מסכת סוטה דף ל״ג עמוד ב׳

ור' יהודה האי גזירה שוה דעניה ואמירה מאי עביד ליה:

עניה עניה גמר גזירה שוה דעניה עניה למד מרבו ג"ש דקול קול לא שמע ואין האדם דן גז"ש אא"כ קבלה:

כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה בדבר התלוי בדיבור אינו אלא לשון קודש:

ה"ג כה כה תברכו כלומר לענין נשיאות כפים איתמר דילפי לה רבנן לקמן (סוטה דף לח.) בגזירה שוה ואתא ר' יהודה למימר בגופה כתיב:

ה"ג ככה דחליצה עניה ואמירה דלוים ולא גרסינן מלוים כלומר לענין לוים אמר דילפי לה רבנן בקול קול ואתא איהו למימר דמעניה עניה ילפה מיבמה דכתיב בה ככה:

הלא המה בעבר הירדן כשהיו ישראל במדבר נאמר להם סימני הר גריזים ועיבל ומקומם שהם בעבר השני של ירדן ישראל היו למזרח הירדן כדכתיב בני גד ובני ראובן לקחו נחלתן מעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה (יהושע י״ג:ל״ב) ונאמר להם שההרים האלה במערב הירדן ואילך הרבה להלן מן הירדן לצד מערב ולא סמוך לירדן:

אחרי דרך מבוא השמש ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ומצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי מופלג:

שיושבים בהם כותיים עכשיו הן יושבין בהן שהושיבן בהם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים דכתיב ויבא מלך אשור אנשים מבבל ומכותה ומעוא וגו' ויושיבם בערי שמרון (מלכים ב יז) והנך ערי שומרון נינהו כדתניא במתניתין שבשומרון:

מול הגלגל סמוך לגלגל משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמר (חולין דף יט:) ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי אמר רבי אלעזר מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל ירושלמי מה מקיים ר"א הר גריזים והר עיבל שתי גבשושית היו עשוי וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום על דעת ר"א לא זזו ממקומם ותו בירושלמי דר' ישמעאל אומר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י"ד שנים נאמרו ז' שנים שכיבשו ושבע שנים שחילקו ודכוותיה לא נאמר ברכות וקללות אלא לאחר י"ד שנים היתיב ר' חנינא קמיה ר' מנא והכתיב והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה א"ל אבנים הקימו אותם מיד ברכות וקללות לאחר י"ד שנים נאמרות:

וכשהחזירוהו למקומו ואי קשה והא בדברי הימים (ב ה) כתיב וישאו הלוים את הארון תריץ דהאי אחד מכ"ד מקומות שנקראו הכהנים לוים דהא כתיב התם ויעלו את הארון ואת אהל מועד וגו' וכתיב העלו אותם הכהנים הלוים ופירוש הכהנים הארון והלוים אהל מועד וכליו וכתיב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו וכתיב במלכים וישאו הכהנים את הארון וכתיב ויעלו את ארון ה' ואת אהל מועד וגו' וכתיב ויעלו אותם הכהנים והלוים אי נמי הכהנים נטלוהו ממקומו אשר נטה לו דוד ומסרוהו ללוים והלוים נשאו עד ההיכל והכניסוהו הכהנים לדביר הרי כל המקראות מקויימים ועל זה אמר רבי יוסי כשהחזירוהו למקומו:

הר גריזים והר עיבל אף על פי שסמננו את מקומם במשנתנו נחלקו בה בסוגיא זו ועיקר מחלקתם במקרא שכתוב בהם כשהיו במדבר וסיים להם את מקומם ואמר הלא המה בעבר הירדן וכו' והם היו בצד מזרחי של ירדן וכמו שמצינו בבני גד ובני ראובן שלקחו נחלתם קודם שיעברו ונאמר בהם קדמה מזרחה ואמר שהם מעבר הירדן השני שהוא צד הירדן המזרחי ולדעת ר' יהודה פירושו מעבר הירדן הרבה לצד מערב ולא סמוך לירדן ואחרי דרך מבוא השמש פירוש מבוא השמש לדעתו המזרח שהשמש בא משם ואחרי פירושו רחוק כלומר רחוק מצד המזרחי בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שכותיים יושבים שם ר"ל שעכשו הם יושבים שם שסנחריב הושיבם שם כשהגלה עשרת השבטים וכדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מכותה ומספרוים ויושיבם בערי שומרון והרים אלו בערי שומרון היו כמו שהוזכר במשנה ופי' היושב בערבה פירושו שעתיד להתיישב בו עם היושב בערבה מול הגלגל סמוך לגלגל לצד מערב הגלגל והגלגל הוא המלון שלנו בו היום שעברו את הירדן ויותר מששים פרסאות היו מן הירדן לשם אלא שקפצה להם הארץ והרים אלו היו עדיין מן הגלגל ולהלן ואצל אילוני מורה הוא שכם ואף בספרי כותיים כתוב כן ר"ל שאילוני מורה הוא שכם אלא שלא ידעוה ללמוד מגזרה שוה על הדרך שלמדנוה אנו כמו שהתבאר במשנה והוא שאמר רבי אליעזר בדבר זה זייפתי ספרי כותיים כלומר העמדתים בחזקת מזוייפים על דרך והרשיעו את הרשע ר"ל שיעמידוהו בחזקת רשע וכן אני ה' פתיתי את הנביא כלומר פרסמתיו שהוא מפותה וכן ללצים הוא יליץ וכן הרבה:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שלדעת רבי אליעזר סמוך לירדן היה בצד המערבי שבו והרי נאמר והיה בעברכם תקימו וכו' משמע שביום שעברו הקימו האבנים בהר עיבל ומבוא השמש פירושו המערב ור"ל רחוק מן המערב הרבה וסמוך לצד המזרחי של ירדן ורחוקים היו מן הגלגל שהגלגל היה יותר לצד המערב וכן מה שנאמר בארץ הכנעני אינו שהרי שכם חוי היה וכן היושב בערבה אינו שהרי החוים בין הרים וגבעות היו יושבים ואף מול הגלגל אינו שכשהיו בהר עיבל עדין לא ראו הגלגל אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שכמו שהראה להם דרך בראשונה ר"ל ביציאת מצרים בעמוד ענן כך הראה להם כאן כלומר שיישיר להם את שביליהם והורה להם שכשיעברו את הירדן לא ילכו דרך החוי שהיא דרך הרים וגבעות אלא שיקיפו וילכו דרך כבושה והיא דרך ארץ הכנעני שהיתה ככר וערבה:

כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום היה ארון נוסע אחר שני דגלים כמו שסדור בפרשת נשא ואותו היום נסע תחלה שהרי נאמר לפניכם ר"ל לפני כלכם בכל יום היו הלוים נושאים אותו שהרי בני קהת היו ממונים בכך ואותו היום נשאוהו כהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ובשלשה מקומות מצינו שנשאו הכהנים את הארון אחת כשעברו את הירדן ואחת כשהקיפו את יריחו שנאמר ויקרא יהושע אל הכהנים וכו' שאו את ארון וכו' ואחת כשהחזירוהו למקומו ר"ל לבית קדשי הקדשים בימי שלמה שנאמר וישאו הכהנים את הארון וזה שהוא קוראו חזרה למקומו הוא מפני שכשהוגלה הארון בימי עלי לארץ פלשתים ניטל מתוך המשכן שעשה משה שהיה בית קדשי הקדשים במקומו המיוחד לו וכשבנה שלמה בית המקדש חזר למקום המיוחד לו ג"כ והוא שכתוב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה' אל מקומו אל דביר הבית:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שמכיון שנטבלו רגלי הכהנים בירדן בכניסתן לתוכו מצד מזרח הירדן חזרו המים לאחוריהם שלא ירדו מן הכהנים ולמטה אלא המים עומדים ונגבהים למעלה נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כלם וגבהן של מים נחלקו בה שלדעת ר' יהודה היה שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל שהיה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וכשהיה עובר שיעור מיל אחד היה גובה המים עולה למיל אחד וכן כלם שבודאי כחנייתן עברו ר"ל כל רוחב מחניהם ביחד ולא זה אחר זה ואמרו לו אפי' לדבריך שכחנייתן עברו וכי אתה מדמה מרוצת המים למרוצת האדם והלא כשעבר מן המחנה שיעור מיל אחד כבר באו מן המים שיעור כמה מילין ומאחר שכשהגיעו לסוף שיעורם נאמר עליהם שחזרו למקומן היו שוטפין אותם אלא לא חזרו למקומם עד שעברו כלם וכשעברו כלם כבר היו המים נגדשים יותר מכמה מילין ובעוד שהיו ישראל בירדן הוכיחם והזהירם שתהא כונתם שהם עוברים על מנת להוריש את יושבי הארץ וצוה להקים שתים עשרה אבנים בירדן ולהביא שתים עשרה אחרות במלון ובא בקבלה על אותם אבנים שכל אחת היתה משקלה ארבעים סאה והדבר ידוע שכל משא שהאדם מגביהו על כתפו אינו אלא שליש משא שהוא נושא כשאחר מסייעהו:

ומכאן אתה מחשב לאשכול של מרגלים שנאמר בו וישאוהו במוט בשנים ובא בקבלה שני מוטות היו זו כנגד זו וארבעה נושאים אותם ועוד משא אחר תחת אותו משא בשני מוטות אחרות רחבן לאורך הראשונות שהיו מגביהין וסומכין את הראשונות וארבעה אחרים היו נושאים אותו ונמצאו שמנה שכל אחד משאו ק"כ סאין ונמצא משקל הכל תתק"ס סאין ולא נתכוינו אלא לקלקלה ואע"פ שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב שלח לך אין זה כלום שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע וכל שכן שאין הקב"ה מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו והקב"ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב:

ונשוב לעניננו והוא שאחר שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מי הירדן למקומם ונתקו כפות רגלי הכהנים לחרבה ר"ל שהם היו עומדים בשפת הכניסה וחזרו לאחוריהם לצד הכניסה עד שהיו חוץ לירדן ונמצא הירדן מפסיק בין הארון והכהנים ובין כל ישראל והארון נשא את נושאיו בנס ועברו והקימו האבנים בירדן ועוד הקימו בהר עיבל ובנו מהם מזבח וכתבו בהם את התורה בשבעים לשון והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו וברכו וקפלו את האבנים והביאום במלון והוא הגלגל וקודם שבאו לגלגל עמדו בהר גריזים ובהר עיבל וקראו ברכות וקללות נמצא שביום שעברו את הירדן באו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וסדום וכתבו עליהם כל דברי התורה ובנו מזבח והקריבו קרבנות ואכלו ושתו ושמחו וקראו ברכות וקללות וקפלו את האבנים ולנו בגלגל:

גמרא מבוא השמש מקום שהחמה זורחת כו' ורש"י פי' בחומש אחרי אחר העברת הירדן הרבה מהלאה למרחוק כו' ודרך מבוא השמש לצד מערב דהיינו שקיעת החמה וכמ"ש הרא"ם וצ"ע שזה דלא כמאן מהני תנאי דלמ"ד דרחוקים מן הירדן היה מפרש מבוא השמש היינו זריחת השמש ולמאן דמפרש מבוא השמש שקיעת החמה הא קאמר דסמוך לירדן הוי גם מה שפרש"י בחומש מול הגלגל רחוק מן הגלגל הוא דלא כמאן דלכ"ע מול הגלגל סמוך לגלגל וצ"ע למה תפס לו שיטה אחרת:

בפרש"י בד"ה כל מקום שנאמר כה ככה ענייה ואמירה כו' כן צריך להיות:

גמ' רבי אלעזר אמר וכו' עיין בבכור שור ריש ברכות:

רש"י ד"ה וכשהחזירוהו למקומו ומצינו עוד שנשאוהו הכהנים כשהיה דוד בורח מפני אבשלום דכתיב בשמואל ב' ט"ו וישב צדוק ואביתר את ארון אלהים ירושלים וצ"ל כיון דנכלל בכלל החזרת מקומו מקרי חד. ועיין רד"ק ביהושע ג' בפסוק והכהנים הלוים נושאים אותו:

כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן? בְּכָל יוֹם אָרוֹן, נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה (יהושע ג, יא). נראה לי בס"ד שהיה כן באותו היום לרמוז שנותן להם אַרְצוֹת גּוֹיִם בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו (תהלים קה מד-מה) ולכן נסע תחלה הארון שבו לוחות העדות שיכנס לירדן שהוא תחום ארץ ישראל תחלה ואותו היום הכהנים נשאוהו כי התורה שבארון היא בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ב) וכתיב וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ (משלי לא, כו) והכהנים הם בסוד החסד והמים שבירדן הם בסוד החסד הרי נצטרפו שלשה חסד כאן וג' פעמים חסד גימטריא רי"ו [72×3=216] כמנין גבורה [216] שנמתקה בכך וכאשר נטבלו רגלי הכהנים נושאי הארון במים נבקעו המים. ובקיעה זו שנעשית בו ביום במים על ידי הארון שבו התורה נרמז בה שתי מידות של 'מה' שצריך הצדיק להתנהג בהם כדי שבזה יוכל לשמור תורה וחוקה כאשר צוה השם יתברך והוא תיבת 'מה' יש לה שני משמעות אחד לשון רבוי כמו מָה רַב טוּבְךָ (תהלים לא, כ) ואחד לשון מעוט כמו וְנַחְנוּ מָה (שמות טז, ז) וצריך שבענייני עולם הזה כל מה שתשיג ידו יראהו בעיניו רב כדי שיהיה שבע ושמח בחלקו ולא יהיה להוט ימים ולילות אחר קנין עולם הזה! וכאן הוא מדת 'מה' שהיא לשון רבוי שאם לא כן יהיה טרוד כל ימיו בתאוות עולם הזה ומתי יעשה לעולם הבא בקיום תורה ומצות? אך בענייני עולם הבא כל מה שתשיג ידו יחשוב בעיניו למועט כדי שלא יהיה עשיר ושמח בחלקו שיאמר אין אני צריך לעשות יותר מזה שעשיתי וכאן צריך להתנהג במדת 'מה' שהוא לשון מיעוט דכל מעשיו יהיו בעיניו מיעוטין. ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר הכתוב על הצדיק וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל 'פַּלְגֵי מָיִם' (תהלים א, ג) כי אם תחלק מספר מים [2÷90=45] לחצאין יהיה מזה ב' פעמים 'מה' שהוא מה לשון רבוי ומה לשון מיעוט והם המדות הנזכרים שכתבתי שראוי להתנהג בהם הצדיק. וזהו פַּלְגֵי מָיִם ב' חלקים של מספר מים שהם מה ומה כי רק על ידי מדות אלו של מה ומה יתקיים בצדקותיו. ובזה פרשתי בס"ד חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא (ישעיה ב, כב) פירוש הקדוש ברוך הוא אומר לרוחות הדין והמקטרגים חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם הוא הצדיק אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ שזוכה גם אל הנשמה יען כִּי 'בַמֶּה' רוצה לומר ב' מה נֶחְשָׁב הוּא שתמיד הוא נחשב בעיני עצמו בשני משמעות של 'מה' שהם מה למעלה מה למטה וכיון שהוא נזהר בכך כל דרכיו הם מתוקנים יפה וחדלו לכם ממנו שלא תקטרגו עליו ולא תרדפוהו. ועל כן עתה בכניסתם לירדן שהוא תחום ארץ ישראל אשר ניתנה להם 'בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו' עשה להם השם יתברך בבקיעת המים לרמוז להם שיזהרו בשני מדות של מה ומה שהם שתי בקיעות של מספר מים. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שהיו אותו היום הכהנים נושאים את הארון ולא הלויים כנהוג לעשות אותו היום שהוא התחלת כניסתם לארץ ישראל סימן על גאולה אחרונה שתהיה בב"א [במהרה בימינו אמן] אשר יהיו הכהנים לויים כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל על פסוק וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק (יחזקאל מד, טו) שאם יזכו אז יהיה הדבר הזה עתה בכניסה ראשונה זו ולא יראו עוד גלות כלל. או יובן בס"ד הטעם להורות אם יחרב בית המקדש תהיה עבודת הקרבנות מתקיימים בדבור של תורה כמו שנאמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ (הושע יד, ג) ולכן הארון שבו התורה נשאו אותו הכהנים בעלי עבודה של קרבנות.