מסכת יבמות דף כ״ט עמוד ב׳

ואי מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר בזו ויקנה אותה קנין גמור להיות אשתו דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הויא הך אחות זקוקתו ויכנוס את אשתו:

אלא מאי כו' נהי נמי דלא קני קנין גמור הא אמרת דוחה בצרה ותקשה לך נמי יעשה מאמר בזו ותדחה אחותה ויכנוס את אשתו:

דהיתירא דחי מאמר שנעשה בהיתר דאי הוה בעי לייבומי בשעת מאמר הוה מצי לייבומי כגון במתני' דעדיין לא נפלה אחותה:

דאיסורא כגון דנפלו שתי האחיות קודם מאמר:

הכא נמי לענין קניה:

וצרתה אחותה שנעשית לה צרה בזיקה חליצה נמי לא תיבעי דתצא משום אחות אשה:

אלא דוחה אותה מלאסור אשת בעל המאמר עליו:

ומשייר דבעיא חליצה אם באת לינשא עד שלא כנס היבם את בעלת המאמר. ולקמיה פריך ליה הא קתני הלזו תצא משום אחות אשה דמשמע אף מחליצה:

יעשה מאמר ויקנה כו' ומשום ביטול מצות יבמין ליכא למיחש כדפרישית בפ' שני (לעיל יבמות דף יח:):

לא מיטמאה לו פירוש ברגל שהוזהרו על הטומאה כדאמרינן בר"ה (דף טז:) ועוד י"ל דאין מטמאה לו היינו דאינה חייבת ליטמא לו למאן דאמר בסוטה (דף ג.) לה יטמא חובה:

עבד בה מאמר מיבעיא וא"ת דמשמע דלא עדיפא בעלת מאמר מארוסה ובהחולץ (לקמן יבמות דף לט. ושם) קאמר רבא גופיה מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים אלמא מהני ליורשה וי"ל דהכא גרס רבה רבו של אביי דמסיק עלה אמר ליה אביי ולקמן גרס רבא שהוא אחר אביי:

אלא לענין מסירה לחופה וא"ת מאי משני דהשתא נמי תקשי השתא ארוסה בעלמא בעיא מסירה לחופה עבד בה מאמר מיבעיא וי"ל דעבד בה מאמר ובא עליה והביאה עושה אותה ככנוסה:

אביה ובעלה מפירים נדריה ואם אין לה אב או שאינה ברשות אב לא מצי מיפר כדאמרינן בנדרים (דף עא.):

כגון שעמדה בדין כו' לפי מסקנא שאיירי דעבד בה מאמר כדמוכח בנדרים בפ' נערה המאורסה (נדרים עד.) דלר' אליעזר כיון דעביד בה מאמר ופסקו לה מזונות משלו נודרת על דעתו ולר' יהושע דוקא בחד יבם אבל בתרי כיון דאי בעי אחוה פסיל לה עליה בביאה או בגיטא אינה נודרת על דעתו ולר"ע אפילו ביבם אחד קאמר דלא יפר אפילו עבד בה מאמר משום דאין חייבים עליה סקילה כנערה המאורסה ולא יתכן לפי זה מה שפי' בקונטרס בריש פ"ב (לעיל יבמות יז: ד"ה ולימא) דמאן דאמר אין זיקה אפי' בחד היינו ר"ע דמצי סבר דיש זיקה ואפי' הכי לא יפר משום דאין חייבין עליה סקילה:

הא דאמרינן לא תימא מאמר לבית שמאי קונה קנין גמור נראה לי קנין גמור בביאה דיבמה קאמר וכדמסיק דאי בעי לאפוקה סגי לה בגיטא, כלומר כאלו בא עליה שאין לאחר ביאה כלום. ואיצטריך לאשמועינן הכין משום דמאמר לבית שמאי קונה דבר תורה וכדקתני תצא הלזו משום אחות אשה. ונפקא ליה מולקחה לו לאשה וכדמשמע בירושלמי (פ"ב ה"א) והלכך הוה אמינא כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה, משום הכי אצטריך לאשמועינן שאף על פי שהמאמר קונה דבר תורה מכל מקום אינו גומר בה כביאה מדכתיב ויבמה. וכענין שאמרו בירושלמי בריש פרק כיצד (שם) יבמה יבא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה מאמר, יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה, תלמוד לומר ויבמה עיירה את הפרשה כולה ליבום הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה ואם כן מה הועיל בה המאמר לאוסרה לאחים.

הא דאמרינן זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר לאו דוקא נקט, אלא במאמר אחד מהן הותרה השניה לשני שהרי הופקעה זיקת האחד ממנה במאמרו. ולא תימא דטעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין וזה יעשה וזה יעשה דוקא ויעשו מאמר שניהם על ידי שליח אחד שיקדש שתיהן על ידי שליח אחד שלהן, גם כן קאמר דשניהם קונין בבת אחת, דהא ליתא דלמאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין בשתי אחיות אין דין יבום כלל, דסלקי מהן חכמים תורת יבום לגמרי כדאמרינן לעיל משום דאיכא למיחש לבטול מצוה, דקיל להו לאינשי, דאי שרית להו הכי אתו לשוויי כל חד מינייהו שליח באפי נפשיה, אי נמי אתו לקדושי כל חד מינייהו בלא שליח ואיכא בטול מצות יבמין וכדגזרינן במיחלץ והדר יבומי משום דלמא אתי ליבומי ברישא ומבטלה מצוה, אלא מחוורתא משום זיקה הוא, וזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא.

אף אנן נמי תנינא בית שמאי אומרים יקיימו יקיימו אין לכתחלה לא קשיא לי דלמא משום שניה דעמדה עליו שעה אחת באיסור דאפילו מתה הראשונה אסורה עליו השניה עולמית, כדאמר ר' יוחנן לעיל (יבמות כז, ב) ויש לומר דאם כן ראשונה מיהא יעשה בה מאמר לכתחלה ויקנה. והא דקאמרינן זה יעשה וזה יעשה לאו דוקא, דשניה לעולם אסורה אלא דדוחק הוא לומר דזה יעשה וזה יעשה לאו דוקא אלא שיהא השני אסור. ועוד דדלמא לכתחלה לא גזרה דלמא יעשה מאמר בשניה ויכנוס וכדאמר לעיל (שם) גבי ההיא דר' יוחנן דאמר אחיות איני יודע מי שנאן אלא שיש לומר בזו דסבירא ליה השתא כמאן דאמר יש זיקה ולמאן דאמר יש זיקה ליכא למגזר מידי משום דחמירא להו מלתא ולא אתו לאחלופי וכדכתבינן לעיל. ואכתי קשיא לי דלמא בית שמאי אין זיקה סבירא ליה ומשום הכי לכתחלה לא משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמאי משום דאסור לבטל מצות יבמין. ויש לומר דסבירא ליה השתא דאי טעמייהו דבית שמא משום דאסור לבטל מצות יבמין אפילו קדמו וכנסו יוציאו דגזרינן דיעבד אטו לכתחלה וליכא דין יבום כלל, וכמו שכתבנו למעלה וכדמשמע לעיל בפרק כיצד בתחלתו ובסופו נמי גבי מתניתין דלזה שנים ולזה שנים לגירסת רש"י ז"ל דגריס אם קדמו וכנסו לא יוציאו, מאי שנא מהא דתנן ארבעה אחין כו' אם קדמו וכנסו יוציאו, ופרקינן אי למאן דאמר יש זיקה יש זיקה אי למאן דאמר אסור לבטל מצות יבמין אסור לבטל מצות יבמין.

הא דאר"א לא תימא מאמר לבית שמאי דוחה דחייה גמורה וצרתה חליצה נמי לא בעי. פירש"י ז"ל צרתה אשת השני שנעשית צרתה בזיקה.

אלא דוחה ומשייר הוי כלומר דוחה שאין צרתה זו אוסרת עליו ואלו רצה לכנוס כונס ותצא הלזו משום אחות אשה, ומיהו משייר הוה דאלו בעיא שניה לינשא לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה. ואיכא דקשיא להו (רמב"ן) דאם כן מאי קאמר ר' אבין אף אנן נמי תנינא דאדרבה מתניתין הויא תיובתיה דאיהו אמר דמאמר דוחה את הצרה מלאסור עליו בעלת המאמר וכונס לכתחלה, ומתניתין קתני דאינו דוחה ולכתחלה לא יכנוס. ועוד קשיא לי דאי דחייה גמורה להתירה לשוק קאמר, מאי קא מקשה ואי סלקא דעתך דוחה דחיה גמורה זה יעשה מאמרו וידחה כלומר ויתיר יבמתה לשוק, דאטו מתניתין מיירי באיסור לשוק. ועוד דהוה ליה לאקשויי אלא מאי דוחה ומשייר כלומר דוחה דאי בעי לכנוס יכנוס זה יעשה מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס. אלא שיש לי לתרץ בזו דעדיפא ליה לאקשויי ממתניתין גופה דאשתו עמו, ועוד קשה דרש"י ז"ל (בר"ה ה"ג) גריס במסקנא אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו, כלומר אלא דר' אלעזר ליתא ומאמר דוחה הוא דחיה גמורה, ודקשיא לך במתניתין דארבעה אחין נמי לידחו לגמרי, לא דמיא למתניתין דכל יבמה דחזיא בשעת נפילה לכלהו מילי דיבמה לחלוץ ולהתיבם, כגון הא דעשה בה מאמר עד שלא מת השני חזיא למקצתייהו, לומר שדיניה חזקים ומאמרה אלים לדחות לגמרי צרתה ואפילו חליצה לא בעינן, אבל במתניתין דארבעה אחין דנפלו שתיהן בבת אחת ולא חזיין לכולהו מילי דיבום וחליצה דנעשו צרות בזיקה ואסורו להתייבם לא חזיין למקצתייהו, שאין מאמרן חזק לדחות צרה לגמרי. וגם זה אינו מחוור, חדא דנוסחאי דוקני לא גרסי אלא. ועוד דאם כן יבמה דחזיא לכלהו ודלא חזיא לכלהו, היינו דאמרינן לעיל מאמר דהיתרא דחי, דאסורה לא דחי, ואמאי קא משני הכא בלישניה. ויש מתרצים צרתה דקאמר ר' אלעזר צרתה ממש שנפלה עמה מבית אחד שהיא אינה דחויה לגמרי משעת מאמרה של חברתה, אלא דוחה אותה זו של בעלת מאמר לצרה דשוב אינו יכול לכנסה וקם עלה בלא יבנה, ומשייר שהיא צריכה חליצה. וסייעה ר' אבין ממתניתין לומר דכשם שאין מאמר דוחה דחיה גמורה מלאסור אחותה שהיא יבמתה על היבם, דאלמא עדיין זיקתה קיימת, כך אינה דוחה צרתה מלהוציאה לשוק בלא חליצה, דהא לא הופקעה זיקתה. ואקשינן והא קתני אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה, דמשמע משעת מאמר תצא אידך משום אחות אשה לגמרי, ואפילו בלא חליצה ואף על פי שלא כנס, דמסתמא אעשה בה מאמר קתני. ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השנייה לגמיר ויכול הוא לכנוס בעלת המאמר. ופרקינן יבמה דחזיא לכלהו מילי דיבמה כגון מתניתין דארבעה אחין דמדאורייתא שתיהן ראויות בין לחלוץ בין ליבם זיקה דאורייתא, הלכך חזיא למקצתייהו לומר זיקתה אלימא לאצרוכה חליצה. והוא הדין לשתי יבמות הבאות מבית אחד דכל אחת ראויה לכלהו מילי, כי עבד בה מאמר בחדא אידך לא מפטרא בלא חליצה אבל יבמה דלא חזי לכלהו מילי בשעת נפילה, כגון הא דבית שמאי דכיון דעבד בה מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו שניה, מדחיא שניה דבר תורה מן היבום, הלכך לא אמרינן זיקתה דתבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דחה אותה לגמרי ואפילו חליצה נמי לא בעיה.

השתא ארוסה בעלמא תני ר' חייא אשתו ארוסה לא אונן כו' פירש רש"י ז"ל ארוסה דקדושיה דאורייתא וקא תני ר' חייא אינו יורשה ואינו מטמא לה מאמר יבמין דמדרבנן, דהא דאורייתא יבמה יבא עליה כתיב מיבעיא ע"כ. ולא למימר שסבור הוא ז"ל דמאמר לבית שמאי אינו קונה דבר תורה, דאם כן היאך הוא דוחה בצרה דחיה גמורה ומתירה לשוק בלא חליצה, ואמרינן נמי לעיל בפרק כיצד (יבמות יח, א) הא דקתני מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולמקן נמי דכותה, אלמא לבית שמאי מאמר קונה הוא דבר תורה, אלא שאינו גומר כקדושין דאורייתא וכדאמרינן במסכת נדרים בפרק נערה המאורסה (נדרים עה, א) דאפילו לר' אליעזר דאמר מאמר קני, מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה סקילה כנערה המאורסה. וכדאמרינן עלה נמי בפרק קמא דמסכת קדושין (יד, א) יכול יהיו כסף ושטר גומרין בה כדרך שהביא גומרת בה וכו', וההיא אפילו לבית שמאי כדתנן התם (ב, א) והיבמה נקנית בביאה אבל לא בכסף ולא בשטר כשאר הנשים ולא פליגי בה בית שמאי כדפליגי ברישא דההיא מתניתין. והיינו דקאמר הכא השתא ומה ארוסה בעלמא שכסף ושטר גומרין בה כך יבמה שאינן גומרין בה לא כל שכן. ורבה גרסינן הכא דאלו לרבא הא קאמר לקמן בפרק החולץ (יבמות לט, א) גבי שומרת יבם כו' דמאמר לבית שמאי עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק בנכסים דאלמא לדידיה יבמה עדיפא מארוסה דעלמא ואליבא דבית שמאי אלא הכא ודאי רבה גרסינן והתם גרסינן רבא ואביי נמי פליג עליה התם דסבר ליה כרביה דהכא (כ"כ הרמב"ן).

אלא לתרי אמאי מפר פרש"י ז"ל יפרו מבעי ליה. ואי קשיא לך אמאי לא שני מאי מפר מפר בשותפות וכדאמר רב נחמן בסמוך מאי מפר מפר בשותפות דאב. יש לומר משום דבשני יבמין אינו נופל לשון מפר דהי מינייהו עיקר הלכך יפרו מבעי ליה למימר, אבל לקמן דאוקימנא דעבד בה מאמר שייך למימר ביה יפר הוא עם האב. ואפילו להאי נמי מקשה ר' אלעזר עליה דרב נחמן יפרו מבעי ליה. הר"א אב ב"ד ז"ל (ועיין רמב"ן).

הא דאמר ר' יהושע לאחד ולא לשנים פירש רש"י ז"ל אפילו הפרו שניהם כאחת אין הפרתן הפרה דקלישא זיקתן. ואף על גב דאתמר עלה בדוכתה בנדרים (עד, א) ר' יהושע סבר יש זיקה מיהו אין ברירה, לאו למימר דדוקא אחר קאמר דאינו מפר משום דאין ברירה אבל כשהפרו שניהן, דממה נפשך לאחד מהן זקוקה מופר, אלא משום דלא הוברר הדבר משעת הפרה קאמר דבעינן לידע בשעת הפרה על איזו מהן הוא מפר, ואף על פי שמתגלה בסוף בשעת כניסה אין בכך כלום משום דאין ברירה ורחמנא אמר אישה יפרנו שיהא וודאי בשעת הפרה שתדור על דעתו והוא ידע שלאשתו הוא מפר כענן מה שאמרו נדרה אשתו וסבר שבתו נדרה שאינו מופר, הרמב"ן נר"ו.

הכא נמי דהתירא קני דאיסורה לא קני פי' כשעשה מאמר במקום התירא שהיה יכול לכנוס כמתניתין דהכא קני אבל במקום איסור שלא הי' יכול לכנוס כמתני' דלעיל לא קני וא"ת ור' אבין היכי לא חזי לה להך פירכא ולדידי' היכי הוה ניחא י"ל דאיהו סבר דאלו הוה קני בדהתיר' קנין גמור קונה הוה כדאיסורה לדחות צרה מיהת:

רב אשי מתני' הכי אמר ר' אליעזר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחיי' גמורה וצרת' חליצה נמי לא בעינן אלא דוחה ומשייר ופרש"י ז"ל דלא תימא דצרתה אשת הב' שנפלה לו ונעשת צרתה בזיקא תדחה לגמרי ולא תצטרך לגמרי חליצה אלא דוחה לענין שאין אותה צרה הבא על בעלת המאמר אוסרתה עליו ואילו רצה יכנוס לבעלת המאמר ותצא הלזו משום אחות אשה:

אלא דוחה ומשייר הוא דלא בעינן שנייה לשוק קודם כניסה של זו אינה ניתרת אלא בחליצה ואתא רבין וסייעיה ממתני' דלעיל והדר פרכי ליה ממתני' דהכא דקתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה דמשמע דלאלתר יוצאה משום אחות אשה גמורה בלא שום חליצה:

וגרסת רש"י ז"ל אלא יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו יבמה דלא חזיא לכולהו חזיא למקצת ופרי' ז"ל דלעולם מאמר דוחה דחייה גמורא ודקא מייתו ראיה מדקתני יקיימו האחד לכתחלה שאני התם דיבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כי התם דאסירא ליבם לא חזיא למקצתייהו דהיינו לעשות בה מאמר אבל יבמה דחזיא לייבום חזיא למאמר נמי והקשו עליו דא"כ לר' אליעזר דאמר דוחה ומשייר אשת הב' הבא עליו עולה לחליצה מן התורה ואינה עולה לייבום וזה אי אפשר ועוד דא"כ מתני' תיובתיה דר' אבין דאיהו קאמ' שדוחה להתיר בעלת מאמר לכנוס לאלתר ואלו מתני' קתני שאינו דוחה לכתחל' לא יכנוס והיה לן למפרך ואלא מאי דוח' ומשייר וזה יעש' מאמר ויכנוס וזה יעשה מאמר ויכנוס ועוד דמרן ז"ל גורס אלא יבמה דחזיא לכולהו וכו' ולא אשכחן בעיקר נסחי דגרסי אלא. ועוד דלפרושי יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתייהו היינו הא דאמרי בלישנא דגמ' קמא מאמר דהתירא קני דאיס' לא קני ואמאי לא שנינן הכא כלישנ' דגמ' כיון דהענין אחד הוא לכך פירש דהכי קאמר לא תימא מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה וצרת' שנפלה עמה מבית א' חליצה לא בעיא כשם שאלו כנס ממש לבעלה המאמר דהא ליתא אלא דוחה לצרתה זו שלא תתייבם מן התורה ועדיין משייר בה שצריכה חליצה להתירה לשוק אם באת לינשא קודם כניסת בעלת המאמר וסייעיה רבי אבין ממתני' דאמרינן ב"ש יקיימו אין לכתחלה לא. ואס"ד דלב"ש מאמר דוחה דחייה גמורה לצרתה שהיא עמה מבית א' היכי לא מהני למדחי צרת אחות שנפלה עליה מבית א' לסלוקי זיקתה להתירה להכנס. ופרכינן לר' אבין והא תנן בהדיא בש"א אשתו עמו ותצא הלזו משום אחות אשה בשלמא בעלת המאמר דוחה אחותה הבאה עליה מבית א' דחייה גמורה בלא שום שיור דהא קתני אשתו עמו מכלל דשריא בעלת המאמר לגמרי ועוד מדקתני ותצא הלזו משום אחות אשה ומשמע תצא לגמרי בלא שום חליצה אלמא אין שיור בבעלת המאמר וא"כ היא הנותנת שתדחה שיש עמה בבית בלא שום חליצה. ופרקינן דלא קשיא דיבמה דבשעת נפילתה חזיא לכלהו מילי דיבמה שראוייה להתייבם מן התורה אלימא זיקתה ולעולם חזיא למקצתייהו לא צריכה חליצה מיהת ולא תדחה משום מאמר דאידך כגון שנפלה עמה צרה דהוה חזיא לכלהו וכגון ב' אחיות שבאו מב' בתים דאורייתא כל חדא מינייהו חזיא לייבום הלכך לא פקעה זיקת דידה משום מאמר חברתה אבל יבמה דבשעת נפילה לא חזיא לכלהו מילי דיבמה כגון אשת הב' שנפלה עליו אחר מאמר של אשת הראשון דודאי אינה עולה לייבום וכיון דכן לא חזיא למקצתייהו כיון שלא עלתה ליבום מפני מאמרה של זו אם לא תעלה לחליצה:

ה"ג בעי רבה ול"ג רבא דהא הכא אמרו דארוס' בעלמ' עדיפ' לענין ירושה משומר' יבם ואלו רבא אמר לק' בפ' החולץ (דל"ט ע"א) גבי שומר' יבם שמתה מאמר לב"ש עושה ודאי ארוסה וספק נשואה ודאי ארוסה לדחות בצרה וספק נשואה לחלוק הנכסים עם יורשיה אלא ודאי דה"ג ורבא ואביי נמי פליגי עליה התם דסבר לה כרבה רביה דהכא:

השתא ארוסת בעלמא תני ר' חייא אשתו וכו' עבד בה מאמ' מיבעי' פרש"י ז"ל בעלמא דהוי קדושין דאוריית' ואינו מחוור דהא ארוסה דהכא נמי לב"ש מדאורייתא קא קני לה כדפי' בירושלמי שאם לא כן היאך דוחה צרתה במשנתי' בלא שום חליצה ועוד הא אמרי' בפ' כיצד (די"ח) ולאפוקי מדב"ש דאמר מאמר קונה קנין גמור והויא לה צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו וחליצה נמי לא בעיא ולקמן נמי אמרינן דכוות' אלא מאמר לב"ש קונה הוא דבר תורה אלא שאינו גומר בקדושין ואין סוקלין על ידו כדאמרינן בנדרי' דר' אליעזר מודה הוא שאינו גומר בה ואין חייבין עליה משום נערה המאורסה והיינו ק"ו דעבדי הכא לענין ירושה דהשתא קידושין דעלמ' שהן גורמים לחייב על ביאתה אינם מורישים יבמה שאינן גורמי' מיבעי':

ולא מטמאת לו פרש"י ז"ל אינה צריכה ליטמא לו ויש לפרש אינה חייבת ליטמא לו דמצוה ליטמא לקרובים אלא אם נאמר דבני אהרן ולא בנות אהרן אכול' פרשה קאי ואפילו על עשה דלא יטמא ובמסכת כתובות פירשנו:

או דילמ' אירוסין עושה ובעינן מסירה לחופה פי' שאינו גומר בה בביאה לחודה בלא חופה:

אשתו ארוסה אין הארוס אונן עליה אם הוא כהן ליאסר בקדשים ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ליאסר בקדשים שהיא חולקת בהם בבית אביה ולא מיטמאה לו ר"ל שאינה זקוקה לכך בין בכהנת בין בישראלית אע"פ שמצוה להתעסק בשבעה מיתי מצוה הא אם רצתה מיטמאה אף הכהנת שאין הכהנות מוזהרות על הטומאה ואם מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה אם כתב לה על הדרך שכתבנו בראשון של מציעא י"ח א' ואין צריך לומר בשומרת יבם אפילו עשה בה מאמר שהדין כן בכל אלו ולענין ירושה מיהא אם בנכסי מלוג יורשיה יורשין אותה ובנכסי צאן ברזל יורשים אותה יורשי המת אם האב אם האחים כמו שביארנו במסכת כתובות פרק נכסים פ' ב':

לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו השתא ארוסה בעלמא לא אונן כו' פירשו גדולי הרבנים השתא ארוסה כו' שקדושיה של תורה ואינו כן שהרי לבית שמאי אף מאמר של תורה כדכתיבנא אלא כך פירושו השתא ארוסה דקדושיה גומרין לגמרי לא אונן כו' מאמר דאע"ג דלבית שמאי דאוריתא מכל מקום אינן גומרין שהרי אינה נסקלת על ידו לא כל שכן ומכל מקום אע"פ שאין מאמר גומר אמרי בית שמאי אשתו עמו ותצא הלזו כו' שמאחר שהן מתחילין דבר תורה יש בה צד אחות אשה שהוא צד ערוה:

העושה מאמר ביבמתו אין אומרים שפרחה ממנו זיקת יבמין עד שתחול עליו זיקת אירוסין להזקיקו לחפה אלא אין כאן סרך אירוסין כלל ואינה צריכה חפה וכן אין חפה גומרת בה אלא ביאה ואפילו בא עליה בעל כרחה שנאמר יבמה יבא עליה על כרחה:

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואם היא שומרת יבם והיא נערה אביה לבד מיפר נדריה אפילו עשה בה מאמר ואם היא בוגרת והיא שומרת יבם מן האירוסין אין הפר לנדריה לא מצד האב ולא מצד היבם לא מצד האב שכבר יצאה מרשותו בבגרותה ולא מצד היבם שהרי אף ארוס ראשון לא היה מיפר לה בכך שאין לארוס לבדו כלום בנדרי ארוסתו אבל כשהיא שומרת יבם מן הנשואין נחלקו בה במסכת נדרים ע"ד א' שלדעת ר' אליעזר אפילו נפלה לשנים יפר אי זה מהם שירצה ולר' יהושע אם נפלה לפני אחד יפר לפני שנים לא יפר לא זה ולא זה ואפילו שניהם כאחד ולר' עקיבא אפילו לאחד לא יפר וגדולי המחברים פסקו כר' עקיבא ואע"ג דטעמיה משום דאין זיקה ואנן סבירא לן יש זיקה הא אסיקנא התם בפרק נערה המאורסה ע"ה א' דטעמיה משום דאף לדעת האומר יש זיקה מכל מקום לאו אשתו גמורה היא וגדולי הדורות נוטים לפסוק כר' יהושע ואע"ג דטעמיה משום דאין זיקה אלא בחד ואנן קיימא לן דיש זיקה אפילו בתרי הא אסיקנא התם ע"ד א' דטעמיה דר' יהושע לאו משום דאין זיקה בתרי אלא משום דאין ברירה ורוב פוסקים פסקו כר' אליעזר ומשום דאידכר טעמיה בהדיא דיש זיקה אפילו בתרי דהכי הלכתא אלא דמאי דקאמר דבשנים יפר אי זה שירצה מוקמינן לה בשעשה זה מאמר ולבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואם מאמר לבית שמאי נשואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשותפות אביה הא בלא מאמר כל היבמים מפירין בשתוף כלם ולא אחד לבד אבל לרבנן הואיל ואין מאמר כלום אין אחד מהם מיפר לבדו אלא שכל היבמים יפרו בשותפות ואפילו עשה אחד מהם בה מאמר אינו כלום ונמצא שאם נפלה לפני אחד יפר ואם נפלה לפני הרבה כלם יפרו בשותפות ואם עמדה בדין על אחד מהם ופסקו לה מזונות משלו על הדרך שיתבאר בפרק החולץ מ"א ב' הואיל ועשה בה מאמר ושהיא ניזונת משלו הוא יפר שעל דעתו היא נודרת כך כתבוה הרבה מפרשים אלא שבמסכת נדרים ע"ד א' לא נאמר תירוץ זה אלא לדעת בית שמאי כמו שביארנו שם בפרק נערה המאורסה אלא שהם מפרשים אותה אף לדעת חכמים ומטעם כל הנודרת כו' כמו שביארנו שם:

בד"ה אלא לענין מסירה לחופה וא"ת כו' וי"ל דעבד בה מאמר ובא עליה והביאה עושה אותה ככנוסה עכ"ל וכתב מהרש"ל ומ"מ נראה סתמא דתלמודא דמייתי מתני' דנדרים לא איירי כלל בביאה ותדע דאל"כ מאי מקשה ולר"א דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות כו' אי איירי בביאה וק"ל ואינה קושיא השתא ארוסה כו' עכ"ל והאריך ע"ש ודבריו סותרים מצד עצמם (ג) דאם נימא לענין נדרים דוקא דמאמר אלימא מארוסה היכי מייתי מיניה לשאר דברים דא"ל למימר השתא ארוסה לא מאמר בלא ביאה מיבעיא ועוד דהיכי מייתי משם דמאמר לחוד בלא ביאה אלימא מארוסה משום דזיקה נמי אלימא מארוסה דהא א"ל דזיקה עושה ככנוסה כפי' הר"ן אבל במאמר פרחה הזיקה וחלה עליו זיקת ארוסין ממש אבל הנראה הך סברא דקאמר השתא ארוסה לא עבד בה מאמר מבעיא ודאי קאי במסקנא והך מתני' דמייתי נמי בביאה איירי וה"ק אא"ב נשואין עושה המאמר משום הכי מצי מיפר לאחר שבא עליה אא"א ארוסין עושה המאמר וביאה שלאחריה אינה כלום כמו ביאה שאחר ארוסין דעלמא א"כ אמאי מצי מיפר והא דפריך ולר"א כו' ה"פ דבשלמא אי נשואין עושה איכא למימר דהתם בביאה איירי ולכך מיפר אפילו לר"א אלא אי ארוסין עושה המאמר ופרחה ממנו זיקת יבמין א"כ לר"א דאינו קונה קנין גמור אמאי מיפר בשותפות דודאי הביאה אינה עושה ארוסין להיות מיפר בשותפות דלא מצינו בשום מקום דהביאה עושה ארוסין אלא דהביאה עושה נשואין היכא דלא פרחה ממנו זיקת יבמין ומיהו יש להקשות לשיטתינו למאי דבעי למימר דבשלמא נשואין עושה מש"ה מיפר דהיינו אחר ביאה וא"כ אמאי פליגי רבי יהושע ורבי עקיבא דהא ביאה ודאי עושה אותה נשואה לכ"ע כדכתיב יבמה יבא עליה בע"כ וי"ל דרבי יהושע סבר דודאי ביאה אחר זיקה בעלמא עושה נשואה לכל מילי אלא דהכא לב"ה דמאמר מדרבנן הוא מבטל קצת הזיקה דלא יועיל כלום אחריה הביאה ומיהו בחד יבם כיון דאיכא זיקה מדאורייתא אזלינן בתר זיקה לחוד וזיקה ככנוסה משא"כ בב' יבמין דליכא למיזל בתר זיקה לחוד דאין ברירה ור' עקיבא סבר דאף ביבם אחד כיון דהמאמר ביטל הזיקה דלא יועיל הביאה אחריה ליכא למיזל נמי אחר הזיקה דאורייתא לחוד דאית ליה זיקה לאו ככנוסה ותו לא מידי ודו"ק היטיב: