דף ביאור

מסכת סוטה דף ל״ד עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ל״ד עמוד א׳

מסכת סוטה דף ל״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־368 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

וכיון שניטבלו כו' בשפת מזרחית בכניסתן לתוכו חזרו המים לאחוריהם שלא היו יורדין מן הכהנים ולמטן אלא שם עומדים והמים הבאים תמיד נגבהים ועולין למעלה כדכתיב קמו נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כולם:

כמה גובהן של מים גרס:

י"ב מיל כנגד מחנה ישראל. שהיו שנים עשר מיל על שנים עשר מיל והם עברו כחנייתם רוחב מחניהם עברו יחד כמות שהוא רוחב שנים עשר מיל נמצאו שלא שהו בעברן אלא מהלך שנים עשר מיל של אורך מחניהם עד שעלו אחרונים של סוף המחנה וכנגדן גבהו המים:

הוי אומר מים קלים לרוץ מן האדם וא"כ שהמים לא גבהו אלא שנים עשר מיל וחזרו למקומם נמצא שעדיין לא הספיקו לעבור ובאין מים ושוטפין אותן:

כיפין אולמות ארוקוולו"ד:

ואף רחב אמרה לשלוחי יהושע קודם שעברו את הירדן שעל קריעת ים סוף היו מתפחדין עדיין:

עודם בירדן אמר להן יהושע כו' כדכתיב והכהנים נושאי הארון עומדים בתוך הירדן עד תם כל הדברים אשר צוה ה' את יהושע לדבר אל העם וזהו הדבר דהכי כתיב במשה כי אתם עוברים את הירדן אלא ארץ כנען והורשתם וגו' כלומר כשיעברו את הירדן התנה עמהם על מנת להורישם:

ושוטפין אותיכם גרסינן בברייתא:

ועוד 9 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 34a · Sefaria

תוספות

יותר משלש מאות מיל תימה לר"י והא ליכא מעיבא לארעא אלא תלתא פרסי וי"ל שהיו נגדשין והולכין למעלה מן העננים ירושלמי רבי לוי אומר עד לבו של רקיע תמן אמרינן עד בבל נאמר כאן הרחק ונאמר להלן מארץ רחוקה מבבל:

עודם בירדן אמר להם יהושע [ירושלמי] אמר ריש לקיש בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות אמר להן יהושע אם אין אתם מקבלין את הנסתרות המים באין ושוטפין אתכם אמר רבי סימון ב"ר זביד ויאות תדע לך שהוא כן שהרי עכן חטא ורובם של סנהדרין נפלה בעי אמר ר' לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות:

גמירי כל טונא ירושלמי לא דמי ההוא דטעין מן ארעא אל ארכבותיה ומן ארכבותיה לכתיפיה לההוא דתלי ליה [מן ארעא על כתיפיה] ולא דמי ההוא דתלי ליה לההוא [דאוחרן טעין ליה]:

טורטני וטורטני דטורטני פירש ר"ח דטורטני בלשון יון קנה של מאזנים וכיצד נשאוהו הביאו שני עמודים וסירגום בחבלים ונתנו האשכול על גבי חבלים ונתנו מוטות בחבלים בקצה העמודים המסורגים והאשכול נתן מוט א' מן הקצה מזה הראש וכיוצא בה בראש מקצה האחר נמצאו שתי מוטות בראש העמודים המסורגים בחבלים והאשכול נתון בחבלים ועל כל מוט מאלו המוטות שתי מוטות פחותין מהן מוט בראש זה ומוט בראש זה נמצאו ארבע מוטות בראשי שני מוטות הנתונים בראשי העמודים וכל מוט ומוט מאלו ד' מוטות היו טוענים אותן שני אנשים נמצאו שמנה סובלין את האשכול וזה פירוש טורטני וכו' כלומר מוטות ומוטות על מוטות ירושלמי כתיב איש אחד איש אחד למטה על דעתיה דרבי ישמעאל דו אומר לשונות ריבוי הן שנים עשר היו שמנה באשכול ארבעה בתאנים ורימונים ובנושאי כלים על דעתיה דרבי עקיבא דו אומר לשונות כפולים עשרים וארבעה היו ט"ז באשכול שמנה בתאנים ורימונים ונושאי כלים על דעתיה דרבי ישמעאל טורטרין על דעתיה דרבי עקיבא טורטרין וטורטרי טורטרין:

Tosafot on Sotah 34a · Sefaria

גליון הש"ס

תוס' ד"ה טורטני וכו' לשונות כפולים כ"ד היו עי' במתני' ריש סנהדרין ומנין לעדה כו':

Gilyon HaShas on Sotah 34a · Sefaria

בן יהוידע

אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ "וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ" (יהושע, ד ה). נראה לי בס"ד הטעם שעשה הסימן בהרמת האבן על שכמם, והוא כי אבן רומזת לישראל במעלות שלהם שעל ידי התורה זכו לתואר אֶחָד הרמוז באות א' ד' אֶ בֶן' ולתואר בן הרמוז באותיות בֶּן ד'אֶ בֶן ' כמו שנאמר אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה (תהלים ב, ז). והרמתם על שכמם נראה לי בס"ד כי הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו ע"ה שיתן לבניו ארץ עשרה עממין שהם עמון ומואב ואדום ושבעה עממין של ארץ כנען אך לא זכו ישראל לרשת עמון ומואב ואדום מפני כי אלו הם כנגד שלשה ספירות חב"ד [חכמה בינה דעת] דקליפה והם קשים יותר מחמת גובהן ולא היו ישראל יכולים לשלוט בהם ולא שלטו אלא על שבעה עממין שהם כנגד שבעה ספירות תחתונות שהם חג"ת נהי"מ [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] אבל לעתיד בשלימות התיקון בביאת מלך המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] ישלטו גם על עמון ומואב ואדום כי יתגברו גם על הראש דקליפה. והנה שבעה תחתונות מתחילים מן הכתף ולמטה כי חב"ד [חכמה בינה דעת] הם סוד הראש ובזה פירשתי בס"ד מאמר הגמרא (חגיגה ה:) דאחוי ההוא מין לרבי יהושע בן חנינא עמא דאהדר מרייהו אפיה מנייהו, שהוא השפעת שלשה ראשונות, ואחוי ליה רבי יהושע בן חנינא עוד ידו נטויה עלינו. ובזה מובן בס"ד שפיר הטעם שאמר להם יהושע בביאתם זו לארץ ישראל שישימו האבן על שכמם כי אבן רמז לישראל ושכמם רמז מן שבעה תחתונות ולמטה שמתחילים מן הכתף לרמוז להם עתה אין לה שליטה אלא מן הכתף ולמטה ולכן לא תכבשו אלא שבעה עממין בלבד ולא הראש ששם עמון ומואב ואדום. ונראה לזה נתנבא יעקב אבינו ע"ה בדברו ברמז עם יוסף הצדיק ע"ה הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם (בראשית לז, יג) רוצה לומר לא זוכין עתה לשלוט על הראש אלא משכם ולמטה בלבד.

וּגְמִירִי דְּכָל טְעוּנָא דְּמִדְלִי אִינִישׁ לְכִתְפֵיהּ, תִּילְתָא דְּטָעוּנֵיהּ הֲוָאִי. פירש רש"י נמצא כל אחד מהם היה נושא משא של ק"ך סאין. ונראה לי דבר זה לפי הטבע רחוק הוא אך השם יתברך אותה שעה עשה נס לתת להם כח זה של ק"ך סאין לרמוז להם עתה בכניסתם לארץ אשר נתן להם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ (תהלים קה, מה) יהיה להם כח במעשיהם הטובים למתק כל הגבורות הקשות של ק"ך צרופי אלקים. ונראה לרמוז הביאו שלשה מינין שהם ע נבים ת אנה ר מון דראשי תיבות שלהם ' עתר ' כי עתר דרכו להפך התבואה כמו שאמרו רבותנו ז"ל (יבמות סד.) למה נמשלה תפלת צדיקים לעתר אלא לומר לך מה עתר זה מהפך התבואה כך תפלת צדיקים מהפכת מדת הדין למדת רחמים ולכן הם שנתכוונו להפך הדברים מטובה לרעה לכך תתהפך עליהם ולכך נרמזו שלשה אלה בעתר.

Ben Yehoyada on Sotah 34a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְכֵיוָן שֶׁנִּיטְבְּלוּ רַגְלֵי כֹהֲנִים בַּמַּיִם, חָזְרוּ הַמַּיִם לַאֲחוֹרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְבוֹא נוֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עַד הַיַּרְדֵּן וְגוֹ׳ וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד״. וְכַמָּה גּוֹבְהָן שֶׁל מַיִם — שְׁנֵים עָשָׂר מִיל עַל שְׁנֵים עָשָׂר מִיל, כְּנֶגֶד מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

קטע 2

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: לִדְבָרֶיךָ, אָדָם קַל, אוֹ מַיִם קַלִּים? הֱוֵי אוֹמֵר: מַיִם קַלִּים. אִם כֵּן, בָּאִין מַיִם וְשׁוֹטְפִין אוֹתָן!

קטע 3

אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מַיִם נִגְדָּשִׁין וְעוֹלִין כִּיפִּין עַל גַּבֵּי כִּיפִּין, יָתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל, עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כׇּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כׇּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכׇל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עׇבְרָם וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״.

קטע 4

וְאַף רָחָב הַזּוֹנָה אָמְרָה לִשְׁלוּחֵי יְהוֹשֻׁעַ ״כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה׳ אֶת מֵי יַם סוּף וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד וְגוֹ׳״.

קטע 5

עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ: דְּעוּ עַל מָה אַתֶּם עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן — עַל מְנָת שֶׁתּוֹרִישׁוּ אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כׇּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְגוֹ׳״. אִם אַתֶּם עוֹשִׂין כֵּן — מוּטָב. וְאִם לָאו, בָּאִין מַיִם וְשׁוֹטְפִין אוֹתִיכֶם. מַאי ״אוֹתִיכֶם״ — אוֹתִי וְאֶתְכֶם.

קטע 6

עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ: ״הָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם וְגוֹ׳״, סִימָן לַבָּנִים שֶׁעָבְרוּ אָבוֹת אֶת הַיַּרְדֵּן.

קטע 7

עוֹדָם בַּיַּרְדֵּן אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ: ״שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלַּיְלָה וְגוֹ׳״. יָכוֹל בְּכׇל מָלוֹן וּמָלוֹן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה״.

קטע 8

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן מַתְיָא וַחֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי עָמְדוּ עַל אוֹתָן אֲבָנִים, וְשִׁיעֲרוּם כׇּל אַחַת וְאַחַת שְׁקוּלָה כְּאַרְבָּעִים סְאָה. וּגְמִירִי דִּטְעוּנָא דְּמַדְלֵי אִינִישׁ לְכַתְפֵּיהּ — תִּילְתָּא דִּטְעוּנֵיהּ הָוֵי.

קטע 9

מִכָּאן אַתָּה מְחַשֵּׁב לָאֶשְׁכּוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם״. מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״בַּמּוֹט״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁבִּשְׁנַיִם? מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בִּשְׁנָיִם״ — בִּשְׁנֵי מוֹטוֹת.

קטע 10

אָמַר רַבִּי יִצְחָק: טוּרְטָנֵי, וְטוּרְטָנֵי דְטוּרְטָנֵי, הָא כֵּיצַד? שְׁמֹנָה נָשְׂאוּ אֶשְׁכֹּל, אֶחָד נָשָׂא רִימּוֹן, וְאֶחָד נָשָׂא תְּאֵינָה. יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָשְׂאוּ כְּלוּם. אִי בָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דַּחֲשִׁיבִי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא שֶׁלֹּא הָיוּ בְּאוֹתָהּ עֵצָה.

קטע 11

פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא. חַד אָמַר: לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה —

מסכת סוטה דף ל״ד עמוד א׳

מסכת סוטה דף ל״ד עמוד א׳

רש"י

תוספות

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור