דף ביאור

מסכת סוטה דף ל״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף ל״א עמוד ב׳

מסכת סוטה דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־385 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שאוסרתה איסור עולם כדאמר (לעיל סוטה דף כח.) בסוטה ספק מנטמאה ונטמאה וכ"ש ודאית:

עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת אוקי חד בהדי חד והרי היא כספיקא ושותה:

ושנים אומרים לא נטמאת כלומר לא נטמאת בפניך שכשבאת ומצאת שנסתרו יחד גם אנו היינו עמך ובפנינו לא נטמאת הרי נסתלק העד הזה ובטלו דבריו מפני השנים והרי היא בספיקא אם נטמאת קודם שבאו אלו ומצאום והיתה שותה ובגמ' מפרש למאי איצטריכו כל הנך בבי:

גמ' בה ולא בקינוי כו' למאי איצטריך גזירה שוה הא כתיב גבי טומאה ועד אין בה ומיעוטא הוא בה עד אחד נאמן ולא בעדות אחרת והויא לה עדות סתירה כשאר כל עדיות שבתורה:

וטומאה בעלמא עד א' שהעיד על אשה שלא קינא לה בעלה ואמר נטמאת מניין דלא מהימן ולא אמרינן אטומאת אשה הימניה רחמנא לא שנא לאחר קינוי ולא שנא בלא קינוי תלמוד לומר כו' וכי הימניה רחמנא בטומאה שאחר קינוי ויש עידי סתירה שנים ועד מעיד שנטמאת שרגלים לדבר ובפרק קמא (לעיל סוטה דף ג.) פרכינן והא כי כתיב קינוי בתר הכי כתיב ומשנינן ועבר כתיב שכבר עבר:

הא לא מכחיש ליה כו' הוא הדין דהוה ליה למבעי ארישא דקתני בהדיא אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה אלמא מהימן אלא משום דבעי לאקשויי עלה כי מכחיש ליה מאי הוי הא הימניה רחמנא להאי דאמר נטמאת כבי תרי והוי ליה האי דמכחיש ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים:

הרי כאן שנים הרי הוא כשנים:

קשיא דעולא דכיון דהאמינה תורה הרי העמידתו במקום שנים:

ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 31b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה קשיא דהכא משמע כיון שנתקבל עדותו של ראשון ואע"פ שלא עשו ע"י עדותו שום מעשה ולא שום הוראה רק שלא העיד השני בתוך כדי דיבורו של ראשון הוי דבריו של שני במקום ראשון כדבריו של אחד במקום שנים הכי משמע לפירוש רש"י והא בפרק האשה שהלכה (יבמות דף קיז:) תנן עד אומר מת וניסת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא וקא דייק בגמ' טעמא דניסת הא לכתחילה לא תנשא והאמר עולא וכו' ומשני הכי קאמר עד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת לא תצא מהתירה הראשון והא התם דבזה אחר זה מיירי דהא ניסת בנתיים ואפ"ה בכה"ג בזה אחר זה אם לא ניסת לא תנשא אא"כ התירוה לינשא דאמר לא תצא מהתירה הראשון ופירש נמי רש"י התם דדוקא שהתירוה קודם שיבא עד השני המכחישו אבל אם קודם שהתירוה מודה עולא דלא סמכינן אקמא דאכתי לא אחשביניה כתרי להכי נראה לפרש הכא בזה אחר זה שקיבלו עדות הראשון והורו ע"פ עדותו מיהו תימה עולא גופיה דאמר הכי אליביה תני לא היתה שותה מה דוחקיה למימר הכי והא מתניתין לא משמע ששהה השני אחר הראשון עד שהורו ואסרוה עליו ואמרו אינה שותה וי"ל דמתניתין בסתם קתני ' אי נמי רבי יצחק ועולא הוה מתרצי לההיא דהאשה זוטא כדמתרצי אליבא דר' יוחנן בפ' שני דכתובות (דף כב:) משום לזות שפתים וההיא דהאשה רבה (יבמות דף פח:) לא דמיא לתרוייהו משום דגברא אתי וקאי:

הא חד וחד לא היתה שותה תיובתא דרבי חייא נראה האי דלא דחי ליה בזה אחר זה משום דסוף סוף תיקשי דיוקא דסיפא דשנים אומרים נטמאת וא' אומר לא נטמאת לא היתה שותה הא חד וחד היתה שותה במאי מוקמת לה ע"כ בבת אחת מאי קמ"ל היינו רישא הילכך צריך לתרוצי כר' נחמיה בין לר' יצחק בין לר' חייא הני תרתי בבי דסיפא תימה היכי הוה מתרץ ר' יצחק מתני' דפרק אמרו לו (כריתות דף יא:) דתנן עד אמר אכל ועד אמר לא אכל אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל מביא אשם תלוי כיון דהאמינה תורה עד אחד דנפקא לן מאו הודע אליו חטאתו ([[ויקרא ד׳:כ״ג]]) חטאת הוי ליה לאיתויי בשלמא רבי חייא הוה מוקי לה בבת אחת. ירושלמי גידל בר בנימן בשם רב אמר ' בכל מקום שהכשירו עד אחד עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש דתנן עד א' אמר נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת אשה אומרת נטמאת ועד א' אמר לא נטמאת תנא דבי רבי אומר כן ותו בירושלמי עד אחד אמר נטמאת ועד אחד אמר לא נטמאת שמעון ב"ר אבא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובעגלה ערופה היו עורפין וטעמא מפני שכאן רגלים לדבר ומסיק נמי התם דבעידי טומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר:

Tosafot on Sotah 31b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה הא חד וחד לא היתה שותה כו' מאי קמ"ל היינו רישא הלכך צריך כו' עכ"ל ולפ"ז מגופה דרישא המ"ל ולטעמך לר' יצחק ועולא דוקיא דמציעתא הא חד וחד לא היתה שותה מאי קמ"ל היינו רישא אלא דניחא ליה למיפרך מסיפא דחד וחד שותה ור"י ועולא אמרי אינו שותה וק"ל:

בא"ד ובשלמא ר' חייא הוה מוקי לה בבת אחת ירושלמי כו' עכ"ל וכצ"ל ועיין בתוס' ר"פ אמרו לו:

בפרש"י בד"ה א"ל לר' חייא כו' פי' דקתני שנים אומרים לא ראית אלמא בהדי הדדי קאתו כו' עכ"ל דהאי שנים אומרים לא נטמאת דקאמר היינו ע"כ שאומרים דלא ראית שנטמאת בפניך כו' כפרש"י במתני' ואי לא הוו קאתו בהדי הדדי לא הוה משמע דלא נטמאת בפניו ודו"ק:

Chidushei Halachot on Sotah 31b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

עֵדוּת אַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶּימֶת בְּעֵד אֶחָד, עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵין אוֹסַרְתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם — אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּתְקַיֵּים בְּעֵד אֶחָד?

קטע 2

תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: ״עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים... יָקוּם דָּבָר״, מָה לְהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם — אַף כָּאן פִּי שְׁנַיִם.

קטע 3

עֵד אוֹמֵר ״נִטְמֵאת״ וְעֵד אוֹמֵר ״לֹא נִטְמֵאת״, אִשָּׁה אוֹמֶרֶת ״נִטְמֵאת״ וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת ״לֹא נִטְמֵאת״ — הָיְתָה שׁוֹתָה.

קטע 4

אֶחָד אוֹמֵר ״נִטְמֵאת״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא נִטְמֵאת״ — הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״נִטְמֵאת״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״לֹא נִטְמֵאת״ — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.

קטע 5

גְּמָ׳ הַאי תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר״,

קטע 6

תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּהּ״ — בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי, בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה מִיבְּעֵי לֵיהּ!

קטע 7

הָכִי נָמֵי קָאָמַר: תַּלְמוּד לוֹמַר ״בָּהּ״ — בָּהּ וְלֹא בְּקִינּוּי, בָּהּ וְלֹא בִּסְתִירָה.

קטע 8

וְטוּמְאָה בְּעָלְמָא בְּלֹא קִינּוּי וּבְלֹא סְתִירָה, דְּלָא מְהֵימַן עֵד אֶחָד מְנָלַן? נֶאֱמַר כָּאן ״דָּבָר״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״דָּבָר״. מָה לְהַלָּן בִּשְׁנֵי עֵדִים — אַף כָּאן בִּשְׁנֵי עֵדִים.

קטע 9

עֵד אוֹמֵר נִטְמֵאת. טַעְמָא דְּקָא מַכְחֵישׁ לֵיהּ, הָא לָא קָא מַכְחֵישׁ לֵיהּ — עֵד אֶחָד מְהֵימַן,

קטע 10

מְנָהָנֵי מִילֵּי? דְּתָנוּ רַבָּנַן: ״וְעֵד אֵין בָּהּ״ — בִּשְׁנַיִם הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

קטע 11

אַתָּה אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּאֶחָד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ וְגוֹ׳״.

קטע 12

מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יָקוּם עֵד״, אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא אֶחָד, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶחָד״ — זֶה בָּנָה אָב: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ״עֵד״ — הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, עַד שֶׁיִּפְרוֹט לְךָ הַכָּתוּב ״אֶחָד״.

קטע 13

וְאָמַר רַחֲמָנָא: תְּרֵי לֵית בַּהּ אֶלָּא חַד, ״וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה״ — אֲסוּרָה.

קטע 14

וְכֵיוָן דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא עֵד אֶחָד מְהֵימַן, אִידַּךְ הֵיכִי מָצֵי מַכְחֵישׁ לֵיהּ? וְהָא אָמַר עוּלָּא: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם!

קטע 15

אֶלָּא אָמַר עוּלָּא, תְּנִי: לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְכֵן אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְרַבִּי חִיָּיא אָמַר: הָיְתָה שׁוֹתָה.

קטע 16

לְרַבִּי חִיָּיא קַשְׁיָא דְּעוּלָּא. לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּבַת אַחַת. כָּאן בְּזֶה אַחַר זֶה.

קטע 17

תְּנַן: עֵד אוֹמֵר ״נִטְמֵאת״ וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא נִטְמֵאת״ — הָיְתָה שׁוֹתָה. הָא חַד וְחַד — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חִיָּיא!

קטע 18

אָמַר לָךְ רַבִּי חִיָּיא: וְלִיטַעְמָיךְ, אֵימָא סֵיפָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״נִטְמֵאת״ וְאֶחָד אוֹמֵר ״לֹא נִטְמֵאת״ — לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. הָא חַד וְחַד — הָיְתָה שׁוֹתָה.

קטע 19

אֶלָּא, כּוּלַּהּ בִּפְסוּלֵי עֵדוּת, וְרַבִּי נְחֶמְיָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה עֵד אֶחָד — הַלֵּךְ אַחַר רוֹב דֵּעוֹת, וְעָשׂוּ שְׁתֵּי נָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד כִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים בְּאִישׁ אֶחָד.

קטע 20

וְאִיכָּא דְאָמְרִי: כׇּל הֵיכָא דַּאֲתָא עֵד אֶחָד כָּשֵׁר מֵעִיקָּרָא — אֲפִילּוּ מֵאָה נָשִׁים נָמֵי כְּעֵד אֶחָד דָּמְיָין.

מסכת סוטה דף ל״א עמוד ב׳

מסכת סוטה דף ל״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור