מסכת יבמות דף קט״ו עמוד א׳

דאי בעיא אמרה שלום בעולם ומהימנא השתא נמי מהימנא או דלמא הכא ליכא למימר מה לה לשקר דאיהי גופא לא מכוונה לשקורי אלא כיון דאתחזק מלחמה אמרה בדדמי וסבורה היא שמת. ואי קשיא תיפשוט ליה ממתניתין דקתני שלום בעולם נאמנת דהא ודאי מת בעלי במלחמה קאמרה דאי על מטתו מאי אריא שלום בעולם אפי' מלחמה בעולם אמרן לעיל כי אמרה מת על מטתו מהימנא אלא ודאי מת במלחמה איצטריך לאשמועי' היינו החזיקה היא מלחמה בעולם תריץ מתניתין דאמרה מת סתמא ואשמועינן מתניתין דהואיל ושלום בעולם אע"ג דלא אמרה על מטתו בהדיא מסתמא מת על מטתו קאמרה ובזמן שיש מלחמה בעולם מסתמא מת במלחמה קאמרה עד דאמרה מת על מטתו וכי קמיבעיא ליה לרבא כגון דיש שלום בעולם ואמרה איהי מת במלחמה:

עישינו עלינו בית הציתוהו באש ונתמלא עשן ואני ברחתי והוא נשאר שם ומת:

אינה נאמנת והא הכא דהחזיקה היא מלחמה זו וקתני אינה נאמנת ולא אמרי' מה לה לשקר דאי בעיא אמרה מת סתמא:

שאני התם דהכי קאמרה דכשנתמלא עשן ברחה ולא המתינה עד שתראהו מת ואי משום עשן כי היכי דלדידך איתרחיש ניסא כו' אבל לגבי מלחמה איכא למימר לא אמרה אי לא חזיתיה דהא אי בעיא לשקורי לא הוי מחזקה מלחמה בעולם:

נפלו עלינו עובדי כוכבים כו' והא הכא היא החזיקה וקתני נאמנת אלמא אמרינן מה לה לשקר:

התם כדרב אידי בר אבין כלומר הכא כיון דמלחמה קטנה היא דאיהי הוה בהדיה לא אמרה בדדמי אלא נטרה וחזיא ליה דמית דאשה לא מסתפיא מלסטים:

כדר' אידי במסכת ע"ז בפ' אין מעמידין (עבודה זרה דף כה:):

חזו גבראי שהאש אוכלתו:

דאי בעיא אמרה שלום בעולם וא"ת אמאי לא קאמר מיגו שיכולה לומר מת על מטתו ונראה דהיכא שנהרג במלחמה אמרינן מתוך שיכולה לומר נהרג ולא במלחמה אבל נהרג אטו מת לא:

או דלמא לא אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה אר"י דלא דמי להא דמיבעיא בפ"ק דבבא בתרא (דף ה: ושם) פרעתיך בתוך זמני אי מהימן במיגו דאי בעי למימר פרעתיך אחר זמני אי אתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה או לא דהתם מרע לה הכא לא מרע לה כיון דאמרה בדדמי ואי לא מרע התם לפי שאין הווה כלל שיהיה פורע בתוך זמנו אבל הכא מרע דיכול להיות אמת דמת במלחמה וכן הא דקאמר בפ' האומר בקידושין (דף סד.) אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים ויש לי אחים נאמן להתיר פירוש אי הוי איפכא ואין נאמן לאסור דברי רבי ור' נתן אומר כו' ומפרש התם טעמא דרבי משום דאתי מה לי לשקר ומרע לה לחזקה מיגו דאי בעי פטר לה בגיטא אבל הכא אמרה בדדמי ולכך לא מרע ולרבי נתן דאמר התם לא מרע התם דבשעת מיתה יש לו להיות נאמן יותר:

טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר הכא נמי לא משקר - ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהיה גלוי או דלמא טעמא דנאמן משום דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא כאן וסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו כיון דיש רגלים לדבר אבל אין לפרש או דלמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפי' אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי:

אמר רבי עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנה בסוף מסכת ברכות (דף סג.) אמרי' דרבי עקיבא לא הניח כמותו בארץ ישראל ולכך היה יכול לעבר שנים בחוצה לארץ וכן צריך לומר בפ' שני דמגילה (דף יח:) גבי ר"מ שהלך לעבר שנה בעסיא שלא הניח כמותו בארץ דעסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן בחזקת הבתים (ב"ב דף נו.) קיני קניזי וקדמוני עסיא ערדיסקיס אספמיא ומה שלא עיברו בארץ ישראל י"ל דשום אונס היה וכן יש בירושלמי ירמיה עיבר בחוצה לארץ וכן יחזקאל וברוך בן נריה ומיהו קשיא לר"י דבפ' זה בורר (סנהדרין דף כו. ושם) ר' חייא בן זרנוקי ור' שמעון בן יהוצדק כו' ושם היה רבי יוחנן גדול מהם מדריש לקיש היה קורא אותם רועי בקר וי"ל דלעבר דקאמר התם לאו דוקא אלא חישוב בעלמא עשו אם השנה צריכה להתעבר דהא שנת שביעית היתה כדמוכח התם דקאמר כהן וחריש ובפ' קמא דסנהדרין (דף יב. ושם) אמר דאין מעברין שנה שביעית ושום אונס היה שלא חישבו בארץ ישראל כדפרישי' לעיל:

והא מים דכמלחמה דמו השתא סלקא דעתך שראו הנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום המים ולכך אמרו בדדמי:

ורב חייא בר אבין אינש אחרינא אתא לאצוליה ואכלתיה נורא כלומר ואף כאן בדדמי קא אמרה סברה בעלה הוא. ומיהו מדקאמרינן סבר רב חייא משמע דלית להו הלכתא הכי, אלא כדרבא דאמר דלא דמיא דכיון דאמרה חזו גבראי לא אמרינן בדדמי, אבל הרב רבינו אלפסי ז"ל נראה שפסק כרב חייא בר אבין.

הא דאיבעיא להו עד אחד במלחמה מהו פירש הרב רבינו אלפסי ז"ל באומרת מת וקברתיו דוקא וכטעמא דאמרינן דלמא טעמא דעד אחד משום [דמילתא דעבידא לגלויי] לא משקר הכא נמי לא משקר, או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיתתא גופא דייקא ומנסבא, כלומר דזמנין דעד אחד משקר ואנן לאו עליה קא סמכינן אלא אאיתתא גופא דדייקא עד שתגיע לדבר ברור דאלמא אפילו באומר מת וקברתיו איכא למיחש דהא זמנין דמשקר, אבל באומר מת סתם לא מיבעיא חד דלא מהימן אלא אפילו תרי עדים לא מהימני משום דכל במלחמה אמרי בדדמי, והלכך אפילו תרי לא מהימני. ותמיהא לי דהא בעיין אמתניתין קיימא ומתניתין באומרת מת סתם היא, הא באומרת מת וקברתיו נאמנת. וכל שכן עד אחד דלעולם עד אחד טפי מהימן מינה כדמוכח בפרק האשה רבה (לעיל יבמות צג, ב) דאיבעיא להו התם עד אחד מהו ביבמה ואמרינן הא לא תיבעי לך דאפילו היא מהימנא, דאלמא כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן. ואמרינן נמי התם שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שאנשא היא ניהו דלא מהימנא הא עד אחד מהימן, אלמא עד אחד מהימן טפי. ומיהו בהא איכא למימר דלעולם בעלמא איהי מהימנא טפי מעד אחד, משום דאיהי דייקא שפיר דלא תתקלקל עצמה, אלא משום דעדותו של עד אינו אלא משום חששא דידה, דזמנין דאיהי סניא ליה ליבם, וכיון שכן על כרחין כל היכא דאיהי מהימנא כל שכן עד אחד דמהימן כעד דעלמא (מדאמרינן בסמוך ע"א דמהימן, בכת"י ליתא) אלא דאכתי קשיא לי מדאמרינן בסמוך ת"ש מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין בספינה וטבעו והשיא רבי נשותיהם על פי נשים, והא נשים דאפילו מאה כעד אחד דמיין וקתני והשיא רבי את נשותיהם. והתם הוה סלקא דעתך דלא אסקינהו ובעדות טביעה בלבד הימנינהו ועדות טביעה כמת סתם במלחמה דמי, אלמא במת סתם הוא דאיבעיא להו. ואפשר לומר גם בזו דמכל שכן קא מייתי לה, דאפילו בסתם השיא רבי את נשותיהן כל שכן במת וקברתיו. ומכל מקום מדקאמר והא נשים אפילו מאה כעד אחד דמי משמע דשנים כי האי גוונא לכולי עלמא מהימנא דעדים לא משקרי ולא אמחי נמי בדדמי, דאיהי היא דלא משקרא אלא דאמרה בדדמי משום דסברה מת ולא תתעגן, אבל עדים עד דידעי דמת ודאי לא אמרי. והיינו דלא בעי הכא אלא בעד אחד דמספקא לן דלמא משקר ובין אמר מת סתם בין אמר מת במלחמה בין אמר מת וקברתיו קא מבעיא ליה, דדלמא משקר. ואיהי נמי כיון דאיכא מלחמה בעולם לא דייקא וסמכה עליה, דכיון דאמרו לה דאיכא מלחמה בעולם או שירד בעלה במלחמה, סמכה על העד ומהימני ליה בדדמי ותו לא דייקא אם מת ודאי או לא ולא איפשוט בעיין הכא. אבל רבינו אלפסי ז"ל אמר דאיפשיטא מעובדא דההוא דטבע בדיגלת ואנסבא רבה לדביתהו אפומא דשושביני (קכא, א). והרמב"ן ז"ל פשטה מההיא דאמרינן לקמן בשלהי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים (קכב, א) ההוא גוי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר ומתו וקברתים דשעת מלחמה וחרבן היה ומת סתם במלחמה משמע, וכל שכן לששים בני אדם כאחד דודאי במלחמה משמע, ואפילו הכי התירו את נשותיהם על פי גוי מסיח לפי תומו, כל שכן על פי עד אחד כשר. ואם תאמר אמאי לא פשטוה בגמרא מהא, איכא למימר דלמא לא שמיע להו. ורבא פשיט ליה מהא מתניתין ואנסבינהו להני נשי. והכא ל"ג רבא אלא רבה ע"כ. ואפשר נמי דהכא רבא גרסינן ומקמי דשמעה לההוא ובתר דשמעה סברה. וגרסינן בירושלמי (ה"א) עד אחד מהו שיהא נאמן בשעת מלחמה, נשמיענה מן הדא, חד בר נש אתא ביומי דרבי אמרין ליה ההוא פלן, אמר לון מית ההוא פלן, אמר לון מית, אמרי ליה וכלהו מייתי, אמר לון ולאו הוו בחיין לא הוו מיתין, ר' נחמיה בשם ר' חנניה מעשה בא לפני רבי ואמר מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא, אמר רבי אייבי בר נגרי בשעת מלחמה הוא הדא אמרה שעד אחד מהימן בשעת מלחמה ע"כ בירושלמי. ומכאן שעד אחד נאמן במלחמה אפילו מת סתם שלא כדבר רבי' אלפסי ז"ל. והא דקאמר מאן דלא נשאת לא תנשא, היינו משום דקאמר אלו הוו בחיין לא הוו מיתין. לפיכך חשש רבי דשמא בדדמי קאמר. ומיהו למאן דנשאת אמר שלא תצא, דתלו להקל שודאי מת. אלא שסניפין היה מביא לדבריו לברר אצלם שמתו דאלו הוו בחיין הוו מיתין וכיון שנשאת לא תצא הא אמר מת סתם נאמן היה אפילו להשיאה לכתחלה. וכן כתב הראב"ד דעד אחד במלחמה לא בעיא מת וקברתיו ומנסבינן לה לכתחילה. ודייק לה ממעשה דחסא דבפרק בתרא דאינסיבא אפומא דחד דאמר מאן איכא בי חסא טבא חסא ולא אפקוה אפילו במים שאין להם סוף. אלמא במים שיש להם סוף אפילו לכתחלה מנסבינן לה, ואפילו לא אמר קברתיו ומים כמלחמה. אבל ר"ח ז"ל כתב דלא איפשיטא וש"מ אשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני, וכל שכן גוי מסיח לפי תומו. והרמב"ם ז"ל (הלכות גרושין פי"ט הי"ט) כתב ע"א שאמר ראיתיו במלחמה או שראיתיו שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול ומתו וכיוצא באלו הדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא אשתו על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. וכן (שם ה"כ) האשה שמעיד לה שטבע בעלה במים שאין להם סוף ולא עלה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. ומדברי הרב ז"ל שכתב במים שאין להן סוף או שטבע בים הגדול, נראה דטעמא דעד אחד משום דאמר בדדמי כדברי רב אלפסי ז"ל. אבל במים שיש להם סוף שאפשר לו לעמוד על בוריו של דבר לעולם, אינו מעיד אלא אם כן אמר דשם כדי שתצא נפשו ואחר כך מעיד עליו, הא לאו הכי אינו מעיד. והלכך כל שמעיד מת סתם במים שיש להם סוף נאמן (עיין שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סי' קכ"ח).

או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומנסבא תמיהא לי אמאי לא פליג בעד עצמו בין הכא לעלמא ולימא אבל הכא דלמא אמר בדדמי. ויש לומר דחדא דאית בה תרתי קאמר והכי קאמר, טעמא דע"א משום דלא משקר כלל, ועד דידע ממש דמית לא אמר, ואפילו בדדמי נמי לא אמר. או דלמא הכא זמנין דמשקר אלא משום דאיהי דייקא והכא כל שכן דאיכא למיחש דלמא תרוייהו סמכי בדדמי.

כך היא הגירסא בכל הספרים והכא זמנין דסניא ליה ולא דייקא והוא תימה בעיני דהרי בבעל לא אשכחן בשום דוכתא דאידכר טעמא דסניה ליה, אלא בדאיכא קטטה ממש בינו לבינו. ועוד דאי חיישת לשנאה אמרת מת בעלי לא תנשא, דהא באומרת מת יבמי דקתני אינה נאמנת מהאי טעמא הוא. ועוד בעד אחד בעלמא נמי דמהימן משום דאיהי דייקא ומנסבא ניחוש דלמא סניא ליה ולא דייקא. ואינו מחוור לומר דהכי קאמר הכא זמנין דסני ליה קצת למיסמך בדדמי, אבל לא סניא ליה כולי האי לא תידוק בעלמא כיון דליכא מידי דלסמוך בדדמי. ונ"ל מפירוש רש"י ז"ל (בד"ה והכא וכו') דאיהו לא גריס הכין אלא הכא לא דייקא ותו לא כלומר דתרוייהו אמרי בדדמי.

הכא כגון דקאמר אסוקינהו לקמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין הוא דקא סמכינן. כלומר כיון דעל כרחין בדאסוקינהו קא מיירי, איכא למיחש דבדאמרן סימן מובהק כדרך שנותנין באבדה, וכגון דאמרי סימן שיש להן במקום המוצנע שמחזירין אבדה בכענין זה הוא דסמכינן עלייהו, דודאי תו ליכא למיחש לשקרא. הא לא אמרין סימנין כי הני לא מהימנין דלא סמכינן עלייהו דחיישינן דלמא משקר דאתתא סמכא עלייהו משעה שתדע שטבע דסמכה אבדדמי ולא דייקא.

ת"ש עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה הוא מת ואני נצלתי אינה נאמנת פ' והא התם דאי בעיא שתקא ולא הזכירה עשן שהרי לא הוחזק לנו העשן ואלו אמרה מת בעלי נאמנת ואפ"ה בשהחזיקה לנו עשן ואנו חוששי' דאמרה בדדמי לא מהימנא ופרקי' שאני התם דאמרי' לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי איתרחיש ניסא ואם תאמר מאי פרקי' דמ"מ הרי היה לה מגו גמור דאי בעיא שתקא והוא טעמ' דלהוי סמכינן דאמרה בדדמי ולא סמכינן על מגו דידה ושפיר תפשוט בעיא ותירץ מ"ה ז"ל דהפרש יש בין טענת נזק שבא על הרבים או כשטוענ' נזק על שניהם לבדם כי כשטוענת בנזק שבא על הרבים ומתו רבים ומת עמהם טפי שייך להמצא ולא אמרה בדדמי אבל כשטענות נזק שבא על שניהם רגלים לדבר שלא להאמינה בדדמי דלמא תנצל היא יותר ממנו כיון שראוי לבא עליה הנזק כמו עליו והיינו דהדר פרכי' על הא מההיא דנפלו עלינו עכו"מז שהיא נאמנת ופרקי' דשאני התם דאיפשר לבא עליו הנזק לבדו ולא יגיע עליה דאשה כלי זיינה עליה והאי ת"ש בתרא לא מייתי לה למפשט עיקר בעיין אלא למידק על תירוצא דאמרן וכדפריש' ונכון הוא אבל אין זו שיטת הראשונים ז"ל אלא דכלהו ת"ש מייתי למפש' בעיין דאנן פרקי' דלא דמיא החזיקה מלחמה להא דאמרה עשנו עלינו בית דאלו התם ליכא טעמא כולי האי דאמרה בדדמי דאפשר היה דירד למלחמה ומת וחששא הוא דחיישי' בעלמא כשהחזיקה מלחמה דדילמא אמר בדדמי וכשיש לה מיגו לא חיישי' אבל הכא מתוך דבריה אנו למדין דאיכא טעמא רבה דאמרה בדדמי דקאמר' הוא מת ואני נצלתי אלמא אף היא מודה שניצולה ולא המתינה עד מותו וא"כ אמרי' לה כי היכי דלדידך אתרחיש ניסא לדידיה נמי אתרחיש ניסא:

הדר פשטיה בעיין מההיא דנפלו עלינו ליסטי' דדמיא למלחמה ומשום דאית לה מגו מהימנא ופרקי' דהתם כדרב דימי דאמר בפ' מעמידין אשה כלי זיינה עליה וכדפרש"י ז"ל דכיון דאינה יראה מהם יכולה היתה להמתין עד שתראה אם תמות ועוד דחזיא דמית לא פרישת מינה ואתי כההיא דכתיבנא לעיל גבי שאומרת ירד למלחמה והוכ' שם וחזר ומת מאותה מכה על מיטתו שהיא נאמנת ובעיין לא איפשיטא וכיון דכן לא מהימנא:

ההוא גברא דבשלהי הלולי וכו' ופסתא דידא דשריא פי' והכירה יפה דפסת' דידא דבעלה הוא והכין מוכח ממאי דאמרי' דדילמא חרוכא גברא אחרינא הוה וכו' ולא אמרי' דפסתא דיד' אחרינא הוא אלא דאמרי' דדילמא איתליא ביה נורא וחזא נפשיה בעל מום וערק מחמת כסופיה ואזל לעלמא ומסתברא דהלכת' כרב דמסתבר טעמיה ועוד דרב חייא בר אבין לא קאי במילתי' אלא דאמרי' מאי דהוה סבר למימר ופרישנא טעמיה במאי הוה תלי סברא דידיה וכן דעת מ"ה זכרונו לברכה אבל רוב הראשונים ז"ל פסקו להחמיר הלכה כר' חייא בר אבין:

איבעי' להו עד א' במלחמה מהו טעמא דעד א' דמהימנא וכו' דיש שפירשו דבעיין באומ' מת וקברתיו דליכא למימ' בדדמי והיינו דאמרי מי אמרי' טעמא דעד א' משום דלא משקר הוא דהמנוה רבנן בעדות אשה וה"נ לא משק' ומהימן דאלו לטענ' דאמ' בדדמי ליכ' לימחש כיון דאמ' מת וקברתי' או דילמא עד א' אפשר דמשקר וטעמא דהמנוה רבנן אינו אלא משום דאיתת' דייקא ומנסבא וכל ששומעת שמת במלחמה תליא בדדמי כשמעיד לה א' הא כל היכא שאין העד מעיד וקברתיו אלא שאומר מת במלחמה פשיטא לן דלא מהימן דאפי' תימא דטעמא דעד א' נאמן הוא משום דלא משקר הא איכא למיחש דאמ' בדדמי ופר"ה ז"ל והוסיף עוד לומ' דבאומ' מת במלחמ' אפי' שני עדים אינם נאמני' דילמא אמרי' בדדמי אבל מדברי רש"י ז"ל נרא' דמפרש בעיין באומ' מת במלחמה וכ"פ בתו' ז"ל וכן נר' עיקר בפי' רבותי' דהא בעיין אמתני' קיימא דמיירי באומ' מת במלחמה ועוד דגבי עדים ליכ' למימר דאמרי' בדדמי כיון דידעי ודאי דעלייהו סמכי' אינם מביאי' עצמם לבי' הספק ואנן ודאי מבעיין בין שאומ' סתם בין אומר וקברתיו מי אמרי' טעמא דעד א' משום דלא משקר וה"נ לא משקר ונאמן אפי' באומ' מת סתם שאין העד אומ' כלום בדדמי או דילמא עד א' עביד הוא דמשקר ולא המנוה רבנן אלא משום דאיתתא דייקא ומנסב' וכיון שכן הכא שאין עד א' נאמן אפי' באומ' מת וקברתיו דדילמ' משקר ואתת' מכיון דידעה שהוכה מכת חרב בלחוד תליא בדדמי ולא דיקא טפי ומינסבא ומה"ט אפילו שאלו אמרה היא מת בעלי וקברתיו היתה נאמנת עד א' לא מהימן דבדידה ליכא למיחש דמשקר' וגבי עד א' אנו חוששי' למשקר כי אולי לא ראה אלא שהוכה בחרב או ברומח והוא משקר לומ' שקברו וכ"פ מה' הר"ם ז"ל ובעיי' לא איפשיט' הכא ומי' מסתבר' דאיפשיט' לן לקמן כדכתי' רב אלפס ז"ל מההוא עובדא דאמרי' לקמן (יבמות דף קכ"א) דההוא גברא דטבע בדגלת ואנסבא רבה לדביתהו לבתר חמשא יומי אפומא דשושבינא ומעובדא דחסא נמי ולקמן (יבמות דף קכ"ב) נמי אמרי' מעש' בששים בני אדם כא' שהיו מהלכים לקרקו' ביתר והתיר נשיהם על פי עכו"מז מסיח לפי תומו וכו':

ואע"ג דהת' שעת חירו' הוה בששי' בני אדם נמי לא הוה אפש' אלא במלחמ' וכיון שהתירום ע"פ עובד כוכבים מסיח לפי תומו כ"ש ע"פ עד א' כשר והא דלא פשטוה בגמרי' מינה איכא למימר דילמא לא שמיע להו ורבא פשט לה מיהא מתנית' ואנסיבינהו להני נשי והכא ל"ג רבא אלא רבה והתם גרסי רבא א"נ דה"נ גרסי' רבא ומקמי דשמעה לההיא ולבתר דשמע' סבר לה ודכוותא דהא טובא בתלמוד מילי דלא פשטי' בדוכתיהו דאיבעי' לן ומפשטי בדוכתא אחרינא וכן הוא בירושלמי דעד אחד אמר נאמן במלחמה ואפילו באומר סתם מת במלחמה ושלא כדברי ר"ה ז"ל:

והא מים כמלחמה דמו והנשי' אפי' מאה כעד א' דמיין וקתני השיאו את אשתו פי' דקס"ד דבעדות טביעה בלחוד שהעידו שטבעו במים ומתו השיאו את נשותיהם ודחי ותסברא מים שאין להם סוף נינהו מים שאין להם סוף אשתו אסורה אפי' ע"י שני עדים כשרים כל זמן שלא העידו אלא שראוהו שטבע בלחוד וכו' :

אלא ה"ד כגון דקאמרי אסקינהו קמן וחזינינהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימני' הוא דסמכי' וא"ת אכתי ניחוש דילמא משקר ודאי ש"מ דטעמא דעד א' משום דלא משקר וי"ל דהכא אמרי' סימן מובהק במקום המוצנע דלא אפשר להו למידע יתיה אי לאו דחזו השתא ואפשר נמי דאנן שפיר ידעי' ע"פ עדים שנפלו שני אנשים אלו במים אלא דלא ידעי' אם מתו או נצולו וכיון דהני נשי אמרין לן סימן מובהק שבגופא דלית לן למיחש למידי:

זה שנסתפקנו כאן במה לי לשקר אם נאמן במקום חזקה אם לאו וכן הענין בראשון של בתרא ה' ב' בשמועת פרעתיך בתוך זמני ובשלישי של קידושין החלטנו להיות מה לי לשקר עוקר חזקה כבר ביארנו שם שכל בענין שהוא בעל דבר הואיל וצורך עצמו הוא אנו מסתפקים בה כגון זו שבכאן וזו של בתרא אבל זו של קדושין הוא בעל אצל אשתו ואין אדם חוטא ולא לו וראוי לומר שתהא טענת מה לי לשקר עוקרת חזקה:

דליקה הרי היא כמלחמה ליחשד היא שתטעון בדומה ואם אמרה עשנו עלינו בית עשנו עלינו מערה ר"ל שהציתוה באש ואני ברחתי ונצלתי ובעלי נשאר ומת אינה נאמנת שאף זו בורחת היא מיראת הדליקה ומניחתו וסבורה עליו שמת וכל שכן אם היתה היא בחוץ והוא בפנים ואומרת עישנו עליו כו' שבכל אלו היא טוענת בדומה ושמא נעשה לו נס ויצא אבל אם אמרה נזדמנו עלינו גוי או ליסטים הוא מת ואני נצלתי נאמנת שזו אינה בורחת שאין דרכן של גוים או ליסטים להרוג את הנשים וכבר אמרו אשה כלי זיניה עליה ואינה מניחתו עד שרואה סופו ומכל מקום דוקא בגוים או לסטים אבל מלחמה גדולה שדרכה להרוג כל הנמצא כגון מלחמה ערוכה או מלחמת הצרים על העיר וכיוצא בה אף היא בורחת וטוענת בדומה כמו שביארנו ומכל מקום למדת שכל שאמרה מצאתיו הרוג נאמנת ואין החזיקה מלחמה נאמר אלא במחזקת מלחמה גדולה שאף היא יראה ובורחת ואם אמרה שטבע במים יתבאר למטה שהוא כמלחמה ותולה בעצמה לומר בדומה ואינה נאמנת וכלל שמועות אלו לפי מה שביארנו הוא שכל שהדברים מוכיחים שהיא מניחתו ובורחת כגון מלחמה ורעב ודליקה ושלוח נחשים וכיוצא באלו אינה נאמנת וכל שהדברים מוכיחים שאינה מניחתו עד שתראה סוף ענינו כגון נהרג או נשרף לבדו במקום שאין חשש למי שלא היה עמו או נשכו נחש במקום שאין שלוח וכיוצא באלו נאמנת ומפולת מיהא קשה לפרש שהרי יש לה לעמוד עד שתראה אם מת אם לאו ולמה היא בורחת אלא שראיתי לגדולי הרבנים שפירשו שרוח סערה באה ומפלת את הבתים וזו ודאי לשיטה זו בכלל האחרות וכן צריך לבאר לשיטה זו שיש דברים שאף בלא חשש האשה על עצמה יש לדון בה שתאמר בדומה כגון מקום שאי אפשר לה לשמרו והוא שאמרו למטה מים כמלחמה דמיא שהרי מכיון שראתהו טובע במים שאין להם סוף אינה סבורה שיעלה או שיצא ממקום אחר והולכת לה וכן כל כיוצא בזה ומכל מקום יש כוללים שמועות אלו בשלשה דינין אחד שכל שהרבים ניזוקין בו כגון מלחמה ושילוח נחשים ועקרבים ומפולת ודבר הואיל ורבים ניזוקין בו מכיון שהתחיל להגיע נזק בבעלה נסמכת באומד דעתה ואינה נאמנת והשני נזק הבא עליו ועליה לבד והיא ניצולת כגון שהיו שניהם במקום גדודי חיות או דליקה ואינה נאמנת משום דריע טענתה להיות הוא ניזוק יותר ממנה השלישי נזק שבא עליו לבדו כגון נשכו נחש או נשרף או נהרג ובזו נאמנת ואין הפרש בין בדבר שיראה בו שהיא בורחת לדברים שיראה בו שהיא עומדת ומים מיהא אע"פ שהוא לו לבדו אינה נאמנת דהתם ודאי אמרה בדדמי כבראשונות:

הוזכר בכאן מעשה בההוא גברא דבשילהי הלולא איתלי נורא בגנניה וצוחה אשתו ואמרה חזו גברא חריכא דשאדי ופיסתא דידא דשדיא ר"ל דגברא אחרינא סבר רב חייא בר אבין למימר היינו עישנו עלינו כו' ואינה נאמנת ואע"פ דמילתא מוכחא דהא חזינן גברא חריכא שאדי ופיסתא דידא שדיא מכל מקום האי גברא חריכא איפשר דאחרינא הוא דאתא לאצולי ואכלתיה נורא ופיסתא דידא הויא דבעל דאיתלי ביה נורא ומחמת כיסופא אזל ליה ומכל מקום רבא חולק עמו לומר דמדחזינן גברא חריכא נאמנת ולכאורה נראה לפסוק כרבא מדקאמר סבר רב חייא כו' דמדקאמרה חזו גברא לא אמרה בדדמי ומכל מקום גדולי הפוסקים נראה שפסקו כרב חייא שמאחר שאף הוא השיב לדברי רבא אין הענין דומה לשאר סוגיות שבתלמוד שכל שנאמר בה סבר ר' פלוני לא מסקינן הכי ומכל מקום כתבו גאוני ספרד דדוקא בכעין מעשה זה שראו החרוך שלם ופיסת יד של אדם אחר לשם ועל כל פנים אדם אחר היה שם ואחר שכן יש לתלות על אותו פס יד שהוא של בעל אבל כל שלא נמצא פס ידא אלא גברא חריכא או שנמצא שם גברא חריכא וחסר פס ידא ונמצאת פס ידא סמוכה לו כל שהיא אומרת חזו גברא נאמנת והדברים ברורים:

עד אחד במלחמה אם נאמן אם אינו נאמן ואם נאמן על אי זה צד נאמן נתבלבלו בה המפרשים ומחלקותם בביאור שמועה זו וצריך לבררה דרך פירוש כדי לעמוד יפה על בירור פסק שבה והוא ששאלו עד אחד במלחמה מהו ר"ל שאם מלחמה בעולם ואמר עד אחד מת במלחמה או שאמר מת במקום פלוני וכבר נודע לנו שמלחמה לשם שהוא כמי שאמר במלחמה מי מהימנינן ליה אע"ג דאיתתא גופה לא מהימנא בהכי או לא מי אמרינן האי דאקילו רבנן משום עיגונא להימוני עד אחד משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ולא משקר והכא נמי אע"ג דמלחמה בעולם לא משקר כלומר ובכלל זה שאין חושדין אותו לטעון בדומה שאין חששא זו אלא באשה שדעתה קלה ונשענת על דמיונה או דילמא הא דהימנוה לעד אחד לאו משום דסמכינן אסהדותיה אלא דסמכינן אאשה דלא מינסבא עד שתחקור יפה באמתלאות לידע היאך היה הענין ובכל דברים המוכיחים עד שתגיע לדבר הראוי לסמוך עליו ונמצא שנאמנות זו נמשכת אחר עצמה ונעשה כאלו אנו מתירין אותה על פיה והואיל ומלחמה בעולם סמכא דעתה בדדמי ולא דייקא ומינסבא ומתוך כך אינו נאמן ויש גורסין זימנין דסניא ליה ואין הדברים מתישבים בה אלא עיקר הגירסא והכא כיון דאיכא מלחמה לא דייקא ומינסבא והיא השאלה בעד אחד שאמר מת במפולת או בשלוח נחשים ובכל אותן שיש לחוש לטעות בדומה ויראה שכל שאמר העד קברתיו אין זה נכנס בכלל השאלה שהרי אף היא נאמנת בכך ואין חוששין לעד אחד יותר מבאשה עצמה וכן כתבוה גדולי המחברים וגדולי הפוסקים כתבוה בהפך ויש לחוש לדבריהם שמאחר שאין אתה מאמין עד אחד אלא מפני שאתה עושה אותה כמתירה על פי עצמה והיא אי אפשר לומר לה קברתיו כל שכן שסומכת לינשא בדומה הא בשני עדים אפילו לא אמרו קברנום נאמנים בלא פקפוק שהרי עדותם עדות גמורה ואין חשודים לטעות בדומה וזה ברור ואע"פ שגדולי הפוסקים נראה שכתבו כן אף בשני עדים אי אפשר לישבם ואיפשר שלא על זו כתבוה אלא אמים שאין להם סוף אבל במלחמה ודאי נאמנים וכן פירשו גדולי המפרשים את דבריהם ובאו ללמוד תשובתה מדאמר ליה נחמיא לר' עקיבא אמור להם משמי מדינה זו משובשת בגייסות כך מקובלני מבית רבן גמליאל משיאין את האשה על פי עד אחד מאי לאו דהכי קאמר אע"פ שמדינה זו משובשת בגייסות ר"ל במלחמה משיאין על פי עד אחד ונדחית ראייתם מפני שפירשו דבריו כך מדינה זו משובשת בגייסות ואי אפשי לילך לפניהם אלא אמור להם משמי כך מקובלני כו' וחזרו לבררה ממה שאמרו מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באים בספינה וטבעו והשיא ר' נשותיהן על פי נשים והרי מים כמלחמה דאיכא למיטעי נמי בדדמי שמאחר שראוהו טובע אין סבורים עליו שיעלה ואין חוששין להמתין אף במים שיש להם סוף ונשים אפילו מאה כעד אחד דמו ואלמא עד אחד במלחמה נאמן ונדחית תשובתם דהא הכא אי אפשר דאטביעה לחוד קא מסהדי דהא הכא הואיל ובספינה היו באים מים שאין להם סוף הם שהרי אינו רואה מארבע רוחותיו ואשתו אסורה אף במקום שני עדים שמא צף תחת המים ויצא במקום שאין עינו של זה רואתהו שאילו היה במים שיש להם סוף ר"ל שאדם רואה מארבע רוחותיו אף אשה נאמנת שאינה מניחתו עד שישהא בכדי שתצא נפשו אחר שאי אפשר לי לצאת שלא תראהו אלא ודאי מים שאין להם סוף הוא ואף מאה עדים אין מעידין בו אלא דקא אמרי אסקינהו לקמן וחזיתינהו ואלו היו מכירות אותן נאמנות שאין כאן טעות בדומה ומה שאמר אחר כן וקא אמרן סימנין דאסימנין סמכינן ולא עליהו אלו היו מכירות אותם לא היינו צריכים לכך אלא שיאמרו חזיתינהו ואישתמודענוהו ואין אומרין שהמים משנין צורת הפנים כמו שפירשו גדולי הרבנים דאדרבה מיא צמתי ומעמידין את הצורה עד שמעידין עליה אף לאחר חמשת ימים וכמו שאמרו ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דבוסתנא ואסבא רבא לדביתהו אפומה דשושביניה לבתר חמשא יומי ואלו במיתה אחרת דוקא תוך שלשה אלא לא אמרו כאן ויהבן סימנין אלא למעשה שהיה שמן הסתם שני תלמידי חכמים אלו ממקום אחר היו ולא היו מכירות אותם והעידו על סימנין מובהקין שבהם במקום המוצנע ואחר שלא היו מכירות אותם נאמנות בסימנין ויש מפרשים שהעידו תחלה על הטביעה ולא הועילו וחזרו והעידו שהעלום לפניהם ולא האמינום אחר שהתחילו בעדות אחרת אלא בסימנין הא כל שמכירות נאמנות שאין כאן לטעות בדדמי הא כל שיש לטעות בדומה לא הובררה ואם כן לא נתבררה השאלה וגדולי הפוסקים פשטוה לקולא ונאמן ומעובדא דדיגלת שהזכרנו וכן ראיה ממה שאמרו בפרק אחרון מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל הזקן שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא ר' את נשותיהן על פי עד אחד וכן שבפרק אחרון אמרו ההוא גוי דאמר חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכים לכרך ביתר ומתו וקברתים והתם ודאי מלחמה היתה ומתו דקאמר אע"ג דסתם קאמר במלחמה הוא דבעי מימר וכל שכן שמתו ששים בני אדם כאחד והתירום בגוי מסיח לפי תומו וכל שכן בעד אחד וכן שבפרק האשה רבה סבירא להו לרב ששת ורב אשי ורבא דטעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאיגלויי הוא ואע"ג דר' זירא פליג בהדיהו ופשיט בה דמשום דדייקא ומינסבא הוא הלכתא כותיהו אלא דסוגיין בעלמא לאיסתעויי נמי בטעמא דדייקא ומינסבא ותרויהו לקולא והילכך עד אחד במלחמה נאמן ואפילו אמר מת סתם וכל שכן באמר קברתיו וגדולי הפוסקים והמחברים כתבוה דוקא בקברתיו ואין דבריהם מתישבים כלל וכן אם אמר ראיתיו שטבע במים שיש להם סוף נאמן ואף בתלמוד המערב אמרו חד בר נש אתא ביומוי דר' אמרין מה ההוא פלן אמר לון מית וההוא פלן אמר לון מית אמרין ליה וכולהון מיתין אמר לון ואלו הוו בחיין לא הוו מיתי ואמר ר' מאן דנשאת נשאת מאן דלא נשאת לא תנשא אמר ר' איבו שעת מלחמה היתה הדה אמרה עד אחד נאמן בשעת מלחמה והרי זו אין בה קברתיו ואמרו נאמן אלא שחששו אחר כן על מה שאמר אלו הוו בחיין מי לא הוו מיתי שמא טעה לומר כן בדומה הא כל שאין לחוש נאמן בלא קברתיו וכן כתבוה גדולי המפרשים וממעשה דאסא האמור בפרק אחרון והדברים ברורים בלא שום פקפוק וגדולי המחברים ראיתי שכתבו עד אחד שאמר ראיתיו במלחמה או שנפלה עליו מפולת או שטבע בים הגדול וכיוצא באלו מדברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא וכן אשה שהעיד לה אחד שטבע במים שאין להם סוף לא תנשא ואיני מבין שאף בשנים כל שאין להם סוף אין משיאין אותה ונראה לי שהוא הדין במים שיש להם סוף ומפני שהם פוסקים דבעינן קברתיו או כיוצא בו כלומר שיעיד שראהו מת:

תוס' בד"ה דאי בעיא אמרה כו' ואם תאמר אמאי לא קאמר מגו כו' אבל נהרג אטו מת לא עכ"ל יש מקשין דלעיל שכתבו תימה לר"י כו' א"כ במלחמה בעולם אמאי לא מהימנא דאי בעיא אמרה מת על מטתו עכ"ל אמאי לא תירצו נמי הכי דמגו נהרג אטו מת לא אמרינן וי"ל דמלחמה בעולם דמתניתין דלא מהימנא איירי אפילו באמרה מת סתם דהשתא הוי שפיר מגו מת אטו מת דהיינו מת סתם מגו דמת על מטתו וק"ל:

בד"ה והא מים דכמלחמה דמי השתא ס"ד שראו אנשים שטבעו אבל לא ראו שהעלום כו' עכ"ל ונראה (דלפרש"י) [דלפר"י] דע"י טביעת עין לא היה להאמינם דאמרי בדדמי מצינן לפרש שפיר אפילו בראו שהעלום מן המים אלא דהוה קס"ד שלא ראו בו סימנים וע"י טביעת עין אמרי בדדמי וכמלחמה דמי אלא שהוכרחו לפרש כן לפר"ח לקמן דע"י טביעת עין יש להאמינם אם ראו שהעלום מהמים ועוד מדקאמר המתרץ ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ואי הוה קס"ד דמקשה דמיירי בהעלום מהמים לא שייך בזה חשש מים שאין להם סוף (ב) ועוד מדקאמר המתרץ ה"ד דאמרי אסקינהו קמן משמע דהמקשה לא ידע דמיירי בהעלום וק"ל:

ד"ה דאי בעי אמרה וכו' עד ונראה דהיכא שנהרג במלחמה וכו' אבל נהרג אטו מת לא. ויש לדקדק לפי זה א"כ מה הקשו בתוס' לעיל ד"ה מי אמרינן וכו' תימה לר"י דע"כ לא שייך מגו וכו' דאי שייך מגו א"כ במלחמה בעולם אמאי לא מהימנא במגו דאי בעיא אמרה מת על מטתו וכו' והא כתבו התוס' הכא דנהרג אטו מת לא אמרינן וצ"ל דהא דכתבו התוס' הכא דנהרג אטו מת לא אמרינן אין ר"ל דזה לא מקרי מגו אלא ר"ל דאינו כ"כ מגו טוב כמו היכי שאמרה נהרג אטו נהרג שלא במלחמה וק"ל: