מסכת יבמות דף מ״ז עמוד א׳

בכל מקום שאתך ולקמן פריך הא אפיקתיה:

צריך להביא ראיה שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר:

ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:

מעמך גר ותושב וחי עמך (ויקרא כ״ה:ל״ה):

דליכא טובה דפסק חלב ודבש:

דקמסייעי קראי דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ:

מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:

יכיר את הבכור בן השנואה יכיר:

אין לי אלא בארץ פי' דמקבלין גרים ואע"ג דחובת הגוף היא בעיא ריבויא כיון דכתיב בארץ כדאשכחן בסוף פ"ק דקידושין (דף לח:) גבי שילוח עבדים והשמטת כספים אי נמי בארץ לא חיישינן דלמא הדרי בהו משום דאיכא שבחא דארץ ישראל:

מהו דתימא לא להימניהו ויש ספרים דגרסי מהו דתימא ליהמניהו וה"פ ליהמניהו כעד מפי עד:

יש לך עדים פירוש שנתגיירת בינך לבין עצמך ותימה מיהא אי הא דבעינן ג' היינו דוקא לכתחלה אבל דיעבד חד נמי כשר א"כ אם יש לו עדים לאו בינו לבין עצמו הוא:

נאמן אתה לפסול עצמך כו' היינו דוקא במילי דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן לא פסלה כדפרישית לעיל בסוף פ' שני (יבמות דף כה: ושם) וא"ת היכי דמי אם אשתו עובדת כוכבים ממה נפשך בניו פסולים דאין קרוי בנך אלא בנה ואם היתה אשתו ישראלית ממה נפשך בניו כשרים דקי"ל (לעיל יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכי תימא נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא השתא נמי דאין נאמן פגומין הם דר"י אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עז.) דבת גר זכר כבת חלל זכר וי"ל דקסבר ר"י עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נג. ושם) אמר דר' יהודה סבר לה כרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין:

כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה ר' אליהו מפרי"ש מפרש דנפקא לן מדכתיב בן השנואה יכיר (דברים כ״א:י״ז) וכן משמע בירושלמי בפרק בתרא דקידושין ולשון הש"ס לא משמע הכי דקתני כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור משמע דמינה גמר וי"מ דטעמא דר' יהודה דמשמע ליה קרא דנאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' על תינוק בין הבנים וכשאומר על הקטן שהוא בכור א"כ הראשון ממזר אלמא דנאמן לפוסלו וה"נ דנאמן לומר שהוא בן גרושה:

ואין עדות לעובד כוכבים ועל עצמו נאמן משום דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא:

ואין אתה נאמן לפסול בני בניך אומר ר"י דה"פ נאמן אתה לפסול בניך פי' כשאין לו אלא בנים ואין לו בני בנים ואי אתה נאמן לפסול בני בניך כשיש לו בני בנים אין נאמן לפסול אפי' בניו דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים וכן משמע בסמוך דקאמר ואין אדם נאמן על בנו גדול ומפרש כשיש לו בנים משמע דאבנו נמי לא מהימן:

והלכתא כוותיה דרב נחמן בר יצחק משמע דהלכה כר"י דנאמן אף לפסול בניו דדוקא משום דאין עדות לעובד כוכבים דאין יכול לפוסלן ולא כמו שמפרש רבינו תם דאין הלכה כרבי יהודה אלא כשפוסל אחרים על ידי הכרת בכור אבל בלא הכרת בכור לא ובשאלתות בפרשת וירא נמי דקדק מהך דשמעתין דבכל ענין הלכה כרבי יהודה:

ומעשה באחד וכו' הקשה הר"א אב ב"ד ז"ל (מובא ברמב"ן ובמאירי) כיון דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר למאי נפקא מיניה אי הלכתא כרב נחמן דאמר לדבריך עכו"ם אתה. וכי תימא נהי דהולד כשר לקהל פגום לכהונה מיהא הוי, אנן לר' יהודה קאמרינן ולדידיה אפילו נתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה דהא אומר בקדושין (עז, ב) בת גר זכר כבת חלל זכר. והוא ז"ל פירקא דהכא בגר וגיורת שבאו שניהם לפני ר' יהודה ובמוחזקין לו שהיו ישראל מעלי. והרמב"ן ז"ל תירץ דר' יהודה כר' עקיבא סבירא ליה דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר, דאיהו כר' עקיבא (להלן יבמות מט, א) דריש לא יגלה באנוסת אביו והא דאיפסיקא הלכתא כרב נחמן לא לענין דבריו של ר' יהודה אלא לדידן דקיימא לן דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ופגום מיהא הוי, ולפיכך אינו נאמן ואי משום דבת גר הוא, בהא נמי לא קיימא לן כר' יהודה אלא בת גר זכר בתו כשרה לכהונה.

ואי אתה נאמן לפסול בני בניך פירוש, אי אתה נאמן לפסול אפילו בניך במקום שיש בני בנים, והראיה מדאמרינן ואינו נאמן על בנו גדול ואוקמינא לאו גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זה גדול, אלמא במקום בני בנים אפילו על בנו אינו נאמן. ומיהו לגבי עצמו נאמן בין הכי ובין הכי דשויה נפשיה חתיכה איסורא, וכן כתב הרמב"ם, וכן כתב הרמב"ן ז"ל אינו נאמן לפסול הבנים וחוזר וטובל בב"ד.

בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראיה הקשה ר"ת ז"ל וליהמין במגו דאי בעי אמר ישר' אני כדמוכח מההוא עכומ"ז דסליק ואכיל פסחי' בירושלים בפ"ק דפסחי' והפה שאסר הוא הפה שהתיר ותי' דהכא מיירי בדמוחזק לן שהוא עכו"מז הא לאו הכי כל שבא ואמ' ישראל אני או גר אני נאמן וסומכי' על פיו לכל דבר דמילת' דעבידא לאיגלויי היא ולא משקר וכן מעשים בכל יום:

נאמן אתה לפסול את עצמך וא"ת והא אין אדם משים עצמו רשע י"ל דזהו בישראל גמור אבל לא בזה שלא נתברר שהוא ישראל אלא שהיה מוחזקת בכך ימים רבים א"נ דהכא לאו דוקא לפסול אלא לשוויי נפשיה חתיכה דאיסורא להיות אסור בבת ישראל וכן לכל שאר חומר עכו"מז:

ואין אתה נאמן לפסול את בניך וא"ת אפי' היה כדבריו למה נפסלי' בניו והק"ל דעכו"מז ועבד הבא על בת ישר' הולד כשר ואי לכהונה השתא נמי מפסלי דהא ר' יהודה הוא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר י"ל דר' יהודה לטעמיה דאשכחן ליה בפ"ד מיתות (דף נ"ג) דסבר כר' עקיבא דכל חייבי לאוין הוי ממזר דהא דריש לא יגלה כנף אביו בארוסת אביו כדדרי' ר"ע ולא בעי חייבי לאוין דשאר ואע"ג דאנוסת אביו שאר היא וי"מ דהכא גר וגיורת ושניהם היו טועני' כן שאם היתה מאמינם הרי הם בני עכו"מז גמורי':

מכאן א"ר יהוד' פי' בבבא בתרא בס"ד:

נאמן אתה לפסול בניך ואין אתה נאמן לפסול בני בניך פי' הרמב"ן ז"ל ואין אתה נאמן לפסול בניך במקום שיש להם בני בנים והראיה מדאמרי' ואינו נאמן על בנו גדול ופרישנ' הגדול כל שיש לו בנים אלימא על הבן עצמו אינו נאמן אם הוא גדול שיש לו בני בני' ולגבי עצמו נאמן הוא אפי' בבנו גדול דמשוי נפשיה חתיכה דאיסורא וכן כתב ר"י ז"ל וכן פי' הרמב"ם ז"ל:

ההיא לענין יכיר תניא פי' שנאמן על בנו קטן ולא על הגדול אפי' לר' יהודה:

ומודיעים אותו קלות וחמורות פי' וסברא דרבוותא ז"ל אם לא הודיעוהו אינו מעכב וה"מ בפ' כלל:

באו עדים ולא העידו שראו שנתגייר אלא ששמעו עליו שנתגייר נאמנין וכמו שאמרו בסוגיא זו מהו דתימא לא ליהמנוה קמ"ל ומכל מקום יש גורסין מהו דתימא ליהמנוה קמ"ל כלומר שצריכים אנו לעדות ברור שראו ולא שיעידו מפי השמועה ולפי דרכך למדת שמקבלין גרים בין בארץ בין בחוצה לארץ ולענין ביאור זה שאמרו אין לי אלא בארץ כך פירושו אין לי שנקבל גרים אלא בארץ בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתך אם כן מה תלמוד לומר בארץ בארץ צריך להביא ראיה כו' וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך ראיה אלא מה תלמוד לומר בארץ ללמד שאפילו בארץ מקבלים גרים ואין אומרים שמצד טובתה והשפעתה הם מתגיירים:

יראה מסוגיא זו שמתנות עניים ר"ל לקט שכחה ופאה מעשר עני נוהגים בארץ ישראל אף בזמן הזה וכמו שאמרו והשתא נמי דליכא טובה ר"ל שכבר פסקו ימי זיבת דובשה וחלבה מכל מקום איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני אלמא שאף בזמן הזה נוהגות שם וכן אתה למד ממנה שאינן נוהגות בחוצה לארץ שאם כן אין לארץ ישראל יתרון בכך ומכל מקום התבאר במקום אחר שהפאה נוהגת אף בחוצה לארץ ואף גדולי המחברים למדים הימנה ללקט שכחה ופאה ולדעת זה יש לדון שמא משום מעשר עני נקט לה הכי שאין התרומות והמעשרות נוהגות בחוצה לארץ אלא בסביבותיה של ארץ ישראל:

מי שהוא מוחזק לנו בגר ובא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אם יש עדים שראו שכשנתגייר בינו לבין עצמו נתגייר נאמן בין לפסול את עצמו בין לפסול את הבנים ואין אומרים שמא אחר כן נתגייר בבית דין ואם אין עדים בכך נאמן לפסול את עצמו ובנים שיולדו לו לאחר מכן אבל אינו נאמן לפסול את בניו שכבר נולדו אחר שהוא מוחזק לנו בגר שאע"פ שנאמן אדם לומר זה בני בכור או זה בני בן גרושה ובן חלוצה בזו מיהא לדבריו גוי הוא ואין עדות לגוי ושמא תאמר והיאך הוא פוסל את בניו והלא אף כשהוא גוי הרי הגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לענין פסק ולשיטתנו אתה יכול להעמידה לכהונה ומכל מקום לענין ביאור אי אפשר לומר כן שהרי לר' יהודה אף כשנתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה שהרי הוא סובר קדושין ע"ז א' בת גר זכר כבת חלל זכר ומתוך כך פירשוה גדולי קדמונינו שהוא ואשתו אמרו כך שנתגיירו בינם לבין עצמם והיו מוחזקים אצלנו בגרים גמורים ולענין נדון שלפנינו מיהא בין בזו ובין בזו הבנים כשרים והוא חוזר וטובל בבית דין ויש מי שהעמידה גם כן כשנתגייר הוא ובניו עמו ואומר שכלם נתגיירו בינם לבין עצמם אלא שאין נראה כן שבזו ודאי אין ספק שאין עדות האב על הבנים כלום:

זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה פירושו כשאין בנים לבן אבל אם יש בנים לבן אינו נאמן אבריה הימניה רחמנא אבריה דבריה לא הימניה והילכך במקום שיש בנים לבן אינו נאמן אפילו על הבן שאלו אתה מאמינו על הבן נמצאו אף בני הבנים פסולים שאי איפשר שיהא הבן כהן ולא האב הא על עצמו נאמן דשוייה לבת ישראל אנפשיה חתיכה דאיסורא וכן זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' פירושו אפילו אמר שבמזיד בא עליה ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע כל לגביה בריה רחמנא הימניה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ויש מפרשים בה דוקא כשאומר שבשוגג בא עליה:

כבר התחלנו לבאר שהגוי כשבא להתגייר צריכים אנו ליזהר שנבדוק ונפשפש בענינו אם שום סיבה גורמת לו להתגייר ושאין עיקר כונתו לאמונה ועכשו אנו מסדרים את הדברים על אופניהם והוא שכשהוא בא אצלנו להתגייר וחקרנוהו ובדקנוהו שלא לשום סבה אלא מעיקר אמונה אומרין לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים ומטורפים בצרות ואתה עם בני אומתך במעלה ובהצלחה אם חזר בו ילך לו ואם אמר יודע אני אלא שנפשי חביבה עלי ואיני חושש לחיי צער שבעולם הזה מקבלין אותו אלא שקודם שימול מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ויראה הטעם בקלות מפני שעובדי האלילים אין להם בדרכי דתיהם ועבודת אליליהם מצות יתירות וכשישמע מצות יתירות שלנו והקלות שבהם יאמר בלבו כמה דקדוקין הם מדקדקים ללא צורך ויחזור בו ואחר כך מודיעין אותו את החמורות ומודיעין לו שאנו צריכין לבזבז ממונינו במתנות עניים מפני שהגוים ממונם חביב עליהם ביותר וכמו שאמרו בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ואינו ניתן להישבון כמו שביארנו בסנהדרין נ"ז א' ושמא יחוס על ממונו ויחזור וכן מודיעין אותו עונשיהן של עבירות חמורות והוא שאומרין לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה עכשו וכו' וכן מודיעין אותו מתן שכרן שאינו בעולם הזה ואומרין לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל רוב טובה שהקב"ה מדקדק עליהן כחוט השערה וכן לא רוב פורענות כי לא ינום שומרנו ואין מרבין עליו יותר מכדי דברים אלו או כיוצא בהן וכן אין מדקדקין עליו להאריך בדברים יותר מדאי שכך מצינו ברות שאמרה לה חמותה אסיר לן תחום שבת והשיבתה אל אשר תלכי אלך אסיר לן יחוד אמרה לה באשר תליני אלין מפקדינן אתרי"ג מצות אמרה לה עמך עמי אסירא לן עבודה זרה אמרה לה ואלהיך אלהי ארבע מיתות נמסרו לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות שני קברות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר מיד ותחדל לדבר אליה:

גמ' א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך ע' כתובות כה ע"ב תד"ה הרי שאמר:

שם ואי אתה נאמן לפסול את בניך ע' לעיל כה ע"ב תד"ה לימא רב יוסף:

תוס' ד"ה במוחזק לך וכו' דרוב הבאין וכו' עיין ירושלמי רפ"ב דר"ה ובקרבן עדה שם:

תוס' ד"ה במוחזק לך וכו' דרוב הבאין וכו' עיין ירושלמי רפ"ב דר"ה ובקרבן עדה שם:

מָה רָאִיתָ [שֶׁבָּאתָ] לְהִתְגַּיֵּר? אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּזְּמַן הַזֶּה, דְּווּיִים, דְּחוּפִים, סְחוּפִים, וּמְטֹרָפִים, וְיִסּוּרִין בָּאִים עֲלֵיהֶם. נראה לפרש בס"ד דְּווּיִים מרוב חולשת מזגם תמצאם כאלו הם חולים בעלי מכאובות. דְּחוּפִים שנדחפו מארצם ומנחלת אבותם היא ארץ ישראל כמו שנאמר נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים (איכה ה, ב). סְחוּפִים כפויים על פניהם מצד העניות שכן קורין העולם את העני כפוי על פניו. מְטֹרָפִים מצד האומות זה רודה וזה מרדה זה מכה וזה מקלל ויסורין באין עליהם מן השמים דכתיב (עמוס ג, ב) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה לכן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם.