דף ביאור

מסכת סוטה דף י״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת סוטה דף י״ח עמוד ב׳

מסכת סוטה דף י״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־330 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

שומרת יבם וכנוסה ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה מגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם. שומרת יבם מצפה וממתנת ליבם שייבמנה כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א) לא תשמור על חטאתי (איוב י״ד:ט״ז):

אמן שלא נטמאתי היינו קבלת שבועה ואם נטמאתי יבאו בי היינו קבלת אלה כדרך שהשביעה כדאמר לעיל בגמרא משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבאו ביך והיינו פירושו דאמן על השבועה אמן על האלה דתניא ברישא:

אמן שלא אטמא שאם תטמא לאחר זמן מים מערערין אותה לאחר שתטמא כדתניא בברייתא בגמרא:

ולא על אחר שתתגרש כו' ואפילו לר"מ דאמר מתנה על העתיד:

ונטמאת בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור לו אלא א"כ נישאת על ידי קידושין דכי כתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחר קידושין ונישואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון:

גמ' שזינתה כשהיא שומרת יבם:

אסורה ליבמה כאשה שזינתה תחת בעלה שאסורה לבעלה:

מדקתני שומרת יבם שמשביעה על זנות שזינתה כשהיא שומרת יבם:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Sotah 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

אמן שלא אטמא ירושלמי לא שהיה ר"מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודים בה לכשתטמא המים בודקין אותה למפרע:

שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה פי' אפי' לרבנן דאמרי קידושין תופסין בחייבי לאוין ופליגי אדר"ע הכא מודו כדאמר בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דכתיב בה לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לזר אלמא דקרא משוי לה ' כערוה דלא תפסי בה קידושין משום דאגידא ביה והויא כארוסתו שזינתה:

אמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא בסוף פ"ק דסנהדרין (דף יז:) מפרש דאמרי במערבא היינו רבי ירמיה ונראה אע"ג דפסיק דלית הילכתא כרב המנונא הילכתא כוותיה דאמר בהאשה רבה (יבמות דף צב:) דרב סבירא ליה דאין קידושין תופסין ביבמה ושמואל מספקא ליה ואמר בעניותינו צריכה גט ופסיק אמימר כשמואל ורב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב נישואין יש בה בזנות כדרב המנונא וכן ר' יוחנן ור' ינאי סבירא להו התם דאין קידושין תופסין ביבמה ופשיט לה ר' יוחנן ממתני' דלאחר שיחלוץ ליך יבמיך וא"ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא"ל ר"ל לר"י אי לאו דקלסך גברא רבה ה"א מתני' ר"ע היא ומיהו ר"ל לא פליג אדר' יוחנן דהא מוקי התם באותו הפרק (דף צה.) הא דקתני ומה במקום שבא על האיסור קל נאסר האוסר בשומרת יבם וכדרב המנונא ובסוף ההיא גמרא ובשילהי החולץ (יבמות דף מט:) אנן נמי אביי מספקא ליה אי כרב אי כשמואל ובפ' הזורק בגיטין (דף פ:) פליגי לישני דגמרא אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי הוה סייעתיה והתם מצי למידחי סייעתיה כי הכא לאוקמיה מתניתין כר"ע אלא דדחי לה מלישנא דמתני' גופיה בירושלמי מפרש היאך קילס רבי ינאי לרבי יוחנן שקרא עליו הזלים זהב מכיס בני אל יליזו מעיניך חכם בני ושמח לבי תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח א"ל ר"ל בתר כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא פתר ליה כר"ע ותו דחי ליה התם ויתיבניה מה איכפת לו ממזר גבי קינוי התורה אמרה וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו ולפום מסקנא דהתם משמע דלית הילכתא כרב המנונא והכי גרס התם שומרת יבם שזינתה ר"א אומר מותרת לביתה ר' יהושע בן לוי אומר אסורה לביתה א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה ותני כן ונעלמה מעיני אישה ולא מעיני יבמה רבי יעקב בן זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והותרה לביתה א"ר יוסי בר בון אף לא מכות אין בה לפי הירושלמי משמע דפליג רבי ינאי ארבי ינאי הא דאמר בהאשה רבה א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קידושין תופסין ביבמה גרסי' הכי בירושלמי א"ר שמואל לא כן א"ר ינאי נמנו שלשים וכמה זקנים מנין שאין קדושין תופסין וכו':

מהו שיתנה אדם על נישואין האחרונים ירושלמי א"ר ינאי פשיטא שאדם מוחל על קינוי גירש כמי שמחל היך עבידא קינא לה וגירשה החזירה ונסתרה אי תימא גירש כמי שמחל צריך לקנאות לה פעם שניה אי תימא גירש כמי שלא מחל אין צריך לקנאות לה פעם שניה אבל אם קינא לה ונסתרה וידע בה וגירשה והחזירה ונסתרה שתתה ולא בדקו אותה המים טהורה היא או מאחר שאין המים בודקין את האשה טמאה היא ואסורה לביתה:

אין האשה שותה ושונה ירושלמי כורכמית תוכיח ששתתה ושינתה ושילשה לפני שמעיה ואבטליון:

קבלנו עדותו בשני אנשים צ"ע בפ"ק דקידושין (דף יח.) דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו בשני בני אדם אבל באדם אחד נמכר ונשנה [ולפירוש רש"י התם ניחא שפיר כיון שנמכר פעם אחת וכו'] מתוספת רבי:

ורבנן בתראי הכתיב תורת וא"ת הא דרשינן ליה בפ"ב דכריתות (דף ט:) שאדם מביא קרבן אחד אפילו אם קינא לאשתו על ידי אנשים הרבה וי"ל דהתם מיירי קודם ששתתה קינא לה מפלוני ונסתרה וקינא לה מפלוני ונסתרה וכן פעמים הרבה משקה בפעם אחת על כולן ומביא מנחה אחת על כולן ונפקא לן מקנאות אבל הכא דרשינן תורת לשותה ושונה שחזר וקינא לה לאחר שתיה ונסתרה שחוזרת ושותה שנית:

Tosafot on Sotah 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

כבר ביארנו במשנה שמגלגל הוא עליה כל ביאה האוסרתה עליו מעתה אם גירשה והחזירה וקינא לה מגלגל הוא עליה אם זינתה בעוד שהיתה תחתיו בנשואין הראשונים וכן להבא מתנה עליה שאם יגרשנה ויחזירנה לא תזנה משיחזיר כמו שביארנו במשנה וכן בנשואי אחיו אם קנא ליבמתו לאחר שכנסה הכל כמו שביארנו במשנה:

מי שקנא לאשתו ונסתרה ושתת וחזר וקנא לה באותו האיש בעצמו ונסתרה אינו משקה אותה על ידו פעם אחרת אלא שאסורה לו ותצא בלא כתובה אבל אם קנא לה באחר ונסתרה משקה אותה פעם שניה וכן כמה פעמים כל שהקנויים מיוחדים קנוי אחר לאיש אחר וכן אם גירשה זה שהשקה ונשאת לאחר ובעל שני קנא לה בזה שכבר קנא לה בעלה הראשון ושתת עליו ונסתרה הרי זה השני משקה אותה עליו וכן בעל שלישי ורביעי לא נאמר שאינה שותה ושונה אלא מקנוי של בעל אחד על בועל אחד הא קנוי של בעל אחד בשני בועלים או של שני אנשים בבועל אחד שותה ושונה ואין צריך לומר בקנוי של שני אנשים בשני בועלים ויראה מתלמוד שבפרק ראשון שיכול הוא לקנא לה מכמה אנשים כאחד ויראה לי משם דוקא שהזכיר את כלם בפרט הא אם אמר דרך כלל לא תסתתרי עם שום אדם אינו כלום שאם כן אף הוא אומר לה לא תכנסי לבית הכנסת:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

היה נוטל וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני שבה שענינו לבאר סדרי הנהגותיו עם הסוטה בעזרה ושזה החלק הוחל ביאורו בראשון בעניני הבאתה לפני הכהן במקדש ודרכי ההנהגות שהיו מתנהגים עמה בהם ונמשך ביאור זה החלק בפרק שני בענין נתינת העפר במים וכתיבת המגלה והשבעתו וקללתו וכן בענין הבאת מנחתה ובאו עכשו בפרק זה להשלים עניני זה החלק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון להשלים עניני הבאת קרבנה השני לבאר על איזה צד יכולה להפקיע את עצמה מן השתיה אף בלא הודאה וכשיארע כן אחר הבאת המנחה וכתיבת המגלה היאך דנין בה ובמנחתה ובמגלתה השלישי לבאר פעולת המים ואם זכות יכול לעכב את פעולתה או לתלות הרביעי בביאור הסוטות שמנחותיהן נשרפות החמישי שלא מן הכונה אלא שעל ידי שאמר בחלק זה הרביעי שמנחת כהנת נאכלת ומנחת כהן נשרפת הזכיר על ידי גלגול הרבה דברים שדין האשה מתחלק בהם מדין האיש זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

Meiri on Sotah 18b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה אמרי במערבא כו' כדרב המנונא כו' וכן רבי ינאי ס"ל כו' וא"ל רבי ינאי אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותיה וא"ל ר"ל לרבי יוחנן אי לאו כו' על האיסור קל נאסר כו' אי מתני' הוה תיובתא לרב המנונא אי כו' כל אלו פסוקי קילוסיה יכול הוא כו' מאי איכפת לו ממזר כו' וגרסי' הכא בירושלמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בא"ד ולא מעיני יבמה כו' כתב מהרש"ל ומ"מ מקנין לה שמקצת אשתו היא עכ"ל מדבריו נראה שהבין דלההוא תירוצא דבירושלמי דאפילו למקצת אשתו מקנא אית לן למימר נמי דמותרת לביתה וא"א לומר כן כיון דמותרת לביתה לא הוה מתנה עמה אלא דלההוא תירוצא מוקמינן מתני' נמי כרב המנונא דאסורה לביתה אפילו לרבנן דאשתו ואפילו מקצת אשתו כתיב ולא איכפת לן בתפיסת קדושין ובממזרות אבל לרבי ינאי דהכא דס"ל דמותרת לביתה ע"כ דלית לן לאוקמא מתני' אלא כר"ע ודו"ק:

בא"ד וכהנת היתה כו' אף לא מכות כו' עכ"ל דלא מיחייבא מלקות דרך זנות דלא תהיה אשת גו' דרך הויה וקידושין קמיירי ומש"ה קאמר אף יבמת כהן מותרת לביתה דקי"ל פנוי הבא על הפנויה לא עשאה זונה וק"ל:

בד"ה מהו שיתנה כו' כמו שמוחל היך עבידא כו' פעם שניה אי תימר גירש כמי כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה קבלנו עדותו כו' צ"ע בפ"ק דקידושין דמוקמינן התם הא דקתני בגניבתו כיון שנמכר פ"א שוב אי אתה רשאי למוכרו בב' בני אדם אבל באדם א' נמכר ונשנה ולפרש"י דהתם ניחא שפיר כיון שנמכר פ"א כו' מתוס' רבי עכ"ל כצ"ל וע"ש בתוס' ובפרש"י:

Chidushei Halachot on Sotah 18b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם, וּכְנוּסָה. אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, וְאִם נִטְמֵאתִי — יָבוֹאוּ בִּי.

קטע 2

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי, אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא.

קטע 3

הַכֹּל שָׁוִין שֶׁאֵין מַתְנֶה עִמָּהּ, לֹא עַל קוֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס וְלֹא עַל אַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ.

קטע 4

נִסְתְּרָה לְאֶחָד וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֶחְזִירָה — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

קטע 5

זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁתִּבָּעֵל וְלֹא הָיְתָה אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.

קטע 6

גְּמָ׳ אָמַר רַב הַמְנוּנָא: שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה — אֲסוּרָה לִיבָמָהּ. מִמַּאי — מִדְּקָתָנֵי שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה.

קטע 7

אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אֲסִירָה — מִשּׁוּם הָכִי מַתְנֵה בַּהֲדַהּ, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אֲסִירָה — הֵיכִי מַתְנֵה בַּהֲדַהּ? וְהָתְנַן, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאִילּוּ תִּיבָּעֵל וְלֹא תְּהֵא אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ!

קטע 8

אָמְרִי בְּמַעְרְבָא: לֵית הִילְכְתָא כְּרַב הַמְנוּנָא.

קטע 9

אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי ״שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה״ — הָא מַנִּי רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאָמַר: אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, וּמְשַׁוֵּי לַהּ כִּי עֶרְוָה.

קטע 10

בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: מַהוּ שֶׁיַּתְנֶה אָדָם עַל נִישּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים, עַל נִישּׂוּאֵי אָחִיו, מַהוּ?

קטע 11

תָּא שְׁמַע, זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא תְּהֵא אֲסוּרָה לוֹ — לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ. הָא אֲסִירָה — הָכִי נָמֵי דְּמַתְנֶה. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 12

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָמֵן שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי וְכוּ׳. תַּנְיָא: לֹא כְּשֶׁאָמַר רַבִּי מֵאִיר אָמֵן שֶׁלֹּא אֶטָּמֵא שֶׁאִם תִּטָּמֵא מַיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ מֵעַכְשָׁיו, אֶלָּא: לִכְשֶׁתִּטָּמֵא — מַיִם מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּבוֹדְקִין אוֹתָהּ.

קטע 13

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: מַהוּ שֶׁיַּתְנֶה אָדָם עַל נִישּׂוּאִין הָאַחֲרוֹנִים? הַשְׁתָּא מִיהָא לָא אֲסִירָה לֵיהּ, אוֹ דִילְמָא זִימְנִין דִּמְגָרֵשׁ לַהּ וַהֲדַר מַהְדַּר לַהּ?

קטע 14

תָּא שְׁמַע: הַכֹּל שָׁוִין שֶׁלֹּא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ לֹא עַל קוֹדֶם שֶׁתִּתְאָרֵס, וְלֹא עַל אַחַר שֶׁתִּתְגָּרֵשׁ. נִסְתְּרָה לְאֶחָד וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ יַחְזִירֶנָּה — לֹא הָיָה מַתְנֶה. הָא יַחְזִירֶנָּה וְתִיטָּמֵא, הָכִי נָמֵי דְּמַתְנֵי. שְׁמַע מִינַּהּ.

קטע 15

תָּנוּ רַבָּנַן: ״זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה.

קטע 16

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״זֹאת״, שֶׁאֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה וְהֵעִיד לְפָנֵינוּ נְחוּנְיָא חוֹפֵר שִׁיחִין שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, וְקִיבַּלְנוּ עֵדוּתוֹ בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד.

קטע 17

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים.

קטע 18

וְתַנָּא קַמָּא נָמֵי, הָכְתִיב ״זֹאת״! וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי נָמֵי, הָא כְתִיב ״תּוֹרַת״!

קטע 19

אָמַר רָבָא: בְּאִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּאֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה,

מסכת סוטה דף י״ח עמוד ב׳

מסכת סוטה דף י״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור