מסכת יבמות דף פ״ד עמוד א׳

כלאים פסול להקרבה דכתיב (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן. והני חמשה יליף ר' אליעזר מקראי בתמורה בפ' יש בקרבנות דלא חייל קדושה עליהן ואע"ג דשאר פסולי הקרבה כגון רובע ונרבע מוקצה ונעבד ואתנן ומחיר חיילא עלייהו קדושת הגוף וצריכין מום קבוע ליפדות עליו ולאחר פדיון אסורין בגיזה ועבודה הני לא חיילי עלייהו אלא קדושת דמים כדיקלא בעלמא ונפדין בלא מום ומותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן:

לא קדושין בתמורה לא מיבעיא תחלת הקדש דלא קדשי דאפי' בעל מום שקדם מומו להקדשו לא נחתא ליה קדושת הגוף כדאמר בבכורות בפ"ב (דף יד.) אלא אפילו אם המיר קודש בהן הני לא מקדשי דאילו בעל מום חיילא עליה קדושת הגוף ליאסר בגיזה ועבודה אף משיפדה דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ג) טוב ברע אם המר ימירנו אפילו הכי אהני לא חיילא. ואין מקדש לעשות תמורה אם הם קדושים והמיר חולין בהם אינן עושין תמורה. והתם מותבינן במסכת תמורה וכי מאחר שאין קדושין היאך מקדישין אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח"כ נטרפה במקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס שנפסלו משעת יצירתם אי אתה מוצא שיקדיש אלא בולדות קדשים שהיתה אמן קדושה ומה תקנתם ירעו ויסתאבו ויפדם ויאכלם והטרפה תקבר:

של בית בוקיא בקיאים וחריפים ואין מניחין תרנגול נכרי ביניהם:

פרק תשיעי יש מותרות

מתני' יש מותרות כהן הדיוט שנשא את האלמנה - ה"ה לבתולה דכשמת נעשית אלמנה ואסורה לכ"ג אחיו. ובגמרא פריך ליתני בתולה:

אח כשר כהן אסור לייבמה שנתחללה בביאת חלל כדילפינן מובת כהן כי תהיה לאיש זר בפ' אלמנה (לעיל יבמות סח.) וחלל מותר בכשרה:

שקידש אבל נשא נתחללה בביאתו ואסורה ליבמה הדיוט:

שנייה לבעל ולא שנייה ליבם אם אמו של בעל ולא של יבם כגון שהיו אחיו מן האב ולא מן האם:

לא קדושין כו' והא דלא חשיב נרבע ומוקצה ואתנן ומחיר משום דהנהו קדושין ומקדישין כדמוכח בתוספתא (דתמורה פ"ד):

רבי אליעזר גר' במשנתינו וכן בההיא דאין מטמא בגדים וההיא דלא קדושין ולא מקדישין בבכורות (דף מב.) ובתמורה (דף יא.):

פרק תשיעי יש מותרות

מתני' יש מותרות פי' הר"ר יהודה בר' י"ט דכן דרך התנא לאחר שפי' הלכות המסכתא חוזר ושונה אותם בלשון קצר כדי שיהיו מסודרים בידך ושמורים בפה ובלב ועוד אמר ר"י דנקטינהו לכולהו משום בבא דאסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן דאע"ג דמכח בעל (דמית קמייבם) לא אסרי לה איבם אע"ג דאסורות לבעליהן:

מאי איריא דתני נשא כו' בשאר מקומות אין דרך הש"ס לדקדק בזה דבפרק ד' אחין (לעיל יבמות כו.) שונה בכמה מקומות נשואין שתי אחיות והכא דייק משום דבמציעתא קידש קתני:

והא כוליה פירקין לא תעשה הוא פי' בקונטרס כגון ממזרת לישראל וחללה לכהן ואין נראה דבחללה נמי איכא עשה דקדושים יהיו אלא אאיסור ממזרות קאי שנזכר בכמה בבות:

ולא אתי עשה ודחי לא תעשה אף על גב דלאו דאלמנה אינו שוה בכל וגרע טפי מ"מ מייתי ראיה כיון דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה בלאו השוה בכל ה"ה דגזרינן אפי' שאינו שוה בכל:

הכי גרסינן חלל שנשא כשרה ויש לו אחר כשר ולא גרסינן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל. ותדע לך מדאמרינן בריש גמרא אלא משום בת בוקתא נקטיה משום דקבעי למיתני סיפא חלל שנשא כשרה ויש לו אחר כשר טעמא דנשא דשויה חללה אבל קדש דשריא ליה לא משום הכי תנא רישא נשא. ועוד דהא מינה אתינן למיפשט לקמן (עמוד ב) שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין דמאי כשרה כהנת וקאמר חלל שנשא כשרה מותרת לבעל ואסורה ליבם, ומקצת ספרים שהיה בהן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל שבוש הוא לפום גמרין. ומיהו בני מערבא (בירושלמי דפרקין ה"א) הוו תנו לה הכי, ואתו למיפשט מינה דהוזהרו כשרות לינשא לפסולין ודלא כגמרין. והרמב"ם ז"ל שכתב בפירושי המשנה שלו (משנה א) בשר וכשרה ר"ל כהן כשר וכהנת כשרה ויראה ממשנה זו שכהנת כשרה אסורה לחלל וזה דבר נדחה דקיימא לן לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אלא מותר חלל בכהנה כשרה ע"כ. נראה שסמך לו על אותה גירסא שבגמרא דבני מערבא ועל הסוגיא אשר שם. ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי היא מוחלפת השיטה בגמרתנו ואנו על התלמוד ערוך שבידינו לסמוך. (עיין בפירוש המשניות להרמב"ם מהדורת הר"י קאפח שחזר בו. ובתוס' יו"ט, ועיין שו"ת מהרי"ק שורש ק על דרכו של הרמב"ם לפסוק כהירושלמי).

ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו ולאו דוקא שאר כל הנשים דהא איכא מצרי שני שנשא שתי מצריות אחת ראשונה ואחת שניה והיו לו בנים מראשונה ומשניה. וכן פצוע דכא כדאיתא בגמרא. ואיכא נמי עריות כגון שנשאו שתי אחיות או אשה ובתה וכיוצא באלו שהיא מותרת לבעל ואסורה ליבם. ואי נמי צרת סוטה דמותרת לבעל ואסורה ליבם. וכן מחזיר גרושתו שאסורה לבעל ומותרת ליבם והוא שבא על אחות חלוצתו שהיא אסורה לו ומותרת ליבם ואחיו שנשא אחות חלוצתו שהיא מותרת לבעל ואסורה ליבם אלא שאין סומכין על הכללות. וגרסינן בירושלמי (ה"א) דמתניתין דהכא היא מסייע לר' יונה דר' יונה אמר לית כללי דרבי כללין.

אין לה כתובה ולא פירות ולא בלאות פירש רש"י בלאות של נכסי צאן ברזל הקיימין. וזה לכאורה משמע איפכא בשלהי אלמנה נזונית (כתובת קא, א) דהתם אתמר אמר ליה רב הונא בר חייא לרב כהנא אמרת לן משמיה דשמואל לא שנו אלא נכסי מלוג אבל נכסי צאן ברזל אית לה. ואוקימנא אשניה משום דקנסו רבנן לדידה בדידיה ולדידיה ואפשר דסבירא ליה לרבינו ז"ל דלית הלכתא כרב כהנא מדאמרינן התם דרב כהנא פליג אדרב נחמן דאמר עילא ליה גלימא פירי הוי, וקיימא לן כרב נחמן בדיני (כתובות יג, א) שם הארכתי ורבינו אלפסי (כתובות שם) והרמב"ם ז"ל תלמידו (בפירוש המשניות משנה ג) פירשו כתובה עיקר כתובה דהיינו מנה לאלמנה ומאתים לבתולה ובלאות היינו בלאות של נכסי מלוג שבלו לגמרי כסוגיא דהתם שבפרק אלמנה נזונית. והתם אסיקנא דכתובה הוא דאין לה אבל תוספת דמדעתיה כתב לה יש לה דרצה ליזוק בנכסיו ואלמנה לכהן גדול דיש לה כתובה ומזונות כדאיתא בגמרא (להלן יבמות פה, א) דוקא בהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כדאיתא התם (קא, ב) וכן נמי בשלא הכיר בה לית לה בלאות נכסי צאן ברזל דבלו לגמרי משום דברשותיה דבעל קיימי. אבל דנכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה אף על גב דבלו לגמרי כדין איילונית כמו שכתב ר' אלפסי ז"ל (כתובות שם). ולענין מציאה והפרת נדרים ומזונות ומעשה ידיה דלא תנן במתניתין, פירשו בתוספתא דמכלתין פ"ב (ה"ג) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט כו', כללו של דבר הרי הן כאשתו לכל דבר יש להן כתובה ופירות מזונותיה ובלאות וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה יורשה ומטמא לה שניות מדברי סופרים אינן כאשתו לכל דבר אין להן כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ואין זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה יורשה ומטמא לה ע"כ בתוספתא (ועיין לעיל (יבמות כב, ב) ד"ה הא) ומזונות דאית לה לאלמנה היינו לאחר מיתה אבל מחיים אין לה, ואפילו הלך בעלה למדינת הים ועמדה ולותה משום דבעמוד והוצא קאי כדאיתא בגמרא (להלן יבמות פה, א) והלכך מעשה ידיה דתניא (בתוספתא שם) דיש לו היינו ליורשין שהן זנין אותה. אי נמי בשזנה קודם שבאו לבית דין נוטל מעשה ידיה עד אותה שעה, אבל מחיים כל זמן שאינו זנה אינו נוטל מעשה ידיה. ושניה שאין לה מזונות, אפילו לאחר מיתה קאמר. ותדע לך דהא תניא (בתוספתא שם) אלמנה יש לה מזונות ושניה אין לה מזונות ואוקימנא בגמרא תניא יש לה לאחר מיתה, אלמא שניה דאין לה אף לאחר מיתה קאמר.

גמרא והא כולה פרקין נמי עשה ולא תעשה. פירש רש"י ז"ל מאי טעמא דהא נפקא לן בפרק ב (לעיל יבמות כ, א) מועלתה יבמתו השערה, ואינו מחוור בעיני דהא איתותב ההיא טעמא התם ואוקי רבא (שם כ, ב) טעמא משום גזרה דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וכן עיקר.

יש מותרות

יש מותרות לבעליהם ואסורות ליבמיה' ואלו מותרות פי' פריש תנא ממאי דפתח מעיקרא וזמנין דעביד הכי וזמנין דפריש מאי דסליק והא דפריש מעיקר' אסורות לאלו ולאלו ודלא כסידר' קמא דכייל משום דבמותר לאלו ולאלו לא פריש מידי אלא דקתני ושאר כל הנשים מותרות לאלו ולאלו אצטריך למתניי' לבסוף ובכלל' קמא ניחא ליה למיתני התירא ברישא וכל האי בבא דמותרות לבעליהם ואסורות ליבמיהם קא שמעי' לה ממתני' דפ' כיצד (דף כ' ע"א) דקתני איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמות אלא דתני לה הכא אגב אידך כללי ופרטי:

כהן הדיוט שנשא את האלמנה בגמרא מפרש דה"ה דמצי למיתני קדש א"נ בתולה שהרי במיתתו נעשית אלמנה ונאסרה לאחים כ"ג:

ה"ג והיא גרש"י ז"ל חלל שנשא כשרה והוא מותר בה והיא מותרת בו ומיהו כיון שבא עליה נתחללה לכהונה והרי היא אסורה לאחיו שהוא כהן כשר משום חללה ויש גורסי' כגירסת הרמב"ם ז"ל בפי המשנה וכן הגירסא בירושלמי כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ופשטיה מינה בירושלמי דלהכי אסורה ליבמה מפני שהוזהרו כשרות שלא לינשא לפסולים וכל היכא דאיהי מוזהרת איהו נמי מוזהר אבל א"א לגרוס כן לפום גמרא דילן חדא דהא דייקי בגמרא דלה"ק נשא מפני שנתחללה לביאתו ואם כשר שנשא כשרה הוא במאי נתחללה ועוד דאדרבה דייקי' בגמרא שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים מדקתני חלל שנשא בכלל המותרות לבעליהם:

אלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהם פי' דאע"ג דאסורות לבעליהם ובעמוד והוצא הוה קאי ואיהו גופיה לא הוה בר הקמת זרע באשה זו א"ה אחיו מוקי' לו זרע ומותרת להתייבם לו:

כ"ג שקדש את האלמנה פי' והיא אסורה לו משום אלמנ' לא יקח ודוקא קדושי נקט דאלו נשא נעשית חללה בביאתו כיון שהיא אסורה לו ועל אחיו הדיוט הית' נאסרת ושאר כל הנשי' מותרות לבעליהם וליבמיהן. גרסי' בירושלמי מתני' דהכא מסייע לר' יונה דאמר לית כלליה דרבי כללן פי' דהא דקתני ושאר כל הנשי' מותרות לבעליהן אינו כלל דוקא דהא אית' פצוע דכה כדאיתא בגמ' ואיכא נמי מצרי שני אליבא דרב דימי ואיכא נמי ט"ו עריות שהן מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן וצרת סוטה מותרת לבעל ואסורה ליבם והבא על אחות חלוצתו אסורה לו ומותרת ליבם אחיו שנשא אחות חלוצתו מותרת לבעל ואסורה ליבם:

גמרא מאי איריא דקתני נשא ליתני קדש פי' על בבא דרישא קאי דקתני כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כ"ג אמאי קתני נשא ליתני קדש כיון דאלמנה היא הרי אפילו קדש ומת מן האירוסי' אסורה לכהו גדול ואמאי קתני נשא דמשמע דמשום דנשא ובעל אותה נאסרה על אחיו כ"ג ואי משום דבעי לאשמועי' דלדידיה שריא בנשואי' פשיט וקרי בי רב הוא דכהן הדיוט מותר באלמנה והא כוליה פרקין לא תעשה בלחוד הוא ולא אתי עשה דיבום ודחי לא תעשה פרש"י ז"ל דנפקא לן בפ' כיצד מדכתי' ועלתה יבמתו השערה ולא דק דההוא טעמא לא קאי במסקנא ומדרבנן הוא דאסורא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וה"ה דמצי למפרך דהא תנן איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת אלא דמתני' גופה דהכא עדיפא לן לאתויי:

מ"ה קתני רישא נשא פי' כדי שלא ישתבשו התלמידים למתני בבת בוקתה ופרכי' וליתני נשא וליתני בתולה שנעשית אלמנה בביאתו:

הכלאים והוא הנולד מכשב ועז ויוצא דופן אין ראויין ליקרב שנאמר שור או כשב פרט לכלאים כי יולד פרט ליוצא דופן וכן הטריפה אינה ראויה לקרבן מעתה הכלאים והטריפה ויוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא סוף דבר שאינם קדושים בתחלת הקדש אלא אפילו בתמורה ר"ל שאם עשה אחד מאלו תמורה בבהמת קדשים אין תמורה תופסת בהן וכן אין מקדישין כלומר שאם היו אלה קדושים והמיר חולין בהן אין עושין תמורה ושמא תאמר והלא אמרת שאינן קדושין והיאך אתה אומר אם היו אלו קדושים פירשוה במסכת תמורה י"א א' כגון שהוקדשה ולבסוף נטרפה או במקדיש ולד ואחר כך יצא דרך דופן ובכלאים וטומטום ואנדרוגינוס שפיסולן משעת יצירתן אתה מפרשה במקדיש את האם כשהיא מעוברת שהם קדושים עם קדושת האם שהרי עובר ירך אמו הוא וירעו עד שיסתאבו ויפדו ויאכלו במומן והטריפה תקבר ועל כיוצא בזה אמרו שאין מקדישין וכן הלכה:

הרבה מדות שנינו באנדרוגינוס בתוספתא בכורים מהם שהם הלכה פסוקה ומהם שהם דברים מחודשים והוא שאמרו שם אנדרוגינוס יש בו דרכים שוה לאנשים ויש בו דרכים שוה לנשים ויש בו דרכים שוה לאנשים ולנשים ויש בו דרכים שאינו שוה לא לאנשים ולא לנשים שוה לאנשים מיטמא בלובן נושא ולא נישא ואינו מתיחד עם הנשים ואינו ניזון עם הבנות ואינו נעטף ומספר כאנשים ואין מיטמא למתים ועובר על בל תקיף ובל תשחית וחייב על כל מצות האמורות בתורה כאנשים שוה לנשים מיטמא באודם ואינו מתיחד עם האנשים ואינו זקוק ליבום ואינו חולק בקדשי מקדש ואינו חולק עם הבנים ופסול לכל עדות שבתורה ופסול לכהונה שוה לשתיהן חייבין על נזקיו וההורגו במזיד נהרג ובשוגג גולה ואמו יושבת עליו דם טומאה ואם אמר הריני נזיר שזה איש ואשה הרי זה נזיר אינו שוה לשניהם אין חייבין על טומאתו ואין שורפין על טומאתו ואינו מברך לא לנשים ולא לאנשים ואם אמר הריני נזיר שאין זה לא איש ולא אשה הרי זה נזיר ר' יוסי אומר בריא בפני עצמה היא ולא הכריעו בה אם איש ואם אשה אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה ובמשניות הוסיפו בהן דברים ובקצת דברים גם כן נחלקו והוא שהוסיפו בשוה לאנשים שזוקק ליבום ובשוה לנשים שאינו נבעל בעבירה כנשים ובשוה לשניהם שחייבין על מכתו ועל קללתו ושחולק בקדשי מקדש ובקדשי הגבול ושנוחל בכל הנחלות ובאינו שוה לשניהם שאינו נערך ושאין חייבין על מכתו ועל קללתו ואע"ג דברישא קאמר חייבין פירשוה בבנו שאינו חייב שמא אינו אביו הא אדם אחר חייב ממה נפשך והדברים דחוקים וענין שאינו נעטף ומספר כאנשים ושאינו נבעל בעבירה ושאינו מברך לא לנשים ולא לאנשים כתבו גדולי קדמונינו שלא נתברר להם פירושם ובהלכות גדולות כתוב בה אינו נעטף באבלות ונראה שעטיפת הנשים לא היתה כדרך עטיפת האנשים וכן התספורת והוא שאמר שאינו נעטף כאנשים ולא מספר כאנשים ואינו נבעל בעבירה פירושו שאם נבעל לפסול נפסל כדכתיבנא לעיל וסוף הדברים לא נתברר הענין כהוגן ואין לסמוך אלא על מה שנתברר בה בתלמוד שלנו כמו שביארנו הרבה מהם כל אחת במקומה הראוי לה:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:

בעזרת הצור ובישועתו:

יש מותרות וכו' זה הפרק יכלול קצת ביאור בשני חלקים מחלקי המסכתא ר"ל מדיני איסורי ביאה בין של בעל בין של יבם ומדיני איסור אכילה בתרומה אלא שנתגלגל בו בדיני כתובה וקצת ענינים שבדיני ממונות כדי לידע אי זו מאיסורי ביאה הנזכרים בכאן מפסידים בכתובה במזונות ובשאר הדברים הדומים להם ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לידע דין היבמות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן או בהפך ואת שנאסרו לשתיהן או בהפך השני במה שנתגלגל כאן לידע אי זו מאלו מפסדת בכתובה ובדומים לה השלישי בדיני איסור אכילה בתרומה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שהתבאר:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם יתבארו בו עניני החלק הראשון והשני והוא שאמר יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לאלו ולאלו אסורות לאלו ולאלו אלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ישראל שנשא בת ישראל ויש לו אח ממזר ממזר שנשא ממזרת ויש לו אח ישראל מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן אמר הר"ם פי' אמרו כשר וכשרה רוצה בו כהן כשר וכהנת כשרה ויראה מזאת המשנה שכהנת כשרה אסורה לחלל וזה דבור נדחה שהעקר אצלנו לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין אלא מותר חלל בכהנת כשרה וכן הלכה:

אמר המאירי יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן מותרות לשניהן ואסורות לשניהם צריך שתדע דרך כלל שאין במשנתנו דין ודברים בעריות שהן בכרת או במיתה ושאין בהן תפיסת קדושין אלא כל האיסורין הנזכרים בה הם איסורין שאינן מפקיעין תורת חליצה ויבום מהם מכל וכל ואלו היתה זו מותרת לבעל ואסורה ליבם משום ערוה הרי אינה בת חליצה ויבום כלל כמו שהתבאר וכן אם היתה ערוה לבעל ולא ליבם אין זו קרויה יבמה כלל שאין בה אלא זנות בעלמא והרי היא כנכרית גמורה ומותרת בין לאחים בין לשוק בלא כלום וכל שכן אם היא ערוה לשניהם אלא משנתנו באיסורי לאוין ושניות שמדברי סופרים שלא נפקעה מהם תורת חליצה ויבום אלא כל שאסורה ליבם צריכה חליצה ואע"פ שאינה ראויה ליבום מכל מקום אם בעל קנה אלא שאסור לקיימה בביאה שניה ואם היתה אסורה לבעל ומותרת ליבם רצה חולץ רצה מיבם אם ישראל הוא בין מן האירוסין בין מן הנשואין ואם כהן הוא דוקא מן האירוסין דאלו מן הנשואין הרי נבעלה לפסול לה אלא שמכל מקום אם בעל קנה ואסור לקיימה ולמדת שמשנתנו באותם שהם בני חליצה ויבום היא שנויה ועל זו אמרו יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן והם כהן הדיוט שנשא את האלמנה ויש לו אח כהן גדול והרי שהיא אסורה להתיבם לזה מפני שהוא כהן גדול ובגמרא שאלו בה מאי איריא אלמנה דהא מכל מקום אף אם נשאה בתולה מכי מיית ליה נעשית היא אלמנה ואסורה ליבמה ואי משום דקסבר דנשואין הראשונים מפילין אף בדרך זה ר"ל שנשואין הראשונים מפילין את היבמה לפני היבם וכל שהיתה בתולה בשעת נשואין אע"פ שכשמת נעשית אלמנה מותרת לו להתיבם אלא אם כן נשא אחיו אלמנה מאיש אחר דבתר נשואין הראשונים אזלינן והרי חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר דאמרינן בה בסמוך דמותרת לבעל ואסורה ליבם ואין אומרין אחר שבשעת נשואי אחיו היתה כשרה תתיבם לאחיו ומשום דודאי מיתה מפלת ולא נשואין הראשונים ואף לדעת האומר נשואין ראשונים מפילין דוקא אחר שנשאה כי ההיא דאם מתו צרותיהן מותרות דלדידיה הואיל ומשנשאת הויא לה צרת ערוה נאסרת עולמית אבל בכי הא דנתאלמנה לא גרעא מבגרה תחתיו שהיא מקדשת עצמה שהיא אסורה לו ועוד דבחלל שנשא כשרה מיהא הרי נבעלה לחלל ואם כן ליתני בתולה ותירץ דמשום סיפא נקט ליה דקתני באותן האסורות לשניהן כהן גדול שנשא אלמנה ויש לו אח כהן הדיוט וזו דוקא בנשא שנאסרת לאח מתורת חללה ואלו נשא הראשון בתולה מותרת לאח שהוא כהן הדיוט:

חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ר"ל כהן כשר והרי שהכשרה היתה מותרת לבעל אע"פ שהיה חלל שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ר"ל כשרות לכהונה לפסול כהונה ואסורה ליבם שהרי מכל מקום נבעלה לחלל והויא לה חללה ויש גורסין כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל ר"ל כהן כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל וזו ודאי שלא כהלכה שהרי הלכה רווחת שזו מותרת ליבם שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואף הגירסא אי אפשר להעמידה שהרי בגמרא שאלו מאי איריא דתני' נשא ר"ל כהן גדול הדיוט שנשא את האלמנה דמשמע משום דהויא אלמנה ובעולה ליתני שקדש דמכל מקום הויא לה אלמנה וכי תימא נשא דוקא שאלו מיבם עובר בעשה של בעולה ובלא תעשה דאלמנה אבל קדש דליכא אלא לאו גרידא אתי עשה דיבום ודחי לאו דאלמנה והא כוליה פרקין ר"ל כל השנויים במשנתנו כגון ממזרת לישראל או בת ישראל לממזר עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה וכדקיימא לן בפירקי קמאי כ' ב' דאע"ג דבעלמא אתי עשה ודחי לא תעשה הכא לא משום דגזרינן ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ואם כן ליתני קדש ואי משום דאיצטריך למיתני בסיפא באסורות לשניהם כהן גדול שנשא את האלמנה שאסורה לו משום אלמנות ולאחיו משום חללה וזו ודאי דוקא נשא דשוייה חללה בביאתו אדרבה ליתני קדש משום מציעתא במותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן דקתני כהן גדול שקדש את האלמנה דהואיל ולא נשא לא שוייה חללה ולדידיה הוא דאסירא משום אלמנות הא לאחיו שריא ותירץ אלא משום בת ביקתה רצה לומר משום חברתה השנויה עמה במותרות לבעל ואסורות ליבם דאיצטריך למיתני חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ר"ל כהן כשר דמותרת לבעל משום דלא הוזהרו וכו' ואסורות ליבם דשוייה קמא חללה בביאתו וזו ודאי דוקא נשא אלמא בחלל שנשא כשרה איתמר וכן כל הסוגיא מוכחת ומכל מקום בתלמוד המערב נשנית כגירסא שניה שכתבנו ואף גדולי המחברים כתבוה כן בפירושי המשנה ואי אפשר להעמידה לפי סוגיא שבגמרא כמו שכתבנו:

תוס' ד"ה רבי אליעזר גרסינן במשנתינו ר"ל לאפוקי דל"ג ר"א בלא יו"ד הוא ר' אלעזר בן שמוע ובברייתא זו תניא שרבי אמר כשהלך ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע וכו' למד ממנו במשנתינו ר"א אומר אנדרוגינוס וכו' מכלל דר' אליעזר דמתני' לאו היינו ר' אלעזר בן שמוע וק"ל:

רש"י ד"ה והא כולי פירקין וכו' מן ועלתה יבמתו קשה לי הא למסקנא באמת מדאורייתא עולה ליבום דאתי עשה ודחי לא תעשה אלא מדרבנן גזרינן אטו ביאה שניה: