתין דלא כר"ע, ודאמרינן נמי לימא מתניתין דלא כר"ע מלתא באפי נפשא היא. ויש לפרש דכולה חדא מלתא היא ואלומיה אלמיה לקושייה וה"ק, לימא מתניתין דלא כר' עקיבא, דאי ר' עקיבא כשהלכה אשתו לבד למדינת הים, הא ודאי מתניתין דלא כר' עקיבא. ואפילו ת"ל דר' עקיבא דוקא בשהלכה אשתו וגיסו קאמר וכדי לברר איסורו של ראשון, אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא במידי ולא צריכה גט, אפילו הכי מתניתין דלא כותיה, דמתניתין נמי בדאזיל אשתו וגיסו היא מדר' יוסי הרמב"ן נר"ו.

אלא בנשואין מי איכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין יש לפרש משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולאו אדעת קדושין הראשונים הוא בועל וכן פירש רש"י ז"ל. ולפי פירוש זה רב לטעמיה דאמר בפרק המדיר (כתובות עב, ב עג, א) קדשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנה גט דעל דעת קדושין הוא בועל עכשיו ולא על דעת קדושין הראשונים. ודלא כרב יהודה אמר שמואל משמיה דר' ישמעאל שאמר שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה (שם עד, א) ומשום דלית הלכתא כר' ישמעאל קאמרינן הכי להדיא מי איכא למימר תנאה הוה ליה. אי נמי יש לפרש דמשום דלא שכיחא קאמרינן, והכי קאמר, מי איכא למימר דחיישי אינשי ואמרי תנאה הוה ליה בנשואין, הא ודאי כיון דלא שכיחא לא חיישינן. ותדע לך דהא שמואל דאית ליה (שם) אפילו בנשואין על דעת קדושין הראשונים הוא בועל, סברינן למימר לקמן (יבמות צה, ב) דלא חייש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה אפילו בקדושין, גבי הא דאתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש, ומשום האי טעמא דאמרן דמלתא דלא שכיחא היא (עיין תוס' ד"ה אלא).

ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים דבהני נשואי' קא מתסר' אשת גיסו אגיסו וכו' פי' אע"ג דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים ובאו ב' עדים והעידו על מיתת אשתו שאין עד א' נאמן בה כדאמר לעיל כיון דליכא משום עגונא והעידו ג"כ שניהם או א' מהם שמת גיסו ואליבא דר"ש דאמר על פי עדים מותרת לחזור לו אתיא בשלא העיד על גיסו אלא א' מהם ולרבנן אתיא כשהעידו שניהם כן וכשבאו אשתו וגיסו קא מתסרא אשת גיסו אגיסו כדין האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמר לה מת בעלה ואח"כ בא בעלה:

אפי' הכי אשת גיסו אסורה ואשתו דידיה שרי פי' כדקתני מותרת לחזור ולא אמרי' מגו שנאסרה אשת גיסו אגיסו תאסר אשתו עליו פירוש לאו מדין מגו דהא לא שייך הכא כלל אלא ה"פ דלא אמרי' כיון דמתסרא אשת גיסו אגיסו כדין אשה שהלך בעלה וכו'. תהא צריכה גט כדי לקנסה ולאוסרה על בעלה כדתני' וצריכה גט מזה ומזה אלא מקילין עלה שלא לקנסה בגט כדי שתהא אשתו מותרת לחזור לו שאלו נותן גט לאשת גיסו נראה כמקיים קדושיו ותאסר אשתו עליו מדין אחות אשתו אלא ודאי לא מצריכי לה גיטא מיניה והיינו דאמרי' דמתני' דלא כר"ע דאלו לר"ע הוי אשת גיסו צריכה גט ממנו ונמצאת אשתו אסורה עליו. וטעמא דלא מצריכי' גט לאשת גיסו עולה יפה לפי מה שפי' רש"י ז"ל בריש פרקי' וכדפריש הכא דהת' קנסי' לה בגט לומר גרש זה ונשא זה ואלו הכא ליכא למימר הכי שאפי' גרש גיסו את אשתו אין קדושי' תופסי' לו בה בחיי אשתו משום אחות אשה אבל למאי דפרישנא לעיל דבלאו טעמא דגרש זה ונשא זה קנס' לה בגט כדי לברר איסור של ראשון ולעשות הולד ממנו ממזר ה"נ קנסינן ונצרכינ' גט וי"ל דאע"ג דאנן טעמא דידן משום קנסא עיקר מ"מ עבדי' סניפי' קצת בטעמא דגרש זה ואע"ג דטעמא קלישא הוא אבל היכא דלא שייך למימ' גרש זה כי הכא א"א לנו לקנוס בגט דכ"ע אמרי שאין הגט הזה כלום וכו' מ"ר:

לימא מתני' דלא כר"ע וכו' עד ר"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה פי' דכיון דאשת אח לאו היתר לפעמים וצריכא גט ממנו אף מזמן שאסורו' נצרכי' גט והק' בתוס' והא לר"ע אפי' באחות אשה פנויה שנשאה מצריך גט משום קנסא כדי להאסר בקרובות ועשה בזמן האיסור כזמן ההיתר דהיינו כאלו מתה אשתו ונשאת וא"כ למה לן לאוקומי מתני' כשהיתה אשת איש ובדאזיל אשתו וגיסו וי"ל דאלומי לקושי' דאפי' תימא דהא דר"ע מיירי באחות אשה שהלך בעלה וכו' מתני' דלא כוותיה דמתני' ע"כ בדאזיל אשתו וגיסו כדמוכח סיפא מדר' יוסי וכדאיתא לקמן. ועוד דהא דאמרי' השתא ואע"ג דאזיל אשתו וגיסו קושטא דמילתא נקטי' משום דמוכח סיפא הכי ובעי לפירושא ולא נקטי' משום מאי דבעי' למימר דמתני' דלא כר"ע:

אלא נשואין מי איכא למימר תנאה ה"ל בנשואין פרש"י ז"ל הא כ"ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ י"ל דה"ט נקיט תלמודא משום דמארי' דשמעתתא דא היינו רב דאמר התם בכתובות בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והנכון דאפי' לשמואל דאמר התם על דעת קדושי' הראשונים בועל ואדם עושה בעילתו בעילת זנות התם הוא דחזיא דקפיד ואתני בהדיא אבל מסתברא תנאי בקדושי' ונשואין לא שכיח ורוב העולם מוחלי' אותו בפי' בשעת נשואין והיינו דנקטי' לה הכא בהדיא ולא תנינן לה במימרא דרב דהתם:

נהי דמעטי קרא משריפה מאיסור מי מעטיה האי לישנא מוכח בהדיא דאיסור דאוריית' איכא דאי לא ה"ל למימר נהי דאיסור דאורייתא ליכא איסורה דרבנן איכא ולא מצי למיתני נמי שמע שמתה אשתו ונשא אחותה ותו משמע האי לישנא דאיסורה הוא דאיכא אבל כרת ליכא והיינו דבכולי תלמודא לא נקטי בחמות לאחר מיתה אלא איסורה והיינו דבפרקין דנושא על האנוסה אמרי' דלכ"ע חמות לאחר מיתה קלישא איסורה ואי הוה ביה כרת לא אמרי' דקליש' דלא למגזר בה משום דלית בה כרת ולא כפרש"י ז"ל שפי' דאסור דאוריתא לאו וכרת אלא ודאי דלית בה כרת וטעמא דמילתא משום דכרת לא כתיב' בחמות אלא דילפ' מאשה ובתה וכיון דכן דון מינה ואוקי באתרא וכי היכי דלית בה לאחר מיתה שריפה דכתיב בה ה"נ לית בה כרת לאחר מיתה ומה"ט נמי לאו וכרת דהכא מג"ש דאשה ובתה נפקא לן ואיסור דאוריתא דאמרי' הכא היינו משו' דארור שוכב עם חותנתו וכ"פ בתוס' ומ"מ איכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתת אשתו דאע"ג דבאשה ובתה ליכא שריפה ומחמותו הוא דילפי' שריפה בג"ש דזמה זמה מ"מ כיון דכתיב בה כרת סתם ואפי' לאחר מיתה אמרי כן לגבי שריפה דון מינה ואוקי באתרה וזהו דעת הרמב"ן ז"ל והוא הנכון והכין משמע בפ' נושאין לקמן אבל יש שכתבו דחמות לאחר מיתה בכרת כאשה ובתה דילפי' מינה דליכא באשה ובתה שריפה לאחר מיתה כי היכי דליכא בחמותו לאחר מיתה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ואתיא כמ"ד דון מינה ומינה:

אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה בשעה שנשאת את אחותה אלא שאחר כך מתה הולד הראשון ר"ל אותו שהוליד ממנה בעוד שאשתו קיימת ממזר והאחרון ר"ל אם הוליד ממנה לאחר שמתה כשר:

ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו וטרחו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששאלו בה מאי קאמר ר' יוסי אילימא דקאמר תנא קמא דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים נשואים לשתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אחותה ושמע זה שבכאן שמתו שניהם ונשא זו שבכאן וקאמר תנא קמא דאשת גיסו אסירא ואשתו מותרת לחזור לו ומשום דלא מצריכינן גיטא לאשת גיסו עד שנדון את אשתו באחות גרושה על הדרך שנבאר בסוגית הגמרא ואתא ר' יוסי למימר כל שאשתו של זה שנשא את אחותה מותרת לחזור אף אשת גיסו שריא לגיסו דהואיל ולא מצרכת לה גיטא לאו שם אישות היא אלא אונס גמור ומותרת לגיסו אע"פ שתתקלקל בשאר הדברים השנויים שהרי אין כאן חשש שמא יאמרו גירש זה כו' אם כן מאי האי דקאמר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אדרבה היה לו לומר כל שאינו פוסל על ידי עצמו אינו פוסל על ידי אחרים כלומר שמאחר שאין אשתו אסורה לזה אף אשת גיסו לא תאסר לגיסו אלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אגיסו אשתו נמי אסירא אדידיה משום דאיהו סבר דאשת גיסו צריכה גט והויא לה אשתו אחות גרושתו אי נמי דהואיל ואהנו הני נשואין למיסר אשת גיסו לגיסו ושלא לדון ביאה זו כביאת זנות וביאה של אונס אהנו נמי למיחל עליהו שם נשואין לדונה כאשתו לדון אחותה באחות אשתו מדרבנן אע"פ שהיא אשתו גמורה הא תינח כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כלומר כשם שאתה אוסר אשת גיסו כך אתה אוסר לזה את אשתו ומאי האי דקאמר בתר הכי כל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ותירץ ר' אמי דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו למדינת הים על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגית הגמרא ומחלוקתם סובבת במחלקת של רבנן ור' שמעון במה שאמרו נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן דאלמא לרבנן בין נשאת זו הנשארת לבעל אחותה שבכאן על פי בית דין כגון בעד אחד בין שלא בבית דין כגון בשני עדים שאינה צריכה היתר בית דין אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה הנשאר מותרת לו מפני שאין מצריכין גט מזה לאשת גיסו שתעשה אשתו כאחות גרושה שכל שבאחות אשה אין לחוש לשמא יאמרו גירש זה כו' כמו שיתבאר בסוגית הגמרא ור' יוסי סבירא ליה כר' שמעון דנשאת בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור וכן סובר שבנשאת על פי בית דין שאסורה לחזור אף בדאזול תרויהו מצריכין אותה גט מזה ונעשית אשתו כאחות אשה והילכך נשאת אשת גיסו בבית דין דאשת גיסו אסורה לגיסו מצריכין אותה גט מזה ופוסל לעצמו את אשתו מדין אחות גרושה אבל נשאת אשת גיסו בעדים שאשת גיסו מותרת לגיסו אין מצריכין אותה גט ואף אשתו של זה מותרת לו וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שאשת גיסו צריכה גט ואעפ"כ אשתו של זה מותרת והדברים מתמיהין:

ויש מפרשים בסוגיא זו דתנא קמא נמי אליבא דר' שמעון קא אתי וגורסין תנא קמא סבר לא שנא על פי עדים דאשת גיסו שריא כר' שמעון ולא שנא על פי בית דין דאשת גיסו אסירא אשתו שריא ומשום דאשת גיסו לא בעיא גיטא דליכא למימר גירש זה כו' דהא כל שבחייה אסורה ור' יוסי סבר דעל פי בית דין דהואיל ואשת גיסו אסירא מצריכין אותה גט מזה כדי לברר איסורו של ראשון ונאסרה אשתו לזה מדין אחות גרושה ור' יצחק נפחא פירש במחלקתם דר' יוסי ודאי לאו כר' שמעון סבירא ליה ולא מפליג כלל בין נשאת על פי בית דין לנשאת בעדים ולאו אמתניתין דלעיל מהדרי כלל אלא אמתניתין גופה והוא דשמעיה לתנא קמא דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגיא ושמעיה לתנא קמא דלא מפליג בין אזול אשתו וגיסו בין אזול ארוסתו וגיסו דבתרויהו אשת גיסו אסירא דהואיל ושם אישות הוא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה וכו' ואשתו או ארוסתו שריא ליה ומשום דלא מצריכינן גיטא מיניה לאשת גיסו עד שנדון את זו כאחות גרושתו ור' יוסי חולק לומר דבאשתו וגיסו אף אשת גיסו מותרת דאונס הוא ואין לחוש לשמא יאמרו גירש זה וכו' דהא כל שבחייה מידע ידעי דאסירא ולא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו' דהליכת אשה למדינת הים לא שכיחא וכמו שאמרו בתלמוד המערב דרכו של איש לצאת ואין דרכה של אשה לצאת וכן חולק לומר דבארוסתו וגיסתו איכא למיחש שמא יאמרו תנאה הוה ליה בקדושין וגירש זה ונשא זה וכדין נשא וצריכה גט ואוסרין אשת גיסו אגיסו מפני שדומה למחזיר גרושה משנשאה וכן אוסרין לזה את אשתו שכל שנאסרה אשת גיסו על גיסו צריכה היא גט מזה מטעם שהזכרנו ונעשית אשתו אחות גרושתו והיינו דקאמר ארוסתו וגיסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין וכדין נסיב פוסל על ידי אחרים ר"ל שאוסר אשת גיסו על גיסו ופוסל לעצמו על ידי גיטה של אשת גיסו אבל אשתו וגיסו דליכא למיחש דלימרו תנאה הוה ליה בנשואין אף אשת גיסו מותרת לגיסו אלא שמתקלקלת בשאר הדרכים השנויים והילכך אינה צריכה גט מזה ומתוך כך אינו פוסל לעצמו:

ואיפסיקא הלכתא בגמרא כר' יוסי ואע"פ שנסתפקו בה אם לדעת ר' אמי אם לדעת ר' יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר' יצחק נפחא דילמא דוקא אאינו פוסל נראין הדברים שדחיות בעלמא הם והלכה כר' יוסי ולדעת ר' יצחק נפחא ובאשתו וגיסו תרויהו שריין ובארוסתו וגיסו תרויהו אסירן ואין בה חלוק בין נשאת על פי עדים לנשאת על פי בית דין כלל ומכל מקום יש שכתבו שלא נתברר להם מה שפסקו כר' יוסי אם לדעת ר' אמי אם לדעת ר' יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר' יצחק אי אפוסל אי אאינו פוסל ומתוך כך הם מחמירים בה וכוללים דבריהם שלדעת ר' אמי סובר ר' יוסי דבין אשתו וגיטו בין ארוסתו וגיסו כל שנשאת אשת גיסו על פי בית דין מתוך שנאסרה אשת גיסו לגיסו אשתו אסורה לו וכל שנשאת על פי עדים מתוך שאשת גיסו מותרת לגיסו אשתו מותרת לו ולשיטה זו אין הלכה כר' יוסי אלא בעל פי בית דין הא בעדים לא דהא קיימא לן כרבנן דאף בעדים אסורה לחזור והילכך על כל פנים לענין ספק ואליבא דר' אמי בין אשתו וגיסו בין ארוסתו וגיסו בין בבית דין בין בעדים אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה לזה ולר' יצחק נפחא בין בבית דין בין בעדים כל שבאשתו וגיסו שתיהן מותרות וכל שבארוסתו וגיסו שתיהן אסורות ומכיון שלא נתברר אוסרין את שתיהן על כל פנים כר' אמי ולדעת רבנן דפליגי בהדי ר' שמעון ויש פוסקים דארוסתו וגיסו תרויהו אסירן כר' יוסי ולדעת ר' יצחק נפחא וכן אשתו וגיסו בנשאת בעד אחד ועל פי בית דין תרויהו אסירן כר' יוסי אליבא דר' אמי דדילמא הא דקאמרת הלכה כר' יוסי אדר' אמי קאי ואפוסל קאי אבל אשתו וגיסו ובעדים אשתו מיהא מותרת דהא לכולהו שריא וגדולי המפרשים כתבו כן אף באשת גיסו מגיסו דהא בין לר' אמי בין לר' יצחק נפחא שריין ועיקר הדברים לדעתי כדעת ראשון:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

סוגיא זו הבאה על משנתנו מבולבלת הרבה וצריכה ביאור והריני מעירך בביאורה דרך קצרה ומתוך ביאורה אתה בורר מה שראוי להעלות ממנה דרך פסק והוא שאמרו אע"ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים כלומר זו שאמרו בהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו שהיא מותרת לחזור לו ומצד שאין שכיבת אחותה אוסרתה אע"ג דאיכא למימר גיסו מאן דכר שמיה דהא אשתו לחודה קאתני מכל מקום הואיל וסתמא איתניא פירושה אף בשהלכו אשתו וגיסו למדינת הים אי נמי מדקאמר ר' יוסי עלה כל שפוסל על ידי אחרים אלמא בגיסו עסקינן ומדידיה נשמע לרבנן למישרי אשתו אף בהלכו אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים שנשואין שתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אותה שהלכה והרי זו הנשארת אצל זה הנשאר אשת איש ואחות אשה ואמרו לו לזה הנשאר שמתו שניהם במדינת הים ונעשית זו שבכאן מותרת לו שהרי אשת איש אין כאן שכבר מת בעלה לפי השמועה ואחות אשה אין כאן שכבר מתה אשתו לפי השמועה ומתוך כך נשא את זו בחזקת היתר ואחר כך באו אשתו וגיסו ונמצאת זו שנשא בחזקת היתר אסורה לו מדין אשת איש ואחות אשה ואמרו עליה במשנתנו שמותרת אשתו לחזור לו שאין שכיבת אחותה אוסרתה ואע"פ שזו שנשא בחזקת היתר נאסרה לגיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר במשנה ראשונה דאע"ג דליכא למיחש דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה דאף לכשגירש כל שבחיי אשתו ערוה היא והכל יודעין שבטעות היה מכל מקום אסורה לבעלה דהואיל ואיתעביד בה איסורא בחזקת נשואין קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אי נמי משום דמיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו' ואפילו הכי אשתו מותרת לחזור לו ואין אומרין מתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו בביאתו של זה תאסר אשתו של זה עליו ואם כן צריך אתה לומר שאע"פ שנאסרה אשת גיסו על גיסו ונתקלקלה בכל הדרכים השנויים במשנתנו מכל מקום גט מיהא יצא מן הכלל ואינה צריכה גט מזה שנשאה בחזקת היתר שאילו כן אף אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו והיאך יאמר שמותרת לחזור לו אלא ודאי אע"פ שנאסרה לגיסו ונתקלקלה בשאר הדרכים גט מיהא מזה אינה צריכה וכן הדין שלא אמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא שצריכה גט מזה אלא מפני שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ובאחות אשה אי אפשר לומר כן שאף אם גירשה כל שבחייה אחותה אסורה לו והכל יודעין שבטעות נשאה ואם כן מתניתין דלא כר' עקיבא דאי ר' עקיבא הרי הוא מצריכה גט ומאחר שצריכה גט נעשית אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו דתניא כל העריות שאמרו ר"ל כל שהיא ערוה על אחד אם נשאה בחזקת היתר אינה צריכה גט שהדבר ידוע שאין קדושין תופסין בה חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ר"ל בעד אחד וסתמא כר' שמעון שאמר במשנתנו כל שנשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור לו הא לענין פסק אף אם נשאת בעדים כן ר"ל ובין נשאת בעד אחד וברשות בית דין בין נשאת שלא ברשות ובעדים שתיהן צריכות גט מטעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ומטעם זה בעצמו החמירו בה בשאר הדרכים השנויים מה שלא החמירו ולא קנסו בשאר עריות אפילו במקום שהיה ראוי לקנוס כגון אם זינה עם אחות אשתו שלא קנסוהו לאסרה עליו אחר מיתת אשתו דאשת איש דאית לה היתר בחיי בעלה על ידי גירושין הוא שיש לחוש בה בנשאת בטעות לומר גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אבל שאר עריות שאין להן היתר בחיי אוסרן אין לחוש שיאמרו גירש ונשא זה והכל יודעין שכל שנישאו בחיי אוסרן בטעות היה ור' עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה ר"ל אם שמע שמת אחיו וייבם את אשתו או ששמע שמתה אשתו ונשא את אחותה בתורת יבום שאם נודע אחר כן שאחיו קיים או אשתו קיימת צריכות גט מזה שמאחר שיש להן היתר מיהא לאחר מיתה שם נשואין חל עליהם אצל השומעין ואין להוציאו בלא גט דאתי למיטעי מיניה לשאר אישות מה שאין כן בשאר עריות כגון אשת אביו וכלתו ובת אשתו וחברותיהן שמאחר שאין להם היתר לאחר איסורן אין שם אישות חל עליהן כלל:

ולענין פירוש ראוי לשאול שאף כשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה ושמע שמתה ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו לדברי ר' עקיבא צריכה גט וממילא נאסרה אשתו מדין אחות גרושתו תדע שמתוך כך יש מפרשים בסוגיא זו דפירושא בעלמא הוא דמפרש למתניתין הכי משום דלקמן איתפרשה לה הכי כדפרישנא במתניתין הא משום אתקפתא דלימא מתניתין דלא כר' עקיבא לא איצטריכא ויש מפרשים דהאי לימא מתניתין מילתא באפי נפשה היא והא דקאמר אע"ג דאזלא אשתו וגיסו פירושא דמתניתין היא ויש מפרשין דאלומי אלמה לקושיא כלומר מתניתין אף בדאזלא אשתו לחודה דלא כר' עקיבא היא ואף כשתמצא לומר דר' עקיבא לא מצריך גיטא באחות אשה אלא בהלכה אשתו וגיסו וכדי לברר איסורו של ראשון אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא ולא צריכא גט אפילו הכי מתניתין דלא כר' עקיבא דהא מתניתין סתמא איתניא אף באזול אשתו וגיסו:

ומחזר לתרץ דמתניתין אף לדעת ר' עקיבא נאמרה שלא הוסיף ר' עקיבא להצריך גט באשת אח ואחות אשה אלא במקום שאין שם נשואין אלא אירוסין לבד כגון אשת אח שקדש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו שמאחר שלא היתה זו נשואה לאחיו אע"פ שנתקדשה לו מימר אמרי קמא תנאה הוה ליה בקדושין ולא איקיים וזה כדין נשאה ומתוך כך אין מוציאין אותה בלא גט וכן באחות אשה שקדש אשה ושמע שמתה ונשא את אחותה דמימר אמרי קמיתא תנאה הוה לה בקדושין ולא איקיים וכדין נשא את אחותה אבל בנשואין מודה ר' עקיבא שאינה צריכה שהרי אין לומר תנאי היה בנשואין שהרי הכל יודעין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכדאסיקנא בפרק המדיר ע"ד א' בקדשה על תנאי וכנס סתם ונשואי הראשונה נשואין גמורין היו ובטעות נשא את זו ואינה צריכה גט ולפיכך אשתו מותרת לחזור לו ואם כן מתניתין דבנשואין היא אף לר' עקיבא אתיא ואע"ג דרבנן מיהא פליגי אדר' עקיבא לומר דאפילו באירוסין לא מצריכי גיטא ומשום דלא מסקי אינשי אדעתיהו למימר תנאה הוה ליה בגויה מכל מקום מתניתין בנשואין קא מיירי ואתיא אף לר' עקיבא והלכה כר' עקיבא וכמו שכתבנוה למעלה ומשום דקם ליה כר' יוסי ומכל מקום יש חולקים שלא לפסוק כר' עקיבא מפני שלדעתם לא אמרה ר' יוסי אלא באחות אשה שהיא אשת איש אבל אחות אשה גרידתא שאין בה איסור אשת איש אפילו אחות ארוסה נמי אינה צריכה גט וכן הדברים נראין:

בפרש"י בד"ה וגיסו בעל אחות אשתו ובא עד אחד ואמר לו מתה אשתך כו' עכ"ל צ"ע דהא בעד אחד שמתה אשתו אינו יכול לישא אחותה כדמשמע לעיל בשמעתין וי"ל בדוחק דרש"י סבר כמו שחילקו התוס' לעיל דלא בעי תלמודא למידק מרישא (א) משום דאיכא למימר דגבי אשה שייך לומר עיגונא אפילו בכה"ג כו' כמ"ש התוס' לעיל ועי"ל דמיירי בעבר ונשא שטעה לומר דכמו דעד אחד נאמן במת בעלה כך הוא נאמן על מיתת אשתו וק"ל:

תוס' בד"ה ר' עקיבא מוסיף כו' אשת אביו ואשת אחי אביו לא בעי למנקט כו' עכ"ל יראה דהכא נמי ר"ל בעבר ונשא שהכירה ואפ"ה צריכה גט דשמא יאמרו תנאה הוה ליה לקמא בקידושין כך נראה לפרש מדברי הרי"ף והרא"ש ע"ש ומהרש"ל פירש בע"א בדוחק ואין להאריך:

בד"ה מאיסורא מי מיעטיה רחמנא כלומר מלאו וכרת לא מיעטיה אלא משריפה עכ"ל מכאן יש לקיים דברי התוספות שכתבו בריש מכילתין בד"ה ואי אתה יכול לומר בחמותו כו' דבקידושי קטנות מיירי ומשכחת שפיר שהיתה חמותו קטנה כשנשאה אחיו והיה לו בת עמה ונשאה זה ומתה הבת דאפילו לרבי עקיבא ניחא דלא מיעטה קרא חמותו לאחר מיתת הבת אלא משריפה אבל כרת איכא אבל מהרש"ל כתב דלישנא דתלמודא בפרק הנשרפין לא משמע כן דקאמר התם לר"ע חמותה כו' איסורא בעלמא וכן נראה מלשון רש"י וסמ"ג עכ"ל:

תוד"ה לימא מתניתין וכו' אלא אי הוה מיירי בפנויה וכו' צ"ל אבל אי הוה מיירי בפנויה וכו':

ד"ה אלא נישואין וכו' עד תדע דהא שמואל אית ליה האי סברא ואית ליה אין תנאי בנשואין וכו'. ור"ל דשמואל אית ליה האי סברא דהמקדש על תנאי ובעל אינה צריכה הימנו גט ואפ"ה אית ליה אין תנאי בנשואין אלא על כרחך צ"ל הא דאית ליה אין תנאי ר"ל אין רגילות שיתבטלו הנישואין מחמת התנאי וכו' ועיין לקמן בתוס' ריש פ' בית שמאי:

ד"ה אגורה באהלך וכו' נ"ל להגיה ושפתותיו נעות בקבר ור"ל כשנשמתו של צדיק בישיבה של מעלה וגם שפתותיו נעות בקבר כשאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה א"כ אז הוא דר בשעה אחת בשני עולמות והוכרחו התוס' לפרש כן דאל"כ היכן מצינו דמשום שאומרים דבר שמועה מפיו הוא דר בב' עולמות: