מסכת יבמות דף מ״ט עמוד א׳

מתני' כל שאר בשר שהוא בלא יבא כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת:

כל שחייבין עליו כרת אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר:

מאשת איש חייבי מיתות כו':

לקיים דברי רבי יהושע לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו':

דר' יהודה ורבנן בפרק נושאין על האנוסה (לקמן יבמות דף צז.):

גמ' וכתיב לא יבא ממזר וסמיך ליה לא יגלה:

ולרבי סימאי בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.) מן הכל היה עושה ר"ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שעושה חללין ולא ממזרי'. מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם (דברים ז׳:ג׳) ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים:

חייבי עשה מצרי או אדומי קודם ג' דורות דכתיב (דברים כ״ג:ט׳) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה. והא דר' ישבב נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר:

שמעון התימני אומר כו' והלכה כדבריו אע"ג דאין למדין הלכה מפי גמרא הכא הלכתא כוותיה דסתמא דפרק האומר (קדושין דף סו: ושם) נראה עיקר דכהאי גוונא קרי הלכתא פסיקתא בבבא קמא (ד' קב.) ובמסכת ע"ז (דף ז: ושם) בההיא דכל המשנה ידו על התחתונה ולעיל בפ' קמא (יבמות דף יד. ושם) אמר פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו ובפרק שני (לעיל יבמות כג.) קאמר רב פפא מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולעיל (יבמות דף מה.) פסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמה אמוראי דאיירי בצרת מחזיר גרושתו ולר"ע לא משכחת לה צרה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי יהושע נמי יש להוכיח דלא קי"ל כוותיה דאמר לעיל (שם:) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב וחייבי כריתות דמו לאשת אב לכולי עלמא ולעיל בריש פירקין (יבמות דף לז.) קאמר ראב"י דהלכתא כוותיה דאין ממזר מספק משמע דהויא ממזר מאשת אח ולעיל (יבמות ד' מ:) אמר רב טובי בר קיסנא הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דצרה כחלוצה בלאו:

רבי יהושע אומר כל שחייבין עליו כו' יש מגיהים ר' יהודה במקום רבי יהושע דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד:) גבי כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור' יהודה אוסר ומפרש עלה דר' יהודה סבר דממזר מאחותו לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים מילתיה דר' יהודה והא קשיש מיניה טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה לרבי עקיבא כדאמר במי שמת (ב"ב ד' קנח:) ור' יהודה מתלמידי בתראי דר' עקיבא הוה ועוד דר' יהודה סבר כרבי עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לעיל (יבמות ד' מז.) גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וכדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין ד' נג: ושם) אלא ודאי ר' יהושע גרסינן והתם פריך תנינא משום דהוה ליה למיתני וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר כר' יהושע ומיהו התם דפריך תנינא הוה מצי למיפרך טפי שפיר דלא אפשר לומר דלר' יהודה ממזר מאחותו לא הוי ממזר כיון דמוקי קרא באנוסת אביו וסבר כר"ע דיש ממזר מחייבי לאוין:

איש פלוני ממזר מאשת איש כו' תימה דלא נקט חייבי מיתות ב"ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א"כ מנ"ל דהוי כר' יהושע וי"ל דנקט אשת איש לרבותא דאע"פ שהוא קל משאר חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה:

וכתיב לא יבא ממזר וא"ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים וי"ל דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשיב הפסק:

לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה בקונטרס גרס לכתוב רחמנא לא יגלה ופי' דמלא יגלה לחודיה שמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר' יהודה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה דלא יבא ממזר עליה קאי דמיניה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות ב"ד הוא אבל אלא יגלה לא קאי ובין לא יקח עד לא יגלה היינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה וקשה חדא שמוחק הספרים ועוד דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפירושו דקאי על אשת אב הכתובה בינתים ועוד אמאי כתב לא יגלה גבי ממזרות ועוד בחייבי מיתות דקילי כמו אשת איש מנ"ל דהוי ממזר ועוד דליליף ר' יהושע שאר חייבי כריתות מהיקישא דר' יונה ונראה לר"י כגירסת הספרים דגרסי לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה דמלא יקח נמי שמעינן כריתות דהא דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין דהא בהא תליא כדפיר' לעיל (יבמות ד' מד: ד"ה עשאה) או מהיקישא דרבי יונה אתו דאיתקיש כל העריות כדאמרי' בריש הבא על יבמתו (לקמן יבמות ד' נד:) ומדכתב תרוייהו ש"מ דמלא יקח היינו חייבי סקילה עד לא יגלה דהיינו חייבי כריתות הוי ממזר ואתא לרבויי כל חייבי כריתות ומיתות קלות וסבר כרבנן דבשומרת יבם הכתוב מדבר ולא הוי לא יגלה בכלל דאי הוי בכלל לא לכתוב אלא לא יגלה ושמעון התימני נמי ה"מ למימר דסבר כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר ומלא יקח עד לא יגלה הוי הולד ממזר ואין לא יגלה בכלל אלא דניחא ליה למימר דסבר כרבנן ולפירוש ר"י צ"ל לתנא דפירקין קמא דסבר כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר וסבר נמי דאין ממזר מחייבי לאוין דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ואין לא יגלה בכלל:

הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה פירש בקונטרס אפי' לר' עקיבא דפליג ארבנן דמתניתין במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא בסוטה מודה וקשה לר"ת דא"כ ה"ל לאתויי לעיל (יבמות ד' מד.) גבי משנה דמחזיר גרושתו ועוד אי קאי הכל מודים למ"ד אליבא דר' עקיבא דהוי ממזר אפילו מחייבי לאוין שאין דשאר הא ע"כ הוי ממזר לרבי עקיבא מיבמה לשוק לשום תנא כדאמר בפ"ק (לעיל יבמות ד' יד.) דאמר ר' אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר כו' וקאמר לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין משמע בהדיא דלר' עקיבא הוי ממזר משומרת יבם ועוד אמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) גבי כותים שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים הנשואות ורבי עקיבא לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ובפרק האשה רבה (לקמן יבמות ד' צב. ושם) גבי אשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים קאמר זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים דאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר"ע הוא דמחייבי לאוין דשאר הוא דהוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר משמע בהדיא דלמאן דלא בעי אליבא דרבי עקיבא שיהא לאו דשאר הוי ממזר מיבמה לשוק ושם נפרש בעזרת השם מנא ליה דאתיא כרבי עקיבא דלמא אתיא אפילו כרבנן והוי ממזר מדרבנן ונראה לר"ת דמחזיר גרושתו וסוטה הוו חייבי לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות ואליבא דתנא דמתני' קאי דלא אסר אלא חייבי לאוין דשאר וא"ת א"כ אמאי איצטריך למנקט הכל מודים בשומרת יבם אמאי תיסק אדעתא למימר דהוי ממזר טפי מבשאר חייבי לאוין דלאו דשאר וי"ל דאליבא דרב דאמר אין קידושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמועינן שפיר דלא הוי ממזר וטעמא אר"ת דהוי כעובד כוכבים ועבד שאין בה קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושין היא אלא ביאה הוא דאית בה ואפי' למ"ד דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד מ"מ אין ממזר מיבמה דכיון דיבמה עומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קידושין וא"ת לשמואל תפשוט מהך ברייתא דאין קידושין תופסין ביבמה דאי תופסין לא הוה צריך לאשמועינן דאין הולד ממזר וי"ל דשמואל מספקא ליה דלמא ברייתא היא גופה אתא לאשמעינן דקידושין תופסין ביבמה וא"ת היכי קמ"ל דתפסי הא אפי' לא תפסי לא הוי ממזר דשמואל אית ליה לעיל (יבמות דף מה.) דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וי"ל דשפיר משמע דתפסי בה קידושין מדכייל לה בהדי סוטה ונדה משמע דבכולהו לא הוי הולד ממזר משום דתפסי בהו קידושין והא דקאמר ואביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל לא כפירוש הקונטרס דאפי' לרב אין הולד ממזר כדפי' אלא להכי לא נקט שומרת יבם משום דשמא תפסי בה קידושין כדשמואל ופשיטא דלא הוי ממזר ואין שום חידוש להשמיענו וא"ת ואמאי הוי ממזר משומרת יבם לשום תנא כיון דהוי כעובד כוכבים ועבד דלא תפסי קדושין לא לדידיה ולא לאחריני וברייתא דהאשה רבה (לקמן יבמות דף צב. ושם) נמי דקתני זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים כו' משמע דלרבנן לא הוי ממזר משום דקידושין תופסין ולפי' ר"ת אפי' אין קידושין תופסין לא הוי ממזר ואר"י דלמ"ד דהוי ממזר לר' עקיבא מחייבי לאוין דלאו דשאר נמי הוי ממזר מיבמה לשוק ומעובד כוכבים ועבד אע"ג דלא דמו לאשת אב דהא מוי"ו דולא יגלה נפקי כולהו וסמיך ליה לא יבא ממזר ולא ילפינן מידי מאשת אב אלא בהדיא כתיב בכולהו ממזרות אבל לתנא דמתניתין דאין ממזר לר' עקיבא אלא מחייבי לאוין דשאר ולא דריש וי"ו דולא יגלה לא נפקי שום חייבי לאוין אלא מאשת אב בעינן דליהוי דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין לדידיה ותפסי בה לאחריני וה"פ דברייתא דהאשה רבה (ג"ז שם) זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין נמי תפסי בכל חייבי לאוין דלאו דשאר פי' מוי"ו דולא יגלה שמעינן בכולהו דהוה ממזר ולהכי אין קידושין תופסין נמי בכולן ולהכי אין לחלק בין לאו יבמה לשוק לשאר לאוין כדפירשתי אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה דכיון דקידושין תופסין בחייבי לאוין דלאו דשאר ולא הוי ממזר מינייהו לא הוי ממזר נמי מיבמה לשוק אע"ג דאין קידושין תופסין בה כיון דלא דמיא לאשת אב:

ור' יהושע ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי. כך היא גירסת הספרים והיא גירסתן של גאונים ז"ל, וכן הוא בפר"ח ז"ל ובהלכות הרב רבינו אלפסי ז"ל. והכי פירושא אי כר"ש התימני ליכתוב רחמנא לא יקח ואנא אמינא אשת אב בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות, שבכרת כללן הכתוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה כללן, הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר. לא יגלה למה לי. אי נמי לכתוב לא יגלה בין לר' עקיבא בין לר' שמעון ומר מוקי לה לחייבי לאוין ומר מוקי לה לחייבי כריתות תרוייהו למה לי לומר לך מחמור הוי ממזר מן הקל לא הוי ממזר. ור"ח ז"ל כתב מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר. כלומר, ולא אשכחן דכתיב לא יקח ולא יגלה אלא בחייבי מיתות ב"ד, שנאמר ערות אשה ובתה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה מה שלא כתב כן לא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות. ונראה שהוא ז"ל אינו גורס מלא יקח עד לא יגלה אלא מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר ופירוש נכון הוא. ורש"י ז"ל (בד"ה ה"ג ובד"ה לא יקח) גורס ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. פירוש, ליכתוב לא יגלה דמינה שמעינן או חייבי לאוין לר' עקיבא, או חייבי כריתות לר' שמעון התימני, לא יקח למה לי, שמע מינה דמלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר דלהכי כתביה רחמנא. ואם תאמר אם כן לא יגלה למה לי. יש לומר לחייבו על שומרת יבם של אביו בלאו יתירה. ואינו מחוור דאם כן אדרבה לימא מולא יגלה הוי ממזר ולא יקח לרבות בלאוין, והכי ניחא טפי דלא יגלה סמוך ללא יבא ממזר. ועוד שאין הספרים מודים לגרסתו כך הקשה עליו הרמב"ן ז"ל. וגם כן מן הירושלמי נראה כדברי הגאונים ז"ל דגרסינן התם (פ"ד הי"ד) מה ראוי לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר' יוסי בר' חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הממזר.

הכל מודים בבא על הנדה ועלה סוטה שאין הולד ממזר פירש רש"י ז"ל הכל מודים דנדה ר' שמעון התימני, והכל מודים דסוטה ר' עקיבא. דמתניתין (לעיל יבמות מד, א) דהמחזיר גרושתו דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים דשומרת יבם דקתני בברייתא היינו ההוא תנא דר' עקיבא דהיינו ר' סימאי, דאלו לאידך תנאי דר' עקיבא דבעי חייבי לאוין דשאר לא צריכן למימר, דמאי שנא הני, הוא הדין לכל שאר חייבי לאוין דכותייהו דהני. ואינו מחוור דאם כן מתניתין דהמחזיר גרושתו היינו ר' סימאי, ואנן לא אשכחן בקדושין (סח, א) ובכתובות (ל, ב) דאית ליה כי האי סברא אלא ר' סימאי. ועוד דאם איתא דרישא דמתניתין תנא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, וסיפא תנא דבעי חייבי לאוין דשאר, כל כי האי לא הוה שתיק גמרא מלפרושי הכין, ועוד דמאי דקא מפרש דלר' סימאי משומרת יבם לא הוי ממזר לא מחוור, דהא תנן בפרק האשה רבה (להלן יבמות צב, א) אמרו לה מת בעלה ואחר כך מת בנה ועמדה ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים הולד הראשון והאחרון ממזר, ותנא עלה זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. ואקשינן ולימא אין ממזר מחייבי לאוין, ופרקינן האי תנא הך תנא דר' עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר, אלמא לר' סימאי דלא בעי חייבי לאוין דשאר אף מיבמה הוי ממזר. ועוד תניא בגיטין בפרק הזורק (גיטין פ, א) ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדברים האלו בה. ובפרק קמא דמכלתין (יד, א) אמרינן אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת, ואמרינן לאפוקי מדר' עקיבא, אלמא לר' עקיבא אפילו מיבמה הוי ממזר. ולדידי קשיא ליה עוד, דאי לרבי סימאי קאמר מאי שנא לדידיה משאר חייבי לאוין דעלמא, ואי משום דכתיב בה הויה כמו שפרש"י ז"ל, האי לא תהיה אשת המת לא לרבות לא הויה אצל זר קאתי, אדרבה אי אתה בא לומר דבענין הויה דבר הכתוב לסלק ממנה הויה קאתי, וכדרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה לכולי עלמא, מדכתיב לא תהיה. ועוד דהא גרסינן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה יח, ב) אלא קתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. לפיכך פירש רבינו תם (בתוס' ד"ה הכל) דסוטה חייבי לאוין דשאר הוא, דזונה לא מפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו היא דנאסרה עליו, ואשתו שארו היא, וכל הני שבאותה משנה דהמחזיר גרושתו חייבי לאוין דשאר נינהו. ומאן הכל מודים דסוטה, אפילו תנא דר"ע דבעי חייבי לאוין דשאר, משום דר' עקיבא תרתי בעי חייבי לאוין דשאר ודלא תפסי בהו קדושי, כר' שמעון התימני דבעי חייבי כריתות והויא דלא תפסי בהו קדושי, והכל מודים דיבמה נמי היינו דוקא ההוא תנא דשאר. ואף על גב דיבמה לשוק לאו חייבי לאוין דשאר היא אצטריך דדלמא סבירא ליה לא תהיה לא תהא בה הויה לזר קאמר כרב, ואשמועינן דאפילו הכי כיון דלאו מלאוין דשאר היא לא הוי ממזר, דר' עקיבא תרתי בעי וכדאמרו. ואי נמי אתא לאשמועינן כשמואל דקדושין תופסין בה ולעולם ר' סימאי לא מודה בשומרת יבם וכדאמרן (ועיין רמב"ן). פרק רבן גמליאל

מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא פרש"י ז"ל דמחזיר את גרושתו לא חשיבא שאר ותנא דלעיל דקאמר דמחזיר גרושתו לר"ע הולד ממזר פליג אהאי תנא ולא בעי שאר והק' עליו חדא דה"ל לתלמודא למיפרך מתני' וליפריקינהו הכי ועוד דלא קתני לן תנא בשום דוכתא כר' סימאי דלא בעי שאר ולא אשכחן במ' קדושי' (דף ס"ח) ובכתובות (דף נח) מאן דאית ליה האי דר' סימאי ועוד דודאי מחזיר גרושתו משום שאר שהיתה עמו מעיקרא נאסרה עליו משנתגרשה ונשאת לכ"פ דתנא דלעיל דקתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר' עקיבא ה"נ בעי חייבי לאוין שיש בהם שאר וחייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהם:

לקיים דברי ר' יהושע פי' בן עזאי קאמר הכי כדפרש"י:

באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייב' לאוין פי' ובעי שיש להם שאר דומיא דההיא דהוי משום שאר אביו:

נפקא ליה מלא יבא פי' דקרא קאמר בל' לא יבא הוא ממזר כלומ' כל שאין לו ביאה בישראל ואפי' באיסור עשה כגון מצרי ואדומי בדור ראשון ושני שהם לאו הבא מכלל עשה:

גרש"י ז"ל ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר. פי' הוא ז"ל דה"ק יכתו' רחמנא לא יגלה כנף אביו בלחוד ומינה שמעינן חייבי לאוין או ח"כ למר כדאית לי' ולמר כדא"ל למה לי למכתב תו לא יקח את אשת אביו שהוא חייבי מיתות ב"ד כיון דמאידך הוי ממזר כ"ש מאשת אב שיש בו מיתה וכרת אלא ודאי מדכתב רחמנא לא יקח אשמועינן דבדידיה דרשינן סמוכים מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אב דשרי ביני ביני הוי ממזר או כדכוות' מחייבי מיתות ב"ד טפי לא וכ"ת לא יגלה למה לי י"ל דלמאן דדריש ליה בארוסת אביו אתא להוסיף עליה לאו בר מלאו דשומרת יבם ולאו דאיסור דאשת דודו והקשו עליו ז"ל חדא שאין הגירסא כן בכל הספרים ועו' למה לי למימר מלא יקח עד לא יגלה לימא ולא יקח הוי ממזר ועוד לר' יהושע ניחא חייבי סקילה דומיא דאשת אב חייבי מיתות קלות מ"ל ועוד דכיון דסוף סוף יש לך לומר דלא יגלה אתא לרבו' לאוין נימא דכתב לא יגלה למדרש דמלא יגלה הוי ממזר למר כדאית לי' ולמר כדאי' ליה והרי עדיף טפי דסמיך ללא יבא ממזר ודקאמר' דלא ליכתו' לא יקח י"ל דלרבות' לאו באשת אביו הוא דאת':

לפיכך גורס בגרס' הספרי' והיא גרסת הגאוני' ז"ל ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי אלא לאו ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר וה"פ דליכתוב רחמנא בין לר' עקיבא בין לשמעון התמני ומר מוקים ליה לחיובי לאוין ומר בחייבי כריתות לא יקח למה לי ולשמעון התמני ליכתו' רחמנא לא יקח ויליף מיניה לחייבי כריתות דוקא דהוה אמרינן דהוי אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ולא מצינו שנכלל אלא עם חייבי כריתות דכתב ונכרתו הנפשות העושות וכיון דכן ע"כ אמרי' שבא ללמד עליהן וכ"מ בירוש' מה ראוי לומר הלכה כר' שמעון התמני אמר רבי יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הכלל ומעתה לא יקח ולא יגלה תרוייהו למה לי אלא ודאי חד מינייהו מיותר לדרשא לומר דמלא יקח עד לא יגלה ולא עד בכלל הוי ממזר כדרך פרש"י ז"ל ונקט עד לא יגלה משום דאי לאו איהו הוה מרבה מלא יקח חייבי כריתות. וה"פ מלא יקח שהוא בסקילה וכן כל ד' מיתות ואפי' חנק הוי ממזר עד לא יגלה שאינו אלא חייבי כריתו' ור"ח ז"ל גורס כגירסת הגאוני' ז"ל אלא שהוא גורס ה"ק לא יקח ולא יגלה הוי ממזר פי' כעין אותם שנכתב בהם לא יקח ולא יגלה הוי ממזר והיינו כעין אשה ובתה שהם במיתת ב"ד וכתיב בהו לא יקח ולא יגלה כדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה לא תקח לגלות ערותה ולא כתב כן אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות:

אמר אביי הכל מודי' בבא על הנדה שאין הולד ממזר פי' דשמעון התמני מודה בבא על הנדה שאין הולד ממזר ואעפ"י שהיא מחייבי כריתות וכן ר"ע דעביד ממזר מחייבי לאוין בבא על אשתו סוטה שאין הולד ממזר ופרש"י ז"ל שלא הוצרך אליבא דתנאי דמתניתין דבעי חייבי לאוין דשאר דהא פשיטא דסוטה אינה חייבי לאוין דשאר ולא נצרכה אלא משום תנא דלעיל דתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר ואין פי' נכון לרב"ה ז"ל חדא דהא פרישנא דתנא דלעיל לאו דשאר בעי ועוד דסוטה שהיא אשתו ומחמת זנות אישות נאסרה עליו הא ודאי לאו בשאר הוא דשארו זו אשתו אעפ"י שהוא אסור עמה בקרוב בשר ושאר מ"מ מחמ' שאר בא עליו איסור זה ועוד דלפירושו הכל מודי' היינו תנא דאית ליה דרבי סימאי דלא בעי שאר וא"כ היכי קאמר בסמוך דמודה בשומרת יבם שאין הולד ממזר דהא אמרינן בפ' האשה רבה זו דברי ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה ופרכינן ולימ' אין ממזר מחייבי לאוין ופרקינן האי תנא דבי ר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשא' הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר אלמא למאן דאית ליה דלר"ע מחייב' לאוין גרידא הוי ממזר כגון רבי סימאי משומרת יבם נמי הוי ממז' ואע"ג דיבמה לשוק לא הוי שאר לפי פי' ר"ת ז"ל דסוטה ומחזיר גרושה חייב' לאוין דשאר והכי אמרינן דא"ה מודים בסוטה שאין הולד ממזר דמאן דבעי חייבי לאוין דשאר תרתי בעי שיהא לאו דשאר ולאו שיתפסו בו קדושין:

כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אלא שלדעת משנתנו אין ר' עקיבא אומר אלא בלאו דשאר כגון אנוסת אביו ומחזיר גרושתו ולר' סימאי אף בכל הלאוין כן כגון גר עמוני ומואבי וגרושה וחלוצה לכהן ומכל מקום הלכה שאין ממזר מחייבי לאוין ואע"פ שהבא על הממזרת הולד ממזר התם משום דבתר פגום אזלינן ולא מטעם איסור הלאו ואין הלכה כר' עקיבא וכן אין הלכה כר' יהושע שאמר שאין ממזר אלא מחייבי מיתת בית דין אלא כשמעון התימני:

ומכל מקום לענין ביאור בטעמו של ר' יהושע כך היא הגירסא הנכונה ליכתוב רחמנא או לא יגלה או לא יקח ולא יגלה למה לי אלא הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ופירושה ליכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני דהויא לה אשת אב מן העריות וכבר נכתבה פרשת עריות ולמה חזר ושנאה כאן כדי לסמכה לפרשת לא יבא ממזר ללמד שאשת אב הולד ממזר ואע"ג דאשת אב מחייבי מיתות היא מכל מקום הואיל והיתה בכלל ויצאה ללמד על כל הכלל יצאה ואם כן למדנו לכל העריות שהולד ממזר והרי דרך כלל כלן בכרת ולמדנו לחייבי כרת שהולד ממזר ולא הוצרכנו ללא יגלה כנף אביו ולר' עקיבא דעושה ממזר מחייבי לאוין ליכתוב לא יגלה וללמד באנוסת אביו שהולד ממזר אע"פ שאין בה אלא לאו וכל שכן באשת אב לא יקח למה לי אלא משום הכי כתבינהו לתרוייהו לאשמועינן דהכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר כלומר ולא עד בכלל ר"ל מאשת אב דוקא ומכיוצא בה דהיינו חייבי מיתות ומכל מקום הלכה כשמעון התימני כמו שביארנו:

תוס' בד"ה שמעון התימני אומר כו' וכמה אמוראי דאיירו בצרת מחזיר גרושתו כו' עכ"ל לשיטת ר"ת דלקמן בדף זה בתוס' בד"ה הכל מודים בבא כו' דכתבו דמחזיר גרושתו מקרי לאו דשאר א"ש דמהא דאיירו אמוראי בצרת מחזיר גרושתו מוכח דלית הלכה אפילו כר"ע דמתני' דמצריך לאו דשאר ומיהו מהא דפסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אינו מוכח אלא דלית הלכה כרבי סימאי דמחייב אפילו בלאו דלאו שאר וכן פירשו התוס' ג"כ בד"ה הכל מודים כו' וכן כתב מהרש"ל:

בד"ה לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה בקונטרס גרס כו' וקשה חדא שמוחק כו' ונראה לר"י כגירסת הספרים כו' עכ"ל ולפר"י א"ל דאימעיט דלא נילף מהיקשא דר' יונה כל חייבי כריתות דא"כ לא לכתוב תרוייהו אלא או לא יקח או לא יגלה דהיינו שומרת יבם ומדכתיבי תרוייהו דרשינן מלא יקח עד לא יגלה ואינו בכלל ויש לדקדק דא"כ לפי זה יש לקיים פרש"י וליישב כל הקושיות וסבר ר' יהושע כרבנן דלא יגלה היינו שומרת יבם ואי לאו לא יגלה הוה ילפינן גם שאר חייבי כריתות מלא יקח מהקישא דר' יונה אבל השתא דכתיב לא יגלה דמיירי בשומרת יבם ומיניה נמי משתמע כל חייבי כריתות ע"כ לא יקח לא אתא אלא למעט חייבי כריתות ודלא נילף מהקישה דר' יונה וי"ל דהתוס' הקשו לפרש"י כל אלו הקושיות כפי מה שפירש דמצי לא יגלה לאורויי אליבא דר' יהושע באנוסת אביו ומיהו התוס' לא רצו לפרש כפרש"י וכמ"ש דר' יהושע סבר כרבנן דבשומרת יבם איירי משום קושיא זו דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפרש"י אלא כפר"י ודו"ק:

תוס' ד"ה שמעון התימני וכו' אע"ג דאין למדין הלכה וכו' לשון האשר"י דקי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא וכו':

תוס' ד"ה לכתוב רחמנא וכו' ולפיר"י צ"ל וכו' וכפיר"י צ"ל כצ"ל:

גמרא נדה דהא תפסי בה קידושין, (מש"ה הבא עליה אין הולד ממזר שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין), סוטה נמי, דהא תפסי בה קדושין. פירש"י דבסוטה אף לאחר שזינתה לא פקעה מינה קידושין הראשונים. אין כוונת רש"י דכיון דלא פקעי ממילא ה"ה נמי דתפסי דהא מצינו בנעשה פצוע דכא אחר הנשואין דלא פקעי ואפ"ה לא תפסי לר"ע, אלא דכוונתו דבסוטה באמת מיירי רק בעודה תחתיו דלא פקעי, אבל מחזיר סוטתו שגירש באמת לר"ע הולד ממזר, וכן משמע מדברי תוס' פרק האומר [קידושין דף סח ע"א], שהבינו כן בדברי רש"י, אבל התוס' דהכא נראה שפירשו לדברי רש"י דמדלא פקעי מוכח נמי דתפסי, דהרי הקשו על רש"י דלמה לי קרא בנדה, והא בנדה נמי לא פקעי, ומה קושיא הא אצטריך קרא להבא על נדה פנויה, אע"כ דגם זה ידעינן ממילא מדלא פקעי ועל דבריהם קשה מפצוע דכא. גם קשיא לי, מה שכתבו התוס' אח"כ וכן משמע בפרק י"מ דבסוטה ודאי תפסי קידושין, והא לא פליגי עם רש"י בדינא כ"א בטעמא, וא"כ מה ראיה משם:

תוס' ד"ה הכל מודים בבא על הנדה לפי דבריהם הא דקתני בברייתא הכל מודים בבא על שמ"י היינו רק לר"ע דמתני' דדוקא בשאר אבל לאידך דרע"ק הולד ממזר. וקשה לי בהא דאמרינן ואביי מספקא ליה וכו' דלמא בפשוטו דאביי דאמר הכ"מ היינו דכ"ע אף לרע"ק דברייתא בכללו מש"ה לא חשיב שמ"י, דנהי דרבותא דנדה וסוטה אפילו לרע"ק דמתני' דסוטה מקרי שאר מ"מ נקט מה דהוי לכ"ע ממש: