מסכת נדרים דף ס״ה עמוד ב׳

מתיב רבי אבא וכו' והרי היא נאה:

אלא שהנדר בטעות מעיקרא ולא הוי נדר:

בשלמא לרב הונא תנא רישא תולה נדר בדבר וסיפא תנא תולה נדר בטעות דאינו נדר:

אלא לרבי יוחנן כו':

מתני' על לא תקום ולא תטור שאם בקשת ממנו כלי ולא השאילך והדרתו הנאתך או שעשה לך דבר. שלא כהוגן ומתוך שנאה. הדרתו והתורה אמרה לא תשנא את אחיך בלבבך התורה הזקיקתו לפרנסו ולאוהבו ולהחיותו:

שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו מחמת נדרך:

ואם אמר אילו הייתי יודע בשעת הנדר בכל אזהרות הללו לא הייתי נודר:

גמ' ונימא כל דמיעני אמאי פותח לו שמא יעני לימא ליה מדיר לאו כל דמיעני נפול עלי לפרנסו ימנו לו גבאי לפרנסו ומאי דמטי לדידי למיהב לפרנסתו:

בשלמא לרב הונא כו' תרי מילי דלא דמו אהדדי לכך תנא לתרווייהו:

אלא לר' יוחנן דאמר כבר מת והוי נדר טעות למה לי למתני כלומר היינו הך דלקמן וטובא קשה דהא הכא פליגי רבנן ובהך דלקמן לא פליגי ואם כן צריכי טובא ואומר הר"ם דה"פ למה לי למתני תרתי ליתני הך בבא גבי הך דלקמן דמיירי בנדר טעות והכי נמי בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד -) דקאמר אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתא לאשמועינן ופירוש אמאי לא תנא האי מילתא דאבא שאול גבי ר"ג ורבי יהושע וכן התם דקאמר מאי קמ"ל יש ממזר מחייבי כריתות תנינא חדא זמנא כלומר וניתני התם מילתא דר"ע וטעמא דלא פליגי רבנן בהך דכעורה ונמצאת שהיא נאה דלא שייך למיגזר אטו היכא שאינה נאה בשעת הנדר ושוב נעשית נאה אבל הכא איכא למיגזר אטו מת או עשה תשובה דהוי נולד:

שמא יעני ונימא כל מאן דמתעני עלי נפיל. בתמיה ומאי פתיחה היא בשביל כך לא יתחרט ואף כי יעני אין מוטל עליו לפרנסו לימנו ליה גבאי ויתפרנס עם שאר עניי העיר:

אינו נופל ליד גבאי תחלה כלומר מיד שהעני אין הגבאי מפרנסו מיד ומוטל על היחידים לפרנסו:

בכתובת אשתו ולא אמרי' [דאין פותחין] בפרעון הכתובה דהוי נולד:

מוכר שער ראשך מפרש בגמרא:

ש"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה ופליגי ביה ר"מ ורבנן בפרק האשה שנפלו (כתובות דף פא:) דרבנן סברי דכתובה גריעה מבמ"ח ולא משתעבדי לה מטלטלי דאפי' מיניה [אינה גובה] ':

אפי' אתה מוכר שער ראשך ואוכל כלומר צריך אתה ליתן לה כל אשר לך ואפי' תצטרך למכור שער ראשך למזונותיך אבל ודאי לפרוע הכתובה לא היה מוכר:

אלא לרבי יוחנן דאמר כבר מת וכבר עשה תשובה, למיתנא תרין זמנין נדר טעות למה לי. קשיא לי אדרבה טפי קשה לרב הונא דהא רב הונא פיגל רישא וסיפא, דאילו ברישא קתני שאינו כנולד ופותחין בהם והיינו מת או שעשה תשובה ואילו בסיפא אמרינן לא מפני כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה, כלומר דאילו כן נולד הוי ולא פתחינן, אלמא לא אמרינן נעשה כתולה בדבר. ושמא נאמר דמת ועשה תשובה אפשר למימר בהו דהוי כתולה נדרו בהכי, משום דשייכי טפי דמיתה שכיחא, ותשובה נמי עבידי רשיעי דעבדי תשובה, אבל כעורה לחזור נאה ושחורה שתחזור לבנה אינו מצוי, ובדוקא נדר ולאו כתולה נדרו בהם, ואפילו הכי אמר רבי ישמעאל שפותחין בהן מפני שגם זה הוא מצוי, דבנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנולתן, ובהסתלק הגורם שהוא העניות יחזור הנוי למקומו, כן נראה לי, וקיימא לן כרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר, דהא סלקא הא דרבי יוחנן בקושיא. ירושלמי: [כאן פרק תשיעי הלכה ג']: מפני שהוא כתולה נדרו בדבר, באומר קונם שאני נהנה לאיש פלוני כל זמן שהוא לובש לבנים מותר, ר' זעירא בשם ר' יוחנן אף הוא אינו צריך היתר חכמים.

פותחין בימים טובים וכולה מתניתין

דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כתבתיה בארוכה בפרק אראבעה נדרים בסייעתא דשמיא.

מטלטלי מי משתעבדי לכתובה אמר אביי קרקע שוה שמנה מאות זוז קאמר מהכא שמעינן דכתובה לא גביא ממטלטלי ואפילו מיניה דידיה משום דכל אסמכתא דאיתתא ליתא אלא אמקרקעי משום דלא ניתנה לגבות אלא לאחר כמה ימים ואין לה זמן קבוע ומסתלקת דעתה מן המטלטלין וכבר כתבתיה בארוכה בקדושין [סה, ב] פרק האומר בשמעתתא דחבילה בסייעתא דשמיא.

ועוד אר"מ פותחין לו לאדם מן הכתוב בתורה ואומרים לו אילו היית יודע כי בהדירך חבירך מנכסיך אתה עובר על לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו מפני שנכסיך אסורין לו ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואמר אילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. פי' שמתירין לו ע"י פתח זה. וכי תימא ומאי שנא מהא דאמרינן לעיל [דף כב.] דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב כל הנודר כאילו בנה במה ונקרא רשע וליכא למימר דהנהו אליבא דרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר דהא ליתא דודאי הלכתא כר' מאיר בהא דלא אשכחן רבנן דפליגי עליה דר' מאיר וכן נראה דעת רבינו ז"ל והא שקלו וטרו בה אמוראי אלא הנכון דהנהו דלעיל דהוי איסורא דתלי בנדרא גופיה לא פתחי' אבל בהני שהן איסורין שהן חוץ לגופו של נדרא אלא שהנדר גורם לעשותם אם הוא מתקיים פותחין בהם:

א"ל רב הונא בר רב קטינא לרבה ולימא כל דמיעני לאו עילאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כ"ע מפרנסא ליה. כלומר מפני קיום הנדר היאך הוא עובר על וחי אחיך עמך לימא שאינו מוטל עליו לבדו לפרנס כל מי שיעני אלא עם שאר הצבור והרי הוא נותן לו הראוי לו להתפרנס על ידי הגבאי ויתפרנס על ידו פי' אתא לאשמעינן דמאן דמדיר חבריה מנכסיה לא מתסר בקופה של צדקה מפני חלקו של זה שאין בדעתו של זה אלא לאסרו מן המיוחד לו וגם אין בידו לאסרו (מיהא) [דהא] ודאי מצי אמר משל שאר בני אדם אני נוטל כההיא דאמרינן התם [לעיל דף מו.] לתוך של חבירך אני נכנס והא עדיפא טפי ומודו בה כ"ע דהא על דעת גבאי נתן לתת למי שירצה ונסתלק ממנו:

א"ל אני אומר כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה פי' ובתחלה מתפרנס ע"י היחידים בצנעא:

מתני' פותחין לו לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר הנאה מאשתו והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו לתת לה כתובתה. פי' וחייבו לגרשה וליתן לה כתובתה דאילו מקמי הכי לא אפשר שלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים דבעל לכולי עלמא כדאי' בכתובות [דף פא.]:

א"ל ר' שמנה מאות זוז הניח אבא נטל אחי ד' מאות זוז ואני ארבע מאות לא די לה שתטול היא מאתים ואני מאתים א"ל ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן לה כתובתה אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר והתירו רבי עקיבא ע"י פתח זה ואילו לא התירו כגון שנדר על דעת רבים היו כופין אותו לגרש וליתן לה כתובתה כיון שא"א לדור ביחד וליהנות זה מזה וכדאמרינן בירושלמי* מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש ואילו הדירתו היא ממנה ונתברר שלא נתכוונה לכך היו כופין אותו גם כן לגרש כדאמרינן ביבמה שנדרה הנאה ביבם בחיי בעלה [יבמות דף קיא:] כופין אותו לחלוץ ואם נתכוונה לשם כך אין כופין אותו שהיא נתנה אצבע בין שיניה הילכך כל שהדירה הוא על דעת רבים שאין לו התרה עולמית כופין אותו לגרש והוי גט המעושה בישראל בדין שהוא כשר והתם תנן [כתובות דף ע.] המדיר את אשתו מליהנות (ב) לה יוציא ויתן כתובה והיינו שכופין אותו להוציא ויש אחרים באותו פרק שפירשו כירושלמי [פרק י"א הל' ז' בכתובות] שכופין על הכתובה ומבקשין על הגט היינו בדאפשר לה למיקם בנדרה ע"י הדחק כדפרישית התם הילכך בכי האי גוונא אין כופין אותו על הגט אבל קונסין אותו לפרוע כתובה כדי שימצא פתח לנדרו או יגרש מעצמו ואע"ג דבעלמא לא ניתנה כתובה להגבות מחיים דבעל [כתובות דף פא.]:

משנה ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרין לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ועל לא תטור ועל לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך או שמא יעני ואין את יכול לפרנסו אמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר אמר הר"ם פי' הרי זה מותר אחר שאלה לחכם והיא ההלכה שלא אפשר מבלתי שאלת חכם והתרה ויהיה בפני זה האיש אשר נשבע שלא יהנה לו לאומרם המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו והביאו ראיה על זה מאמרו שוב מצרים אמר לו במדין נדרת לך והתיר נדריך דכתיב ויואל משה:

אמר המאירי ועוד אמר רבי מאיר שפותחין לאדם במה שכתוב בתורה כלומר שאם הדיר את חבירו שלא יהנה מנכסיו מתורת נקמה או מדרך שנאה אומרין לו אלו היית יודע שהיית עובר על מה שכתוב בתורה לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך מי נדרת וכן אם המודר עני אע"פ שאחר הנדר העני אומרין לו אלו היית יודע שיעני ואי אתה יכול לפרנסו ותעבור על וחי אחיך עמך מי נדרת שהרי העוני מצוי הוא ופותחין בו כמו שביארנו וכל שאומר שאלו ידע לא היה נודר מתירין לו את נדרו:

ואף על פי שאין פותחין בכבוד המקום לא נאמר כן אלא דרך כלל על שהוא מכעיסו במה שהוא קל בנדרים אבל כשנודר בדבר שמצד עצמו של דבר הוא מכעיסו כגון קונם סכה שאני עושה וכו' והדומים לה שהרי הנדרים חלים על דבר מצוה ודאי פותחין לו בהם כמו שביארנו במשנה הראשונה והוא שאמרו בתלמוד המערב בדברים שבינו לבין אביו ואמו פותחין לו בכבוד אביו ואמו בדברים שבינו לבין המקום פותחין לו בכבוד המקום כיצד קונם סכה שאני עושה וכו':

ובזו של עוני מיהא שאלו בגמרא מה פתח בדבר זה עד שיתחרט בשבילו ולימא להו אטו כל דמעני עלאי נפיל מאי דמטי לי לפרנוסי בהדי כולי עלמא עבידנא ליה כלומר וכי כל אדם שיעני מוטל הוא עלי עד שאתחרט בכך יתפרנס מן הצבור דרך כלל וחלקי עמהם בקופה ותמחוי ותירצו כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה כלומר שאין הגבאי יודע בצערו וכן שממתין נדבת הקרובים עליו והרי בין כך ענינו מוטל על היחידים ולמדנו מכאן שהמודר הנאה מאחד לא נאסר בקופה ותמחוי ובשאר עניני הצבור אע"פ שיש למדיר חלק בהם:

משנה פותחין לאדם בכתובת אשתו מעשה באחד שנדר מאשתו הנייה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה אמר לו רבי שמנה מאות דינר הניח אבא ונטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה שתטול היא מאתים ואני מאתים אמר לו ר' עקיבא אפילו את מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ואמר אלו היית יודע שהוא כן לא היית נודר והתירו רבי עקיבא אמר הר"ם פי' העיקר אצלנו מטלטלי לא משתעבד לכתובה אלא בתקנת רבנן בתראי ולזה מבואר בתלמוד שאלו הד' מאות זוז שכבר היו אצלו הקרקע שוה זה השיעור ואמר לו אפילו לא ישאר לך כלום אחר נתינת הכתובה עד שתצטרך למכור שער ראשך דרך משל כדי שתאכיל אותה תתן לה אבל לא ר"ל שתתן הכתובה מדמי המטלטלין:

אמר המאירי פותחין לאדם בכתובת אשתו כלומר ואין דנין פירעון הכתובה בנולד ומעשה באחד שהדיר את אשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה כתבתה כדין האמור במדיר את אשתו על הדרך שביארנו במסכת כתובות ואמר לו שמנה מאות דינרין הניח אבא נטל אחי ארבע מאות זוז לא דיה שאחלוק עמה ותטול היא מאתים ואני מאתים ואמר לו ר' עקיבא אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה ופירשוה בגמרא שקרקע היה בידו שוה ארבע מאות וזה שאמר ואני ארבע מאות פירשו בקרקע שוה ארבע מאות שאלמלא כן מטלטלי לכתובה לא משתעבדי ולמדת שמה שאמרו מטלטלי לכתובה לא משתעבדי פירושו אף בחיי הבעל ולא נאמר מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה אלא בבעל חוב שגמלו חסד אבל לכתובה לא שמתוך שאין כתובה ניתנת לגבות אלא לאחר כמה ימים לפי מחשבתם ואין לה זמן קבוע אין דעתה של אשה סומכת על המטלטלין כלל אלא על הקרקע וכן יראה בשלישי של קדושין בשמועת החבילה וכבר הארכנו בענין בכתובות פרק נכסים פ"ב א' ומה שאמר לו אפילו אתה מוכר שער ראשך לא לפירעון הכתובה שמטלטלין נינהו שסתמו עומד הוא ליגזז אלא שפירשוהו בגמרא כך אפילו אתה צריך למכור שער ראשך לצורך מזונותיך צריך אתה לפרוע הכתובה מן הקרקע:

ואע"פ שאמרו מסדרין לבעל חוב להניח לו מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש אפי' מן הקרקע אם אין שם מטלטלין ושאר דברים שבסדור זה על הדרך שביארנום בתשיעי של מציעא ואף בזו היה לנו להניח לו אף מן הקרקע מזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש והיאך אמר לו אפי' אתה מוכר שער ראשך כלומר שלא ישאר בידך אפילו מחית רגע פירושו שמכל מקום אין מקרעין את הכתובה וכשיתעשר יפרע לה ופירוש הדברים אם אתה רוצה שתחזור הכתובה לידך ותפטר אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה חייב ליתן לה כתבה ולא תפטר במה שבידך הא אם אי אתה רוצה שתחזור הכתבה לידך אתה פורע מה שישאר בידך אחר הסדור ולכשיזדמן לך אתה פורע את השאר ואף ע"פ שסדור בעל חוב מסדור ערכין למדנוהו מגזרה שוה של מיכה מיכה ואלו בערכין כל שהוא עני והעריך וסדרו לו ונתן מה שבידו כל שהגיע לסלע נפטר ואפילו העשיר אינו צריך ליתן עוד כלום כמו שיתבאר במקומו לא למדנו בעל חוב מערכין אלא לומר שמסדרין לזה כזה אבל לענין השגת יד לא למדנו ובבעל חוב כל שתשיג ידו אחר כן חייב לפרוע:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

גמרא נדר טעות קשיא כצ"ל:

רש"י נודר הס"ד עלמא הס"ד בעניות אינו הד"א בגמרא הס"ד משתעבדי הס"ד:

בד"ה ש"מ אין מסדרין נ"ב מפי' ישן משיירין יום הס"ד:

ברא"ש בד"ה בשלמא כו' חכם וסיפא כצ"ל:

בד"ה מאי דמטי כו' הייתי נמצא כו' צ"ל נמנע:

ר"ן א"נ אי אמר כצ"ל:

בד"ה ועוד כו' במה דהתם כצ"ל אפי' על כצ"ל:

בד"ה ולימא כו' נפל שאני כצ"ל ורבנן הס"ד כתובתה הס"ד:

אלא לרבי יוחנן דאמר כבר מת וכבר עשה תשובה למיתנא תרי זימנין נדר טעות למה לי. קשיא לי אדרבה טפי קשה לרב הונא דהא לרב הונא פליגן רישא וסיפא דאלו ברישא קתני שאינן כנולד ופותחין בהם והיינו מת או שעשה תשובה ואלו בסיפא אמרינן לא מפני כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה כלומר דאלו כן נולד הוי ולא פתחינן אלמא לא אמרינן נעשה כתולה בדבר. ושמא נאמר דמת ועשה תשובה איפשר למימר בהו דהוי כתולה נדרו בהכי משום דשייכי טפי דמיתה שכיחא ותשובה נמי עבידי רשיעי דעבדי תשובה. אבל כעורה לחזור נאה ושחורה שתחזור לבנה אינו מצוי ובדוקא נדר ולא כתולה נדרו בהן. ואפילו הכי א"ר ישמעאל שפותחין בהן מפני שגם הוא מצוי דבנות ישראל נאות ה7 אלא שהעניות מנוולן ובהסתלק הגורם שהוא העניות יחזור הנוי למקומו. כן נראה לי. וקיימא לן כרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר דהא סלקא הא דרבי יוחנן בקושיא. הרשב"א ז"ל.

מתניתין ועוד אמר רבי מאיר פותחין לו לאדם מן הכתוב שבתורה פירוש על מי שהדיר את הנאת נכסיו לחבירו. ואומרים לו אלו היית יודע שאת עובר על לא תקום ולא תטור ולא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך וחי אחיך עמך שמא יעני ואי אתה יכול לפרנסו ואמר אלו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר. פירוש וקיימא לן כרבי מאיר דלא אשכחן דפליגי רבנן עליה. וכי תימא מאי שנא דפתחינן בהא ולא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב ולא פתחינן נמי בכל הנודר כאלו בנה במה ולא פתחינן נמי בכל הנודר נקרא רשע כדכתבינן לעיל. ואיכא למימר התם הוא דלא פתחינן באיסורא דנדרא גופיה (דנדרא הוא דפתחינן) אבל באיסורא דאיתיה בר מאיסורא דנדרא גופיה דהיינו שאם בא לקיים את נדרו הרי עובר על לא תקום ולא תשנא את אחיך וככולהו הנך דמתניתין פתחינן. הרנב"י ז"ל. גמרא לימנו ליה גבאי בהדי כולי עלמא מפרנסא ליה פירוש ימנו גבאין לצורך כל עניני העיר ואתן חלקי עמהם ויתנו חלקי לשאר עניים שלא הדרתי וחלק האחרים לזה. מפרנסא ליה פירוש יפרנסוהו מכיס של צדקה שנתתי חלקי ובהתר שלא יתנו לזה מחלקי כדפרישית. לישנא אחרינא ועיקר לימנו ליה גבאי ואתן לגבאי חלקי והוא מותר בה כדתנן לעיל היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל נותן לאחר במתנה והלה מותר בה ובתוך כך לא יתחרט שהרי לא יעבור על מה שכתוב. ומתרץ ודאי יעבור שאני אומר כל הנופל בעוני וצריך למזונות אינו נופל ליד גבאי תחלה אינו מוטל על הגבאי לפרנסו אלא הקרובים מחוייבים לפרנסו ועליהם מוטל עשה דוחי אחיך עמך תחלה פירוש עד שיעיינו בית דין אם אין ספק לקרובים אבל לאחר שעיינו שאין ספק לקרובים מוטל על הגבאים. ומתניתין במדיר קרובו הילכך בשביל כך מתחרט ואף על פי שאיפשר לו לפרנסו על ידי מתנת אחר שבושת וטורח הוא לו אבל ליד גבאי ליתן אין לו בושת וטורח. הרא"ם ז"ל. וכן דעת הרנב"י ז"ל וז"ל: אמר ליה רב חנא בר קטינא לרבא ולימא כל דמעני לאו עלי נפיל כלומר איני מוטל עלי יותר משאר הקהל והילכך איני עובר על לא תקום ולא תשנא וכו' מאי דמטו לי לפרנוסי בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה כלומר לפי חלקי המגיעי אפרנסנו. אמר ליה אני אומר כל הנופל אין נופל ליד גבאי תחלה פירוש אלא היחידים חייבים לפרנסו תחלה דרך צנעא וכבוד מפני שאין הגבאי בקי אלא ברגילים לקבל הימנו ואינו מכירו לזה הילכך כל מי שמבקש ממנו תחלה חייב לפרנסו. ושמעינן מיהא שהמודר הנאה מחברו מותר ליהנות מקופה של צדקה אף על פי שיש בה חלק מן המדיר שלא נתכוון אלא להדירו משל המיוחד לו. עד כאן. וכן דעת הריטב"א ז"ל.

שמע מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה דקתני שהיה רבי עקיבא רוצה להגבותו משמונה מאות דינר שהניח אביו (ואינו פסוקי') ואנן פסקינן בכתובות פרק האשה ממקרקעי ולא מטלטלי בין לכתובה בין למזונות וכו'. והא דאמרינן בבבא קמא פרק ראשון מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה בבעל חוב קאמר אבל כתובה לא. והא קתני ושער ראשו העומד ליגזז מטלטלי הוא אבל בשאינו עומד ליגזז אמרינן בסנהדרין פרק ראשון (דלהיו) דלאו מטלטלי הוא. שטה. ואומר רבי שהלכה היא שאין מסדרין דאשמועינן לרשב"ג במתניתין דמקבל דאמר אין מסדרין וכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. ורבה בר אבוה ששאל לאליהו והשיב לו דגמרינן מיכה מיכה למאן דאמר מסדרין מפרש טעמא. ולא גרסינן התם מהו שיסדרו בבעל שמשמע שהלכה למעשה שאלו אלא הכי גרסינן מנין שמסדרין פירוש מאן דאית ליה מסדרין מנין לו והשיבו גמרינן מיכה מיכה מערכין. הרא"ם ז"ל.

ר"נ ד"ה שמעת מינה כו' ומזון שנים עשר חדש ומזון שלשים יום וכסות שנים עשר חדש כצ"ל: