מסכת נדרים דף ע״ט עמוד ב׳

אמר רבי יוסי וכו' ובגמרא מפרש דאין ענוי נפש אלא כגון קונם שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין וכדגרסינן במסכת כתובות בפרק המדיר לרבי יוסי ולרבנן דברים שאין בהן ענוי נפש כגון שנדרה שלא לאכול עמו בקערה דהיינו דברים שבינו לבינה בגמרא מפרש היאך מפירן בעל:

פירות מדינה זו עלי בקונם מפורש בברייתא דרבי חייא אם יש לו חלק בהן זהו ענוי נפש אין לו חלק בהן אין אלו ענוי נפש ויביא לה ממדינה אחרת:

ואם לא היתה פרנסתו של בעל אלא הימנו שהחנווני הזה מעלה לו מזונות הרי זה יפר דברי ר' יוסי דהיינו ענוי נפש:

גמ' מדקתני ואלו נדרים שמפר וקמפרש בהו ענוי נפש מכלל דשאין ענוי נפש כגון דברים שבינו לבינה אינו מיפר:

והתניא בספרי בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה מה ת"ל אם לנדרים שיש בהן ענוי נפש הרי כבר נאמר לענות נפש אלא מלמד שהבעל מפר בנדרים שבינו לבינה:

אמרי הני והני בין נדרי ענוי נפש בין שבינו לבינה מפר:

מיהו נדרי ענוי נפש מפר לעולם אפילו לאחר שתצא מתחתיו שתתגרש או תתאלמן וה"ק מתני' אלו נדרים שהוא מפר לעולם:

כי מגרש לה או תתאלמן דנפקא מרשותיה:

[אמר] ר' יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש בגמרא מפרש:

מלמד שהבעל מפר דברים שבינו לבינה אם נדרה שלא לשמשו:

מפר לעולם גם כי תתגרש [וה"ק] אלו נדרים שהוא מפר [לה] הפרת עולם נדרים שיש בהן ענוי נפש:

ר' יוחנן בן נורי אמר מתני' היא בהאי פירקא (דף פה -) שנודרת קונם שאני עושה לפיך יפר שאם לא יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה להחזיר שיחול הנדר דכל כמה שהיא תחתיו לא חל הנדר דאלומי אלמוה לשעבוד דבעל אלמא כי מפר לה מעיקרא הויא הפרה אחר הגירושין:

אלא נדרי ענוי נפש מפר בין לעצמו שהיא תחתיו בין לאחרים אחר שתתגרש ותנשא לאחרים אבל דברים שבינו לבינה לעצמו מפר לאחרים אינו מפר כלומר כל מה דשייך לעצמו הוי הפרתו הפרה בין כשהיא תחתיו ובין כשגירשה דאכתי הוי שפיר בינו לבינה כל כמה דלא נישאת לאחר הלכך הוי הפרתו הפרה כשמחזירה:

לאחרים אינו מפר כשניסת לאחר חל הנדר דהכי משמע קרא בין איש לאשתו בעוד האיש עם אשתו וגם כשגירשה הוי שפיר בין איש לאשתו שאם יחזירנה יהיה בינו לבינה שמותר הוא להחזירה הלכך אינו חל כלל אחר שגירשה ואע"ג שמן הדין היה לנו לומר שיחול אחר הגירושין ויתבטל כשיחזירנה זה לא מצינו שאחר שחל שיחזור ויתבטל אבל אחר שניסת לאחר תו לא הוי בינו לבינה שאסור הוא להחזירה:

היכי קאמרה דה"ל למימר קונם רחיצה עלי:

אילימא דאמרה קונם פירות עלי אם ארחץ למה לי הפרה לא תרחץ דמדקתני תנא שנדרה כך מפירות אם תרחץ ולא קתני שנדרה מרחיצה ש״מ דאי לאו דתלינהו בפירות נדר דרחיצה גופה לאו עינוי נפש הוא וא״כ לא תרחץ ועוד בהא לימא רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש דלמא רחצה [ואיתסרו] פירות עלה וקשה דמעיקרא פריך לת״ק לא תרחוץ [ולא ליתסרו פירות עלה] והשתא פריך איפכא וי״ל דמשמע ליה מדלא קתני רבי יוסי אומר לא יפר וקאמר אין אלו נדרי ענוי נפש לאורויי לך דבהאי נדר דאיירינן אפי' אם תעבור התנאי אין בנדר ענוי נפש והר״מ פי' דהש״ס סמיך אאם אתקשט דמתרצינן לה בהא דאמרה קונם פירות [אם אתקשט דאם לא תתקשט] קרו לה מנוולתא דה״נ אמר פרק המדיר (כתובות דף עא:) דהיכא דתלתה לקישוט בתשמיש המטה דהיכי תעביד לא תתקשט ולא תיאסר קרו לה מנוולתא הלכך נדר דקישוט הוי נדר דעינוי נפש:

גמרא היכי קאמר. כלומר מדקתני אם אחרחץ ולא קתני הנאת רחיצה עלי, משמע דאין ברחיצה עינוי נפש לכולי עלמא, ולא הוא רחיצה אלא תנאי, וכגון דאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה, לא תרחץ כיון דלית בה עינוי אם לא תרחץ, ולא תאסרו פירות עלה. קשיא ליה מכל מקום הרי אסורה באכילת פירות מעתה, וכדרב יהודה דאמר בריש פרק אלו (נדרים) [לעיל (נדרים יד, א)], קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אל יישן היום שמא יישן למחר דבתנאי לא מזדהר, הכא נמי אל תאכל היום שמא תרחץ למחר, ונמצאת עוברת באכילת הפירות למפרע. וליתא, דכל האומר קונם פירות עלי אם אעשה כך, אינו אוסר על עצמו אכילת פירות אלא מזמן שיעבור על תנאו ואילך, אלא אם כן אסרם על עצמו בפירוש מעתה, וכאותה שאמר רבי יהודה דאמר בפירוש קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, שאסר בפירוש שנתו של יום זה.

ועוד בהא לימא רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש דלמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עליה. איכא למידק דקא מקשה השתא איפכא מקושיא קמייתא, דבקמייתא קא מקשינן לא תרחץ ולא ליתסרי, דאלמא לא חיישינן דלמא רחצה, והשתא מקשה איפכא דלמא רחצה, אלא אלישנא דרבי יוסי קא מקשה, דמדקתני רבי יוסי אין אלו נדרי עינו נפש משמע דאפילו עברה ורחצה לא יפר, משום דעיקר הנדר לא הוי עינוי נפש ואמאי איסור פירות עינוי נפש הוי, והכי קאמר בנדר זה מי אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש, הא אילו רחצה ונאסרו פירות עליה הוה לה עינוי נפש.

פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר פי' משום עינוי נפש שהרי יכול להביא מחנוני אחר אבל דברים שבינו לבינה הוי שמטריחו:

ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו פי' שזה החנוני המקיפו ה"ז יפר אף משום עינוי נפש דברי ר' יוסי:

גמ' נדרי עינוי נפש הוא דמפר שאין בהם עינוי נפש אינו מפר פי' אע"פ שהם בינו לבינה והא תניא בין איש לאשתו בין אב לבתו מלמד שהבעל מפר בדברים שבינו לבינה. פי' כפשטי' דלישנא דקרא ופרקינן אמרי הלין והלין הבעל מפר בין נדרי עינוי נפש בין דברים שבינו לבינה והויא הפרה לעולם דאפילו כי מגרש לה לא חייל עלה נדרא אלא נדרים של עינוי נפש מפר בין לעצמו בין לאחרים פירוש שאפילו כשתתגרש ותנשא לאחרים מותרת באכילת פירות וקשוט שאסרה על נפשה אבל אין בהם עינוי נפש אלא דברים שבינו לבינה כגון שאסרה מעשה ידיה על היהודים והרי בעלה בכלל ה"ז מופר לגבי עצמו לעולם ואפילו אחר שתתגרש. לגבי אחרים אינו מופר ואפילו בעודה תחתיו וכן כל כיוצא בזה:

והכי קתני אלו דברים שמפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן עינוי נפש כתב רבינו ז"ל תשלום ברייתא זו בספרי אין לי אלא בעל שאינו מפר אלא דברים שבינו לבינה או של עינוי נפש האב מנין וכו' עד לא זכיתי לדון ת"ל אלה החקים וכו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה הבעל אינו מפר אלא נדרים שבינו לבינה או של עינוי נפש אף האב כן ואשכחן נמי בירושל' כו' כדכתיבא בהלכות עד ואע"ג דהא מילתא לא מיפרשא בגמ' דילן דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר הן צריכין זה לזה זה נועל וזה פותח ואשכחן נמי למקצת רבוותא בהא מילי דלא דייקי ולא מסתברי ולהכי לא כתבינן להו:

אם ארחץ היכי קאמרה אילימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה. שהרי הנדר על הפירות ועל הרחיצה תנאי ואין בה ענוי נפש ועוד בהא לימא ר' יוסי אין אלו ענוי נפש דמשמע דנדרא גופיה לא הוי ענוי נפש וכיון דנדרא בקונם פירות ענוי נפש הוא ואי בעי למימר שאין קפידא בדבר דלא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה לא ה"ל למימר האי לישנא (א) וא"ל למימר אינו מפר משום ענוי נפש ופרישנא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום ת"ק סבר ניוול דחד יומא שמיה ניוול ואפילו רחיצה דחד יומא חשיב ענוי נפש ור' יוסי סבר ניוול דחד יומא לא שמיה ניוול ולית ביה משום ענוי נפש ולא תרחוץ ולא ליתסרון פירי דעלמא עלה והיינו דקתני אין אלו נדרי ענוי נפש שלא נאסרה אלא ליום א' ואמרינן תו אם לא ארחץ דתנן היכי דמי אילימא דאמרה תתסר הנאת רחיצה עלי אם לא ארחץ היום למה לה הפרה תסחי ותשתרי ואפילו לא רחצה אין בזה ענוי נפש שיהא הבעל מפר כיון שבידה לרחוץ ולא תאסר ופריש רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ היום ושבועה שלא ארחץ. פירוש היום ואיידי דמפרש אם לא ארחץ מפרש נמי אם ארחץ דרישא כדמעיקרא ודכוותה בתלמודא וכדכתיבנא בכתובות אבל בנדר שלא ארחץ לא מצי לאוקמוה דנדרים אינם חלים מדאורייתא על לא אעשה שהוא דבר שאין בו ממש ואשתכח השתא דבין בנדר בתנאי בין בשבועה דרחיצה דחד יומא אי הוי ניוול או לא פליגי ת"ק ור' יוסי וכן בסיפא דקשוט דאמרה הנאת קשוט עלי לעולם אם אתקשט היום ושבועה שלא אתקשט היום ואתי שפיר לישנא דמתני' ויש פירושים אחרים וזהו הנכון והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים:

ועוד דאמוראי אמרי כוותייהו ואע"ג דאמר רב הונא כוליה פרקין ר' יוסי היא מדקתני מעיקרא ר' יוסי אומר וכו' והדר קתני זימנא אחרינא דברי רבי יוסי דאלמא בעי למיתני דמכאן ואילך רבי יוסי [אפ"ה] כולהו לאו סתמי נינהו הילכך לא מיבעיא שלא ארחץ לעולם ושלא אתקשט לעולם אלא אפילו שלא ארחץ היום ושלא אתקשט היום נדרי ענוי נפש הוא דניוול דיומא שמיה ניוול וכדכתב רבינו ז"ל:

משנה ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יפר פירות המדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות החנוני זה עלי אינו יכול להפר אם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי ר' יוסי אמר הר"ם הכל מודים שנדרים שבינו לבינה יפר כמו אם תשבע על ענין מעניני הקשוט ומה שיתלה בענין המשגל לאמרו ית' בין איש לאשתו ואמנם נדר עינוי נפש נפל בו מחלוקת ובו נפל השקלא וטריא בתלמוד בענינים הכוללים והבלתי כוללים והנצחיים והבלתי נצחיים ומה שיתלה באיש עצמו ומה שיתלה בזולתו והיה ההבדל והפסק בכל זה שהוא יפר על איזה פנים שיהיה שוה עינוי רב או מעט נצחי או בלתי נצחי בינו לבינה או בינו לבין אחרים וכן כל מה שיתלה בקשוט והוא אמרם כל נדרים בעל מפר לאשתו חוץ מהנאתו על פלני שאינו מפר אבל הנאת פלני עלי מפר אבל דברים שיש בהם עינוי נפש אם הפר לה הפר לכל אדם וכאלו היא לא נדרה מעולם ודברים שבינו לבינה אמנם יתלה ההפרה במה שייחדוהו לבד אולם לשאר האנשים הנה הנדר נשאר בחיובה ויתאמת לך מזה המאמר שאין שבועה בשום פנים ולא נדר שתשבע האשה ולא שיבטלהו לפי מה שביארנו זולת מין אחד והוא שתשבע על איש ידוע או אישים שלא יתהנו בו שהוא לא יפר ובעבור שהוא קשה זה המאמר בהלכות רבות מהלכות זה הפרק אשר יורה שהוא לא יפר כמה שאפשר בו המרי והתחבולה ובדבר שאין בו עינוי נפש והיה התירוץ זה כאשר אמרו זה הפרק כלו לרבי יוסי אשר כבר אמרנו שאין הלכה כמותו והנה אמרם כולי פרקין רבי יוסי הוא והביאו ראיה על זה בכפלו בסוף ההלכה הזאת ואמר דברי רבי יוסי והוא כבר אמר בתחלה אמר רבי יוסי אין אלו ענוי נפש ואמר שהוא לא יכפול דברי ר' יוסי אלא להודיעך שכל מה שיהיה עתיד מהמאמר הוא דעת ר' יוסי והוא אמרם ש"מ מכאן ואילך ר' יוסי היא ושמור זה:

אמר המאירי וחזר ופירש לדברי רבי יוסי אלו הן נדרי ענוי נפש אמרה קונם עלי פירות שבעולם וכן בשר ויין ושאר הדברים כן וכל שכן לדעת חכמים שזהו עינוי נפש בלא ספק אמרה פירות מדינה זו עלי אין זו עינוי נפש שהרי אפשר לה בפירות מדינה אחרת הקרובה לה שאין טורח יתר בהבאתם או שבאות בכאן הרבה פעמים על ידי בני כפרים המספקים לעיירות או על ידי סוחרים ואין כאן ענוי אפי' מדרך עכבה ומכל מקום יתבאר בגמרא שמפר הוא לו ולא לאחרים מצד דברים שבינו לבינה כלומר שטורח גדול היא לו בכך והרי למדת שיש קצת דברים שאינן מצד ריחוק והם דברים שבינו לבינה ומכל מקום יש מפרשים שמתוך שמטריחתו ומטרידתו היא מתגנה עליו אלא שממה שאמר רבי יוחנן בן נורי במדרת בעלה על מעשי ידיה שיפר שמא יגרשנה אתה למד מה שכתבנו כמו שביארנו למעלה ומכל מקום לדעת חכמים אף מתורת נדרי עינוי נפש מיפר שפעמים שלא יזדמנו לו מעיר אחרת והלכה כחכמים כדבריהם אלא שיש חולקין בה כמו שנבאר בגמרא פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר שהרי אפשר לה באחרים ואף זו דוקא לרבי יוסי ואינו מיפר משום עינוי אלא מצד דברים שבינו לבינה אבל לדעת חכמים שמא לא יזדמן לה מאחרים ומפר אף מתורת נדרי עינוי ואם אין פרנסתו אלא ממנו כגון שהוא רגיל אצלו ומוסר לו בהקפה ודאי הרי זה עינוי שמא לא יזדמן לו באחר וכל שכן שחכמים סוברים כן וקצת מפרשים חולקים בקצת דברים שבפרק זה כמו שיתבאר בגמרא:

ובתוספתא אמרו נדרה שלא תטעום אחד מכל הפירות בין מאכל רע בין מאכל יפה אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר אמרה קונם פלפלין שאני טועמת גלוסקא שאני טועמת אפילו לא טעמה אותו המין מימיה יפר קונם פירות ארץ ישראל עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא לה משאר ארצות קונם פירות הפרכיא זו עלי או קונם פירות מדינה זו עלי אם יש לו בהן חלק יפר ואם לאו יביא מהפרכיא אחרת וממדינה אחרת קונם פירות חנוני זה עלי אם יש שם חנות אחרת לא יפר ואם לאו יפה רבי יוסי אומר אפי' היו שם מאה חנויות הואיל ולא היתה פרנסתו אלא ממנו יפר מדין דברים שבינו לבינה:

זהו ביאור המשנה ופסקים שלה על הדרכים שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ע"ב במתניתין נפש ואלו הן נדרי עינוי נפש אמרה קונם פירות העולם עלי הרי זה יכול להפר פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו הרי זה יפר דברי רבי יוסי כצ"ל:

בגמרא מגרש לה כצ"ל:

רש"י בעל הס"ד אחרת הס"ד דרבנן היכי הד"א:

ברא"ש כי מגרש לה כצ"ל:

בד"ה אין בהן כו' שהיא תחתיו כצ"ל:

בד"ה ועוד כו' מיפר כיון כצ"ל:

ר"ן הויין הס"ד היא הס"ד נפש הס"ד הוא הס"ד:

פירות מדינה זו עלי יביא לה ממדינה אחרת כלומר שאין זה נדרי עינוי נפש דהא אפשר לה בפירות מדינה אחרת. ומוכח בגמרא דאף על גב דאינו מפר משום נדרי ענוי נפש מיהו מפר הוא משום נדרים שבינו לבינה שהרי מטריחו להביא לה ממדינה אחרת. פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר כלומר משום נדרי ענוי נפש שהרי יכול להביא מחנוני אחר אבל משום דברים שבינו לבינה מיפר. ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו פירוש שהוא חנוני המקיפו הרי זה יפר משום נדרי ענוי נפש דברי רבי יוסי. הרנב"י ז"ל. וזה לשון הרי"ץ: הרי זה יפר שהרי אין לה ממי לאכול אבל אמר פירות מדינה זו עלי לא יפר דאפשר לה בפירות מדינה אחרת. ומטעם זה כשאמרה פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר דאין זה ענוי נפש כי אפשר לה ליזון מפירות חנוני אחר. ומיהו מטעם ענוי נפש אינו מפר לה שיהיה מתירה אפילו לאחרים אבל מטעם דברים שבינו לבינה יפר ודוקא לעצמו אבל לצורך אחרים לא והני ודאי דברים שבינו לבינה הוי שעסק גדול יהיה לו להטפל ולהביא לה ממדינה אחרת. ואם מת או גירשה או שהביא לה איש אחר מפירות אותה מדינה הרי אלו אסורין עליה שאינו מפר לאחרים בדברים שבינו לבינה. אם לא היתה פרנסתה אלא ממנו הרי זה יפר דמאחר דכל סמיכות פרנסתה הוא ממנו חשבינן להו נדרי ענוי נפש. או אפשר לומר דלא קאמר רבי יוסי בזה יפר אלא משום דברים שבינו לבינה וכשאין סמיכותה ממנו לא יפר כלל. ומדינה דומה לחנוני שאין סמיכותה ממנו. עד כאן.

גמרא מלמד שהבעל מיפר בנדרים שבינו לבינה היינו גילוח שער באותו מקום נדרים שבינו לבינה לאו נדרי ענוי נפש הן. פירוש. בדברים שבינו לבינה כגון תשמיש וגילוח שער של אותו מקום וכיחול ופיקוס כדאמרינן לקמן בברייתא וכל דברים הנקראים ענוי נפש נקראים דברים שבינו לבינה אבל ראוי לקרותן ענוי נפש ולא דברים שבינו לבינה וכשאין בהם ענוי נפש נקראים בינו לבינה ובלבד שיהיו מעין שאמרנו. הרי"ץ ז"ל. מלמד שהבעל מיפר דברים שבינו לבינה פירוש דברים שהוא נפסד ומצטער בהם אף על פי שאין ענוי נפשה כגון אם נדרה שלא לשמשו. ומתרץ אמרי הלין והלין מיפר אלו ואלו מיפר מיהו ענוי נפש מיפר לעולם גם כי תתגרש. והכי קתני במתניתין אלו נדרים שמיפר לעולם נדרים שיש בהן ענוי נפש. וסברא היא לומר שמה שהתירה תורה נדרים שבינו לבינה כל זמן שהם יחד דשייכא למימר בהו בינו לבינה לא חיילי אבל כשגרשה לא הוי בינו לבינה חיילי. הרא"ם ז"ל.

אלא נדרי ענוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים פירוש אם אסרה על עצמה בגדי צבעונין אי נמי מידי דאכילה דהיינו נדרי ענוי נפש והפר לה בעלה הרי זו מותרת אפילו לכשתתגרש ואפילו לאחר שתנשא לאחרים. אין בהם ענוי נפש פירוש אלא שהם דברים שבינו לבינה. לעצמו מיפר לאחרים אינו מיפר פירוש שאם אסרה מעשה ידיה ליהודים והרי בעלה בכלל והוי דברים שבינו לבינה והפר לה הרי זה מופר לעולם לגבי עצמו ואפילו לאחר שתתגרש ושתנשא לו או לא תינשא. לגבי אחרים אינו מיפר אף על פי שהפר לה בעלה ומעשיה אסורים לשאר היהודים אפילו בעודה תחתיו והכי קתני אלו דברים שמיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהם ענוי נפש. תשלום ברייתא זו בסיפרי אין לי אלא בעל שאין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש האב מנין הרי אתה דן וכו' לא זכיתי לדון תלמוד לומר אלה החקים וגו' בין איש לאשתו בין אב לבתו על כרחך אתה מקיש את האב לבעל מה בעל אין מיפר אלא דברים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש אף האב אינו מפר אלא דברים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם ענוי נפש. ואשכחן נמי בירושלמי דאמרינן כתיב כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו אין לי אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש דברים שבינו לבינה מנין בין איש לאשתו עד כדון בבעל באב מנין מה הבעל אינו מפר אלא דברים שיש בהן ענוי נפש ודברים שבינו לבינה אף האב אינו מפר אלא נדרים שיש בהם ענוי נפש ודברים שבינו לבינה. ואף על גב דהא מילתא לא מיפרשא בגמרין דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר כולם צריכין זה לזה זה נועל וזה פותח. ואשכחן למקצת רבוותא בהאי מילי דלא דייקי ולא מסתברי ולהכי לא כתבינן להו. הרנב"י ז"ל בפירושו להלכות הרמב"ן ז"ל לנדרים.

והכי קתני אלו דברים שהוא מיפר בין לעצמו בין לאחרים נדרים שיש בהן ענוי נפש. ורבנן דקרו לרחיצה ולקישוט ענוי נפש דברים שבינו לבינה הוו כגון שנדרה שלא תאכל עמו בקערה או שהדירתו במעשה ידיה במה שתעדיף על הראוי. פירוש.

אם ארחץ היכי קאמרה כלומר אם נדרה מרחיצה גופה או נדרה מפירות ותלה אותו באם ארחץ. אמר רבא דאמרה הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ ושבועה שלא ארחץ הנאת קישוט עלי לעולם אם אתקשט ושבועה שלא אתקשט. פירוש ולישנא דמתניתין קא דייק דקתני תרי לישני אם ארחץ אם לא ארחץ דלישנא קמא אם ארחץ תנאה הוא והדר נשבעה שלא ארחץ. דרבנן סברי רחיצה וקשוט ענוי נפש הוו פירוש ומפר בין לעצמו בין לאחרים. ורבי יוסי סבר דברים שבינו לבינה הוו ואינו מפר אלא לעצמו ולא לאחרים כדכתבינן לעיל. וכתב רבינו ז"ל והלכתא כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דאמוראי אמרי כוותייהו. ואף על גב דאמר רב הונא כולה פרקין רבי יוסי היא ממאי דכיון דקתני רבי יוסי אומר אין אלו נדרי ענוי נפש למה לי תו למתנא דברי רבי יוסי שמע מינה מכאן ואילך דברי רבי יוסי אפילו הכי כיון דקתני הכי מכאן ואילך דברי רבי יוסי (כולהו לאו סתמי נינהו) אמר המגיה לפי הלכות הרמב"ן צריך לומר: אפילו הכי כולהו לאו סתמי נינהו אלא כאלו כתוב בכולן דברי רבי יוסי. הילכך לא מבעיא שלא ארחץ לעולם ושלא אתקשט לעולם דהני ענוי נפש אלא אפילו שלא ארחץ היום ושלא אתקשט היום נדרי ענוי נפש הוא דנוול דיומיה שמיה נוול ויפר. הרנב"י ז"ל.

לא לירחץ ולא ליתסרו פירות לעולם עליה דאף על גב דרחיצה ענוי הוא לרבנן מכל מקום תנא דמתניתין לא תנא ענוי נפש בתנאי אלא בנדר והא בתנאי הוא. הרי"ץ ז"ל. אלא הכי אמרה הנאת רחיצה עלי אם ארחץ פעם אחת נמצא כי רחיצה ראשונה מותרת לה ומכאן ואילך מיתסרא לעולם. ועתה משמע דסבירא לן דרחיצה הויא ענוי נפש דהא תנא קרי לרחיצה ענוי ומשום הכי מפר לה דודאי הוי לה ענוי נפש דהיכי תיעביד תרחוץ מיתסרא הנאת רחיצה עלה ואית לה ענוי לא תירחוץ אית לה נוול ואית לה נמי ענוי נפש. בשביל כך קאמר אית לה נוול ולא קאמר אית לה ענוי דמשום דלא הוה לה ענוי עד שעת נוול אבל כי מתסרא רחיצה עלה אית לה ענוי מהשתא קודם נוול כיון שאין בידה לרחוץ שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו. הילכך כי מיתסרא ברחיצה לא מפיק ענוי בלשון נוול דבלא נוול אית ענוי מיהו מטעם נוול הוי ענוי. רבי יוסי סבר אי אפשר דלא רחצה רחיצה ראשונה ואי רחצה ומיתסרא אפשר לה דלא רחצה לעולם דלנוול לא חיישינן דנוול לא הוי ענוי ורחיצת התר ראשונה דהוי תנאי ורחיצה שניה דהוי נדר לא הויין ענוי הילכך קתני במתניתין שפיר רבי יוסי אומר אין באלו נדרי ענוי נפש פירוש אין יכולין לבא לידי ענוי נפש דאפילו רחצה ומתסרא לא הוי לה ענוי נפש. ומקשה התלמוד אי הכי דסבירא לן דבין תנאי דהיא רחיצה ראשונה ובין נדר דהיא רחיצה שנייה לא הוי ענוי נפש אמאי קתני אין אלו נדרי ענוי נפש דמשמע הנדר אינו צריך להפרה שאין ענוי נפש אבל תנאי דהיא רחיצה ראשונה פשיטא ליה דלא הויא ענוי נפש כיון דתרויהו הנאה ואיסורא ברחיצה כך היה לו להשמיענו בתנאי שאין ענוי נפש כמו בנדר. וליתני רבי יוסי אומר תנאי זה אין בו ענוי נפש פירוש ליתני לישנא דמשתמע שאף בתנאי אין בו ענוי נפש וליתני רבי יוסי אומר אין אלו ענוי נפש דמשתמע נדר ותנאי. ומשני אלא רישא הכי פירושו דאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום. הלכך לרבנן תרוייהו הוו ענוי נפש דאפילו נוול דחד יומא הוי ענוי. רבי יוסי סבר תרוייהו לא הוו ענוי אפילו רחיצת עולם דהא נדר ובתנאי דהיינו רחיצת התר דחד יומא לא איצטריך רבי יוסי לאשמעינן דלא הוי ענוי נפש דנוול יומא לא שמיה נוול ומלתא דפשיטא הוי דרבי יוסי הילכך לא קתני אין התנאי ענוי נפש. וכי היכי דתריצנא אם ארחץ הכי מתרצינן אם אתקשט. ומזה יש לי להוכיח שכך הוא כמו שפירשתי דאית ליה לרבי יוסי דכל רחיצה לא הוי ענוי. דאי מפרשינן דאית ליה לרבי יוסי רחיצת עולם הויא ענוי ובנוול דיומא דוקא הוא דקאמר דלא שמיה נוול אם כן אית לנו לפרושי דסבר רבי יוסי דקישוט עולם הוי ענוי. ובכתובות בפרק המדיר שמעינן ליה לרבי יוסי דאמר דקישוט עולם לא הויא ענוי. ועוד מוכיח בפי' דמקשה בשמעתין השתא כביסה אית ליה לרבי יוסי דאית ליה צער גוף כולו לא כל שכן ואי לא אמר רבי יוסי אלא בנוול דחד יומא לא הוי בקל וחומר. ורבינו פירשה לי בענין אחר ולא יכולתי לעמוד על סוף דעתו. הרא"ם ז"ל.