מסכת יבמות דף נ׳ עמוד א׳

שני דורות שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו:

זכה מוסיפין לו והאי אמלא לשון תוספת הוא:

משלו הוסיפו לו אלא שמתחלה היו רוצים לפחות משניו:

תדע שמתחלה כשנולד נפסקו לו כל אותו תוספת:

שהרי נביא נתנבא בימי ירבעם שנים הרבה קודם הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ובשעת חליו של חזקיה עדיין לא נולד מנשה שממנו יצא יאשיהו הוי אומר בשעת חליו גזרו לפחות משניו וכשזכה השלימו לו:

משנה שאינה צריכה דזיל קרי בי רב הוא עליה בחייה שלא נאסרה אחותה אלא בחייה:

פרק חמישי רבן גמליאל

מתני' רבן גמליאל אומר סדר משנה זו שלא תטעה לשבש הגירסא שבספרים סדר יבם אחד ויבמה אחת תחלה מפרש דין גט וחליצה וביאה שאחר מאמר ואח"כ מפרש דין מאמר וביאה וחליצה שאחר הגט ואח"כ דין מאמר וגט וביאה שאחר החליצה ואח"כ דין מאמר וגט וחליצה שאחר הביאה וכן סדר יבם א' ושתי יבמות:

מוסיפין לו והא דאמר במועד קטן (דף כח. ושם) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא פשיטא דזכות גדול מועיל כדאמר בשבת (דף קנו: ושם) אין מזל לישראל ומיהו לא שכיח שישתנה המזל כדמוכח בתענית (דף כה.) גבי עובדא דר"א בן פדת:

משלו הוסיפו לו וקרי ליה תוספת לפי מה שנגזר לפחות ע"י עון והא דאמר בפ"ק דחגיגה (דף ד: ושם) גבי איתתא מגדלא נשיא כי חזינן צורבא מרבנן דמעבר אמיליה מוסיפין ליה אר"י דניחא אפילו לר"ע דאין זה תוספת כיון שנגזרו לשום אדם:

תדע שהרי נביא עומד וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה אלא ע"כ אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא א"כ היכי מוכח מכאן דמשלו הוסיפו לו אפי' לא הוסיפו לו משלו וחיה כבר כל שנותיו שנגזרו לו מה שלא נתקיימה הנבואה לפי שחטא ואילו לא חטא ונשא אשה בשנים הראשונים היה מוליד ואר"י דשמא הדורות נגזרו להוולד באותו הזמן ובאותו הפרק שהם נולדים ובשני התוספת נגזר לו להוליד מנשה:

שנה רבי משנה שאינה צריכה פ"ה דזיל קרי בי רב הוא וקשה דבכמה מקומות שונה התנא מה שבפסוק בפירוש ועוד דגרשה ומתה מותר באחותה איצטריך למידק הא לא מתה אסירא דלא כתיב בהדיא ודרשינן לה בפ"ק (דף ח:) מעליה בחייה כל שבחייה אפילו נתגרשה אלא נראה לר"י דיבמתו היא משנה שאין צריכה דכיון דתנא אשתו כ"ש יבמתו:

פרק חמישי רבן גמליאל

רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר - אתי אפי' כרבנן דרבי עקיבא אע"ג דקידושין לדידהו תופסין בחייבי לאוין ותפסי קידושין אחר ביאה התם הוא משום דהוו קדושין דאורייתא דע"י ביאה פקעה זיקה אבל הכא שהיא זקוקה לו אין לו לתפוס אלא מדרבנן ולא תקון רבנן שיהא מאמר אחר מאמר ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי ר' עקיבא ולא כמו שפי' ריב"ן דר"ג כר"ע:

ולא בעילה אחר בעילה היינו אחר בעילה כשרה אבל אחר בעילה פסולה כגון ביאה שאחר הגט יש אחריה ביאה כי היכי דיש אחריה מאמר כמו שאפרש בגמ':

ולא חליצה אחר חליצה היינו אפילו אחר חליצה פסולה:

רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר פירוש בין ביבם אחד ושתי יבמות בין בשני יבמין ויבמה אחת כדקתני לקמן. ויש מפרשים (ריב"ן בתוד"ה רבן גמליאל) דהא דאמר ר"ג דאין מאמר אחר מאמר אליבא דר' עקיבא קאמר דאלו לרבנן דאמרי דקדושין תופסין בחייבי לאוין לא מיבעיא אחר מאמר דרבנן דתפסי קדושין אלא אפילו אחר ביאה דקיימא אידך עליה בלאו דאורייתא תפסי בהו קדושי. ואי קשיא לך אם כן אמאי לא אמרינן עלה בגמרא זו דברי ר' עקיבא כדקאמרינן (להלן יבמות נב, ב) על מתניתין דאין לאחר חליצה כלום. יש לומר משום דרבנן דרישא לא אמרי כותיה. ויש מפרשים דרבן גמליאל אפילו כדברי חכמים קאמר דאין מאמר אחר מאמר, דכיון דמאמר דרבנן היא חד מאמר תקינו רבנן שני מאמרין לא תקינו, דלא אלים מאמר לקנות אחר מאמר אחר. אב חלץ או בעל שנפקעה זיקתו לגמרי ואי קדיש קדושיו דאורייתא נינהו מודה רבן גמליאל דהוו קדושין.

כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה פי' דכולה זיל קרי בי רב דכולי עלמא ידעי דאחות אשה בחייה בלבד אסורה וכל שמת' אשתו מותרת וכ"ש אחות יבימתו והכל יודעים ג"כ דכל זמן שלא מתה אשתו אע"פ שנתגרשה ונשאת לאחרים אחותה אסורה וכן ביבמתו ויש מקשים דהא ברישא אשמועינן דמתה אשתו מותרת באחותה הא באמ' אסור' דאמות לאחר מיתה דאוריתא והא מדרשא אתי בסנהדרין בסיפא אשמועינן מתה יבימתו מותר באחותה הא באמה אסור דיש זיקא ואפילו לאחר מיתה וכדאיתא לעיל בפ' כיצד ותימא דאנן הכי קאמרי דכלה פשטיה דמתני' אינה צריכה ולא הל"ל כולי האי מתניתין אריכתא טובא משום דיוקא דחד בבא או דתרתי וכ"ש דדיוקא דסיפא לא ברירא דדילמא ה"ה דמותר באמה ואיידי דתני ברישא אחותה נקט סיפא אחותה וכדדחי בפ' כיצד אלא ודאי צריכה ותנא קתני לה לפרושי דיני בעלמא ויגדיל תורה ויאדיר. ובהכי סליק פירק' תושבחן וברכן למארי שמיה וארקא:

רבן גמליאל

רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ואין מאמר אחר מאמר פי' בין ביבם א' וב' יבמות בין ביבמה א' וב' יבמין הגט הראשון פוסל אותה ולצרתה עליו ועל כל האחים ואסור בקרובותיה והמאמר הראשון קונה מדרבנן להצריכה גט אבל המאמר האחרון אינו כלום ואינו צריך והגט האחרון אינו אוסרה בקרובותיה וי"מ דהא דקאמר ר"ג אין מאמר אחר מאמר היינו אליבא דר"ע דסבר שאין מאמר אחר ביאה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ולפי' אין מאמר קונה אחר מאמר מדרבנן אבל לרבנן דאמרי קונה לצרה אחר ביאת צרתה דקם ליה בלא יבנה לחוד וקדושין תופסין בחייבי לאוין ה"נ קונה מאמר אחר מאמר וא"ת א"כ היאך לא אמרו בגמ' על רישא זו דברי ר"ע ואמרו על סיפא וי"ל דרבנן פליגי בהדיא על האי רישא לא בעי למימר הכי ואין זה מחוור אלא אפילו לרבנן אין מאמר אחר מאמר ואעפ"י שיש קדושין אחר ביאה מדאוריתא דכיון דמאמר ביבמה מדרבנן הוא חד מאמר ולא תקון תרי מאמרי וסדרא דמתני פירשה רש"י ז"ל יפה בפירושיו ואינו צריך לפנים וכללו של דבר כי ד' דברים הם ביבמה ביאה וחליצה מדאורייתא ומאמר וגט מדרבנן ותנא מפרש להו לכלהו על כל חד מינייהו בתחלה פירש כשהמאמר בתחלה ואחריו גט וביאה וחליצה ואחרי כן פי' כשהגט בתחלה ואחריו השאר ואח"כ פי' כשהחליצה בתחלה והשאר אחריו ואח"כ פי' כשהביא' תחלה ואח"כ השאר ופי' דמייתי אלו בתחלה ביבם א' ויבמה א' ואח"כ ביבם א' וב' יבמות והדר קתני דה"ה ביבמה א' וב' יבמין. ולעולם מפרש תנא דיני מאמר וגט בתחלה משום דהוי מדרבנן וחביבין ליה והדר מפרש חליצה וביאה דאוריתא ופתח בחליצה דפוטרה יבמה לשוק עדיפא ליה וכדאיתא בגמ'. ודקא' כיצד בגמרא מפרש מאי קאמר:

נתן גט ועשה מאמר פירש באותה יבמה עצמה צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואע"ג דמאמ' פסול הוא שכבר נפסלה בגט א"ה צריך גט:

נתן גט ובעל פי' באותה יבמ' עצמה והויא ביאה פסולה ממנו בגט מדרבנן צריכא גט וחליצה פי' גט לביאתו מן התורה וחליצה לזיקתו מדרבנן מפני שהיתה ביאה גרועה עשאה כאלו אינה גומרת וזיקתו קיימת ואפילו לר"ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין תפסא בה ביאתו דהא משום גט אינה משו' לא יבנה אלא מדרבנן:

נתן גט וחלץ אין לאחר חליצה כלום פי' דאע"ג דחלוצה פסולה היא שאלו רצה לייבם אינו רשאי שכבר נפסלה עליו בגט מדרבנן א"ה חליצה גמורה חשיבא ואין אחריה כלום וכדמפרש טעמא:

בעזרת הצור ובישועתו:

רבן גמליאל אומר וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון גם כן ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום וכלו סובב על ענין אחד והוא המאמר ביבמה על אי זה צד מועיל לקנות והגט ביבמה גם כן על אי זה צד מועיל לפסול וזהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים והם מעט וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והיא כוללת כל המכוון בפרק:

וקודם שתכנס בביאורה צריך שתדע דרך הקדמה שהיבמה עם היבם אין בה מן התורה דרך להיות קנויה לו אלא בביאה וכן אין דרך ליפטר ממנו בחייו אלא בחליצה אלא שחכמים תקנו שלא יבעול היבם עד שיקדש ומכל מקום תקנו שיהו קדושין אלו קונין ביבמה קצת קנין וקדושין אלו נקראין מאמר ולא אמרו בו שקונה אלא לחומרא והוא ליאסר בקרובותיה כדין מקודשת גמורה אף לכשיחלוץ לה אחיו שאלמלא הקדושין היה זה שלא חלץ מותר בקרובותיה והמאמר גורם ליאסר וכן שאם רצה להוציאה אפילו תחלוץ צריכה גט מצד המאמר וכן שמאחר שקדש את זו נאסר בצרתה כאלו כנסה אבל מכל מקום אינה נקנית לגמרי שתהא יוצאה בגט לבד בלא חליצה אלא צריך חליצה וכן קדושין אלו אע"פ שפוסלין אותה לשאר אחים אינם מעמידים אותה עליהם באיסור אשת אח וכן תקנו שיהא גט דוחה מקצת ליאסר צרתה על כל האחים ולאסור בעל הגט בקרובותיה ולפסלה לכהונה אבל מכל מקום כל שיבא להוציאה צריכה חליצה וכל שיש כאן יבם אחד ויבמה אחת דין כניסתה שיקדש ואחר כך יבא עליה ומאמר זה נקרא מאמר כשר או מאמר הראוי אבל אם נתן גט תחלה ואחר כך עשה בה מאמר או עשה בה מאמר ואחר כך נתן גט הרי זה מאמר פסול ואינו יכול לכנסה וכשבא להוציאה צריכה גט מצד המאמר וחליצה מצד הזיקה שלא נפקעה וכן אם עשה מאמר תחלה ואחר כך חלץ צריכה גט מצד המאמר אבל אם חלץ תחלה אין מאמר שאחריו כלום שאין אחר חליצה כלום ואם יש כאן שתי יבמות ויבם אחד ונתן גט לזו ולזו או עשה מאמר לזו ולזו או מאמר לאחת וגט לאחת וכן יבמה אחת ושני יבמין ונתנו שניהם גט או עשו מאמר או עשה אחד מהם מאמר ואחד נתן גט אף אתה דן בהם על הדרך שביארנו לענין פסק אלא שרבן גמליאל חולק בזו על הדרך שיתבאר ובגמרא יתבאר הטעם למה תקנו על המאמר שיקנה ועל הגט שידחה:

ומעתה אתה מתחיל בביאורה של משנה הכוללת כל ענינים אלו והוא שאמר רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכמים אומרים יש אחר גט ואחר מאמר אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום אמר הר"ם העקרים אשר יהיו שמורים בדעתך בזה הפרק מה שאספר וזה שהיבמה לא ישלם שלוחיה ותהיה מותרת לכל אדם אלא בחליצה ולא ישלם קנינה ותעתק מדין היבמה אלא בבעילה והמאמר הוא נתינת הקדושין בפרוטה או בשוה פרוטה יקנה קצת קנין והגט גם כן ליבמה ושולח קצת שלוח וקשר הקדושין לא יוסר כי אם בגט ולזה מי שנתן גט ליבמתו אי אפשר לה שלא יחלוץ לה ואז תסור זיקת יבם ומי שעשה מאמר אי אפשר לו כי אם בגט להסיר בו קשר המאמר ויחלוץ אם רצה להתירה לעולם ויסיר זיקת יבום כמו שאבאר ודעת רבן גמליאל ששתי יבמות ליבם אחד כאשר נתן גט לזו ואחר לזו בעל אותם יחד או קדש זו אחר זו או חולץ להם יחד שפעולתו האחרונה בשלה כאלו לא היתה כלל הנה כאשר נתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה ומותר בקרובת שניה וכן כאשר חלץ או בעל לשתיהן יהיה מותר בקרובת שניה וכן מאמר אחר מאמר ובעל מאמר השני צריכה גט גם כן ואסור בקרובותיה והלכה כחכמים:

אמר המאירי אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ר"ל שאם יש כאן שתי יבמות הבאות מבית אחד ונפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו ואחר כך נתן גט לשניה או עשה מאמר בזו ואחר כך עשה מאמר בחברתה אין גט של שניה או מאמר של שניה עושים כלום והרי הם כמי שאינן הן שלא ליאסר בעל הגט או בעל המאמר בקרובות שניה הן לשאר הדברים וכן ביבמה אחת עם שני יבמין שאין גיטו או מאמרו של שני עושים כלום ושמא תאמר היאך איפשר שאין מאמר אחר מאמר והלא אפילו חלץ לזו או כנסה קדושין תופסין בצרתה שהרי אינה אלא בלאו דלא יבנה בחלץ ובעשה דבית אחד הוא בונה בכנס או שתיהן בלאו לדעת קצת כמו שביארנו בפרק ראשון י"א א' ומתוך כך פירשו רבים שלדעת ר' עקיבא נאמרה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומפרשים אף בכנס שהיא בלאו אלא שיש לדון שאם כן לא אישתמיט תלמודא למימר מתניתין ר' עקיבא וכדקאמר במתניתין דלקמיה נ"ב ב' אלא ודאי רבן גמליאל אף לדעת חכמים אמרה וכל שחלץ או בעל נסתלקה הזיקה לגמרי ונעשית היא וצרתה חייבי לאוין וכי קדיש הוו להו קדושי תורה שתופסין בחייבי לאוין אבל כל שהיא זקוקה לו אין מקום בה לקדושין כלל ואין לה דרך קנין אלא בביאה וחכמים הוא שתקנו שיהו קדושין קונין בה לקצת דברים לחומרא ומשום גזרה גט משום גזירת חליצה ומאמר משום גזירת ביאה ר"ל שאם תאמר גט ביבמה לא מהני יאמרו גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט ביבמה לא מהניא חליצה נמי לא מהניא אלא למשרייה לעלמא אבל אם הוא בא לבעול אחר חליצה רשאי וכן אם תאמר מאמר ביבמה לא מהני אמרי מאמר בעלמא לקנות וביאה בעלמא לקנות ומדמאמר ביבמה לא מהני אף ביאה לא מהניא ואתי למיבעל אחר ביאתו על צרתה או אחר ביאת אחד מן האחין ואחר שאין גט ומאמר מועילים אלא מדרבנן חד מאמר תקינו תרי לא וכן בגט ואיפשר לפרש גם כן שמאחר שהגט מהני מגזירת חליצה והמאמר מגזירת ביאה כשם שחליצה אחר חליצה או ביאה אחר ביאה אינו כלום כמו שיתבאר בסמוך כך גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אינו כלום:

ואמר אחר כן ולא ביאה אחר ביאה ולא חליצה אחר חליצה ר"ל שאם בא על האחת ואחר כך בא על האחרת ביאה של זנות אין ביאת השניה אוסרתו בקרובותיה כלל שזנות בעלמא היא אלא שאם לשם קדושין בעל קדושין תופסין שהרי אין בה אלא עשה או לאו לדעת קצת אבל ביאה סתם אחר ביאה אינה כלום וכן חליצה אחר חליצה והוא הדין לביאה אחר חליצה או חליצה אחר ביאה וכל שכן גט או מאמר אחר ביאה או אחר חליצה:

וחכמים אומרים יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר ליאסר בקרובות מצד השני ובשני יבמין להיות אף השני נאסר בקרובות שמאחר שאין מאמר ראשון קונה לגמרי ולא גט ראשון דוחה לגמרי קמא רווחא לבתרא שבק מאמר לקנות וגט לדחות אבל אין אחר ביאה או אחר חליצה כלום כמו שביארנו והלכה כחכמים ואף רבן גמליאל בגט אחר מאמר או מאמר אחר גט מודה הוא שמועיל בין בשתי יבמות ליבם אחד בין ביבמה אחת לשני יבמין שלא אמרה אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אלא שאף בזו הלכה כחכמים ועכשו הוא מפרש דינין אלו ומתחיל ואומר:

משנה כיצד עשה מאמר ביבמתו נתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה מאמר ובעל הרי זה כמצותה נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אחד יבמה אחת אחד שתי יבמות אמר הר"ם פי' אמרו כיצד ירצה בו כיצד לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום ואלו ההלכות כלם מבוארות בעקרים אשר עשינו ואמר נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה אמנם שיצטרך לה גט הנה מבאר שהיא נקנית בבעילה והיתה אשת איש וחייבנו אותה חליצה ואע"פ שנבעלה מפני הגט אשר קדם לבעילה לפי שאנחנו נאמר בעילה קנין גמור ואין אחריה כלום אלא אם כן היתה בעילה כשרה אבל הבעילה אשר היא פסולה תצטרך אחריה חליצה ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שהוא לא יותר אצלו מאמר בחלוצתו וזה אמנם הוא דעת ר' עקיבא אשר דעתו שאין קדושין תופסין בחליצה מפני שהיא אצלה וכאשר נחלצה חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מות אחיו ואין הלכה כר' עקיבא:

תוספות בד"ה תדע שהרי נביא עומד וא"ת והלא אם לא התפלל חזקיהו כו' ואור"י הדורות נגזרו להוולד כו' עכ"ל ע"ש וצ"ל נמי שאין הנביא מתנבא דברים שעתידין להיות אלא לפי הגזירה ולא לפי הזכות דאי לא כן מאי קא מקשה להו רבי עקיבא לרבנן שהרי נביא עומד כו' דשמא לפי מה שראוי להיות לפי הזכות שיוסיפו לו ט"ו שנים ניבא שיולד בן ליחזקיהו וק"ל:

תוס' ד"ה ר"ג, ולהכי לא קאמר בגמרא עלה זו דברי רע"ק וקשה לי דעדיין יקשה אמאי לא קאמר עלה דר"ג בהא דאין בעילה אחר בעילה. ובעיקר קושייתם היה נ"ל דההוכחה זו אינה לר"ל דס"ל לעיל (דף יא ע"א) דעל צרתה בכרת, ולשיטת תוס' אף שהוא עצמו בא על צרתה בכרת, וא"כ הוי ח"כ לזה נקט הדיוק על סיפא, דחלץ ועשה בה מאמר, דגם לר"ל הוי בלאו:

אָמַר לָהֶם מִשֶּׁלּוֹ הוֹסִיפוּ לוֹ. מקשים אמאי לא קאמר 'הוסיפו לו משל אחרים' וכדאיתא בחגיגה בהך עובדא דמרים? ונראה לי בס"ד דהתם אמר לו בהדיא דאין מוסיפין אלא רק לתלמיד חכם דמעביר במיליה אך אם אינו מעביר במיליה אפילו שהוא צדיק גמור אין מוסיפין לו ומצינו בחזקיהו המלך ע"ה דהלך על קו הדין ואמר ליתי ישעיה לגבאי שכן מצינו לאליהו זכור לטוב גבי אחאב עד שעשה הקדוש ברוך הוא פשרה שחלה חזקיהו ואמר לישעיהו לך ובקר את החולה וכדאיתא בברכות דף יו"ד ואי איתא דהוה מעביר במליה הוה אזיל אצל ישעיהו הנביא ע"ה אף על גב דלדעתו אינו מחוייב בכך ולכן אמרו לו משלו הוסיפו לו דאי הוה אמרי ליה משל אחרים הוה מצי למדחי בהכי. ועוד נראה לי בס"ד דהאי מילתא דאתמר בחגיגה בעובדא דמרים ליתא הכא גבי חזקיהו המלך ע"ה כיון שהיה מלך וצדיק גדול ליכא למימר שיוסיפו לו חיים מבני אדם פשוטים ואם תאמר המצא ימצא בדורו צדיקים גדולי הדור הנה אנשים גדולים כאלה לא שכיח שיהיו מן הנאספים בלא משפט כדהוה בעובדא דמרים וגם לא תהיה מיתתם מעיקרא על ידי מלאך המוות כדי שיקרה להם כזאת.

(שמות כג, כו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא", אֵלּוּ שְׁנֵי דּוֹרוֹת נראה לי כל סך חיי האדם הקצובים לו קוראם שני דורות מפני כי האדם רואה בשנות חייו שני דורות דהיינו בתחלת ימיו רואה דור הזקנים ובסוף ימיו רואה דור הבחורים וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט) עיין שם.