מסכת נדרים דף פ״ט עמוד ב׳

נערה שלא בגרה והיא יתומה בוגרת ומת אביה נערה בוגרת ומת אביה ונערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה בוגרת ואביה קיים ר' יהודה אומר כו' - בוגרת והיא יתומה בשעת הנדר היתה בוגרת וכבר היתה יתומה מבעלה כלומר יתומה דמתניתין יתומה בחיי האב כדמפרשי רבנן בגמ' דיתומה דשייך למימר בבעל כבאב דיקא נמי היכא דתני מיתת האב תני לה בפירוש בוגרת ומת אביה:

גמ' זו דיבר ר' יהודיה דקתני תשע:

אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ויתומה ויתומה בחיי האב וכולהו תשע דמתני' נכללות בהני שלש:

מתני' קונם שאיני עושה לאבא ולאביך כלומר שאני נותן להם יהא עליהם קונם:

הרי זה יכול להפר אע"ג דלאו נדרי עינוי נפש אינון דלאו כל כמיניה לאפקועי שיעבודא מינה אפי' הכי דברים שבינו לבינה הויין ויכול להפר כלומר הרשות בידו:

גמ' ר' נתן אומר לא יפר דקסבר הואיל ועדיין לא חל הנדר שכל זמן שלא עשתה לפי בעלה ולא שימשתו אינה אסורה לאביה ולאביו ולא יפר:

וחכ"א יפר אע"פ שעדיין לא חל הנדר עליה:

ההוא גברא דיאמר תיתסר הנייתא דעלמא עליה אי נסיב איתתא כי לא תנינא הלכתא - כלומר תיתסר הנאת עולם עלי אם אקח אשה עד שאשנה הלכות:

רבי יהודה אומר אף המשיא בתו קטנה ונכנסה לחופה וגירשה ועדיין היא קטנה או נערה נדריה קיימין וזו היא יתומה בחיי האב שבכל הש"ס:

זו דברי רבי יהודה דכייל תשעה מיני נערות אבל חכמים אומרים שלשה מיני נערות כלומר לא חשיבי אלא שלש דלא פליגי במידי:

קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך אם אני מהנית לך אינו יכול להפר דאפילו דברים שבינו לבינה לא הוי שתעשה לפיו ולא תהנה לאבא ולאביה לשון הרב רבי אליעזר וברוב הספרים כתיב יפר וכך נראה יותר דהכי נמי אמרי רבנן דפליגי ארבי נתן בגמרא:

תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך רבי נתן אומר לא יפר - פירש הרב רבי אליעזר מסתברא טעמיה הוא שאין בעל מפר עד שיחול ולא חל עד שתשמש לבעל ועוד דלא חשיב ליה נדר שבינו לבינה ולא נראה דא"כ מנלן לר' נתן דאין בעל מיפר עד שיחול דלמא כל טעמו יש דלא הוי נדר שבינו לבינה ונראה דשפיר הוי דברים שבינו לבינה כיון שעל ידי שתעשה לפי בעלה תאסור לההנות אביה משיאה בעלה שם רע בשכינותיה ולא דמי לשאיני עושה לפי אבא ולפי אביך דאמר לעיל דאינו יכול להפר כיון שאסרה עצמה מאיליה דלא תלתה הנדר בעשייתה לפי הבעל וטעמא דרבי נתן משום דסבירא ליה דאין בעל מיפר עד שיחול הנדר ורבנן סברי דבעל מיפר קודם שיחול:

נטולה אני מן היהודים אסרה בתשמיש אם אני משמשך פעם אחת רבי נתן אומר לא יפר עד שתשמשנו וחכ"א יפר מיד דנדר זה הוי שפיר בינו לבינה שאם תשמש לו פעם אחת תהא אסורה לו לעולם דבעל הוי בכלל היהודים הילכך מיפר קודם תשמיש דאין צריך שיחול:

ההוא גברא דאמר תיאסר הנאת עלמא כלומר כל הנאות שבעולם אי נסיבנא איתתא עד שאלמוד כל הש"ס ולא חל האיסור עד שנשא האשה:

רהיט בגפא ותובליא [כלי] שמובילין בו פירות ולא היה יכול ליגע וללמוד:

שבשיה כלומר הטעהו [א"ל] ישא אשה ולא יאסר בהנאת העולם נשא אשה ונאסר:

רבי נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר וקיימא לן כרבנן. ואף על גב דאמרינן בההוא גברא דאנסביה רב הונא איתתא, ואמר רבא מאן חכים למיעבד הכי אלא רב אחא בר רב הונא דגברא רבא הוא, דקא סבר כי היכי דפליגי רבנן ור' נתן בהפרה הכי נמי פליגי בשאלה, דשמעת מיניה לכאורה דהלכתא כר' נתן, ההיא לא מכרעת, משום דרבא שבחיה, משום דעביד הכין לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ולאו למימר דהלכתא כר' נתן. הרמב"ן ז"ל. ולענין שאלה פסקו רבוותא ז"ל כרב פפא, דאמר מחלוקת בהפרה, אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר, אלא אם כן חל הנדר.

קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך פי' שאסרה נפשה מהנאת אביו או אביה אם בעלה נהנה ממנה שתלתה הקונם בתנאי זה ה"ז יפר. פי' דקונם זה ענוי נפש הוא אע"פ שלא אסרה עצמה. אלא מאיש ידוע ולר' יוסי הוו דברים שבינו לבינה מיהת כדפרישנא וקמ"ל הכא דאע"ג דאיסור קונם אכתי לא חייל עד שתעשה על פי בעלה מ"מ הבעל מפר אף על פי שלא חל הנדר. ובפלוגתא דר' נתן ורבנן בברייתא דלקמן וסתמא כרבנן ופנים אחרים פירשו בו וזהו הנכון:

גמ' תניא שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה על פיך ר' נתן אומר לא יפר. פירוש דקסבר שאין הבעל מפר נדרי אשתו עד שיחול הנדר. וכן כל כיוצא בזה שהוא תלוי בקונם ולאפוקי נדרה בקונם לאחר שנתגרשה שאינו תלוי בתנאי אלא שלא הגיע זמנו עדיין ומהשתא חייל עליה לכשיגיע וההיא פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא לעיל [דף פט.] במתניתא בגמ' ר' ישמעאל אומר לא יפר ר"ע אומר יפר דבתר זמן הנדר אזלינן. והלכה כוותיה ולא שייכא ההיא פלוגתא בהא דהכא כלל ומודה ר' נתן בההיא דר"ע:

וחכמים אומרים יפר דסברי רבנן שהבעל מפר קודם שחל הנדר כלל:

נטולה אני מן היהודים אם אשמשך ר' נתן אומר לא יפר כלומר אין יכול להפר עד שתשמשנו ויחול הנדר:

וחכמים אומרים יפר אפי' קודם שתשמשנו מטעמא דפרישנא:

כתב רבינו ז"ל והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם מתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' ועוד דסוגיין בריש פירקין [דף פ'] אם ארחץ ואם לא ארחץ אליבא דרבנן שייכא. פירוש דפרישנא דאמרה קונם רחיצה עלי (היום) אם ארחץ היום וקתני דיפר אפי' קונם שתרחץ היום אע"פ שלא חל הנדר דהכי פשטא דמימרא. ואע"ג דאמרי' בגמרא ההוא גברא דאמר תתסר הנאתה דעלמא. פירוש לאו כולהו הנאות דעלמא דא"כ הוה ליה נדר שאי אפשר לקיימו כנודר שלא יישן ג' ימים אלא שנדר ממקצת הנאות העולם או מכל הנאות העולם ממקצת בני העולם שהיה אפשר להתקיים ע"י אחרים ואסר אנפשיה הכי (א) אתנסיב אתתא בדלא תאני איהו הילכתא פי' והיה הנדר תלוי בתנאי זה וכל כמה דלא נסיב מקמי דליתני הלכתא לא חייל נדרא איסורא דעלמא עליה אזיל רהיט במגלא ותובליא פי' בהבלי העולם ובמלאכתו ולא שנה הלכות. אתא רב אחא בר רב הונא ושבשיה כלומר פתהו בדברים ואנסביה אתתא ונתכוין רב אחא שיחול הנדר כשינשא ואז יוכל להתיר לו נדרו ולא קודם לכן שאין חכם מתיר עד שיחול הנדר כדבעינן למימר קמן:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק השביעי והוא שאמר קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך הרי זה יפר אמר הר"ם האמת אצלי שזה הנדר אמנם נזכר בזה המקום על שהוא נדר נערה המאורסה שהוא יאמר שהיא התניתה בנדר שלא תקבל ממונו זו מבעלה וכאשר לא האמינה אחד מהן לא יהנה באחר זה הנדר אמנם יפירו אותו ובעלה והיה עולה על הדעת שהיא בהאמנת אחד מהן בהפרה יאסר עליה ההנאה באחר ויהיה זה הנדר לא הלך בו הפרה ולמדנו שהן מפירין כדין שאר נדרים ואפשר שיהיה זה הדין כדין כל אשה תדור תחת בעלה:

אמר המאירי קונם שאני נהנית לאבא או לאביך אם אני עושה לפיך יפר שהרי דבר זה הוא מדברים שבינו לבינה שהרי כונתה שלא תעשה לפיו ואתה צריך לפרשה בנערה המאורסה ושיפרו אביה ובעלה ובא ללמד שהם מפירים אע"פ שלא חל הנדר שאם בנשואה הרי משועבדת היא לו וכן קונם שאני נהנית לך אם אני עושה לפי אבא ולפי אביך יפר ר"ל בשתוף האב שאף זה מדברים שבינו לבינה הוא שמא תתחרט ותעשה לאביו ולאביה ויחול הנדר במה שהיא עושה לפיו או שמא הואיל ועל ידי שתעשה לפיו תאסר באביה נמצא בעלה משיאה שם רע בשכנותיה ויש מפרשים אותה בנשואה ואם כן הפרה זו ענינה שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו אלא שדבר למד מענינו וכן יש גורסין במשנתנו לא יפר ומשום דאפי' דברים שבינו לבינה לא הוו אלא תעשה לפיו ותאסר לאביו ולאביה אלא שעיקר הדברים כגרסא ראשונה וכמו שאמרו בגמרא קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לפיך ר' נתן אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר וודאי הלכה כחכמים וכסתם משנה:

זהו ביאור המשנה ולמדת ממנה שהבעל והאב מפירין אף עד שלא חל הנדר וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

מכיון שביארנו שהבעל מיפר אע"פ שלא חל הנדר אמרה נטולה אני מן היהודים אם אני משמשתך ר"ל אסורה אני בתשמיש כל היהודים שבעולם אם אני משמשתך אפילו פעם אחת הרי זה יפר אע"פ שלא חל הנדר עד שתשמשנו:

כבר ביארנו שחכם אינו מתיר עד שיחול הנדר וזהו שהוזכר בסוגיא זו באחד שאסר עצמו בכל הנאות שבעולם אם ישא אשה עד שילמוד כל התלמוד וכשרצה ללמוד תקפו טבעו במה שהיה רגיל בו לילך בסל שמניחין בו פירות ובכלי שמלקטין אותם בו ולא יכול ללמוד ובא אחד מן החכמים וראה שאינו יכול להתיר עד שיחול הנדר ואף זה לא היה רוצה לישא שלא יאסר בכל הנאות שבעולם והטעהו ואמר לו שאפשר לו לישא אשה בהיתר הנאת העולם והשיאו אשה וחל הנדר ונאסר בהנאות העולם והפשיטו כל בגדיו שהרי אסור היה בהנאתם וטחו בטיט לכסות מערומו והביאו לפני רב חסדא שהיה יחיד מומחה במקומו והתירו לו:

רש"י בד"ה קונם כו' יהא עליהם כצ"ל:

בד"ה תובליא כו' אזיל ואגזר כצ"ל:

ברא"ש אחר ד"ה נערה צ"ל מ"ה שלשה כו' עד דמתניתין בכלל הס"ד ואחר כך מ"ה קונם כו':

בא"ד לבינה לא הוי כצ"ל:

בד"ה רבי נתן כו' דכל זמן שלא כצ"ל הנדר הס"ד:

בד"ה וחכמים אומרים כו' הנדר דאם כצ"ל:

בד"ה תחסר כו' נדר שוא דאפשר כצ"ל:

ר"ן כיילא להו כצ"ל והס"ד להו הס"ד:

גמרא זו דברי רבי יהודה דעביד האי חושבנא דתשע נערות כדקתני רבי יהודה אומר אף המשיא כו'. מדקתני אף מכלל דסבירא ליה כהנך דחשיבי לעיל. אבל חכמים אומרים שלש נערות נדריהן קיימין בוגרת ונערה יתומה ונערה יתומה בחיי האב וכולהו תשע נערות דמתניתין הויין בכלל הני תלת. פירוש. מתניתין קונם שאיני נהנית משל אבא ומשל אביך אם עושה אני על פיך אף על גב דאלו אמרה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך ותו לא אינו יכול להפר דתנן לעיל אמר קונם שאיני נהנית (לכהו') לבריות אינו יכול להפר אפילו הכי הכא מיפר הואיל ותלתה נדרה במידי דבר הפרה דקאמר אם עושה אני על פיך הילכך הרי זה יפר. אמר קונם שאיני נהנית משלך אם עושה אני לפי אבא ולפי אביך אף על פי דאלו אמר קונם שאיני עושה לפי אבא ואביך לפי אחיך ושלא אתן תבן לפני בהמתך אינו יכול להפר אפילו הכי הכא מיפר הואיל ואמרה קונם שאיני נהנית לך דהוי מידי דבר הפרה הילכך הרי זה יפר. פירוש. קונם שאני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך כלומר שאסרה לעצמה הנאת אבא ואביך אם תעשה מלאכה לבעלה. שני נהנת לך כלומר וכן שאסרה הנאת בעלה על עצמה. אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך הרי זה יפר פירוש וקא משמע לן דבין מה שאסרה לעצמה משל בעלה אמר המגיה אפשר דחסר כאן וצריך לומר: בין מה שאסרה בתנאי מעצמה על בעלה הוי נדרי ענוי נפש דהא קיימא לן כשמואל דאמר בריש פרקין הנאת פלוני עלי מפר ולרבי יוסי נהי דהנאת אבא ואביך אינו מפר משום נדרי ענוי נפש משום דיכול ליהנות משל אחרים מיהו משום דברים שבינו לבינה מפר כדכתבינן לעיל. אי נמי קא משמע לן מתניתין דמפר אף על פי שלא חל הנדר שהרי היא אינה אסורה בהנאתם עד שתעשה לפני הבעל ואפילו הכי יכול להפר לה מיד ובפלוגתא דרבי נתן ורבנן בברייתא דלקמן. ואיכא דמפרש לה למתניתין באנפי אחריני והכין מסתברא פירושא דמתניתין. הרנב"י ז"ל. גמרא רבי נתן אומר לא יפר דאין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר וכל זמן שלא עשתה לפי בעלה אינה אסורה ליהנות משל אבא ואביך. והכא בתו דחל הנדר אינו יכול נמי להפר דנעשית כאומרת איני נהנית לאב ולאביך ותו לא דאינו יכול להפר. וחכמים אומרים יפר משום דהבעל מיפר אף על פי שלא חל הנדר הילכך יפר קודם משתעשה לפי בעלה הואיל והנדר תלוי במעשה ידיה מתוך שיכול להפר במעשה ידיה יפר נמי לפי אבא ואביך. אמרה נטולה אני משאר היהודים אם משמשתך רבי נתן אומר לא יפר משום דאין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר וכל זמן שלא שימשה אינה נטולה מן היהודים ואכתי לא חל הנדר ואימתי חל בזמן ששמשה עמו דבתו הכי הויא נטולה משאר היהודים והכא בתר דחל נדר שוב אינו יכול נמי להפר נעשית כאומרת נטולה אני משאר יהודים ולא ממך ותו לא ואינו יכול להפר. וחכמים אומרים משום דהבעל מיפר אף על פי שלא חל הנדר הילכך יפר קודם שתשמש לבעלה הואיל והנדר עדיין תלוי בתשמיש דבעלה דמתוך שמפר לתשמיש עצמו יפר נמי לנטולה אני משאר יהודים. פירוש. ועיין בתוספות. רבי נתן אומר לא יפר שאין מפירין הנדר עד שיחול ובתר דחל נמי כגון שעשה לפיו אינו יכול להפר דאין כאן ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה לדברי רבי יוסי דכולה מתניתין כותיה. וחכמים אומר יפר דסבירא להו דהבעל מפר אף על פי שלא חל הנדר ומאחר שהנדר תלוי במעשה ידיה מתוך שיכול להפר למעשה ידיה יפר עיקר הקונם שנדרה אביה ואביו. ולפי זה מתניתין רבי נתן היא. הרי"ץ ז"ל. ומדבריו נראה שהוא גורס במתניתין לא יפר כקצת גרסאות.

אי נסיבנא איתתא כי לא תני הילכתא נדר על עצמו איסור הנאה מכל העולם אם לוקח אשה קודם שילמוד הלכה שהיא משנה הסדורה ואפשר שנתן קצבה לנדרו אלא שלא נתפרש בתלמודא. הרי"ץ ז"ל.

רהיט בגפא ותובליא גפא הוא כעין מגל קטן ומשימין אותו בראש מקל ארוך לחתוך בו התמרים ושאר הפירות. ותובליא הוא כעין סל קשור בראש עץ ערוך ומסימין הסל למטה מן הפרי ותוחבין אותו במגל קטן והפירות נופלים בסל שהוא למטה ואינן יכולין הפירות ליפול לכאן ולכאן. ויש מפרשים תובליא חבל כדי לעלות בו אל ראש הדקל ליקח הפירות. ועוד יש מפרשים שהוא מחצלת או בגד שנותנין למטה מן הדקל שיפלו עליו הפירות ולא יטנפו. וזה הנודר היה טורח ומתעמל לשמש תלמידי חכמים בזה כדי שילמדוהו ולא היה עולה בידו הלמוד. או נוכל לפרש מתוך שהיה מחזר על מזונותיו והיה משכיר עצמו לכך לא היה יכול ללמוד וגם הוא לא היה רוצה לישא אשה כדי שלא יהיה הנדר חל עליו. הרי"ץ ז"ל.

בהר"ן ד"ה קונם אע"פ שלא חל הנדר. עיין בר"ן לעיל דף פ ע"א: